על משכבי בליל,
נדדה שנתי כליל,
גמרתי בלבי עשות דבר לא עשיתיו עד הנה,
והוא לכתוב בלי שום כוונה ומטרה,
מחשבה ראשונה נופלת בלב,
מה אכתוב ואיככה יכתב,
והנה נצצה עוד מחשבה במוחי,
והוא לתור אחרי שאלה זאת בכל כוחי,
- סליחת הקורא אבקש,
וידעתי כי מדחה אני בקש,
אמרתי אחדל מכתוב עוד בחרוזים,
כי יראתי פן לא אוכל להוציא הגות לבי לשלימת אמרים -
לשאלתי עוד אשאל,
מה הביאני לשאול בכלל,
עד כי אצטרך ענות דבר וחצי עליו,
כעבד מתאמץ אל אדוניו,
בחתירה ראשונה במציק לי,
יראה לי כי אין זה הגיוני,
אשר יכתוב אדם ואינו יודע מה,
כי הלא הוא מותר האדם מן הבהמה,
עדי נחזור לדון,
אחקור גם במדון,
לדעת מה הבאני לכתוב בכלל,
כי הלא אין זה דבר קל,
במושכל ראשון יותן לחשוב,
כי לדבר יש פתרון טוב,
וכי מבלעדי יכולת לישון,
הטתני לבי לרשום באישון,
אבל אחרי העיון יבורר,
כי לא כן הדבר,
אפס יחסר כיום דבר להתעסק,
מבלי אצבעות ידיים לרסק,
גם עוד דבר אחד אבקש לדעתו,
למה אחרי אמרי אגמור בחרוז לכתבו,
לא קיימתי דברי,
ועוד הוספתי בזדוני,
מחרוזות לא הלכתי,
ועוד כהנה וכהנה הוספתי,
ואם כי נחמתי ברעיוני,
הלא למחקו כליל היה לי,
ולזה מענה פשוט יש,
כי יקשה לזרוק עמל נפש בפח כקש,
עם זאת בהתנצלות אקדמכם,
כי מה לעמלי ולכם,
בזה אסתפק הפעם,
כי כבר עבר זעם,
עיני בלאט נסגרות,
ולחלומות נעימות מחכות,
הבלים של ממש יש פה,
אבל עזרת תרדמה היה היה,
אגמור בצמייצנייחמzzzzzzz.....
