לגבי די ניסים פון יציאת מצרים אלץ דער יסוד פון אמונה, וויל איך נאר חזר'ן א שטיקל רמב"ם.
הלכות יסודי התורה פרק ח
א משה רבנו--לא האמינו בו ישראל, מפני האותות שעשה: שהמאמין על פי האותות--יש בליבו דופי, שאפשר שייעשה האות בלאט וכישוף. אלא כל האותות שעשה במדבר, לפי הצורך עשאן--לא להביא ראיה על הנבואה: צרך להשקיע את המצריים, קרע את הים והצלילם בו. צרכנו למזון, הוריד לנו את המן. צמאו, בקע להם את האבן. כפרו בו עדת קורח, בלעה אותם הארץ. וכן, שאר כל האותות.
ב ובמה האמינו בו, במעמד הר סיניי: שעינינו ראו, ולא זר, ואוזנינו שמעו, ולא אחר--האש והקולות והלפידים. והוא ניגש אל הערפל, והקול מדבר אליו; ואנו שומעים: משה, משה--לך אמור להם כך וכך. וכן הוא אומר "פנים בפנים, דיבר ה' עימכם" (דברים ה,ד), ונאמר "לא את אבותינו, כרת ה' את הברית הזאת" (דברים ה,ג).
מער קלארער פשט וואס איז דער הוכחה פון מעמד הר סיני, זאגט דער רמב"ם אויף א צווייטער פלאץ
מורה נבוכים חלק ב פרק לג
ברור לי שבמעמד הר סיני לא כל מה שהגיע אל משה הגיע אל כלל ישֹראל, אלא הפנייה היתה אל משה לבדו, לכן היתה הפנייה בעשֹר הדברות כולה בלשון יחיד נוכח. והוא, עליו השלום, יורד אל תחתית ההר ומודיע לאנשים את אשר שמע. לשון התורה: אנכי עֹמד בין ה' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה' (דברים ה', 5). וכן אמר: משה ידבר והאלהים יעננו בקול (שמות י"ט, 19). במכילתא נאמר כהבהרה שהיה חוזר להם על כל דיבור ודיבור כפי ששמעו1. כן גם לשון התורה: בעבור ישמע העם בדברי עמך (שמות י"ט, 9) הוא ראיה שהפנייה היתה אליו, בעוד הם שומעים את הקול הגדול, אך לא את פירוט הדיבור. על שמיעת אותו קול גדול אמר: כשָמעכם את הקול (דברים ה', 202). ואמר: קול דברים אתם שֹמעים ותמונה אינכם רֹאים זולתי קול (שם, ד', 12), ולא אמר דברים אתם שומעים. כל מה שנאמר בדבר שמיעת הדיבור כוונתו רק לשמיעת הקול. ומשה הוא אשר היה שומע את הדיבור ומוסרו להם. זה מה שנראה מלשון התורה ומרוב דברי החכמים ז"ל.
אולם לחכמים גם דברים מפורשים בכמה מקומות במדרשות וגם בתלמוד והוא אומרם: אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום3. הכוונה שהם הגיעו אליהם כשם שהגיעו אל משה רבנו, ולא משה רבנו הביאם להם. כי שני העיקרים האלה, כלומר, מציאות האלוה והיותו אחד, מושׂגים בעיון האנושי. כל מה שידוע בהוכחה מופתית - דין הנביא ודין כל מי שיודע זאת שווה לגביו, ללא יתרון של זה על זה, כי שני עיקרים אלה לא מצד הנבואה בלבד נודעו. לשון התורה הוא אתה הָראית לדעת [כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו] (דברים ד', 35)4. ואילו יתר הדברות הם ממין המפורסמות והמקובלות, לא ממין המושׂכלות5.
ודי בזה.