ממי_שאמרו האט געשריבן:ווייל דא רעדט מען דאך די מעשה אז ער האט יא ״איינגעזעהן״ מיט זיינע פליישיגע אויגן אז חז״ל זענען גערעכט.
דאן איז מיין פריערדיגע תגובה נאך אלץ גילטיג. עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים?
ממי_שאמרו האט געשריבן:איך האב קיינמאל (נאכנישט) געזעהן א חזיון, אבער לויט ווי איך פארשטיי איז עס אויך מיט די פליישיגע אויגן.
קאנצעפט האט געשריבן:תכחמוני
כ'האב זיך אלץ געוואונדערט אויפ'ן גמרא מס' רה א''ר יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בר''ה, אחד של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים תלויין ועומדין מר''ה ועד יוה''כ זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה, זייט וועל הערט מען יעדעס יאר אז האלב שטאט איז אפגעשטארבן, אטליעסט וואלטן אפאר חברה וועם איך קען אלס רשעים זיכער געברויכט שטארבן?
לויט דיין מסקנה זעט עס אויס אז די גמרא האט בסך הכל גע'דרש'נט? אדער דאס איז שוין יא א קבלה וואס איך פארשטיי נישט.
נולד מאוחר האט געשריבן:דיין מראה מקומות רעדן בעיקר פון אגדת חז''ל. צי קריגן אויף אגדה אדער פשט אין פסוק איז דאך נישט נוגע למעשה. וואס א חילוק אויב נמרוד איז געווען א צדיק אדער רשע?
האסטו נישט סחורה אויף דרשות חז''ל וואס איז נוגע הלכה?
ווי שיין די רמב''ם וויל עס אראפלייגן אז אזוי איז געווען די סדר און יענע צייטן צי מאכן פיטום. האסט דאך געברענגט לשונות פון אברבנאל אז סאיז מאדנע ''רחוקים מאוד מדרך השכל'' איז פארוואס ווען סקומט צי הלכה'דיגע דרשות איז עס יא מחייב ? מ'רעדט דא פון זי זעלבע מענטשען?
נולד מאוחר האט געשריבן:תחכמיני כהאב יעצט הערשט גענדיגט דורך לערנען דיין ארטיקעל. סאיז א געוואלדיגע ארבעט.
ווי שיין די רמב''ם וויל עס אראפלייגן אז אזוי איז געווען די סדר און יענע צייטן צי מאכן פיטום. האסט דאך געברענגט לשונות פון אברבנאל אז סאיז מאדנע ''רחוקים מאוד מדרך השכל'' איז פארוואס ווען סקומט צי הלכה'דיגע דרשות איז עס יא מחייב ? מ'רעדט דא פון די זעלבע מענטשען?
איך טראכט אז די עולם בימי חז"ל וואלטען נישט געגלייבט די חכמים אויב זיי וואלטען געזאגט א הלכה וואס זייערע טאטעס און זיידעס האבען אנדערש געטוהן און ממילא לכאורה מוז מען זאגען אז די הלכות זענען געוועהן מקובל און די חכמים האבען נאר געזאגט די מקור (איך ווייס נישט צו דאס שטימט מוט אלע גמרות...)(ולגבי ענינים שיש בזה מחלוקות בין החכמים זה ענין רחב בפני עצמו...)1111 האט געשריבן:גאר גוטע ארטיקל. הערליך
מיר בלייבט איין פראגע
נולד מאוחר האט געשריבן:תחכמיני כהאב יעצט הערשט גענדיגט דורך לערנען דיין ארטיקעל. סאיז א געוואלדיגע ארבעט.
ווי שיין די רמב''ם וויל עס אראפלייגן אז אזוי איז געווען די סדר און יענע צייטן צי מאכן פיטום. האסט דאך געברענגט לשונות פון אברבנאל אז סאיז מאדנע ''רחוקים מאוד מדרך השכל'' איז פארוואס ווען סקומט צי הלכה'דיגע דרשות איז עס יא מחייב ? מ'רעדט דא פון די זעלבע מענטשען?
יש על זה הרבה תירוצים מן הראשונים עיין בארטסקרול שם בר"הקאנצעפט האט געשריבן:תכחמוני
כ'האב זיך אלץ געוואונדערט אויפ'ן גמרא מס' רה א''ר יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בר''ה, אחד של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים תלויין ועומדין מר''ה ועד יוה''כ זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה, זייט וועל הערט מען יעדעס יאר אז האלב שטאט איז אפגעשטארבן, אטליעסט וואלטן אפאר חברה וועם איך קען אלס רשעים זיכער געברויכט שטארבן?
לויט דיין מסקנה זעט עס אויס אז די גמרא האט בסך הכל גע'דרש'נט? אדער דאס איז שוין יא א קבלה וואס איך פארשטיי נישט.
1111 האט געשריבן:גאר גוטע ארטיקל. הערליך
מיר בלייבט איין פראגע
נולד מאוחר האט געשריבן:תחכמיני כהאב יעצט הערשט גענדיגט דורך לערנען דיין ארטיקעל. סאיז א געוואלדיגע ארבעט.
ווי שיין די רמב''ם וויל עס אראפלייגן אז אזוי איז געווען די סדר און יענע צייטן צי מאכן פיטום. האסט דאך געברענגט לשונות פון אברבנאל אז סאיז מאדנע ''רחוקים מאוד מדרך השכל'' איז פארוואס ווען סקומט צי הלכה'דיגע דרשות איז עס יא מחייב ? מ'רעדט דא פון די זעלבע מענטשען?
קאנצעפט האט געשריבן:כ'האב זיך אלץ געוואונדערט אויפ'ן גמרא מס' רה א''ר יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בר''ה, אחד של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים תלויין ועומדין מר''ה ועד יוה''כ זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה, זייט וועל הערט מען יעדעס יאר אז האלב שטאט איז אפגעשטארבן, אטליעסט וואלטן אפאר חברה וועם איך קען אלס רשעים זיכער געברויכט שטארבן?
תנו רבנן (ראש השנה טז:) שלשה ספרים נפתחים בראש השנה, אחד שלצדיקים גמורים, ואחד שלרשעים גמורים, ואחד שלבינונים, צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים; רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה; בינונים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים. זכו, נכתבין לחיים; לא זכו, למיתה.
זה שאמרו חכמים בצדיקים שנכתבים לחיים ורשעים למיתה, לא צדיקים שאין להם עוונות, ולא רשעים שאין להם זכות. שכמה צדיקים מתים לאלתר, וכמה רשעים מאריכים ימים בשלווה. והכתוב (קהלת ח ) צווח אם יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים. וכבר אמרו חכמים (אבות ד) אין בידינו לא שלוות רשעים ואף לא יסורי הצדיקים.
אלא כך המידה: יש עוונות שדינו שלהקדוש ברוך הוא ומשפטיו הצדיקים להיפרע עליהם בעולם הזה, ויש מהם שהדין להיפרע בעולם הבא. וכן בזכויות; יש מהן שבעל הגמול משלם שכרן בעולם הזה, ויש בעולם הבא. וכשאדם חוטא כל שעה, ומתלכלך בעוונות ומתטנף בחטאים ומתגלגל בפשעים, ועושה גם כן צדקות ומעשים טובים, ובאים מעשיו לפני אדון הכל, שוקל אותן מעשים אלו נגד אלו. והצדיק שהוא צדיק גמור, זוכה לחיים. וכן הרשע, שדינו נותן לשלם לו שכר טוב בעולם הזה על המעשה הטוב, נכתב ונחתם לאלתר בראש השנה לחיים. כלומר, שפוסקים לו חיים ושלוה ועושר ונכסים וכבוד. ונמצא זה צדיק גמור בדינו. והרשע, שהוא רשע גמור מכל צד, נחתם לאלתר למיתה.
וכן בעל מעשה טוב, שנכשל בעבירה אחת בלבד, ונענש עליה למיתה, נכתב ונחתם לאלתר למיתה בראש השנה. כלומר: שימות בשנה זאת, או שיחיה בתחלואים רעים, חיי צער ויסורין. ונמצא זה רשע גמור ״בדינו״, אף על פי שזה צדיק וזוכה לעולם הבא; והראשון, שזכה לחיים, רשע גמור ואובד לגמרי. עד שיהיה גדול שבנביאים, כשנידון על חטא אחד קל ונענש עליו, נקרא בכאן רשע גמור. ויהיה אחאב, שנאמר בו (מלכים א, כא, כב) "הראית כי נכנע אחאב מלפני", נקרא בזה צדיק גמור. וכן זה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה, לחיים ולמיתה, אינם בימים בלבד, אלא כל העונשים שבעולם הזה: נגעים ומיתת בנים ועוני, וכיוצא בהן, כינו אותם חכמים בשם "מיתה", וכינוי השכר, הגמול הטוב, אמרוהו (נדרים סד ב') בלשון "חיים".
יאיר האט געשריבן:און פון רב שרירא גאון:"על עניין האגדות הני מילי דנפקי מפסוקי ומקרי מדרש ואגדה אומדנא נינהו... לכן אין סומכין על אגדה ואמרו אין למדין מן האגדות... והנכון מהם מה שמתחזק מן השכל ומן המקרא נקבל מהם ואין סוף ותכלה לאגדות" [ס' האשכול ח"ב עמ' 47 ואוצר הגאונים שם עמ' 60]
כתב רב שרירא גאון ז״ל במגלת סתריו על ענין האגדות הני מילי דנפקי מפסוקי מקרא מדרש ואגדה אומדנא נינהו. ואמרו עליו כי דבר זה על קצת מהמדרשות שאמרו האחרונים כגון רבי תנחומא ורבי אושעיא ועל דברים מעטים מדברי אגדה שבתלמוד שכתובים באומד כגון מה שאמרו בריש פרק הזורק במסכת שבת דף צ״ז ת״ר מקושש זה צלפחד וכו' והדומים לזה. אבל רובם הם סודות וחכמות עליונות ומוסרים ומדות טובות והנהגות בני אדם ותיקון הגוף והנפש. ואין ראוי להניח הרוב בשביל המיעוט כי גם גופי התורה הנדרשים בי״ג מדות ויש בהם דברי יחיד ודעות שהוא דבר ברור שאין הלכה כמותם ונכתבו להוציא האמת מתוכם.