התורה נקנית במ"ח דברים

[נהורא נפישא]

. גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית בשלשים מעלות, והכהונה בעשרים וארבע, והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים, ואלו הן: בתלמוד, בשמיעת האזן, בעריכת שפתים, בבינת הלב, באימה, ביראה, בענוה, בשמחה, בטהרה, בשמוש חכמים, בדקדוק חברים, בפלפול התלמידים, בישוב, במקרא, במשנה, במעוט סחורה, במעוט דרך ארץ, במעוט תענוג, במעוט שנה, במעוט שיחה, במעוט שחוק, בארך אפים, בלב טוב, באמונת חכמים, בקבלת היסורין, המכיר את מקומו, והשמח בחלקו, והעושה סיג לדבריו, ואינו מחזיק טובה לעצמו, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, אוהב את הצדקות, אוהב את המישרים, אוהב את התוכחות, ומתרחק מן הכבוד, ולא מגיס לבו בתלמודו, ואינו שמח בהוראה, נושא בעל עם חברו, ומכריעו לכף זכות, ומעמידו על האמת, ומעמידו על השלום, ומתישב לבו בתלמודו, שואל ומשיב שומע ומוסיף, הלומד על מנת ללמד והלומד על מנת לעשות, המחכים את רבו, והמכון את שמועתו, והאומר דבר בשם אומרו. הא למדת כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי

איך קען עפעס נישט לאגיש קאטאגאריזירן  די תנאים וואס פעלט זיך דא אויס פאר קנין התורה
צום ערשט וואס מיינט דאס קנין התורה אין דעם קאנטעקסט אדער בכלל אין חז"ל דער חלק הלימוד אדער הלמעשה אדער ביידע אדער גאר עפעס אנדרעש
וואס מיינט בתלמוד
וואס מיינט בשמיעת האוזן ובעריכת שפתים און וואס איז מיט אנדערע אברי החושים
וואס איז די חילוק פון בינת הלב און שכלות הלב
וואס איז די חילוק פון אימה און יראה און פארוואס ווערט נישט דערמאנט ברתת ובזיעה
בשימוש חכמים ובדקדוק חברים ובפלפול התלמידים, זעה איך גראדע אן אינטערסאנטע נקודה ואכמ"ל
וואס מיינט בישוב
וואס מיינט במקרא ובמשנה, מרעדט דאך איצט וויאזוי מ'איז קונה תורה איז וואס איז שייך במקרא ובמשנה
איז דער אויבנדערמאנטע תלמוד אויך פון דעם מין איז צו וואס רעכנט ער דאס נישט אויס צוזאמען
שינה, שיחה, תענוג, שחוק, דרך ארץ, וואלט נישט גענוג געווען ווען ער זאגט במיעוט תענוג ס'איז דאך אלעס די זעלבע און אויב שוין יא אויסרעכענען פארוואס נישט מיעוט אכילה שתיה רחיצה ושאר תענוגים
וואס איז בארץ אפים אנדרעש פון ענוה
וואס מיינט בלב טוב און וויאזוי איז דאס אנדרעש פון שמחה און איז דאס א דבר סגולי
קבלת היסורין איז דען א תנאי הכרחי, איז דאס מאדנע אז ער רעכנט דאס, סיידן ווייל ס'איז מצוי, און דרך אגב האט מען שוין דערמאנט במיעוט תענוג
וואס מיינט המכיר את מקומו און בכלל איז די גראמאטיק זייער מאדנע, ער הויבט התורה נקנית במ"ח דברים און אויך דעם באציעט ער זיך המכיר את מקומו
השמח בחלקו וויאזוי איז דאס אנדרעש פונים אויבנדערמאנטע שמחה
העושה סייג לדבריו וואס מיינט לדבריו און וויאזוי איז דאס רעלעוואנט פאר קנין התורה
אוהב את המקום ואת הבריות ווי קומט אריין
וואס מיינט אהוב, און וויאזוי איז דאס רעלעוואנט
אוהב התוכחות
וואס מיינט אוהב הצדקות ואוהב את המישרים און וואס איז די חילוק
מתישב לבו בתלמודו הלא ע"ז אנו דנים
שואל ומשיב, צו וועמען און צו וועמען מ'האט דאך שוין אויבנדערמאנטע שמוש חכמים וכו'
שומע ומוסיף
הלומד ע"מ ללמד וע"מ איז דאך לכאורה די זעלבע מכוון
המחכים את רבו, גאר מאדנע, הא גופא וויאזוי איז מען מחכים את רבו נישט דורך קנין התורה?
המבין את שמועתו ?
האומר דבר בשם אומרו וויאזוי איז דאס נוגע, און איז דאס א דבר סגולי
און בכלל די אויספיר הא למדת וכו' כולו מוקשה
און די אינטערסאנטסטע פון אלעם איז אז ס'ווערט למעשה אויסגערעכנט 49 אדער איז דא א טעות, אדער דארף מען צוזאמנעמען צוויי פאר איינס, אלזא וועלעכע איז דאס?
בכלל איז מאדנע דאס זייער אסאך זאצן ווערט כסדר איבערגע'חזר'ט אין אנדערע הקשרים ווי למשל המחכים את רבו, השמח בחלקו, המכיר את מקומו
נו ווער קען מאכן סענס פון די משנה

[כוכב]

פונקט לעצטנס געזען א גאנצע ספר באזירט מסביר זיין די משנה פון הגאון רבי אליעזר דוד פאל. עס קען אייך זיין אינטרעסאנט.

[ירח בן יומו]

.
האומר דבר בשם אומרו וויאזוי איז דאס נוגע, און איז דאס א דבר סגולי

די מהר"ל שמועסט אויס אז די גאנצע וועלט איז דאך א מאמר פון די אייבישטער, בעשרה מאמרות נברא העולם, און דער וואס איז מייחס דעם מאמר צום "בעל המימרא" אנערקענט און פארשטיייט די השגחה עליונה אויף יעדע טריט און שריט, האט ער מיט דעם געברענגט א גאולה לעולם, דאס הייסט אז דער הסתר און דער העלם פון די וועלט איז נתגלה געווארן ביי איהם.(עפ"י המהר"ל בדרך החיים)

[לעיקוואד]

ווילסט מזאל דיר מפרש זיין יעדער שטיקל וואס עס מיינט? קוק אריין אין מדרש שמואל ער האט שיינע פשטים..
אדער ווילסטו בעסער מזאל דיר פראבירען מסביר זיין די כללות הרעיון פון די משנה וואס א פשט האט די גאנצע ליסטע.

מקופיא (באלט וועט קומען איינער אריינקוקען אינעווייניג און מיר לייגען צונאר..), ווען מ'מאכט אזא סארט לאנגע ליסטע וועט זיין זייער שווער עס זאל זיין קלאר די בנין דערפון. דער עיקר מעשה איז אז מקען בכלל צאמשטעלן אזא לאנגע ליסטע.. מען דארף ליינען די משנה אין די קאנטעקסט. ער זאגט גדולה תורה מן הכהונה ומן המלכות שהכהונה בכ"ד מעלות והמלכות בל' מעלות והתורה במ"ח. נו וואסארא שייכות האבען די דריי סארט זאכען. די מעלות פון כהונה ומלכות וואס ער רעדט איז דאך די יתרונות וואס א מלך אדער כהן האט מתנות כהנה ושררות המלוכה, ווידער קנין תורה פארשטייט מען געווענטליך אלץ תנאים וואס מען דארף אויף אנקומען צו זוכה זיין לתורה, וואס האט איינס מיט'ן צווייטען. דער כללות ההקשר ווייזט אויס ער וויל ארויסברענגען די מעלה פון די תורה אז מיט כהונה ומלכות איז מקושר נאר אזויפיל מעלות און מיט תורה פיל מער. און ער מאכט א לאנגע ליסטע פון מעלות ומידות טובות וואס זענען מקושר מיט קנין תורה, איך ווייס נישט פארוואס דו האלטסט דאס דארף זיין סגולות צווואס, דאס איז פארשידענע תכונות ומעלות ומידות טובות וואס א תלמיד חכם האט, וואס העלפען צו תורה, וואס תורה העלפט צו זיי, וכו'. דאס איז לכאורה די כלל הדבר.

[נהורא נפישא]

ועדיין לא נתקררה דעתי, דוכט זיך אז א משנה אין אבות דארף מען קענען לערנען אן קיין פארצווייגטע פירושים.
כ'האב טאקע דאס אויך פארגעסן צו פרעגן וועגן די פארגלייך פון כהונה ומלכות איז אויך עפעס גאר מאדנע.

[לעיקוואד]

נו האב איך דאך פארענטפערט ביידע אויף איין מאל. האסט א בעסערע פשט? לאמיר הערן.
אלע אנדערע משניות אין אבות האסטו פארשטאנען אן קיין פירוש? דאכציך ס'דא מדרש שמואל אויף אלע משניות..

[נהורא נפישא]

איך זוך טאקע דעם כלליות הרעיון, דעם דיסקאנעקט און שוועריגקייט איך האב צו כאפן, ס'קוקט עפעס אויס ווי למשל די נומער אכט און פערציג איז אים וויכטיג, אפשר ווייל ס'איז דאפעלט פון כ"ד.

[לעיקוואד]

אדער ווייל ס'איז אותיות מ"ח מרמז זיין אז אלע קניינים וועלן נישט העלפען אז מהאט נישט קיין מח..

[נהורא נפישא]

שיינע תורה, אבער חז"ל נוצען נישט די ווארט מח צו באצייכענן מחשבה, הגם מי שיש לו מח בקדקדו ווערט יא דערמאנט

[לעיקוואד]

אקעי, כ'טראכט ווייטער. קודם האב איך צוטיילט די ליסטע (לפי הנוסח שהבאת) אויף כמה חלקים מען הייבט אן צו זעהן די סדר ומבנה וואס עס טוהט זיך דא, עס איז נישט סתם איין לאנגע ליסטע עס האט פארשידענע חלקים. דאס איז אויך בסגנון און אין וועלכע וואויס ער רעדט אויך בתוכן הדברים. די חלקים בתוך יעדער שטיקל זענען נמשך איינער צו'ם צווייטען אויך בהגיון.

ואלו הן: 

בתלמוד, בשמיעת האזן, בעריכת שפתים.

בבינת הלב, באימה, ביראה, בענוה, בשמחה, בטהרה.

בשמוש חכמים, בדקדוק חברים, בפלפול התלמידים.

בישוב, במקרא, במשנה.

במעוט סחורה, במעוט דרך ארץ, במעוט תענוג, במעוט שנה, במעוט שיחה, במעוט שחוק.

בארך אפים, בלב טוב, באמונת חכמים, בקבלת היסורין.

המכיר את מקומו, והשמח בחלקו, והעושה סיג לדבריו, ואינו מחזיק טובה לעצמו.

אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, אוהב את הצדקות, אוהב את המישרים, אוהב את התוכחות.

ומתרחק מן הכבוד, ולא מגיס לבו בתלמודו, ואינו שמח בהוראה.

נושא בעל עם חברו, ומכריעו לכף זכות, ומעמידו על האמת, ומעמידו על השלום.

ומתישב לבו בתלמודו, שואל ומשיב שומע ומוסיף.

הלומד על מנת ללמד, והלומד על מנת לעשות.

המחכים את רבו, והמכון את שמועתו, והאומר דבר בשם אומרו. 

הא למדת כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי

דא האב איך פשוט צוטיילט, בהמשך אנסה להעיר ולהסביר קצת יותר.

[נהורא נפישא]

יא גוט, איצט לאמיר זעהן וואס דו קענסט מאכן, כדאי צו ווארטן

[לעיקוואד]

עס ווערט מיר קלאר אז קנייני תורה איז נישט טייטש סגולות טבעיים אדער סגוליים וואס דורך זיי איז מען קונה די תורה כפי שרגילים לפרש, נאר מער ענליך צו כהונה און מלכות. דהיינו דאס זענען מעלות און מידות טובות וואס זענען מקושר מיט דעם וואס איינער לערנט תורה. די לשון נקנית איז לכאורה נישט די טייטש על דרך האשה נקנית, אז דאס זענען אזוינע פעולות ודרכים שעל ידם קויפט מען די תורה, נאר לכאורה איז די טייטש פונקט פארקערט. אזויוי ביי מלכות, דער מלך איז נישט געווארען מלך דורך די ל' מעלות, נאר להיפך דאס וואס ער איז מלך איז עם מקנה די מעלות, זיי באלאנגען פאר עם. די זעלבע דער בעל תורה באלאנגען פאר עם די מ"ח מעלות. א חלק האט ער זוכה געווען דורך די הכשרה וואס פאדערט ללימוד, א חלק זענען דער עצם לימוד כשלעצמו, א חלק האט ער זוכה געווען דורך די סגולה ומעלה פון זיין א ת"ח. מען זעהט אזא טייטש ללשון קנין קונה שמים וארץ, וואס איז נישט טייטש ער האט זיי געקויפט נאר אז זיי באלאנגען פאר עם.

מכאן אנסה להסביר את חלקי המשנה. אינו פירוש שלם אבער עס הייבט אן קלאר מאכען וואס טוהט זיך דא בעצם. פארשידענע פרטים דארף מען אויסגלייכען אבער דער כללות הענין ווערט לעכטיג אזוי.

1. בתלמוד, בשמיעת האזן, בעריכת שפתים.

די דריי זאכען וואס זענען א חלק פון די פשוט'ע מעשה הלימוד, תלמוד= פשוט לערנען, הערן, און רעדן. דא הייבט זיך אלעס אן.

2. בבינת הלב, באימה, ביראה, בענוה, בשמחה, בטהרה.

6 מידות טובת שבלב וואס מ'דארף לערנען מיט זיי.

3. בשמוש חכמים, בדקדוק חברים, בפלפול התלמידים.

דריי הגדרות פון מיט וועם מ'לערנט.

4. בישוב, במקרא, במשנה.

אזויווי מ'טרעפט עס זענען דא מדרגות אין מענטשען ומי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב, דער וואס לערנט האט גלייכצייטיג אלע דריי הן ער איז מן היישוב הן ער איז במקרא ובמשנה (ובתלמוד שהוא גוף הלימוד כאן אולי שהתחיל בה)

5. במעוט סחורה, במעוט דרך ארץ, במעוט תענוג, במעוט שנה, במעוט שיחה, במעוט שחוק.

זעקס מיעוטים וואס מ'דארף ממעט זיין זוכה צו זיין לתורה.

6. בארך אפים, בלב טוב, באמונת חכמים, בקבלת היסורין.

נאך פיר מידות טובות שקשורים בתורה. (יש הבדל סגנוני מורגש בין ד אלו לשש שמנה בקטע 2, וגם הבדל מהותי אולי)

7. המכיר את מקומו, והשמח בחלקו, והעושה סיג לדבריו, ואינו מחזיק טובה לעצמו.

כאן עובר מלדבר כרשימת דברים צו רעדן אויף דער מענטש וואס לערנט תורה. זה כבר נשמע יותר כתנאים לתורה. אדער דא רעדט שוין מער ממי שכבר זכה לתורה כנכון איזה מידות טובות יש לו.

די פינף זאכען זענען ארום די זעלבע נקודה אז ער קען זיין פלאץ און פרייט זיך דערמיט, מאכט א סייג כלומר א סיום לדבריו ער ווייסט פון וואס ער רעדט זיך און פון וואס נישט, ואינו מחזיק טובה לעצמו יותר ממה שהוא.

8. אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, אוהב את הצדקות, אוהב את המישרים, אוהב את התוכחות.
שש אהבות שמאופיין בהם הלומד תורה

9. ומתרחק מן הכבוד, ולא מגיס לבו בתלמודו, ואינו שמח בהוראה.
שלשה מעלות בענווה הקשורה למי שכבר זכה לתורה והוראה.

10. נושא בעל עם חברו, ומכריעו לכף זכות, ומעמידו על האמת, ומעמידו על השלום.

4 מעלות בהתנהגותו עם חבריו.

11. ומתישב לבו בתלמודו, שואל ומשיב שומע ומוסיף.
אולי המשך לקודם.

12. הלומד על מנת ללמד, והלומד על מנת לעשות.

שני דרכים בסיבות ללמוד שייתכנו בלימוד התורה ושניהם משובחים.

13. המחכים את רבו, והמכון את שמועתו, והאומר דבר בשם אומרו.

שלשה נקודות בהיותו המשך במסורת התורה מרבו. הוא מחכימו, מדייק בשמועתו ממי שמעה, וחוזר עליה בשמו.

הא למדת כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי
בדבר האחרון מסיים בלימודו מפסוק ובענין הגאולה לסיים יפה ובגאולה.

[נהורא נפישא]

זאגסט א געדאנק מיט דעם אז ס'איז לאו דוקא תנאים המכשירים לקנין התורה נאר אויך וואס דער ת"ח וועט ממילא פארדינען אבער איבער די ספעציפישע זאכן וואס ווערט אויסגערעכנט דארף מען זיך מער מתעמק זיין.

[לעיקוואד]

לפי מה שכתבתי אויף דורכצוטוהן די עצם מידות טובות מה עניינם דארף מען בעיקר קוקען די פריערדיגע פרקים אדער אנדערע מקומות וואס זענען געווידמעט פאר דעם. דער עיקר ווארט פון דער משנה איז צאמשטעלן די לאנגע ליסטע וואס איז ניכר מסגנונו עס איז אזא ליקוט פון פארשידענע ערטער ועניינים, און זיי מקשר זיין צו די תורה. שטייצעך יעדער ווארט האט אויך א פשט ויש לעיין עוד בזה בכמה מהם שאינם ברורים אלא שאין זה עיקר הכוונה.

עכ"פ, היינט פארשטיי איך בזכותך די משנה בעסער על פי פשוטה ווי אלע יארען, א דאנק דיינע הערות.

[נהורא נפישא]

איך פרוביר יעצט אויפצוקומען מיט א פשט ס'קען נעמען אפאר טאג.

[לעיקוואד]

פון די מפרשים אויפן פלאץ זעה איך דער תפארת ישראל איז די בעסטע מסביר די פתיחת המשנה. ער טייטשט אבער נישט וואס איז דאס נקנית.

שהמלכות נקנית בשלשים מעלות - מעלות גמורות שהמלך נעלה בהם משאר העם, ל' הם [וכולן מנויין בפ"ב דסנהדרין מן משנה ב' עד סוף הפרק, ועי' ערוך ערך מלך]:
[סז] והכהונה בעשרים וארבע - ומעלות שהכהן נעלה בהן, הן כ"ד מתנות כהונה [הנזכרות סוף פרשת קרח]:
[סח] והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים - מעלות שהת"ח צריך שיהיה נעלה בהם משאר העם, מ"ח דברים הם, ולא קראם התנא מעלות, מדלא דמו אהדדי לגמרי להנך של מלכות וכהונה, דבמלכות וכהונה הם זכיות ומשפטים [רעכטע בל"א] שנקנין עם המלכות וכהונה, משא"כ המ"ח דברים של תורה, הם חיובים [פפליכטען בל"א] שהרוצה לזכות בתורה, יקנה אותה עובר לסוחר רק ע"י שמירתן כראוי:

[נהורא נפישא]

יא, כ'האב באמערקט דעם חילוק ביי כהונה ומלכות זאגט ער מעלות משא"כ ביי תורה נוצט ער דברים, איצט זעה איך אז די גר"א נעמט ארויס בשכלות הלב און אויך אוהב את הצדקות, זעהט אויס ווייל זיי זענען ביידע דאפעלט, בלייבט ער אבער מיט 47

[נהורא נפישא]

בשמיעת האוזן, קלער איך מיינט די משנה דאס וואס חז"ל זאגן א סגולה לזכירת הלימוד משמיע צו זיין לאזנו, ווייסט איינער ווי דאס שטייט כ'מיין אין עירובין.

[לעיקוואד]

יא, כ'האב באמערקט דעם חילוק ביי כהונה ומלכות זאגט ער מעלות משא"כ ביי תורה נוצט ער דברים, איצט זעה איך אז די גר"א נעמט ארויס בשכלות הלב און אויך אוהב את הצדקות, זעהט אויס ווייל זיי זענען ביידע דאפעלט, בלייבט ער אבער מיט 47

מחלקים שואל כענין ומשיב כהלכה. עכ"פ מיר איז נישט אינטרעסאנט פונקט די חשבון פון די מספר..

[נהורא נפישא]

ס'איז דוקא יא אינטערסאנט ווייל אזוי ווייסט מען אז אימה ויראה איז באזונדער, ס'איז מיר טאקע גאר מאדנע אז די משנה מיינט מיט אימה ויראה צוויי באזונדערע זאכן ווען ע"פ פשוטו איז דאס די זעלבע

[לעיקוואד]

דאס קען מען זעהן פון די שורה אין וואס עס ליגט. פארוואס מיינסטו אז אימה ויראה זענען די זעלבע זאך? (איך ווייס נישט קלאר קיין איינע פון זיי בנוגע דא, אפשר יראה=יראת שמים, און אימה=ערנסטקייט).
פון די מספר איז אביסעל שווער מוכיח זיין ווייל אלעמאל קען מען צולייגען אראפנעמען מחלק זיין מגיה זיין וכו'

[נהורא נפישא]

באימה ויראה וברתת ובזיעה, א אויסדרוק ווי צוזאגן מיט גרויס דרך ארץ, אזוי וואלט איך געקלערט בפשטות
וואס מיינטסטו פון די שורה, ארגיענאל איז נישט דא קיין קאממע אינצווישן.

[לעיקוואד]

מדארף נישט קיין קאמע צו כאפן די טעמפא פון א שטיקל. עס איז א ליסטע באימה, ביראה, בענוה, בשמחה, בטהרה. יעדער ווארט נאך א מעלה. עס האט נישט קיין פשט צאמצושטעלן צוויי סתם אזוי (אפשר אויב וואלט געווען א וי"ו באימה וביראה). עס שטייט טאקע נישט יענע אויסדרוק.. הגם רתת וזיע מיינט אויך מסתמא עפעס.