אגודת ישראל

[לעמיל]

וועמענ'ס איידיע? ווער איז געוועין פאר עס? אין ווער אקעגין אין פארוואס? וואס טוען זיי היינט צו טאגס חוץ פין די סיום הש"ס? ביטע נאר היסטאריע אן פאליטיק אריין געמישט

[שמיטה]

פאלגענד זענען עטליכע ציטאטן גענומען ווי ויקיפדיה:

אגודת ישראל (אגו"י) היא ארגון יהודי אורתודוקסי שנוסד בקטוביץ שבפולין בי"א בסיוון תרע"ב (1912). מטרתה המוצהרת של האגודה הייתה "לפתור ברוח התורה והמצווה את כל השאלות שתעלינה יום יום על הפרק בחיי עם ישראל". האגודה מזוהה עם הפלג המרכזי של היהדות החרדית ברחבי העולם (מאז שנות ה-80 מייצגת התנועה בישראל בעיקר את הפלג החסידי).

אגודת ישראל עוסקת בענייני חינוך, רווחה, כשרות ותחומים רבים נוספים, כשהיא מונהגת על ידי מועצת גדולי התורה, המורכבת מחשובי הרבנים מבין תומכיה. הזרוע הפוליטית של הארגון פעלה בסיים של הרפובליקה הפולנית השנייה, בסיים הליטאי ובסאימה הלטבי (בשלושתם, עד מלחמת העולם השנייה) ובכנסת של מדינת ישראל, בה היא מייצגת את בוחריה מאז הקמתה ועד ימינו, לעתים ברשימה משותפת עם מפלגות דתיות אחרות.

כמקובל במפלגות חרדיות, המפלגה אינה מציבה נשים ברשימתה לכנסת ולרשויות המקומיות.

רקע והקמה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אגודת ישראל נוסדה באופן רשמי בי"א בסיוון תרע"ב (1912), בוועידה שהתקיימה בעיירה קטוביץ, אך קדמו לכך מספר אירועים שהניחו את היסודות להקמתה. התאחדות האורתודוקסים, אחד מארגוני הגרעין של אגודת ישראל, נוסד בשנת 1885, במטרה לאגד את האורתודוקסיה המתבדלת שבגרמניה. בשנת 1897 קמה התנועה הציונית הממוסדת, במטרה להקים בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. התנועה הציונית אופיינה ברובה בהשקפות לאומיות חילוניות. התפתחותה וצבירת כוחה של התנועה הציונית נתפסו בקרב היהדות החרדית כאיום המצריך הקמת ארגון אורתודוקסי אשר יתמודד עם התהליכים.

יעקב רוזנהיים, מראשי התאחדות האורתודוקסים, יזם ב-1907 כינוס מורחב של ההתאחדות בברלין. בכינוס זה הוקמו ועדות לטיפול במספר נושאים. עיקר הפעילות היה סביב נושא החינוך, הן במזרח אירופה והן בארץ ישראל, בתגובה לפעילות החינוכית החילונית והציונית הרבה באזורים אלה. בכינוס זה התעוררה מחלוקת בין אלו שרצו להיאבק בציונות על ידי שימור המסורת בדרך של התבדלות, לבין אלו שרצו להיאבק בציונות בכלים שלה. בכינוס נוסף בשנת 1909, בעיירה באד הומבורג שבגרמניה, הוחלט על הקמת ארגון מייצג של היהדות החרדית העולמית, שיקיים פעילות רוחנית וכלכלית. ביצוע ההחלטה התעכב בשל חילוקי דעות ביחס לזהות הארגון ולאופי פעילותו הרצויה. דחיפה נוספת להקמת הארגון גרם משבר בתנועה הציונית. במהלך הקונגרס הציוני העשירי ב-1911 התקבלה החלטה על ארגון וריכוז הפעילות התרבותית בארץ ישראל על ידי התנועה הציונית. בספטמבר 1911 פרשו חלק מחברי תנועת המזרחי תוך החלטה על הקמת ארגון אורתודוקסי מחוץ לציונות. הם הצטרפו לאנשי התאחדות האורתודוקסים והקימו בשנת 1912 ארגון בשם אגודת ישראל. ב-1918 נוסד הסניף הפולני של אגודת ישראל, שנקרא "אגודת שלומי אמוני ישראל".
התנועה בארץ ישראל

ב-1912 החלה הפעילות הרשמית של אגודת ישראל בארץ, למרות שבפועל רק ב-1918 החל לפעול, וחבריו היו בעיקר אנשי היישוב הישן. ב-1917 פורסמה הצהרת בלפור שחייבה את אגודת ישראל להתייחס לנושא ארץ ישראל. יחס שאמור לשקף את מערכת היחסים העתידית עם התנועה הציונית.

ב-1924 הוקם ארגון פועלי אגודת ישראל. מטרתו לתת מענה לפועלים החרדים שעד כה נזדקקו לשירותיהם של ארגוני הפועלים החילוניים. פעילות הארגון הופסקה מחוסר תקציב במהרה אך ב-1933 הוקם מחדש והפעם בתוספת אידאולוגיה ייחודית ותוך שימת דגש על העבודה החרדית בארץ ישראל ושיתוף פעולה עם הציונות. פועלי אגודת ישראל ביחד עם הסניף הפולני, שלומי אמוני ישראל, ידחפו את התנועה להשתתפות בבנין הארץ ולחיזוק הקשר עם הציונות. בסופו של דבר התחזקות שני גופים אלו, בעקבות העלייה הרביעית, גרמה לדחיקתו החוצה של הפלג הקיצוני בתוך אגודת ישראל (בראשות הרב עמרם בלוי) שהתנגד בתוקף לשיתוף פעולה עם הציונות ולהשתתפות בבנין ארץ ישראל. פלג זה נקרא "חברת החיים" והיווה את הבסיס לנטורי קרתא.

רציחתו של יעקב ישראל דה האן ב-1924 על ידי ההגנה[דרוש מקור] היוותה את אחת מנקודות השיא במתיחות בין אגודת ישראל לבין התנועה הציונית. דה האן היה פעיל באגודת ישראל והיה דובר הסניף הארץ ישראלי שלה. פעולותיו העמידו את היישוב הישן, ואת אגודת ישראל שעדיין הייתה חלק מתוכו, כבוגדים. הן בעיני הציונות והן בעיניי התפוצה היהודית. למרות מעמדו של דה האן, לא היו מקובלות השקפותיו ומעשיו, על חלק ממנהיגיה של אגודת ישראל והללו אף תכננו להחליפו. העלייה הרביעית, ערערה בסופו של דבר את מאזן הכוחות בתוך התנועה ושנתה באופן סופי את כיוונה להתקרבות אל הציונות.

מאורעות תרפ"ט, שפגעו בעיקר ביישוב הישן, זעזעו את ראשי אגודת ישראל, שהבינו את הצורך באיחוד כוחות עם היישוב החדש אל מול האיום הערבי. בין השנים 1935 – 1939 אגודת ישראל שתפה פעולה עם התנועה הציונית והתנגדה לה לסירוגין במספר אירועים:

הסירוב להקמת מועצה מחוקקת על ידי ממשלת המנדט, מועצה שהייתה אמורה להיות משותפת ליהודים ולערבים שהיו תושבי ארץ ישראל.
ועדת פיל, בה הופיעה אגודת ישראל בפני הוועדה ודרשה הכרה כגוף נפרד מהישות הציונית. אך בכל זאת הציגה חזית אחידה עם התנועה הציונית בחלק מנושאי הוועדה.
בפולמוס החלוקה שהתעורר בעקבות מסקנות ועדת פיל, בעיקר חלוקת הארץ לשתי מדינות, נעמדה שוב אגודת ישראל אל מול הציונות. עיקר התנגדותה היה על הפרדת ירושלים מן המדינה היהודית אך גם רעיון המדינה היהודית לא זכה לתמימות דעים בקרב חבריה.
בועידת השולחן העגול נציגי אגודת ישראל הופיעו במשלחת משותפת עם נציגי הציונות והציגו עמדה אחידה של היישוב העברי. דבר אשר גרם לנטישתם של הפלגים הקנאים, בהם נטורי קרתא, מתוך אגודת ישראל.

הספר הלבן שפורסם בעקבות כישלונן של שיחות השולחן העגול ובין היתר סתר את הצהרת בלפור וכיוון לצמצום ההגירה היהודית לארץ ישראל עורר שוב את אגודת ישראל לחבור אל הציונות ולצאת כנגד החלטות הספר הלבן. פרשת ילדי טהראן, ב-1943, סימלה את נקודת השפל במעמדה של אגודת ישראל, שכן הנושא יושב בין עליית הנוער לתנועת המזרחי מבלי שאגודת ישראל תוכנס להסכם הפשרה.

בשנת תש"ה נערכו בחירות בעדה החרדית, שבהן ניצחו אנשי נטורי קרתא. בעקבות כך נפרדו באופן סופי דרכיהן של אגודת ישראל והעדה החרדית.
עם הקמת המדינה

לאחר השואה באירופה וההחלטה על הקמת מדינת ישראל נקטה אגודת ישראל גישה חיובית יותר כלפי המדינה בתקווה שזו תלך בדרך התורה ובשאיפה להשפיע על אופייה. עם פרוץ מלחמת העצמאות אף קרא מרכז אגודת ישראל בירושלים לכלל הגברים החרדים הצעירים בעיר להתגייס למלחמה במסגרת המפקד הכללי ביישוב עליו הוחלט אז, לאחר שהוסדרה הקמת חטיבות חרדיות והובטחה עמידה על דרישות הדת במחנות הצבא. מנהיגי אגודת ישראל קיבלו מכתב מדוד בן-גוריון (המכונה "מכתב הסטטוס קוו"), שבו נקבעו קווי היסוד של ה"סטטוס קוו" הדתי במדינת ישראל ונוצרו תקוות גדולות לקראת המדינה החדשה שבדרך.

לאור תקוות אלו בבחירות לאספה המכוננת, היא הכנסת הראשונה, ב-1949 התמודדה אגודת ישראל במסגרת החזית הדתית המאוחדת עם המזרחי, הפועל המזרחי ופועלי אגודת ישראל. בנוסף, שר מטעמה של אגודת ישראל, יצחק מאיר לוין, כיהן בממשלה הראשונה. אך לאחר המשברים הראשונים בענייני חינוך העולים, חזרה אגודת ישראל לעמדה היותר מסויגת שלה כלפי המדינה. בבחירות לכנסת השנייה כבר התמודדה המפלגה בנפרד ועד המהפך ב-1977 לא הצטרפה לקואליציה. בבחירות לכנסות השלישית, הרביעית, והשמינית התמודדה במסגרת חזית דתית תורתית ביחד עם פועלי אגודת ישראל.

חברי הכנסת של אגודת ישראל מייצגים מגזרים שונים בחברה החרדית. באופן מסורתי, המקום הראשון ניתן לנציג חסידות גור שנחשבת החסידות הגדולה ביותר בישראל. נציגי גור כללו את יצחק מאיר לוין (הכנסות 1-7), יהודה מאיר אברמוביץ' (הכנסות 7-9), אברהם יוסף שפירא (הכנסות 10, 11, 13), משה זאב פלדמן (הכנסת ה-12), אברהם יוסף לייזרזון (שלהי הכנסת ה-14, באופן יוצא דופן לא היה במקום הראשון), יעקב ליצמן (הכנסות 15-18). מקום שני ניתן לנציג הירושלמים: מנחם פרוש (כנסות 4-7, 9-12) ומאיר פרוש (כנסות 14-18). מקום שלישי ניתן לנציג הליטאים: שלמה לורנץ (כנסות 2-10). מקום רביעי ניתן לחסידות ויז'ניץ הנחשבת לחסידות השנייה בגודלה ונציגיהם שלמה יעקב גרוס (הכנסות 3-9), שמואל הלפרט (כנסות 10, 12, 14-17) ומנחם אליעזר מוזס (הכנסת ה-18). המקום החמישי ניתן לנציג הספרדים, אשר נכנס לכנסת רק פעמיים - בכנסת ה-7 במסגרת הסכם רוטציה, אז נכנס יעקב מזרחי, ובכנסת ה-12 אז זכתה המפלגה ב-5 מנדטים, ונציג הספרדים אליעזר מזרחי נכנס לכנסת. לרוב, נציג הספרדים אינו נכנס לכנסת, ובעיקר מאז התמודדותה של המפלגה במשותף עם דגל התורה ברשימת יהדות התורה.

בשנת 1984, הוקמה מפלגת ש"ס, שבאה לייצג את החרדים המזרחיים שחשו שקופחו בידי החרדים האשכנזים. בראשית דרכה של ש"ס היא נהנתה מתמיכתו של המנהיג הליטאי הרב אלעזר מנחם מן שך למרות היותו חלק מאגודת ישראל. ב-1988 נוכח הרב שך לדעת שגם בש"ס אין דעתו קובעת, אז הוקמה דגל התורה על ידו כדי לייצגו ואת החרדים הליטאים. מני אז אגודת ישראל מייצגת את החסידים. בבחירות אלו שולבו גם פועלי אגודת ישראל, במסגרת אגודת ישראל. בנוסף נחלצו חסידי חב"ד למען המפלגה אשר מעתה ייצגה את החסידות, לאור זאת זכתה הרשימה לחמישה מנדטים.

בשנת 1992 התאחדה מפלגת דגל התורה של הרב שך עם אגו"י טכנית לסיעה אחת בכנסת תחת השם יהדות התורה.

[לעמיל]

אויך פין וויקיפעדיע אויף אידיש

אגודת ישראל איז געגרינדעט געווארען אין קאטאוויץ י"א סיון ה'תרע"ב (1912) מיטן ציל צו קעמפן פאר תורה'דיגע אידישקייט, בעיקר אין פוילן און דייטשלאנד. פריער איז געווען אין פוילן די ארגאניזאציע אגודת שלומי אמוני ישראל. די אגודת ישראל פארטיי אין פוילן פלעג שטעלן קאנדידאטן סיי פאר'ן סיים (פוילישער פארלאמענט) און סיי פאר די שטאטישע וואלן. פארשטייט זיך אז אגודת ישראל האט געהאט א ליסטע ביי די קהילה-וואלן אין די פארשידענע קהילות. צווישן די אגודת ישראל דעלעגאטן אין סיים זענען געווען אלכסנדער זושיא פרידמאן (מחבר פון דער תורה קוואל), הר"ר מאיר שפירא (לובלינער רב), הר"ר יוסף נחמיה קארניצער (קראקעווער רב) און הר"ר אהרן לעווין (ריישער רב).
צווישן די קריג יארן זענען די פירער פון אגודת ישראל אין לעטלאנד געווען מרדכי דובין און אלחנן ליף.
היינט צו טאגס פירט אגודת ישראל אן מיט עסקנות פאר פרומע ארטאדאקסישע אידן.

אגודת ישראל פארטיי

אין זייער קאמף קעגען דעם געדאנק פון די ציוניסטישע ארגאניזאציע ציונות, נאך ווען מדינת ישראל איז אויפגעשטעלט געווארן, האט אגודת ישראל געגרינדעט א פאליטישע פארטיי אין איר אויף צו באקעמפן די ציוניסטין פון אינעווייניג, אונטערטעניג צו דעם פירערשאפט פון דעם מועצת גדולי התורה וועלכע איז צוזאמן געשטעלט געווארן פון אלע קרייזן חסידישע רבי'ס, ראשי הישיבות און גדולי הרבנים אין ארץ ישראל, פון אירע פירער אדמו"ר בעל אמרי אמת זצ"ל, אדמו"ר רבי אהרן רוקח זצ"ל פון בעלזא, און דער טשעבינער רב זצ"ל.

[ירא שמים]

וואס האט מהרי''ד מבעלזא געהאלטען בנוגע אגודת ישראל קען איינער דא אויפקלערן דעם ענין, די סאטמערע פרובן עם צו מאכן וואו די גרעסטע סאטמערע,וואו אויך איז באוואוסט די געפעלשטע בריוון פון דובב שפתי ישנים וואו סגעווען אריינגעשטעלט שטיקער ויואל משה אויפן בעלזער רבס נאמען, מצד אחר דאכט זיך אז אויפן קול קורא קעגן די אגודה איז ער נישט אונטערגעשריבן,און כהאב נישט געהערט קיינמאל פון קיין בריוו פון עם קעגן די אגודה ,(אדרבה אויב איינער האט אזוינס זאל ער מוחל זיין עס ארויפצושטעלן) וואו אויך איז דאך דא די באוואוסטע בריעף פונ'ם אמרי אמת ואו ער שרייבט אז ער נישט קעגן נאר ס'וויכטיג איינער זאל שטיין פון דרויסען,וואו אויך איז באוואוסט די שטעלונג פון בנו הרה''ק מהר''א בעד די אגודה

[ישראל קאפקע]

וואס האט מהרי''ד מבעלזא געהאלטען בנוגע אגודת ישראל קען איינער דא אויפקלערן דעם ענין, די סאטמערע פרובן עם צו מאכן וואו די גרעסטע סאטמערע,וואו אויך איז באוואוסט די געפעלשטע בריוון פון דובב שפתי ישנים וואו סגעווען אריינגעשטעלט שטיקער ויואל משה אויפן בעלזער רבס נאמען, מצד אחר דאכט זיך אז אויפן קול קורא קעגן די אגודה איז ער נישט אונטערגעשריבן,און כהאב נישט געהערט קיינמאל פון קיין בריוו פון עם קעגן די אגודה ,(אדרבה אויב איינער האט אזוינס זאל ער מוחל זיין עס ארויפצושטעלן) וואו אויך איז דאך דא די באוואוסטע בריעף פונ'ם אמרי אמת ואו ער שרייבט אז ער נישט קעגן נאר ס'וויכטיג איינער זאל שטיין פון דרויסען,וואו אויך איז באוואוסט די שטעלונג פון בנו הרה''ק מהר''א בעד די אגודה

וואס איז טאקע די מעשה אונטערן דובב שפתי ישנים?
איז ער געווען סתם א פאפער?
פארוואס איז ער געווען אזא אויסגעשפראכענע אנטי ציוניסט?

[berlbalaguleh]

וואס האט מהרי''ד מבעלזא געהאלטען בנוגע אגודת ישראל קען איינער דא אויפקלערן דעם ענין, די סאטמערע פרובן עם צו מאכן וואו די גרעסטע סאטמערע,וואו אויך איז באוואוסט די געפעלשטע בריוון פון דובב שפתי ישנים וואו סגעווען אריינגעשטעלט שטיקער ויואל משה אויפן בעלזער רבס נאמען, מצד אחר דאכט זיך אז אויפן קול קורא קעגן די אגודה איז ער נישט אונטערגעשריבן,און כהאב נישט געהערט קיינמאל פון קיין בריוו פון עם קעגן די אגודה ,(אדרבה אויב איינער האט אזוינס זאל ער מוחל זיין עס ארויפצושטעלן) וואו אויך איז דאך דא די באוואוסטע בריעף פונ'ם אמרי אמת ואו ער שרייבט אז ער נישט קעגן נאר ס'וויכטיג איינער זאל שטיין פון דרויסען,וואו אויך איז באוואוסט די שטעלונג פון בנו הרה''ק מהר''א בעד די אגודה

וואס איז טאקע די מעשה אונטערן דובב שפתי ישנים?
איז ער געווען סתם א פאפער?
פארוואס איז ער געווען אזא אויסגעשפראכענע אנטי ציוניסט?

איך האב איהם נישט געקענט פערזענליך. אבער ר' סענדער דייטש. דער לאנגיאריגער עדיטאר און שרייבער פון "דער איד" וועלכער איז אליינס געווען א ספרא רבא מיט ברייטע ידיעות אין וועלט פאליטיק און היסטאריע. און אן אויסגעשפראכענער אנטי-ציוני, שרייבט אז דער ספר דובב שפתי ישנים איז אינגאנצן געפעלשט. נישט אז עטליכע בריוון זענען דארט געפעלשט. נאר דער גאנצער ספר...!

[איש עברי]

בלעטערענדיג אין געוועב האב איך געטראפן א אינטרעסאנטע המלצה פון די ברך משה דאן סיגוטער רב, אינטרעסאנט צו וויסן אויב דאס איז באקאנט, און צו די קנאים האבן אים געפייניגט פאר דעם ביטערן חטא.
http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/heb ... 049_66.pdf

[פלעין יודיש]

עברי
welcome back

[ליטוואק פון בודאפעסט]

אגודה קרישקעלעך.

א. הרב אייזיק הלוי איז געווען דער דענקער וואס האט אויסגע׳ארבעט דער רעיון ווי ס׳דארף זיין אויסגעשטעלט.

ב. הרב חיים בריסקער איז געווען ביים ערשטען אסיפה אין תרע"ב ווי ער האט געמאכט אכצען תנאים פאר זיין הסכמה צו דער אגודה, דוכט זיך אז רוב זענען געווען אז די לאקאלע רבנים זענען נישט משועבד צו די הויפט מועצת אין זייער שטעט און לענדער (דלא כויואל משה).

ג. ר׳ חיים האט שפעטער געזאגט "איך האב געמיינט אז ס׳וועט זיין דייטשער געלט און פוילישער דעת תורה. דערווייל איז עס פוילישע געלט און דייטשע דעת תורה".

ד. ער האט געזאגט א משל, פארצייטענס האט מען באלויכטען שטיבער מיט לעכט. דאס האט געהאט א געוואלדיגע חסרון אז ס׳איז נישט געווען צו ליכטיג. היינט באלויכטעט מען מיט עלעקטער וואס איז אסאך ליכטיגער. ווען אבער די עלעקטער אין דער צענטער פארלעשט זיך אדער צוברעכט זיך, איז גאנץ שטאט טונקעל.

ה. דער רש"ב פון ליובאוויטש האט מתנגד געווען, מיט׳ן אויסרייד אז אן אגודה לשם אגודה איז א פוסטע זאך, און שלעכטס וועט מוזען ארויסקומען דערפון. ער שרייבט אז ער פארשטייט די צורך אז די יוגענד זאל האבען מיט וואס צו האבען א שייכות, אבער דער שייכות מוז זיין אן עכטע, נישט שייכות לשם שייכות.

ו. ער האט געשריבען א בריוו צום ראדינער ראש ישיבה הרב משה לאנדינסקי, אויך א געגענער פון דער אגודה, אז ער זאל פראבירען אפצורעדען דער ח"ח פון דער רעיון. דער צווייטע האט א שטארקע בריוו צוריק געשריבען אז דער וטאס מיינט מ׳קען אפרעדען דער ח"ח ווייסט נישט וואס איז דאס דער ח"ח.

ז. די אגודה און מזרחי אין פולין זענען געווען פאליטישע באוועגונגען, לאו דוקא נוגע צו ארץ ישראל עניינים. רבנים זענען געווען מזרחי מעמבערס נאר ווייל די בעלעבתים האבען עס געפאדערט.

Sent from my LG-K373 using Tapatalk

[[NAMELESS]]

כמו שכתוב בתורה!!!

[איש את רעהו]

אגודה קרישקעלעך.


ה. דער רש"ב פון ליובאוויטש האט מתנגד געווען, מיט׳ן אויסרייד אז אן אגודה לשם אגודה איז א פוסטע זאך, און שלעכטס וועט מוזען ארויסקומען דערפון. ער שרייבט אז ער פארשטייט די צורך אז די יוגענד זאל האבען מיט וואס צו האבען א שייכות, אבער דער שייכות מוז זיין אן עכטע, נישט שייכות לשם שייכות.


Sent from my LG-K373 using Tapatalk

אין א מכתב שרייבט די מהרש"ב

אם הכל הולך כמו עד עכשיו ע"י וועד הזמנית, יהיה אגודה ציונית, או מזרחית, או עוד גרוע ממנה, ויסלח לי הדר"ג על אשר ארהיב עוז בנפשי להגיד דעתי להדר"ג יחי' שלא ילך בדרך אתם, ואינו כדאי כלל להחזיקם באשר לפי"ד במשך הזמן יהי' נצרך להרחיקם, ואפשר גם לצאת נגדם"

נאך שרייבט ער

ולפי ידיעתי הטיב באמיתת כוונתם הוא צרה חדשה ר"ל אל היהדות, וזאת תהי' עוד הפעם ציונית בצורה אחרת

[איש את רעהו]

עס ווערט 6 יאר פון ווען די אגודה האט אפגעצייכענט 100 יאר צו איר עקזיסטענץ
דעמאלטס איז געשריבן געווארן די ארטיקל

בימים האחרונים דווח כי בחודש סיון תשע"א נכנסה "אגודת ישראל" לשנת המאה מאז האסיפה הרשמית הראשונה בקטוביץ שנערכה בי"א סיון תרע"ב לפ"ק, והם כבר מתכוננים לציון התאריך ההיסטורי במהלך השנה הבאה, ובמילים אחרות, יש כאלו שמחפשים לגרוף הון פוליטי או פיננסי אשר ברעש ותעמולה של הרמת 'קרן אגודת ישראל' שאמור להיות אמצעי טוב למטרה זו.


אם נחזור מאה שנים לאותה האסיפה הראשונה בקטוביץ בי"א סיון תרע"ב, וננסה לנתח את החילוק בין "רוב גדולי ישראל שהתנגדו להאגודה מתחילה ועוד סוף", לבין שאר גדולי ישראל שנכנסו לאגודה בתקוה גדולה שכאן יהיה להם הכח להלחם נגד הציונות, והם עשו זאת כדברי מרן זי"ע: "יען שנפשם היה מרה להם ממעשה הציונים והמזרחיים", רואים מיד שבעיקר החילוק הוא בין גדולי הרבנים באונגארן, שרובם ככולם, פה אחד, יצאו נחרצות בחריפות גדולה נגד האגודה, ומהצד השני היו רבנים ואדמורי"ם ברוסיה ופולין, שם היו אלו שכן נכנסו לאגודה, והשתתפו באסיפת היסוד - אם כי רבים וגדולים גם מאותן מדינות התנגדו להם בחריפות, כמו מרנן הגר"ח מבריסק ומהרש"ב מליובאוויטש ועוד מגדולי הרבנים והאדמורי"ם. (וכידוע גדולי ארה"ק בראשות מרנא הגרי"ח זוננפלד זי"ע הבדילו בין אגודת ישראל הירושלמית והארצ-ישראלית שעמדו בראשה, לבין אגו"י העולמית שהיו ביניהם חילוקים מהותיים).

ההסבר להתנגדות הכוללת של רוב גדולי חבל הונגריה, לא נפלאת היא מעמנו, זהו דבר פשוט מאד. שכן יסודו במשנת גדולי ישראל, גדולי תלמידי מרן החתם סופר זי"ע שכבר ארבעים שנה לפני כן יצאו לקדם את פני הרעה, כאשר בשנת תר"ל התכונן ה'טיילונג' - יסוד הקהלות הנפרדות, אז הם הקימו את הכח של קהילה קדושה באונגארן, הם ביססו את הכח של רב בישראל, כל רב בהונגריה הרגיש וידע שהוא הבעל-הבית האמיתי בקהילה, על פיו יצאו ועל פיו יבואו, ובמילה אחת שלו היה בכחו לעקור כל קבוצת 'מחתרת' של הציוני'סטן ושאר מרעין בישין מתוך עירו, כך שלא היה כ"כ גדול ה'נפשו מרה עליו ממעשי הציונים' - שלא היתה להם שום דריסת הרגל בעריהם בכלל.

שונים מאד היו בזה הקהילות בדייטשלאנד, פולין וחלקים גדולים מרוסיה, אשר ההשכלה והרפורם הרימו שם את ראשם, ובמשך השנים הם זרעו שם חורבנות נוראות. עם השנים צפו ועלו שם אידיאולוגיות וקבוצות כפטריות אחרי הגשמים. כח הרבנות נחלש מאד, גדולי ישראל שתת לבם והיו לשברי שברים, כאשר לא היה לאל ידם להאבק בגפם נגד מגיפת הציונות, ולכן גדולה היתה תקוותם שבכח מאוחד ומרכזי של מאות ואלפי יהודים יראים ושלמים, יוכלו לנצח את האויב.

ברור הדבר שהרבה יותר מאשר חילוקי דיעות בהשקפה, היה הדבר תלוי במציאות הפשוטה. ההתנגדות אל האגודה אכן צדקה והוכחה על ידי צפייתם למרחוק של הדור הקודם גדולי ישראל בהונגריה שלקחו על עצמם לבצע את הצעד הנועז של עשיית ה'טיילונג', ותוצאות ההצלה אכן נראו עד מהרה על רקע המציאות הקשה.

*

אבל, זאת ועוד אחרת.

אם אנו עומדים עתה בעת ציון "מאה שנות אגודת ישראל", ברצוננו להזכיר להם כמה נקודות נחוצות שאסור לדלג עליהם, כי את ההיסטוריה לא ניתן להם לסלף.

בזיכרונותיו של רבי יעקב ראזענהיים ע"ה נשיא אגו"י, הוא כותב באותה התקופה שלפני מאה שנה אודות תכניותיה של אגודת ישראל, שמטרתה לחזק "ברוח התורה" את כל השאלות העומדות על הפרק בקרב היהודים היראים, וכל הפעולות מתרכזות לגבי הקהילות בחוץ לארץ. הדבר היחיד שהוא מזכיר לגבי ארץ ישראל, הוא שליחת כספי תמיכה ליהודים היושבים על התורה ועל העבודה בארץ ישראל.

בעת יסוד הרעיון של אגודת ישראל, לא היה בכלל שום תכנית של התעסקות בפוליטיקה, לא בבנין הארץ, לא בייסוד 'קאלאניעס' ומושבים, ובוודאי לא בהקמת כח שיעסוק בענינים הנוגעים ל'מדינה שבדרך'. דבר אחד ויחיד היה עומד על הפרק, חיזוק התורה.

אבל כבר באותה האסיפה הראשונה בסיון תרע"ב כבר ניכרת היתה מבוכה גדולה ובלבול בולט בנוגע לענינים אלו, כאשר בו בזמן שהרבנים היראים דברו כולם בלהט אש קודש כיצד האגודה תבנה ותחזק את היהדות בחו"ל, כבר היו המלומדים מגרמניה מדברים גבוהה על הקמת ובניית ישובים בארץ ישראל. בה בעת שהגאון רבי שלמה זלמן ברויער ז"ל אב"ד פרנקפורט הכריז שהמטרה היא מלחמה נגד המזרחי, באותו מעמד היה שם גם הר' פרנק נשיא המזרחי שעלה ולדוכן ונאם "בהתלהבות פגשנו יסוד אגו"י הציונית הוא חלוץ היוצא לפני אגו"י לגשר שבו ישיב ישרא' לדרך האמיתי"... קלטתם?! שני הצדדים הנצים במאבק המר, אגו"י והמזרחי, שניהם היו שותפים באותה אסיפה ושניהם הביעו את דעתם המנוגדות זו לזו.

באותה אסיפה גם הוקרא מכתב שנשלח בידי רבה של יפו הר' קוק שברך את באי האסיפה שמטרתה היא: "אחדות האומה כולה". ערבוב ובלבול כזה שרר באותה אסיפה עד שהרב ראזענהיים ז"ל בעצמו כותב שרוב הרבנים בכלל לא הבינו מה שנאמו הדרשנים מחבלי ארץ גרמניה, בגלל השפה וההברה הדייטשאית, והיה שם ממש מעין דור הפלגה אשר לא ידע איש את שפת רעהו.

עיני העדה, שעיניהם צופות למרחוק.

בין גדולי ישראל שלקחו חלק באותה אסיפה, היה מרן הגה"ק רבי חיים הלוי מבריסק זצ"ל, הוא בא בכדי לשמור שלא יתרחש עם האגודה מה שאכן התרחש למעשה לדאבונו, וכפי עדותו של בנו מרן הגרי"ז זצ"ל וכפי ששמענו מבניו הגאונים שליט"א שמספרים תמיד שזקנם הגדול הציב להם רשימה של ח"י תנאים שהוא דורש שעליהם להיות כתובים יחד עם רעיון יסוד האגודה.

כאשר עוברים על ח"י התנאים, רואים מיד את חכמתו הגדולה של הגר"ח מבריסק זי"ע, ועד כמה היו עיניו צופות לבית ישראל, וכי אילו אכן היו מתקבלים ח"י התקנות יתכן שהאגודה היתה מיוסדת בהורתה ולידתה בקדושה והיתה יכולה להתנהל באותן תנאים לאורך ימים.

בין התנאים של הגאון מבריסק היה שלא תהיה לאגודה משרד מרכזי שמשם הכל יתנהל, שכן זוהי הסכנה הגדולה ביותר אם יחדור לשם תפוח רקוב אחד, והכל יפול אתו עמו, כפי שאכן קרה למעשה.

הגאון מבריסק לא הסכים שהאגודה יהיה לה 'עיתון' חדשות, דבר ההופך את הארגון ל'מפלגה', ו'מפלגה' כבר אין לה שייכות לחיזוק היהדות.

הגאון מבריסק פקד שלא להכניס בהנהלת האגודה אף אחד שאינו משתייך באופן מוצהר לקהלות האורטודוקסיה. הוא התנה שהאגודה לא תתערב בפרטיות בעניני רבנות, אשר הסמכות חייבת להשאר אך ורק בידי רבני כל עיר ועיר.

כל אחד מבין טוב מאד מדוע היתה התעלמות בולטת וגורפת מכל התנאים האלו, ומדוע הם חיפשו את כל האופנים שלא יצטרכו להתייחס לזה, והם באמת עשו לעג וצחוק גדול מכל התנאים, ומדוע אכן חזר הגאון מבריסק מלא צער והתמרמרות מאותה אסיפה. שהרי כל אותן התקנות היו משמיטים את הבסיס של כל האינטרסים שהיו לכל אלו שישבו סביב ההגה וניהול האגודה.

אם מתכוננים עכשיו לציין מאה שנה להתייסדות "אגודת ישראל", אסור להשכיח עוד נקודה חשובה שכתב אחד האדמורי"ם והמנהיגים הגדולים ביותר של יהדות רוסיה, הגה"ק מהרש"ב מלובאוויטש זצוק"ל, אשר רק שנה אחת לאחר התייסדות האגודה, בשנת תרע"ג, כבר ראה והבין כל מה שהולך להיות כאן, והוא שיגר מכתב אל הגאון רבי חיים מבריסק זצוק"ל, בו הוא כבר מתריע קשות אודות המצב של 'אגודת ישראל' החדשה:

"אם הכל הולך כמו עד עכשיו ע"י וועד הזמנית, יהיה אגודה ציונית, או מזרחית, או עוד גרוע ממנה, ויסלח לי הדר"ג על אשר ארהיב עוז בנפשי להגיד דעתי להדר"ג יחי' שלא ילך בדרך אתם, ואינו כדאי כלל להחזיקם באשר לפי"ד במשך הזמן יהי' נצרך להרחיקם, ואפשר גם לצאת נגדם"...

במכתב אחר כותב מהרש"ב: "ולפי ידיעתי הטיב באמיתת כוונתם הוא צרה חדשה ר"ל אל היהדות, וזאת תהי' עוד הפעם ציונית בצורה אחרת והשי"ת ישמרנו מהם".

את הדברים האלו אכן צריך לציין ולהדגיש ולפרסם, שכבר לפני תשעים ותשע שנה, עוד בה"שנה ראשונה" של האגודה, כבר צעק אחד מהגדולים ביותר של מנהיגי ישראל בדורו, בעיני הבדולח הצופיות לדורות, שהאגודה נוסעת על הדרך הלא טובה, ואפילו תיאר אותה בתואר הנורא כל כך, לא פחות מאשר "ציונית בצורה אחרת"...

גם את זה הם צריכים להנציח גלויות באותו 'ספר דברי הימים של אגודת ישראל', הללו אשר כסדר הם מנסים להציג חזות מיתממת שכאילו יש בנפרד "תורת אונגארן", ושהדעה הקיצונית של גדולי ישראל שבהונגריה, אינה דומה ל'דעת רוב גדולי ישראל' שבמדינות אחרות.

אבל דעתו הק' של המנהיג החסידי הגדול ביותר שהיה אז ברוסיה, הגה"ק מליובאוויטש, והמנהיג וגדול הדור שבליטא הגה"ק מבריסק, וכידוע גם הגה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע שהיה ממנהיגי ישראל הגדולים ביותר בחבל ארצות פולין-גאליציא, כל זה אומר הרבה מאד על הדעת תורה של "רוב גדולי ישראל", וכל זאת כבר ממש בתקופה הראשונה של התייסדות אגודת ישראל.

*

עד הנה, נגענו רק בתקופת התייסדות אגודת ישראל, עוד בימים שרבים מגדולי ומנהיגי ישראל תלו בה תקוות גדולות, וכל מאוויים היה שהאגודה תעמוד בראש המלחמה נגד הציונות וכתות המזרחי.

ואם מציינים "יובל המאה", אולי מותר לציין גם "יובל התשעים". עוד בשנות ינקותה של האגודה (בשנת העשור הראשונה של האגודה היא לא היתה פעילה בכלל, עקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה). תשעים שנה ימלאו מאז התאספו עשרות גדולי ישראל שבדורם, לאסיפה בעיר 'טשאפ' לטכס עצה לקדם פני הרעה, בדאגתם לעצור את התפשטות האגודה ולשמור שלא תצליח להתפשט במקומות שיצא שכרם בהפסדם, בראותם כבר אז את החורבנות שיצאו בשנים הבודדות מאז יסודה.

אם נרוץ על פני שנות האגודה במשך השנים הבאות, תתייצב לפני תמונה עגומה ביותר.

הכל הכל, כל מה שהזהירו מתנגדי האגודה מתחילה שעלול לקרות, הכל התקיים במדוייק. הגאון הנודע רבי חיים עוזר גראדזענסקי מווילנא זצ"ל כבר כותב בשעתו שהוא מפחד ממעשי הפקיד במשרדה הראשי של האגודה שעושה ככל העולה על רוחו, וכל מעשיו עוד זוכים לגושפנקא בשם הרבנים.

הגאון הנודע רבי מאיר שפירא זצ"ל שהעניק לאגודת ישראל את המתנה הגדולה והיקרה ביותר שבעולם, את רעיון ה"דף היומי", המסוה אשר האגודה מתכסה ומתקשטת בה עד היום הזה בהציגה חזות של הפלטפורמה התורנית הגדולה בעולם. הוא בעצמו עזב את האגודה באכזבה קשה בראותו שהיא דוהרת על מסילות נכזבות.

הספר המרתק "מקטוביץ עד ה' באייר", ספר שלא נתחבר בידי 'חסיד סאטמאר', אלא דוקא בידי 'אגודאי ותיק למהדרין' (הרה"ג ר' צבי ויינמן לאויט"א), הרי מגלה דברים אשר מספרים יותר מהכל, עד היכן ועד כמה רחוק הלכה האגודה מיומה הראשון, אשר שום דבר לא התנהל שם עם דעת תורה. כל השנים, כל ההחלטות, אפילו הגורליות ביותר, אפילו השאלות של היסודות ממש, הוחלטו בדרך לא דרך, לפי אינטרסים אישיים זמניים של העומדים ליד ההגה, תיכף ומיד כבר ראו שהאגודה מידרדרת מן המסילות, ותוך זמן קצר כבר קשה היה לזכור מאיזו תחנה מפוארת יצאה הרכבת הזאת...

ואחרי כל התמורות שעברו על האגודה, וכמה שכבר היה מופרך רעיון אגודת ישראל עוד באותן שנים, כמה מפליא לראות את הספרים שכתבו האגודאים ה'אורגינליים', אלו שלא נסחפו עם הזרם, כתביהם תואמים להפליא את הדעות של הקנאים הגדולים ביותר. קחו לדוגמא את הכתבים של הג"ר אברהם יעקב טייטילבוים זצ"ל מנהיג צעירי אגוד"י בווינא ואח"כ אב"ד קיו-גארדנס ארה"ב, או של הסופר הנודע הרה"ח ר' משה שיינפלד ז"ל, ועמיתיהם, הם בנויים וכתובים על הדרך של המתנגדים בימינו לכל רעיון הציוני וכל המסתעף, וצריך להתייגע כדי למצוא את ה'דקות' - ההבדלים והחילוקים בהשקפה.

*

אם רוצים לאמוד אל נכון מה פירושה של 'התדרדרות', יכולים לראות על המציאות של פעולות האגודה בין תר"פ לת"ש, עשרים שנה, עשרים השנים הראשונות שבהם היתה האגודה בפעילות מלאה.

בירושלים עיה"ק ששו היהודים היראים כמוצא שלל רב אל בשורת האגודה. ייסוד האגודה העולמית היטיבה לשמש כמשענת גב גדולה במאבק המר נגד הרבנות הציונית והועד הלאומי, כך שמרן הגאב"ד הגה"ק מהרי"ח זאנענפעלד זי"ע היה נשיא אגודת ישראל בירושלים.

מרבני אונגארין היחידים שנמנו עם האגודה היה מרן הגאב"ד הגה"ק מהרי"ץ דושינסקיא זי"ע שבהיותו בחוסט לא לחם בהם אלא אדרבא ראה בהם תועלת, וגם אחר שמרן רביה"ק מסאטמאר זי"ע התווכח עמו בענין, לא שינה את טעמו, דבר שהיה מן השמים כי לאחר מכן היה הדבר לתועלת שנבחר גם על ידי אגודת ישראל כמרא דארעא קדישא וגאב"ד ירושלים עיה"ק.

וראה זה פלא, מרן מהרי"צ דושינסקיא זצ"ל עלה לכהן בארץ ישראל כבר בשנת תרצ"ג, ובשנת תרצ"ט מוצאים אנו במכתב של הגה"צ רבי אשר זעליג מרגליות זצ"ל בו כתב: "יוכל לפרסם בשמי שהגרי"צ דושינסקיא הכריז בישיבתו שכל בחור שילך לצעירי אגודת ישראל דפה, או כ"ש מי שחבר להם לא יבא לישיבתו, כי כבר מכיר אותם שעומדים חוט השערה לפני הסטרא אחרא"...

במשך חמש שנים אלו משנת תרצ"ג כשהוא עצמו היה תומך ומעריץ של אגו"י, עד תרצ"ט, כבר התחלפו הזמנים עד כדי כך שדעתו היתה כי הוא "מכיר בהם שעומדים חוט השערה לפני הסטרא אחרא".

הלא דבר הוא.

מרן מהרי"ץ זי"ע היה זה אשר פעל בכל האופנים להוציא את אגו"י מהנהלת העדה החרדית, כשהתקיימו הבחירות בשנת תש"ה, והוא הפעיל בדווקא להגביר את הכח של ה'קנאים' יותר במסגרת העדה החרדית, בידעו שהאגודה כבר מושכת מטה מטה.

זהו סימן מובהק להתדרדרותה של האגודה, וזוהי כוונת מרן מסאטמאר זי"ע בדבריו הק' "לבאר בפרטיות הטעמים והנימוקים של הפלוגתות והדעות שהיו אז בין חכמי הדור אודות האגודה אין נפקא מינה עכשיו לדבר מזה כי מאי דהוה הוה ועכשיו אישתני הרבה לגריעותא".

ממילא הדבר פשוט שללכת היום ולהעתיק את ההיסטוריה של לפני מאה שנה, ולמנות את שמות גדולי ישראל שבשעתם הסכימו עם האגודה, הוא סילוף גדול מיניה וביה. אין לזה שום שייכות לימינו.

*

ואם נתבונן בדבר, שכל מה שתיארנו עד הלום, זה עוד לפני שהאגודה עשתה את המהפכה הנוראה, שהתהפכו והסתובבו בסיבוב פרסה מאה שמונים מעלות אחורה, דבר שאירע עם התייסדות המדינה הטמאה בתש"ח לפ"ק.

אין מתאים מאשר התבטאותו של מרן הגה"ק הגרי"ז מבריסק זצ"ל שאמר בדרך משל על האגודה שכמוה כרכבת ארוכה שיצאה לדרך לעבר צד מזרח, ובאמצע הדרך הלכו ולקחו את הקרון הראשון של הקטר והעמידוהו אחרי הקרון האחרון, והוא המשיך לנסוע... אבל לכיוון ההפוך, לצד מערב.

אמנם כן, גדולי ישראל יצאו בשעתו עם הרכבת, הם הצמידו אל הקרון הראשי שלהם עוד שורה ארוכה של קרונות, הם איחדו חוגים וקהילות, הם שילבו את כחם של יהודים ממדינות שונות בעולם, עד שנוצרה רכבת ארוכה שיעד נסיעתה היא למזרח. אבל כאשר הרכבת כבר מוכנה וכבר יצאה לדרכה, כבר לא היה עבודה מיוחדת לפקידים, הם רק לקחו את קרון הקטר והצמידוהו לקרון האחרון בכיוון ההפוך, כך הצליחו בדרך קלה להוביל את כל הרכבת הארוכה אל תוך הציונות...

ואכן כמה צדקו דבריו של הגה"ק מליבאוויטש זי"ע עשרות שנים לפני כן: "וזאת תהי' עוד הפעם מפלגה ציונית בצורה אחרת".

היה זה בה' אייר תש"ח כאשר יו"ר האגודה חתם על מגילת העצמאות, על כל ההשלכות שבדבר.

בה' אייר תש"ח הפך הארגון העולמי - שכל מטרת ייסודו היה כלי מלחמה נגד הציונות - להיות כחלק טבעי ובלתי נפרד של הממשלה הציונית, עצם מעצמה של ממשלת השמד. והציבור התמים אשר רעיון האגודה היה תמיד קדוש בעיניו, ביודעם רק זאת שהרבה גדולי ישראל תמכו בה, נסעו הלאה בתוך הקרונות, בלי לדעת שהם נוסעים בכיוון ההפוך.

וכאן יש להדגיש ולהבהיר שוב, זאת יש לשנן כסדר ולציין לדורות עולם. נקודת המפנה הקריטית שמאלה, הפעולות שנעשו בשנת תש"ח, תש"ט והלאה, הכל נעשה נגד תקנות היסוד של האגודה. הסמכות התורנית מועצת גדולי התורה לא ישבה אף פעם לדון בפרטות על הפעולות שנעשו בשטח בשמה. דברים המונצחים בבהירות ובמסמכים הנלווים בספר "מקטוביץ עד ה' באייר". זוהי מציאות בלתי ניתנת לכפרה, בגידה היסטורית ביהדות החרדית, כתם שלא ניתן להימחות.

התייסדות המדינה הציונית לקחה את "אגודת ישראל" והיתכה אותה בכור ההיתוך של הממשלה, עד שהפכה לחטיבה אחת, יהודים חרדים מזדהים מאז עם ממשלת השמד, מכירים בה, ומנסים לחיות עמה בשלום.

מתש"ח והלאה כבר יש לה לאגודה מטרה חדשה, הם נאבקים 'מכלומר' עבור "מדינה על פי תורה", הם שולחים נציגים לכנסת המינים שילחמו על כך שחוקי המדינה לא יהיו סותרים לדיני התורה להבדיל אא"ה, ושיהיה למדינה 'צביון יהודי'.

והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר, אבי היקר, האגודה הלא נוסדה כדי ללחום נגד המזרחי, ומטרת "מדינה על פי תורה" הלא כל כולה דעת המזרחי, אם כן מה בין אגודה למזרחי?

אכן, זוהי שאלת מאת השנים! זוהי שאלה שאין עליה תשובה לרגל "יובל המאה". זוהי השאלה שנשאלת כבר עשרות בשנים ואיש לא הצליח לפותרה.

בדיוק ממש כפי שכתב מהרש"ב זי"ע ב"שנה ראשונה" של האגודה: יהיה אגודה ציונית, או מזרחית, או עוד גרוע ממנה...

"או עוד גרוע ממנה"... מה פירושה?

אם מתש"ח ואילך כבר נסעה האגודה באותה מטרה ויעד של המזרחי, הרי שה"גרוע ממנה" קרה בשנת תשל"ז, כאשר אגודת ישראל נכנסה רשמית לקואליציה, והתחברה רשמית כחלק מהממשלה. כאשר ההיתר הרשמי הוא 'צינורות' ההשפעות שפתח בפניהם בגין שר"י.

כהיום הזה לאחר 35 שנות קואליציה של אגודת ישראל, והם אינם רוצים להיפלט משם בשום אופן, כבר לא מבינים עד להיכן הגיעה הבגידה הנוראה באותו זמן. כמה נורא היה הדבר בשעת מעשה.

ולא לנו הדיבור, יבואו הם ויעידו על עצמם.

היה זה 16 שנה לפני כן, בשנת תש"ך כאשר תנועת 'פועלי אגודת ישראל' - לרגל "יובל החמישים" - החליטה לעשות שבת לעצמה, ללא הרשות של ארגון-האם ונכנסה לממשלה. או אז הרימה אגודת ישראל קול זעקה, הם חוללו מהפכות והסעירו עם איסורים וחרמות נגד פועלי אגו"י על הבגידה וה'עוולה הנוראה' של כניסתם לקואליציה.

אולי אין פעולה טובה ומתאימה יותר שצריכה להיעשות מצידינו לקראת "יובל המאה", מאשר להדפיס את אותם הקונטרסים במהדורה חדשה, יראו הכל בעליל מה היתה עמדת האגודה בנוגע להשתתפות בקואליציה לפני חמשים שנה - בשעה שרביה"ק זי"ע כתב את ה'ויואל משה' - כך נוכל להבין כמה מעלות אחורנית נפלו הם בשנות היובל השני.

תשל"ז היתה ההתדרדרות האחרונה, מאז ואילך כבר לא התדרדרו, בגלל שמשם כבר היה הכל טבעי, הכל כבר היה בדרך הטבע.

מאז תשל"ז בכניסתם לממשלה ובהתחברותם לרשעים, כבר הפך ההרגש של "עצם מעצמו ובשר מבשרה" עם המדינה הטמאה למציאות קיימת. חברי כנסת המינים והפוליטיקאים כבר היו פעילים בכל ניד וזיז של המדינה, תחבו אפם בכל דבר ודבר. אפילו הענינים הנוגעים לשיטתם המזרחי'סטית של "מדינה על פי תורה", כבר היו האחרונים ברשימה.

לכך כנראה התכוין הגה"ק מליבאוויטש במילים "או גרוע ממנה"...

מאז התחילו לקחת את התקציבים, מוסדות התורה, הישיבות, הכוללים, בתי החינוך, כולם הפכו להיות נתמכים מלאים של הממשלה, הפך ה"כי השוחד יעוור" לעובדא, כל נסיון מחאה נגד מעשי פשע ורשע של המדינה נחנק מיד. ההשתתפות של פעם במחאות והפגנות בעניני עקירת הדת הסתיימה. אדרבא, מנסים הם בכל הדרכים להחניק ולסתום כל קול מחאה שאינו לרוחם, והפעם היחידה שהם הצליחו לגייס "חצי מיליון" להפגנה, היה כאשר ניסו לפגוע בכספים, ב"גזירות הקיצוצים", רק זה מה שנגע ללבם.

לקח עוד 25 שנה - עוד חצי יובל - עד שהציונים התחילו לבקש את המחיר תמורת הכספים. רק לפני שנים אחדות התחילה גזירת "תכניות הליבה", ומני אז הדברים מתקדמים לאיטם אבל באופן אוטומטי חודרים לתוככי המוסדות. שרי החינוך מרוצים מההתקדמויות, והכל רואים בחוש עד היכן לא ניתן לסרב לנותני מימם לחמם וצמרם.

מי יגלה עפר מעיניך רבי יעקב ראזענהיים, לפני מאה שנה כתבת בעצמך שענין ארץ ישראל אינו נוגע לאגודת ישראל, רק לגבי "נתינת" תמיכה ליהודים יראים לומדי תורה מתוך הדחק בארץ ישראל. והנה ב"יובל המאה" אין לה לאגודה שום ענין או אבק מלחמה למען יהדות, רק אם אינם יכולים "לקחת" דיים מהקופות של הרשעים, רק על זה הם מנהלים מלחמות ומערכות קשות.

כהיום עם שנת יובל המאה לאגודת ישראל אנו עומדים כאשר האגודה מתבוססת בתוך הממשלה פנימה, עשרות מוסדות נכנעו לתכנית הליבה, מאות 'אברכים' לובשים את "מדי הצבא" ומשועבדים לשירות הלאומי והאזרחי הנאסרים, עשרות 'חרדים' משרתים במשטרה הציונית, ושני המושגים; "אגודה" ו"ציונות" תואמים כתאומים מלידה, תרי ריעין דלא מתפרשין.

וזהו רק על קצה המזלג בהתחלת ההתכוננות לתעמולה הרעשנית שתחגוג את מאה שנות ההיסטוריה של אגודת ישראל.

על "יובל המאה" לשמש לשלומי אמוני ישראל כזמן של שינון וחזרה, לחזור על דברי גדולי ישראל "עיני העדה" שכבר אמרו בשעתם אודות האגודה, את כל מה שהטיבו לראות דורות מראש, ולא נשאר לנו רק להשוות אותם עם המציאות בימינו, ולראות כיצד דבר אחד מדבריהם אחור לא שב ריקם.

על "יובל המאה" לשמש לשלומי אמוני ישראל כזמן של התחזקות, זמן שבו עולה וצפה שחור על גבי לבן סכנת ההתדרדרות, וכמה מסירות נפש צריך כדי שלא לסטות מהמסילה, כי אם נוטים ולו רק כמלא נימא, כבר לא יכולים לעצור אחר כך מאומה.

יעזור השי"ת שעוד לפני "יובל המאה" נזכה לייחול "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלום

[[NAMELESS]]

ליטוואק, וואו איז דער ויואל משה וועגן זיין אונטערגעווארפן אונטער א העכערע כח? ביי די ארטאדאקסישע קהילות אין אונגארן של הטיילונג איז דאס געווען פון די גאר הייסע - און אפשר גאר דער הייסטע - אישוס, ס'הייסט אז מחמת דעם האט דער ייטב לב זיך נישט געוואלט צושטעלן צו די ארטאדאקסן (לכאורה איז סיגעט לפי"ז דע-פאקטא געווען שטאטוס-קווא ה"י, ניין?, כ'פרעג נאר, ווער ס'ווייסט בעסער זאל מיר אויסבעסערן), דער קדושת יו"ט האט למעשה זיך צוגעשטעלט און דאס האט גורם געווען צו אן אומבא'טעמ'טע מחלוקה מיט די כאניאקעס אין סיגעט. דארף מען וויסן פארוואס ער האט דאס געטוהן, מאנכע זאגן צוליב פרעשור, מאנכע זאגן אז ער האט געהאלטן אז נשתנו העתים פון זיין טאטעס צייטן און מ'דארף מחזק זיין די ארטאדאקסן. אבער לויט ווי דו ברענגסט בשם ויואל משה קאן גאר זיין אז ער איז פשוט מחולק געווען מיט זיין טאטן און ער האט טאקע געהאלטן אז דאס אונטערווארפן זיך איז דוקא א מעלה.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

איך ווייס אז די עיקר מחלוקת׳ער וועגען די טיילונג זענען נישט וועגען די טיילונג נאר וועגען די באהעפטונג. מ׳האט מורא געהאט אז הרב יצחק, און שפעטער הרב קאפל, רייך וואס זענען געשטאנען אין שפיץ פון דער קאנצעליי, זענען אשכנזים און די חסידים וועלען ווערען דערדרוקט.
אבער אין ויואל משה טענה׳ט ער אז גי ארץ ישראלדיגע רבנים מוזען אנפרעגען די חוץ לארץ׳דיגע, ווייל זיי מעגען נישט פסקנ׳ן פאר זיך אליין.

Sent from my LG-K373 using Tapatalk

[65th]

עס איז דא אן איטערעסאנטע ספר פין אן אינסיידער
עס הייסט ״מקטוביץ ועד ה אייר״
דער בעל מחבר האט גיהייסן הרב טוביה וויימן פין ירושלים


Sent from my iPhone using Tapatalk

[[NAMELESS]]

.
אבער אין ויואל משה טענה׳ט ער אז גי ארץ ישראלדיגע רבנים מוזען אנפרעגען די חוץ לארץ׳דיגע, ווייל זיי מעגען נישט פסקנ׳ן פאר זיך אליין.

Sent from my LG-K373 using Tapatalk

שוואכע צושטעל, די נקודה פון הגר"ח מבריסק וגדולי אונגארן שהתנגדו להקאנצעליי איז געווען מונע צו זיין אז אויב אין די הויפט אפיס וועט זיין א פארפוילט עפל זאל דאס נישט שאדן אויף די פריוואטע קהילות. די גדולים וואס האבן יא געשטיצט אזא מהלך איז געווען אז אויב די רב אדער ראה"ק אין א קהילה וועט זיין פארפוילט וועט ער נישט קענען טוישן דעם קהילה אן רשות פון אויבן, און די אויבערשטע וועלן דאס א ודאי נישט צולאזן.

ווידער סאטמאר רב'ס טענה איז עפעס אנדערש אינגאנצן, ער האט גע'טענה'ט אז ווען מ'לעבט אין מדינת ישראל איז מען באיזשהו אופן אונטער זייער השפעה און דאס מאכט אז מען זאל נישט קענען טראכטן אביעקטיוו אנבאלאנגט שאלות וואס זענען בנוגע די התייחסות צו די מדינה.

סאטמאר רב'ס מיינונג איז קלאר נישט געווען ווי די קאנצעליי, והראיה ער האט נישט געהייסן די גדולי חו"ל פרעגן ביי די גדולי א"י.

[[NAMELESS]]

עס איז דא אן איטערעסאנטע ספר פין אן אינסיידער
עס הייסט ״מקטוביץ ועד ה אייר״
דער בעל מחבר האט גיהייסן הרב טוביה וויימן פין ירושלים


Sent from my iPhone using Tapatalk

הרב צבי וויינמאן ע"ה, א טוען רבני געוועזען, נישט קיין אינסיידער, עכ"פ פון די תקופה וואס ער באשרייבט זיכער נישט.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

ער איז ערשט לעצטענס אוועק. איך האב געליינט זיין בוך מיט עטליכע פופצען יאר צוריק. איך בין נישט געווארען איבערגעצייגט פון זיין טענות. ער ווייזט בעיקר אז די אגודה האט קיינמאל געהאלטען זייער אייגענע שטאטוטען. נו נו, נישט פון דעם ווערט עפעס אפגעפרעגט.

Sent from my LG-K373 using Tapatalk