סיפורים עממיים מתורגמים ללשון המקראית
- הערשי
- ידיד השטיבל
- הודעות: 347
- זיך רעגיסטרירט: דאנערשטאג מערץ 07, 2013 3:27 pm
- האט שוין געלייקט: 203 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 948 מאל
סיפורים עממיים מתורגמים ללשון המקראית
סיפור גולדילוקס ושלושת הדובים. תירגום: ע"י הערשי
איש היה מבית התלתלים, ולו נערה ושמה זהבה. ותצא זהבה לשוח בשדה, ותלך ותתע בדרך, ותבא עד בית הדובים. ותסבב זהבה את הבית, ותצב לפני פתח הבית, והנה הדלת פתוחה. ותבא זהבה הביתה, ובבית שולחן. ועל השולחן שלשה צלחות מלאים נזיד. ותבא זהבה לאכול מן הנזיד אשר בצלחת האחת, והנה הנזיד חם ותכוה. ותשב זהבה לאכל מן צלחת השניה, ותמצא קר. ותשב עוד זהבה לאכל מן הנזיד אשר בצלחת השלישית ויערב לחיכה, ותאכל דיה ותעיף.
ותאמר זהבה בלבה, אלכה נא ואשב על אחד הכסאות אשר בפנת הבית, ותנוח נפשי כי עייפה. ותבא זהבה לשבת על הכסא האחד, וימצא הכסא עב ממתניה. ותקם זהבה, ותשב על הכסא האחר, וימצא צר ותלחץ בטנה. ותשב עוד זהבה על הכסא השלישי, והנה ככסא כמתניים. והיא אך ישבה, וישבר הכסא מתחתיה, ותפול מעל הכסא אחורנית.
ותנחם זהבה ותתעצב אל לבה, ותאמר אפנה נא ואעלה במעלות העליה, אולי אמצא שם מקום ללון. ותעל זהבה העליה ותבא היציע ותשכב במטה החיצונה. והמטה כבדה כערש ברזל, ותקם ותשכב במטה התיכונה. ותדד שנתה גם במטה ההיא, כי קל כקש יצוע רכה. ותבא זהבה ותשכב במטה הפנימה, ותתן שנת לעיניה.
עודנה היא מתנמנת, ויצאו שלשה דובים מן היער, ויבואו עד הבית אשר זהבה שם שוכבת. ויבואו דובים החדרה, ויאמר דב, בא האחד ויאכל מן הנזיד. ותאמר דבה, בא האחד גם אלי ויאכל מן הנזיד אשר בשלתי לי. ויען דבון ויאמר, בא האחד ויאכל מן הנזיד אשר הכינותי לי ויכל כולו עד תומו.
ויאמר דב עוד, בא האחד וישב על הכסא אשר כוננתי לי. ותאמר דבה, גם אלי בא האחד וישב על הכסא אשר עשיתי לי. ויען דבון עוד ויאמר, בא האחד וישב על כסאי, ויפץ אותו גם נפץ.
וילכו שלשתם יחדיו, ויבאו אל היציע אשר בעליית קיר. ויאמר דב, בא האחד ויעל על משכבי. ותאמר דבה, גם אלי בא האחד ויחלל יצועי עלה. ויען דבון ויאמר, מי היא זו ואיזו היא אשר מלאה לבה לבוא במשכב עמי במטה.
ויהי הקצף גדול בפי דבון, ובאפיו חרון. ותפל זהבה לפני רגליו ותבך ותתחנן לו, ולא שמע אליה. ויטרוף דבון את זהבה על כל הרעה אשר גמלה לו. ויאכל את בשרה, ועצמותיה ברגליו רמס. ולא נותר מאומה מן זהבה, יען אשר הלכה בשדה שפי.
איש היה מבית התלתלים, ולו נערה ושמה זהבה. ותצא זהבה לשוח בשדה, ותלך ותתע בדרך, ותבא עד בית הדובים. ותסבב זהבה את הבית, ותצב לפני פתח הבית, והנה הדלת פתוחה. ותבא זהבה הביתה, ובבית שולחן. ועל השולחן שלשה צלחות מלאים נזיד. ותבא זהבה לאכול מן הנזיד אשר בצלחת האחת, והנה הנזיד חם ותכוה. ותשב זהבה לאכל מן צלחת השניה, ותמצא קר. ותשב עוד זהבה לאכל מן הנזיד אשר בצלחת השלישית ויערב לחיכה, ותאכל דיה ותעיף.
ותאמר זהבה בלבה, אלכה נא ואשב על אחד הכסאות אשר בפנת הבית, ותנוח נפשי כי עייפה. ותבא זהבה לשבת על הכסא האחד, וימצא הכסא עב ממתניה. ותקם זהבה, ותשב על הכסא האחר, וימצא צר ותלחץ בטנה. ותשב עוד זהבה על הכסא השלישי, והנה ככסא כמתניים. והיא אך ישבה, וישבר הכסא מתחתיה, ותפול מעל הכסא אחורנית.
ותנחם זהבה ותתעצב אל לבה, ותאמר אפנה נא ואעלה במעלות העליה, אולי אמצא שם מקום ללון. ותעל זהבה העליה ותבא היציע ותשכב במטה החיצונה. והמטה כבדה כערש ברזל, ותקם ותשכב במטה התיכונה. ותדד שנתה גם במטה ההיא, כי קל כקש יצוע רכה. ותבא זהבה ותשכב במטה הפנימה, ותתן שנת לעיניה.
עודנה היא מתנמנת, ויצאו שלשה דובים מן היער, ויבואו עד הבית אשר זהבה שם שוכבת. ויבואו דובים החדרה, ויאמר דב, בא האחד ויאכל מן הנזיד. ותאמר דבה, בא האחד גם אלי ויאכל מן הנזיד אשר בשלתי לי. ויען דבון ויאמר, בא האחד ויאכל מן הנזיד אשר הכינותי לי ויכל כולו עד תומו.
ויאמר דב עוד, בא האחד וישב על הכסא אשר כוננתי לי. ותאמר דבה, גם אלי בא האחד וישב על הכסא אשר עשיתי לי. ויען דבון עוד ויאמר, בא האחד וישב על כסאי, ויפץ אותו גם נפץ.
וילכו שלשתם יחדיו, ויבאו אל היציע אשר בעליית קיר. ויאמר דב, בא האחד ויעל על משכבי. ותאמר דבה, גם אלי בא האחד ויחלל יצועי עלה. ויען דבון ויאמר, מי היא זו ואיזו היא אשר מלאה לבה לבוא במשכב עמי במטה.
ויהי הקצף גדול בפי דבון, ובאפיו חרון. ותפל זהבה לפני רגליו ותבך ותתחנן לו, ולא שמע אליה. ויטרוף דבון את זהבה על כל הרעה אשר גמלה לו. ויאכל את בשרה, ועצמותיה ברגליו רמס. ולא נותר מאומה מן זהבה, יען אשר הלכה בשדה שפי.
רעדאגירט געווארן צום לעצט דורך 1 אום הערשי, רעדאגירט געווארן איין מאל בסך הכל.
היט זיך פון א סבלן'ס כעס.
-
- שריפטשטעלער
- הודעות: 6957
- זיך רעגיסטרירט: מיטוואך פעברואר 29, 2012 10:16 am
- האט שוין געלייקט: 4586 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 6629 מאל
- ונבנתה העיר
- שריפטשטעלער
- הודעות: 3795
- זיך רעגיסטרירט: מיטוואך יולי 25, 2012 5:41 am
- האט שוין געלייקט: 6591 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 8112 מאל
נורא.

הערשי האט געשריבן:והנה ככסא כמתניים.

מ'דארף צוריק אראפברענגען דעם רבי'ן
אמר ונבנתה: אל עבר החלון נשקפתי ונתתי אל לבי כי שבת האדם ממנו, חומר וגשם – ורוח אין, בחנתיו, והנה הוא תולדת מקריו – כאשר ילך המקרה כך יתעצב לבו ודמותו, לרגעים אבחננו, כאשר יאמר החכם כי אין הוויית רגע מול רגע נוצרת כי אם בהתחדש מקריו, ואל מי יקר המקרה?
אמר ונבנתה: אל עבר החלון נשקפתי ונתתי אל לבי כי שבת האדם ממנו, חומר וגשם – ורוח אין, בחנתיו, והנה הוא תולדת מקריו – כאשר ילך המקרה כך יתעצב לבו ודמותו, לרגעים אבחננו, כאשר יאמר החכם כי אין הוויית רגע מול רגע נוצרת כי אם בהתחדש מקריו, ואל מי יקר המקרה?
-
- וְאֶת־הָאֶ֜לֶף
- הודעות: 1254
- זיך רעגיסטרירט: דאנערשטאג נאוועמבער 28, 2013 9:31 pm
- האט שוין געלייקט: 1008 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 1132 מאל
שפתים ישק האט געשריבן:שפתים קישאקTM!
ביי חסידים האט מען מקפיד געווען צי מקפיד זיין צי שרייבען לא לפי כללי הדיקדוק
דאס איז איין פשט
די צווייטע פשט ווערט געברענגט אין שערי אהרן אין פרשת כי תצא שרייבעט ער דארט בשם דער הייליגער רמב"ן וואס זאגט נאך בשמו פון גדול אחד ......
אדער פלעגט דער מלמד ע"ה זאגען "א גיטע קאשע, די מפרשים פרעגען דאס!"
-
- שריפטשטעלער
- הודעות: 1717
- זיך רעגיסטרירט: דינסטאג יולי 23, 2013 9:42 pm
- האט שוין געלייקט: 1778 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 2305 מאל
- הערשי
- ידיד השטיבל
- הודעות: 347
- זיך רעגיסטרירט: דאנערשטאג מערץ 07, 2013 3:27 pm
- האט שוין געלייקט: 203 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 948 מאל
שפתים ישק האט געשריבן:הערשי, פארוואס שרייבסטו אלץ "אל" אנשטאטס "על"? ותשב על הכסא היה לך לומר, וכן מצינו עוד רבות כהנה ואין המקרא אומר אלא דרשוני...
תוקן.
בן תמליון האט געשריבן:מיין באבע ע"ה פלעגט נישט ענדיגן די מעשה אזוי פחדימ'דיג, זי פלעגט זאגן גאלדי לאקס איז שנעל אהיים געלאפן ווען זי האט געהערט דעם טאטע בער זיך גרייטן צו א סעודה'לע איר אויפצועסן. איז דא צוויי גרסאות אין די מקורות?
כך קבלנו אנו מסבתותינו. איר זענט מכובד מיט אפשרייבן אן אלטערנאטיווע ענדע.
בן תמליון האט געשריבן:אויך הערשי וואס איז דאס ארויסלאזן דעם לעצטן נאמען לאקס? גאלדי לאקס!
זע אנהויב, איש היה מבית "התלתלים".
נהורא נפישא האט געשריבן:צ"ל כי עייפה אנכי
וכן נכון. תוקן. שוב ראיתי לתאר רוח, והשמטתי אנכי.
יישר כח פאר די לייקער און מגיהים.
ריינע לשון המקרא איז שיין און זיס. אדרבה, פרובירט אפצושרייבן סיי וואס, אפילו מידי דשטותי כעובדא דידן, און איר וועט הנאה האבן פון זיך אליינס.
היט זיך פון א סבלן'ס כעס.
-
- שריפטשטעלער
- הודעות: 6957
- זיך רעגיסטרירט: מיטוואך פעברואר 29, 2012 10:16 am
- האט שוין געלייקט: 4586 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 6629 מאל
הערשי האט געשריבן:שפתים ישק האט געשריבן:הערשי, פארוואס שרייבסטו אלץ "אל" אנשטאטס "על"? ותשב על הכסא היה לך לומר, וכן מצינו עוד רבות כהנה ואין המקרא אומר אלא דרשוני...
תוקן.
כ'האב געמיינט אז דאס איז בכוונה, מ'זעט אפאר מאל אין מקרא וואס מ'נוצט אל אנשטאט על.
הערשי האט געשריבן:בן תמליון האט געשריבן:מיין באבע ע"ה פלעגט נישט ענדיגן די מעשה אזוי פחדימ'דיג, זי פלעגט זאגן גאלדי לאקס איז שנעל אהיים געלאפן ווען זי האט געהערט דעם טאטע בער זיך גרייטן צו א סעודה'לע איר אויפצועסן. איז דא צוויי גרסאות אין די מקורות?
כך קבלנו אנו מסבתותינו. איר זענט מכובד מיט אפשרייבן אן אלטערנאטיווע ענדע.
געפילטע פיש האט געשריבן:ויטרוף דבון את זהבה. כתרגומו כפשוטו, ומדרש אגדה דיבר הכתוב בהווה, אבל זהבה בזכות אבותיה ניצולה, בא גבריאל וסתרם על לחיים, וברחה העלמה לנפשה.
- הערשי
- ידיד השטיבל
- הודעות: 347
- זיך רעגיסטרירט: דאנערשטאג מערץ 07, 2013 3:27 pm
- האט שוין געלייקט: 203 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 948 מאל
געפילטע פיש האט געשריבן:הערשי האט געשריבן:שפתים ישק האט געשריבן:הערשי, פארוואס שרייבסטו אלץ "אל" אנשטאטס "על"? ותשב על הכסא היה לך לומר, וכן מצינו עוד רבות כהנה ואין המקרא אומר אלא דרשוני...
תוקן.
כ'האב געמיינט אז דאס איז בכוונה, מ'זעט אפאר מאל אין מקרא וואס מ'נוצט אל אנשטאט על.
טאקע געווען בכוונה, נישט קיין ט"ס. אבער ויהי ממחרת כאפ איך נישט פארוואס כ'האב נעכטן נאכט דוקא געשריבן "אל". סוכ"ס "על" איז עיקר און "אל" איז בלויז אן אלטערנאטיוו.
היט זיך פון א סבלן'ס כעס.
- ונבנתה העיר
- שריפטשטעלער
- הודעות: 3795
- זיך רעגיסטרירט: מיטוואך יולי 25, 2012 5:41 am
- האט שוין געלייקט: 6591 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 8112 מאל
גם אני האב אזוי געלערנט, אל שאול ואל בית הדמים, אבער ביים צווייטן און דריטן בענקל האט עס עפעס נישט אזוי געשטימט.
הערשי; די אלטערנעטיוו איז אפטמאהל געשמאקער...
(איז נישט כסא א לשון נקבה?).
הערשי; די אלטערנעטיוו איז אפטמאהל געשמאקער...
(איז נישט כסא א לשון נקבה?).
מ'דארף צוריק אראפברענגען דעם רבי'ן
אמר ונבנתה: אל עבר החלון נשקפתי ונתתי אל לבי כי שבת האדם ממנו, חומר וגשם – ורוח אין, בחנתיו, והנה הוא תולדת מקריו – כאשר ילך המקרה כך יתעצב לבו ודמותו, לרגעים אבחננו, כאשר יאמר החכם כי אין הוויית רגע מול רגע נוצרת כי אם בהתחדש מקריו, ואל מי יקר המקרה?
אמר ונבנתה: אל עבר החלון נשקפתי ונתתי אל לבי כי שבת האדם ממנו, חומר וגשם – ורוח אין, בחנתיו, והנה הוא תולדת מקריו – כאשר ילך המקרה כך יתעצב לבו ודמותו, לרגעים אבחננו, כאשר יאמר החכם כי אין הוויית רגע מול רגע נוצרת כי אם בהתחדש מקריו, ואל מי יקר המקרה?
-
- שריפטשטעלער
- הודעות: 6957
- זיך רעגיסטרירט: מיטוואך פעברואר 29, 2012 10:16 am
- האט שוין געלייקט: 4586 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 6629 מאל
-
- שריפטשטעלער
- הודעות: 6957
- זיך רעגיסטרירט: מיטוואך פעברואר 29, 2012 10:16 am
- האט שוין געלייקט: 4586 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 6629 מאל
-
- חבר ותיק
- הודעות: 2933
- זיך רעגיסטרירט: זונטאג מאי 20, 2012 6:00 pm
- האט שוין געלייקט: 513 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 1430 מאל
אביסעל סינדערעלע
ויהי איש עשיר בארץ, ולו אשה ובת. ויהי באחד הימים, ויחלה אשתו, ובהרגישה בצאת נפשה, ותקרא לבתה ותצו עליה לאמור.
אנא בתי ילדה יקרה, אלוהים הרועה אותי מעודי תמיד יגן עליך, ומן השמים אשגיח להיות קרוב אליך. ואת תישארי חסידה ותלכי בדרך טובים. ותעצום האשה את עיניה ותגוע האשה אל בעלה העשיר.
ותהי הילדה יוצאת לקבר אמה יום יום, ותרם קולה בבכי. ותדבק הילדה בדרכי אמה ,ותלך בדרך טובים.
ויהי החורף והשלג פשט בד לבן וכיסה את עין הקבר, ובבוא האביב והשמש גילה את הקבר, ויקח האיש אשה חדשה ולה שתי בנות יפה מראה ורוע הלב.
ויאמרו אשה אל אחותה, למה תשב אתנו הטפשית הזה לאכול לחם, ולמה תאכל לחם בושה. ויאמרו אליה נרפה את, תכבד העבודה ואל תשעה בבכי שקר. ויקחו את בגדיה היפים וילבשו אותם, ולה הלבישו שק על בשרה. וינהיגו אותה מחדר לחדר, ויאמרו בצחוק, ככה תעשה לבת מלכים. ויאמרו לה, הלא טוב לך להיות שר האופים ושר המבשלים. והילדה היתה עושה במלאכה מעלות השחר עד צאת הכוכבים, וגם לשאב מים מן הבאר, וגם להדליק את העצים, וגם לבשל האוכל, וגם לכבס.
ותכבד רשעתם על הילדה להכאיב את לבה, ויפזרו העדשים בתוך האפר, ויאמרו לה, הלא ברר תברר העדשים מן האפר.
ויהי איש עשיר בארץ, ולו אשה ובת. ויהי באחד הימים, ויחלה אשתו, ובהרגישה בצאת נפשה, ותקרא לבתה ותצו עליה לאמור.
אנא בתי ילדה יקרה, אלוהים הרועה אותי מעודי תמיד יגן עליך, ומן השמים אשגיח להיות קרוב אליך. ואת תישארי חסידה ותלכי בדרך טובים. ותעצום האשה את עיניה ותגוע האשה אל בעלה העשיר.
ותהי הילדה יוצאת לקבר אמה יום יום, ותרם קולה בבכי. ותדבק הילדה בדרכי אמה ,ותלך בדרך טובים.
ויהי החורף והשלג פשט בד לבן וכיסה את עין הקבר, ובבוא האביב והשמש גילה את הקבר, ויקח האיש אשה חדשה ולה שתי בנות יפה מראה ורוע הלב.
ויאמרו אשה אל אחותה, למה תשב אתנו הטפשית הזה לאכול לחם, ולמה תאכל לחם בושה. ויאמרו אליה נרפה את, תכבד העבודה ואל תשעה בבכי שקר. ויקחו את בגדיה היפים וילבשו אותם, ולה הלבישו שק על בשרה. וינהיגו אותה מחדר לחדר, ויאמרו בצחוק, ככה תעשה לבת מלכים. ויאמרו לה, הלא טוב לך להיות שר האופים ושר המבשלים. והילדה היתה עושה במלאכה מעלות השחר עד צאת הכוכבים, וגם לשאב מים מן הבאר, וגם להדליק את העצים, וגם לבשל האוכל, וגם לכבס.
ותכבד רשעתם על הילדה להכאיב את לבה, ויפזרו העדשים בתוך האפר, ויאמרו לה, הלא ברר תברר העדשים מן האפר.
א משוגענער באלאנגט אין משוגעים הויז, און א מאלעסטער באלאנגט אין תפיסה!!
אדם המוכה מחבירו יכול לילך לקבול לפני עכו"ם אע"פ דגורם למכה היזק גדול (רמ"א סי' שפ"ח ס"ז), מותר לקצץ ידיו על ידי גוי (ש"ך ס"ק מ"ה).
אדם המוכה מחבירו יכול לילך לקבול לפני עכו"ם אע"פ דגורם למכה היזק גדול (רמ"א סי' שפ"ח ס"ז), מותר לקצץ ידיו על ידי גוי (ש"ך ס"ק מ"ה).
-
- חבר ותיק
- הודעות: 2933
- זיך רעגיסטרירט: זונטאג מאי 20, 2012 6:00 pm
- האט שוין געלייקט: 513 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 1430 מאל
חלק ב'
וגם בערב בלבלו יצוע הילדה, ותשכב על הארץ בתוך האפר, ותישן. הלא לה קראו סינדרלה על שם האבק והעפר על פניה.
ויהי היום, ועלה האיש ההוא מעירו, ליריד אשר בעיר הסמוך, וישאל האיש את הילדים, מה בקשתיכם ומה תשאלו מן היריד. ותאמר האחד הלא שמלות יקרות ביריד, תביא לי שמלות יפות. והשני אמרה גם היא, מן הפנינים והתכשיטים תביא. ויאמר האיש, מה לך סינדרלה ומה בקשתך. ותאמר סינדרלה הלא בלכתך דרך היער, והענף הראשון אשר יכה במגבעת אשר על ראשך, הענף הזה תביא לי, אל זה לבי תאבה.
ויקן האיש מן היריד שמלות ופנינים ותכשיטים, ויהי בדרכו הביתה, והנה הכה הענף מן עץ הערבה על מגבעתו, ותעף המגבעת מעל ראשו, ותפול לארץ. ויהי בזכור האיש את דברי סינדרלה, ויקח צור ויחתוך הענף, ויקח הענף בידו וילך.
ויתן השמלות והפנינים והתכשיטים לשתי הבנות, ולסנדרלה נתן ענף הערבה, ותתן לו רב תודות על הענף.
ותקח סינדרלה את הענף ותלך אל קבר אמה, ותטע הענף על הקבר. ותרם קולה בבכי ותצא רוב דמעות מעיניה, ויהי הדמעות למים על העץ ויצמח העץ לאילן גדול.
ותהי סינדרלה הולכת תחת העץ ערב ובוקר וצהרים בכל יום תמיד, ותבך ותתפלל. ויהי עוף לבן על העץ, וכשמוע העוף את תפלת סינדרלה ובקשתה, ותזרוק לסינדרלה את כל בקשתה.
וגם בערב בלבלו יצוע הילדה, ותשכב על הארץ בתוך האפר, ותישן. הלא לה קראו סינדרלה על שם האבק והעפר על פניה.
ויהי היום, ועלה האיש ההוא מעירו, ליריד אשר בעיר הסמוך, וישאל האיש את הילדים, מה בקשתיכם ומה תשאלו מן היריד. ותאמר האחד הלא שמלות יקרות ביריד, תביא לי שמלות יפות. והשני אמרה גם היא, מן הפנינים והתכשיטים תביא. ויאמר האיש, מה לך סינדרלה ומה בקשתך. ותאמר סינדרלה הלא בלכתך דרך היער, והענף הראשון אשר יכה במגבעת אשר על ראשך, הענף הזה תביא לי, אל זה לבי תאבה.
ויקן האיש מן היריד שמלות ופנינים ותכשיטים, ויהי בדרכו הביתה, והנה הכה הענף מן עץ הערבה על מגבעתו, ותעף המגבעת מעל ראשו, ותפול לארץ. ויהי בזכור האיש את דברי סינדרלה, ויקח צור ויחתוך הענף, ויקח הענף בידו וילך.
ויתן השמלות והפנינים והתכשיטים לשתי הבנות, ולסנדרלה נתן ענף הערבה, ותתן לו רב תודות על הענף.
ותקח סינדרלה את הענף ותלך אל קבר אמה, ותטע הענף על הקבר. ותרם קולה בבכי ותצא רוב דמעות מעיניה, ויהי הדמעות למים על העץ ויצמח העץ לאילן גדול.
ותהי סינדרלה הולכת תחת העץ ערב ובוקר וצהרים בכל יום תמיד, ותבך ותתפלל. ויהי עוף לבן על העץ, וכשמוע העוף את תפלת סינדרלה ובקשתה, ותזרוק לסינדרלה את כל בקשתה.
א משוגענער באלאנגט אין משוגעים הויז, און א מאלעסטער באלאנגט אין תפיסה!!
אדם המוכה מחבירו יכול לילך לקבול לפני עכו"ם אע"פ דגורם למכה היזק גדול (רמ"א סי' שפ"ח ס"ז), מותר לקצץ ידיו על ידי גוי (ש"ך ס"ק מ"ה).
אדם המוכה מחבירו יכול לילך לקבול לפני עכו"ם אע"פ דגורם למכה היזק גדול (רמ"א סי' שפ"ח ס"ז), מותר לקצץ ידיו על ידי גוי (ש"ך ס"ק מ"ה).
-
- שריפטשטעלער
- הודעות: 7167
- זיך רעגיסטרירט: זונטאג מערץ 18, 2012 11:01 am
- האט שוין געלייקט: 4109 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 7909 מאל
- הערשי
- ידיד השטיבל
- הודעות: 347
- זיך רעגיסטרירט: דאנערשטאג מערץ 07, 2013 3:27 pm
- האט שוין געלייקט: 203 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 948 מאל
Little Red Riding Hood by Hershey
ותהי זקנה באחת מן הערים הרחוקות, ולה נינה נערה יפת תואר. ותאהב הזקנה את הנערה כי נינה היא לה וכי טובת מראה היא, ותעש לה מגבעת פסים תולעת שני. ויהי בעת רכבה, ותחבש הנערה את מגבעת הפסים תולעת השני אשר עשתה לה זקנתה, ויקראו שמה מגבעת רכבה שני קטנה, הוא אדום.
ויהי בימים ההם, ויוגד לאם הנערה לאמר, הנה אמך חולה. ותקח האשה מן העוגות אשר אפתה וחמאה, ותתן אל הנערה שם על שכמה. ותאמר האשה אל מגבעת רכבה שני בתה, מהרי אל זקנתך ותביאי אלה לה, ויסעד לבה כי חולה היא. ואמרת כה לחי, את שלום וביתך שלום, והנערה שומעת.
ותהי היא רוכבת הפרד אחורי העיר, ומגבעתה שני על ראשה פאר, ויפגענה זאב. וידבר הזאב אל הנערה בערמה לאמר, מאין את ואנה תלכי. ותאמר הנערה מעיר אנכי, ואל זקנתי אנכי הולכת כי חולה היא. ותאמר אמי אקחה נא עוגות וחמאה ויסעד לבה, והיא לא ידעה כי מתנכל הוא לה.
ויאמר הזאב, איזהו הדרך אשר תלך בה אל בית זקנתך. ותאמר הנערה, עוד כברת ארץ באכה העירה, כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת. ויאמר הזאב אל הנערה, עוד היום גדול, הנה הלבנון, אכלי יער עם דבש הרחי מור ובושם, ובואי אל זקנתך שמחה וטוב לב. ותרא הנערה כי טוב הלבנון וכי נחמד הגה צפרים אשר שם יקננו, ותאבה להתמהמה. ותאכל הנערה מן פרי העץ ותדרוך פורה ותשת, ותקם ותלקט דודאים להביא אל זקנתה.
וירץ הזאב ויעבור לפני הנערה, ויבא בית הזקנה ויעמוד בפתח. וידפוק הזאב בדלת, ותאמר הזקנה מי בחצר. וישכל הזאב קולו כקול הנערה, ויאמר אנכי מגבעת שני נינך, קומי נא פתחי לי ואכלי מן העוגות וחמאה אשר הובאת לך. ותען הזקנה קול דממה ותאמר, לא אוכלה קום כי אחזתני השבץ. אך אם תסירי הבריח לבדך, ותפתח הדלת ותבואי.
ויסר הזאב את הבריח, והדלת נפתחה. וירץ הזאב אל הזקנה, ויטרוף ויאכל ותשבע נפשו. וילבוש הזאב את בגדי הזקנה, וישכב במטתה ויתכס בשמיכה, וישמור אל הנערה כי תבוא.
ותכל הנערה ללקט בדודאים, ותבוא בית זקנתה, ותעמוד בפתח, והנה הדלת פתוחה. ותבוא הנערה הבית, ותקרא אל הזקנה. ותאמר שבי נא ואכלי מן העוגות וחמאה אשר הובאת לך, וגם הנה דודאים אשר לקטתי בעבורך. ויען הזאב קול יבבה לאמר, לא אוכלה קום ולא אעצור בי כוח. גשי נא לי והמשני, בעבור תברכך נפשי. ותגש הנערה ותמשש, ולא הכירה בזאב כי כסה פניו בשמלה.
ותאמר הנערה, אך אוזניים ארנבת לך. ויאמר הזאב, שמועה טובה תדשן עצם.
ותאמר, אך ידיים כמלתעות לביא לך. ויאמר, המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה.
ותאמר, אך שיני כפירים לך. ויאמר, שיני אחרוק ותמס.
ויחזק הזאב בנערה, ויבלענה, והוא נרדם ויעף.
ויהי איש ציד עובר בית הזקנה, וישמע קול הזאב כי יישן כי נחר גרונו. ויחד האיש כי עתה אינה לידו, ואורב הוא לזאב מתמול שלשום. ויבוא האיש הביתה, וירא כי הזקנה איננה שם, וידע האיש. ויגש אל המטה וישלוף חרבו, ויבקע בטן הזאב. ויהי הוא קורע הבשר, והנה יצתה נערה אשר על ראשה שני ותתן יד. ואחריה יצתה הזקנה, לא נפלו משערות ראשה ארצה. ותאמר הנערה, מבטן שאול שועתי, ותעל משחת חיי. ותאמר, זה אויב לי, על כן קרא שמו זאב.
ותמלאנה הנשים בטן אבנים, ותתפרנה עורו כבראשונה. ויקץ הזאב, ולא נודע כי בא על קרבו, ויקם וילך לדרכו. ויהי הוא יורד במעלות ההר, ולא יכול לעצור בעדו כי כבדו עליו אבנים. וירבוץ תחת משאו, ואין עוזב עמו. ויגוע הזאב, וימות שם בעונו. ויבוא הציד ויפשיט את עורו, וזקנה אכלה עוגתה.
ותשבע מגבעת שני לאמר, אם אדבר לנכרי ואם את דרכי אגיד, בלתי אם אשאל את פי אמי.
ויהי בימים ההם, ויוגד לאם הנערה לאמר, הנה אמך חולה. ותקח האשה מן העוגות אשר אפתה וחמאה, ותתן אל הנערה שם על שכמה. ותאמר האשה אל מגבעת רכבה שני בתה, מהרי אל זקנתך ותביאי אלה לה, ויסעד לבה כי חולה היא. ואמרת כה לחי, את שלום וביתך שלום, והנערה שומעת.
ותהי היא רוכבת הפרד אחורי העיר, ומגבעתה שני על ראשה פאר, ויפגענה זאב. וידבר הזאב אל הנערה בערמה לאמר, מאין את ואנה תלכי. ותאמר הנערה מעיר אנכי, ואל זקנתי אנכי הולכת כי חולה היא. ותאמר אמי אקחה נא עוגות וחמאה ויסעד לבה, והיא לא ידעה כי מתנכל הוא לה.
ויאמר הזאב, איזהו הדרך אשר תלך בה אל בית זקנתך. ותאמר הנערה, עוד כברת ארץ באכה העירה, כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת. ויאמר הזאב אל הנערה, עוד היום גדול, הנה הלבנון, אכלי יער עם דבש הרחי מור ובושם, ובואי אל זקנתך שמחה וטוב לב. ותרא הנערה כי טוב הלבנון וכי נחמד הגה צפרים אשר שם יקננו, ותאבה להתמהמה. ותאכל הנערה מן פרי העץ ותדרוך פורה ותשת, ותקם ותלקט דודאים להביא אל זקנתה.
וירץ הזאב ויעבור לפני הנערה, ויבא בית הזקנה ויעמוד בפתח. וידפוק הזאב בדלת, ותאמר הזקנה מי בחצר. וישכל הזאב קולו כקול הנערה, ויאמר אנכי מגבעת שני נינך, קומי נא פתחי לי ואכלי מן העוגות וחמאה אשר הובאת לך. ותען הזקנה קול דממה ותאמר, לא אוכלה קום כי אחזתני השבץ. אך אם תסירי הבריח לבדך, ותפתח הדלת ותבואי.
ויסר הזאב את הבריח, והדלת נפתחה. וירץ הזאב אל הזקנה, ויטרוף ויאכל ותשבע נפשו. וילבוש הזאב את בגדי הזקנה, וישכב במטתה ויתכס בשמיכה, וישמור אל הנערה כי תבוא.
ותכל הנערה ללקט בדודאים, ותבוא בית זקנתה, ותעמוד בפתח, והנה הדלת פתוחה. ותבוא הנערה הבית, ותקרא אל הזקנה. ותאמר שבי נא ואכלי מן העוגות וחמאה אשר הובאת לך, וגם הנה דודאים אשר לקטתי בעבורך. ויען הזאב קול יבבה לאמר, לא אוכלה קום ולא אעצור בי כוח. גשי נא לי והמשני, בעבור תברכך נפשי. ותגש הנערה ותמשש, ולא הכירה בזאב כי כסה פניו בשמלה.
ותאמר הנערה, אך אוזניים ארנבת לך. ויאמר הזאב, שמועה טובה תדשן עצם.
ותאמר, אך ידיים כמלתעות לביא לך. ויאמר, המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה.
ותאמר, אך שיני כפירים לך. ויאמר, שיני אחרוק ותמס.
ויחזק הזאב בנערה, ויבלענה, והוא נרדם ויעף.
ויהי איש ציד עובר בית הזקנה, וישמע קול הזאב כי יישן כי נחר גרונו. ויחד האיש כי עתה אינה לידו, ואורב הוא לזאב מתמול שלשום. ויבוא האיש הביתה, וירא כי הזקנה איננה שם, וידע האיש. ויגש אל המטה וישלוף חרבו, ויבקע בטן הזאב. ויהי הוא קורע הבשר, והנה יצתה נערה אשר על ראשה שני ותתן יד. ואחריה יצתה הזקנה, לא נפלו משערות ראשה ארצה. ותאמר הנערה, מבטן שאול שועתי, ותעל משחת חיי. ותאמר, זה אויב לי, על כן קרא שמו זאב.
ותמלאנה הנשים בטן אבנים, ותתפרנה עורו כבראשונה. ויקץ הזאב, ולא נודע כי בא על קרבו, ויקם וילך לדרכו. ויהי הוא יורד במעלות ההר, ולא יכול לעצור בעדו כי כבדו עליו אבנים. וירבוץ תחת משאו, ואין עוזב עמו. ויגוע הזאב, וימות שם בעונו. ויבוא הציד ויפשיט את עורו, וזקנה אכלה עוגתה.
ותשבע מגבעת שני לאמר, אם אדבר לנכרי ואם את דרכי אגיד, בלתי אם אשאל את פי אמי.
היט זיך פון א סבלן'ס כעס.