אלס אנטווארט אויף די אטאקע נגד הגה"ק מ'ברסלב איז שוין ארויס פון דרוק
ברסלב האט געשריבן:מאמר תגובה שנכתב ע"י אברך ת"ח - התפרסם בשעות האחרונות
גדולי ישראל נשלחים ל"אבחון פסיכולוגי"...
סליחה על הכותרת המוזרה והמזעזעת, אבל זה מה שקורה...
בחודש ניסן תשע"ד נחנכה הקליניקה החדשה, במיוחד עבור "גדולי ישראל", ובה יוכלו לקבל אבחון פסיכולוגי מדויק ואיכותי, על שלל בעיותיהם הנפשיות.
קליניקה זו היא ייחודית בכך שהיא מקבלת לאבחון – לא רק את הצדיקים שבדורנו, כמנהגם של העיתונאים והפוליטיקאים למיניהם – אלא גם צדיקים שחיו לפני 200 שנה...
מזעזע, אבל נכון!
קליניקה זו לא נפתחה בקב"ן של "לשכת הגיוס", אלא בלשכתו של הסופר המחונן ש.א. בעל מחבר ספר "קול קורא במדבר"...
ה' חנן אותו בחשיבה פסיכולוגית ותורנית עמוקה, ובעט סופרים – והוא החליט לנצל זאת כדי לנתח את הבעיה הבוערת של "ברסלב". כשתוך כדי, הוא מעלה על שולחן הניתוחים גם את רבי נחמן מברסלב בעצמו... לא פחות ולא יותר...
*
בספרו "קול קורא במדבר", מוקדש פרק שלם לתופעה המוזרה ששמה "ברסלב".
הוא הצליח למרוח 5 עמודים בכתמי דיו [= אותיות] ובהם הוא מנסה להאיר את עיני הנוער, המתלבט על טיבה של תופעה זו ששמה 'ברסלב', שכן: "התופעה היא באמת כזו שצעירים רבים נתקלים בה, ותוהים על טיבה. מגיע להם גם מענה" (מתוך דבריו בהקדמת הפרק).
אך, שימו לב – קוראים יקרים:
לא על כך יצא הקצף!
שכן, הוא לא הראשון – ואם משיח לא יגיע בקרוב, הוא מסתמא גם לא יהיה האחרון – שמתייחס לבעיה של 'ברסלב'.
רבים וטובים הוכרחו להתעסק בתופעה מוזרה זו. לא רק בגלל המחלוקת שעוברת במסורת עיוורת, אלא גם בעיקר מחמת הסיבה שאותה הוא כותב, בפתיחת הפרק, וזה לשונו:
"יתכן שיש צורך לעשות חשבון נפש פומבי בנושא של חסידות ברסלב, תופעה שוודאי אי אפשר להתעלם ממנה. מהי הסיבה להצלחתה המטאורית, ולהיותה להיט גם בקרב אנשים שרחוקים מאתנו כל כך, ואעפ"כ תורת רבי נחמן מצליחה לדבר אל לבם? כיצד הפכה חסידות קטנה ונרדפת לכח עולמי?".
אכן, תופעה זו של ברסלב, מעוררת חרדה בלב רוב ככל הקהילות והמוסדות, בראותם שמספר ה"עריקים" הולך וגדל מיום ליום.
בחורי חמד ואברכי משי, שעד היום לא עשו שום 'בעיות' והלכו בתלם, מגלים לפתע סימני בגרות ומרדנות, ומעיזים לפתוח ליקוטי מוהר"ן וליקוטי הלכות, ולגלות את האור... ובסופו של דבר, אף עורקים לשורות המתבודדים...
בהחלט תופעה מעוררת חרדה, "תופעה שוודאי אי אפשר להתעלם ממנה"... שכן, אם תתעלם ממנה, אתה או ילדך יכול להיות הקרבן הבא...
ואם עד היום היה הציבור הליטאי, פחות מאוים מתופעה מחרידה זו, הרי שגם ציבור זה התחיל 'לפזול' החוצה, ויש כבר כמה מאות של מקורבים חשאיים וגלויים...
יותר מדאי בחורים ואברכים, חסידים וליטאיים, מגלים את עצת ה"התבודדות", ומעיזים לדבר עם ה' כמו שנהג החפץ חיים...
ייתכן שאותו 'קורא במדבר' ראה את דברי מרן המשגיח רבי שלמה וולבה זצ"ל (הודפס ב"ליקוט ספרי מוסר" עמוד 58) שכתב שמומלץ ללמוד בספר "משיבת נפש"... ייתכן אפילו שיצא לו פעם לראות את הספר "דליות יחזקאל" של ראש ישיבת חברון מרן רבי יחזקאל סרנא זצ"ל, אשר שם הוא מעתיק (עמודים תלב-תלה) 27 קטעים ממכתבי מוהרנ"ת ב"עלים לתרופה", תחת הכותרת: "דברים נבחרים מכתבי מוה"ר ר' נתן זצ"ל"...
אך כל זה היה טוב, כשעדיין לא ריחפה סכנת "עריקות" על הציבור הליטאי. אבל כיום, חובה לעקור את התופעה...
אי לכך, שוב אין פלא על אותו "קורא במדבר", שברוב תבונתו וידיעתו הואיל להאיר את עיני הקורא, ולבאר בטוב טעם ודעת, במה דומה דרכה של ברסלב – דרך ההתבודדות – לדרך הנצרות...
"יצירת מערכת יחסים עם הא-ל" – הוא מסביר – "הוא לאו דוקא רעיון יהודי. הוגי הדעות הנוצריים מדברים כל הזמן על הצורך לדבר עם יש"ו, להבדיל כמובן, ולפתח אתו מערכת יחסים אישית".
אולי כך הוא יצליח להרתיע את הנוער המתלבט, שלא יעיז להתבודד...
גם לגבי הנסיעה לאומן, הוא כותב:
"שוב יש בזה משותף עם הנצרות. אתה יכול לחטוא, רק תלך ותתוודה לכומר". ולמען לא יטעה הקורא ויבין לדמות את הנמשל למשל, הוא ממשיך וכותב: "גם רבי נחמן שיבח את מי שמתוודה לפני הצדיק"...
כמובן; "אינני אומר שברסלב היא חס ושלום נצרות או שהיא חלילה הושפעה ממנה" – הוא דואג להצטדק – "אלא שהיא שייכת לאותו סוג של ראש, לאותה משפחה רוחנית".
מה נאמר ומה נדבר? מזעזע ביותר...
אך שוב: לא על כך יצא הקצף!
למי יש זמן ולב לקצוף על כל המקציפים שמלבד קצפת וקצף אין בדבריהם שום תוכן...
[יש לנו רק נס, שהוא לא גילה בפרהסיה, שבברסלב מטבילים כל 'מקורב' חדש, לשם גירות... ושנוהגים לערב דם של ליטאי או של מתנגד חסידי בַּמַּצוֹת של ליל הסדר...]
הן על דברי הבל שכאלה, ודומיהם, כתב מוהרנ"ת במכתבו:
"יֹאבְדוּ הֵם וְאֶלֶף כַּיּוֹצֵא בָּהֶם, וְדָבָר אֶחָד מִדִּבְרֵי קָדְשׁוֹ [של רבינו הקדוש] אָחוֹר לא יָשׁוּב רֵיקָם, וְהוּא גָּמַר וְיִגְמֹר, וְגַם אָמַר 'גָּאט פִירְט תָּמִיד אוֹיס'. עַל כֵּן גַּם עַתָּה עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, שֶׁזָּכִינוּ לִהְיוֹת בְּחֶלְקוֹ, חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְעִימִים. וְכָל מַה שֶׁהַבִּזְיוֹנוֹת וְהַחֵרוּפִים מִתְגַּבְּרִים יוֹתֵר רַחֲמָנָא לִצְלַן, אַף עַל פִּי שֶׁצַּר וָמַר מְאֹד מְאֹד, אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק וּלְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמֵנוּ, וְלַהֲפֹךְ לְשִֹמְחָה מַה שֶּׁאָנוּ זָכִינוּ לְהִמָּלֵט מֵרִשְׁעוּת כָּזֶה"...
*
מה שיצא הקצף, הוא על משהו אחר לגמרי:
על שבירת השיא של הטיפשות!
טיפשים רבים עמדו לעם ישראל משך הדורות, אך טיפש זה שבר את השיא...
מלבד הבורות והטיפשות שבדבריו – אשר אליה לא נתייחס הפעם – הוא הפך גם להיות הפסיכולוג של "רבי נחמן מברסלב", והוא מנפיק לו "אבחון פסיכולוגי פתולוגי מדויק"...
לאותו ש.א. לא מספיקה ההתנגדות האוניברסלית המקובלת [כנראה, מפני שאין בה כבר כח להרתיע את העריקים] אלא הוא מתעלה מעל קודמיו, ושובר את השיא העולמי:
הוא רוצה "להתייחס לאישיות של רבי נחמן עצמו"!
אולי ככה הוא יצליח לפתור את התופעה "שוודאי אי אפשר להתעלם ממנה"...
וכך הוא פותח את הקטע השלישי של הפרק:
"הייתי רוצה להתייחס גם לאישיות של רבי נחמן עצמו" – יש לו כמה שאלות נחוצות מאד, לא רק על "הדרך" של ברסלב, אלא על ה"אישיות" עצמה של רבינו הקדוש...
ולאחר שהוא מסביר את הצורך לדון בעצם אישיותו של רבינו הקדוש, ואת השאלות הקשות שיש לו עליו. הוא פותח את הקטע הרביעי של הפרק וכותב:
"נדמה לי שאני יודע את התשובה!". אני – ש.א. – יודע את התשובה.
הוא ישב על המדוכה ימים או שנים, והצליח לפצח את חידת אישיותו של רבי נחמן עצמו. והוא גם מעלה על הכתב את מסקנת מחקרו [הריני מתנצל מראש בפני נשמתי ונשמת הקוראים, על שאני מטנף אותם בדבריו, לצורך העניין, והוא רחום יכפר]:
"רבי נחמן ... [ידי רועדת מלהעתיק את לשונו המטונף במלואו] בקללה שנפלו בה רבים וטובים; הוא היה אדם מקורי באופן בלתי רגיל, בחברה שהייתה שמרנית עד לאימה. מאידך, הייתה זו גם החברה שהוא גדל בה וינק ממנה; אי לכך, הייתה בו גם תמימות מסוימת שמאד אופיינית לאנשים אחרים בסיטואציה דומה".
כן כן, אתם לא טועים!
זה הוא האבחון העמוק שנכתב על: רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב. מאת: ש.א.!
בושה וכלימה.
*
כנאמן לדרכו, להוכיח את הדמיון הרב שבין ברסלב לנצרות [מאחר שלדבריו, שניהם שייכים "לאותו סוג של ראש, לאותה משפחה רוחנית"] הוא מעפיל בדרגות הטיפשות והעזות, ומנסה גם להשוות את תכונות "אישיותו" של רבינו הקדוש, לתכונותיו של הפילוסוף היווני "סוקרטס" שהכעיס את המון העם בכך שהוכיח את בורותם וטיפשותם, עד שהרגוהו [כמובא בליקוטי הלכות: "אַסוֹקְרָאט שֶׁדָּנוּ אוֹתוֹ וַהֲרָגוּהוּ בִּשְׁבִיל חָכְמָתוֹ" (ליקוטי הלכות, סוכה ז, ב)]. ובכך הוא מוצא את התירוץ לשאלה הקשה: מהו "הדבר שיותר מכל דבר אחר קומם את הממסד ומעוזי השמרנות" לחלוק על רבינו הקדוש...
אך אין די לו בדמותו של סוקרטס היווני להסביר מדוע הייתה מחלוקת על רבינו הקדוש, והוא מוכרח להשלים את החסר, ולהביא דוגמא נוספת מגוייה צרפתית...
וכך הוא ממשיך וכותב (דילגתי על ביטויים זולים שאינם מתאימים לנפש נקיה):
"בצרפת של המאה הארבע עשרה שנאנקה תחת עול השעבוד האנגלי, קמה ז'אן דארק ... בת שמונה עשרה, שטענה שהאלקים שלח אותה לגאול את צרפת. היא נטלה את הפיקוד על הצבא, ובאמת הצליחה לגרש את האנגלים ... עשתה מהפכה בכל מה שקשור למלחמה ומדיניות. אך מאידך, היא הייתה כל כך ... כל כך שחצנית, וכל כך מזלזלת בטיפשות של הממסד. והכל לא מרוע לב, אלא מתמימות ... היא הצליחה להשניא את עצמה על כל רַבֵּי המלכות".
איזה גאונות! הצרפתית השחצנית, מבארת בטוב טעם ודעת, מדוע חלקו על רבינו...
[אוי גיוואלד! סליחה ומחילה מנשמתי ומכל הקוראים, שאני משקה אותם בכוסית קטנה מתוך ביב השופכין של "קול קורא במדבר"].
ואם עדיין יש לכם ספק, בקשר להשוואה בין רבינו הקדוש, קודש הקדשים, לבין סוקרטס וז'אן דארק (עפ"ל) מסכם הכותב את ההשוואה, ומראה לנו עד כמה היא תואמת:
"לכל הדמויות הללו היה סוף רע. אסור לשכוח שגם רבי נחמן היה אדם מאד אומלל: אשתו מתה בצעירותה; הבן שהוא תלה בו כל כך הרבה תקוות וקיווה לייסד עמו שושלת (שקרן...) גם מת בינקותו; הוא הקים חסידות קטנה וזניחה, שלא הפסיקו לרדוף אותה משך כל ימי חייו ואף לאחר מותו; רבי נחמן עצמו מת בגיל צעיר משחפת כשעוד מיטב שנותיו לפניו".
[יש לנו נס, שברשימה המטונפת שערך הכותב – סוקרטס וז'אן דארק – לא תחב גם את השם של האר"י הקדוש. שהרי גם הוא שיבח את עצמו, וגם הוא סבל צרות: בנו הקטן נפטר כשגילה סודות התורה (כמסופר בשער הכוונות, דרושי הפסח דרוש י"ב, וכל זה מאותה סיבה שבעבורה נסתלק בנו של רבינו, כמבואר בארוכה בשיחות הר"ן שיחה קפ"ט "והמובן מדבריו שכל צערו ויסורין וצער בניו שיחיו, הכל הוא רק מחמת שעוסק עמנו לקרבנו להשם יתברך"); הוא הקים חבורה קטנה של תלמידים, ובעבור מחלוקת שהייתה ביניהם הוא נסתלק ועלה לגנזי מרומים בגיל צעיר. וכו' וכו'].
*
ובכן:
יש המון מה לכתוב בקשר לעצם דבריו המטורפים הנ"ל, אך אני מתאפק לעת עתה. כי כפי שהקדמתי, לא על השקר והבורות שבדבריו יצא הקצף, אלא על עצם ההעזה והטיפשות לדון ב"אישיותו" של רבי נחמן מברסלב.
גם אם לא היה משווה אותו לסוקרטס או לז'אן דארק, אלא לדמות יהודית קדושה – הרי שלא נשמע מעולם עזות טיפשית ואפיקורסית שכזאת; לערוך מחקר על "אישיותו" של צדיק מגדולי ישראל!
אם עד היום ידענו שתחום זה – של מחקר אישיותם והכפשתם של גדולי ישראל – שייך לשפלים שבין המשכילים, הרי שה"קורא במדבר" יוכיח שאפשר לעשות זאת גם בין כותלי בית המדרש...
מה שנשאר לנו, זה רק להיזהר שלא תתעורר חמתו של אותו שפל ונבזה, על צדיקים אחרים. כדי שלא יכפיש גם אותם.
שהרי בקצב זה, אפשר בקלות 'להפליל' גם את כל שאר גדולי ישראל...
בעצם, לא רק גדולי ישראל נמצאים בסכנת הפללה בקליניקה של "קורא במדבר", אלא גם תורת ישראל בעצמה עלולה להגיע באיזשהו שלב לקליניקה שלו, ושם הוא ינתח גם אותה, ויחשיד אותה בנטייה לנצרות רח"ל...
שכן, אם את ההתבודדות אפשר להשוות לנצרות, בטענה ש: "יצירת מערכת יחסים עם הא-ל הוא לאו דוקא רעיון יהודי. הוגי הדעות הנוצריים מדברים כל הזמן על הצורך לדבר עם יש"ו, להבדיל כמובן, ולפתח אתו מערכת יחסים אישית" – אפשר גם בקלות להשוות את הקרבת הקרבנות לפולחנים הנוצריים רח"ל, ולכתוב: "הקרבת בהמות על גבי מזבח, הוא לאו דוקא רעיון יהודי"...
אך מי שנמצא בעיקר על הכוונת, הם "יחידי הדורות", הלא הם: רבי שמעון בר יוחאי, רבי יצחק לוריא אשכנזי, רבי ישראל בעל שם טוב, ורבינו נחמן מברסלב.
הם הכי בעייתיים...
שכן, את כל אלו הצדיקים, אפשר בקלות להאשים בכל ההאשמות שכתב בספרו המטונף:
הם לא הסתפקו בשמירה יבשה על חוקי ההלכה רק דרשו גם לב ונשמה ['בעיה' שעליה דן ש.א. בתחילת הפרק]; הם שבחו את עצמם; הם ותלמידיהם אחזו ופרסמו שאצלם נמצאת האמת השלמה והמוחלטת; וכן הלאה.
[וכמבואר בעומק נפלא, בספר "תרוממנה קרנות צדיק" (הנמצא בכת"י) סוד הדבר מדוע דווקא גדולי הצדיקים כהרשב"י ורבינו הקדוש, שיבחו את עצמם. דברים נפלאים ועמוקים מאד ע"פ נגלה ונסתר].
*
אילו היה צורך, היה יוצא אותו 'קורא במדבר', בהתקפה כוללת על כל גדולי מאורי החסידות, תלמידי הבעש"ט והמגיד הקדוש נ"ע.
וכפי שניתן גם להבין מדבריו בסוף הפרק, שהקשר בין הנצרות לברסלב, אינו מסתיים בברסלב אלא מתפשט בסתר בכל מחנות החסידות. וכך הוא כותב:
"ישנם כתבים של מיסיונר אנגלי, שנסע לפולין וליטא בשלהי המאה ותשע עשרה, במטרה לנצר יהודים. הוא משווה בין החסידים לליטאים: עם הליטאיים, הוא כותב, אין בכלל מה לדבר – לך תדבר על ישו עם אדם שמתעסק עם 'יוקרא דלקמיה' או עם 'מיגז גייז'. אבל מהחסידים הוא ממש התלהב. הוא כתב שהתשתית – הסגידה לבשר ודם – כבר ישנה, ורק צריך להחליף את הנפשות הפועלות"...
שמתם לב איזה גאונות מורעלת?
אם זה הכיוון, אפשר גם להוכיח את צדקתם של קורח ועדתו, ולהפליל את אלו שהאמינו בה' ובמשה עבדו, בכך שאלו המאמינים במשה רבינו נמצאים בסיכון גבוה של נפילה ל"איסלמיות". שהרי התשתית קיימת כבר אצלם, רק צריך להחליף את משה רבינו עם להבדיל א"ס הבדלות מוחמד...
ותו:
וכי מי שמתעסק כל היום עם 'יוקרא דלקמיה' או עם 'מיגז גייז', ולא מוטרד מחובת ההתקרבות לצדיק, יש לו עדיפות בכך שאין לו סיכון ליפול לנצרות?
אולי אם כן, תהיה עדיפות לאיכר טיפש, על פני תלמיד חכם, מאחר שאין לו סיכון ליפול לחכמות חיצוניות, מאחר שהוא אפילו לא יודע קרוא וכתוב?...
איזה גאונות טיפשית...
[כנראה שגם הבקיאות המדהימה של ש.א. בתורת הנצרות ובהיסטוריה של סוקרטס וז'אן דארק, נובעת מיגיעתו בסוגיות של 'יוקרא דלקמיה' או 'מיגז גייז'...]
*
הסיבה היחידה, מדוע הוא מתקיף רק את ברסלב, ומנתח את אישיותו של רבי נחמן מברסלב, ולא נטפל לשאר הצדיקים, היא כנראה מסיבה אחת:
מתוך כל הצדיקים והתופעות שלפני 200 שנה – ברסלב, ורבינו העומד בראשה, היא התופעה שהכי מטרידה את מנוחת המוסדות והקהילות. ולכן היא "תופעה שוודאי אי אפשר להתעלם ממנה. מהי הסיבה להצלחתה המטאורית, ולהיותה להיט גם בקרב אנשים שרחוקים מאתנו כל כך, ואעפ"כ תורת רבי נחמן מצליחה לדבר אל לבם? כיצד הפכה חסידות קטנה ונרדפת לכח עולמי?"...
אך תחת אשר יפתור את התופעה על ידי עיון וחיפוש בספרי רבינו הקדוש – דבר שמסוכן ביותר עבורו – הוא מעדיף לנבור בעמקי דת הנצרות וכתבי המיסיונרים, ולהיעזר בסוקרטס וז'אן דארק, לפתור את השאלות העמוקות שיש לו על "אישיותו" של רבי נחמן...
ולנו, לא נשאר רק לבכות על ההסתרה הנוראית, ולומר בפה מלא:
"אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו הֵסִיר מֵאִתָּנוּ מַסְוֶה הָעִוָּרוֹן הַמְסַמֵּא אֶת הָעֵינַיִם וּמוֹנֵעַ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים מִלְּהִסְתַּכֵּל בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַנּוֹרָאִים, וְהֵם חוֹלְקִים וּמִתְנַגְּדִים עָלָיו וְעַל אֲנָשָׁיו וְעַל סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים מְאֹד. בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּילָנוּ מִזֶּה, וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים בְּכַמָּה וְכַמָּה בְּחִינוֹת! בְּוַדַּאי רָאוּי לָנוּ לִשְֹמֹחַ בָּזֶה כָּל יָמֵינוּ לְעוֹלָם בְּשִֹמְחָה עֲצוּמָה שֶׁאֵין לָהּ קֵץ" (עלים לתרופה, מכתב ט)...
[tag]ברסלבר[/tag] קום נעם דיר אהן על כבוד רבינו, [tag]היימישער ליטוואק[/tag] וואס האט פאסירט אז מען וועקט אויף אלטע זכרונות?