תשובה בענין שריפת הלולבים בערב פסח

[יאיר]

ילמדנו רבינו, בשעה שהלכתי היום באשמורת הבוקר לשרוף חמצי פגשתי בכמה אנשים, גדולים וקטנים, זקנים ונערים, ובידיהם היו שק הנקרא שאפינג בעג, ומתוך חור השק גבה ונתנשא לולב ירוק, וזרקו כל הבעג אל תוך שריפת החמץ, כאשר החברים והשומרים והמשטרה עומדים על צידיהם. והנה בטח שהיו בתוך השק גם חמץ כמו לחם וי' פתיתי חמץ שקונים במכולת, אך עלתה בידי השאלה אם יוצאים שריפת חמץ גם אם שורפים אך ורק את הלולב. ומתחילה חשבתי דאולי שורפים הלולב רק כדי שיהיו שאלות לתינוקות, אך כאשר ראיתי ששום אחד מהתינוקות שזרקו את הלולבים לא שאלו שאלה, ואדרבה, היה להם לשמחה גדולה. ומתוך כך חשבתי שמא היא כדי להרבות בשמחה בזמן חירותינו. והנה היה שם זקן אחד והיה מלגלג על מנהג שריפת הלולבים, ואמר שלא התחיל המנהג אלא כשאנשים היו עצלים אחר יום טוב סוכות, והיו להם לטורח לסדר הד' מינים אחר סוכות כאשר עוד הצטרכו לפרק הסוכה. על כן אמרו לנשותיהם שיניחו הלולב לשרוף ערב פסח, והאתרוג לאכול חמשה עשר בשבט, וחסיד אחד הידוע אף השאיר סוכותו על עמדו עד חנוכה ואמר לאשתו שמתחסד בזה עם קונו. וכאשר שמעו דברי אותו זקן מיד כעסו עליו כל העדה וראשי הקהילה והאב"ד, וכמעט שדנוהו לשריפה כלולב. על כן ביקשנו לדעת עומק ענין שריפת הלולב, כדי שלא יהיו מונים אותנו מבית ומבחוץ, יורנו המורה ושכמ"ה.
נכבדי קהילת יאשטפלוק

את חג המצות, יחוגו בדיצות, כבוד ראשי קהילת יאשטפלוק, כל אחד בשמו הטוב יבורך,
שאלה גדולה שאלתם, ולא יפה עשה אותו זקן, שלגלג על מנהג עתיק בישראל, וכמעט שדינו כזקן ממרא על שפער פיו נגד מנהג ותיקין. על כן עצתי שתדנוהו בדינוי עד שיחזור בו בנזיפה ויאמר בפני כל העם ועדה חטאתי עויתי פשעתי שזלזלתי במנהגיהן של ישראל אשר יש לו עיקר ושורש מדינא, כמו שאבאר להלן בעזר צורי וקוני.
מתחילה בינותי בספרים ומצאתי מקור למנהג זה בספר נטעי גבריאל, שכתב במפורש וז"ל נוהגים לשרוף הלולבים בער"פ עכ"ל. הרי מצאנו מפורש יוצא מקור יפה למנהג זה, איבעית אימא קרא.
ואיבעית אימא סברא, הנה ענין שריפת הלולב יש לו כמה פנים על דרך פרד"ס, ולא אוכל לפרש יותר מזה כי הם מהדברים שהצניעות יפה להם, פן יאמרו אומות העולם ראו על דרך זה כל מצותיהם ומנהגיהם בנויים, והם לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו.
אך ממה שעלה על לבי, והוא ששאלתי גדולי הבקיאים בדבר במדינתנו, ואמרו לי שנוהגים להטביל כל לולב בדבק, והלא ידוע שדבק הוא חמץ גמור בבל יראה ובבל ימצא. וידעתי שבמדינה רחוקה מאוד באזיה רצה המלך לנסות אם נכון הדבר, ונטל דבק והניח בתוך עיסתו, ומיד קפץ העיסה ונעשה חמץ גמור באיזה דקות, ותפח ונתגדל עד שיראים היו שמא יתפשט בכל המדינה ויהיה סכנה גדולה. וקרא לחכם והתפלל ומיד שב העיסה לאיתנו. על כל פנים נתברר כי ענין הדבק הוא חמץ גמור ככל שאור וכל דבש, ודינו בשריפה.
אך בשביל זה היה ראוי רק לשרוף החלק התחתון של הלולב, וגם לא היו צריכים לשרוף את הנילון שמניחים בו הלולב, ובפרט שיש בו לפעמים פסוקים, ומכל מקום ישראל קדושים נהגו לשרוף את הלולב כמות שהיא וגם את הנילון משום חומרא דפסח, שלא ישאר שום זכר מהדבק הנחמץ, כמו שצונו האל האומר לדבק טוב.
והנה יש בזה עוד משום רמז, דידוע דצבע הלולב היא ירוק, וירוק הרי היא דומה לכרתי, ובלילה כרתי דומה לתכלת, כמו שאמרו רבותינו עד שיכיר בין כרתי לתכלת, ותכלת דומה לים, וים דומה לחמץ, כמו שאמרו רז"ל מפרר וזורה לים. והנה ידוע דבפסח יצאו מאפילה לאור גדול, וזרחה החמה שבעתיים כאור הבוקר, כמו שאיתא בכתבי האריז"ל על קטע ההגדה והיו מספרים כל אותו הלילה, שהיה להם הלילה לאור והחושך לנוגה. וזהו טעם אור לארבעה עשר בודקין את החמץ, כידוע. על כן בזה ששורפין את הלולב מראים שאין מכירים החילוק בין לולב לחמץ, שבזה מראים שהוא לילה, לעשות זכר לעבדים היינו, ובליל פסח יראה את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים ממש מאפילה לאור גדול ומשעבוד לגאולה. והוא אמת לאמיתו לדעתי.
והנה על פי דרוש פשוט דצריכין לשרוף הלולב, כי באמת הלא הקשו איך מועיל ביטול החמץ, ומה ענין זה שיכול לומר כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי ליהוי כעפרא דארעא, ויצא מדאורייתא אף על פי שיש לו גלוסקא יפה שקורין שבעה רבדים בביתו. אך בזה שלוקח את הלולב שלו, שהוא חפץ של מצוה חביב מאוד וצמוד ללבבו, וזורקו לשריפה בשמחה גדולה לקיים מצות הבורא, מראה בזה שמוכן לוותר על כל הונו ועל כל חפציו אך ורק כדי לעשות רצונו יתברך, ומעתה פשוט דאפילו לולב שאין טעמו אלא על פי דרוש מ"מ מחמיר לשורפו, כל שכן וכל שכן איסור חמץ שהוא ביהרג ואל יעבור כמו שפסקו כל גאוני וצדיקי דורנו שליט"א שמוכן לבטלה כאין וכאפס.
עוד יש בזה טעם גמור על פי סוד, ואפרש בקצרה כדי שלא יבינו כי אם יחידי סגולה כמוני. דהנה ידוע מכתבי אריז"ל דשר של חמץ הוא זילכ"א הטמא הידוע, ושר של שאור הוא מגל"א הארור ימ"ש, וזהו סוד שאומרים מגל מגל אצל העומר לבטל הקליפה שנתרגז על ידי שריפת השאור והחמץ, והמשכיל יבין. והנה כאשר תדקדק תמצא דבר נפלא, כי זילכ"א בגימטריא לול"ב, ומגל"א בגימטריא בע"ג, חושבנא דדין כחושבנא דדין. וזהו הטעם ששורפין הלולב עם הבעג. ועכשיו תבין מה שאמרו רבותינו כי הלולב היא גירא בעינא דשטנא, ועל פי פשטות הטעם היא כי החוד של הלולב לפעמים יוכל להזיק את העינים, לכן היא גירא בעינא, ושטנא נקטיה אגב גררא. אלא דכמובן היא דחוק ועל פי הנ"ל הכל עולה הדק היטב היטב הדק כפתור ופרח משובצים זה בזה.
ומלבד כל אלו הטעמים, שכל אחד די והותר, הנה יש בזה טעם על פי חסידות וקנאות, והוא דבאמת הרי ידוע דלולבי דרי יש בהם פקפוקים רבים מאוד, שנגדלו בארץ ישראל ממשלת הכופרים. אך מה נעשה ואין ברירה והרי הם הלולבים המהודרים ביותר, אבל מכל מקום חששנו למען הניצוץ של טומאה והמרדה באומות שיש בו, ועל כן שורפים אותו בערב פסח, מאחר שממילא עושים שריפה. ולכן גזרו כל הלולבים אטו לולבי דרי ושורפים כל לולב ולולב, בין דרי בין מספניא בין מקליפרניא, תמחה את זכר הציוני מתחת השמים לא תשכח. ונפקא מינא לדינא בין הני טעמים, דאותם אנשים הנקראים נטורי קרתא שמחמירים לשרוף דגל הציוני ביום הפורים, ישתדלו גם לשרוף אז את הלולב, ויצאו גם הטעמים הנ"ל כי הוא כבר ל' יום קודם החג, וירא שמים יוצא ידי שניהם.
אתה הראת לדעת גודל ענין וחיוב שריפת הלולב ערב פסח, ומעתה יהיה בידך להשיב לכל המלגלגים והמלעיזים על דברי חכמים כמו שאמרו ז"ל ודע מה שתשיב לאפיקורס. ובזה יהיה שביתת קולמוסי, כי עוד מעט ויגיע ליל התקדש חג, קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה, לא חושך ולא אור. ובזכות שמירת מנהגם של ישראל נזכה להיזהר ממשהו חמץ ודבק ולולב.

[אפטעמיסט]

גם אני בעניי תמה תמה קראתי ולא ידעתי לפרש המנהג המוזר הזה, עד שדרשה רב יאיר וליהודים היתה אורה. אך עדיין קשה מנשוא למה שורפים ההדסים והערבות, הלא לא חמץ המה וגם לא ציונים ח"ו.
אך התשובה נלע"ד הקלושה בס"ד, דבגלל שהם נמצאים יחד עם החמץ ר"ל, ולא פרשו והתבדלו כמו שקבלנו מבית אבא, גם הם נדנו למיתה! וקצרתי במקום שאמרו להאריך מחמת טרדת החג, והשלום בית.

[היימישער ליטוואק]

ואני מבטיח שכל מי שיקרא תשובה זאת בערב פסח בזמן שריפת חמץ, שלא יכשל במשהו חמץ ח"ו וגם יוציא שנתו שינת צהריים בלי שום מכשול מעתה ועד עולם. אמן

[טיטאניק]

זאג עס נישט!
ווייל אין 50 יאר ארים וועלען עס מיינע אייניקלעך נאך ליינען מיט א פחד

[מאטי]

עכשיו הבנתי למה שראיתי היום איזה אברך צעיר בעת שריפת חמץ, שרף את לולבו לא באש הגדול שהוזמן על ידי מצילי אש בעזרת עסקני עירנו. רק עשה לעצמו אש קטן בפינת הגדר של ברזל, ושם שרף את לולבו בכוונה עצומה ואם נאמר דטעם שריפת הלולב הוא משום חשש לולבי הבאים ממדינת הטמ..... דהותרו רק להוראת שעה לצורך נטילת לולב, אזי אם יפיל הלולב לתוך האש הגדולה עם שאר פירורי החמץ, יש חשש "כח הפועל בנפעל" לפי סברת "ריחא מילתא הוא " וריח מצות שריפת חמץ הקדושה, מתבלבל עם ריח מינות. ואם כן שפיר קעביד האי צורבי מדרבנן .

[פישלע העררינג]

י' - די צעהן שטיקלעך חמץ.

ה' - די האנט וואס האלט די חמץ און ווארפט עס אריין אין די פייער.

ו' - די לולב וואס איז כדמות אות ו'.

ה' - די פייער וואס איז הבלא, ווי די אות ה' ואז איז די אתא קלילא, הבל פי.

[berlbalaguleh]

עכשיו הבנתי למה שראיתי היום איזה אברך צעיר בעת שריפת חמץ, שרף את לולבו לא באש הגדול שהוזמן על ידי מצילי אש בעזרת עסקני ערינו. רק עשה את עצמו אש קטן בפינת הגדר של ברזל, ושם שרף את לולבו בכוונה עצומה. ואם נאמר דטעם שריפת הלולב הוא על חשש לולבי הבאים ממדינת הטמ..... שרק הותרו להוראת שעה לצורך נטילת לולב, אזי אם יפיל הלולב לתוך האש הגדולה אם שאר פרורי החמץ, יש חשש "כח הפועל בנפעל" לפי סברת "ריחא מילתא הוא " וריח מצוות שריפת חמץ הקדושה, מתבלבל אם ריח המינות. ואם כן שפיר קעביד הי צרבי מדרבנן .

מאטי: ייש"כ. דיין פשעטל איז גג על גג. ס'געט צו צו שמחת החג. אבער אין ספעללינג האסטו כמעט דערגרייכט די מדריגה פון ןאויאכ מיט זיבן גרייזן...

[שמערל]

מיר טוהן געניג פאני זאכן וואס האט באמת נישט קיין שום מקור, פארוואס חוזק מאכן פון א אלטע מנהג ישראל וואס ווערט שוין געברענגט פון מהרש"ל.
הנלע"ד כתבתי.

[הערשי]

אחזתני כפת צמרמרים
בראותי זקנים ונערים
גוררים לולבים לחצרים
דינם כחמצים נבערים
הדרת-פני זקן נכמרים
וידבר קשות דברים
זקן ממרא חקרים
חרם עליו להרים
טמא יקראהו אבירים
יאיר איש ספרים
כתב תשובת ישרים
לנפש כמים קרים
מתחיל בגנות התרים
נידוי יתנזף סוררים
סיים בשבח גוערים
עלי פרדס נאמרים
פשט בדבק תמרים
צבעי כרתי מכוערים
קודש דחביבא מופקרים
רחק מליבו הנשארים
שרי מעלה מועברים
תוקדו לולבי פוקרים

[ברסלבער]

ומתוך חור השק גבה ונתנשא לולב ירוק,

אינטערעסאנט אז איך האב נישט באמערקט קיין איין גרינעם לולב. אלע זענען געווען ברוין אדער שווארץ.

[עפל סיידער]

די גמ' ברכות ל"ט ע"ב זאגט הואיל ואיתעביד בי' חדא מצוה נעביד בי' מצוה אחריתי, און אזוי פירען זיך אויך אידען כמ"פ כגון די דריטע כוס פון ברך שטעלט מען צוזאם מיטען ברכת המזון בכדי צו טון מיט איין כוס עטליכע מצוות,
ועי' בשו"ע הרב סימן תמ"ה סעי' י"ב איבער דעם מנהג פון מקיים זיין נאך א מצוה מיט די לולב וואס מען האט מנענע געווען יו"ט סוכות, צו פארברענען אינעם חמץ ער"פ, @יאיר לחינם האסטו אפגעשריבען א שרייבעריי נגד מפורש'דיגע מנהגי גדולי ישראל

נאך מראי מקומות:
בהגה"מ פ"ז מה` לולב הכ"ו אות א` כ`שריב"ק היה נוהג בערבה וכן בערבה שבלולב לתקן מהעצים קולמוסים ולבער בהן חמץ בפסח מהך טעמא דהואיל ואיתעביד בה חדא מצוה וכו`, והדברים הובאו ג"כ בהג"א רפ"ד דסוכה, וכן זה הובא במנהגים ישנים מדורא (תלמיד מהר"ם מרוטנבורג) עמוד 159. ובהגהות לספר המנהגים טירנא מנהגי ערב פסח אות ע"א כ` ששורף החמץ עם עלי הלולב, וכ"כ במנהגי מהרי"ל הלכות ע"פ אות ג`

[ברסלבער]

עפל סיידער, יאיר מוטשעט זיך אויף אלע אופנים צו פארענטפערן און זאגן טעמים אויף דעם מנהג, און דו זאגסט גאר אז ער מאכט חוזק?

[[NAMELESS]]

עפל איך האב געלייקט פאר די מראה מקומות, נישט פאר אטאקירן א ניק.

[יאיר]

אחזתני כפת צמרמרים
בראותי זקנים ונערים
גוררים לולבים לחצרים
דינם כחמצים נבערים
הדרת-פני זקן נכמרים
וידבר קשות דברים
זקן ממרא חקרים
חרם עליו להרים
טמא יקראהו אבירים
יאיר איש ספרים
כתב תשובת ישרים
לנפש כמים קרים
מתחיל בגנות התרים
נידוי יתנזף סוררים
סיים בשבח גוערים
עלי פרדס נאמרים
פשט בדבק תמרים
צבעי כרתי מכוערים
קודש דחביבא מופקרים
רחק מליבו הנשארים
שרי מעלה מועברים
תוקדו לולבי פוקרים

ובכן ויהי בשריפת לולבו
מלכותו נצח, נוראותיו שיחו, בלא בלא בלא, רון שיר ושבאאאאאאח תוקף תהילות תפארתו!
נקדישך....

[אשכולות אויפוועקער]

אויפגעוועקט

[נולד מאוחר]

אויפגעוועקט

[וכדומה..]

האלץ איז געווען א יקר המציאות ווען מ'האט דאס גענוצט צום הייצן. נו וואס ברענט דען בעסער ווי א לולב היבש. איז סתם אזוי עס נוצן פאר די אויווען איז דאך א בזוי מצוה האט מען עס אוועקגעלייגט אויף שריפת חמץ צו קענען מאכן א פייער מיטן לולב צווייג, ופשוט..

[יואב]

אויפגעוועקט! אוי, ס'בּענקט אין [tag]יאיר[/tag]'ן. מיי לאוו!

[יואליש]

נעכטן איז אויסגעפאלן די קריסטליכע לולב-זונטאג וועלכע איז מקושר מיט די ישו דערציילונג פון די טעג פאר פסח, כידוע. מ'האט געקענט זעהן נעכטן עהרליכע קריסטן אויף די גאסן, ובפרט נעבן די קלויסטער, מיט לולבים אין די הענט אויסגעשפיצט ווי שווערדן. וואס איז אפשר ווייניגער באקאנט איז די אלטע מנהג מקדמת דנא צו אוועקלייגן און שפעטער פארברענען די לולבים פון לולב-זונטאג און ניצן די אש איבעראס יאר פאר "אש מיטוואך", בבחינת הואיל ואיתעביד בה חדא וכו'.