מלך בשדה (דער וועקער #4)

[ונבנתה העיר]

[center]מֶלֶך בַּשָּׂדֶה[/center]

כְּבָר תָּשַׁשׁ כֹּחַ חַמָּה,
כְּבָר תָּשַׁשׁ כֹּחִי,
כְּבָר יָשַׁבְתִּי לָאָרֶץ,
כְּבָר רָקַדְתִּי בַּכְּרָמִים.

חִפַּשְׂתִּיו בְּחוּצוֹת הָעִיר – לֹא מְצָאתִיו,
בָּכִיתִי עַל הָאָב בְּתִשְׁעָה בּוֹ,
הֻכֵּתִי, נִפְצַעתִּי, קִינָה קִנֵתִי,
טָבַעְתִּי שְׁעָרֶיהָ בָּאָרֶץ.

חִפַּשְׂתִּיו בְּמָחוֹל הַכֶּרֶם,
שָׂמַחְתִּי, שִׂמַחְתִּי,
חָשַׁבְתִּי לְהַרְאוֹת בְּאֶצְבָּעִי,
שׁוּעָלִים חִבְּלוּ בּוֹ.

אָמַרְתִּי אֶל לִבִּי הַדַּל,
אַלְלַי לִי כִּי בָּעִיר חִפַשְׂתִּיו,
לֹא בַּמַטְרוֹפּוֹלִין יִמָּצֵא,
לֹא בַּקַּיִץ יִקָץ.

לֹא בְּלֵב אֱנוֹשׁ יִכּוֹן,
לֹא בְּתֵּיאֳטְרוֹן יִתְעַנָּג,
נְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר,
מְצִלְתַּיִים תְּצִילֶנָה אָזְנָיו.

אֵלְכָה לִי אֶל הַיַּעַר – שָׁם אֶפְגְּשֶׁנּוּ,
כֹּל בַּיַּעַר – דוֹמֵם צוֹמֵחַ וְחַי,
אַך לֹא אֶת הַמְדַבֵּר שׂוֹנְאוֹ,
קַר וָחוֹשֶׁך, צִיָּה וְצַלְמָוֶת.

אֶפְנֶה אֶל הַחֶשְׁוָן, אֶכְרוֹת לִי עֵצִים,
אֲקוֹנֵן חֲצוֹת עִם הַגַּרְזֶן,
אֶתְחַמֵם עִם הַקוֹר,
הַחוֹשֶׁך לִי אוֹר.

בְּאָזְנֵי נְמָלִים אֶצְעַק צָמְאָה,
בְּגוּב דוֹב אֲחַפֵּשׂ אַיֶכָּה,
עִם הַתְאוֹ אָגוּר,
עִם הַזָּמֶר אֲזַמֵּר.

עָזַבְתִּי אֶת הָאָב בָּעִיר,
יָצָאתִי אֶל הַחֶשְׁוָן בַּיַּעַר,
הִנְנִי עוֹבֵר עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת,
וְהִנֵּה הָאֶלוּל-תִּשְׁרֵי בִּי נִפְגָּשׁוֹת.

סוּרוּ נָא אֲדוֹנַי מִפָּנַי,
מַה לָכֶם בְּחִיפּוּשׂ מְאַהֲבַי,
לֹא מִן קַיִץ הָעִיר, לֹא מִן חוֹרֶף הַיַּעַר,
כִּי בַּשָּׂדֶה מָצָאתִי אֶת הַסְּתָיו.

עוֹמֵד הִנְנִי לְהַמְשִׁיך בְּדַרְכִּי,
אָז רְאִיתִיו,
מִבֵּין הַשִּׁבֳּלִים, כְּמִבֵּין הַצְּלָלִים,
רֵעִי, אָחִי, אָבִי, מַלְכִּי, אֱלֹהָי.

שָׁלוֹם עָלֶיךָ עַבְדִּי וּבְנִי,
הֵן לֹא בַחוֹם הָעִיר אֲנִי,
אַך גַּם לֹא בְּקּוֹר הַשִּׁמָּמוֹן,
אֶל הַשָּׂדֶה יָצָא הַמֶּלֶך.

יְגֵעִים בָּהּ אֲנָשִׁים בַּעֲבוֹדָה,
חוֹרְשִׁים, זוֹרְעִים בְּדִמְעָה,
מֵעֲרוּגָה לְעֲרוּגָה, מִדָּה וּמִדָּה,
מְקַוִּים, אוּלַי יַעֲלֶה אֲרוּכָה.

אֲנִי הָרוּחַ בְּרֹאשׁ הַשִּׁבֳּלִים,
אֲנִי רוּחַ הַשְּׁטוּת בְּרֹאשׁ אֶבְיוֹנִים,
אֲנִי רִקָּבוֹן הַזֶּרַע,
אֲנִי טִיפַּת הַגֶּשֶׁם.

נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי, עַדַיִין חוֹשֶׁך בַּחוּץ,
מִתְעַטֵף הוּא בְּטַלִית כְּשַׁ"ץ,
בְּקוֹל רוֹטֵט מַכְרִיז,
אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ...

[moshav zekeinim]

כמעט א ביאליק. ביטע ערקלער דער שיר

[קל וחומר]

א געמישאכץ פון קהלת מיט שיר השירים! (קאבערנעי-מערלאוי/ציפעדיג-פרוכטיג)
הערליך שיין!!!

ס'האט מיר מער מעורר געווען ווי דעם שופר נאכן דאווענען!

[מפוזרי]

מ'האלט שוין כסליו און איך האב מיך ערשט יעצט אנגערוקט... אוואו איז ער יעצט, דער פעלד איז שוין פארלאזט
זאל איך אים זוכן אין וואלד? ס'דאך אזוי קאלט!
אה.. כסליו וועט שוין דערווארעמען, מ'קען שוין ארויס אין גאס.

[מפוזרי]

כמעט א ביאליק. ביטע ערקלער דער שיר

מיוסד על מאמר ד"ה אני לדודי הראשון בלקוטי תורה.

[מפוזרי]

@ונבנתה העיר,
פלאי פלאים! איך האב נאך אזאנס נישט געזען. אנבעליוויבל! איזה כשרון!

ובאתי אך להעיר, שכפי הבנתי רעדט מען נישט, במאמר המדובר, איבער יציאת המלך אל השדה, נאר ענדערש שהמלך מגיע עוד מעט לעיר והוא עדיין בשדה בדרכו אליה. ולהבדיל ממאמר המגיד על בין המצרים.