השתנות המבטא (אקצענט) לפי המקומות - מקורות בחז"ל

[משה געציל]

בפרשת השבוע עה"פ בקרת תהיה (קדושים י"ט- כ) דכתיב בשפחה חרופה, פי' רש"י ע"פ הגמ' במסכת כריתות דף י"א. דלשון בקרת הוא מלשון ביקור, דיש על בי"ד לבקר הדבר, אולם ברמב"ן פי' באופן חדש, דהלשון בקרת נובע מלשון הפקר, כי האותיות בי"ת ופ' מתחלפין, ומפרש ע"פ זה הפסוק, דשפחה הזאת אע"פ שהיא נחרפת לאיש לא תהיה לו לאשה כי בקרת תהיה לו, כלומר מופקרת תחשב אצלו, עי"ש, וע"ע רמב"ן עה"פ נשפת ברוחך (בשלח ט"ו – י).

ובתו"ד מביא דוגמא לזה מהמשנה ריש פרק ו' דפאה, דשנינו שם בית שמאי אומרים הבקר לעניים הבקר ובה"א עד שיבקיר אף לעשירים, דהתם ג"כ הפי' הפקר ונכתב בבי"ת במקום פ', וכן פי' שם התוי"ט, אולם עי' תוס' אנשי שם דכתב דבר נפלא וז"ל, נראה לי שכך היה המבטא שלהם, שאנו רואים היום שהמדברים לשון ערבי לא יכונו לבטות הפ' כי אם כבי"ת וכו', ולא ניחא לי כלל בדקדוק התוי"ט שמפרש דברי רז"ל כסדר דקדוק התורה בהתחלפות האותיות ממוצא אחד, שדוקא בתורה שכולה שמותיו של הקב"ה י"ל כך שנתחלף אות זו בזו אבל בני אדם מה להם להחליף האותיות -כי אם לבחור לשון ערומים-, וממ"ש הרמב"ן עצמו וכו' תראה שאין הדקדוק אלא מפני השתנות המבטא לפי המקומות, עכ"ל.

ועי' עוד ברד"ק עה"פ ויאמרו לו אמר נא שבלת ויאמר סבלת (שופטים י"ב - ו), דמסופר שם דיפתח הרג את כל אנשי שבט אפרים, והיה איזה שברחו, וכשרצו לבדוק באחד אם הוא מאנשי אפרים, אמרו לו אמור שבלת בשי"ן ימנית, והאנשים שבאו משבט אפרים לא יכלו לאמר בשי"ן ימנית ואמרו סבלת דהיינו בשי"ן שמאלית, ומתוך כך נודע להם שהוא ג"כ משבט אפרים והרגו אותו, וכתב שם הרד"ק וז"ל "אולי היה אויר ארצם גורם להם זה כמו אנשי צרפת שאינן מבינים לקרא השי"ן וקוראין אותה כמו תי"ו רפה", עכ"ל.