זיצען נעבען א פרוי אויף די טרעין

[שליח]

מעיקר הלכה איז נישט קיין פראבלעם (כשאין נגיעת בשר) כל זמן מ'קומט נישט לידי הרהור און מ'איז נישט מתכוין להנות, אבער אויב איינער איז מחמיר אויף זיך אויף א רואיגן אופן וואס ברענגט נישט לידי חילול השם אדער עלבון הבריות קען מען אים נישט אוועקמאכן, ובפרט אויב איז די אשה א פרוצה (נישט געהעריג באקליידעט, אדער א שטארקע ריח בושם, וכדומה). וביותר אז די מציאות איז צומאל אז אפילו אויב שטערט עס נישט גלייך קען עס שטערן לאחר זמן, ואין להאריך בדברים כאלו, לידע אינש בנפשי'.

כש"כ אז דו ביסט געזעצן פריער וואס דאן קענסטו זאגען ווי רבן גמליאל ביים מרחץ של ע"ז אני לא באתי בגבולה היא בא בגבולי ווידעראום דאס וואס דו האסט זיך מתעלם געווען פין יענעמס כוונה דיך צו מאכן אויפשטעלן האסטו גוט געטאן אין איינקלאנג פון רוח חז"ל אז המנסך יין חבירו בכוונה ווערט עס נישט יין נסך ווייל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.

וואו קומט דאס אלעס דא אריין? איר קענט דאך שוין אויך שרייבן אז זיצן איז נישט דרך השתחוי'...

[נהורא נפישא]

כש"כ אז דו ביסט געזעצן פריער וואס דאן קענסטו זאגען ווי רבן גמליאל ביים מרחץ של ע"ז אני לא באתי בגבולה היא בא בגבולי ווידעראום דאס וואס דו האסט זיך מתעלם געווען פין יענעמס כוונה דיך צו מאכן אויפשטעלן האסטו גוט געטאן אין איינקלאנג פון רוח חז"ל אז המנסך יין חבירו בכוונה ווערט עס נישט יין נסך ווייל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.

וואו קומט דאס אלעס דא אריין? איר קענט דאך שוין אויך שרייבן אז זיצן איז נישט דרך השתחוי'...

עס קומט אויף אזויפיל אריין אז זאלס'ט נישט טענה'ן אז אה"נ מעיקר הדין איז נישטא קיין חשש אבער אעפ"כ איז עס מכוער הדבר ודו"ק

[בדחן]

אחורי אשה גייט לכוראה נישט אוועק מיט א בענקל מחיצה (זיכער נישט פאר סאטמארעס)

דו שרייבסט עס נאכען עס מברר זיין להלכה?
אדער די שרייסט עס נאר כדי דערמיט פראבירען אפווענדען רב וואזנער?

ביטע גיב אן מראי מקומות בהלכה אז א הויכע בענקעל וואס איז אינגאנצן מפסיק איז נישט גענוג, תודה.

[big joe]

ס'דא א מחלוקת אויב זיצען אינטער א פרוי אויף א באס הייסט ''מאחורי'' די פרומע (ובתוכם די עדה החרדית) האלטן אז יא און די מקילים (ובתוכם ר' חיים קנייבסקי) האלטן אז ביי זיצען בכלל גייט נישט אהן ''מאחורי''

(חוץ מזה רוב אחרונים האלטן אז ''אחורי'' גייט נישט אהן היינטיגע צייטן, אבער דאס איז א שמועס פאר א צווייטע מאהל)

[elter-zeide]

דע גמרא זאגט אין ברכות דף סא' א' לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפילו אשתו, נזדמנה לו וכו'. וכל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעה"ב. זאגט תוס'. פי' אם רגיל בכך לפי שיבא לידי נאוף וסופו יורד לגיהנם: זאגט אויף דעם דע מהרש"א דה"מ וכל. דה"נ גבי שיחה אמרו כל המרבה שיחה וכו' דהיינו ברגיל בכך: ווי איז ערגער? א נהר אדער און פליגער אדער אויף דע סאבוועי/באס?

[שמעקעדיג]

לענ"ד איך פארשטיי נישט דעם ספק,
דער גאנצער פראבלעם פון אחורי האשה איז אודאי נאר ווען זי גייט און די זעהסט אלע אירע חלקי הגוף בשעת דו גייסט אונטער איר.
אויף א באס אדער עראפלאן קענסטו דאך כמעט נישט זעהן די פרוי ווייל דער אנלאנער איז א פולע מחיצה.
אלא מאי אויב זיצט א פרוי אין א אנדער שטוב פארענט פון מיר הייסט אויך אחורי האשה?
און טאמער זיצט די פרוי 2 זיצן פאראויס איז גרינגער? אין עראפלאן זיץ איך אפט גאנץ אונטן, און פארנט פון מיר זענען פאראן הונדערטער פרויען!

[diff]

דע גמרא זאגט אין ברכות דף סא' א' לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפילו אשתו, נזדמנה לו וכו'. וכל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעה"ב. זאגט תוס'. פי' אם רגיל בכך לפי שיבא לידי נאוף וסופו יורד לגיהנם: זאגט אויף דעם דע מהרש"א דה"מ וכל. דה"נ גבי שיחה אמרו כל המרבה שיחה וכו' דהיינו ברגיל בכך: ווי איז ערגער? א נהר אדער און פליגער אדער אויף דע סאבוועי/באס?

רגיל בכך מיינט ער זוכט די געלעגנהייטן

[שמעקעדיג]

איך גיב קידוש דעם שבת (לכבוד DIFF שרייבן אידיש)

[diff]

איך גיב קידוש דעם שבת (לכבוד DIFF שרייבן אידיש)

Hold it! Did it lechovod zaidi that possibly wasn't born here. Anybody else that doesn't know local language isn’t worth to come in discussion with.

[שמעקעדיג]

אפדעיט: ביי די קידוש וועט נאר זיין ביטערע הערינג און ציפעדיגע געטראנקען, ע"ש די ציפעדיגע ענטפער פון DIFF

[elter-zeide]

איך גיב קידוש דעם שבת (לכבוד DIFF שרייבן אידיש)

Hold it! Did it lechovod zaidi that possibly wasn't born here. Anybody else that doesn't know local language isn’t worth to come in discussion with.[/quote

thank you
zeidi,

[געפילטע פיש]

פונעם גמרא זעט מען אז ס'דא צוויי באזונדערע פראבלעמען, איינס איז לילך אחורי אשה, ואפילו אשתו, וואס דאס האט נישט מיט ראי' אדער הרהור, נאר אלץ כבוד, ווי די גמרא שמועסט אויס לויט די שיטה אז דו פרצופין נבראו, הי מינייהו סגי ברישא? זאגט די גמרא אז אדם איז געגאנגען פראנויס, אלץ אחורי ארי ולא אחורי אשה, וואס דארטן איז זי דאך געווען זיין ווייב, זיי זענען געווען באהאפטן פון הונטערוויילעכץ, אזוי אז אפילו אויב אדה"ר האט געוואלט וואלט ער נישט געקענט זעהן.
דערנאך איז דא א צווייטע זאך פון וכל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעה"ב ווייל זי איז מגבהת בגדיה, און דער גייט ספעציעל אונטער איר כדי צו קענען זעהן, און דערפאר איז הרגיל בזה סופו בא לידי ניאוף.

[קרעקער]

כל הדיון רק להלכה אבל למעשה כבר נוהגים להקל בזה
גיי אויף די טרעין יעדען טאג וועסטו זעהן מידל עיזש יודען ליטווישע חסידישע ובני תורה וואס זיצען הארט לעבען האלב נאקעטע גויטעס און קוקען אריין אין א גמרא אדער לערנען דף היומי אויפען אייפעד
קען זיין אז עבירה גוררת עבירה ווייל זיי לערנען דף היומי קומען זיי צו צו נגיעה בנכרית רח"ל

[יונה כהן]

דורך אויס דעם אשכול לע"ד מאכען עטליכע א פאר טעות'ען

שלא בדרך חיבה מעג מען אפילו בבשרה ממש ובתנאי שאין בה הרהור . הגה בעצמכם ווי אזוי מעג א מאן דאקטאר אונטער זוכען א פרוי? דער היתר פון צורך רפואה איז נישט גולטיג ווייל אביזרייהו דערוה איז דאך ביהרג, וואס איז אסור איז אסור ואפילו לדבר עם בתולה מאחורי הגדר. "מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא (רש"י: מרוב אהבה נטמטם לבו והעלה חולי), ובאו ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שתבעל. אמרו חכמים ימות ואל תבעל לו. (הציעו הרופאים הצעה אחרת:) תעמוד לפניו ערומה. (אמרו חכמים:) ימות ואל תעמוד לפני ערומה. (הציעו הרופאים הצעה אחרת:) תספר עמו מאחורי הגדר. ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר.

דאס מיינט אויב ס'האנדלט זיך מיט הרהורי תאוה איז דאך אסור אפילו בלא נגיעה ולפי זה למי שבא לידי הרהור אסור "לו" אפילו "בלא נגיעה" לנסוע בסובוויי!

וזהו מש"כ ר' משה בתשובה שבלי הרהור ובלי נגיעת "חיבה" אין כאן איסור כלל.

ולציין נשי הספרדים נהגו לנשק יד החכמים ובימים מקדם נהגו האשכנזים לרקוד עם הכלה בידים ממש (שהרי זה למצוה ולא משום חיבה) ראה בספר הקלאסי יוסף אומץ (ורק המדקדקים דהיינו די וואס זענען געווען פארפרומט כרכו מטפחת סביב ידיהם)

Negia1.JPG (141.73 KiB) געזען געווארן 2676 מאל

ראה גם בשו"ת פני יהושע לבעל מגיני שלמה (ח"ב סימן מד): "גם באיסור דרבנן לא נקב הרמב"ם, כי אם מה שהוא לֵהָנות מדבר עבירה, אבל על נגיעה לחוד לא הזהיר, ולא מצאנו שיהיה איסור נגיעה בשום ערוה, כי אם בנידה". וכ"כ גם הרב מ' פיינשטין בדעת הרמב"ם, וזה לשונו: "כל איסור נגיעה בעריות הוא אף להרמב"ם, שסובר שהוא מן התורה, דוקא דרך תאווה, כמפורש בדבריו. ומשמע שבלא דרך תאווה אין אף איסור מדרבנן, שהרי לא הזכיר איסור כזה. מפורש כן בש"ך [= ב'שפתי כהן'], שהביא ראיה ממה שמצינו, שהאמוראים היו מחבקים ומנשקים לבנותיהם ואחיותיהם" (איגרות משה, אבן העזר ב סימן יד). משמע מדבריהם, שהרמב"ם חזר בו ממה שכתב בפיהמ"ש. ראה גם דברי הרב יוסף חיים מבגדאד, שכתב: "חכם וזקן, שהנשים נושקות ידיו, אין צריך לסרב ולדחותן, כי זו הנשיקה שהיא על גב היד אינה דרך חיבה" (עוד יוסף חי, סדרה א, פרשת שופטים).

ווען הרב וואזנער שרייבט אז עס קען צו קומען צו נגיעה מיינט ער בפשטות לאנשים שבאים מזה לידי הרהור כי בלא הרהור אין איסור כנ"ל.

[שליח]

זייער שיין ארויסגעברענגט איין צד, ויש חולקים. פון רמב"ן בכמה מקומות איז משמע אז להרמב"ם איז אפי' נגיעה שלא דרך חיבה אסור מדאורייתא, (וכן הוא פשטות ד' הב"י יו"ד סי' קצה, ב"ש אה"ע ריש סי' כ', בית יעקב מצויזמיר סי' פ', נתיבות לשבת אה"ע שם), וי"א אז ס'איז אסור מדרבנן (כ"נ בפלתי יו"ד שם, סד"ט שם, נחפה בכסף ח"ב אה"ע סי' יט, עזר מקודש אה"ע סי' כ', וכן משמע בש"ך שציינת). ועי' שדי חמד אסיפת דינים מער' חתן וכלה אות יב ואוצר הפוסקים אה"ע סי' כ' סעיף א' אות ג' מה שהאריכו. (ודברי האג"מ אינם מוכרחים כלל, וכעת א"א לי להאריך).
וממילא אזוי אויך די נידונים וואס איר האט געשריבן (נשיקת ידי החכמים וריקוד עם הכלה) תלויים בזה, והרבה מאוד כתבו לאיסור, עי' שדי חמד שם. די מדקדים אין יוסף אומץ מיינט בכלל נישט פארפרומטע, נאר די וואס זענען מחמיר כהאוסרים (ובאמת אפי' בהפסק מטפחת יש אוסרים הרבה).
דוכט זיך ר"ש וואזנער שרייבט ערגעץ דנהוג עלמא כהפליתי ודעימי' אז ס'איז אסור מדרבנן, וא"כ לשיטתי' אזיל גם בלי הרהור. אבער אפי' אויב נעמט איר אהן כהמקילים (ואני לא באתי למדה זו להכריע), קענט איר אבער נישט באטיטלען די וואס שרייבן אנדערש 'טועים'.
ועדיין אני אומר, אפי' לויט די מקילים, וויבאלד מ'קען ברגע כמימרא במחשבה לבד עובר זיין אויף אן איסור דאורייתא (ולכמה פוסקים יהרג ואל יעבור), בוודאי המחמיר על עצמו (אויף א נארמאלן אופן) תבא עליו ברכה. ועי' בעזר מקודש הנ"ל שכ' כעי"ז.

[דעת תורה]

דאס איז אלעס א מחלוקה אינעם שיטת הרמב"ם גופי', אבער איז דען דא נאך ראשונים דקאי כוותי' בכלל דיש בעצם איסור נגיעה? (ואף ביש תאוה והרהור ממש, מכל מקום לא הוסיף בנגיעתו עבירה יותר מבלי הנגיעה, דלא תקרב הכוונה לחיבוק ונישוק וכדו' לא סתם נגיעה. איך פרעג בלויז, איך האב באמת נישט קיין אנונג).

(הרב וואזנער, האט שוין עפעס א קולא מחדש געווען לאורך ספריו וחידושיו? איך פרעג סתם, ווייל ביי יעדע היינטיגע שאלה כמעט טרעף איך זיין נאמען פיגורירן צווישן די אוסרים, איז מיר עס אינטערעסאנט).

דאס וואס ער שרייבט אז נהוג עלמא אז ס'איז אסור מדרבנן, אין א עלמא וואס מען גייט צו א מענער דאקטער ווען מען קען פונקט אזוי גיין צו א פרויען דאקטער, און מען פארט אויפן סאבוועי בלי חשש כלל, איז שייך צו זאגן נהוג עלמא אזוי? (אפשר מיינט ער אז אפי' להרמב"ם נהיגי דהוא רק מדרבנן, ונקטינן כהחולקים דליכא איסורא כלל).

[שליח]

דאס איז אלעס א מחלוקה אינעם שיטת הרמב"ם גופי', אבער איז דען דא נאך ראשונים דקאי כוותי' בכלל דיש בעצם איסור נגיעה? (ואף ביש תאוה והרהור ממש, מכל מקום לא הוסיף בנגיעתו עבירה יותר מבלי הנגיעה, דלא תקרב הכוונה לחיבוק ונישוק וכדו' לא סתם נגיעה. איך פרעג בלויז, איך האב באמת נישט קיין אנונג).

אז ס'איז דא בכלל אן איסור קריבה איז לכולי עלמא, די שאלה איז נאר צו מדאורייתא, און רוב ראשונים שרייבן ווי דער רמב"ם (ראב"ד, סמ"ג, רבינו יונה, חינוך, כפתור ופרח, מאירי, ריטב"א, ר"ן, ריב"ש, טור). והעיקר, אזוי איז גע'פסק'נט להלכה, עי' אה"ע סי' כ' ויו"ד סי' קנז. אין דעם איז די שאלה צו דוקא דרך חיבה והנאה (הגם י"א אז בזה אפי' הרמב"ן מודה דאסור מדאורייתא, סוגיין דעלמא דלא כוותייהו), ומזה כתבנו לעיל. (כמעט קיינער איז נישט מחלק צווישן נגיעה און חו"נ, נאר חו"נ איז אלעמאל דרך חיבה. ועי' שד"ח הנ"ל ובמעין החכמה אטב"ח אות נז).

(הרב וואזנער, האט שוין עפעס א קולא מחדש געווען לאורך ספריו וחידושיו? איך פרעג סתם, ווייל ביי יעדע היינטיגע שאלה כמעט טרעף איך זיין נאמען פיגורירן צווישן די אוסרים, איז מיר עס אינטערעסאנט).

דאס וואס ער שרייבט אז נהוג עלמא אז ס'איז אסור מדרבנן, אין א עלמא וואס מען גייט צו א מענער דאקטער ווען מען קען פונקט אזוי גיין צו א פרויען דאקטער, און מען פארט אויפן סאבוועי בלי חשש כלל, איז שייך צו זאגן נהוג עלמא אזוי? (אפשר מיינט ער אז אפי' להרמב"ם נהיגי דהוא רק מדרבנן, ונקטינן כהחולקים דליכא איסורא כלל).

באמת פרעגט איר צוויי גוטע שאלות, ס'וואלט גוט געווען איינער זאל אים פרעגן . אבער לגבי א דאקטער איז דער היתר אז לצורך רפואה ובעבידתי' טריד איז מען מקיל בדרבנן (ובאמת שרייבט ער טאקע אין ח"ג סי' קפו וח"ד סי' קסז מ'זאל נישט גיין שלא לצורך, וע"ע מנחת יצחק ח"ז סי' עג, דוכט זיך ס'זענען אמאל געווען גאנצע מערכות דערוועגן). לגבי דעם סאבוועי, נהוג עלמא צו זיצן בנגיעת בשר?
למעשה טרעף איך נישט וואו דער שבה"ל שרייבט נהוג עלמא, מעגליך ס'איז בלויז א טעות.

[diff]

Shaliach writes that hirhur and negia are mehatorah. Why do we never hear it at leining

[עסקן בדברים]

in the sefer v'alehu lo yibol it cites R' Shlomo Zalman Auerbach that once he was sitting next to a talmid on the bus, and an old lady came onto the bus. R' Shlomo Zalman told his talmid, "if you don't get up for her (letting her sit next to R' Shlomo Zalman) I will."

[יונה כהן]

זייער שיין ארויסגעברענגט איין צד, ויש חולקים. פון רמב"ן בכמה מקומות איז משמע אז להרמב"ם איז אפי' נגיעה שלא דרך חיבה אסור מדאורייתא, (וכן הוא פשטות ד' הב"י יו"ד סי' קצה, ב"ש אה"ע ריש סי' כ', בית יעקב מצויזמיר סי' פ', נתיבות לשבת אה"ע שם), וי"א אז ס'איז אסור מדרבנן (כ"נ בפלתי יו"ד שם, סד"ט שם, נחפה בכסף ח"ב אה"ע סי' יט, עזר מקודש אה"ע סי' כ', וכן משמע בש"ך שציינת).

שיין געענטפערט, אבער אויף דעם וואס איר שרייבט "וכן משמע בש"ך" איז מיר קשה. שהרי זה לשון הש"ך בסימן קנז ס"ק י: נראה לי דעת הרמב"ם אף הרמב"ם לא אמר אלא כשעושה חו"נ דרך חיבת ביאה שהרי מצאנו בש"ס בכ"מ שהאמוראים היו מחבקים ומנשקים לבנותיהם ואחיותיהם וכן משמע מפורש ממה שכתב הרמב"ם בהלכותיו חיבוק או נישק דרך תאווה וזה לא כבית יוסף לקמן סוף סימן קצה.

דער איסור קריבה לערויות איז דער זעלבע ביי א פרעמדע ווי ביי א שוועסטער מ'קען נישט ציטיילען א לאו. ס'איז נישט קיין נפק"מ צו איר נעמט און ר' משה'ס מסקנות לגבי סאבווי צו נישט, און אויב מ'קען זיך היטען פון הרהור. אבער ער זאגט דארט (שו"ת אג"מ אה"ע ב' סי' יד) אז שלא בדרך חיבה ותאווה "אין שום איסור" און עס איז "מפורש כן בש"ך" הנ"ל, אזוי שטייט אין ש"ך והמנהג להלכה כמותו. ווייס איך נישט ווי אזוי איז אייך אויס געקומען צו שרייבען אזוי איז משמע אין ש"ך? דער לשון כמובא פה איז גאנץ קלאר.

מ'קען ברענגען פול ראשונים לכאן או לכאן אבער להלכה פסק'נט מען געווענליך ווי דער ש"ך ואין אחריו כלום [להלכה, אבל כמובן כיון שבשו"ע מובא ג"כ להלכה ש"מאד מאד צריך להתרחק מהנשים" ומי יאמר זכיתי לבי אבל אחרי ההלכה בגדר איסור קריבה יש דברים שהם ג"כ להלכה אבל הם מסורים ללב כל אחד ואחד וא"א לקבוע מסמורות ע"ז.

[געפילטע פיש]

שהרי זה לשון הש"ך בסימן קנז ס"ק י: נראה לי דעת הרמב"ם אף הרמב"ם לא אמר אלא כשעושה חו"נ דרך חיבת ביאה שהרי מצאנו בש"ס בכ"מ שהאמוראים היו מחבקים ומנשקים לבנותיהם ואחיותיהם וכן משמע מפורש ממה שכתב הרמב"ם בהלכותיו חיבוק או נישק דרך תאווה וזה לא כבית יוסף לקמן סוף סימן קצה.

חו"נ דרך ביאה און חו"נ דרך תאוה זענען דוכט זיך צוויי באזונדערע זאכן, נו, טפוס לשון ראשון?

[שליח]

ר' יונה, איר קענט דאך פרעגן פיל שטערקער, וויאזוי קענען די אחרונים שרייבן אז ס'איז אסור מדרבנן, ס'איז דאך מפורש בגמרא עולא מנשק לה וכו'?
די תירוץ איז, ווי תוס' זאגט שוין דארט אין שבת (יג. ד"ה ופליגא דידי'), אז דאס האבן נאר די אמוראים געמעגט דדמיין עלייהו כי כשורא. פארט ברענגט דער ש"ך א ראי' אז ס'איז נישט קיין דאורייתא (דער גאנצער נידון דארט איז צו יהרג וא"י, וואס לויט דער ש"ך איז עס נאר ביי א דאורייתא), ווייל א דאורייתא ווערט נישט מותר מיט די סברא. אבער א דרבנן איז עס טאקע יא, אזוי זענען מסביר די אחרונים שציינתי, ודברי האג"מ צ"ע.

כ'קען זיך נישט אויס בכללי הוראה, אבער לו יהא אז פשט אינעם ש"ך איז כדבריך, פסק'נט מען טאקע ווי דער ש"ך אפילו ווען רוב פוסקים שלאחריו שרייבן פארקערט?

אלענפאלס, כ'בין נישט געקומען דא זיך מתוכח זיין מיטן אגר"מ להלכה, נאר ארויסברענגן אז ס'איז דא גאר א שטארקע מקום להחמיר, נישט סתם א פארפרומטקייט.

[יונה כהן]

אלענפאלס, כ'בין נישט געקומען דא זיך מתוכח זיין מיטן אגר"מ להלכה, נאר ארויסברענגן אז ס'איז דא גאר א שטארקע מקום להחמיר, נישט סתם א פארפרומטקייט.

100% גערעכט! אבער דאס איז נישט נאר דער דעה פון ר"מ אז אזוי איז פשט אין ש"ך אלע לערנען אזוי די אוסרים אסר'ן אבער נישט משום לא יקרבו פשוט נאר צוליב הרהור והרהורי עבירה קשים מעבירה און טאקע וועגען האבען אחרונים זיך געקריקט מיט ר"מ.

אבער נישט אויף דעם פוינט, עס איז נישט דא א דירעקטער איסור. און עס כאפט א נפק"מ למשל ביי אן אלטיטשקע איינגעבויגענע אשה פון 101 יאר, איז דאך נאך אלס דא אן איסור יחוד משום לא פלוג, אבער איז דען דא אן איסור פון סתם סתם נגיעה שאינה של חיבה למשל צו העלפן איר ארויף גיין שטיגען? איך זאג נישט אז איך בין דאס גרייט צו טוהן, אבער לפי ההלכה וואס פונקט איז דער איסור?

און פון ווי איז דער היתר אז א מאן דענדיסט זאל מאכען א קלינניק פון ציינער פאר פרויען און מיידליך, [נאר דערפאר אז ער איז פארנימען מיט זיין ארבעט איז ער נישט מהרהר, [דער אויסנאם ארבעט נישט ביי איסור יחוד אדער נדה] מ'זעט דאס זעלבע ביי א פרוי וואס באדינט בנגיעה אן אלטען איד וחזו מה עמא דבר. ס'איז פשוט נישט דער מנהג אז עס איז אסור אפילו "שלא" לצורך רפואה.