משנה תורה משה מפי עצמו אמרן?

[נולד מאוחר]

לערנענדיג איבער די נושא פין משנה תורה איז מיר אויסגעקומען, אז לויט רוב דעות איז משנה תורה די אייגענע ווערטער פין משה רבינו, און נישט די רייד פון גאט.
אמר אביי לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים אבל קללות שבמשנה תורה פוסק, מאי טעמא הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן מגילה לא ב

האי דאקרי משנה תורה, משה מפי עצמו אמרן.
זוהר

איז מיין שאלה אזוי, וואס טוט זיך מיט דעם חז"ל סנהדרין צט א "תניא אידך כי דבר ה' בזה זה האומר אין תורה מן השמים ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה אלא משה מפי עצמו זהו כי דבר ה' בזה"
און אזוי פסק'נט דער הייליגער רמב"ם "האומר שאין התורה מעם ה', אפילו פסוק אחד, אפילו תיבה אחת, אם אמר משה אמרו מפי עצמו, הרי זה כופר בתורה"? רמב"ם הלכות תשובה ג ח

[ישבב הסופר]

בודאי אין שני המאמרים דומים זה לזה, על אף הדמיון שיש בלשון.
הכוונה משנה תורה 'משה מפי עצמו אמרה' הוא, שמשה רבינו נצטוה לכתוב את הדברים שאמר לישראל, וכלשון שאמר להם, ולא כרוב שאר התורה, שנכתב בלשון שנאמרה למשה. (ראה ע"ז אגרת באגרות חזו"א, על הבדל זה שיש בפרשיות שבתורה, שלפעמים מוצאים שהפרשה נכתבה בלשון דיבור הגבורה למשה, "וידבר ה' אל משה לאמר", ולפעמים דיבור משה לישראל - למשל "וידבר משה אל ראשי המטות".)
ומשנה תורה כולה נכתבה בסגנון השני, שהוא דיבור משה אל כל ישראל, (חוץ מסוף וילך). והוא מה שאמר להם משה בערבות מואב, וכלשונו. ואחרי שאמרו אל כל ישראל, נצטוה לכתוב מה שאמר. אבל בודאי הכל נצטוה לומר מפי הגבורה, בנבואה מפי ה'. וכשצווהו ה' לכתוב את הדברים, נטצווה לכתוב את הפרשיות בלשון שהוא נכתב בתורה, כל פרשה וסגנונו, וכן ספר דברים נצטווה לכתבו כך.

משא"כ הגמ' בסנהדרין מדבר על מי שאומר שמשה אמר פסוק מפי עצמו ח"ו, היינו שלא נצטווה מפי הגבורה לאמרו או לכתבו כלל, וה"ז אפיקורס.

[יידל]

שאלתי את פי מו"ר הוא רבינו הקדוש הגאון החסיד מו"ה אליהו מווילנא זצוק"ל, מה ההבדל בין התורה הקדושה ובין משנה תורה, ואמר לי כי הארבעה ספרים הראשונים היו נשמעים מפי הקב"ה בעצמו דרך גרונו של משה, לא כן ספר דברים היו ישראל שומעים את דברי הספר הזה כאשר שמעו דברי הנביאים, אשר אחר שהקב"ה אמר אל הנביא היום, וליום מחר הלך הנביא והשמיע החזון אל ישראל, וא"כ בעת אשר דיבר הנביא אל העם כבר היה נעתק ממנו הדיבור האלוקי, כן היה ספר דברים נשמע אל ישראל מפי משה רבינו ע"ה בעצמו (ספר אהל יעקב, להמגיד מדובנא, פרשת דברים)

ועיין בארטסקרול ברענגט א פאק מיט מראי מקומות: תוס' רי"ד, ר"ן, ושיטה למס' מגילה - על אתר; זוהר, ויקרא ז, א; רבנו בחיי דברים כט, ו; אברנבאל בהקדמתו לדברים; שו"ת הרשבש סימן כא; גור אריה (מהר"ל) דברים כח, כד; אוחה"ק דברים א, א;

[נולד מאוחר]

ישבב, ידל , שכח פאר די ענטפער. סזעט מיר אויס אז סאיז יא דא וואס האלטן אדערש.
פין דא איז משמע אז משה רבינו רעדט פין זיך אליין.
תנחומא, דברים, פרק א
אלה הדברים אשר דבר משה וגו'
אמרו ישראל: אתמול אמרת, לא איש דברים אנכי, ועכשיו אתה מדבר כל כך?!

אור החיים הק'
דברים פרק-א
{א} אלה הדברים וגו'. אלה מיעט הקודם, פי' לפי שאמר אשר דבר משה שהם דברי עצמו, שכל הספר תוכחות הם מוסר ממשה לעובר פי ה', ואמרו ז''ל (מגילה ל''א:) קללות שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן, ואפילו מה שחזר ופירש מאמרי ה' הקודמין לא נצטוה עשות כן אלא מעצמו חזר הדברים, וחש הכתוב לומר כי כדרך שאמר משה מפי עצמו דברים כאלה כמו כן במאמרים הקודמין אמר משה מפי עצמו איזה דבר, לזה אמר אלה הדברים פי' אלה לבד הם הדברים אשר דבר משה דברי עצמו אבל כל הקודם בד' חומשים לא אמר אפילו אות אחת מעצמו אלא הדברים שיצאו מפי המצוה כצורתן בלא שום שינוי אפילו אות אחת יתירה או חסרה.

[חאצקל]

בכלל זעען מיר אז די מצוות התלוים בלב עקזיסטירט נאר אין דברים, מה שאין כן אין די פריערדיגע ספרים

[gehlungen]

לערנענדיג איבער די נושא פין משנה תורה איז מיר אויסגעקימען, אז לויט רוב דיעת איז משנה תורה די אייגינע ווערטער פין משה רבינו, און נישט די רייד פין גאט.
אמר אביי לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים אבל קללות שבמשנה תורה פוסק מאי טעמא הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן מגילה לא ב

האי דאקרי משנה תורה, משה מפי עצמו אמרן.
זוהר

איז מיין שאלה אזוי וואס טוט זיך מיט דעם חז"ל סנהדרין צט א"תניא אידך כי דבר ה' בזה זה האומר אין תורה מן השמים ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו זהו כי דבר ה' בזה "
און אזוי פסקנט די הייליגע רמב"ם "האומר שאין התורה מעם ה', אפילו פסוק אחד, אפילו תיבה אחת, אם אמר משה אמרו מפי עצמו, הרי זה כופר בתורה,"? רמב"ם הלכות תשובה ג ח

I heard that by kabulas hatoire every bal meem or sick person got healed except MOISHE RABEINEE Because it was shchine medaberes meetoich groinoy shel Moisheh! But now (eileh hadvoorim ahsher deeber moishe)he was healed from his speach problem )

[נולד מאוחר]

בכלל זעען מיר אז די מצוות התלוים בלב עקזיסטירט נאר אין דברים, מה שאין כן אין די פריערדיגע ספרים

למשל?
סא?

[חאצקל]

כי אם ליראה, ואהבת את ד', פן יפתה לבבכם, ועוד

[נח געציל]

אור החיים הק'
דברים פרק-א
{א} אלה הדברים וגו'. אלה מיעט הקודם, פי' לפי שאמר אשר דבר משה שהם דברי עצמו, שכל הספר תוכחות הם מוסר ממשה לעובר פי ה', ואמרו ז''ל (מגילה ל''א:) קללות שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן, ואפילו מה שחזר ופירש מאמרי ה' הקודמין לא נצטוה עשות כן אלא מעצמו חזר הדברים, וחש הכתוב לומר כי כדרך שאמר משה מפי עצמו דברים כאלה כמו כן במאמרים הקודמין אמר משה מפי עצמו איזה דבר, לזה אמר אלה הדברים פי' אלה לבד הם הדברים אשר דבר משה דברי עצמו אבל כל הקודם בד' חומשים לא אמר אפילו אות אחת מעצמו אלא הדברים שיצאו מפי המצוה כצורתן בלא שום שינוי אפילו אות אחת יתירה או חסרה.

דער כלי חמדה איז מסביר דעם אוחה"ק אזוי. אז ספר דברים האט משה רבינו טאקע קודם געזאגט מפי עצמו, אבער נאכדעם האט דער רבוש"ע מסכים געווען צו משה רבינו'ס ווערטער און אים געהייסן אז ער זאל דאס אראפשרייבן אלץ א חלק פון די תורה.

שאלתי את פי מו"ר הוא רבינו הקדוש הגאון החסיד מו"ה אליהו מווילנא זצוק"ל, מה ההבדל בין התורה הקדושה ובין משנה תורה, ואמר לי כי הארבעה ספרים הראשונים היו נשמעים מפי הקב"ה בעצמו דרך גרונו של משה, לא כן ספר דברים היו ישראל שומעים את דברי הספר הזה כאשר שמעו דברי הנביאים, אשר אחר שהקב"ה אמר אל הנביא היום, וליום מחר הלך הנביא והשמיע החזון אל ישראל, וא"כ בעת אשר דיבר הנביא אל העם כבר היה נעתק ממנו הדיבור האלוקי, כן היה ספר דברים נשמע אל ישראל מפי משה רבינו ע"ה בעצמו (ספר אהל יעקב, להמגיד מדובנא, פרשת דברים)

ר' יעקב עמדין אויף די אויבנדערמאנטע גמרא אין מסכת סנהדרין זאגט פונקט פארקערט, אז נאר ספר דברים האט משה רבינו געזאגט און עס איז געווען שכינה מדברת מתוך גרונו של משה, און דאס מיינט משה מפי עצמו אמרן, משא"כ די אנדערע ספרים האט משה רבינו נאר איבערגעגעבן מפי הגבורה.

[נולד מאוחר]

אור החיים הק'
דברים פרק-א
{א} אלה הדברים וגו'. אלה מיעט הקודם, פי' לפי שאמר אשר דבר משה שהם דברי עצמו, שכל הספר תוכחות הם מוסר ממשה לעובר פי ה', ואמרו ז''ל (מגילה ל''א:) קללות שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן, ואפילו מה שחזר ופירש מאמרי ה' הקודמין לא נצטוה עשות כן אלא מעצמו חזר הדברים, וחש הכתוב לומר כי כדרך שאמר משה מפי עצמו דברים כאלה כמו כן במאמרים הקודמין אמר משה מפי עצמו איזה דבר, לזה אמר אלה הדברים פי' אלה לבד הם הדברים אשר דבר משה דברי עצמו אבל כל הקודם בד' חומשים לא אמר אפילו אות אחת מעצמו אלא הדברים שיצאו מפי המצוה כצורתן בלא שום שינוי אפילו אות אחת יתירה או חסרה.

דער כלי חמדה איז מסביר דעם אוחה"ק אזוי. אז ספר דברים האט משה רבינו טאקע קודם געזאגט מפי עצמו, אבער נאכדעם האט דער רבוש"ע מסכים געווען צו משה רבינו'ס ווערטער און אים געהייסן אז ער זאל דאס אראפשרייבן אלץ א חלק פון די תורה.

איך זאג נישט אז לויט די או"ח איז משנה תורה נישט קיין חלק פין די תורה, אוודאי איז עס תורה אין גאט האט מסכים געווען צי משה רבינו'ס רייד.
נאך אלץ איז דאס נכלל אין די גמ' "שלא אמרו הקב"ה אלא משה מפי עצמו זהו כי דבר ה' בזה" . די פאקט אז גאט האט מסכים געווען מאכט עס נישט אויס משה רבינו'ס אייגענע רייד.
שטעל דיך פאר איינער זאגט למשל "פרשת ויגש משה מפי עצמו אמרת און גאט האט מסכים געווען דערצי" איז עס אויסגעהאלטן?

[ברוך שפינוזה]

בכלל זעען מיר אז די מצוות התלוים בלב עקזיסטירט נאר אין דברים, מה שאין כן אין די פריערדיגע ספרים

אזויווי אין אלע דרשות פון די נביאים, ס'איז דאכצעך די איינציגסטע זאך וואס די נביאים זאגן, נאכאמאל און נאכאמאל.

[סקעפטיקער]

בודאי אין שני המאמרים דומים זה לזה, על אף הדמיון שיש בלשון.
הכוונה משנה תורה 'משה מפי עצמו אמרה' הוא, שמשה רבינו נצטוה לכתוב את הדברים שאמר לישראל, וכלשון שאמר להם, ולא כרוב שאר התורה, שנכתב בלשון שנאמרה למשה. (ראה ע"ז אגרת באגרות חזו"א, על הבדל זה שיש בפרשיות שבתורה, שלפעמים מוצאים שהפרשה נכתבה בלשון דיבור הגבורה למשה, "וידבר ה' אל משה לאמר", ולפעמים דיבור משה לישראל - למשל "וידבר משה אל ראשי המטות".)
ומשנה תורה כולה נכתבה בסגנון השני, שהוא דיבור משה אל כל ישראל, (חוץ מסוף וילך). והוא מה שאמר להם משה בערבות מואב, וכלשונו. ואחרי שאמרו אל כל ישראל, נצטוה לכתוב מה שאמר. אבל בודאי הכל נצטוה לומר מפי הגבורה, בנבואה מפי ה'. וכשצווהו ה' לכתוב את הדברים, נטצווה לכתוב את הפרשיות בלשון שהוא נכתב בתורה, כל פרשה וסגנונו, וכן ספר דברים נצטווה לכתבו כך.

משא"כ הגמ' בסנהדרין מדבר על מי שאומר שמשה אמר פסוק מפי עצמו ח"ו, היינו שלא נצטווה מפי הגבורה לאמרו או לכתבו כלל, וה"ז אפיקורס.

די לשון הגמרא אין סנהדרין איז "ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו" לויט דיין פשט וואלט געדאפט שטיין עפעס ווי "שלא כתבו משה מפי הקדוש ברוך הוא אלא מפי עצמו". די לשון הספרי איז נאך מער בולט "אמר כל התורה אמר מפי הקודש ודבר זה משה מפי עצמו אמרו".

לדעתי איז פשט אין די ברייתא דלא כהרמב"ם אז די כוונה איז אז די אייבערשטער האט געהייסן משה שרייבן פון בראשית ברא ביז לעיני כל ישראל, נאר מ'רעדט פון די מצוות וואס משה רבינו האט געזאגט פאר די אידן אז ער האט עס נישט געזאגט מפי עצמו נאר מפי הגבורה, און מ'רעדט בכלל נישט פון אזא פסוק ובני דן חושים.

איז דאס א סתירה צו די גמרא אז משנה תורה משה מפי עצמו אמרן? יתכן אז נישט, ווייל די ברייתא אין סנהדרין רעדט נאר פון זאכן וואס משה האט איבערגעזאגט מפי הגבורה, משא"כ די קללות שבמשנה תורה וואס פשטות הפסוקים איז אז משה רבינו האט עס אליינס געזאגט איז טאקע "מפי עצמו אמרן", פונקט ווי "איכה אשא לבדי טרכחם ומשאכם וריבכם" האט משה רבינו נישט געזאגט מפי הגבורה.

(מ'קען שפעקולירן אויב די געדאנק פון "משה מפי עצמו אמרן" איז אויך אויף די חוקים ומשפטים פון משנה תורה, סברא זאגט אז נישט, הגם ר' נסים ממרסיי האט געהאלטן אז יא).

מיט דעם וועט פארענטפערט ווערן די שיטה פון כמה ראשונים (אבע"ז, ר' יהודה החסיד ועוד) אז אסאך פסוקים זענען צוגעלייגט געווארן שפעטער, און כאמור איז עס בכלל נישט קיין סתירה צו די ברייתא אין סנהדרין.

די דיעה ווערט דערמאנט אינעם פירוש צפנת פענח אויפן אבע"ז "ואם תאמר: עוד הנה אמרו רבותינו ז"ל בסנהדרין פרק חלק, שאפילו אמר כל התורה כולה מן השמיים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה, אלא מפי משה עצמו אמרה עליו הכתוב אמר (במדבר ט"ו, לא): 'כי דבר ה' בזה'? ויש להשיב, כי על עניין המצוות, כאשר אמרנו למעלה, ולא על הסיפור".