חגית כהן צפתה בפרק 8 של העונה - והתרגשה עד דמעות.
ממש לא דמיינתי שזה מה שהולך להתרחש הפרק, שככה תלך לעולמה הבובע מלכה, או בשפת "שטיסל", תלך למכור בייגלך. אפילו בסצנה שהייתה בעיני מתוקה מדבש בה היא הביטה, הבובע, בתמונה של הים, לא דמיינתי שזה מה שיקרה. חשבתי שזה חלק ממה שקורה לה, שהיא חוזרת אחורה לעבר; ולא רק לירדנים בירושלים אלא גם לים שהיא בטח נסעה אליו עם גיטי נכדתה דרך בני ברק באוטובוסים המיוחדים רק למטרה זאת בחודשי הקיץ. ואז, כשהתקשרו לשולם, והוא שאל וענה לזה שהתקשר אליו, הייתי בטוחה שפשוט מצאו אותה יושבת שם שעות ארוכות ולכן התקשרו אליו.
וכך הפך הפרק הזה, שחשבתי בהתחלה שהוא עוסק ב "קשה זיווגו של אדם", לפרק של פרידה מהסבתא הכי משמחת ומצחיקה וחכמה בעולם, זאת שהיית רוצה בעצמך לשבת על ידה ולשמוע את סיפורי חייה ולשאול בעצתה ולהיות בקרבתה. מהסבתא שהיא אבן שואבת לכל המשפחה. זאת שכשרואים אותה מבינים איך ומהיכן התחיל הכל.
וכשחשבתי שהפרק עוסק ב"קשה זיווגו של.. ", חשבתי שדווקא עקיבא והדסה עושים את זה בלי לשים לב, ובלי כוונה (למרות שנראה שהדסה מאד מכווננת, אבל עקיבא ממש לא) הכי נכון שיש, הכי טוב שאפשר. פגישה. חצי פגישה. הוא חושב בכלל על מישהי אחרת. והיא מגששת בעדינות. הכי עדין ואיטי ובטוח. ממש דייט היה שם, בפרק הזה, בנוף עוצר הנשימה של עין כרם, וגם להורים כבר הדסה הספיקה להביא את עקיבא, זאת אומרת, לא ממש להורים, אבל כן לבית שלהם; וגם ציור אחד של השניה, ולהפך, היה שם, שזה סוג של אינטימיות שהלכה ונבנתה שם, אבל אז עקיבא נזכר שהוא לא הניח תפילין ושזה בחיים לא קרה לו והוא קם ובורח ממש לצערה של הדסה שנדמה היה שהיא בונה על מה שהיא חושבת שיכול להיבנות ביניהם (כך היה נראה לי, אבל אולי אני טועה), ואילו על עקיבא שברח עלה לי מיד המשפט על יצר הרע שבתחילה הוא אורח אח"כ הוא הופך לבעל הבית, כי הרי אין מצב ואין סיכוי שבחור חרדי ידבר כך עם אישה וילך לביתה, אבל עקיבא לא נישא עד כה ולאט לאט כיוון שכאמור הוא נזרק תרתי משמע מהעולם בו הוא חי אז כשאין "החזקה", הנהגות שהיו בעבר חד משמעיות הולכות ומתרופפות והולך ונבנה לו עולם רך וגמיש יותר.
ודווקא, בניגוד אליהם, במסגרת "קשה זיווגו", דווקא המנוסים הגדולים, אלו שכבר היו בזוגיות שנים ארוכות, ויותר מזה, אשתו של השכן הגדול קניגסברג, שני המוכיחים הגדולים של עקיבא בענייני רווקות וזוגיות, דווקא שם הזוגיות כל כך כבדה ולא זורמת, כל כך מקרטעת, כל כך לא משתלבת, כל כך, לדוגמא, מאיינת את שולם, ולא סתם אמרה הבובע מלכה "קלפטע" על מנוחה, כיוון שזה מה שהיא, זאת החוויה שיש ממנה, היא לגמרי בולעת את שולם ואת חייו. ונדמה ממש שהבובע נתנה צוואה למי שרצה לשמוע, לגיטי על הגאווה, ואכן גיטי הולכת ומיישמת את הצוואה ברגע הראשון האפשרי; ולשולם היא אומרת את דעתה על הכלה שלו, אולם שולם, בהיפוך תפקידים, מנסה לבנות את ביתו בבחינת "חוכמת נשים בנתה ביתה", אולם זה שולם הפעם בתפקיד ה"בנתה" ובחוכמתו מציג למנוחה תמונה (שקרית) שככה הבובע התייחסה גם לדבורה שלו. והוא מצליח.
הסצנה המדהימה בעיני בה שולם מתקשר לעליזה ומספר לה על מותה של אמו, השיח ביניהם הוא בעיני החלק החזק ביותר בפרק. הכל גלום שם: מי מבחינת שולם קרוב אליו באמת (עליזה, ולא מנוחה, ממש לא מנוחה); עובדה שלעליזה הוא התקשר לספר ואילו למנוחה הוא מבקש מצבי אריה שיספר; ועוד גלומה שם תמצית דמותו של שולם: חזק מבחוץ, מאד חזק, הכל בסדר ב"ה וכו', וזאת דרך העולם והיא נפטרה בשיבה טובה וכו'… אבל הבפנים ברור, בדיוק הפוך לכל החוזק שהוא מפגין. וכשהם מסיימים את שיחת הטלפון, שולם ועליזה, הוא בוכה בכי מר, נוגע ללב ומבכי, שאני משערת שהוא גם על מותה של אמו, אבל גם על עליזה ועל מה שעשה כשפיטר אותה מהחיידר, כשבתוך תוכו הולכת ונבנית ההבנה כי אמא שלו אמרה לו את מה שהוא צריך לדעת על הכלה החדשה שלו: היא קלפטע. ובגלל הקלפטע הזאת הוא עושה כ"כ הרבה דברים בניגוד לרצונו ומשלם על כך מחירים כבדים (עליזה לא נמצאת, עקיבא לא נמצא, הבית שהיה לו כבר לא אותו בית…ועוד).
וכשחיליק, הנוכל שמרוויח את כספו על חשבון המצוקה של אחרים, קורא גם הוא למנוחה קלפטע, זה שוב מדליק לשולם נורה אדומה, שהרי גם הכל מתרחש בהקשר של אמו הבובע מלכה, והרי אין מקרה, ולבסוף, לאחר שהוא טורק לו את הטלפון בדיוק בגלל ה"קלפטע" שהוא קורא לה, אותו חיליק, למנוחה, שולם נראה מהורהר ומוטרד, כי בגלל מנוחה הוא בעצם ויתר על זיכרון מאמא שלו, שבצוואתה הלא רשמית אמרה לו בדיוק מה היא חושבת על הכלה שלו, על מנוחה.
ואני כבר מתגעגעת. לבובע מלכה. היה משהו בדמות הזאת שקשה להסביר. מן יציבות חוזק וביטחון. מן שלווה של מי שעשתה את רוב הדרך. החוכמה והתבונה והגבורה שהיא רכשה במהלך שנותיה. המבט מלמעלה שתמיד היה לה, של יודעת כל וכבר לא מתרגשת מהעולם הזה. ליא קניג, שהחליפה את קודמתה בתפקיד הבובע, עשתה את זה בצורה יוצאת מן הכלל. שתי שחקניות ענק, שגילמו דמות ענקית.
http://blog.yes.co.il/?p=10103
