שארף און זיס... (מוסר)

[קל וחומר]

עתה נפשי נפשי, שוטי נא בדרכיך, ושמעי אמריך, והתבונני במעשיך, ודעי וראי איך פעליך סותרים את דבריך, כי דברי פיך רק יראה ואהבה את ה', ואת עובדת אדוניך ותתפללי אליו, אבל שקר בימינך, כי אין את בוחנת עבודתך, אם עבודה היא אם לא, רק כסוס כפרד אין הבין. כי אם אמת נכון הדבר שאת מקבלת עליך על מלכות שמים, ותתפללי אליו תפילתך, ותשפחי לפניו שיחתך, מדוע לא נראו בך סימני ההכנעה אשר אל העבד בפני אדוניו? כמה מן היראה והרעד יבא בך בעמדך לפני פחת אחד? ואתה את עבודתך ואת מעשיך, את מעמדך ועז פניך, הקריבם נא לפחתך, ואיך לא יתפרקו כל האברים בבואך להתפלל לפני מלך מלכי המלכים יתברך שמו, אשר לו יאתה מלוכה, ואתה תאמר בפיך ברוך אתה ה' כו' ותדבר כאשר אתה דובר אל בניך ובנותיך, או אל רעך אשר כנפשך, ואיה איפוה חכמתך לאמר: 'את אלקים אני ירא', ואתה הולך בטח ושאנן כאיש אשר אין לו נושה ואין עליו דין ודברים בעולם?!

ואתה בן אדם, השא השאת את לבבך להרחיב את פיך לדבר כל העולה על רוחך, להכות בכפך, לרקע ברגליך, כאיל יקפץ בהרים, כאיש שורר בביתו ואין עליו שוטר ומושל, כי לא קבלה נפשך רק אשר ראו עיניך?! עתה אתה ברוך ה', חמול על נפשך ועל חייך, העבר חרפתך אשר תרגלת מנעוריך, ללכת שאנן ושלו כאיש אשר אין לו נושה, וזכור את בוראך. זכור כי עבד אתה לאדון העולם, יוצרך מבטן לעבד לו. ותהיה יראת ה' על פניך, כי עיניו פקוחות על דרכי בני אדם, השגחתו תמידיית אמתיית, לא מקריית ונפסקיית, עצמיית ולא נפרדיית, וזרחה לך יראת אדוניך, שמש צדקה ומרפא, להתרפא מכף רגליך עד קדקדך, מהתנועות אשר הורגלת בהם, ותסירם מעליך ללבוש תחתם את הראוי אליך, רוח נמוכה ונפש שפלה, כמשפט הראוי לעומד לפני שר ומושל.

ועתה נפשי המשכלת, מהאמת נעדרת, אשר כל רעות לא אנס לך, כי בהם תרגלת מנעוריך, כמאמר ובחטא יחמתני אמי, ונאמר טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבולת שטפתני. לכן נפשי שפכי לבך כמים, האנח בשברון מתנים, כי לקית בכפלים, שברך גדול כים, ולבך בריא אולם, מאד מאד תזעק בחבליך, על טחו מראות עיניך, ואזור כגבר חלציך, ללחום מלחמתך נגד דב אורב, הנמזג ברוחך ומשותף בנפשך, וימשול עליך, ומחבל כרמך מדעתך ושלא מדעתך, צופה ומביט רק להדפך ממעמדך, להרוס קיומך, להדיחך ממחנך, להשניאך בעיני אדוניך, הוא אביך קנך, המבקש את נפשך לעטרה, ולהדרה, ולהתפאר בה, להאכילה מלחם אבירים, להדרה מזיו הדרו, להעלותה מעלה ממעל לכוכבי אל. לולי כעס אויב אגור, היא להט החרב נוקמת נקם בריות, ויש לאל ידו לעשות עמך רע, אבל אלקי אביך אמר אליך ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע וגו' ובחרת בחיים וגו' ואמר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי ה' דבר.