עמעזאן האט געשריבן: אבער וואס מאכט מיר יא אינטערעסאנט איז אז ער דערמאנט נישט זיין טאטעס נאמען ניטאמאל אויף די מצבה וואס דאס איז א גרויסע פלא און איך מיין אז עס זאגט אסאך אויפן פערזענליכקייט פון די מענטש,
אחר העיון נראה כוונתו דבהתקרבות לברסלב היא בחינת גירות וכמו בגירות נעשה כקטן שנולד ואין לו שום קשר למשפחתו והיחוס רק לאברהם אבינו כמו כן בברסלב נעשה כקטן שנולד ואין לו שום קשר למשפחתו רק למנהיגי ברסלב, וכנראה איז דאס געווען זיין חלום אפצוהאקן זיינע חסידים פון משפחה און זיי ברענגן צו זיין שטעטל יבניאל ווי ער שרייבט קלאר אין זיין צוואה נאר קיין נער איז ער נישט געווען ער האט געוויסט אז עס לוינט עם נאכנישט האט ער פשוט געווארט אויף א זמן המוכשר וואס איז לדאבונו נישט אנגעקומען, דאס איז די סיבה פארוואס ער דערמאנט נישט זיין יחוס זייענדיג א בא''ב פונעם מהר''ם שיק ( וואס הרב ברלאנד קאכט זיך גראדע יא שטארק אריין ) און בפרט שם אביו וואס ער דערמאנט נישט ווייל ער איז זיך בכלל נישט מתייחס נאך עם,
נ. ב. איך בין גראדע א שטארקע מעריץ פון מוהרא''ש וואס איך בין אסאך נהנה פון עם, איך פרוביר פשוט תופס צו זיין די מהלך המחשבה זיינע, אדרבה מיר ווארטן מיט שפאנונג אז חברינו הרב @ברסלבער זאל קומען צו זיך אביסל פונעם שווערן פארלוסט און מאיר זיין אונזערע אויגען,
( גייענדיג פריער מאכן א פרישע קאווע האב איך זיך איטערגעהערט שמועסן א קונספירציה אז חברינו האט זיך אפגעזעגענט פארגאנגענע ליל שישי בערך 1:30...... א וודאי איז עס שטיות באט יוא קען נעווער קנואי למעשה ביז דעמאלטס איז ער געווען אקטיוו דא, )
חסידי ברסלב נהגו בכל הדורות לא לערוך הספדים בהלוויותיהם של אנשי שלומינו, ואפילו של גדולי וחשובי אנ"ש. ובכל זאת היו משוחחים ומדברים ביניהם על גודל ההפסד של הדור כאשר הלכו אנשי שלומינו לעולמם שכולו טוב, ועשו כל מאמץ להתחזק ולהתעורר ביתר שאת בכל ענייני עבודת השם גם בכדי להתעורר בתשובה וגם בכדי למלאות את החלל החסר.
וכבר אמרו חכמינו שבכל הספד יש גם עניין של 'יקרא דחיי' וגם עניין של 'יקרא דשכבי'. כי ההספד לא נועד להיות רק למען לכבד את הנפטר, אלא בעיקר להתעורר גם אנחנו, כאשר נוצר החלל החסר בהסתלקותו של הנפטר.
(וכאן המקום להתעורר בתשובה, גם מתוך צער וכאב, על אשר הנהלת הבית הכנסת הגדול של חסידי ברסלב במאה שערים בירושלים, לא הבינו אל נכון, שצריכים הם בעת הזאת, בעת ימי חוליו של ר' אליעזר שלמה ז"ל, לצאת בקריאה של התעוררות לאנ"ש, מטעם הנהלת בית הכנסת, שמוטל עליהם בעת הזאת להתעורר בתפלה בעדו. ועוד יותר כואב הלב כאשר גם בהסתלקותו של ר' אליעזר שלמה ז"ל לשמי מרום לא מצאו שם לנכון, אנשי שלומינו בירושלים, להוציא קריאה של צער והספד והכרזה על ההשתתפות בכאב הגדול על הסתלקותו. כי גם כאשר ישנם חילוקי דעות, בנושאים מסוימים בענייני הנהגה, בין אנ"ש, אין זה צריך להביא, חלילה, למחשבה של ניתוק וניכור וזרות, כאילו ואין לי שום שייכות לפלוני ואלמוני בגלל חילוקי הדעות השונים בעניינים כאלו ואחרים, ויהיו חשובים העניינים ששנויים במחלוקת כמה שיהיו, היה לא תהיה!! רק אדרבה ואדרבה, גם כאשר ישנם חילוקי דעות בין אנשי שלומינו, בכל ענין ובכל תחום עדיין צריכים לדעת ש'אב אחד לכולנו' ו'רועה אחד לכולנו' וכולנו ממש תלמידי רבינו הקדוש מוהר"ן וממשיכי דרכו של תלמידו המובהק מוהרנ"ת, כל אחד ואחד בדרכו המיוחדת לו – כל עוד כל אלו ההולכים בדרך מסוימת ומחזיקים בהנהגה מסוימת יכולים להוכיח שגם דרך זו וגם הנהגה זאת יש לו מקום בין פוסקי ההלכה בד' חלקי שולחן ערוך).
הרב החסיד ר' אליעזר שלמה ז"ל, היה עובד ד' גדול מאוד, והיה מלא וגדוש בדיבורי אמונה זכה וצחה וברורה במי שאמר והיה העולם ובהשגחתו הפרטית של הבורא כל עולמים על כל מה שקורה בכל עת ובכל רגע בכל חלקי הבריאה כולה ואיך שהכול כאשר לכל דומם צומח חי מדבר הם כולם עצם עצמיותו יתברך שמו המתלבש בכל מיני אופנים בכל חלקי הבריאה.
הרב החסיד ר' אליעזר שלמה ז"ל היה רגיל להכניס כוחות עצומים בתפילות ובהשתפכות הנפש, ובעריכת שעות רבות בהתבודדויות ושיחות רבות בינו לבין קונו כבן המשתפך לפני אביו בדברי חן וריצוי ופיוס.
הרב החסיד ר' אליעזר שלמה ז"ל היה מתמיד עצום, בהתמדה בלתי מצויה, ללמוד וללמד בכל יום ויום חוק ולא יעבור תמידים כסדרם בכל חלקי התורה.
הרב החסיד ר' אליעזר שלמה ז"ל היה ידוע לכול גם בזיכוי הרבים הגדול והעצום שעסק בזה כל ימי חייו, ובפרט ובעיקר על ידי כתיבת חיבוריו ומכתביו הרבים, וכבר זכה באמצעות חיבוריו הרבים לקרב רבים רבים מבני ובנות ישראל לאבינו שבשמים. וכל דבריו בכל חיבוריו מתובלים ומבוללים הדק היטב היטב הדק בדברי רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב ותלמידו המובהק מוהרנ"ת ותלמידי תלמידיו שבכל הדורות כולם.
מי ייתן ובהסתלקותו של ר' אליעזר שלמה ז"ל - העובד ד' הגדול והמזכה הרבים הגדול - לעולם שכולו טוב, יתנחמו כל משפחתו הגדולה הי"ו, ויהיה למליץ יושר בעד אשתו תחי' (יחנה שפרה בת סאסיא לרפו"ש), הצריכה רחמי שמים מרובים. וגם כל תלמידיו ושומעי לקחו יתנחמו ויתחזקו עם השארתו הגדולה והברוכה שהשאיר אחריו בספריו הנפלאים ובמכתביו הנעימים הבנויים כולם על פי דעת קדשו של רבנו הקדוש מוהר"ן זי"ע ותלמידו המובהק מוהרנ"ת זי"ע, ויצייתו לקול צוואתו בכל פרט ופרט, ובמיוחד להיותם חזקים באהבה ואחווה ורעות ביניהם, ולבוא תמיד לימי ראש השנה לאומין ליד קברו של רבנו מוהר"ן, ולהקים בתי כנסיות ובתי מדרשות בשם: 'היכל הקודש' בכל מקומות מגוריהם ולפרסם באמצעות זה את שם רבנו מוהר"ן ותלמידו מוהרנ"ת בכל העולם כלו – וכולנו נתעורר יחד להתחיל מעתה ללכת בדרכי רבינו הקדוש מוהר"ן ותלמידו המובהק מוהרנ"ת, יחד עם ההשארה הנפלאה שהשאירו בעולם גם תלמידי תלמידיו בכל הדורות, ונתעורר גם אנחנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים, לטוב לנו כל הימים אשר אנחנו חיים כאן עלי אדמות, ולמען נזכה גם אנחנו לקחת אתנו אוצרות נפלאים, וגם להשאיר השארה טובה כאן בעולם הזה, כאשר יגיע זמנו של כל אחד מאתנו ללכת לעולם שכולו טוב שלו.
עס איז אונטערעסאנט ווי מיט דעם צוואה טרייעט ער אויפצושטעלן עפעס א נייעם מין הרכב פון ברסלב מיט ליובאוויטש, מאכן יפוצו פון ליובאוויטש מיט התבודדות אויף זיין קבר פון ברסלב, בויען אין יעדן שטאט און געגענט דווקא נאך בתי מדרש היכל הקודש (דוגמת בית חב"ד) מיט דעם עצם מציאות פון מאכן א מאסן אויסוואנדערונג צו זיין קבר ווי ביי מוהר"ן...
עזריאל האט געשריבן:ער שרייבט און די צוואה אז ער האט אויסגעפירט העכער צוויי טויזענט שידוכים. לפי זה איז ער די גרעסטע שדכן וואס כלל ישראל האט נאר אמאל געזעהן.
ער זאגט נישט וויפיל פון די צוויי טויזנט איז געווען ביי דער זעלבער מענטש
