איז דא א היתר נישט צו געבן א היתר צו שאוערן אין די ניין טעג?

[[NAMELESS]]

מיין זוהן, א 15 יעריגע בחור, האט נעכטען געפרעגט א דיין אויב ער מעג זיך שאוערן יעצט אין די ניין טעג היות ער שוויצט זייער שטארק. די דיין האט געענטפערט "ס'קימט דאך שוין שבת, ווארט שוין צו ביז שבת, וועסטו זיך דעמאלטס שאוערן"

מיין זוהן האט עס מיר איבערגעזאגט און עס האט מיך זייער אויפגערעגט. האסט א פארשוויצטע בחור'ל, וואס לערענט פלייסיג ב"ה, און פארוואס דארף ער זיין פארשטינקען און פארשוויצט ביז שבת?! ובפרט וואס איך ווייס זייער גוט אז די גאנצע איסור איז נאר זיך צו וואשען פאר פארגעניגען, און דא רעדט מען פשוט פון לעבן נארמאל ווי עס איז היינט די סדר.

אמאליגע צייטן פלעגט מען זיך וואשן זייער זעלטען, אפשר איין מאל אין א פאר חדשים, און עס איז געוועהן א גרויסע פארגעניגען און הנאה- אבער היינט טוהט מען עס נישט פאר פארגעניגען, נאר צו קענען אנגיין מיט'ן געהעריגען סדר היום. איך געדענק אז אפילו די משנה ברורה פסק'ענט שוין אז "אויב איינער איז געוואוינט זיך צו וואשן יעדע וואך מעג ער זיך וואשן זיין פנים הענט און פיס." פון דעם אליין זעהט מען אז נאר 80-90 יאהר צוריק פלעגט מען זיך נישט נארמאל וואשן מער ווי איין מאל א וואך. היינט וואס יעדער וואשט זיך יעדן טאג האט יעדער א הלכה ווי איסטניס.

מיין שאלה איז נישט אויב עס איז מותר זיך צו וואשן, דאס ווייס איך קלאר אז ס'איז מותר, נאר מיין שאלה איז אויף די דיין אויב ער מעג בכלל זאגן אז מ'מעג נישט! איז בכלל דא א דעה וואס זאגט אז מ'מעג נישט?? און אויב ס'איז דא איין אזא דעה איז נארמאל אז מ'זאל דווקא דאס פסק'ענען פאר א בחור'ל וואס שוויצט שטארק??

[שמעקעדיג]

http://www.vosizneias.com/135759/2013/0 ... nine-days/

[לעיקוואד]

ברוך שכיוונת למרן מלכא פוסק הדור רבי עובדיה בן גורגי'ה שליט"א

http://bshch.blogspot.co.il/2013/07/blog-post_8800.html

[[NAMELESS]]

שקויעך פאר די מראה מקומות. איך זעה טאקע אז זיי ביידע זאגן אז עס איז נישט קיין שום פראבלעם זיך צו שאוערן. וויל איך נאכאמאל איבערפרעגן מיין שאלה צו א דיין האט א היתר צו ענטפערן פאר א בחור'ל אז ער טאר זיך נישט שאוערען אין די ניין טעג?

[זר זהב]

וואסערע מראה מקום? עובדיה יוספ און די ספרדים נעמט דאך ניט אן די רמ"א. קענסטו נישט פסקענען פון אים.
---
זיכער האט א דיין א היתר נישט צו געבן קיין היתר. מוזט נישט פרעגן

[דעת תורה]

ראשעקאל טייערער, דער עולם פייגערט צו טרעפן א היתר, און דו, אנשטאט צו פסק'ענען שאלות און באדינען דעם כלל, זיצטו און דו שרייבסט תגובות אויף קאווע שטיבל?

[[NAMELESS]]

ראשעקאל טייערער, דער עולם פייגערט צו טרעפן א היתר, און דו, אנשטאט צו פסק'ענען שאלות און באדינען דעם כלל, זיצטו און דו שרייבסט תגובות אויף קאווע שטיבל?

גראדע מיין איך נישט קיין ליצנות. איז בכלל דא א וועג צו אסר'ן שאוער'ס? איז דא א דעה וואס זאגט אז מ'טאר נישט??
לאמיר הערן די אמת'ע [tag]דעת תורה[/tag].

[קאווע טרינקער]

דער היתר פונעם דיין איז לכאורה דער "עבר ושנה". כא כא כא..

בד"וו, זאלסטו זעהן אסאך נחת פון דיין בחור'ל.

[געפילטע פיש]

ראשעקאל, די עכטע שאלה איז פארוואס דיין בחור פרעגט א דיין, און נישט דיך.

[דעת תורה]

[tag]ראשעקאל[/tag], אין שו"ע און אין די פוסקים ווערט נישט געברענגט די סברא. אדרבה, מען האט זיך געמוטשעט צו טרעפן א היתר פאר טבילה אין א מקוה, ביז דער קרבן נתנאל טוט אויף דעם היתר אז טבילה איז נישט קיין רחיצה, אבער א שאוער? מאן דכר שמי'.

דו נעמסט א שאוער שבת אויך אויף דעם סמך אז עס הייסט נישט קיין רחיצה? אויב יא איז דאך ממש א שאד אז דו ביסט נישט קיין דיין און דער עולם קען נישט נהנה זיין פון די פסקים...

ווייז מיר א קאמפאטענטער מורה הוראה וואס זאגט דעם היתר דיינער, ומאן יהיב לן נגרא דפרזלא ונשמעיני'...

(ס'איז דא א שטיקל כלל בדבר אז א דיין פון וועמען מען וואלט נישט אנגענומען קיין חומרא, זאל מען קיין קולא אויך נישט אננעמען. אבער דער כלל איז זיך סותר מיט א גמרא מפורשת - ומקלו יגיד לו - מי שמקיל לו יגיד לו)

[לעיקוואד]

ראשעקאל'ס היתר איז א בפירושע משנה רבן גמליאל רחץ ליל ראשונה שמתה אשתו שאמר איסטניס אני. ומפורש בפוסקים אפילו יום כיפור מעג מען זיך וואשען מפני הלכלוך, נאר רחיצה של תענוג איז אסור. (עי' סי' תרי"ג)

אלע גדולי פוסקי זמננו זענען מסכים אז אין דער היינטיגע מציאות אז מען שויערט זיך פאר די שוויץ, עכ"פ אין הייסע טעג, יעדער טאג, אזי דאס נישט בגדר רחיצה של תענוג און איז מותר אדער אפילו א חיוב מפני דרך ארץ. דער איינציגסטער מקור אויף נישט איז עפעס א שמועה בשם דער חזון איש אז ער האטו נישט געוואלט מתיר זיין. איז ווער עס איז א בלינדע חסיד פון חזון איש און גלייבט די מעשה זאל ער זיך נישט וואשען. אבער חוץ פון דעם זענען אלע פוסקים מתיר בלי פקפוק. (עי' למשל אגרות משה אה"ע חלק ד' סי' פ"ד, ובס' אמת ליעקב הל' ת"ב, ובתשובות והנהגות ח"ב סוף סי' ר"ס, וח"ד סי' קכ"ט, שבט הלוי חלק ז' סי' ע"ז)

די איסור רחיצה שבת איז א גאנצע אנדערע נושא און איז נישט געבויט אויף דער גדר בכלל, ס'איז א גזירה וועגן מחמם זיין די וואסער און ע"פ הלכה איז אין קאלטע וואסער מותר לכתחילה נאר י"א אז ס'דא א מנהג זיך נישט צו וואשען אויך בצונן שבת.

[דעת תורה]

גיב מיר עפעס א נאמען פון א היינטיגן מורה הוראה וואס איז מתיר, נישט ווער ס'איז נישט מתיר. אדרבה איך האב נישט קיין אינטערעס עס זאל יא זיין אסור. פאר סאם ריזען איז אפגעשפארט אלע שויערס אין אלע מקוואות.

[זר זהב]

ווייל ס'דארף זיין בצנעה אפילו מיט א היתר, וועגן דעם איז אפשר אין דיין שול אפגעשפארט

[לעיקוואד]

דעת תורה, הוספתי לך למעלה מראי מקומות.

וועגן די מקווה קענסטו פרעגן די מקווה איד, אבער עכ"פ איך האב נישט באמערקט עס זאל טאקע זיין אזוי פארשפארט. אפשר אין געוויסע מקומות גיט מען נישט קיין הייסע וואסער, וויל אסאך זענען מתיר נאר בצונן, אבער פארשפארט?

[לעיקוואד]

איך בין דיר מעתיק א שיינער קורצער סיכום מיט פילע ציטאטן פון פוסקים וואס איך האב געטראפן אזוי נאכפרעגנדיג זיך ביי ר' גוגל'ן. איך ווייס נישט ווער דאס איז אבער איך שיהיה תבוא עליו ברכה.

ד. לכלוך.
1. מיקל – או"ח (גבי ת"ב, סי' תקנ"ד סעי' ט', "אם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה, מותר לרחוץ להעביר הלכלוך"), או"ח (גבי יו"כ, סי' תרי"ג סעי' א', "ואם היו ידיו או רגליו או שאר גופו מלוכלכים בטיט או בצואה, או שנטף דם מחוטמו, מותר לרחצם; שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג"), יו"ד (גבי אבלות, סי' שפ"א סעי' א', "ואם היה מלוכלך מטיט וצואה, רוחץ כדרכו ואינו חושש").

ה. לזיעה.
1. מיקל – מ"ב (סי' תרי"ג ס"ק ב' ממג"א ולבוש, "שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג. מלשון זה משמע דאם הזיעה הרבה ורוצה לרחוץ להעביר הזיעה מותר כיון שאינה רחיצה של תענוג ומ"מ מי שאינו איסטניס וא"צ לרחיצה זו כ"כ נכון להחמיר שלא לרחוץ בשביל העברת הזיעה כמו שאסור לסוך בשמן להעביר הזוהמא כמו שמבואר בסימן תרי"ד").
א) הגרח"ק שליט"א (מכתב, "שם מיירי במחלה של זיעה").
2. מחמיר – ערה"ש (סי' תרי"ג סעי' א' מט"ז סי' תרי"ד ס"ק א' ודגל מרבבה שם [אמנם עי' מהד"ת] ויד אפרים שם).
3. מי שמריח לא טוב, מפריע ממש לאחרים.
א) מחמיר – הגרח"ק שליט"א (שאלת רב ח"ב פרק ל"ג אות י', "אין להקל").

ו. פוסקים.
1. מיקל.
א) אג"מ (אה"ע ח"ד סי' פ"ד אות ד', שמעתתא דמשה ס"ק כ"ו) – "ולגבי שאלת בני הישיבה אם ביום חום מותר לרחוץ אחר ר"ח אב עד ערב ת"ב מאחר שמכונים להסיר הזיעה, ולא מחמת תענוג, באמת יש להקל".
ב) אמת ליעקב (הע' תקי"ד) – "איסור רחיצה בתשעת הימים הוא רק באופן של תענוג, אבל אם הוא מלוכלך או מיוזא או שנודף ממנו ריח רע מותר".
ג) הגר"ש איידר זצ"ל (ריש עמ' י"ב) – "if one is dirty or perspired, he may wash or bathe to remove the dirt or perspiration".
ד) הגרחפ"ש שליט"א (דברי חכמים או"ח אות תס"א) – "שמזג האויר במקום המ"ב היה הרבה יותר קל ואורירי מאשר אצלנו ובמדיתנו כיון שחם מאד בקיץ וגם הלחות גבוהה מאד (ושייך בנו דין מצטער) וגם יש היתר של כבוד הבריות, ומותר לו להתקלח במים קרים כל הימים (ואין צריך לכך, אפי' קצת מים חמים מותר, אבל רק כשצריך לכך)".
ה) תשובות והנהגות (ח"ב סוף סי' ר"ס, ח"ד סי' קכ"ט) – "לכאורה באבילות ישנה אין לאסור כל גופו בצונן ... דמקור דבריו הוא בתה"ד ואיהו גופו כתב (ק"נ) שראה נוהגין מר"ח לרחוץ בנהר, רק מסיק שהמחמיר תבוא עליו ברכה, ויש לומר דמאי דהחמיר היינו דוקא רחיצה דומיא בנהר להתענג, אבל במקלחת כשאינו לתענוג לא אסר כלל במדינות החמין שמזיעים דלא גרע מת"ב גופי' דלהעביר הזוהמא שרי (תקנ"ד ס"ט), ואפילו ביוהכ"פ יש מתירין ... מהחזו"א ... אין למדים הלכה מפי מעשה ... יש להקל כשמצטער מזיעה ... בשבועה שחל בו ת"ב ... אבל בתשעת הימים שאינו אלא מנהג ... אם הוא מצטער מזיעה ומחמיר מלרחוץ בצונן הרי הוא מהמתמיהין, ודי למי שרוצה להחמיר ע"ע בשבוע שחל בו ת"ב ... סוף דבר, אדם שמזיע רחיצת כל גופו בצונן אין לחשוש".
ו) רבבות אפרים (ח"ה סי' שע"ו אות י') – "זה כמה פעמים שנשאלתי מאנשים דמזעים הרבה וקשה להם לא להתרחץ כל הט' הימים כי הזיעה עליהם מה יעשו, ועניתי היות דלא עושים לתענוג אלא להסיר הזיעה אז מותר, וכעת קניתי שו"ת אגרות משה ... עכ"ל, ולפי"ז עניתי יפה".
ז) שו"ת אור יצחק (או"ח סי' רי"ט, על סעי' ז' ד"ה ואגב) – "לא אוכל להתאפק מלהעיר על מנהג של הרבה אנשים אשר לא מתרחצים מר"ח אב עד העשירי בו, וחושבים שלרחוץ הוא איסור גמור, וגורמים בזה לנזקי שכנים וחלול ה' העולה על כולנה, כי למרבה הצער בימים אלה החום גובר והזיעה מתרבה והריח נודף, וא"א לעמוד גם מחוץ לד' אמותיהם, ולפעמים מתכנסים למקום צבור בבית הכנסת וכדומה וכן באוטובוסים, וקשה לעמוד שם בגלל זה. ואין צורך להאריך בגריעות הדבר ובחילול ה' הגדול שיש בדבר זה. והנה מפורש בשו"ע שכל הרחיצה שאסורה הוא רק ברחיצה לתענוג אבל להעביר הלכלוך והטיט מותר, ואני מוסיף שזה גם מצוה, וודאי שמותר וצריך להשתמש בסבון וכל דבר שמנקה היטב ובמים חמים. ורחיצה של תענוג נקרא שהולכים לבריכת מים או לים וכדומה לזה ... וגם האדם יתרחץ בכל יום בתשעת הימים (חוץ מת"ב) כמו שצריך להתרחץ בכל יום בכל ימות השנה ... ועיין בגמ' בשבת [דף נ' ע"ב] רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונהו, משום שנאמר [משלי ט"ז ד'] כל פועל ה' למענהו, וכתב שם רש"י בד"ה בשביל קונהו - לכבוד קונהו, דכתיב [בראשית א' כ"ז] בצלם אלהים עשה את האדם, ועוד דהרואה בריות נאות אומר ברוך שככה לו בעולמו, ע"כ. ובודאי שלאו דוקא פניו ידיו ורגליו, כי אם כל גופו אינו נקי בודאי הוי כנזם זהב באף חזיר, ולא רק שאינו גורם לשבח בוראו אלא גורם לחלול השם, ואומרים עליו אוי לרבו שלמדו תורה [יומא דף פ"ו ע"א]".
2. מחמיר.
א) אור לציון (ח"ג פרק כ"ז סעי' ה') – "ואפילו מצטער בזיעה אין לו לרחוץ אלא אם כן אינו יכול לסבול את ריח הזיעה שבו, או שריח הזיעה נודף ומורגש בסביבתו, או שיש עליו לכלוך ממש, כגון פועל או הבא מן הדרך וכדומה. וכן מי שיש לו פצעים ברגלים וכדומה".
ב) הגרשז"א זצ"ל (הליכות שלמה בין המצרים פרק י"ד סעי' י"ח, אמנם עי' שלמי מועד עמ' תפ"ב) – "אף מי שההמנות מרחיצה גורמת לו צער, אין לו להקל משום כך כלל ברחיצה בתשעת הימים".
ג) הגרח"ק שליט"א (שאלת רב ח"ב פרק ל"ג אות ט') – "אין זה חומרא של החזו"א אלא איסור גמור מדינא דפוסקים".
3. אבר אבר.
א) שבט הלוי (ח"ז סי' ע"ז אות ב') – "בענין הרחיצה, לפי מנהג שלנו כל תשעת הימים אין לרחוץ רק פניו וידיו ורגליו בצונן, ובלי סבון כמבואר במג"א בשם הלבוש, ובשאר אחרונים. מכ"מ פה אה"ק שלפעמים החום גובר ומזיעים הרבה - מותר לרחוץ גם כל גופו בצונן - ויעשה זה דרך אברים אברים לא בבת אחת, והדבר מסור ללב ירא ה' מתי להקל בזה".
שבט הלוי (קובץ מבית לוי חי"ג עמ' כ"ט אות א', הע' ב') – "במקומות החמים כמו פה באה"ק שהחום גובר ומזיעים הרבה יש להקל לרחוץ כל הגוף בצונן, אבר אבר, ולא כל הגוף בבת אחת. והדבר מסור ללב ירא ה' מתי להקל בזה [וכן מקובל בשם מרן החזו"א זצ"ל]".
4. מר"מ – דברי יציב (ח"ב סי' רל"ז אות ד'), הגריש"א שליט"א (אשרי האיש ח"ג פרק ס"ט סעי' ל"ו), קרא עלי מועד (פרק ג' ס"ב, הע' ה'), והערות מהגרח"ק שליט"א (שם), פסקי תשובות (אות מ"ח), ג' שבועות (ארטסקרול, עמ' צ').
5. צדדים להקל – עי' תשובות והנהגות (ח"ד סי' קכ"ט מיו"ד סי' שפ"א, וש"ך שם ס"ק א'), ושערים המצויינים בהלכה (סי' קכ"ב ס"ק י"ג).
א) באבל, נוהג להקל - כש"ך.
ב) מראש חודש - התרה"ד, שראה נוהגין מר"ח לרחוץ בנהר, רק מסיק שהמחמיר תבוא עליו ברכה.
ג) דמאי דהחמיר היינו דוקא רחיצה דומיא בנהר להתענג, אבל במקלחת כשאינו לתענוג לא אסר כלל במדינות החמין שמזיעים.
ד) דלא גרע מת"ב גופי' דלהעביר הזוהמא שרי (תקנ"ד ס"ט), ואפילו ביוהכ"פ יש מתירין.

ז. סבון.
1. מר"מ – הגרשז"א זצ"ל (שלמי מועד עמ' תפ"ב), הגר"א נבנצל שליט"א (שלמי מועד פרק צ' הע' מ"ב).
א) אמת ליעקב (הע' תקי"ד) – "ואם יכול לנקות את עצמו בלי סבון, עדיף שלא להשתמש בסבון. ויותר טוב להשתמש במים קרים עם סבון מלרחוץ במים חמים בלי סבון".
ב) שבט הלוי (ח"ח סי' קכ"ז אות א', קובץ מבית לוי חי"ג עמ' ל' אות ו', עמ' נ' אות א') – "אבל אם אינו תענוג באמת רק להעביר הזוהמא הלא מבואר באו"ח סי' תרי"ג ס"א דלא אסרו אלא רחיצה של תענוג, ומבואר שם בפוסקים בשם הלבוש ורבינו מנוח ועוד דלהעביר זוהמא מותר אפילו ביוה"כ החמור, מכ"ש בט' ימים עד ט"ב שאינו אלא חומרת הדורות, כי מעיקר הדין רק בט"ב אסור, ופשיטא דגם עם בורית שרי ומהאי דסי' תקנ"ד לענין אשה המבשלת וכן לענין לעבור במים כדי לקבל רבו שכ' הפמ"ג דאי לאו משום מצוה לא התירו אף על גב דאינו רחיצה של תענוג, אין הדמיון עולה יפה, חדא דשאני התם בט"ב עצמו כאשר הרגיש כבודו, אבל יותר מזה דהתם הו"ל גם פס"ר דתענוג, וכהאי דר"ה כ"ח ע"א דהמודר הנאה ממעין טובל בו בימות הגשמים אבל לא בימות החמה, משום הנאת הגוף בהדי מצוה, ולזה צריכים לטעם מצוה בסי' תקנ"ד, סו"ד פשוט דלהעביר זוהמת הזיעה מותר רחיצה גם בבורית אם נצרך לכך, מכ"ש בימים ובמקומות החמין, אבל כנראה רק בצונן שזה מספיק לכך, ואין להאריך בפשוט".

[לעיקוואד]

ראשעקאל
די היתר פון די דיין איז די זעלבע היתר פון דער דיין צו אסר'ן פאר אידען צו נעמן ב"ק, און מיט דעם מאמלל זיין יידישע קינדער, אן קיין שום מקור אין כל התורה כולה. אדער צו פסקנ'ען דיני נפשות שאלות אין הלכות רפואה והמסתעף אן האבען דעם מידנסטער אנונג, און דערמיט הרגנ'ען כפשוטו חולים און בעיביס יעדער טאג. אדער זיך אריינצומישען אין יענמ'ס שלום בית אדער אנדערע פרעזענליכע נושאים אן די ריכטיגע קוואליפיקעישינס אדער בכלל הערן צויי צדדים.

די היתר איז : "ווייל ער קען". אז מפ'רעגט עם און מגיט אריין די יכולת אין זיינע הענט אריין, און ווער עס זאגט עפעס א ווארט דערקעגן איז א סעלף העיטינג דזשאו, איז וואס גייט עם אן אז מענטשעו שטארבען דערפון, אדער סתם א בחור ליידט דערפון? power corrupts.

[פערינא]

טיפה תורות

[פרישער]

פאר טבילת עזרא האבען זיי זעזיכט און געפינען א היתר

צו נעמען א שויער, ווען זיי וואלטען געזיכט וואלטען זיי געפינען

צו איז עס מיין שילד אז זיי ווילען נישט זיכען

אריין און מאחורי השויער

[boxcover]

איך בין דיר מעתיק א שיינער קורצער סיכום מיט פילע ציטאטן פון פוסקים וואס איך האב געטראפן אזוי נאכפרעגנדיג זיך ביי ר' גוגל'ן. איך ווייס נישט ווער דאס איז אבער איך שיהיה תבוא עליו ברכה.

[/quote]
ביי אסאך מקילים, ספעציעל די פריערדיגע, רעדט מען נישט פון קיין שאוער, נאר פון וואשען די די מקום המלוכלך ממש.

[לעיקוואד]

ניין, האסט צומישט צוויי עקסטערע סעיפים. לכלוך און זיעה.
עניוועיס, זיי מסביר וויאזוי מוואשט זיך נאר אפ פון שוויץ אן נעמען א שויער.

[דעת תורה]

און אזוי אויך רעדט מען נאר פון קאלטע וואסער מער ווייניגער. לויט טייל - אדער רוב - מתירים איז עס דוקא אנע זייף.

[לעיקוואד]

הכל לפי הענין ולפי הסברא. אויב קומט נישט אראפ די זיעה מיט קאלטע מעג מען מיט הייסע. און אויב עס גייט נישט אן זייף מעג מען מיט זייף. די וואס זאגען אז דווקא אקלטא אדער דווקא אן זייף (איז דען דא בכלל אזא מקור? ערגעץ אין גמרא/פוסקים ווערט דערמאנט אן איסור זיך צו זייפען בכלל? פארדעם טאקע טענה'ט ר' יעקב קמינצקי אז ענדערש קאלטע וואסער מיט זייף ווי הייסע וואסער- וואס איז די מקורות'דיגע איסור- אן זייף) רעדן אויף אן אופן וואס זיי זענען משער אז דער הייס איז סתם לתוספת תענוג וכדומה. אויף דער עיקר יסוד איז נישטא קיין שום חולק. (אחוץ ר' חיים קנייבסקי בשם דער חזו"א וואס פארענטפערט בפירוש'ע פוסקים אז מפני זיעה איז מותר מיט א מין מאדנע תירוץ - וואס אלמלא חסידות החזו"א שהטתו וואלט ער אויך נישט געזאגט אזא שטות- אז ס'רעדט זיך וועגן א "מחלה של זיעה", א מחלה וואס קיינער האט נאכנישט געהערט דערפון בהקשר זה ביז היינט).

די יסוד איז אז עס איז נישטא קיין שום חיוב צו שטינקען אדער זיך מצער זיין זיך און אנדערע. דער איסור איז אויף רחיצה של תענוג ממילא וואס עס איז בכלל תענוג און נישט בכלל נקיות ומניעת צער איז אסור.

אין די היינטיגע מציאות אין דער זומער וואס עס איז כמעט נישטא איינער וואס שויערט זיך נישט יעדער טאג, איז פשוט כביעתא בכותחא אז דאס איז נישט בכלל רחיצה של תענוג נאר של נקיות. נאר איינער וואס ס'איז נישט קיין נפקא מינה זאל זיך שויערן מיט קאלטע/לויליכע וואסער.

[יפיש חייהון]

די גאנצע איסור איז א תרומת הדשן סי' קנ און דער רמ"א ברענגט עס אראפ אין או"ח תקנ"א ס"ק טז, אבער רוב מנין ובנין פון אלע פוסקים ביזן רמ"א דערמאנען עס נישט

(בשעת הדחק קען מען צאלן א גוי'טע דיר צו געבען א שויער, אמירה לעכו''ם במקום מנהג איז נישט געפערליך)