שרי רוט פין בחדרי חרדים האט א ארטיקעל מיטען קעפעל
"די חרדים האבען א חוש צי וויסען ווען די חתימות פון די רבנים איז אוטענטיש"
http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=43450"לאדם החרדי חוש לזהות מתי חתימת הרבנים אותנטית" • שרי רוט חושפת
שרי רוט, הכתבת הפוליטית של 'בחדרי חרדים', התבקשה להשיב לשאלות בפאנל אגודת העיתונאים החדשה • איך נוסדו הפורום והאתר? מי נמנה על ציבור הגולשים? מה ההבדל בין הפורום לאתר? מה הציע אחד הרבנים למנהל האתר? וכיצד מתנהל הפיקוח על הפורום?
העיתונאית שרי רוט משמשת מזה כמה שנים ככתבת הפוליטית-פרלמנטרית של "אתר בחדרי חרדים". בפאנל אותו יזמה אגודת העיתונאים החדשה היא הוזמנה כדי לספר על הסיקור הפוליטי של אתר חרדי, אבל גם על הקמת האתר בידי דוד רוטנברג, מי שמשמש זה שנים כעורכו הראשי של האתר אבל גם מי שחזה והקים את מפעל האינטרנט החרדי. בין לבין, היא גם נשאלה על הקשר שבין הרבנים לבין אתר אינטרנט...
את דבריה בחרה שרי להקדיש לימי הבראשית. "אנחנו מדברים על שנת 2002 ...הציבור החרדי כמעט ולא יודע מה זה אינטרנט... אפילו אני, שהייתי מתכנתת מחשבים באותה תקופה ידעתי לכתוב בשפת c ואסמבלר אבל מה זה אינטרנט לא ידעתי"...
"באותה עת דוד (רוטנברג. למען הגילוי הנאות, בעלי) שהוא כיום העורך הראשי של אתר 'בחדרי חרדים' היה נוהג בלילות לשוטט באינטרנט. באותה תקופה השמיעה החלה להתדרדר אצלו לאחר וירוס נדיר שתקף אותו. מטבע הדברים המחשב והאינטרנט הפכו להיות אצלו כלי עבודה ראשון במעלה. במהלך הזמן ראה תופעה לפיה חרדים משוטטים בפורומים שונים וחשים מעט זרים. אז נכון שבבסיס כולם כותבים על אותו דבר: פורום מגדלי תוכים, פורומים שונים. ובכל זאת תמיד הזוית שלך כחרדי קצת שונה".
בשלב מסוים החליט להקים פורום מיוחד לציבור החרדי, פורום בחדרי חרדים, על אתר איש לא חלם באותם ימים. המוטו שלו התבסס על 'זכות הציבור לדעת או לכתוב', אנשים החלו לדבר על הכול. רבנים, קיטנות לילדים, כל אחד כתב על מה שרצה, פורום בהחלט מאד איכותי".
"שלא כמו ד"ר צוריאל, שדיבר על כך שבעיתונות, בעיקר היומית, זכות הציבור היא בעיקר לא לדעת, דוד שייך לאנשים הסבורים שזכות הציבור לדעת. גם אם לעיתים אני חולקת על דעתו, הוא סבור שכל גברת, משדרות, מהצפון, מהדרום, שרוצה לספר מה מעיק על ליבה תוכל לעשות זאת בצורה גלויה ופתוחה ואיש אינו זכאי לצנזר אותה. זה לא פשוט, כי כפי שכבר דובר כאן יש רבנים ויש אילוצים ויש דברים שבמשך השנים לא אפשרו לו לעשות את מה שהוא חולם ומאמין בו. כיום הגוף המכונה 'בחדרי חרדים' נשלט על ידי מנכ"ל שצריך בסוף חודש להכניס כסף לחברה ולשלם משכורות לעובדים. דוד לעומתו לא הגיע מהקטע של להכניס כסף, זה לא מה שעניין אותו, לו היה חשוב שלציבור תהיה במה ופלטפורמה. במשך שנים הוא ניהל את העסק בהתנדבות מלאה, זו לא הייתה עבודתו המרכזית, ובאמת עשה את מה שהוא מאמין בו: נתן לציבור במה חופשית לכתיבה".
"חייבים להודות שהיום זה לא בדיוק כך כי באמת יש צנזורה מסוימת ויש רבנים שעומדים מאחורי מה שנקרא 'בחדרי חרדים' ובהחלט יש דברים שנמחקים. יש דברים שתמיד היו נמחקים, כגון דברי שקר, נאצות, קללות – דברים מהסוג הזה נמחקים באופן אוטומטי".
"אל ההיסטוריה הזו נכנסו לפני כמה שנים אתרים. יש פורום שכולל תתי פורומים, לכל עיר חרדית כמעט יש היום פורום משלה. אנשים רוצים לכתוב על עניינים מקומיים, נניח על זה שהאוטובוס איחר הבוקר ברחוב זה וזה. דברים מסוג זה אינם מתאימים לפורום גדול, אבל מעניין מאד את מי שגר במודיעין עילית ויש לו אינטרנט. פורום זק"א, פורום אשדוד וכו' וכו'...ויש את הפורום הגדול אליו נכנס כל הציבור החרדי, יש לו עשרות אלפי כניסות ביום, ואנשים פשוט כותבים על הכול. כן גיוס, לא גיוס. כן נתניהו, לא נתניהו. כן ציפי לבני לא שאול מופז"...
"האתר, לעומת זה, הוא ממש כמו עיתון. חדשות, מערכת, כמו ווינט, וואלה, רק שכל ידיעה תכלול בדרך כלל את ההקשר החרדי שלה. האתר הוא גם הרבה יותר פתוח מהתקשורת החרדית הכתובה כי יהיו שם תמונות נשים, ציפי לבני לא תופיע שם כצ. לבני"...
"פורום הוא לוח מודעות"
האם התמונה שלך תופיע שם לצד הטורים שלך? – נשמעה שאלה מקרב הקהל.
"התמונה שלי לצד טורים לא, וזה משום שאני לא רוצה. זכותי כאישה חרדית וכעיתונאית לומר מה אני רוצה שיופיע ומה לא... אבל כשאני מראיינת אנשים כן שמים אותי בפתח הראיון. ושוב, מדובר במגבלות שאני לקחתי על עצמי, כאם חרדית לילדים הלומדים בישיבות, אבל זה לא שמישהו כפה עלי אותם".
מכאן היא עוברת אל אחד הנושאים היותר מעניינים את הקהל: החרם. "לפני כשנתיים וחצי הכריזו רבנים על חרם על האינטרנט, כלומר, לכאורה, כל מפעל החיים הזה כמעט וקרס. עד היום יש אנשים שפוגשים אותי וכשאני מספרת שאני כותבת ב'בחדרי חרדים' הם מיד שואלים, רגע, לא היה עליכם חרם? לא נסגרתם?"
"הדעה המקובלת היא שראש עיריית מודיעין עילית לא אהב את מה שעשו לו בפורום מודיעין עילית, על כך סיפר המנחה קודם לכן. אני מכירה את הדעה הזו, אבל מאחר והאיש לא נמצא פה צריך לתת לו את זכות התגובה ולצטט אותו על כך שהוא מכחיש זאת מכל וכל, ולי לפחות אין כל דרך לדעת מהי האמת".
"בכל מקרה, לא חשוב מי יזם, הציבור החרדי לא שמע להוראות הרבנים בעניין הזה והמשיך לגלוש. מה בעצם קרה פה? הרי כשיהודי חרדי מגיע לקלפי גם אם הוא לא ממש אוהב את 'יהדות התורה' או את ש"ס הוא לא מסוגל לשים פתק ולבחור למפלגה אחרת. בשוליים אולי כן, אבל חרדי ממוצע לא מסוגל. ופה קרה משהו מוזר, רבנים חתמו 'לכאורה' על מסמך לפיו אסור לגלוש באינטרנט ולמחרת לא קרה כלום! אפילו גולש אחד לא הפסיק לגלוש, ולהפך, אולי נכנסו יותר כי הסתקרנו לדעת במה מדובר.
"אני זוכרת ששאלתי את עצמי שוב ושוב איך יתכן? שלחתי את הבנים שלי לבדוק, התברר מהר מאד שמאחורי הקלעים של הדבר הזה היו זיופים ובלופים. ואז שאלתי את עצמי למי בעצם היה אינטרס לקחת לרבנים מהארון את החותמת ולחתום בשמם (ואף רב לא ילך לתבוע את מי שעשה זאת..) אנחנו גם יודעים שחלק מהעיתונים ש'רקדו' על החרם הזה פברקו... וכנראה שלאדם החרדי שיושב בבית יש חושים לדעת מתי ניר שעליו חותמים רבנים הוא אמיתי ואותנטי ומתי לא"...
"מה בעצם הניע אנשים לפברק חרם? צריך לזכור שכל החרם נולד מספר שבועות לאחר שאתר 'בחדרי חרדים' ערך אירוע עסקי גדול בשרתון סיטי טאואר. הגיעו לנאום השר אטיאס, אריה דרעי, השר שטייניץ, השתתפו כל בכירי המשק ובעקבות האירוע הזה נסגרו פגישות של מנהלי השיווק של האתר עם קודקודי המשק. היו אנשים במערכות העיתונים שהיו מודאגים מזה מאד, הלך והתקרב חודש ינואר בו נסגרת מחדש פריסת תקציבי הפרסום. זה לא סוד שבעולם כולו האינטרנט מתקדם לכיוון התקשורת הכתובה, בתקשורת החרדית זה עדיין לא קורה כי האדם החרדי רוצה בשבת לשבת על הספה עם העיתון, ובכל זאת גם אצלנו העיתונות בקשיים כלכליים".
"התערבו פה שיקולים כלכליים, אבל בהחלט לא רק. הנה למשל אדם שהוא פושע, ולא חשוב כרגע מהי סוג פשיעתו. גנב, רוצח, סחטן, רושם רישומים כוזבים בישיבות, לא חשוב מהו סוג האישום - אדם כזה אמור מאד לפחד מפורום בחדרי חרדים! הגולש הממוצע יכול לשבת בביתו, ולכתוב בעילום שם תראו, השכן שלי הוא כך וכך... באתר חדשות קשה יותר לעשות זאת כי מאחורי כל כתבה עומד עיתונאי שלא תמיד ממהר לחשוף כל מידע שמגיע אליו".
"ויש כמובן גם דילמות. קחו למשל את גברת מסעודה משדרות, אישה מסכנה שנגר כלשהו רימה אותה והיא מיהרה לפתוח אשכול על כך. מתקשר מישהו להנהלת הפורום ומספר שנכון שהאיש גנב, אבל אשתו יושבת כבר שתי לילות ובוכה.. ויש לו ילדים שמתביישים להגיע לבית הספר... תוריד את האשכול. זו דילמה, אין לי פתרון לה, אם פנו לתורנית שהיא אישה אולי היא תרחם יותר, גבר יהיה קשוח יותר, אין כללים. מצד אחד, הוא גנב, אפילו מהלכות לשון הרע אתה חייב לפרסם את זה כי מחר הוא יגנוב מסעודה אחרת משדרות. אני לא באה להציג פה פתרון, כי אני בעצמי לא יודעת מהו... זה לא כן לא שחור לבן... יש מצד אחד את זכות הציבור לדעת לעומת האנשים שעלולים להיפגע מכזה פרסום".
"פורום הוא בעצם לוח מודעות, כל אדם יכול להיכנס ולכתוב שם מה שהוא רוצה. השכן שלי ככה, הרופא שאני מכיר אותו אינו טוב... אם הרופא הזה שאתה כתבת עליו פונה להנהלה וטוען שתוכן שנכתב עליו הוא שקרי, ההנהלה חייבת להוריד את זה. אבל ההנהלה לא יכולה לשלוט על כל מה שקורה כל רגע נתון בכל פורום נתון... יתכן שבעת שאנחנו יושבים פה עכשיו מישהו בפורום נניח חיפה פתח אשכול וכתב נגד מישהו... נניח נגד מנהל הרכבת התחתית שגנב ממנו כרטיסים. אין להנהלה שום דרך לדעת על כך. אם מישהו פנה, הם יורידו. אבל אני לא מדברת על מקרה שבו פנו וטענו שכתבו שקר. אני מדברת על מקרים גבוליים. גם קשה לשלוט על זה, יש מנהלים תורנים לאורך כל שעות היממה, אבל גם היכולת שלהם לשלוט על כל מה שקורה כל הזמן בכל הפורומים היא מוגבלת. בכל רגע נתון נפתחים המון אשכולות, במהלך שעות היממה מתחלפים שוב ושוב דפי הבית...530 אלף יוניקים...אתה יכול לעקוב אחרי אתר, העורך קורא את מה שהכתב כתב, בדק אם יש תגובה, ורק אז אישר. הפורום הוא לוח מודעות, אין מי שמנהל את זה, יש רק מפקחים"...
החרם והמציאות
הקהל מבקש לדעת כמה צופים יש לכל כתבה, ושרי משיבה.
"תלוי באיזה כתבה מדובר. אוכל לומר לפי כתבות שלי. אם אני מעלה כתבה על המהומות במערכת יתד נאמן... קשה לעקוב אחר אלפי הגולשים הצופים בה... אבל כשמדובר בידיעה על השר שטייניץ שאמר משהו בוועדת הכספים... המצב שונה... קשה לומר שאת הגולש החרדי הממוצע זה מאד מעניין"...
530 אלף זה לא למעלה ממספר החרדים שיש במדינה? – נשמעת שאלה נוספת.
"לא גולשים אצלנו רק חרדים! הנה רק מקודם, לפני שהגעתי לכאן, הכנסתי ידיעה על זה שהרב קנייבסקי אמר למנהל ועד הישיבות ששאל מה יעשה בן 17.5 שקיבל צו גיוס לא ללכת, ואם יקחו אותו לכלא 'אני ואתה נלך איתו לכלא'. עוד לא הספקתי לראות שהעורך העלה את הכתבה וכבר קיבלתי טלפון מאחד מבכירי העיתונאים באחד מערוצי הטלוויזיה שביקש לדעת אם יש לי וידאו מהאירוע"...
"אתמול העליתי כתבה ובה ראיון עם ח"כ עתניאל שנלר. הייתי בנסיעה, אפילו לא ידעתי שהראיון עלה וכבר קיבלתי טלפון מחבר כנסת ממפלגה אחרת שכעס על הבמה שנתתי לשנלר לומר דברי תורה ומוסר. מה פתאום, הוא פוליטיקאי, הוא לא כמו שציירת אותו בראיון... כך טען לי בנאום שלם...
"כעיתונאית אני מקפידה לתת לכל מרואיין במה חופשית, זה מה שהוא אמר, זה מה שצוטט. כששאלתי אותו אם הוא לא מתחרט על הדחתה של ציפי לבני, אחרי הכול אמרו עליה שהיא מנהלת את המפלגה בדיקטטורה אבל שאול מופז לא ממש שינה את זה... הוא השיב לי שזה ערב תשעה באב ושהוא לא רוצה להיכנס לזה... כששאלתי אותו אם שם לב שבוועדה שדנה על הדחתם ישבו מאחוריו עיתונאים שלגלגו למשמע דבריו השיב לי שצריך לדון לכף זכות ואולי הם בעצם רק...פיהקו...
"כשאני מראיינת אני לא אמורה להביע את דעתי, אני מביאה את הדברים כפי שהם, אבל חבר הכנסת שהתקשר אלי רצה להביע את מחאתו ואמר ששנלר אמר לי ...את מה שהציבור החרדי רוצה לשמוע. אז ראשית, אני לא בטוחה שזה נכון, נראה לי שאם היה מדבר נגד ציפי לבני למשל הציבור היה מתעניין יותר בדברים ...כך או כך, אין ספק שהגולשים אינם מזוהים רק עם הציבור החרדי".
מהו ההבדל בין טוקבק לאשכול בפורום?
"כשאתה כעורך תורן מאשר טוקבק הפכת את עצמך בעצם לחלק מהעניין. לעומת זאת לגבי אשכול בפורום קבע בית משפט, ויש לזה תקדימים כמו חוק סודרי, המנהל לא אחראי אם לא פנו אליו. למשל היה אצלנו דין תורה מאד מעניין של אחד הרבנים שתבע לפני שנים את האתר על זה שגולשים כתבו נגדו אשכולות. באו המנהלים לבית הדין (בית דין רבני חב"ד), הרבנים שמעו את שני הצדדים, הבינו שמחד לרב נגרם נזק כי הגולשים כתבו ביקורת, הם ניסו להבין אצל המנהלים איך אפשר לבקר את העסק. המנהלים הסבירו שאין להם שום יכולת לעקוב און ליין אחרי כל מילה שנכתבת, אם היה פונה היו מורידים אבל הוא לא פנה. הרבנים הציעו להוסיף את הלחצן שקיים היום ובו דיווח על תוכן פוגעני. תורנים יושבים סביב שעות היום ומקבלים הודעות ומטפלים. ולאותו רב הסבירו הרבנים שהוא לא צודק, כי אין שום אפשרות לשלוט על כמות כזו של הודעות".
"נשוב לחרם. באופן מעשי הוא לא נתן את אותותיו מבחינת גלישה. לגבי פרסום, הייתה תקופה קצרה במהלכה חששו מפרסמים לפרסם, אבל גם זה חלף. מה שכן הוא עשה, ולדעתי זה דבר מאד חיובי, הידברות כלשהי בין המגזר הרבני לבין מנהלי האתר. אני רואה בזה התקדמות מאד חיובית. סוג של הבנה שאומרת אוקי, האנשים הרי כבר נמצאים באינטרנט, אנחנו לא המחנכים שלהם שנחנך אותם לא לגלוש. ברור שצריך לחנך שלא לגלוש, כשאני מחנכת את הילדים שלי אני מחנכת לכך שלא גולשים באינטרנט, כי זו ההוראה הרבנית שאני מאמינה בה. יחד עם זה יש אנשים שחייבים את האינטרנט לצורך עבודתם. אני, לדוגמה, עיתונאית וחייבת אינטרנט לצורך עבודתי. ולכל אחד יש את הסינונים שלו".
"הרב אמר לי: אל תכתבי בשמך"
ואם היו אוסרים עליך? – שואל אי מי מהעיתונאים המשתתפים.
"אישית, אם היו אוסרים עלי לא הייתי עובדת בעבודה בה אני עובדת כיום. הנה, בעבודתי הקודמת עבדתי כמתכנתת מחשבים בחברה שהייתה קרויה אז "סיוון מחשבים", לימים היא נמכרה וכיום היא נקראת "ג'ון ברייס". לימדתי קורסי ערב למבוגרים, בין תלמידי היה העיתונאי תני גולדשטיין הנמצא פה איתנו, לימים הפך לעיתונאי כי לא מצא עניין בתחום התכנות... לימים החליטה 'סיון מחשבים' להקים סניף בבני ברק ובאופן טבעי, כחרדית, שמו אותי לנהל את הסניף. מהר מאד עזבתי את תחום הניהול וחזרתי לתחום התכנות, אבל אז נולד בני ויצאתי לחופשה וכו'. כשביקשתי לחזור שלחתי לשאול את 'הרב שלי', הרב שטיינמן, האם בסדר לחזור לשם. התשובה שלו הייתה שהעולם החילוני, מה שהיה לפני שנה או לפני שנתיים זה לא מה שהיום ולא מה שיהיה מחר, וכאמא שמחנכת ילדים עדיף שלא"....
"מאז אני מתגלגלת בעולם העיתונות, מרוויחה הרבה פחות, אין השוואה... גם הרבה יותר נעים ונחמד לעבוד בהייטק ולא לבחוש ברפש של הפוליטיקאים שלנו... אבל חזקה עלי ההוראה שקיבלתי. בהחלט, אם היה קם רב, ולא החתמה המונית בחותמות מהארון... הייתי מבצעת את הוראתו"...
"אגב, בתקופת החרם ישבנו, דוד ואני, בחדרו של אחד מהרבנים, הוא ביקש להבין מהו פורום ואיך עובד העסק. הדפיסו לו הדפסות 'נוראיות'... מהר מאד התברר לי שההדפסות הינן מתוך פורומים של הייד פארק שאינו בפלטפורמת מסורת ושם באמת אין שום צנזורה. 'בחדרי חרדים' מנותק טכנית מהפלטפורמה ההיא, אבל מי שהדפיס לו שלף לו בכוונה חומרים משם... הסברתי לו במה מדובר. בהמשך הוא קרא למנכ"ל האתר ואמר לו שהוא מוכן לשלם כסף כדי שהוא יסגור... הוא לא ממש הבין מה זה 'לסגור', אחרי הכול מדובר ביהודי תלמיד חכם שיושב כל היום ולומד. התחיל דיון על גובה התשלום, אבל אז המנכ"ל הסביר לו שהמושג לסגור לא ממש תופס כשמדובר בפורומים. אוקי, אני אסגור, מחר יפתח את זה מישהו אחר... זה לא משהו שנסגר ונפתח".
"אני זוכרת שאחרי שהרב הבין במה מדובר ביקש ממני דבר אחד: בשם שלך אל תכתבי בפורומים. היה לי אז ניק בשם העיתונאי שלי אז שרה גל, מאז ועד היום אני לא נוגעת בו, אני גם לא כותבת בשם העיתונאי שלי היום שרי רוט המשמש אותי לכתבות בלבד, לא לאשכולות בפורום. אתר הוא פלטפורמה שעליו רבנים יכולים לומר שאם אתה צריך אינטרנט לצורך עבודתך אתה יכול להעביר בסינונים את האתר, לגבי פורום המצב קצת שונה כי קשה יותר לצנזר את זה".
"וואויל איז צו די אויגען וואס האבען געזעהן אויגן וואס האבען געזעהן קאווע שטיבל..." (רביה"ק פר' נשא ת"ש-כ"ח)
