וואס וועט זיין ווען משיח וועט קומען?
-
- וְאֶת־הָאֶ֜לֶף
- הודעות: 1129
- זיך רעגיסטרירט: מאנטאג מאי 27, 2013 7:05 pm
- האט שוין געלייקט: 982 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 1336 מאל
וואס וועט זיין ווען משיח וועט קומען?
וואס הייסט וואס, ווען משיח וועט קומען וועט מען מאכן א... סעודעניו
מיין חדר רבי האט אמאל פארציילט, די פאלגענדע מעשה.
דער הייליגער ישמח משה, איז אמאל געווען אינטערוועגנס, ביינאכט איז ער איינגעשטאנען, ביי א פשוטער יוד א דארפסמאן.
ביי חצות הלילה איז דער ישמח משה אויפגעשטאנען, און אנגעהויבן אפרעכטן תיקון חצות בדמעות שליש, כידוע זיין געוואלדיגע השתוקקות לגאולה.
אינמיטן דער נאכט וועקט זיך די ווייב פונעם דארפסמאן אויף, און זי הערט ןוי דער רבי וויינט, עפעס שרעקליך טראכט זי האט דא פאסירט.
זי וועקט שנעל אויף איר מאן, און באפעלט אים שנעל צו גיין זען וואס גייט פאר מיטן רבין.
'רבי פארוואס וויינסטו, ווי טוט דיר וויי' פרעגט דער דארפסמאן. דער הייליגער ישמח משה הייבט אויף זיינע אויגן פון סידער'ל, און זעט פאר זיך א פארגרעבטער דארפסמאן, אן עם הארץ מדאוריתא ומדרבנן, וואס ווייסט נישט קיין מוציא איבער א רעטעך, און ער טראכט צו זיך, וואס ענטפער איך אים, ווי הייב איך אן אים מסביר צו זיין איבער'ן חורבן הבית און אונזער גלות.
א געדאנק פאלט אים ביי, אלס א תלמיד פון די תלמידי בעל שם, ווייסט ער די גרויסקייט פון א קרעכץ פון א פשוטער יוד, 'לאמיר מעורר זיין דעם דארפסמאן אויף א פשוטן אופן, און אפשר וועט דעם דארפסמאנס טרערן מקרב זיין די גאולה'.
'קינד מיינס' הייבט דער רבי אן זיינע ווערטער. איך וויין נישט צוליב א פיזישער ווייטאג, איך וויין צוליב עפעס וואס האט לאנג צוריק פאסירט.
געווען אמאל א צייט, וואס מיר יודן האבן געוואוינט אין לאנד אין ווייטען מזרח, דארט האבן מיר געהאט א פעטע לאנד ווי עס איז געוואקסן אלע מיני גוטע פרוכט, און אסאך אסאך תבואה, פילט מיט אקסן און ציגן און שאף. ליידער צוליב אונזערע זינד, האבן מיר דאס אלעס פארלוירן, און א שלעכטער רשע האט אונז פארטריבן פון דארט. קום, לאמיר צוזאמען בעטן און איינרייסן פארן באשעפער, ער זאל שוין פארגעבן אונזערע זינד, און ער זאל קומען מיט א וואלקן, אונז צוריק פירן צו אונזער לאנד.
דער דארפסמאן הערט צו ערשטוינט, ער האט נאך אין זיין לעבן נישט געהערט די מעשה, אבער ער פארשטייט נישט. 'רבי' פרעגט ער, אבער וואס פעלט אונז דא, מיר האבן דא אויך א פעטע לאנד, מיט שאף און רינדער, פיינע אונגארישע פלוימען און טאקייער וויין, צו וואס פעלט אויס איבער צולאזן דאס גאנצע האב און גוטס, אוועק צופארן מיט א וואלקן אין ווייטן מזרח.
דער רבי פארקנייטשט זיך דעם שטערן און גלעט אויס זיין בארד, 'וואס ענטפער איך אים' טראכט ער. א געדאנק בליצט אים אויף, ער רופט זיך אן, אבער דא ווייסטו דרייען זיך די ציגיינער, זיי גנבענען און שעדיגן, פון צייט צו צייט. דארט אין ווייטן מזרח, איז דאס נישטא, ווען משיח וועט קומען, וועסטו האבן מנוחה פון די ציגיינער.
דער דארפסמאן הערט, ער האט געכאפט דעם עסק, יא די ציגיינער זענען טאקע א פראבלעם, הערשט נישט לאנג צוריק זענען זיי באפאלען דעם דארף, גענומען א טשערדע ציגן, און צובראכן פילע חפצים. עס געפעלט אים דאס עסק, אפשר לוינט זיך טאקע אוועקצומאפן פון דא, צו א רואיגערן מקום.
ער גייט אריין אין בעדרום, און פארציילט זיין ווייב די גאנצע מעשה, די פראבלעם פון די ציגיינער, און די אפפער וואס דער רבי לייגט דא פאר.
ער קומט צוריק ארויס, און רופט זיך אן צום ישמח משה, רבי מיין ווייב האט א בעסערע עצה. אפשר קענט איר זען אז משיח זאל שוין קומען, און מיט א וואלקן אפפירן אלע צוגיינער אין ווייטן מזרח אריין, און וועלן דא בלייבן וואוינען דא רואיגערהייט העפפי עווער עפטער...
עד כאן הסיפור, ביז דא האט מיין רבי דערציילט. מיר האט אבער אלטס געעגבערט, פארוואס איז נישטא קייו המשך, האט דער ישמח משה טאקע נישט געהאט וואס צו ענטפערן פארן דארפסמאן? הייסטעס דער דארפסמאן איז גערעכט?
אין א אנדערן אשכול, האבן די גדולי הפוסקים שבשטיבלנו דיסקאסירט די קאנטראווערסיאלע ווערטער פון הרב שטיינמאן אז קיינער איז נישט מחכה לגאולה. ווי עס שיינט עקזיסטירט ביים ראש ישיבה נאר צוווי קאלירן, שווארץ און ווייס. אויב האפסטו אויף די גאולה איז נישט שייך אז די זאלסט נאך עפעס זיך אנגרייטן פארן מארגענדיגן טאג, ווייל די האפסט דאך אז משיח וועט שוין דא זיין.
משא"כ א גרויס חלק מאנ"ש האבן יא פארשטאנען א מער גרויערע מהלך, אז עס איז שייך זיך אנצוגרייטן פאר מארגן, פשוט זשאסט אין קעיס ער קומט נישט אן, אבער דעס מיינט נישט אז איך וויל נישט אז משיח זאל שוין קומען.
איז פאר איך נעם א שטעלונג, וויל איך קודם וויסן אויף וואס בכלל צו האפן, וואס דארף עקספעקטען וועט זיין בימות המשיח, און אויף דעם ארויסקוקן יעדן טאג.
דער רמב"ם פרק יב הלכה ב אין הלכות מלכים, פסקנ'ט ווי שמואל אז אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעובוד מלכיות בלבד. דער רמב"ם מאכט אוועק צענדליגע פסוקים און מאמרי חז"ל וואס זאגן יא פאר עפעס אומנאטורלעכס, אז זיי זענען סתם א משל, אלעס ווייל אין זיינע אויגן איז מער מסתבר געווען א גשמיות'דיגע גאולה. נאכמער ער טענהט אז קיינער פון די אמוראים האבן נישט געהאט קיין מסורה אויף דעם ענין, ד"ה אז די סבה פארוואס דער רמב"ם נעמט זיך די רעכט צו פסקענען ווי שמואל, איז נישט געבינדן מיט עפעס כללי הוראה, נאר אזויווי לדעתו האט יעדער גערעדט אין דעם נושא סתם מסברא, קען ער אויך אפמאכען ווי עס איז אים די מערסטע מסתבר, און דאס איז פערצופאל ווי שמואל, דאס מיינט אז אפילו לו יציור שמואל וואלט נישט אזוי געזאגט, וואלט דער רמב"ם אליין אויך געקענט אזוי מחדש זיין קעגן אלע אמוראים, ווייל זיי זאגן עס דאך נאר מסברא.
לויט דעם קומט אויס, אז אויב האלט איך אז דער רמבם"ס פשט איז אויך נישט מסתבר, האב איך אויך אלע רעכטן זיך צו מחולק זיין מיט אים, ווייל ווי ער אליין זאגט איז עס א דיבעיט אין סברא.
איז לאמיר מסביר זיין פארוואס איך בין נישט צופרידן מיטן רמב"ם.
אבער קודם וויל איך אראפלייגן א הנחה, אז עס איז מוכרח צו זאגן אז ימות המשיח איז עפעס א גוטע זאך, עפעס וואס לוינט זיך אויף דעם ארופצוקוקן, ווייל די אלע פסוקים פון ווי מען ברענגט א ראיה איז דאך אן הבטחה פאר אונז. ווי למשל דער פסוק וואס דער רמב"ם ברענגט ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמיך, איז דאך אן הבטחה אז דער אייבערשטער וועט אונז נישט אויף אייביג שטראפן. נאר ער וועט אונז צום סוף אויסלייזן, נו קען נישט זיין אז די אויסלייזונג זאל זיין ערגער ווי די גלות. דאס הייסט אז לכולה עלמא איז די גאולה עפעס רעדעמפשאן א תיקון עולם, עפעס וואס זאל זיך לוינען צו ווארטן דערויף.
נו לאמיר זען וואסערע גאלדענע גליקן דער רמב"ם זאגט אונז צי.
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה. ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם. מקריבין קרבנות. ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה. ע"כ לשון הרמב"ם בפרק יא הלכה א.
איז די ערשטע זאך זאגט ער אונז צו א קעניג. בימינו איז א מאנארכיע א חלק פונעם שווארצן עבר, און יעדער וויל וואוינען אין א פלאץ ווי עס הערשט די מערסטע דעמאקראטיע. איז די שאלה מיז איך האלטן אז משיח וועט זיין א אויסנאם און זיין קעניגרייך וועט זיך יא לוינען, אדער מעג איך זאגן איך דארף עס נישט. פאר דריי טויזנט יאר צוריק איז דוד המלך געווען דער בעסטער רעגירונג וואס מען קען זיך פארשטעלן. אבער אינעם איין און צוואנציגסטען יאר הונדערט, וויל איך א געהעריגע דעמאקראטיע ככל הגויים.
נאכמער בעצם די גאנצע זאך פון א מלך איז דאך אין די תורה א דיעבד. כמבואר בשמואל, ובחזל, סאיז דאך נאר אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סבובותי. נו אויב אזוי היינט אז נאר אפאר צוריקגעשטאנענע לענדלעך זענען געבליבן מיט מלכים, פארוואס זאל כלל ישראל ארויפקוקן אויף דעם און מחכה זיין בכל יום שיבוא.
די צווייטע זאך זאגט ער צו הקרבות קרבנות. איז ווייטער דעס דארף איך, ברענגן א שעפס מיט בארוועסע פיס מע'עט עס גענעענען לפני ה', און דערנאך עס מאכן פאר א פייער אפפער?
דער רמב"ם אליין האלטעך אז קרבנות איז נאר כדי מען זאל נישט מקריב זיין עבודה זרה, נו היינט אז קיינער טוט עס מער נישט, זאל איך עס דארפן?
דער מער קאנווענציאלער פשט, הגם אסאך מער רחוק מן המציאות, איז אבער פיל געשמאקער צו גלייבן און צו האפן דערצו. עפעס אזא גאולה סטייל וואס מען זאגט אין אקדמות, שטילן פון גינגאלד, שור הבור מיטן לוויתן מיטן יין המשומר, פארשטייט זיך אויב איז דא דערפון מער א R version מיז נישט זיין דוקא ווירזשינס, וואלט איך עס זיכער געכאפט. נישט אומזיסט האבן מיר אויסגעקליבן צו גלייבן אין אזא גאולה, פון אלס קליין יונגל זינגט מען שוין מיט אונז יאסעלעס ניגון, און מיר משל'ן זיך וויאזוי דער רייד אויפן וואלקן וועט אויסקוקן,און ווי אלע גוטע זאכן וועלן וואקסן אויפן בוים. אזא גאולה דארף צו זיין א געשעפט פארן דארפסמאן, אפילו אויב ליידט ער נישט פון קיין צוגיינער.
מקען אפשר מחדש זיין א פלפל, אז די מחלוקת פון רב שטיינמאן, איז תלוי אין די מחלוקת.
אויב נעם איך אן אז די גאולה איז א גשמיות'דיגע, דאס הייסט אפילו נאכדעם וואס משיח וועט קומען וועט מען נאכאלטס נישט לעקן קיין האניג, עס וועט נאך זיין נאטוליכע מלחמות מיט הרוגים פון ביידע זייטן, מען וועט דארפן מאפן מיט נאטורליכע טראנספארטאציע מיטלען קיין ארץ ישראל, און קויפן דארט א דירה מיט אפגעהארעוועטע געלט. דאן אויב האפסטו דערויף באמת יעדן טאג, פארשטיי איך נישט וויאזוי האסטו נעכטן געגעבן א דיפאזיט פאר א הויז אין ברוקלין, כ'מיין אויב קומט משיח אן מארגן ביסטו דאך באנקראט. משא"כ אויב האפן מיר אויף א גאולה מיט ניסים למעלה מדרך הטבע, האב איך מיר נישט וואס צו זארגן אויף מארגן, איינמאל משיח קומט אן, העלן דאך אנהייבן צופליען פון די ביימער וואס מדארף נאר, טו ציוואס אוועקלייגן און זיך זארגן אויף ימות המשיח. און דעס וואס איך טי היינט איז בכלל נישט קיין סתירה מיט צפייה לגאולה, ודו"ק וק"ל.
למעשה איך מיט מיין ראציאנאלער שכל, שמעקט נאכאלטס מער א גאולה וואס איך קען פארשטיין, און נישט סתם האפן אמאל אנצוקומען אין פערי לענד.
וויל איך וויסן אויב האט דער רמב"ם געמעגט מכריע זיין וויאזוי אים האט די מערסטע מסתבר געווען, איז אפשר מעג איך גלייבן אין א גאולה וואס איז מיר די מערסטע מסתבר, ווי שוין ערווענט אז דער רמב"ם אליין טענהט אז עס איז נישט דא דערין קיין מסורה און קיינער ווייסט נישט וואס באמת גייט דארט פארקומען.
מיין חלום פון א גאולה און א תיקון עולם וואלט געווען, א וועלט אן קיין מלחמות, טעראר, מארד, טיראניע, דיקטאטורישע רעזשימען, רפואות אויף אלע וויירוסען, א וועלט מיט הינדערט פראצענט קלין ענערזשי, און אן קיין ארימקייט. דעס זענען זאכן וואס הגם איך קען מיך נישט פארשטעלן אז דאס זאל באמת אמאל פארווילקעכט ווערן, וואלט דאס אבער די גרעסטע און פשוטסטע גאולה, וואס וואלט נישט נאר אוועקגנומען מיינע פערזענליכע צרות, נאר איז אויך א ישועה פאר די גאנצע ברואה.
עס איז אבער נאכאלטס דא א יסודיתדיגע פראבלעם אין יעדע אויסטייטשונג פון א גאולה על פי דרך הטבע, נישט קיין חילוק אויב עס איז דעם רמבמם"ס פשט צו מיינע, און דאס ברענגט אונז צוריק צו אונזער דארפסמאן.
דאס איז דער חלק אז די גאולה איז נישט סתם א נבואה איבער א פאסירונג וואס גייט פארקומען, נאר דער רמב"ם איז אויך מחייב מחכה צו זיין דערויף איך דארף וועלן אן האפן אז די גאולה זאל שוין פארקומען. הגם @לעיקוואוד האט שוין מעורר געווען, אז עס איז נישט מבואר פון ווי די רמב"ם האט עס גענומען, איז לכאורה די מקור דערצו מסברא. ווייל וויבאלד די הבטחת הגאולה און די תורה איז אין א פארם פון שכר ועונש, קודם סטראשעט ער אז אויב מזינדיגט קומט גלות, און נאכדעם ווען מטוט תשובה זאגט ער צו א גאולה. קומט אויס אז גאולה איז א חלק פונם אני מאמין פון שכר ועונש, נו אויב איינער האפט נישט דערויף, מיינט עס אז ער האלט נישט ביים תשובה טוהן נאר ער וויל ווייטער זינדיגן, נאכמער, מיר מוזן גלייבן אז אויב וועט יעדער תשובה טוהן קומט תכף משיח, איז נישט האפן אין גאולה, א כפירה אין שכר ועונש.
אבער וויבאלד גאולה איז א שכר, קען אפשר נאכאלטס א מענטש טענהן איך דארף עס נישט, למשל איינער וואס שטייט יעצט ברום המעלה ער איז א בילאנער, און אלע גייט אים פערזענליך גוט. וואסערע טענה קען מען האבן צו אים אויב האט ער מורא אז ער וועט עס פארלירן ווען משיח וועט קומען און מחמת דעם איז ער אויסדריקליך נישט מצפה לראותו.
בשלמא אויב האלט איך אין א גאולה רוחני, קען מען זאגן אז ער האט א חיוב צו גלייבן אז ווי עס גייט אים נישט יעצט, וועט דעמאלטס אים גיין נאכבעסער, פונקט ווי שכר ועונש בכלליות איז אויך א אמונה אין עין לא ראתה, עפעס א שכר וואס א בשר ודם קען זיך נישט פארשטעלן, אבער מיז גלייבן אז עס לוינט זיך.
משא"כ אויב האלט איך אין א גאולה גשמית, איז הדרא קושיית הדארפמאן לדוכתיה, זאל משיח נעמעו די ציגיינער און מיר דא לאזן על מי מנוחות.
אבער איך מיין אז דער תירוץ איז מוראדיג פשוט, די חיוב פון האפן איז טאקע נאר פאר איינער וואס פירט זיך אויף ערליך און עס גייט אים נישט גוט, איינער וואס זינדיגט און עס גייט אים יא גוט, ער זאל טאקע נישט האפן אויף די גאולה, ער זאל גוט ציטערן דערפון, ער דארף גלייבן אז דער מלך המשיח וועט אים מעניש זיין ווי עס קומט אים, און זיין אחכה לו בכל יום שיבא איז טייטש איך ציטער אז ער גייט קומען.
און וואס איז מיט איינעם וואס גייט גיט בעולם הזה און ער איז ערליך, א צדיק וטוב לו, אזא איינער דארף טאקע נישט האפן אויף די גאולה ווייל ער איז שוין אויסגעלייזט, פאר אים וועט די גאולה נאר זיין ווי דער רמב"ם איז מסיים אז לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח... אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי העולם הבא.
דאס הייסט אז איך מיז צולייגן א תנאי אין מיין דעפיניציע פון גאולה, דעם פסוק כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. סתם א סעקולארע גאולה פון גשמייתדיגע צרות, טוט אינטערגרובען די יסוד פון שכר ועונש און פארוואס מען האט אונז צוגעזאגט א גאולה אין די פירסט פלעיס, נאר אויב גלייב איך אז פאר א עובר עבירה וועט זיך נישט לוינען די גאולה, קומט עס נאך די פאנדעמענטאלע עיקר פון אמונה בביאת המשיח.
דיסקלעימער: בשעת איך האב אנגעהויבן שרייבן, האב איך נאכנישט געוואוסט וואס מיינע מסקנות גייען זיין, עס איז געשריבן מער ווי א שמועס און נישט ווי א מסודערדיגע ארטיקל, ואתכם הסליחה.
מיין חדר רבי האט אמאל פארציילט, די פאלגענדע מעשה.
דער הייליגער ישמח משה, איז אמאל געווען אינטערוועגנס, ביינאכט איז ער איינגעשטאנען, ביי א פשוטער יוד א דארפסמאן.
ביי חצות הלילה איז דער ישמח משה אויפגעשטאנען, און אנגעהויבן אפרעכטן תיקון חצות בדמעות שליש, כידוע זיין געוואלדיגע השתוקקות לגאולה.
אינמיטן דער נאכט וועקט זיך די ווייב פונעם דארפסמאן אויף, און זי הערט ןוי דער רבי וויינט, עפעס שרעקליך טראכט זי האט דא פאסירט.
זי וועקט שנעל אויף איר מאן, און באפעלט אים שנעל צו גיין זען וואס גייט פאר מיטן רבין.
'רבי פארוואס וויינסטו, ווי טוט דיר וויי' פרעגט דער דארפסמאן. דער הייליגער ישמח משה הייבט אויף זיינע אויגן פון סידער'ל, און זעט פאר זיך א פארגרעבטער דארפסמאן, אן עם הארץ מדאוריתא ומדרבנן, וואס ווייסט נישט קיין מוציא איבער א רעטעך, און ער טראכט צו זיך, וואס ענטפער איך אים, ווי הייב איך אן אים מסביר צו זיין איבער'ן חורבן הבית און אונזער גלות.
א געדאנק פאלט אים ביי, אלס א תלמיד פון די תלמידי בעל שם, ווייסט ער די גרויסקייט פון א קרעכץ פון א פשוטער יוד, 'לאמיר מעורר זיין דעם דארפסמאן אויף א פשוטן אופן, און אפשר וועט דעם דארפסמאנס טרערן מקרב זיין די גאולה'.
'קינד מיינס' הייבט דער רבי אן זיינע ווערטער. איך וויין נישט צוליב א פיזישער ווייטאג, איך וויין צוליב עפעס וואס האט לאנג צוריק פאסירט.
געווען אמאל א צייט, וואס מיר יודן האבן געוואוינט אין לאנד אין ווייטען מזרח, דארט האבן מיר געהאט א פעטע לאנד ווי עס איז געוואקסן אלע מיני גוטע פרוכט, און אסאך אסאך תבואה, פילט מיט אקסן און ציגן און שאף. ליידער צוליב אונזערע זינד, האבן מיר דאס אלעס פארלוירן, און א שלעכטער רשע האט אונז פארטריבן פון דארט. קום, לאמיר צוזאמען בעטן און איינרייסן פארן באשעפער, ער זאל שוין פארגעבן אונזערע זינד, און ער זאל קומען מיט א וואלקן, אונז צוריק פירן צו אונזער לאנד.
דער דארפסמאן הערט צו ערשטוינט, ער האט נאך אין זיין לעבן נישט געהערט די מעשה, אבער ער פארשטייט נישט. 'רבי' פרעגט ער, אבער וואס פעלט אונז דא, מיר האבן דא אויך א פעטע לאנד, מיט שאף און רינדער, פיינע אונגארישע פלוימען און טאקייער וויין, צו וואס פעלט אויס איבער צולאזן דאס גאנצע האב און גוטס, אוועק צופארן מיט א וואלקן אין ווייטן מזרח.
דער רבי פארקנייטשט זיך דעם שטערן און גלעט אויס זיין בארד, 'וואס ענטפער איך אים' טראכט ער. א געדאנק בליצט אים אויף, ער רופט זיך אן, אבער דא ווייסטו דרייען זיך די ציגיינער, זיי גנבענען און שעדיגן, פון צייט צו צייט. דארט אין ווייטן מזרח, איז דאס נישטא, ווען משיח וועט קומען, וועסטו האבן מנוחה פון די ציגיינער.
דער דארפסמאן הערט, ער האט געכאפט דעם עסק, יא די ציגיינער זענען טאקע א פראבלעם, הערשט נישט לאנג צוריק זענען זיי באפאלען דעם דארף, גענומען א טשערדע ציגן, און צובראכן פילע חפצים. עס געפעלט אים דאס עסק, אפשר לוינט זיך טאקע אוועקצומאפן פון דא, צו א רואיגערן מקום.
ער גייט אריין אין בעדרום, און פארציילט זיין ווייב די גאנצע מעשה, די פראבלעם פון די ציגיינער, און די אפפער וואס דער רבי לייגט דא פאר.
ער קומט צוריק ארויס, און רופט זיך אן צום ישמח משה, רבי מיין ווייב האט א בעסערע עצה. אפשר קענט איר זען אז משיח זאל שוין קומען, און מיט א וואלקן אפפירן אלע צוגיינער אין ווייטן מזרח אריין, און וועלן דא בלייבן וואוינען דא רואיגערהייט העפפי עווער עפטער...
עד כאן הסיפור, ביז דא האט מיין רבי דערציילט. מיר האט אבער אלטס געעגבערט, פארוואס איז נישטא קייו המשך, האט דער ישמח משה טאקע נישט געהאט וואס צו ענטפערן פארן דארפסמאן? הייסטעס דער דארפסמאן איז גערעכט?
אין א אנדערן אשכול, האבן די גדולי הפוסקים שבשטיבלנו דיסקאסירט די קאנטראווערסיאלע ווערטער פון הרב שטיינמאן אז קיינער איז נישט מחכה לגאולה. ווי עס שיינט עקזיסטירט ביים ראש ישיבה נאר צוווי קאלירן, שווארץ און ווייס. אויב האפסטו אויף די גאולה איז נישט שייך אז די זאלסט נאך עפעס זיך אנגרייטן פארן מארגענדיגן טאג, ווייל די האפסט דאך אז משיח וועט שוין דא זיין.
משא"כ א גרויס חלק מאנ"ש האבן יא פארשטאנען א מער גרויערע מהלך, אז עס איז שייך זיך אנצוגרייטן פאר מארגן, פשוט זשאסט אין קעיס ער קומט נישט אן, אבער דעס מיינט נישט אז איך וויל נישט אז משיח זאל שוין קומען.
איז פאר איך נעם א שטעלונג, וויל איך קודם וויסן אויף וואס בכלל צו האפן, וואס דארף עקספעקטען וועט זיין בימות המשיח, און אויף דעם ארויסקוקן יעדן טאג.
דער רמב"ם פרק יב הלכה ב אין הלכות מלכים, פסקנ'ט ווי שמואל אז אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעובוד מלכיות בלבד. דער רמב"ם מאכט אוועק צענדליגע פסוקים און מאמרי חז"ל וואס זאגן יא פאר עפעס אומנאטורלעכס, אז זיי זענען סתם א משל, אלעס ווייל אין זיינע אויגן איז מער מסתבר געווען א גשמיות'דיגע גאולה. נאכמער ער טענהט אז קיינער פון די אמוראים האבן נישט געהאט קיין מסורה אויף דעם ענין, ד"ה אז די סבה פארוואס דער רמב"ם נעמט זיך די רעכט צו פסקענען ווי שמואל, איז נישט געבינדן מיט עפעס כללי הוראה, נאר אזויווי לדעתו האט יעדער גערעדט אין דעם נושא סתם מסברא, קען ער אויך אפמאכען ווי עס איז אים די מערסטע מסתבר, און דאס איז פערצופאל ווי שמואל, דאס מיינט אז אפילו לו יציור שמואל וואלט נישט אזוי געזאגט, וואלט דער רמב"ם אליין אויך געקענט אזוי מחדש זיין קעגן אלע אמוראים, ווייל זיי זאגן עס דאך נאר מסברא.
לויט דעם קומט אויס, אז אויב האלט איך אז דער רמבם"ס פשט איז אויך נישט מסתבר, האב איך אויך אלע רעכטן זיך צו מחולק זיין מיט אים, ווייל ווי ער אליין זאגט איז עס א דיבעיט אין סברא.
איז לאמיר מסביר זיין פארוואס איך בין נישט צופרידן מיטן רמב"ם.
אבער קודם וויל איך אראפלייגן א הנחה, אז עס איז מוכרח צו זאגן אז ימות המשיח איז עפעס א גוטע זאך, עפעס וואס לוינט זיך אויף דעם ארופצוקוקן, ווייל די אלע פסוקים פון ווי מען ברענגט א ראיה איז דאך אן הבטחה פאר אונז. ווי למשל דער פסוק וואס דער רמב"ם ברענגט ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמיך, איז דאך אן הבטחה אז דער אייבערשטער וועט אונז נישט אויף אייביג שטראפן. נאר ער וועט אונז צום סוף אויסלייזן, נו קען נישט זיין אז די אויסלייזונג זאל זיין ערגער ווי די גלות. דאס הייסט אז לכולה עלמא איז די גאולה עפעס רעדעמפשאן א תיקון עולם, עפעס וואס זאל זיך לוינען צו ווארטן דערויף.
נו לאמיר זען וואסערע גאלדענע גליקן דער רמב"ם זאגט אונז צי.
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה. ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם. מקריבין קרבנות. ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה. ע"כ לשון הרמב"ם בפרק יא הלכה א.
איז די ערשטע זאך זאגט ער אונז צו א קעניג. בימינו איז א מאנארכיע א חלק פונעם שווארצן עבר, און יעדער וויל וואוינען אין א פלאץ ווי עס הערשט די מערסטע דעמאקראטיע. איז די שאלה מיז איך האלטן אז משיח וועט זיין א אויסנאם און זיין קעניגרייך וועט זיך יא לוינען, אדער מעג איך זאגן איך דארף עס נישט. פאר דריי טויזנט יאר צוריק איז דוד המלך געווען דער בעסטער רעגירונג וואס מען קען זיך פארשטעלן. אבער אינעם איין און צוואנציגסטען יאר הונדערט, וויל איך א געהעריגע דעמאקראטיע ככל הגויים.
נאכמער בעצם די גאנצע זאך פון א מלך איז דאך אין די תורה א דיעבד. כמבואר בשמואל, ובחזל, סאיז דאך נאר אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סבובותי. נו אויב אזוי היינט אז נאר אפאר צוריקגעשטאנענע לענדלעך זענען געבליבן מיט מלכים, פארוואס זאל כלל ישראל ארויפקוקן אויף דעם און מחכה זיין בכל יום שיבוא.
די צווייטע זאך זאגט ער צו הקרבות קרבנות. איז ווייטער דעס דארף איך, ברענגן א שעפס מיט בארוועסע פיס מע'עט עס גענעענען לפני ה', און דערנאך עס מאכן פאר א פייער אפפער?
דער רמב"ם אליין האלטעך אז קרבנות איז נאר כדי מען זאל נישט מקריב זיין עבודה זרה, נו היינט אז קיינער טוט עס מער נישט, זאל איך עס דארפן?
דער מער קאנווענציאלער פשט, הגם אסאך מער רחוק מן המציאות, איז אבער פיל געשמאקער צו גלייבן און צו האפן דערצו. עפעס אזא גאולה סטייל וואס מען זאגט אין אקדמות, שטילן פון גינגאלד, שור הבור מיטן לוויתן מיטן יין המשומר, פארשטייט זיך אויב איז דא דערפון מער א R version מיז נישט זיין דוקא ווירזשינס, וואלט איך עס זיכער געכאפט. נישט אומזיסט האבן מיר אויסגעקליבן צו גלייבן אין אזא גאולה, פון אלס קליין יונגל זינגט מען שוין מיט אונז יאסעלעס ניגון, און מיר משל'ן זיך וויאזוי דער רייד אויפן וואלקן וועט אויסקוקן,און ווי אלע גוטע זאכן וועלן וואקסן אויפן בוים. אזא גאולה דארף צו זיין א געשעפט פארן דארפסמאן, אפילו אויב ליידט ער נישט פון קיין צוגיינער.
מקען אפשר מחדש זיין א פלפל, אז די מחלוקת פון רב שטיינמאן, איז תלוי אין די מחלוקת.
אויב נעם איך אן אז די גאולה איז א גשמיות'דיגע, דאס הייסט אפילו נאכדעם וואס משיח וועט קומען וועט מען נאכאלטס נישט לעקן קיין האניג, עס וועט נאך זיין נאטוליכע מלחמות מיט הרוגים פון ביידע זייטן, מען וועט דארפן מאפן מיט נאטורליכע טראנספארטאציע מיטלען קיין ארץ ישראל, און קויפן דארט א דירה מיט אפגעהארעוועטע געלט. דאן אויב האפסטו דערויף באמת יעדן טאג, פארשטיי איך נישט וויאזוי האסטו נעכטן געגעבן א דיפאזיט פאר א הויז אין ברוקלין, כ'מיין אויב קומט משיח אן מארגן ביסטו דאך באנקראט. משא"כ אויב האפן מיר אויף א גאולה מיט ניסים למעלה מדרך הטבע, האב איך מיר נישט וואס צו זארגן אויף מארגן, איינמאל משיח קומט אן, העלן דאך אנהייבן צופליען פון די ביימער וואס מדארף נאר, טו ציוואס אוועקלייגן און זיך זארגן אויף ימות המשיח. און דעס וואס איך טי היינט איז בכלל נישט קיין סתירה מיט צפייה לגאולה, ודו"ק וק"ל.
למעשה איך מיט מיין ראציאנאלער שכל, שמעקט נאכאלטס מער א גאולה וואס איך קען פארשטיין, און נישט סתם האפן אמאל אנצוקומען אין פערי לענד.
וויל איך וויסן אויב האט דער רמב"ם געמעגט מכריע זיין וויאזוי אים האט די מערסטע מסתבר געווען, איז אפשר מעג איך גלייבן אין א גאולה וואס איז מיר די מערסטע מסתבר, ווי שוין ערווענט אז דער רמב"ם אליין טענהט אז עס איז נישט דא דערין קיין מסורה און קיינער ווייסט נישט וואס באמת גייט דארט פארקומען.
מיין חלום פון א גאולה און א תיקון עולם וואלט געווען, א וועלט אן קיין מלחמות, טעראר, מארד, טיראניע, דיקטאטורישע רעזשימען, רפואות אויף אלע וויירוסען, א וועלט מיט הינדערט פראצענט קלין ענערזשי, און אן קיין ארימקייט. דעס זענען זאכן וואס הגם איך קען מיך נישט פארשטעלן אז דאס זאל באמת אמאל פארווילקעכט ווערן, וואלט דאס אבער די גרעסטע און פשוטסטע גאולה, וואס וואלט נישט נאר אוועקגנומען מיינע פערזענליכע צרות, נאר איז אויך א ישועה פאר די גאנצע ברואה.
עס איז אבער נאכאלטס דא א יסודיתדיגע פראבלעם אין יעדע אויסטייטשונג פון א גאולה על פי דרך הטבע, נישט קיין חילוק אויב עס איז דעם רמבמם"ס פשט צו מיינע, און דאס ברענגט אונז צוריק צו אונזער דארפסמאן.
דאס איז דער חלק אז די גאולה איז נישט סתם א נבואה איבער א פאסירונג וואס גייט פארקומען, נאר דער רמב"ם איז אויך מחייב מחכה צו זיין דערויף איך דארף וועלן אן האפן אז די גאולה זאל שוין פארקומען. הגם @לעיקוואוד האט שוין מעורר געווען, אז עס איז נישט מבואר פון ווי די רמב"ם האט עס גענומען, איז לכאורה די מקור דערצו מסברא. ווייל וויבאלד די הבטחת הגאולה און די תורה איז אין א פארם פון שכר ועונש, קודם סטראשעט ער אז אויב מזינדיגט קומט גלות, און נאכדעם ווען מטוט תשובה זאגט ער צו א גאולה. קומט אויס אז גאולה איז א חלק פונם אני מאמין פון שכר ועונש, נו אויב איינער האפט נישט דערויף, מיינט עס אז ער האלט נישט ביים תשובה טוהן נאר ער וויל ווייטער זינדיגן, נאכמער, מיר מוזן גלייבן אז אויב וועט יעדער תשובה טוהן קומט תכף משיח, איז נישט האפן אין גאולה, א כפירה אין שכר ועונש.
אבער וויבאלד גאולה איז א שכר, קען אפשר נאכאלטס א מענטש טענהן איך דארף עס נישט, למשל איינער וואס שטייט יעצט ברום המעלה ער איז א בילאנער, און אלע גייט אים פערזענליך גוט. וואסערע טענה קען מען האבן צו אים אויב האט ער מורא אז ער וועט עס פארלירן ווען משיח וועט קומען און מחמת דעם איז ער אויסדריקליך נישט מצפה לראותו.
בשלמא אויב האלט איך אין א גאולה רוחני, קען מען זאגן אז ער האט א חיוב צו גלייבן אז ווי עס גייט אים נישט יעצט, וועט דעמאלטס אים גיין נאכבעסער, פונקט ווי שכר ועונש בכלליות איז אויך א אמונה אין עין לא ראתה, עפעס א שכר וואס א בשר ודם קען זיך נישט פארשטעלן, אבער מיז גלייבן אז עס לוינט זיך.
משא"כ אויב האלט איך אין א גאולה גשמית, איז הדרא קושיית הדארפמאן לדוכתיה, זאל משיח נעמעו די ציגיינער און מיר דא לאזן על מי מנוחות.
אבער איך מיין אז דער תירוץ איז מוראדיג פשוט, די חיוב פון האפן איז טאקע נאר פאר איינער וואס פירט זיך אויף ערליך און עס גייט אים נישט גוט, איינער וואס זינדיגט און עס גייט אים יא גוט, ער זאל טאקע נישט האפן אויף די גאולה, ער זאל גוט ציטערן דערפון, ער דארף גלייבן אז דער מלך המשיח וועט אים מעניש זיין ווי עס קומט אים, און זיין אחכה לו בכל יום שיבא איז טייטש איך ציטער אז ער גייט קומען.
און וואס איז מיט איינעם וואס גייט גיט בעולם הזה און ער איז ערליך, א צדיק וטוב לו, אזא איינער דארף טאקע נישט האפן אויף די גאולה ווייל ער איז שוין אויסגעלייזט, פאר אים וועט די גאולה נאר זיין ווי דער רמב"ם איז מסיים אז לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח... אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי העולם הבא.
דאס הייסט אז איך מיז צולייגן א תנאי אין מיין דעפיניציע פון גאולה, דעם פסוק כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. סתם א סעקולארע גאולה פון גשמייתדיגע צרות, טוט אינטערגרובען די יסוד פון שכר ועונש און פארוואס מען האט אונז צוגעזאגט א גאולה אין די פירסט פלעיס, נאר אויב גלייב איך אז פאר א עובר עבירה וועט זיך נישט לוינען די גאולה, קומט עס נאך די פאנדעמענטאלע עיקר פון אמונה בביאת המשיח.
דיסקלעימער: בשעת איך האב אנגעהויבן שרייבן, האב איך נאכנישט געוואוסט וואס מיינע מסקנות גייען זיין, עס איז געשריבן מער ווי א שמועס און נישט ווי א מסודערדיגע ארטיקל, ואתכם הסליחה.
-
- שריפטשטעלער
- הודעות: 7167
- זיך רעגיסטרירט: זונטאג מערץ 18, 2012 11:01 am
- האט שוין געלייקט: 4109 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 7909 מאל
א קעניג איז א כבוד, די באפעלקערונג שטאלצירט זיך מיט זיין פרעכטיגקייט. בימות המשיח, ווען אלע פעלקער וועלן זיין מדינת/ארץ ישראל געשטימט, וועט אונזער קעניג - למשל בן-שפירא - זיי ענטפאנגען בשליחת כלל ישראל. בערך ווי דער רב הכותל באגלייט דעם הויפט-גלח.
זאת אומרת, בימות המשיח ווען מוסדות וועלן זיין אונטער וועד-ההורים הערשאפט און די אדמורות אינדערסטרי וועט זיין היסטאריע, קיין מלחמות וועט נישט זיין, וועט מלכות זיין בלויז פאר כבוד.
זאת אומרת, בימות המשיח ווען מוסדות וועלן זיין אונטער וועד-ההורים הערשאפט און די אדמורות אינדערסטרי וועט זיין היסטאריע, קיין מלחמות וועט נישט זיין, וועט מלכות זיין בלויז פאר כבוד.
Under influence
- ציבעלע-קיגל
- וְאֶת־הָאֶ֜לֶף
- הודעות: 1120
- זיך רעגיסטרירט: זונטאג יולי 29, 2012 8:24 am
- האט שוין געלייקט: 539 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 899 מאל
- ברוך שפינוזה
- וְאֶת־הָאֶ֜לֶף
- הודעות: 1132
- זיך רעגיסטרירט: דאנערשטאג נאוועמבער 23, 2017 12:38 pm
- געפינט זיך: אויפ'ן צווייטן שטאק
- האט שוין געלייקט: 1646 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 2040 מאל
שמערל האט געשריבן:
מיין חלום פון א גאולה און א תיקון עולם וואלט געווען, א וועלט אן קיין מלחמות, טעראר, מארד, טיראניע, דיקטאטורישע רעזשימען, רפואות אויף אלע וויירוסען, א וועלט מיט הינדערט פראצענט קלין ענערזשי, און אן קיין ארימקייט. דעס זענען זאכן וואס הגם איך קען מיך נישט פארשטעלן אז דאס זאל באמת אמאל פארווילקעכט ווערן, וואלט דאס אבער די גרעסטע און פשוטסטע גאולה, וואס וואלט נישט נאר אוועקגנומען מיינע פערזענליכע צרות, נאר איז אויך א ישועה פאר די גאנצע ברואה.
כוונת לדברי הרמב"ם, הלכות מלכים פרק י"ב הלכות ד-ה:
הלכה ד:
לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו"ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי העולם הבא כמו שביארנו בהלכות תשובה.
הלכה ה:
ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
פרעג נישט "וואס קען איך אויסלערנען די וועלט?", פרעג "וואס קען די וועלט מיך אויסלערנען?". - ברוך שפינוזה II
- berlbalaguleh
- שריפטשטעלער
- הודעות: 20420
- זיך רעגיסטרירט: דינסטאג יולי 17, 2012 12:57 pm
- האט שוין געלייקט: 25361 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 15512 מאל
- קאנטאקט:
שמערל: איך ווייס נישט אויב דו לעבסט נאך אויף קאווע שטיבל. בכל אופן א יישר כח. איך האב ערשט יעצט אוספייעט (פי' אויס גע- פייעט) צו ליינען דיין מאמר איבער ביאת המשיח. ערשטנס. די מעשה'לע מיט'ן ישמח משה און דעם פויער געפעלט מיר מורא'דיג שטארק. ס'א שיינע פאלקס מעשה. ס'איז דא אן אנדערע , ענליכע מעשה איבער איינעם פון די צדיקים לבית בעלזא זי"ע מיט א דארפס איד. וואס דער בעלזער רב האט געניצט אלס משל וועגן תשובה טון. אבער ס'געהער נישט דא אהער. ואכמ"ל.
לגבי גלייבן און האפן פאר ביאת המשיח האלט איך אזוי ווי דו. איך וויל א זיסע, ראציאנאלע גאולה וואס איך פארשטיי מיט מיין קורצן שכל. און איך זאלל קענען הנאה האבן דערפון. אבער, איינס פון די קאנדישאנס פון די קומענדיגע גאולה נאך וואס איך לעכץ אזוי שטארק איז א זיסע נקמה אין אלע שונאי ישראל. (ניין. נישט אין די ציונים.)...אזוי ווי דייטשלאנד און די אראבערס, און די אנדערע שונאי ישראל וועלכע האבן גערצח'נט אן געהרג'עט אידישע קינדער פאר טויזנטער יארן.
איך האב א פאר גוטע פאנטאזיעס וואס עס דארף געשעהן צו זיי. למשל, דאס דייטשע פאלק האט, נאכ'ן אויסהרג'ענען און פארטיליגן אונזער פאלק מיט דעם גרעסטן מין אכזריות און השפלה וואס ס'איז נאר פארהאן אויף די וועלט, זיך אדורכ'געסניעקט אן אפגעבן א דין וחשבון פאר די אלע זייערע רציחות און מעשים תעתועים. און היינט זענען זיי ברום המעלה עקאנאמיש און פאליטיש און פינאנציעל. פאר זיי האביך אוועקגעלייגט ספעציעלע פאנטאזיעס פון א ביסל אכזריות און נקמה וואס ס'דארף נאך צו קומען אויף זיי. אויך די וואוילע אראבערס דארפן נאך אפגעבן דין וחשבון פאר'ן אויסהרג'נען אזויפיהל אידישע קינדער...! 50% פון מיין פרייד איבער ביאת המשיח וועט זיין צו זעהן די נקמה אין די אלע שונאי ישראל. די אנדערע 50% געב איך אוועק פאר וואוינען אין ארץ ישראל במנוחה און בנין בית המקדש. יא מקריב זיין קרבנות אדער נישט מקריב זיין קרבנות, קעיר איך נישט. ס'איז מיר נישט קיין חילוק. איין זאך איז אבער זיכער. אז אפילו שחיטה איז כשר מיט א זר. וויל איך נישט זיין דערביי ווען מ'שעכט מיין שעפסעלע אדער קיעלע. ווייל איך בין זיכער אז איך וועלל אוועקחלש'ן. איך קען קוים צו קוקן ווי מ'שעכט מיין כפרה טשיקן ערב יום כיפור...!
לגבי גלייבן און האפן פאר ביאת המשיח האלט איך אזוי ווי דו. איך וויל א זיסע, ראציאנאלע גאולה וואס איך פארשטיי מיט מיין קורצן שכל. און איך זאלל קענען הנאה האבן דערפון. אבער, איינס פון די קאנדישאנס פון די קומענדיגע גאולה נאך וואס איך לעכץ אזוי שטארק איז א זיסע נקמה אין אלע שונאי ישראל. (ניין. נישט אין די ציונים.)...אזוי ווי דייטשלאנד און די אראבערס, און די אנדערע שונאי ישראל וועלכע האבן גערצח'נט אן געהרג'עט אידישע קינדער פאר טויזנטער יארן.
איך האב א פאר גוטע פאנטאזיעס וואס עס דארף געשעהן צו זיי. למשל, דאס דייטשע פאלק האט, נאכ'ן אויסהרג'ענען און פארטיליגן אונזער פאלק מיט דעם גרעסטן מין אכזריות און השפלה וואס ס'איז נאר פארהאן אויף די וועלט, זיך אדורכ'געסניעקט אן אפגעבן א דין וחשבון פאר די אלע זייערע רציחות און מעשים תעתועים. און היינט זענען זיי ברום המעלה עקאנאמיש און פאליטיש און פינאנציעל. פאר זיי האביך אוועקגעלייגט ספעציעלע פאנטאזיעס פון א ביסל אכזריות און נקמה וואס ס'דארף נאך צו קומען אויף זיי. אויך די וואוילע אראבערס דארפן נאך אפגעבן דין וחשבון פאר'ן אויסהרג'נען אזויפיהל אידישע קינדער...! 50% פון מיין פרייד איבער ביאת המשיח וועט זיין צו זעהן די נקמה אין די אלע שונאי ישראל. די אנדערע 50% געב איך אוועק פאר וואוינען אין ארץ ישראל במנוחה און בנין בית המקדש. יא מקריב זיין קרבנות אדער נישט מקריב זיין קרבנות, קעיר איך נישט. ס'איז מיר נישט קיין חילוק. איין זאך איז אבער זיכער. אז אפילו שחיטה איז כשר מיט א זר. וויל איך נישט זיין דערביי ווען מ'שעכט מיין שעפסעלע אדער קיעלע. ווייל איך בין זיכער אז איך וועלל אוועקחלש'ן. איך קען קוים צו קוקן ווי מ'שעכט מיין כפרה טשיקן ערב יום כיפור...!
-
- חבר ותיק
- הודעות: 3541
- זיך רעגיסטרירט: דינסטאג מערץ 08, 2016 11:19 pm
- האט שוין געלייקט: 121 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 2068 מאל
עס קען זיין איך פארפיר די שמועס, אבער ר' בערל (מתוקן), מדבריך זעהט אויס אז עס קומט א נקמה אין דייטשע פאלק, צו אין אלע אראבער, הלמאי? פארוואס? נישט יעדער האט געהאלטען אז עס איז גערעכט, און די נאציס האבן נישט געהאט קיין גרויסע ברירה נישט צו טוהן וואס מען האט זיי געהייסן. והראי', פין אונזערע אידען נעבעך, ווען מען האט זיי געמאכט קאפאס האבן זיך אסאך אויפגעפירט ערגער ווי די נאציס, וועסטו זאגען חלילה אז מען דארף נקמה נעמען אין אלע אידען זעלבסט?
כ'פארשטיי אז עס איז א שווערע זאך צו זאגען פאר איינער וואס האט געליטן אין די מלחמה, אבער דאכט זיך אז איר זענט נישט יענער עידזש.
כ'פארשטיי אז עס איז א שווערע זאך צו זאגען פאר איינער וואס האט געליטן אין די מלחמה, אבער דאכט זיך אז איר זענט נישט יענער עידזש.
רעדאגירט געווארן צום לעצט דורך 1 אום אישתישבי, רעדאגירט געווארן איין מאל בסך הכל.
א קונץ צו זיין אליהו הנביא? א קונץ צו זיין איש תשבי!
- berlbalaguleh
- שריפטשטעלער
- הודעות: 20420
- זיך רעגיסטרירט: דינסטאג יולי 17, 2012 12:57 pm
- האט שוין געלייקט: 25361 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 15512 מאל
- קאנטאקט:
אישתישבי: ערשטנס רעדסטו דא צו בערל בעל עגלה. שמעקעדיג האט אינגאנצן נישט רעאגירט צו דעם אשכול.
רובא דרובא פון דעם דייטשן פאלק האט אין די אנהייב דרייסיג'ער יארן מיטגעהאלטן מיט היטלער און זיין גענג, ימ"ש. אן דעם וואלט ער נישט געהאט אזא פאפולאריטעט. און זיי האבן גאנץ גוט געוואוסט וואס די קאנצענטראציע און פארניכטונגס לאגערן מיינען. זיכער.. די קליינע פראצענט פון דעם דייטשן פאלק וועלכע זענען אמת'דיג געווען אקעיגן די נאציס און זייערע פראגראמען פון פארניכטונג פון די אידן, האבן זיך נישט געקענט אקעיגנשטעללן די מערדערישע מאשין פון דעם נאציזם. אבער 99% פון דעם דייטשן פאלק זענען מיטגעגאנגען מיט היטלער און זיינע פראגראמען. תירוצים לאחר המעשה פארוואס זיי האבן דאס געטון איז דא גענוג און נאך. אבער דער פאקט בלייבט אז דאס דייטשע פאלק האט איינגעשטימט מיט די נאציס...!
רובא דרובא פון דעם דייטשן פאלק האט אין די אנהייב דרייסיג'ער יארן מיטגעהאלטן מיט היטלער און זיין גענג, ימ"ש. אן דעם וואלט ער נישט געהאט אזא פאפולאריטעט. און זיי האבן גאנץ גוט געוואוסט וואס די קאנצענטראציע און פארניכטונגס לאגערן מיינען. זיכער.. די קליינע פראצענט פון דעם דייטשן פאלק וועלכע זענען אמת'דיג געווען אקעיגן די נאציס און זייערע פראגראמען פון פארניכטונג פון די אידן, האבן זיך נישט געקענט אקעיגנשטעללן די מערדערישע מאשין פון דעם נאציזם. אבער 99% פון דעם דייטשן פאלק זענען מיטגעגאנגען מיט היטלער און זיינע פראגראמען. תירוצים לאחר המעשה פארוואס זיי האבן דאס געטון איז דא גענוג און נאך. אבער דער פאקט בלייבט אז דאס דייטשע פאלק האט איינגעשטימט מיט די נאציס...!
-
- וְאֶת־הָאֶ֜לֶף
- הודעות: 1098
- זיך רעגיסטרירט: זונטאג סעפטעמבער 25, 2016 3:53 pm
- האט שוין געלייקט: 619 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 916 מאל
Re: וואס וועט זיין ווען משיח וועט קומען?
הגם ער זאגט נישט די זעלבע זאך, אבער אפאר נקודות זאגט ער ענליך און ער פארט אויפן זעלבן שניט. לדוגמא דאס וואס דער רמב"ם האלט לגבי קרבנות.
[url="http://blogs.timesofisrael.com/please-g-d-i-dont-want-a-3rd-temple-a-radical-prayer-from-a-humble-servant"]טיימס אף איזראעל[/url]
[url="http://blogs.timesofisrael.com/please-g-d-i-dont-want-a-3rd-temple-a-radical-prayer-from-a-humble-servant"]טיימס אף איזראעל[/url]
-
- חבר ותיק
- הודעות: 3541
- זיך רעגיסטרירט: דינסטאג מערץ 08, 2016 11:19 pm
- האט שוין געלייקט: 121 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 2068 מאל
ר' בערל,
איר זענט נישט גערעכט היסטאריש, אז 99 פראצענט האט מיטגעהאלטן מיט אים.
היטלער איז געקומען צו מאכט לאו דוקא מיט א רוב, און ער האט זיך געמאכט דיקטאטור, קיינער האט זיך נישט געקענט קעגען שטעלען.
אבער דער עיקר פוינט צו דיר איז, טאמער די ביסט גרייט צו שחטן א גאנצע פאלק מחמת א סיבה, ביסטו גארנישט בעסער פין זיי.
איר זענט נישט גערעכט היסטאריש, אז 99 פראצענט האט מיטגעהאלטן מיט אים.
היטלער איז געקומען צו מאכט לאו דוקא מיט א רוב, און ער האט זיך געמאכט דיקטאטור, קיינער האט זיך נישט געקענט קעגען שטעלען.
אבער דער עיקר פוינט צו דיר איז, טאמער די ביסט גרייט צו שחטן א גאנצע פאלק מחמת א סיבה, ביסטו גארנישט בעסער פין זיי.
א קונץ צו זיין אליהו הנביא? א קונץ צו זיין איש תשבי!
- שמעקעדיג
- שריפטשטעלער
- הודעות: 16679
- זיך רעגיסטרירט: דאנערשטאג אפריל 12, 2012 12:11 am
- האט שוין געלייקט: 18070 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 18981 מאל
ר' בערל זארגט נישט. דער רבש"ע ווייסט גענוי יעדן וועלכע עונש עס קומט אים. מיר בעטן דאך כסדר נקום לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך. ארץ אל תכסי דמם. עס איז נישט קיין ספק אז מיר וועלן זוכה זיין צו זעהן א מעכטיגע נקמה אין די אלע רשעים, כמעלניצקי, קרייץ ציגלער, נאציס, און אראבישע רוצחים, ימח שמם וזכרם, פאר יעדע טראפן פארגאסענע אידיש בלוט. און עס וועט זיין שמחנו כימות עניתנו. הלואי בקרוב, אמן!
וירח ה' את ריח הניחוח
- berlbalaguleh
- שריפטשטעלער
- הודעות: 20420
- זיך רעגיסטרירט: דינסטאג יולי 17, 2012 12:57 pm
- האט שוין געלייקט: 25361 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 15512 מאל
- קאנטאקט:
אישתישבי האט געשריבן:ר' בערל,
איר זענט נישט גערעכט היסטאריש, אז 99 פראצענט האט מיטגעהאלטן מיט אים.
היטלער איז געקומען צו מאכט לאו דוקא מיט א רוב, און ער האט זיך געמאכט דיקטאטור, קיינער האט זיך נישט געקענט קעגען שטעלען.
אבער דער עיקר פוינט צו דיר איז, טאמער די ביסט גרייט צו שחטן א גאנצע פאלק מחמת א סיבה, ביסטו גארנישט בעסער פין זיי.
אישתישבי: ווייל איך וויל נישט פארדרייען די נושא פון דעם אשכול וועל איך מיך נישט אריינלאזן מיט דיר אין א ויכוח איבער די מאס פון שולד פון דעם דייטשן פאלק. פון אמאל און היינט...!
איך האב נאר רחמנות אויף דיין נשמה אז זי (אדער ער) שפירט נישט וואס די עמלקים האבן געטון צו אונזער פאלק. ועודנו עומדים ברשעתם...!
-
- היימישער באניצער
- הודעות: 385
- זיך רעגיסטרירט: דאנערשטאג מאי 14, 2015 3:13 pm
- האט שוין געלייקט: 9 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 254 מאל
איך ברענג דא א שמועס פון די ליובאוויטשער רבי מיט זיין שוואגער די רש"ג די סדר הדברים ווי אזוי עס וועט זיין ווען משיח וועט קומען.
רש"ג : מדוע אומרים ההפטורה דעצמות היבשות ביום שבת חוהמ"פ?
אד"ש: משום דבפסח מברכים ברכת טל וישנו העניין דטל תורה מתייהו.
רש"ג: איך יהי' הסדר בתחה"מ?
אד"ש: קודם יהי' הסדר דמלחמת גוג ומגוג ואח"כ ביאת המשיח אח"כ תחה"מ.
רש"ג: כמה זמן יהי' ממלחמח גוג ומגוג עד ביאת המשיח?
אד"ש: לא כתוב.
רש"ג: כמה זמן יהי' מביאת משית עד תחה"מ?
אד"ש: כתוב בזהר ארבעים שנה, ויקומו קודם צדיקים ואח"כ בני א"י ואח"כ שאר ישראל
רש"ג: באי זה גוף תקום הנשםה בתחה"מ? הרי כל נשמה יורדת כמ"פ בכמה גופים שונים?
אד"ש: ישנם כמה ניצוצות דנשמה ויפעלו בכל הגופים שיקומו וכמו שבכאו"א ישנו ניצוץ מבשה רבינו ובבל דור ישנה נשמה דמשה רבינו כך לכל נשמה יש כו"כ ניצוצות בוהר בפ' משפטים כתוב שהגוף בו פעלה הנשמה ביותר הוא יקום.
אד"ש : שאלה זו שאלה אצלי בפעם הראשונה בת אחת מניו-הייון, והיא שאלה זאת תחילה אצל המורים שלה, ובמקום שיעיינו הם בעצמם, איז דער בעסטער אדרעס שיקן דער שאלה קיין 770 צו מיר, וואס קיין אנדער שפראך האט זי ניט געקענט וכתבה בשפה האנגלית, ועניתי לה מכתב שלם ע"ז.
רש"ג: האם מלחמת גוג ומגוג כבר היתה, ומתי זה יהי'?
אד"ש: יש אמרים שבמלחמת העולם הראשונה הי' א' שקראו לו גוג ,וכתוב בספרים שבשנת תרע"ד ה י" קץ, וכמו"כ כשרצו לעשות את חזקי' משיח, הי' גם אז במלחמה אחד ששמו הי' גוג .
(ליל אחש"פ תש"ל בסעודה)
רש"ג: עוה"ב זהו לכאו' ג"ע?
אד"ש: זהו לפי דעת הרמב"ם, אבל הלשון "כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב" הנה לכל הדעות, אפי' לדעת הרמב"ם הכוונה בזה תחה"מ, אבל יש כמה מאמרים שבהם נק' ג"ע בשם עוה"ב ג"כ וכפי' הרמב"ם "עוה"ב" - שבא אל האדם לאחר מעשה המצוות.
רש"ג: ענין עוה"ב מבואר בחסידות, וכן ענין תחה"מ אבל עניו נ' אלפים יובלות - אינו מבואר בשום מקום.
אד"ש: זהו ענין בפני עצמו, וזהו מ"ש שהעולם זה הוא שמיטה שני' ואח"ז יש שבעה
שמיטות, ואח"ז יובל.
רש"ג: רוחניות'דיקע?
אד"ש: רוחניות, ומזה הוא ההוכחה דגם נ' אלפים יובלות הוא רוחניות.
רש"ג: יש הסברה בחסידות בעניין עוה"ב (שנק' ג"ע); תחה"מ, אבל לא בהנ"ל.
אד"ש: היות ששמיטה ראשונה היא רוחניות, [דהנה בנוגע לשמיטה ראשונה מובא בחסידות שמקובלים הראשונים (ספר התמונה) סברו שזהו שבעה אלפים גשמיים, אבל האריז"ל אומר שזהו ברוחניות] עולם התוהו, מדת החסד ובהמשך לשמיטה הראשונה באים ז' שמיטות - מובן שהכוונה לז' מדות, ושבעה פעמים שבעה זהו - יובל א', ומזה נעשים נ' אלפים יובלות ומכיון דשמיטה הראשונה הוא רוחניות הרי אין שום טעם לומר שהשאר גשמיות, דהנה בנוגע לשמיטה זו (השני') אין ברירה, שהרי אנו רואים שהוא גשמיות, אבל מכיון ששמיטה הראשונה מפורש שהיא רוחניות, איז געשמאקער לומר שגם כל שאר השמיטות הם רוחניות, עאכו"כ בנוגע נ' אלפים יובלות - שהן רוחניות.
רש"ג: אם גם זמן זה שאנו בו הוא דרגא?
אד"ש: שמיטה זו הוא חלק מנ' אלפים יובלות, ואח"כ יהיו עוד כמה כאלה - ברוחניות.
רש"ג: אבל בחסידות אין הסברה!
אד"ש: אפי' על שמיטה ג' לא נמצא הסברה כ"א במקום אחד, שליהי' ריבוי הטוב, שזהו כנגד ספי' הג' - ת"ת, אבל חוץ ממלים ספורות אלו לא מצאתי הסבר. - עניין נ' אלפים יובלות נרמז באוה"ח בהר, וגם בשערי ג"ע מר' יעקב קאפיל - (שהי' זמן הבעש"ט, והצ"צ מביא אותו כמה פעמים).
רש"ג: ההסברה שפינחס האריך ימים, האם זה מפורש?
אד"ש: כן, בכל המתנגד'ישע ספרים, אין ס"ד אחר (וכוונתי בזה גם לאלו שהם ברי סמכא). - איך קאך זיך דאך אין פי' רש"י ווי ער לערנט מיט א פינף יאריקן קינד, ורש"י אומר שפינחס זה אלי' - בפשטות.
והנה מהמדרש שאומר פינחס זה אלי' , מוכרח לומר בפשטות שהאריך ימים, דאל"כ לא הי' צריכים הוכחה יותר טובה לענין הגלגול. והרי מהרש"א כותב ביבמות גלגול מצאתי רק בס' הקבלה.
רש"ג: הרי אי' בזוהר?
אד"ש: לשון המהרש"א הוא "ס' הקבלה", וכוונתו רק שלא נמצא בנגלה. - בקבלה יש ס'
הגלגולים, שערי הגלגולים.
רש"ג: המקור הוא לכאו' מהזהר - "העכער פון זהר איז ניטא".
אד"ש: מסתמא הכוונה (של המהרש"א) בלשון ס' קבלה גם ס' הזהר.
רש"ג: האמונה בתחה"מ, הוא בכללות העניין, או גם על כל פרט?
אד"ש: היות שאצל כאו"א אומרים בתוך שארי אבלי ציון וירושלים, וזה אומרים על
ענין פרטי, מזה מוכח שבבל ענין פרטי בוודאי יהי' תחה"מ.
רש"ג: האם האמירה פועלת זאת?
אד"ש: לא שהאמירה פועלת, אלא שהאמירה מוכיחה שזהו כך, דאל"כ לא היו יכולים
לומר לאיש פרטי בנוגע לענין פרטי בוודאות.
רש"ג: ואלו שלא קימו המצוות?
אד"ש: היות שהוא יהודי - איך מציאות כזו. והנה בסנהדריו מפורש, שקטני ישראל יש להם חלק לעוה"ב, וקטן הרי אינו שייך למצות, ובגמ" מוסיף "תיכף משנולד", ויש סברא דאפי' קודם שנולד, כל הלשון במשנה הוא "קטני ישראל" ובגמ' מפרש דתיכף משנולד, הרי שאם רק נולד ברור שיש לו חלק לעוה"ב, [ומובן שהאמונה הוא על כל פרט. ולכאו' מה היא השאלה של הזהר, לכן אני אומר היות ובנפש יש כמה חלקים מהנפש במילא מובן אותו החלק מהנפש שקשור עושה המצוה, הקושי' של הזהר היא איך הנפש יכולה להתחלק וע"ז המענה שהיא מתחלקת לפי החלק של הנפש ע"פ קיום המצוות (קטע זה אינו ברור)] ואז מובן שבגמ' מביא משל על תחה"מ מחיגר וסומא, היות שעשיית המצוות הוא ע"י שניהם ביחד, הנה, ע"פ יושר, גם השכר צריך ליתן לשניהם, וע"ז מספיק מצוה אחת, שאם עשה מצוה אחת הרי הנשמה אינה יכולה כבר לקבל שכר בלי הגוף, ומה שעשתה מצות אחרות עם גוף אחר - מפני זה א"א לעשות עוול לגוף זה, אבל הלשון פשוט בגמ', (וגם מתנגדים מוכרחים לומר כן), מפורש שמכיון שנולד בגוף יהודי אז יוקם לתחה"מ.
רש"ג: היכן מפורש?
אד"ש: בסנהדרין: "קטני ישראל יש להם חלק לעוה"ב", ומביא ראי' מפסוק בתהילים "לעם נולד כי עשה" והיות דקטני לישראל אין להם מצות לכן מוכרחים לומר שזהו רק מצד הגוף. - וזהו דבר המפורש בגמ' ואי"כ א"א להתווכח בזה ואי"ז כמו במציאות שיש שתי מדרשות חלוקות, נאר עס שטייט מפורש אין נגלה, מיט נגלה'דיקע אותיות וכתוב בפי' משנולד. [ יש גמ' אחת שאפ' קודם שנולד, אם רק הי' ענין של נשמה (מכיון שזה לאחר פקידה) הגם שמצד איזה סיבה לא יצא לאויר העולם, מ"מ יש לו חלק לעוה"ב, והנה זהו רק לדיעה אחת, אבל משנולד - זהו בגמ' בפשטות].
(בנוגע הזהר:) לכאו' קשה מהו הקושי' של הזהר הרי פשוט, כנ"ל, שכל נשמה יש בה כמה חלקים כו', והביאור בקושית הזהר הוא: איך יהי' כשגופים שונים קיימו סוג אחד של מצות באותו חלק של הנשמה [ואי"ז סתירה למה שאומרים שאלי' אינו יכול לבוא לשתי מקומות - אל האבות ואל האמורא - כי אין הפשט שלא יוכל לבוא בכלל לשתי מקומות רק ששמה זה לאותו הענין במילא מוכרח להיות אותו חלק מהנשמה, ובמילא אינו יכול להיות בשני גופים, אבל אם זהו חלק אחר יכול לבוא בשני גופים, משא"כ בברית אם הי' צריך להתלבש בגוף אז הי' צ"ל אותו חלק מהנשמה, היות וזה אותו הענין (ברית) ואותו חלק לא יכול להתלבש בשני גופים, לכן צ"ל שזה לא בגוף (רק ניצוצות) אבל אצל האבות ובשימוש אצל ר' חייא, מכיון שזה אותו הענין - שימוש צדיקים - לא הי' יכול להיות בשני גופים], והנה הקושי' של הזהר הוא שאם קיימו שני הגופים אותן המצות הרי אז אין אותו חלק הנשמה יכול להיות בשני גופים, ומתרץ הזהר, כנ"ל. משא"כ בהרבה מצות שונות (השייכים לחלקים שונים של הנשמה) אז בגוף אחד בא חלק נשמה זה ובגוף אחר - חלק אחר.
ובזה מבואר מה שאמרנו מקודם, היות ואומרים הדיוק בתוך שארי אבלי ציון וירושלים בכ"א, ומכיון שהתורה מחייבת ניחום אבלים ותיקנו נוסח זה (הרי זהו ענין השייך לכ"א).
רש"ג: הרי ניחום אבלים מדרבנן ?
אד"ש: זהו מקור מספיק, עניו ניחום אבלים איתא ברמב"ם שזהו ענין של ואהבת לרעך כמוך, רק הפרטים נמסרו לחכמים שיתקנו, וזהו מה שאני אומר היות ותקנו לנחם אבלים והרי הנוסח מדויק ע"פ תורה מחמת שמנהג ישראל תורה הוא הרי כל מקום שרק ישנו העניין של ניחום אבלים הרי אומרים "בתוך שאר אבלי ציון וירושלים", וכמו ששם "בציון וירושלים" הוא בודאות בלי שום ספקות, כמו"כ כאן, דאל"כ אין קישור העניינים זל"ז, וכמו שמפורש בחסידות דבג"ע צריך השתדלות ובעבודה כו' משא"כ בנוגע לתחה"מ - כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב.
רש"ג: איך יהי' באותם האנשים שיהיו חיים בעת תחה"מ?
אד"ש: חוזרים לעפרם שעה אחת קודם.
רש"ג: נמצא שתחה"מ הוא לאחר הבירור (של עפר תשוב) ומכיון שכל לישראל יש להם חלק לעוה"ב קאי על תחה"מ נמצא שתחה"מ בא אחר הבירור של ועפר תשוב גו', ואינו בדרך ממילא.
אד"ש: הבירור דואל עפר תשוב, הוא בדרך ממילא ואינו תלוי בעבודה שלו, וראי" לזה שהמשנה אומרת (כל ישראל כו') חוץ מארבעה וכו', הרי מזה שכל ישראל חוץ מהם אף שבכל סדר עבודתם (חוץ להפרט שגרם בארבעה וכו' שלא יהי' להם חלק לעוה"ב) הם כמו ארבעה (וכו') אלה, יש להם חלק, והרי גם ירבעם בן נבט (שהוא מהארבעה שאין להם חלק) מת, ומיתתו בוודאי לא הייתה ע"י עבודתו א"כ מוכח שענין המיתה אינו תלוי בעבודה שהרי ודאי שמיתתו של ירבעם לא הייתה ע"י עבודתו .
ועוד בזה שהרי ביארנו מקודם דאפי' תינוק תיכף משנולד יש לו חלק בתחה"מ ואע"פ שאצלו אינו שייך ענין של עבודה.
רש"ג: האם זה הלכה פסוקה שצריך להיות ואל עפר תשוב בכל אחד?
אד"ש: כך מבואר בש"ס בהנוגע לצדיקים. דהגם דהצדיקים הם בשלימות גם הם צריכים לעבור (דורכגיין) הענין של חוזרים לעפר שעה אחת, וכן בענין דידן, ויש בזה עוד הסברה: (אבל בגמ' שבת, בנוגע חוזרים לעפרם לא משמע כן) יש שני עניינים תמוהים ושניהם נמצאים בזהר. הא' דמשה רבינו כתב ביום פטירתו י"ג ספרי תורה, ובמקום אחר מבואר שמשה רבינו נפטר ביום השבת בשעת מנחה, ולכן אומרים אז צדקתך צדק, ולכאו' הרי בשבת א"א לכתוב ס"ת, אפי' אחת, ועאכו"כ י"ג, ומתרץ הרמ"ע מפאנו שזה שנסתמו מעיינות החכ' של משה נחשב להסתלקות, כל מאן דנפל מדרגי' איקרי מית, וזה הי' בע"ש, ואז כתב י"ג ס"ת, והענין של ויקברו אותו וכו' הי' שבת בשעת מנחה, ולפי זה הרי הגמ' במס' שבת הייתה יכולה לתרץ שדי ומספיק שישכחו משנה אחת ונפלו ממדריגתם וזה יחשב כהסתלקות, על דרך ענין יפול צדיק וקם שגם זה הו"ע של מיתה כדמשמע בתניא, און דער נאך אויך בד"ה ובזה הנערה באה בנוגע ארויף גיין פון איין עולם צום צוויטן דארף מען דורך גיין דעם עמוד אין נהר דינור בכדי צו מבטל זיין דעם חיזו דעלמא פון פריערדיקן, במילא הייסט דאס א ענין פון מיתה איידער ער קומט צום העכער עולם, (אבער בנוגע צו משה'ן שטייט דער לשון גן עדן?)
רש"ג: איז דא פשוט דרגות - ג'"ע בנין ביהמי"ק תחה"מ?
אד"ש: דאס איז פשוט דרגות אין זמנים גשמיים.
רש"ג: האם זה מחולק לארבעים שנה?
אד"ש: בזהר פ' וירא מחלק הכל בארבעים שנה, ארבעים שנה ביאת המשיח, בנין
ביהמ"ק, תחה"מ.
רש"ג: כתוב בספרים שמתי א"י יקומו ארבעים שנה קודם.
אד"ש: כתוב שיקומו קודם אבל לא כתוב מספר. שאלו אותי איך אומרים שתחה"מ ארבעים שנה לאחרי ביאת משיח.
רשייג : מי שאל?
אד"ש: [דאס ווערט געבראכט א מקור אין א ספר, ומודפס כבר בקובץ ליובאוויטש:] יש חילוקים בתחה"מ בין אחד לשני בזמנים גשמיים, וכן אי' בגמ' (זבחים מנחות?) פסחים יומא, דכשיבנה ביהמ"ק יהיו שם משה ואהרן והם יורו אלך להתנהג. ובגמ' כתוב בפשטות. ולכאו' קשה הרי בניןו ביהמ"ק יהי' תיכף בביאת משיח - ומה יהי' ארבעים שנה בהנוגע לקרבנות וכו'? שמזה מוכח שמשה ואהרן יקומו לתחה"מ מיד בביאת משיח וישאלו אותם איך להתנהג בבגדים וכו', ולכאו' זה שכתוב שתהי' תקופה שתהי' ארבעים שנה בהנוגע לתחה"מ - ההסברה בפשטות, שבמשך ארבעים שנה יקומו כל ישראל. ווערט דאך די שאלה פאר וואס עפעס בא איינעם פריער און בא איינעם שפעטער? וע"ז בא המענה של הגמ', דמתי א"י יקומו קודם מתי חוץ לארץ, ובמקום אחר מובא בגמ' דצדיקים יקומו לפני האינם צדיקים, ובצדיקים גופא הרי יש כמה דרגות צדיק גמור, (צדיק שאינו גמור?) צדיק גדול וצדיק קטן. ומתורצת הקושי'.
רשייג: האם בתחה"מ יהי' זמן גשמי?
אד"ש: כן מוכח מענין הקרבנות (בזכרון אחדים: שיהי' אז הרע ויקריבו קרבנות לכפרה) וגם ממ"ש שמצות בטילות לע"ל, שזה קאי לאחר תחה"מ, ומוכח שאם לא בטילות - יש באפשרות לקיימם, והרי קיום המצוות אפשרי רק - כשיש זמן גשמי .
רש"ג: האם יהי' אותו מהות זמן כמו עכשיו?
אד"ש: כן - בזמן תחה"מ יהי' געוואלדיקע שינויים כמו וגר זאב עם כבש, אבל הזמן יהי'גשמי כמו עכשיו.
אי' שלפני המבול הי' מהלך הגלגלים יותר מהיר וכן הילוך השמש והירח (במדרש יש כמה דיעות בנוגע לזה) אבל בנוגע לאחר תחה"מ משמע ממ"ש בזהר שלושה התקופות - כל אחת של ארבעים שנה, ושלשתם - בחדא מחתא משמע מזה שארבעים שנה של תחה"מ הוא בדוגמת אלו שחשיב שם קודם. היינו זמן - בדיוק כמו עכשיו.
רש"ג: הרמב"ם פוסק שאין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד - שיהי'
אותו הסדר כמו עכשיו בגשמיות, והאיך יתכן הדבר?
אד"ש: לויט דעם רמב"ם איז א קלענערע קשי' ווייל לשיטת הרמב"ם איז תחה"מ נידעריקער פון ג"ע, ווייל שיטת הרמב"ם איז דאך אז א נשמה בגוף קען ניט דער גרייכן צו דעם עילוי ווי א נשמה בלי גוף ומכיון שבתחה"מ יהי' נשמות בגופים, אינם יכולים לקבל שלימות השכר, במילא מוכרחים לומר דג"ע למע' מזה, ושלימות השכר יהי' אחר תחה"מ, ומזה מוציא הרמב"ם דבר פלא שלאחר תחה"מ יהי' - עוד הפעם - העדר הגוף. במילא אז דער רמב"ם זאגט אזוי אויף תחה"מ איז ניט קיין פלא; אבער לויט די וואס לערנעו ווי דער רמב"ן שתחה"מ הוא למע' מג"ע, ובג"ע אין ענין הזמן ועל תחה"מ אומרים שאז יהי' זמן, (שעל"ז אפשרית המחלוקת אם מצות בטילות אם לא; ולפי הדיעה שמצות אינן בטילות וועט מען דארפן קוקן אויפן זייגער ווען איז זמן ק"ש ווען איז זמן שמו"ע, כנ"ל).
רש"ג: מתי יהי' חד חרוב.
אד"ש: אחרי כך.
רש"ג: זהו מהנ' אלפים יובלות?
אד"ש: לא, כל זה הוא בשמיטה שני', (כמו אלף הששי?) והיות שזה נקרא חד חרוב וכמו שמפרשים מבארים שנק' חרוב מפני שאז יתבטל סדר הזמנים, שאין ענין הילוך השמש והירח וכו' - הנה הפירוש הוא אז די מדידה וועט זייו פון טויזענט יאר.
רש"ג: אז לא יהי' התומ"צ?
אד"ש: ודאי לא, אבער די שאלה איז אין תחה"מ שזה יהי' באלף הששי און עס וועט זיין א נשמה בגוף, איז אין דעם דא צוויי דיעות צי מצות בטילות לע"ל צי ניט, און וויבאלד אז ס'איז שייך אין דעם א פלוגתא מוז מעון זאגן אז עס וועט זיין דעמאלט א סדר זמנים (אלו הכוונה ב"סדר זמנים" כמו שהוא למע' כו' נאר זמן בפשטות, ווי זמן איז אין עוה"ז הגשמי) און וועט דעמאלט זיין מצות וואס זיינען פארבונדן מיט זמן - מצות תפילין, מצות ק"ש, שמו"ע.
יש א מאדנע גמ' שממנה ראי' לשיטת הרמב"ם שאומר שמשיח ימלוך ובנו ובן בנו, ג' דורות. ומכיון שתחה"מ יהי' בזמנו של משיח איך ייתכן שימלוך בנו בזמן שמשיח עצמו קיים, לכן אומר הרמב"ם שיהיו ימות המשיח שלשה דורות ואח"כ יהי' חד חרוב, ואח"כ יהי' תכלית שלימות השכר - ג"ע.
אד"ש: דער שכר פון ג"ע איז דא אויך איצטער. אבער איצטער איז דאס ניט פאר נשמות בגופים, ביז וואנעט עס קומט עוה"ב; דערנאך וועלן זיי אלע אויף שטיין אין תחה"מ (אפי' משה רבינו (?)) במילא וועט זיין נאך אמאל נשמות בלי גופים און דעמאלט וועט זיין שלימות השכר בג"ע.
אבל לשיטת הרמב"ן הנה שלימות השכר יהי' בתחה"מ, וכן הוא בנוסח תפלת שבת שאין למע' מתחה"מ. ששם מוזכר ד' זמנים: עוה"ז, עוה"ב, ג"ע ותחה"מ, ותחה"מ אומרים בסוף - וסיים, מען דארף האבן דעם גוף אויך. . .
תשל"ד
רש"ג : מדוע אומרים ההפטורה דעצמות היבשות ביום שבת חוהמ"פ?
אד"ש: משום דבפסח מברכים ברכת טל וישנו העניין דטל תורה מתייהו.
רש"ג: איך יהי' הסדר בתחה"מ?
אד"ש: קודם יהי' הסדר דמלחמת גוג ומגוג ואח"כ ביאת המשיח אח"כ תחה"מ.
רש"ג: כמה זמן יהי' ממלחמח גוג ומגוג עד ביאת המשיח?
אד"ש: לא כתוב.
רש"ג: כמה זמן יהי' מביאת משית עד תחה"מ?
אד"ש: כתוב בזהר ארבעים שנה, ויקומו קודם צדיקים ואח"כ בני א"י ואח"כ שאר ישראל
רש"ג: באי זה גוף תקום הנשםה בתחה"מ? הרי כל נשמה יורדת כמ"פ בכמה גופים שונים?
אד"ש: ישנם כמה ניצוצות דנשמה ויפעלו בכל הגופים שיקומו וכמו שבכאו"א ישנו ניצוץ מבשה רבינו ובבל דור ישנה נשמה דמשה רבינו כך לכל נשמה יש כו"כ ניצוצות בוהר בפ' משפטים כתוב שהגוף בו פעלה הנשמה ביותר הוא יקום.
אד"ש : שאלה זו שאלה אצלי בפעם הראשונה בת אחת מניו-הייון, והיא שאלה זאת תחילה אצל המורים שלה, ובמקום שיעיינו הם בעצמם, איז דער בעסטער אדרעס שיקן דער שאלה קיין 770 צו מיר, וואס קיין אנדער שפראך האט זי ניט געקענט וכתבה בשפה האנגלית, ועניתי לה מכתב שלם ע"ז.
רש"ג: האם מלחמת גוג ומגוג כבר היתה, ומתי זה יהי'?
אד"ש: יש אמרים שבמלחמת העולם הראשונה הי' א' שקראו לו גוג ,וכתוב בספרים שבשנת תרע"ד ה י" קץ, וכמו"כ כשרצו לעשות את חזקי' משיח, הי' גם אז במלחמה אחד ששמו הי' גוג .
(ליל אחש"פ תש"ל בסעודה)
רש"ג: עוה"ב זהו לכאו' ג"ע?
אד"ש: זהו לפי דעת הרמב"ם, אבל הלשון "כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב" הנה לכל הדעות, אפי' לדעת הרמב"ם הכוונה בזה תחה"מ, אבל יש כמה מאמרים שבהם נק' ג"ע בשם עוה"ב ג"כ וכפי' הרמב"ם "עוה"ב" - שבא אל האדם לאחר מעשה המצוות.
רש"ג: ענין עוה"ב מבואר בחסידות, וכן ענין תחה"מ אבל עניו נ' אלפים יובלות - אינו מבואר בשום מקום.
אד"ש: זהו ענין בפני עצמו, וזהו מ"ש שהעולם זה הוא שמיטה שני' ואח"ז יש שבעה
שמיטות, ואח"ז יובל.
רש"ג: רוחניות'דיקע?
אד"ש: רוחניות, ומזה הוא ההוכחה דגם נ' אלפים יובלות הוא רוחניות.
רש"ג: יש הסברה בחסידות בעניין עוה"ב (שנק' ג"ע); תחה"מ, אבל לא בהנ"ל.
אד"ש: היות ששמיטה ראשונה היא רוחניות, [דהנה בנוגע לשמיטה ראשונה מובא בחסידות שמקובלים הראשונים (ספר התמונה) סברו שזהו שבעה אלפים גשמיים, אבל האריז"ל אומר שזהו ברוחניות] עולם התוהו, מדת החסד ובהמשך לשמיטה הראשונה באים ז' שמיטות - מובן שהכוונה לז' מדות, ושבעה פעמים שבעה זהו - יובל א', ומזה נעשים נ' אלפים יובלות ומכיון דשמיטה הראשונה הוא רוחניות הרי אין שום טעם לומר שהשאר גשמיות, דהנה בנוגע לשמיטה זו (השני') אין ברירה, שהרי אנו רואים שהוא גשמיות, אבל מכיון ששמיטה הראשונה מפורש שהיא רוחניות, איז געשמאקער לומר שגם כל שאר השמיטות הם רוחניות, עאכו"כ בנוגע נ' אלפים יובלות - שהן רוחניות.
רש"ג: אם גם זמן זה שאנו בו הוא דרגא?
אד"ש: שמיטה זו הוא חלק מנ' אלפים יובלות, ואח"כ יהיו עוד כמה כאלה - ברוחניות.
רש"ג: אבל בחסידות אין הסברה!
אד"ש: אפי' על שמיטה ג' לא נמצא הסברה כ"א במקום אחד, שליהי' ריבוי הטוב, שזהו כנגד ספי' הג' - ת"ת, אבל חוץ ממלים ספורות אלו לא מצאתי הסבר. - עניין נ' אלפים יובלות נרמז באוה"ח בהר, וגם בשערי ג"ע מר' יעקב קאפיל - (שהי' זמן הבעש"ט, והצ"צ מביא אותו כמה פעמים).
רש"ג: ההסברה שפינחס האריך ימים, האם זה מפורש?
אד"ש: כן, בכל המתנגד'ישע ספרים, אין ס"ד אחר (וכוונתי בזה גם לאלו שהם ברי סמכא). - איך קאך זיך דאך אין פי' רש"י ווי ער לערנט מיט א פינף יאריקן קינד, ורש"י אומר שפינחס זה אלי' - בפשטות.
והנה מהמדרש שאומר פינחס זה אלי' , מוכרח לומר בפשטות שהאריך ימים, דאל"כ לא הי' צריכים הוכחה יותר טובה לענין הגלגול. והרי מהרש"א כותב ביבמות גלגול מצאתי רק בס' הקבלה.
רש"ג: הרי אי' בזוהר?
אד"ש: לשון המהרש"א הוא "ס' הקבלה", וכוונתו רק שלא נמצא בנגלה. - בקבלה יש ס'
הגלגולים, שערי הגלגולים.
רש"ג: המקור הוא לכאו' מהזהר - "העכער פון זהר איז ניטא".
אד"ש: מסתמא הכוונה (של המהרש"א) בלשון ס' קבלה גם ס' הזהר.
רש"ג: האמונה בתחה"מ, הוא בכללות העניין, או גם על כל פרט?
אד"ש: היות שאצל כאו"א אומרים בתוך שארי אבלי ציון וירושלים, וזה אומרים על
ענין פרטי, מזה מוכח שבבל ענין פרטי בוודאי יהי' תחה"מ.
רש"ג: האם האמירה פועלת זאת?
אד"ש: לא שהאמירה פועלת, אלא שהאמירה מוכיחה שזהו כך, דאל"כ לא היו יכולים
לומר לאיש פרטי בנוגע לענין פרטי בוודאות.
רש"ג: ואלו שלא קימו המצוות?
אד"ש: היות שהוא יהודי - איך מציאות כזו. והנה בסנהדריו מפורש, שקטני ישראל יש להם חלק לעוה"ב, וקטן הרי אינו שייך למצות, ובגמ" מוסיף "תיכף משנולד", ויש סברא דאפי' קודם שנולד, כל הלשון במשנה הוא "קטני ישראל" ובגמ' מפרש דתיכף משנולד, הרי שאם רק נולד ברור שיש לו חלק לעוה"ב, [ומובן שהאמונה הוא על כל פרט. ולכאו' מה היא השאלה של הזהר, לכן אני אומר היות ובנפש יש כמה חלקים מהנפש במילא מובן אותו החלק מהנפש שקשור עושה המצוה, הקושי' של הזהר היא איך הנפש יכולה להתחלק וע"ז המענה שהיא מתחלקת לפי החלק של הנפש ע"פ קיום המצוות (קטע זה אינו ברור)] ואז מובן שבגמ' מביא משל על תחה"מ מחיגר וסומא, היות שעשיית המצוות הוא ע"י שניהם ביחד, הנה, ע"פ יושר, גם השכר צריך ליתן לשניהם, וע"ז מספיק מצוה אחת, שאם עשה מצוה אחת הרי הנשמה אינה יכולה כבר לקבל שכר בלי הגוף, ומה שעשתה מצות אחרות עם גוף אחר - מפני זה א"א לעשות עוול לגוף זה, אבל הלשון פשוט בגמ', (וגם מתנגדים מוכרחים לומר כן), מפורש שמכיון שנולד בגוף יהודי אז יוקם לתחה"מ.
רש"ג: היכן מפורש?
אד"ש: בסנהדרין: "קטני ישראל יש להם חלק לעוה"ב", ומביא ראי' מפסוק בתהילים "לעם נולד כי עשה" והיות דקטני לישראל אין להם מצות לכן מוכרחים לומר שזהו רק מצד הגוף. - וזהו דבר המפורש בגמ' ואי"כ א"א להתווכח בזה ואי"ז כמו במציאות שיש שתי מדרשות חלוקות, נאר עס שטייט מפורש אין נגלה, מיט נגלה'דיקע אותיות וכתוב בפי' משנולד. [ יש גמ' אחת שאפ' קודם שנולד, אם רק הי' ענין של נשמה (מכיון שזה לאחר פקידה) הגם שמצד איזה סיבה לא יצא לאויר העולם, מ"מ יש לו חלק לעוה"ב, והנה זהו רק לדיעה אחת, אבל משנולד - זהו בגמ' בפשטות].
(בנוגע הזהר:) לכאו' קשה מהו הקושי' של הזהר הרי פשוט, כנ"ל, שכל נשמה יש בה כמה חלקים כו', והביאור בקושית הזהר הוא: איך יהי' כשגופים שונים קיימו סוג אחד של מצות באותו חלק של הנשמה [ואי"ז סתירה למה שאומרים שאלי' אינו יכול לבוא לשתי מקומות - אל האבות ואל האמורא - כי אין הפשט שלא יוכל לבוא בכלל לשתי מקומות רק ששמה זה לאותו הענין במילא מוכרח להיות אותו חלק מהנשמה, ובמילא אינו יכול להיות בשני גופים, אבל אם זהו חלק אחר יכול לבוא בשני גופים, משא"כ בברית אם הי' צריך להתלבש בגוף אז הי' צ"ל אותו חלק מהנשמה, היות וזה אותו הענין (ברית) ואותו חלק לא יכול להתלבש בשני גופים, לכן צ"ל שזה לא בגוף (רק ניצוצות) אבל אצל האבות ובשימוש אצל ר' חייא, מכיון שזה אותו הענין - שימוש צדיקים - לא הי' יכול להיות בשני גופים], והנה הקושי' של הזהר הוא שאם קיימו שני הגופים אותן המצות הרי אז אין אותו חלק הנשמה יכול להיות בשני גופים, ומתרץ הזהר, כנ"ל. משא"כ בהרבה מצות שונות (השייכים לחלקים שונים של הנשמה) אז בגוף אחד בא חלק נשמה זה ובגוף אחר - חלק אחר.
ובזה מבואר מה שאמרנו מקודם, היות ואומרים הדיוק בתוך שארי אבלי ציון וירושלים בכ"א, ומכיון שהתורה מחייבת ניחום אבלים ותיקנו נוסח זה (הרי זהו ענין השייך לכ"א).
רש"ג: הרי ניחום אבלים מדרבנן ?
אד"ש: זהו מקור מספיק, עניו ניחום אבלים איתא ברמב"ם שזהו ענין של ואהבת לרעך כמוך, רק הפרטים נמסרו לחכמים שיתקנו, וזהו מה שאני אומר היות ותקנו לנחם אבלים והרי הנוסח מדויק ע"פ תורה מחמת שמנהג ישראל תורה הוא הרי כל מקום שרק ישנו העניין של ניחום אבלים הרי אומרים "בתוך שאר אבלי ציון וירושלים", וכמו ששם "בציון וירושלים" הוא בודאות בלי שום ספקות, כמו"כ כאן, דאל"כ אין קישור העניינים זל"ז, וכמו שמפורש בחסידות דבג"ע צריך השתדלות ובעבודה כו' משא"כ בנוגע לתחה"מ - כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב.
רש"ג: איך יהי' באותם האנשים שיהיו חיים בעת תחה"מ?
אד"ש: חוזרים לעפרם שעה אחת קודם.
רש"ג: נמצא שתחה"מ הוא לאחר הבירור (של עפר תשוב) ומכיון שכל לישראל יש להם חלק לעוה"ב קאי על תחה"מ נמצא שתחה"מ בא אחר הבירור של ועפר תשוב גו', ואינו בדרך ממילא.
אד"ש: הבירור דואל עפר תשוב, הוא בדרך ממילא ואינו תלוי בעבודה שלו, וראי" לזה שהמשנה אומרת (כל ישראל כו') חוץ מארבעה וכו', הרי מזה שכל ישראל חוץ מהם אף שבכל סדר עבודתם (חוץ להפרט שגרם בארבעה וכו' שלא יהי' להם חלק לעוה"ב) הם כמו ארבעה (וכו') אלה, יש להם חלק, והרי גם ירבעם בן נבט (שהוא מהארבעה שאין להם חלק) מת, ומיתתו בוודאי לא הייתה ע"י עבודתו א"כ מוכח שענין המיתה אינו תלוי בעבודה שהרי ודאי שמיתתו של ירבעם לא הייתה ע"י עבודתו .
ועוד בזה שהרי ביארנו מקודם דאפי' תינוק תיכף משנולד יש לו חלק בתחה"מ ואע"פ שאצלו אינו שייך ענין של עבודה.
רש"ג: האם זה הלכה פסוקה שצריך להיות ואל עפר תשוב בכל אחד?
אד"ש: כך מבואר בש"ס בהנוגע לצדיקים. דהגם דהצדיקים הם בשלימות גם הם צריכים לעבור (דורכגיין) הענין של חוזרים לעפר שעה אחת, וכן בענין דידן, ויש בזה עוד הסברה: (אבל בגמ' שבת, בנוגע חוזרים לעפרם לא משמע כן) יש שני עניינים תמוהים ושניהם נמצאים בזהר. הא' דמשה רבינו כתב ביום פטירתו י"ג ספרי תורה, ובמקום אחר מבואר שמשה רבינו נפטר ביום השבת בשעת מנחה, ולכן אומרים אז צדקתך צדק, ולכאו' הרי בשבת א"א לכתוב ס"ת, אפי' אחת, ועאכו"כ י"ג, ומתרץ הרמ"ע מפאנו שזה שנסתמו מעיינות החכ' של משה נחשב להסתלקות, כל מאן דנפל מדרגי' איקרי מית, וזה הי' בע"ש, ואז כתב י"ג ס"ת, והענין של ויקברו אותו וכו' הי' שבת בשעת מנחה, ולפי זה הרי הגמ' במס' שבת הייתה יכולה לתרץ שדי ומספיק שישכחו משנה אחת ונפלו ממדריגתם וזה יחשב כהסתלקות, על דרך ענין יפול צדיק וקם שגם זה הו"ע של מיתה כדמשמע בתניא, און דער נאך אויך בד"ה ובזה הנערה באה בנוגע ארויף גיין פון איין עולם צום צוויטן דארף מען דורך גיין דעם עמוד אין נהר דינור בכדי צו מבטל זיין דעם חיזו דעלמא פון פריערדיקן, במילא הייסט דאס א ענין פון מיתה איידער ער קומט צום העכער עולם, (אבער בנוגע צו משה'ן שטייט דער לשון גן עדן?)
רש"ג: איז דא פשוט דרגות - ג'"ע בנין ביהמי"ק תחה"מ?
אד"ש: דאס איז פשוט דרגות אין זמנים גשמיים.
רש"ג: האם זה מחולק לארבעים שנה?
אד"ש: בזהר פ' וירא מחלק הכל בארבעים שנה, ארבעים שנה ביאת המשיח, בנין
ביהמ"ק, תחה"מ.
רש"ג: כתוב בספרים שמתי א"י יקומו ארבעים שנה קודם.
אד"ש: כתוב שיקומו קודם אבל לא כתוב מספר. שאלו אותי איך אומרים שתחה"מ ארבעים שנה לאחרי ביאת משיח.
רשייג : מי שאל?
אד"ש: [דאס ווערט געבראכט א מקור אין א ספר, ומודפס כבר בקובץ ליובאוויטש:] יש חילוקים בתחה"מ בין אחד לשני בזמנים גשמיים, וכן אי' בגמ' (זבחים מנחות?) פסחים יומא, דכשיבנה ביהמ"ק יהיו שם משה ואהרן והם יורו אלך להתנהג. ובגמ' כתוב בפשטות. ולכאו' קשה הרי בניןו ביהמ"ק יהי' תיכף בביאת משיח - ומה יהי' ארבעים שנה בהנוגע לקרבנות וכו'? שמזה מוכח שמשה ואהרן יקומו לתחה"מ מיד בביאת משיח וישאלו אותם איך להתנהג בבגדים וכו', ולכאו' זה שכתוב שתהי' תקופה שתהי' ארבעים שנה בהנוגע לתחה"מ - ההסברה בפשטות, שבמשך ארבעים שנה יקומו כל ישראל. ווערט דאך די שאלה פאר וואס עפעס בא איינעם פריער און בא איינעם שפעטער? וע"ז בא המענה של הגמ', דמתי א"י יקומו קודם מתי חוץ לארץ, ובמקום אחר מובא בגמ' דצדיקים יקומו לפני האינם צדיקים, ובצדיקים גופא הרי יש כמה דרגות צדיק גמור, (צדיק שאינו גמור?) צדיק גדול וצדיק קטן. ומתורצת הקושי'.
רשייג: האם בתחה"מ יהי' זמן גשמי?
אד"ש: כן מוכח מענין הקרבנות (בזכרון אחדים: שיהי' אז הרע ויקריבו קרבנות לכפרה) וגם ממ"ש שמצות בטילות לע"ל, שזה קאי לאחר תחה"מ, ומוכח שאם לא בטילות - יש באפשרות לקיימם, והרי קיום המצוות אפשרי רק - כשיש זמן גשמי .
רש"ג: האם יהי' אותו מהות זמן כמו עכשיו?
אד"ש: כן - בזמן תחה"מ יהי' געוואלדיקע שינויים כמו וגר זאב עם כבש, אבל הזמן יהי'גשמי כמו עכשיו.
אי' שלפני המבול הי' מהלך הגלגלים יותר מהיר וכן הילוך השמש והירח (במדרש יש כמה דיעות בנוגע לזה) אבל בנוגע לאחר תחה"מ משמע ממ"ש בזהר שלושה התקופות - כל אחת של ארבעים שנה, ושלשתם - בחדא מחתא משמע מזה שארבעים שנה של תחה"מ הוא בדוגמת אלו שחשיב שם קודם. היינו זמן - בדיוק כמו עכשיו.
רש"ג: הרמב"ם פוסק שאין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד - שיהי'
אותו הסדר כמו עכשיו בגשמיות, והאיך יתכן הדבר?
אד"ש: לויט דעם רמב"ם איז א קלענערע קשי' ווייל לשיטת הרמב"ם איז תחה"מ נידעריקער פון ג"ע, ווייל שיטת הרמב"ם איז דאך אז א נשמה בגוף קען ניט דער גרייכן צו דעם עילוי ווי א נשמה בלי גוף ומכיון שבתחה"מ יהי' נשמות בגופים, אינם יכולים לקבל שלימות השכר, במילא מוכרחים לומר דג"ע למע' מזה, ושלימות השכר יהי' אחר תחה"מ, ומזה מוציא הרמב"ם דבר פלא שלאחר תחה"מ יהי' - עוד הפעם - העדר הגוף. במילא אז דער רמב"ם זאגט אזוי אויף תחה"מ איז ניט קיין פלא; אבער לויט די וואס לערנעו ווי דער רמב"ן שתחה"מ הוא למע' מג"ע, ובג"ע אין ענין הזמן ועל תחה"מ אומרים שאז יהי' זמן, (שעל"ז אפשרית המחלוקת אם מצות בטילות אם לא; ולפי הדיעה שמצות אינן בטילות וועט מען דארפן קוקן אויפן זייגער ווען איז זמן ק"ש ווען איז זמן שמו"ע, כנ"ל).
רש"ג: מתי יהי' חד חרוב.
אד"ש: אחרי כך.
רש"ג: זהו מהנ' אלפים יובלות?
אד"ש: לא, כל זה הוא בשמיטה שני', (כמו אלף הששי?) והיות שזה נקרא חד חרוב וכמו שמפרשים מבארים שנק' חרוב מפני שאז יתבטל סדר הזמנים, שאין ענין הילוך השמש והירח וכו' - הנה הפירוש הוא אז די מדידה וועט זייו פון טויזענט יאר.
רש"ג: אז לא יהי' התומ"צ?
אד"ש: ודאי לא, אבער די שאלה איז אין תחה"מ שזה יהי' באלף הששי און עס וועט זיין א נשמה בגוף, איז אין דעם דא צוויי דיעות צי מצות בטילות לע"ל צי ניט, און וויבאלד אז ס'איז שייך אין דעם א פלוגתא מוז מעון זאגן אז עס וועט זיין דעמאלט א סדר זמנים (אלו הכוונה ב"סדר זמנים" כמו שהוא למע' כו' נאר זמן בפשטות, ווי זמן איז אין עוה"ז הגשמי) און וועט דעמאלט זיין מצות וואס זיינען פארבונדן מיט זמן - מצות תפילין, מצות ק"ש, שמו"ע.
יש א מאדנע גמ' שממנה ראי' לשיטת הרמב"ם שאומר שמשיח ימלוך ובנו ובן בנו, ג' דורות. ומכיון שתחה"מ יהי' בזמנו של משיח איך ייתכן שימלוך בנו בזמן שמשיח עצמו קיים, לכן אומר הרמב"ם שיהיו ימות המשיח שלשה דורות ואח"כ יהי' חד חרוב, ואח"כ יהי' תכלית שלימות השכר - ג"ע.
אד"ש: דער שכר פון ג"ע איז דא אויך איצטער. אבער איצטער איז דאס ניט פאר נשמות בגופים, ביז וואנעט עס קומט עוה"ב; דערנאך וועלן זיי אלע אויף שטיין אין תחה"מ (אפי' משה רבינו (?)) במילא וועט זיין נאך אמאל נשמות בלי גופים און דעמאלט וועט זיין שלימות השכר בג"ע.
אבל לשיטת הרמב"ן הנה שלימות השכר יהי' בתחה"מ, וכן הוא בנוסח תפלת שבת שאין למע' מתחה"מ. ששם מוזכר ד' זמנים: עוה"ז, עוה"ב, ג"ע ותחה"מ, ותחה"מ אומרים בסוף - וסיים, מען דארף האבן דעם גוף אויך. . .
תשל"ד
- א-שופר-איז-א-שופר
- ידיד השטיבל
- הודעות: 157
- זיך רעגיסטרירט: מיטוואך נאוועמבער 08, 2017 3:26 pm
- האט שוין געלייקט: 184 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 154 מאל