על משכבי בלילות...

[[NAMELESS]]

על משכבי בלילות, טרם אתן שינה לעיני ותנומה לעפעפי, נתתי דרור לתחושותי ורגשות המיית הלב, ומחשבותי תפוס שרעפים, או אז נתתי אל לבי געגועי נפשי, שאגת רוחי, וצעקת נשמתי. הוי! אהה! אוי לו לבן שגלה מעל שולחן אביו.

ותידד שינתי עד כי ארגיש קול נהי נשמע בתוכי, קול קורא לאלוקיו, קול מבשר ואומר: קול דודי, הנה זה בא?! האמנם?! איה מקום כבודו, איה אלוקי, אשפוך לפניו שיחי והרגשתי לפניו אגיד! אבל גם כי אזעק ואשוע סתמו דרכיו ונסתרו הילוכיו. הד קולי ישמע למרחוק, אבל אין בת קול עונה לי, הבת קול מוסתרת אצל הר חורב.


[center]לשוני עט סופר מהיר,
משכתי עטי ונתתי בו זכרון דברים:
זכרון לשאגה דומיה, זכרון צעקה נסתרת.
זכרון לנפש פציעה, וזכרון לנשמה מתגעגעת.

***

אלה הדברים אשר כתב אדנירם, וחי בהם:

על משכבי בלילות, עיני דומעות ונגלות,
אף פקוחות לרווחה.

הראיתם בן אדם, אשר קולו לא ישמע ונדם,
ובלבו קול צווחה.

הגוף בבכי רותת, הלב דם שותת,
איילל כשה נתונה לטבחה.

לאן פנה דודי, הלך ישעי ופנה כבודי,
מהקריב מנחה וזבחה.

איה דודי ואבקשנו, כזהב וככסף אחפשנו,
אמצאהו וארנן בשיר ושבחה.[/center]

[יאיר]

מבהיל!

[פלאוויוס]

הערליך! א תשוקה אין דער נאכט... יא לילי, יא לילי, אבו אל ליאלי...

[[NAMELESS]]

הערליך! א תשוקה אין דער נאכט... יא לילי, יא לילי, אבו אל ליאלי...

[tag]פלאוויוס[/tag], ס'גראמט:

יא לילי, יא לילי,
אבו אל ליאלי...

הערליך!...

[ירא שמים]

כהייב אן צו האלטן פון דיר…

[[NAMELESS]]

Amazing
די ריינע קלארע לה''ק צום באווינדערן,

[אחד העם]

.

[געוואלדיג]

באישון ליל, גנוחי גניח ויליל, ואשא עיני ואראה והנה לפני נשפך שירת הנשמה וזמרת הלב והמיית המחשבה ותיגע בתוך עמקי נפשי עד אשר נתעורר לבי כמדורת אש, ואבא לכאן להודות לך.

[אחד העם]

[justify]בליל חשוך, 'צח ובהיר'. תרדמת אדם ראיתי, מ'שש' הקצוות צריחה שמעתי, 'שזור דמע. אמרה נפשי, הן שבור, אתה ועכשיו. תענה חלקך החשוך, מטורף ובהול. עניתי ואמרתי, בקול צרוד, אבוד:

אני, אחד העם
חשכת ליל, ואני קם
דם דודי עלי בגדי, ככתם.

הנה, דוד שחוט
עלי ארצה דמה, סחוט
מ'אד רתוח, ענן אדמדם להוט.

אני, אחד העם
חנוק, דמע אדמדם
דודי, חי בחלום.

הנה קמה, ושנית נשחטה
עלי ארצה שכוב, הנה קמה
מחלומי בורח, ואני צורח מרה.

אני, אחד העם
חלחול נפש, מחלום
דיכאון נפש, מחיי יומיום.

הן ראתה, חי כבראשונה
עורפה נמלק, ושוב מתה
מציאות כאכזר, שוחטה, החלום, כמלאך מחי'תה.

אני שבור!
חושך אשר ביום
דמיתי לציפור נשחט.

האור אשר בליל
עכשיו שבור!
מתוך החלום, שבה![/justify]

[[NAMELESS]]

[center]שמעו אמרי כי נעם

לשמוע פעם אחר פעם

נופת צוף וכל טעם

מפי גדול נביאי הזעם

וקולו כקול הרעם

הוא החכם - [tag]אחד העם[/tag].[/center]

[[NAMELESS]]

אין אן אנדערן אשכול, האב איך אראפגעברענגט מיינס אן אלטער פיוט, וואס כ'האב מחבר געווען נאכדעם וואס די קדושי בית המדרש אין הר נוף זענען גע'הרג'עט געווארן דורך אראבער'ס, הי"ד.

[center]ווי פאלגענד:
לבי קרוע, ועיני דומעות.
איך ימצאו שרוע, ביום הזוועות.
ועל התגלמות הרוע, אזעק בשוועות.
מי יטרף ומי ינוע, ובתפלה עוד שפתם נעות.

אבינו מלכינו, אם נחשבנו כצאן טבחה.
תפן אל צעקתינו, ואל תתננו בידי בן השפחה.
תמהר ותחיש לגאלינו, אז נקריב לפניך זבח ומנחה.
נקום נא שבעתיים נקמתינו, אז ימלא פינו שיר ושבחה.


החותם בדמע, בשומעי את שמע, הרצח האכזרי, ומעי חמרמרי,
ומי לא יבקש וישאל, כלה אדום וישמעאל, במהרה בימינו יגזר, - הקטן אדנירם.[/center]


ס'האט אויסגעזען ווי [tag]געוואלדיג[/tag] איז געווען סקעפטיש איבער דעם אז ס'קומט פון מיר.

נאכן שטיקל 'על משכבי בלילות', מיין איך אז מ'קען קלאר זען אז:
[center]הפיוטים שלי הם ולא של זר
ואמליץ: זכה נעשית לו עזר
כולכם רואים שיש אור חוזר
של חרוזים בקו 'אדנירם'
על כן שימו עלי עטרה ונזר
כי כן בחכמתו אמר וגזר...[/center]

[געוואלדיג]

ניין נישט סקעפטיש, נאר איך האב געוואלט וויסן וואו דו האסט דאס געהאט געשריבן, און איך האב צוגעלייגט א בקשה ווי וואנט מאר, וואס דו ערפילסט ערליך, כה לחי.

[פלאוויוס]

[center]הפיוטים שלי הם ולא של זר
ואמליץ: זכה נעשית לו עזר
כולכם רואים שיש אור חוזר
של חרוזים בקו 'אדנירם'
על כן שימו עלי עטרה ונזר
כי כן בחכמתו אמר וגזר...[/center]

הרב משזר, דיינע פיוטים זענען זייער שיין!

א קליינע הערה נאר: ס'איז כדאי אז די נקודות זאלן גראמען. "עזר" מיט "חוזר" גראמען טאקע (אויפ'ן "זֵר"), אבער "משזָר" מיט "נזֶר" נישט פונקט.

[[NAMELESS]]

ריכטיג, והוא דבר פשוט לכל מתחיל ומבין בזה.

כ'האב דא נישט געשריבן א פיוט לשם פיוט, ס'האט מיר געדויערט א קארגע מינוט צאמצושטעלן. ס'איז געווען מער בדרך של צחוק ארויסצוברענגען מיין פונקט.

אבער ווען איך שרייב אן ערנסטן שטיקל, ארבעט איך עס יא אויס בד"כ כפי הכללים [כ'וועל אפילו מחמיר זיין. לדוגמא, ווען די ענדע איז די אותיות 'ים', וועל איך פרובירן אז די אות בעפאר די אותיות 'ים' זאל אויך גראמען, ודו"ק].

[מפוזרי]

[THUMBS UP SIGN]כל הכבוד! אז " לשונך עט סופר מהיר " האב איך שוין געוואוסט, אבער אז ס'נאך דא היינט אידן וואס ס'טראפט זיי בלוט פון הארץ מצער השכינה, אזש זיי קענען נישט שלאפן ביינאכט; זאת לא ידעתי.

[[NAMELESS]]

כדי צו זיין אויפריכטיג, דארף איך מעיר זיין פאר [tag]מפוזרי[/tag], אז כ'האב געמיינט מיר אליינס. אז היות דער באשעפער כביכול איז אזוי ווייט, שפירט זיך א ריחוק פון קינד צום טאטן, בבחינת 'אוי לו לבן שגלה מעל שולחן אביו'.

אויב דו רופסט דאס צער השכינה, ביזטו גערעכט מיט דיין לויב רייד.

[מפוזרי]

דו רעדסט דרך וועגן דער אפהאלט "מהקריב קרבן ומנחה"? אחוץ אויב דו האסט דא געמיינט דאס וואס "דו" קענסט נישט מקריב זיין וד"ל.
עכ"פ דאס וואס ס'טוט וויי דעם ריחוק פון טאטען, ד"ה נישט ווייל ס'גייט נישט גוט וויל מען אים, נאר אויף די התרחקות גופא קלאגט מען; דאס קען זיך אוודאי פאררופן צער השכינה.

[[NAMELESS]]

דו רעדסט דרך וועגן דער אפהאלט "מהקריב קרבן ומנחה"? אחוץ אויב דו האסט דא געמיינט דאס וואס "דו" קענסט נישט מקריב זיין וד"ל.
עכ"פ דאס וואס ס'טוט וויי דעם ריחוק פון טאטען, ד"ה נישט ווייל ס'גייט נישט גוט וויל מען אים, נאר אויף די התרחקות גופא קלאגט מען; דאס קען זיך אוודאי פאררופן צער השכינה.

אכן זכית לרדת לסוף דעתו של אותו זקן, בעל אדנירם שליט"א...

[[NAMELESS]]

נאכאמאל ארויפגעברענגט צו פאסיגן צייט, ווען מיר טרויערן אויפן ריחוק האב מעל בנו, וריחוק הבן מעל שולחן האב.

[[NAMELESS]]

אינני מוצא לנפשי,
מרגוע כנה.
על כן הוספתי,
כהנה וכהנה.


הם נסעו בשמחה, הם נסעו לתומם
וירד השטן לשטן בדרך
ועכשיו יש כתמי דם, אהה, והדרך שומם
נפלו והוכו שוק על ברך.

אבל למה, למה ה', תעשה ככה
חרבו של מלאך ה' שלופה בידיו
האך רק בזאת חמת המלך שככה
כאשר הלכו שלשתם יחדיו.

איך אעצור ברוחי, להיות שותק
כאשר קרה אסון נורא ומר
החוט המשולש לא במהרה ינתק
וש-די המר לי, מאוד המר.

האם בזאת ניגש לשנה חדשה
להמליך ולייחד שם ה' הנכבד
כאשר הגה ברוחו הקשה
ועל פני כל העם יכבד.

אנא, אל נורא יושב מרומים
המצא לנו מזור ותרופה
מה אבקש, אך ורק לשלומים
הנחשבנו לשפחה חרופה?

תנחמנו ותכלה קללות כולן
פעם אחת ולעולמי עולמים
תשקה במים טהורים לאילן
קרב קץ, וקרבינו לאותם ימים.

[[NAMELESS]]

נאכאמאל ארויפגעברענגט צו פאסיגן צייט, ווען מיר טרויערן אויפן ריחוק האב מעל בנו, וריחוק הבן מעל שולחן האב.