ווען שבת איז אויסגעפאלן דינסטיג
-
- וְאֶת־הָאֶ֜לֶף
- הודעות: 1093
- זיך רעגיסטרירט: דאנערשטאג יאנואר 18, 2018 3:34 pm
- האט שוין געלייקט: 566 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 1901 מאל
ווען שבת איז אויסגעפאלן דינסטיג
איינמאל איז שבת אויסגעפאלן דינסטאג.
אזוי האט פאסירט, ס'איז געווען א טעות אין די לוח אין מ'האטזיך פארחעשבונט, און שבת איז אויסגעפאלן דינסטאג.
סהאט זיך אנגעהויבן א גאנצע רייע שאלות. למשל וועלכע פרשה ליינט מען?
נאך א לענגערע שמועס מיט אלע רבנים איז געבליבן אז מגייט ליינען פרשת בראשית פון ויהי ערב ויהי בוקר יום שני ביז נאך ויכולו, צו מרמז זיין אז שבת געפאלט אויס דינסטיג.
אלעס אנדערש איז געווען ווי געווענליך, תפילות, קיגעל זמירות וכו'
די גאנצע שבת איז אריבער בשלום אין דער עולם האט זיך שטארק געפרייט אז מהאט באוויזען דורכצומאכען דעם לאנגען דינסטיגדיגן שבת
נאר ר' פרחיה האט אויסגעזען זייער באזארגט
ר' פרחיה איז א איד א נגיד און אויך א יודע ספר, אפילו דער רבי האט זיך גערעכנט מיט זיין מיינונג
וואס איז ר' פרחיה? האט שמעיה אים געפרעגט אהיימגייענדיג פון קידוש
ענטפערט ר' פרחיה:
כ'האב סתם געטראכט, וואס טו מיר אויב נעקסטע וואך געפאלט שבת מיטוואך?
וואס איז די פראבלעם? פארשטייט נישט שמעיה, מוועט ליינען פרשת בראשית פון יום רביעי ביז נאך ויכולו
כאפסט נישט שמעיה', טענהט ר' פרחיה. כפארשטיי אז מיט קריאת התורה קעמען זיך א עצה געבן, אבער וואס טו מיר אויב קימעדיגע ואך געפאלט שבת מאנטיג, און נאכדעם דאנערשטאג, ס'עט דאך פארדרייען די גאנצע מהלך החיים
שמעיה טראכט אריין אין ער ווייסט נישט וואס צי ענטפערן. ענדליך ריפט ער זיך אן:
לאמיך אייך פרעגען ר' פרחיה, איר זענט דאך א עלטערע איד, ווי זוי האט טאקע פאסירט אזא מעשה אז שבת איז געפאלן דינסטאג?
ר' פרחיה טראכט אריין אין ער קען נישט מחליט זיין אויב ער זאל דערציילען די גאנצע השתלשלות.
(פארזעצונג קימט נישט אי"ה)
אזוי האט פאסירט, ס'איז געווען א טעות אין די לוח אין מ'האטזיך פארחעשבונט, און שבת איז אויסגעפאלן דינסטאג.
סהאט זיך אנגעהויבן א גאנצע רייע שאלות. למשל וועלכע פרשה ליינט מען?
נאך א לענגערע שמועס מיט אלע רבנים איז געבליבן אז מגייט ליינען פרשת בראשית פון ויהי ערב ויהי בוקר יום שני ביז נאך ויכולו, צו מרמז זיין אז שבת געפאלט אויס דינסטיג.
אלעס אנדערש איז געווען ווי געווענליך, תפילות, קיגעל זמירות וכו'
די גאנצע שבת איז אריבער בשלום אין דער עולם האט זיך שטארק געפרייט אז מהאט באוויזען דורכצומאכען דעם לאנגען דינסטיגדיגן שבת
נאר ר' פרחיה האט אויסגעזען זייער באזארגט
ר' פרחיה איז א איד א נגיד און אויך א יודע ספר, אפילו דער רבי האט זיך גערעכנט מיט זיין מיינונג
וואס איז ר' פרחיה? האט שמעיה אים געפרעגט אהיימגייענדיג פון קידוש
ענטפערט ר' פרחיה:
כ'האב סתם געטראכט, וואס טו מיר אויב נעקסטע וואך געפאלט שבת מיטוואך?
וואס איז די פראבלעם? פארשטייט נישט שמעיה, מוועט ליינען פרשת בראשית פון יום רביעי ביז נאך ויכולו
כאפסט נישט שמעיה', טענהט ר' פרחיה. כפארשטיי אז מיט קריאת התורה קעמען זיך א עצה געבן, אבער וואס טו מיר אויב קימעדיגע ואך געפאלט שבת מאנטיג, און נאכדעם דאנערשטאג, ס'עט דאך פארדרייען די גאנצע מהלך החיים
שמעיה טראכט אריין אין ער ווייסט נישט וואס צי ענטפערן. ענדליך ריפט ער זיך אן:
לאמיך אייך פרעגען ר' פרחיה, איר זענט דאך א עלטערע איד, ווי זוי האט טאקע פאסירט אזא מעשה אז שבת איז געפאלן דינסטאג?
ר' פרחיה טראכט אריין אין ער קען נישט מחליט זיין אויב ער זאל דערציילען די גאנצע השתלשלות.
(פארזעצונג קימט נישט אי"ה)
"וואס וועל איך טוהן אז מ׳וועט איין שיינעם טאג געוואר ווערן אז איך בין נישט קיין אמתע רבי?"
- אהבת ישראל מוויזניץ
- אהבת ישראל מוויזניץ
- ליטוואק פון בודאפעסט
- שריפטשטעלער
- הודעות: 9705
- זיך רעגיסטרירט: מיטוואך דעצעמבער 19, 2012 6:51 pm
- האט שוין געלייקט: 3162 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 9133 מאל
Re: ווען שבת איז אויסגעפאלן דינסטיג
ר׳ גדליה, איהר נעמט אונז אויף א רייזע דא. די אלע ארטיקלען זענען פארבונדען?
מ׳דארף איין זאך געדענקען, אויב ויזתא איז א מזוזה, איז פרשנדתא אויך א מזוזה.
מ׳דארף איין זאך געדענקען, אויב ויזתא איז א מזוזה, איז פרשנדתא אויך א מזוזה.
The greatest obstacle to discovery is not ignorance--it is the illusion of knowledge.
(Daniel J. Boorstin) דא
(Daniel J. Boorstin) דא
- שושן פורים
- ידיד ותיק
- הודעות: 816
- זיך רעגיסטרירט: מאנטאג יולי 08, 2013 12:11 am
- האט שוין געלייקט: 500 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 1005 מאל
איך בין שוין אויך גוט צומישט, בין איך א נער אז איך כאפ נישט די טיפקייט, אדער איז עס א לאנגע קאמפליצירטע רייזע אין מים שאין להם סוף.
אגב, אז מען רעדט שוין, אויב כבתה זקוק לה איז דאך רב האי גאון א רעכטע צאנז'ע אייניקל, קומט דאך אויס אז מען טאר נישט חתונה מאכן אין עטרת מאיר צבי אן רשות פונעם שארמאשער....
אגב, אז מען רעדט שוין, אויב כבתה זקוק לה איז דאך רב האי גאון א רעכטע צאנז'ע אייניקל, קומט דאך אויס אז מען טאר נישט חתונה מאכן אין עטרת מאיר צבי אן רשות פונעם שארמאשער....
דער חסיד פארן מאדערן ארטאדאקס איז פונקט ווי דער לב טהור פארן חסיד ודו'ק
-
- וְאֶת־הָאֶ֜לֶף
- הודעות: 1093
- זיך רעגיסטרירט: דאנערשטאג יאנואר 18, 2018 3:34 pm
- האט שוין געלייקט: 566 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 1901 מאל
כוועל אייך זאגען דעם אמת, כווייס אליין נישט פשט אין די מעשה. כ'האב געווארט צו זען ווער סוועט לייקן און אזוי וועל איך קענען זיי פרעגען פשט. יעצט זע איך קיינער ווייסט נישט פשט.
"וואס וועל איך טוהן אז מ׳וועט איין שיינעם טאג געוואר ווערן אז איך בין נישט קיין אמתע רבי?"
- אהבת ישראל מוויזניץ
- אהבת ישראל מוויזניץ
- ונבנתה העיר
- שריפטשטעלער
- הודעות: 3795
- זיך רעגיסטרירט: מיטוואך יולי 25, 2012 5:41 am
- האט שוין געלייקט: 6591 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 8112 מאל
איי, גדליה, א רחמנות אויף אייך. וואס פארשטייט דען א פרענק פשט אין א רמב"ם?
שבת איז דאך דער געטליכער טאג, דער טאג ווען מ'שאקעלט זיך אפ פון די עפרוריות פון דער וועלט און איר אייז-קריעם, און מען דערמאנט זיך אין דעם בורא, מהוה און מחי', וואס א גאנצע וואך מעג מען זיין נאמען נישט אויף די לעפצן ארויפברענגען, גזירה שמא יתעורר.
האט זיך אבער אמאל געמאכט, ס'איז געקומען את אשר יגורנו, און שבת איז געפאלן דינסטאג. דער עולם האט זיך דערמאנט אז מ'געפונט זיך נישט דא צו פארעכטן פארשטאפטע סינקס. נו, וואס טוט מען דא? כ'האב בטעות אנגעצונדען דעם בידערמאן אין א גרינעם דינסטאג.
בלית ברירה האט מען זיך גענומען ליינען בראשית. יא, על אפי ועל חמתי, אלעס, אפי' מיין שוויגער'ס נאז, האט גאט באשאפען. טראמפ, אייוועלט, טרעפיק - כי ממך הכל.
די קוגעל און זמירות זענען געגאנגען ווי געווענליך. מ'האט זיך פרובירט מנחם זיין אז אידישקייט איז זיס. איר ווייסט וואס כ'מיין? יא? דער מהלך פון שבת איז א פעמילי טאג, און חזיר האט נישט גוטע דזשינס.
אחד הי' ר' פרחי', ער האט געהאט א ווייטע בליק. גוט, ס'האט זיך איינמאל געמאכט, דער עולם האט זיך בטעות דערמאנט אין גאט. וואס וועט מען אבער טון אז נעקסטע וואך וועט ער זיך אנרוקען מאנטאג, דערנאך דארנערשטאג, מ'קען דאך נישט פירען אזא ווערטשאפט, גאד קענט שאו אפ אומגערופען, ער צושטערט דאך מיר די גאנצע מעשה.
דערנאך ספק'עט זיך ר' פרחי' צי ער זאל דערציילען דעם סוד פון די גאנצע השתלשלות, פון א"'ק, מו"ס, י"ס, שאין מגלין אלא לצנועין, אדער טאר מען נישט ארויסזאגען א דבר שבקדושה ווען דער עולם איז פארשמירט בשמרי האופנים.
שבת איז דאך דער געטליכער טאג, דער טאג ווען מ'שאקעלט זיך אפ פון די עפרוריות פון דער וועלט און איר אייז-קריעם, און מען דערמאנט זיך אין דעם בורא, מהוה און מחי', וואס א גאנצע וואך מעג מען זיין נאמען נישט אויף די לעפצן ארויפברענגען, גזירה שמא יתעורר.
האט זיך אבער אמאל געמאכט, ס'איז געקומען את אשר יגורנו, און שבת איז געפאלן דינסטאג. דער עולם האט זיך דערמאנט אז מ'געפונט זיך נישט דא צו פארעכטן פארשטאפטע סינקס. נו, וואס טוט מען דא? כ'האב בטעות אנגעצונדען דעם בידערמאן אין א גרינעם דינסטאג.
בלית ברירה האט מען זיך גענומען ליינען בראשית. יא, על אפי ועל חמתי, אלעס, אפי' מיין שוויגער'ס נאז, האט גאט באשאפען. טראמפ, אייוועלט, טרעפיק - כי ממך הכל.
די קוגעל און זמירות זענען געגאנגען ווי געווענליך. מ'האט זיך פרובירט מנחם זיין אז אידישקייט איז זיס. איר ווייסט וואס כ'מיין? יא? דער מהלך פון שבת איז א פעמילי טאג, און חזיר האט נישט גוטע דזשינס.
אחד הי' ר' פרחי', ער האט געהאט א ווייטע בליק. גוט, ס'האט זיך איינמאל געמאכט, דער עולם האט זיך בטעות דערמאנט אין גאט. וואס וועט מען אבער טון אז נעקסטע וואך וועט ער זיך אנרוקען מאנטאג, דערנאך דארנערשטאג, מ'קען דאך נישט פירען אזא ווערטשאפט, גאד קענט שאו אפ אומגערופען, ער צושטערט דאך מיר די גאנצע מעשה.
דערנאך ספק'עט זיך ר' פרחי' צי ער זאל דערציילען דעם סוד פון די גאנצע השתלשלות, פון א"'ק, מו"ס, י"ס, שאין מגלין אלא לצנועין, אדער טאר מען נישט ארויסזאגען א דבר שבקדושה ווען דער עולם איז פארשמירט בשמרי האופנים.
מ'דארף צוריק אראפברענגען דעם רבי'ן
אמר ונבנתה: אל עבר החלון נשקפתי ונתתי אל לבי כי שבת האדם ממנו, חומר וגשם – ורוח אין, בחנתיו, והנה הוא תולדת מקריו – כאשר ילך המקרה כך יתעצב לבו ודמותו, לרגעים אבחננו, כאשר יאמר החכם כי אין הוויית רגע מול רגע נוצרת כי אם בהתחדש מקריו, ואל מי יקר המקרה?
אמר ונבנתה: אל עבר החלון נשקפתי ונתתי אל לבי כי שבת האדם ממנו, חומר וגשם – ורוח אין, בחנתיו, והנה הוא תולדת מקריו – כאשר ילך המקרה כך יתעצב לבו ודמותו, לרגעים אבחננו, כאשר יאמר החכם כי אין הוויית רגע מול רגע נוצרת כי אם בהתחדש מקריו, ואל מי יקר המקרה?
-
- חבר ותיק
- הודעות: 3833
- זיך רעגיסטרירט: מאנטאג אפריל 09, 2012 9:21 pm
- האט שוין געלייקט: 3807 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 1797 מאל
- רביה''ק זי''ע
- שריפטשטעלער
- הודעות: 5435
- זיך רעגיסטרירט: דאנערשטאג פעברואר 15, 2018 8:46 pm
- געפינט זיך: אין קוויטל-שטוב
- האט שוין געלייקט: 5089 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 6524 מאל
ונבנתה העיר האט געשריבן:דערנאך ספק'עט זיך ר' פרחי' צי ער זאל דערציילען דעם סוד פון די גאנצע השתלשלות, פון א"'ק, מו"ס, י"ס, שאין מגלין אלא לצנועין, אדער טאר מען נישט ארויסזאגען א דבר שבקדושה ווען דער עולם איז פארשמירט בשמרי האופנים.
עיין בשו"ת צפנת פענח ח"ב סוף סימן ח'... "אך מה אני יכול לכתוב למתנגד כמוך..." עיי"ש ותמצא נחת.
Do y'all remember before the internet that people thought the cause of stupidity was the lack of access to information? Yeah, it wasn't that
-
- שריפטשטעלער
- הודעות: 378
- זיך רעגיסטרירט: דאנערשטאג פעברואר 26, 2015 12:17 am
- האט שוין געלייקט: 262 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 1509 מאל
כוועל אייך זאגן גדליה איך גלייב דיר נישט אז דו פארשטייסט נישט פשט נאר וואס דען כיון שניתנה רשות למשחית וועל איך אויך זאגן פשט מה שעלה בדעתי בעת כניסת החג ואין אדם רואה אלא מהרהורי לבו וכו' והבן וק"ל והמ"י ודפח"ח
איינמאל איז שבת געפאלן דינסטאג. פירש"י כלל ישראל גייט אן מיט א סיסטעם טאג איין טאג אויס יאר נאך יאר תקופה ותקופה אן קיין שינויים און קיין זיך וויסנדיג מאכן פון דעם ארומיגן וועלט, יעדע זאך ווערט שיין פארטייטשט מיט א מאמר חז"ל די פאגראמען זענען די ידי עשו וואס דער מדרש ברענגט און די מגיפות זענען די קליפין מסואבין וואס דער זוהר רעדט און שוין.
מאכט זיך אבער אמאל אז עס געפאלט שבת אין דינסטאג, א האלאקאוסט, אונטערנעט, מדינה, יעדער איז מתחילה צומישט, ווי שטעלט מען דאס צוזאם מיט יודישקייט. אבער קהל האט זיך אן עצה געגעבן מען האט געזעצט א בית דין און געפסקנט אז מען דארף ליינען בראשית מיט א ברכה אבער אן קדיש. מוועט שרייבן תשובות לגבי עגונות און שלש שבועות און די מדרשים וועלן פארזעצן צו פארענטפערט ווערן.
דער רבי פרחיה אבער איז א איד א משכיל ער דרייט זיך ארום מיט פייגלעך אין קאפ, וואס וועט זיין אויב? נו, וואס? מען וועט מסדר זיין די מדרשים אויפן שענסטן פארנעם.. ר' פרחיה לאזט זיך אבער נישט כאטש ער קווענקלט זיך וויאזוי צו אנהייבן מסביר זיין זיינע ווילדע געדאנקען פאר דעם תמימותדיגן יונגערמאן.
היינט נאכמיטאג האב איך זוכה געווען צו ליינען דעם וועקער וראיתי שכוונתי לדעתו הגדולה פון רבי יצחק וואלד אין זיין סיפור הקדוש והנורא, ועתה עלה בדעתי שגם גדליה כיוון לזה. וה' הטוב יכפר בעד.
איינמאל איז שבת געפאלן דינסטאג. פירש"י כלל ישראל גייט אן מיט א סיסטעם טאג איין טאג אויס יאר נאך יאר תקופה ותקופה אן קיין שינויים און קיין זיך וויסנדיג מאכן פון דעם ארומיגן וועלט, יעדע זאך ווערט שיין פארטייטשט מיט א מאמר חז"ל די פאגראמען זענען די ידי עשו וואס דער מדרש ברענגט און די מגיפות זענען די קליפין מסואבין וואס דער זוהר רעדט און שוין.
מאכט זיך אבער אמאל אז עס געפאלט שבת אין דינסטאג, א האלאקאוסט, אונטערנעט, מדינה, יעדער איז מתחילה צומישט, ווי שטעלט מען דאס צוזאם מיט יודישקייט. אבער קהל האט זיך אן עצה געגעבן מען האט געזעצט א בית דין און געפסקנט אז מען דארף ליינען בראשית מיט א ברכה אבער אן קדיש. מוועט שרייבן תשובות לגבי עגונות און שלש שבועות און די מדרשים וועלן פארזעצן צו פארענטפערט ווערן.
דער רבי פרחיה אבער איז א איד א משכיל ער דרייט זיך ארום מיט פייגלעך אין קאפ, וואס וועט זיין אויב? נו, וואס? מען וועט מסדר זיין די מדרשים אויפן שענסטן פארנעם.. ר' פרחיה לאזט זיך אבער נישט כאטש ער קווענקלט זיך וויאזוי צו אנהייבן מסביר זיין זיינע ווילדע געדאנקען פאר דעם תמימותדיגן יונגערמאן.
היינט נאכמיטאג האב איך זוכה געווען צו ליינען דעם וועקער וראיתי שכוונתי לדעתו הגדולה פון רבי יצחק וואלד אין זיין סיפור הקדוש והנורא, ועתה עלה בדעתי שגם גדליה כיוון לזה. וה' הטוב יכפר בעד.
- ליטוואק פון בודאפעסט
- שריפטשטעלער
- הודעות: 9705
- זיך רעגיסטרירט: מיטוואך דעצעמבער 19, 2012 6:51 pm
- האט שוין געלייקט: 3162 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 9133 מאל
Re: ווען שבת איז אויסגעפאלן דינסטיג
און איך האב גאר אן אנדערען פשט.
די מעשה איז דאך נישט געשטויגען און נישט געפלויגען, ווייל שבת קען נישט זיין דינסטאג.
דאס האט אבער קיינעם נישט געשטערט.
נאר ווען מ׳איז אנגעקומען צום הארבע קשיא וואס מ׳גייט טון טאמער עס פאסירט אום דאנערשטאג, האט זיך אלסדינג אפגעשטעלט.
מ׳דארף ממשיך זיין מיט׳ן הסבר?
Sent from my LG-K373 using Tapatalk
די מעשה איז דאך נישט געשטויגען און נישט געפלויגען, ווייל שבת קען נישט זיין דינסטאג.
דאס האט אבער קיינעם נישט געשטערט.
נאר ווען מ׳איז אנגעקומען צום הארבע קשיא וואס מ׳גייט טון טאמער עס פאסירט אום דאנערשטאג, האט זיך אלסדינג אפגעשטעלט.
מ׳דארף ממשיך זיין מיט׳ן הסבר?
Sent from my LG-K373 using Tapatalk
The greatest obstacle to discovery is not ignorance--it is the illusion of knowledge.
(Daniel J. Boorstin) דא
(Daniel J. Boorstin) דא
-
- מאנשי שלומינו
- הודעות: 37
- זיך רעגיסטרירט: מיטוואך סעפטעמבער 12, 2018 8:27 am
- האט שוין באקומען לייקס: 17 מאל
איך מיין אז דער משל קומט אונז ווייזן אז אונזער עולם האט ליב זיך מפלפל צו זיין אין נארישקייטן און אין זאכן וואס קענען נישט זיין, אדער האבן א פשוט'ע פשט, און מען מאכט גאנצע פלפולים צו זאגען פשט, און כדי מען זאל גלייבן, מאכט מען זיך ווי מען פארהוילט פארשידענע זאכן וואס מען קען נישט זאגן, אזוי אז מען זאל גלייבן די נארישקייטן.
עס געפעלט אייך נישט? איר קענט מיר רופען צו ונתנה תוקף!
- קטלא קניא
- שריפטשטעלער
- הודעות: 127
- זיך רעגיסטרירט: זונטאג אפריל 08, 2018 5:43 pm
- האט שוין געלייקט: 70 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 607 מאל
כמה מעלות טובות להסיפור של חברינו ר' גדליה המחוכם ובואו ונחזיק ליה טיבותא על שהחזיר עטרה ליושנה וסיפר מעשה רב שכמה הלכתא רברבי נשתרבבו ממנו על הסוגיא של ז' שחל בג' שדנו בזה הני אשלי רברבי בבית המחוקקים כשבא לפניהם ברעט קאַווענאָ לתהות על קנקנו ולנסותו האיש אמת הוא ואם שונא בשר היא נפשו בכדי למנותו לשופט אשר יהיה בימינו וכשנשאל על הז' שנפל בג' ענה ואמר שהמדובר בשם נרדף למשחקי שותי שכר ואין הכוונה חלילה להלכות התלויים בשערה ובשאר איברים שאין מכניסים לבית הקאווע מפני הכבוד. ועל הסיפור בו יאמר שנשתכח בימי אבלו של רבינו פרחיה אשר הוא הגבר הוקם עול ותיקן לקרוא בתורה בכל יום ויהי ערב ויהי בוקר של אותו יום וגם לרבות יום המחרת משום ספיקא דיומא ופרי החג יוכיחו ולאחר שנשתכחו מצאם רבינו גדליה בהגניזה הידועה בפען סטריט אשר היא בין חערסאן לקהיר בדרך לבוא בעדפארד ודורשי רשימות אמרו השמר לך פע"ן.
ועתה אגלה לך שסיפור הלזו על אף שנפל ברעיונו של גדליה וגד"ל מרבן שמו כבר רמזו על זה קדושים אשר בארץ המה ועל עתה באתי לגלות לכם הלום את אשר ראו עיני ולא זר בגניזה הנ"ל כשעליתי בין כסה לעשור לאחר ארבעים יום ולחם לא אכלתי ומים לא שתיתי ויגורתי מפני האף והחמה לעלות והעזתי ודחקתי ליכנס לפני ולפנים להציל מרגניתא דבי רב והנה תלמודי בידי מה שנכתב ונחתם בכתב ידו של ר' שמואל יוסף נשמתו עדן יליד בוטשאש ושר ונשיא לכל באי עולם וכמובא בסדר עולם דאיקרי וויקיפידתא עם וי"ו אריכתא.
וזה לשונו המתוק:
שלשום בבוקר בכניסתי לבית הכנסת פגשתי בזקן אחד ונתן לי שלום והחזרתי לי שלום. ושאלתי אותו מה שמך וענה לי למה זה תשאל לשמי והוא פלאי. ויוסף עוד וידבר אלי ואמר מכיון ששאלת אענך: שמי פרחיה. ואומר לו מאין באת וענה לי מהבית המדרש של הגויים. ושאלתי אותו על פשר השם של הגויים ואמנם כן שכתוב מפורש הוא הללו את ה' כל גוים אבל הלא הקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים ולמה זה יקרא על שם שאינם מבני ברית וענה ואמר משום מעשה שהיה.
ר' פרחיה זקן היה וצולע על יריכו והכנתי לו כסא ובקשתי ממנו שיספר לי למה נקרא שמה של הבית תפלה, הגויים. ויגד לי כדברים האלה וכהסיפור של גדליה. שפעם חל שבת קודש ביום שנכפל בו כי טוב וגדולי החסידים שבימים ההם אכלו ב' פשטידות כל אחת כנגד כי טוב וכששאלו איזה פשטידא לאיזה כי טוב ענו ואמרו לאכול עוד חתיכה מחמת ספק. וכמו שסיפר ר' גדליה כן היה שהכל עבר בשלום חוץ מדבר אחד שנעלם כביכול מר' גדליה או דילמא שינה מפני השלום. ורכן ר' פרחיה את ראשו ודמעות חמות נזלו מעיניו כשסיפר דברים כהווייתן. שאחר תפילת י"ח שמחמת שחל בשבת קודש נתקצר לתפילת ז' פסע לאחוריו הש"ץ ג' פסיעות כדרך כמה חסידי עליון וסיים בקדיש תתקבל והתחיל היום יום ונתקע באמצע. מיד נעשה רעש בבית הכנסת הללו אומרים מזמור שיר ליום השבת והללו אומרים היום יום שלישי בשבת. צד אחד צעק, טוב להודות לה' והצד שכנגד רעש, אלהים נצב בעדת אל. כשהצעקות עלו עד לראש התחילו בועטים ולנגוח זו בזו עד שהגיעו לבפרוח רשעים כמו עשב ונתמלא הבית כולו עם בעלי זרוע. אלו קוראים עד מתי תשפטו עול ואלו לעומתם אומרים להשמדם עדי עד. כיון שהגיעו לזיבת דם וסכנת נפשות נמנו וגמרו לקרוא להשופטים ושוטרים להשכין שלום בין אחינו בני ישראל. וכשראה השליח ציבור אצל העמוד שנכנס השוטר ומקלו בידו ומנחיל מכות לימינו ולשמאלו פצח פיו ואמר, כי אתה תנחל בכל הגוים, ועל כן קראו לבית הכנסת הזו בית הכנסת הגויים עד היום הזה.
וכיון שסיים ר' פרחיה את סיפורו חלף והלך לו וכששאלו עוברי דרכים איה ר' פרחיה ענו לא היתה בזה פרחיה ועל זה אמרו הכי קראו שמו פרחיה על שפרח לו איש האמת.
[center]*[/center]
אַן אַנדערע נוסח פון דיזע דערציילונג האָט מען געפונען אין די כתבים פון שלום עליכם וואָס עס האָט דערציילט אַ איד בנאמנות אַז ער האָט עס געזען אָפּגעשריבן אין אַ ביביליאָטעק אין יעהופּיץ צען ווערשט הינטער בויבעריק. וויפל ייִדן גיין אַהין זוכן געפונען נישט אַ ביביליאָטעק, נישט אַ בוך און נישט אַ מעשה אָבער אַז אַ אַיד דערציילט בנאמנות האָט עס דאָך אוודאי פּאַסירט און וואָס איז דאָ צו פאָרשטן? דאָ געב איך אייך איבער וויאַזוי דער איד האָט עס איבערדערציילט לא פחות ולא יותר און ווי רש"י מאַכט אויפן פּלאַץ נישט קיין וואָרט און נישט קיין פסוק.
האָבן מיר אַ קיימא לן פון אַ זיבעטן וואָס איז געפאַלן אין אַ דינסטאָג. נו, אַז מען קען האָבן אַ ביצה שנולדה בי"ט קען מען דאָך אוודאי אויך האָבן אַ שבת וואָס קריכט אַרויס אויף אַ דינסטאָג. זעט מיר אָבער אויס אַז עפּעס געפעלט אייך נישט. עפּעס קרומט איר מיטן נאָז. איז אדרבה זאָגט, וואָס שטימט אייך דאָ נישט? אַז שבת קען זיין שבת פאַרשטייט איר? הייסט עס דאָס יאָ. נו, האָב איך שוין ביי אייך כאָטש עפּעס גע'פועל'ט און קיין להכעיס'ניק זענט איר נישט. און אַז דינסטאָג קען געפאַלן אויף דינסטאָג פאַרשטייט איר אויך געוויס. איז שוין צוויי זאַכן. אַנו, אַצינד נעמט אַביסעלע שכל וועט איר זען אַז שבת קען אַמאָל אויך געפאַלן אויף אַ דינסטאָג.
וואָס מאַכט איר מיט די הענט, וואָס? וואָס קלאַפּט דאָ נישט? פאַרוואָס איז דינסטאָג ביי אייך מער אַ מחותן ווי שבת קודש? אַזוי פיינט האָט איר דעם זיבעטן? אַז דינסטאָג קען געפאַלן אויף דינסטאָג איז דאָך אַ קל וחומר אַז שבת אויך. וואָס, אין אַ קל וחומר גלייבט איר אויך נישט? רבונו של עולם איר זאָגט נישט ר' ישמעאל אומר איטליך אינדערפרי? נו הייסט עס אַ בנין אב משני כתובים דאָס יאָ נאָר אַ קל וחומר נישט. זאָגט מיר, וואָס האָט איר קעגן אַ קל וחומר? דאָס איז דאָך ממש אַ מומר להכעיס, אַן עוכר ישראל. דער שכל זאָגט אים גלייב נאָר ער וויל דווקא נישט גלייבן. פּשוט אַזוי. דערלאַנגט נאָר דאָס גראבער פינגערל און לייגט צו אַ ביסעלע קאָפּ. מה דאָך דינסטאָג וואָס איז נישט בסקילה און מען ברענגט נישט דערויף אַ חטאת קען געפאַלן אויף אַ דינסטאָג איז דאָך כל שכן אַז שבת וואָס מען זאָגט אתה יצרת ווען עס געפאַלט אום ראש חודש קען דאָך אוודאי געפאַלן אויף אַ דינסטאָג.
גיט ער זיך אַ קראַץ אין קאָפּ און זען זעט עס אויס אַ ער הייבט אָן צו פאַרשטיין. איז ער דאָך אָבער אַ כשר'ער איד מזרע אברהם יצחק ויעקב און אַזוי ווי נאָר שבת הייבט זיך אָן צו רוקן הייבט ער אָן טראַכטן איפכא מסתברא. עט, זאָגט ער, מיטוואָך קען טאַקע זיין אָבער דינסטאָג בשום אופן נישט.
זאָג איך אים, דו רעדסט דאָך ממש ווי אַן אפיקורס. דער ים סוף האָט מען געקענט שפּאַלטן אָבער דער ירדן נישט? מיטוואָך יאָ אָבער דינסטאָג נישט? לאַכט ער צו מיר און ווייזט מיר די ציין ווי נאָר אַ גע'מל'טע יכול'ט.
זאָג נאָר, זאָגט ער מיר, דו דאַוונסט אַמאָל?
נאָר ווער דען? דו דאַוונסט, וואָס?
פירט ער אויס, מיטוואָך זאָגט מען לכו נרננה קען עס געפאַלן אום שבת אָבער דינסטאָג דאָס קען נישט זיין.
האָט איר אַן אידיש קינד כהלכתו.
ועתה אגלה לך שסיפור הלזו על אף שנפל ברעיונו של גדליה וגד"ל מרבן שמו כבר רמזו על זה קדושים אשר בארץ המה ועל עתה באתי לגלות לכם הלום את אשר ראו עיני ולא זר בגניזה הנ"ל כשעליתי בין כסה לעשור לאחר ארבעים יום ולחם לא אכלתי ומים לא שתיתי ויגורתי מפני האף והחמה לעלות והעזתי ודחקתי ליכנס לפני ולפנים להציל מרגניתא דבי רב והנה תלמודי בידי מה שנכתב ונחתם בכתב ידו של ר' שמואל יוסף נשמתו עדן יליד בוטשאש ושר ונשיא לכל באי עולם וכמובא בסדר עולם דאיקרי וויקיפידתא עם וי"ו אריכתא.
וזה לשונו המתוק:
שלשום בבוקר בכניסתי לבית הכנסת פגשתי בזקן אחד ונתן לי שלום והחזרתי לי שלום. ושאלתי אותו מה שמך וענה לי למה זה תשאל לשמי והוא פלאי. ויוסף עוד וידבר אלי ואמר מכיון ששאלת אענך: שמי פרחיה. ואומר לו מאין באת וענה לי מהבית המדרש של הגויים. ושאלתי אותו על פשר השם של הגויים ואמנם כן שכתוב מפורש הוא הללו את ה' כל גוים אבל הלא הקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים ולמה זה יקרא על שם שאינם מבני ברית וענה ואמר משום מעשה שהיה.
ר' פרחיה זקן היה וצולע על יריכו והכנתי לו כסא ובקשתי ממנו שיספר לי למה נקרא שמה של הבית תפלה, הגויים. ויגד לי כדברים האלה וכהסיפור של גדליה. שפעם חל שבת קודש ביום שנכפל בו כי טוב וגדולי החסידים שבימים ההם אכלו ב' פשטידות כל אחת כנגד כי טוב וכששאלו איזה פשטידא לאיזה כי טוב ענו ואמרו לאכול עוד חתיכה מחמת ספק. וכמו שסיפר ר' גדליה כן היה שהכל עבר בשלום חוץ מדבר אחד שנעלם כביכול מר' גדליה או דילמא שינה מפני השלום. ורכן ר' פרחיה את ראשו ודמעות חמות נזלו מעיניו כשסיפר דברים כהווייתן. שאחר תפילת י"ח שמחמת שחל בשבת קודש נתקצר לתפילת ז' פסע לאחוריו הש"ץ ג' פסיעות כדרך כמה חסידי עליון וסיים בקדיש תתקבל והתחיל היום יום ונתקע באמצע. מיד נעשה רעש בבית הכנסת הללו אומרים מזמור שיר ליום השבת והללו אומרים היום יום שלישי בשבת. צד אחד צעק, טוב להודות לה' והצד שכנגד רעש, אלהים נצב בעדת אל. כשהצעקות עלו עד לראש התחילו בועטים ולנגוח זו בזו עד שהגיעו לבפרוח רשעים כמו עשב ונתמלא הבית כולו עם בעלי זרוע. אלו קוראים עד מתי תשפטו עול ואלו לעומתם אומרים להשמדם עדי עד. כיון שהגיעו לזיבת דם וסכנת נפשות נמנו וגמרו לקרוא להשופטים ושוטרים להשכין שלום בין אחינו בני ישראל. וכשראה השליח ציבור אצל העמוד שנכנס השוטר ומקלו בידו ומנחיל מכות לימינו ולשמאלו פצח פיו ואמר, כי אתה תנחל בכל הגוים, ועל כן קראו לבית הכנסת הזו בית הכנסת הגויים עד היום הזה.
וכיון שסיים ר' פרחיה את סיפורו חלף והלך לו וכששאלו עוברי דרכים איה ר' פרחיה ענו לא היתה בזה פרחיה ועל זה אמרו הכי קראו שמו פרחיה על שפרח לו איש האמת.
[center]*[/center]
אַן אַנדערע נוסח פון דיזע דערציילונג האָט מען געפונען אין די כתבים פון שלום עליכם וואָס עס האָט דערציילט אַ איד בנאמנות אַז ער האָט עס געזען אָפּגעשריבן אין אַ ביביליאָטעק אין יעהופּיץ צען ווערשט הינטער בויבעריק. וויפל ייִדן גיין אַהין זוכן געפונען נישט אַ ביביליאָטעק, נישט אַ בוך און נישט אַ מעשה אָבער אַז אַ אַיד דערציילט בנאמנות האָט עס דאָך אוודאי פּאַסירט און וואָס איז דאָ צו פאָרשטן? דאָ געב איך אייך איבער וויאַזוי דער איד האָט עס איבערדערציילט לא פחות ולא יותר און ווי רש"י מאַכט אויפן פּלאַץ נישט קיין וואָרט און נישט קיין פסוק.
האָבן מיר אַ קיימא לן פון אַ זיבעטן וואָס איז געפאַלן אין אַ דינסטאָג. נו, אַז מען קען האָבן אַ ביצה שנולדה בי"ט קען מען דאָך אוודאי אויך האָבן אַ שבת וואָס קריכט אַרויס אויף אַ דינסטאָג. זעט מיר אָבער אויס אַז עפּעס געפעלט אייך נישט. עפּעס קרומט איר מיטן נאָז. איז אדרבה זאָגט, וואָס שטימט אייך דאָ נישט? אַז שבת קען זיין שבת פאַרשטייט איר? הייסט עס דאָס יאָ. נו, האָב איך שוין ביי אייך כאָטש עפּעס גע'פועל'ט און קיין להכעיס'ניק זענט איר נישט. און אַז דינסטאָג קען געפאַלן אויף דינסטאָג פאַרשטייט איר אויך געוויס. איז שוין צוויי זאַכן. אַנו, אַצינד נעמט אַביסעלע שכל וועט איר זען אַז שבת קען אַמאָל אויך געפאַלן אויף אַ דינסטאָג.
וואָס מאַכט איר מיט די הענט, וואָס? וואָס קלאַפּט דאָ נישט? פאַרוואָס איז דינסטאָג ביי אייך מער אַ מחותן ווי שבת קודש? אַזוי פיינט האָט איר דעם זיבעטן? אַז דינסטאָג קען געפאַלן אויף דינסטאָג איז דאָך אַ קל וחומר אַז שבת אויך. וואָס, אין אַ קל וחומר גלייבט איר אויך נישט? רבונו של עולם איר זאָגט נישט ר' ישמעאל אומר איטליך אינדערפרי? נו הייסט עס אַ בנין אב משני כתובים דאָס יאָ נאָר אַ קל וחומר נישט. זאָגט מיר, וואָס האָט איר קעגן אַ קל וחומר? דאָס איז דאָך ממש אַ מומר להכעיס, אַן עוכר ישראל. דער שכל זאָגט אים גלייב נאָר ער וויל דווקא נישט גלייבן. פּשוט אַזוי. דערלאַנגט נאָר דאָס גראבער פינגערל און לייגט צו אַ ביסעלע קאָפּ. מה דאָך דינסטאָג וואָס איז נישט בסקילה און מען ברענגט נישט דערויף אַ חטאת קען געפאַלן אויף אַ דינסטאָג איז דאָך כל שכן אַז שבת וואָס מען זאָגט אתה יצרת ווען עס געפאַלט אום ראש חודש קען דאָך אוודאי געפאַלן אויף אַ דינסטאָג.
גיט ער זיך אַ קראַץ אין קאָפּ און זען זעט עס אויס אַ ער הייבט אָן צו פאַרשטיין. איז ער דאָך אָבער אַ כשר'ער איד מזרע אברהם יצחק ויעקב און אַזוי ווי נאָר שבת הייבט זיך אָן צו רוקן הייבט ער אָן טראַכטן איפכא מסתברא. עט, זאָגט ער, מיטוואָך קען טאַקע זיין אָבער דינסטאָג בשום אופן נישט.
זאָג איך אים, דו רעדסט דאָך ממש ווי אַן אפיקורס. דער ים סוף האָט מען געקענט שפּאַלטן אָבער דער ירדן נישט? מיטוואָך יאָ אָבער דינסטאָג נישט? לאַכט ער צו מיר און ווייזט מיר די ציין ווי נאָר אַ גע'מל'טע יכול'ט.
זאָג נאָר, זאָגט ער מיר, דו דאַוונסט אַמאָל?
נאָר ווער דען? דו דאַוונסט, וואָס?
פירט ער אויס, מיטוואָך זאָגט מען לכו נרננה קען עס געפאַלן אום שבת אָבער דינסטאָג דאָס קען נישט זיין.
האָט איר אַן אידיש קינד כהלכתו.
רעדאגירט געווארן צום לעצט דורך 1 אום קטלא קניא, רעדאגירט געווארן איין מאל בסך הכל.
העלפט פאַררעכטן דער עתיד פון אונזערע ייִנגלעך!
וְתִינוֹק לְלַמְּדוֹ סֵפֶר
וְתִינוֹק לְלַמְּדוֹ סֵפֶר
- רביה''ק זי''ע
- שריפטשטעלער
- הודעות: 5435
- זיך רעגיסטרירט: דאנערשטאג פעברואר 15, 2018 8:46 pm
- געפינט זיך: אין קוויטל-שטוב
- האט שוין געלייקט: 5089 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 6524 מאל
- ליטוואק פון בודאפעסט
- שריפטשטעלער
- הודעות: 9705
- זיך רעגיסטרירט: מיטוואך דעצעמבער 19, 2012 6:51 pm
- האט שוין געלייקט: 3162 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 9133 מאל
Re: ווען שבת איז אויסגעפאלן דינסטיג
ר׳ קטלא, א שיינעם דאנק. אבער אויספירען דארף מען דאך מיט א בשורת הגאולה. פאר עפעס א סבה, נאך יעדער רעדע, פירט מען זיך אויסצולאזען מיט א בקשה (צום ציבור?) מיט א מורמעלעריי פון ביאתגואלצדקבמהרהבימינו. אפשר דארף מען אויסגעלייזט ווערען פון אזעלכע דרשות, איך ווייס נישט. אבער אזוי טוט מען, ותו לא מידי.
לאמיר טאקע זוכה זיין.........
Sent from my LG-K373 using Tapatalk
לאמיר טאקע זוכה זיין.........
Sent from my LG-K373 using Tapatalk
The greatest obstacle to discovery is not ignorance--it is the illusion of knowledge.
(Daniel J. Boorstin) דא
(Daniel J. Boorstin) דא
- קטלא קניא
- שריפטשטעלער
- הודעות: 127
- זיך רעגיסטרירט: זונטאג אפריל 08, 2018 5:43 pm
- האט שוין געלייקט: 70 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 607 מאל
ר' ליטוואק, מיר, און אפשר ר' גדליה אויך, נעמען אָן קונסט לשם קונסט אָדער, אַרט פאָר אַרט'ס סעיק. אַזאַ סאָרט פרשת בן סורר ומורה אָדער עיר הנדחת, להבדיל פאַרשטייט זיך, וואָס דער תכלית איז בלויז דרוש וקבל שכר.
ממילא איז נישט נייטיג אַ בעגלא דידן צום סוף און אין ר' גדליה'ס שעפערישקייט פון אַ שבת קודש שחל ביום ג' ליגט שוין אַלעס פאַרשטעקט. נישט אַלס משל, נישט אַלס מוסר השכל, נישט אַלס אַלעגאָריע נאָר אַלס שבת אין דער וואָכן.
ממילא איז נישט נייטיג אַ בעגלא דידן צום סוף און אין ר' גדליה'ס שעפערישקייט פון אַ שבת קודש שחל ביום ג' ליגט שוין אַלעס פאַרשטעקט. נישט אַלס משל, נישט אַלס מוסר השכל, נישט אַלס אַלעגאָריע נאָר אַלס שבת אין דער וואָכן.
העלפט פאַררעכטן דער עתיד פון אונזערע ייִנגלעך!
וְתִינוֹק לְלַמְּדוֹ סֵפֶר
וְתִינוֹק לְלַמְּדוֹ סֵפֶר
- ליטוואק פון בודאפעסט
- שריפטשטעלער
- הודעות: 9705
- זיך רעגיסטרירט: מיטוואך דעצעמבער 19, 2012 6:51 pm
- האט שוין געלייקט: 3162 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 9133 מאל
Re: ווען שבת איז אויסגעפאלן דינסטיג
ילמדנו רבנו, פארוואס ווען די דרשה האט א תשלום שכר ווי פרשת עיר הנדחת, דארף מען נישט אויספירען, און ווען מ׳טוט עס אומזיסט, דארף מען אויסבעטען א גיכען אויסלייזונג?
וואס האט איינס מיט׳ן צווייטען?
Sent from my LG-K373 using Tapatalk
וואס האט איינס מיט׳ן צווייטען?
Sent from my LG-K373 using Tapatalk
The greatest obstacle to discovery is not ignorance--it is the illusion of knowledge.
(Daniel J. Boorstin) דא
(Daniel J. Boorstin) דא
- בענדזשאמין פרענקלין
- שריפטשטעלער
- הודעות: 765
- זיך רעגיסטרירט: מיטוואך נאוועמבער 14, 2012 10:53 pm
- האט שוין געלייקט: 2326 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 3284 מאל
@קטלא קניא א מייסטער שטיקעל!!! שלום עליכם'ס שטיקל איז נאך בעסער ווי עגנון.
יעצט שרייב א הסבר לזכרון י. ל. פרץ אזאנס וואס זאל שפריצען הייסע לאווע פון סארקאזעם, האס, גיפט, און השכלה...
יעצט שרייב א הסבר לזכרון י. ל. פרץ אזאנס וואס זאל שפריצען הייסע לאווע פון סארקאזעם, האס, גיפט, און השכלה...
חמין במוצאי שבת מלוגמא
- בענדזשאמין פרענקלין
- שריפטשטעלער
- הודעות: 765
- זיך רעגיסטרירט: מיטוואך נאוועמבער 14, 2012 10:53 pm
- האט שוין געלייקט: 2326 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 3284 מאל
איינער זאגט מיר קריינא דאיגרתא בלא בלא בלא
לזכר י. ל. פרץ
נו רבי פרחיה האט א פראבלעם צו עס קען געפאלן שבת אין א דינסטאג! נו אודאי, ער קומט מן הסתם פון מאראקא צו פון תימן ווי מען קלערט נאך צו עפעס האט א פשט צו נישט.
זאג נאר ר' פרחיה, פון חסידים האט איר אמאל געהערט?? פון תלמידי בעל שם ווייסט איר צו זאגן?? נו אודאי נישט! פון זאלט איר הערן, איר וואוינט דאך אונטער די הרי חושך ווי אור שבעת הימים מיינט נאך די ליכט וואס איז באשאפען געווארען אין ששת ימי הבראשית.
איז אזוי, טוט זיך אויס אייער תימנ'ישע טראגע, נעמט אראפ אייער היעל מיטן אנטענע פון קאפ, רייסט אראפ דעם קאלירפולען בעקישע פון אייער גוף, און שלעפט אראפ אייערע קראקס פון די פערשט.
אנשטאט, טוט אייך איין א שטריימעל מיט א דריי שטאקעדיגע קרוין אויפן קאפ, נעמט אייך ארום מיט א פעך שווארצע בעקישע אויף'ן לייב, און ציט ארויף די ווייסע זאקען אויפן פולקע. פלוצים וועט אייך ווערן אלעס קלאר ווי די נאכט! אלעס קען זיין, גארנישט מוז מען נישט פארשטיין. אז די רבי זאגט שבת איז דינסטאג קענט איר מקדש זיין צען פרויען על דעת זה און די קידושין וועט זיין כשרער ווי אין מאנרא ביים רבי'ן אליין.
פארוואס איז דינסטאג דינסטאג פארשטייסטו יא? און פארוואס דו ביסט פרחיה און דיין חבר איז שמעיה האט יא א לאגישע הסבר? אלא מאי, נעם דיינע קשיות און ווארף עס אריין אין תשליך, נעם דיינע חשבונות שלאג מיט זיי הושענות, זיי א נער און גלייב. און אז מען רעדט שוין, גיי צו לכו נרננה, אבער מיטן רבין'ס נוסח.
לזכר י. ל. פרץ
נו רבי פרחיה האט א פראבלעם צו עס קען געפאלן שבת אין א דינסטאג! נו אודאי, ער קומט מן הסתם פון מאראקא צו פון תימן ווי מען קלערט נאך צו עפעס האט א פשט צו נישט.
זאג נאר ר' פרחיה, פון חסידים האט איר אמאל געהערט?? פון תלמידי בעל שם ווייסט איר צו זאגן?? נו אודאי נישט! פון זאלט איר הערן, איר וואוינט דאך אונטער די הרי חושך ווי אור שבעת הימים מיינט נאך די ליכט וואס איז באשאפען געווארען אין ששת ימי הבראשית.
איז אזוי, טוט זיך אויס אייער תימנ'ישע טראגע, נעמט אראפ אייער היעל מיטן אנטענע פון קאפ, רייסט אראפ דעם קאלירפולען בעקישע פון אייער גוף, און שלעפט אראפ אייערע קראקס פון די פערשט.
אנשטאט, טוט אייך איין א שטריימעל מיט א דריי שטאקעדיגע קרוין אויפן קאפ, נעמט אייך ארום מיט א פעך שווארצע בעקישע אויף'ן לייב, און ציט ארויף די ווייסע זאקען אויפן פולקע. פלוצים וועט אייך ווערן אלעס קלאר ווי די נאכט! אלעס קען זיין, גארנישט מוז מען נישט פארשטיין. אז די רבי זאגט שבת איז דינסטאג קענט איר מקדש זיין צען פרויען על דעת זה און די קידושין וועט זיין כשרער ווי אין מאנרא ביים רבי'ן אליין.
פארוואס איז דינסטאג דינסטאג פארשטייסטו יא? און פארוואס דו ביסט פרחיה און דיין חבר איז שמעיה האט יא א לאגישע הסבר? אלא מאי, נעם דיינע קשיות און ווארף עס אריין אין תשליך, נעם דיינע חשבונות שלאג מיט זיי הושענות, זיי א נער און גלייב. און אז מען רעדט שוין, גיי צו לכו נרננה, אבער מיטן רבין'ס נוסח.
חמין במוצאי שבת מלוגמא
-
- מאנשי שלומינו
- הודעות: 72
- זיך רעגיסטרירט: דאנערשטאג סעפטעמבער 13, 2018 3:16 am
- האט שוין געלייקט: 368 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 44 מאל
ייצכאק לייבוש פערעצ
אז עס ווילט זיכ אייכ נאכשרייבנ י.ל.פערעצ זאל עס כאטש זיינ פונקט ווי ער האט עס ארויסגעשריבנ עס גיט פאשעט צו זאפט
- ארי נוהם
- שריפטשטעלער
- הודעות: 478
- זיך רעגיסטרירט: זונטאג מערץ 27, 2016 3:13 am
- האט שוין געלייקט: 1139 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 1918 מאל
והנה ביאור חדש, עוד לא נידוש, מאיר באור קודש
מי אני להכניס ראשי בין ההרים הגבוהים והרמים האלה.
עפר אני תחת כנפי [tag]ונבנתה העיר[/tag], לאפר נדמיתי לעומת האי [tag]קטלא קניא[/tag] באגמא, מי אני נגד חכם האומות [tag]בענדזשאמין פרענקלין[/tag], מה אני נגד הנשר הגדול [tag]מיימון[/tag], ואנכי תולעת ולא איש נגד [tag]ליטוואק פון בודאפעסט[/tag], אשר לא חסכו כל עמל לבאר את התורה הזאת אשר נשמעה מפום ממלל רברבין וגדו"ל, רבינו [tag]גדליה[/tag] שליט"א, והשמיעו את קולם מתוך האש זה בכה וזה בכה, וכפטיש יפוצץ סלע כן דברי חכמה הנשמעים באשכול הלז.
אמנם לא כן אני, הולך בנסתרו"ת ומתנהג בחסידות, אשר בראותי משל זה רעדה אחזתני, יען וביען הבנתי את אשר לי למכשול, וארא חזון גדליהו בן אחי - קם, אשר קם להוכיח את עמו ישראל אשר בגולה היא גלות הדעת, וכנסת ישראל אשר כלה קרויה בנעימה מתפולשת בעפרים ובעוניה, ואין עני אלא בדעת ובחכמה, ושבתי וראיתי שאין משכיל דורש ומבקש את א-להים, כי כולם יעזבו בריתו ותורתו אשר בה כתובה "כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", וילכו אחר ההבלים ויהבלו, עד אשר כל רואם וכל שומעם יצחק להם, ויאמר איה אלהימו ואיה חכמתו, אשר בזאת יתהלל המתהלל השכ"ל וידוע אותי.
לכן אמרתי לא עת לחשות, ולמרות גדולת הראשונים כמלאכים אשר ביארו את דברי גדליהו בפן שונה ממני, הלוא כבר גזר יצחק הלוי לייקוודתא בחכמתו כי אחרון אחרון חביב. אי לכן אתחיל להגיד אמרי פי והגיון לבי, ולוא חכמו ישכילו זאת.
[center]א.[/center]
מעשה ברבינו המגיד הגדול, ואין מגיד הגדול אלא המגיד אשר בעיירה מעזריטש, הלוא הוא רבי דוב בער המגי"ד דברי"ו ליעק"ב, ראש עדת בני ישראל בעל שם, אשר קיבץ אצלו כל גדולי וחכמי דורו. כלום כל גדולי וחכמי דורו אמרנו? אלא שאצלנו החסידים לא גרסו את גדולי וחכמי המתנגדים לדרך החסידות, ועדת הספרדים לא עלו על ראש שמחתינו מאז ששבק רבי חיים אבן עטר את נשמתו.
והיו אלו הגדולים והחכמים אנשים ידועים בשם, וביניהם נמנו האי סניגורן של ישראל מבארדיטשוב, הענוותן ושפל ברך מליזענסק, אחיו הירא הגדול מאניפאלי, הכהן הגדול מאניפאלי, החכם והלמדן מליאדי, העובד הגדול בסילודין מקארלין, החכם והעמקן מוויטעפסק, המלאך מפאסטוב, המאור עינים מטשערנאביל, והאור המאיר מזיטאמיר, הכהן הנורא מקאליסק, העובד הנורא מאמדורא, החוזה מלובלין, המגיד הסופר מלוצק, הגאון ההפלאה מפפד"מ, ואחיו הגדול מניקלשבורג, ועוד הרבה צדיקים ועובדי ה'.
והיה המגיד הגדול משבח ומפאר את יום השבת ויקדשהו לאמר, כל ברכאן דלעילא ותתא בהאי יומא תליא, אין קדושה כקדושת השבת ואין מעלה כמעלת היום השביעי, שבו שבת אל מכל מלאכתו, וכל הבריאה כולה מושבתת ואומרת מזמור שיר ליום השבת.
אף היה רגיל בדברי הראשונים והאחרונים אשר הפליגו בגודל קדושת השבת, עד שאחד המיוחד שבהם העיד ואמר שמתוך גודל הרגשת קדושת היום ישנה עדות מאומתת למציאות הבורא יתברך, אשר שבת ביום השביעי מששת ימי המעשה, כי כל רואה יכיר וירגיש מיד שיום זה נשתנה במהותו ומציאותו מששת ימי חול.
והיה מדי שבת בשבתו, כאשר הגיע חצות היום בפניא דמעלי שבתא, התחילה עדה הקדושה הנשגבה הזאת להתכונן בסילודין ליום השבת הקרובה ובאה.
זה פונה למקוה טהרה ורחץ את בשרו במים שלש מאות ועשרה טבילות, והמחמיר הוסיף עוד שתי טבילות להסיר קליפת נוגה דחול ולהעיר עליו קדושת השבת, וזה פונה לתנור בית המדרש ובידו סידור גדול מרובה בדמעות, והיה אומר שיר השירים בקול גדול ולא יסף עד ששלח המגיד הגדול את משמשו להשתיק המתלהבים ביותר באשר נחה עליו רוח התנומה, ומי אשר יתערב לבטל שינה קדושה זו אשר גדולתה ומעלתה גדלה משמיעת עשרת הדברות מתוך האש.
זה הולך לאכסנייתו וסועד את לבו בטעימת מאכלי שבת לקיים מצות טועמיה חיים זכו, ואין חיים אלא חיי עולם אשר השבת היא א' משישים שבעולם הבא, וזה הולך לביתו לגזוז צפורניו להסיר טומאת הקליפות הנאחזות בהם, ושורפן עם קטעי עצים דקים-דקים, כמאמרם חסיד שורפן. זה מעביר את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, והמחמיר מוסיף עליו פירוש רש"י ולא יחסיר גם פירושו של העטר, וזה מעביר ידיו על פניו ומהרהר בתשובה בדקות האחרונות לימי החול, בכדי שיהא ראוי לקבל עליו קדושת שבת ולהיעשות שותף להקדוש ברוך הוא במעשי בראשית.
וכפי ההכנה הגדולה כן זכו להתענג ולהתעדן בזיו ונועם קדושת השבת, בתענוג נפלא ונעלה אשר אין לתאר ואין לשער. והיה מראה זיו פניהם כפני מלאכי הא-להים, כולם לבושים בבגדי לבנים כמנהג המקובלים, עטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. והיה רבי אהרן הגדול צועק בנימת נפשו "הודו לה' כי טוב", ורעהו רבי שלמה נוהם אחריו "כי לעולם חסדו", והיה הקול הולך וגבוה עד למאוד. הרב מזעליחוב מתגלגל בתפילתו והמלאך מצטנף בפינתו בשתיקתו הרועמת, האחים הגולים מליזענסק ואניפאלי אחוזים בשרעפים, והחוזה מלובלין רואה את היצורים המופלאים ומקבל אור נפלא רום מעלה.
אבל האם באנו לספר איך נראתה כל השבת כולה? לא באנו אלא להציץ פנימה כמציץ מן החרכים, לדעת איך היתה בית מדרשם גועש ורועש מדי שבת בשבתו, ואיך יתכן שהעובד הגדול מקארלין היה יכול לחבר נהימה מלא כיסופין, ו"י-ה אכסוף" שמה, בעצם עריכת שולחנו של המגיד בליל שבת אחד, כאשר כל הבית נראתה כמדורת אש.
[center]ב.[/center]
והיה לבבם של תלמידי המגיד הגדול כל הימים לאמר: הן משה בן עמרם העיד באזני יהושע ואמר מי יתן והיה כל עם ה' נביאים, וכמו כן אנו נבואה שעריו ומי יתן והיו כל ששת ימי המעשה קדושות בקדושת השבת.
ואת זה רק לפנים אמרו, כי האמת יורה דרכה שהיו תמהים וחושבים בלבם מי יודע פשר דבר, האם אכן הם זוכים להרגיש את יקר גדולת וקדושת השבת עצמה, או שהם מרמים את עצמם, והם מרגישים רק את עבודתם אשר הם עובדים את ה' הנכבד והנורא ביתר שאת ויתר עוז לכבוד יום השבת קודש, אבל לא זכו לקבל נועם קדושת השבת עצמה.
נמנו וגמרו לעשות מבחן לדבר, לראות האם הם מרגישים את השבת או את עצמם בלבד. ואיך יתאפשר הדבר?
על ידי קבלת השבת ביום השלישי הקרוב!
הם הגיעו לכלל החלטה, שיעשו את אותן ההכנות הנעלות והנשגבות ביום השני, ולעת ערב יקבלו את השבת באותם מזמורים, אותה נהימת "הודו לה' כי טוב" ואותה נעימת "כגוונא", יערכו שולחן טהור לפני ה' עם ווין תתקטר, עם מיני בשמים וי"ב חלות, והם יעלו על נס כל אותן הנהגות קדושות כמו בכל שבת קודש, ואז יראו ויבחנו האם שונה הרגשתם באותה יום שבת המדומה אשר חל ביום השלישי, או שהכל תלוי בעבודתם והכנתם ובאמת אין חילוק בין יום השלישי ליום השביעי.
(ואל יתמה הקורא על מה ראו על ככה לשאול ולחשוב האם עבודתם תמה וישרה או הם מרמים את עצמם, והאם חשבו כדרך המשכילים שישנה אפשרות שהכל תלוי בהם בלבד ולא בתוקף קדושת היום. כי הלוא דוד מלך ישראל העיד על עצמו ואמר "חסיד אני", וזאת למרות שקרא את עצמו "משכיל לדוד". כי כן דרך החסידים הראשונים להשכיל לדעת את א-להים, וכפי הרגיל בכתבי הרב מליאדי שנקראים משכילים ותמימים, ובא זה ומשלים את זה.)
ובאותו יום השני התרחשות גדולה בבית מדרשו של המגיד הגדול. זה עומד ומטיב את הנרות, זה מנקה את הכתלים, זה מסדר את השולחנות, וזה מכין טועמיה. זה רוחץ את בשרו במים, זה קוצץ את ציפורניו, זה לובש בגדי לבנים, וזה מעביר את הפרשה. זה חוטף תנומה קלה, זה מתלהב באמירת שיר השירים, זה מתעמק במוחו ביראה עילאה, וזה הולך אנה ואנה תפוס שרעפים. אלו ואלו מכינים את עצמם לקראת בואה של שבת מלכתא בעיצומו של ימי החול.
וכאשר השמש באה ונפנה, התחיל הקארלינער לצעוק בלהט "הודו לה' כי טוב", וכל החבורה הקדושה עמדו על רגליהם כעמדם על הר סיני, זה מצווח ואומר "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם" וזה גרונו ניחר באומרו "מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה'". מיד לאחר תפילת מנחה התחילו רגשות הלב להיות גואה ומציף את בשרם, ומיד פתחו כולם באמירת "לכו נרננה לה'" בשמחה ובהתלהבות כרגיל, עד שלא הרגישו כלל שעתה הם עומדים באור ליום שכנפל בו כי טוב.
לאחר התפילה שנאמרה בהשתוקקות ובאש קודש, נערכה סעודת ליל שבת באותה רגש נעלה כמדי שבת בשבתו, וככה המשיכה אותה שבת שביום השלישי באותן רגשות הלב שהיתה אוחזתן בכל יום שביעי.
[center]ג.[/center]
ויהי במוצאי יומא דשבתא יומא דנשמתא, אור ליום הרביעי. אין ויהי אלא לשון צער. והנה חושך גדול וערפל וענן כבד נפלה עליהם, ונפלה רוחם בקרבם לאמר הן לא זכינו אף פעם לקבל אור יקרות שבת קודש, ורמינו את עצמנו ונפשנו עד הלום, כי הלוא את יום השלישי ערכנו והרגשנו את אותה קדושה שהרגשנו עד עתה רק ביום השביעי, הן כולנו אבדנו.
וביום הרביעי עלטה באה על עדת החסידים, ולא יהין איש את ידו ורגלו בעבודתו הרגילה, באומרם הן לפנים כל יקר ראתה עינינו, ועתה אהה על נפשנו.
אבל חסידי המגיד לא כחסידים בר-זמנינו נדמו, אלא התעשתו והחליטו לבוא אל בית המלך ולשים את שאלתם בפיהם, לראות איך יפול דבר.
נכנסו גדולי החסידים ברעדה אל המגיד הגדול, וסיפרו לו את אשר קרה עמהם ואת מחשבתם מחשבת-פיגול אשר הם חושבים עתה, ברוח שבורה ועצבה. והמה משתאים לדעת האמנם ישנה נשמה יתירה ביום השבת, אשר מלהיב את האדם להרגיש קדושת היום, או אין זה אלא עיני רוחם בלבד, וחזון תעתועים הוא.
כשמוע המגיד הגדול את דבריהם ושאלתם, איך יתכן שהרגישו את אותם הדברים כמו ביום השבת רגיל, עלתה ארשת בת-שחוק על פניו הקדושים, ובקול רך גילה את אוזנם מסודות הבריאה:
האמת האמיתית היא, שיום השבת מקודשת בקדושה יתירה, בהרגשה יתירה, ובנשמה יתירה. שבת קודש היא אחד מעין עולם הבא, אחד משישים של אותו יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. ושכינה מטרוניתא מתייחדת עם קודשא בריך הוא, ונעשית יחודא שלים ואתעטרת בכמה עיטרין לגבי מלכא קדישא עילאה. כל הקליפות והחיצונים אחוזתם נשמטת מידם, ונשמות ישראל מצוחצחות ומתטהרות ומתעלות, עד אשר הם ראוים לקבל קדושה יתירה על ידי הנשמה היתירה.
אולם כבר העידו בספר הזוהר שתלמיד חכם איהו בבחינת שבת בכולהו יומין דששת ימי המעשה, כי במעשיו הנהו מייחד את השם הנכבד והנורא כמו היחוד שנעשה ביום השבת. אי לכן, אם יעשה אדם הכנה הראויה בימי החול לקבל עליו קדושה נשגבה זו של שבת, אזי יוכל לקבל עליו קדושת שבת ממש, וירגיש אותה הרגשה נעלה שהוא מרגיש בשבת עמה.
"תלמידים חביבים, אתם עשיתם הכנה ראויה ליום השלישי ולכן זכיתם לקבל על עצמכם קדושת יום השבת ממש, ולכן הרגשתם את אותה נועם וזיו יקר תפארת גדולת יום השבת" - הפטיר המגיד הגדול באוזני תלמידיו, אשר נהרא נשפכה על פניהם לשמע דברת עוז זו מפי רבם.
[center]ד.[/center]
ויהי היום ויקץ רבי פרחיה משנתו והנה חלום בלהות ביעתתו. ותפעם רוחו בקרבו וארכובותיו דא לדא נקשן, ויקרא לאוהביו ולחכמיו ולפותרי חלומותיו, איש כחלומו פתר, אבל לרבי פרחיה לא הוקל מעליו עולו הגדול. עד שבא אליו שמעיה משמשו הנאמן והגדול, וסגר את הדלת בעדו לאחר שהכריז ואמר הוציאו כל איש מעלי. או אז פתח את פיו בחכמה וביקש הורמנא ורשות מרבי פרחיה לשאול ממנו ולדעת מה זה ועל מה זה.
והנה יפר"ח בימיו צדיק, ופרחיה בדורו כדוב בער בדורו, והציע בפני משמשו שמעיה את חלומו אשר נשנית יותר מפעמיים, לרמז כי ממהר א-להים לעשותו זה זמן ועידנים. וזה הדבר אשר הראו לו בחלומו:
הן היתה עדת החסידים לעם רב, וכזאת וכזאת קרתה לה לפנים, בפרשת עשיית השבת בימות החול, עד אשר הרגיעם המגיד הגדול בכוחו הגדול ותבונתו כי רבה היא. אבל מה יענו איזובי הקיר, כאשר מביטים ימין ושמאל וירא כי אין איש, ויטמנהו בחו"ל.
והבין שמעיה שאלת הפרח הגדול, שמכיון שבכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום להדיחו מעבודתו אשר הוא רגיל בה מנעוריו, ואינו דומה שנת אלפיים-ושמונה-עשרה למספרם - לשנת אלף-שבע-מאות-וחמישים למספרם, ולא כל מה שהיה הוא מה שיהיה, ואם יתקשו ויתעקשו להבין טעם ופשר דבר של כל ה"פרות הקדושות" בנות-זמנינו, או אז יוכלו להיווכח בנקל שהשבת יכולה לחול גם ביום רביעי וחמישי, וגם ביום הראשון והשני.
והכוונה בזה, שכמו שהשבת יכולה לחול ביום השלישי למרות כל התורות ורמזים והרגשות הנראות לעין ביום השביעי, כך אפשר להתווכח על כל מה שהתחנכו בהם, ולראות האם יעמדו בכור המבחן, במבחן המציאות. והיום אומר לו עשה שבת"ך חו"ל, ולמחר אומר לו עש"ה לך רב, עד שיכול לומר לו לך ועבוד עבודה זרה - היא עבודה אשר לא התרגלנו בה ב"מסורה".
ודבר זה יש בו משום סכנה, אם לנפשו אם לנפש רועי נפשות ישראל של היום.
מיד אחזתו חרדה לשמעיה המשמש, כי מי יודע כמוהו עד כמה הדבר מסוכן, על-כל-פנים לפרנסתו שלו, באשר הוא משמשו בקודש של רבי פרחיה. ובדמעות בעיניו שאל את רבו לדעת את העצה היעוצה איך לחנך את הדור שלא לשאול שאלות מיותרות ח"ו, ולכן ביקש מרבי פרחיה לבאר איך קמה גם נצבה עדת החסידים אשר נוסדה בהררי קודש הקרפטים, אשר יכלו לקבל קדושת יום השבת ביום השלישי, ולא ראו בזאת סתירה לכל עמלם ועבודתם ביום השביעי. ומי יודע פשר דבר, להנחיל יסודות אלו גם לנו ולבנינו עד עולם.
אלא שזלגו שתי טיפות מעיניו הזכות של רבי פרחיה, ולא ידע לשית עצות בנפשו, לדמות מילתא למילתא, כי מי יודע איך יפול דבר, והאם ילכו אחרי ההבלים והבעלים או אחרי הנבדלים הדולים ממקור מים חיים.
---
המשיך גדליה ואמר במתק לשונו שרבי פתחיה נשאר בספיקתו, ולעת עתה אין המשך לסיפורו, באשר עתה הננו אוחזים באמצע הסיפור, ופוק חזי מאי עמא דבר, ואכן עדיין איננו יודעים מה יהיה ההמשך לסיפור הנשגב הזה, ואולי לא בא רבינו גדליה אלא לעורר את הלב והנפש, לרמז לנו כי בנפשינו הדבר ובידינו היכולת לסיים הסיפור בכי טוב, וד"ל.
.
ואכן נרמז לי בחזיון הלילה שפירושי שאמרתי כאן היא הנכונה, ולראיה יש לי באמתחתי שלש ראיות חזקות, וג"פ הוה חזקה וחוט המשולש לא במהרה ינתק:
א. כי הלילה ליל מוצאי שבת היא - וכל סיפורינו הולך וסובב על ענין שבת,
ב. במוצ"ש אומרים זמר איש חסיד היה - וכל סיפורינו הולך וסובב על עדת החסידים מימי מעזריטש.
ג. אותה הזמר מסיימים באמירת ופרח לו איש האמת - ונרמז שם רבינו הקדוש פרחיה.
ואם שלש אלה לא יעשה לה, הא לך הרביעית:
שבליל מוצ"ש עושים סעודתא דדוד מלכא משיחא - ובסיפורינו הבאנו רמזו של דוד המלך אודות החסיד המשכיל, כן יערה עלינו ה' רוח טהרה, חסידות, והשכלה, לדע"ת את ה'.
אמן אמן אמן נצח סלה ועד.
עפר אני תחת כנפי [tag]ונבנתה העיר[/tag], לאפר נדמיתי לעומת האי [tag]קטלא קניא[/tag] באגמא, מי אני נגד חכם האומות [tag]בענדזשאמין פרענקלין[/tag], מה אני נגד הנשר הגדול [tag]מיימון[/tag], ואנכי תולעת ולא איש נגד [tag]ליטוואק פון בודאפעסט[/tag], אשר לא חסכו כל עמל לבאר את התורה הזאת אשר נשמעה מפום ממלל רברבין וגדו"ל, רבינו [tag]גדליה[/tag] שליט"א, והשמיעו את קולם מתוך האש זה בכה וזה בכה, וכפטיש יפוצץ סלע כן דברי חכמה הנשמעים באשכול הלז.
אמנם לא כן אני, הולך בנסתרו"ת ומתנהג בחסידות, אשר בראותי משל זה רעדה אחזתני, יען וביען הבנתי את אשר לי למכשול, וארא חזון גדליהו בן אחי - קם, אשר קם להוכיח את עמו ישראל אשר בגולה היא גלות הדעת, וכנסת ישראל אשר כלה קרויה בנעימה מתפולשת בעפרים ובעוניה, ואין עני אלא בדעת ובחכמה, ושבתי וראיתי שאין משכיל דורש ומבקש את א-להים, כי כולם יעזבו בריתו ותורתו אשר בה כתובה "כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", וילכו אחר ההבלים ויהבלו, עד אשר כל רואם וכל שומעם יצחק להם, ויאמר איה אלהימו ואיה חכמתו, אשר בזאת יתהלל המתהלל השכ"ל וידוע אותי.
לכן אמרתי לא עת לחשות, ולמרות גדולת הראשונים כמלאכים אשר ביארו את דברי גדליהו בפן שונה ממני, הלוא כבר גזר יצחק הלוי לייקוודתא בחכמתו כי אחרון אחרון חביב. אי לכן אתחיל להגיד אמרי פי והגיון לבי, ולוא חכמו ישכילו זאת.
[center]א.[/center]
מעשה ברבינו המגיד הגדול, ואין מגיד הגדול אלא המגיד אשר בעיירה מעזריטש, הלוא הוא רבי דוב בער המגי"ד דברי"ו ליעק"ב, ראש עדת בני ישראל בעל שם, אשר קיבץ אצלו כל גדולי וחכמי דורו. כלום כל גדולי וחכמי דורו אמרנו? אלא שאצלנו החסידים לא גרסו את גדולי וחכמי המתנגדים לדרך החסידות, ועדת הספרדים לא עלו על ראש שמחתינו מאז ששבק רבי חיים אבן עטר את נשמתו.
והיו אלו הגדולים והחכמים אנשים ידועים בשם, וביניהם נמנו האי סניגורן של ישראל מבארדיטשוב, הענוותן ושפל ברך מליזענסק, אחיו הירא הגדול מאניפאלי, הכהן הגדול מאניפאלי, החכם והלמדן מליאדי, העובד הגדול בסילודין מקארלין, החכם והעמקן מוויטעפסק, המלאך מפאסטוב, המאור עינים מטשערנאביל, והאור המאיר מזיטאמיר, הכהן הנורא מקאליסק, העובד הנורא מאמדורא, החוזה מלובלין, המגיד הסופר מלוצק, הגאון ההפלאה מפפד"מ, ואחיו הגדול מניקלשבורג, ועוד הרבה צדיקים ועובדי ה'.
והיה המגיד הגדול משבח ומפאר את יום השבת ויקדשהו לאמר, כל ברכאן דלעילא ותתא בהאי יומא תליא, אין קדושה כקדושת השבת ואין מעלה כמעלת היום השביעי, שבו שבת אל מכל מלאכתו, וכל הבריאה כולה מושבתת ואומרת מזמור שיר ליום השבת.
אף היה רגיל בדברי הראשונים והאחרונים אשר הפליגו בגודל קדושת השבת, עד שאחד המיוחד שבהם העיד ואמר שמתוך גודל הרגשת קדושת היום ישנה עדות מאומתת למציאות הבורא יתברך, אשר שבת ביום השביעי מששת ימי המעשה, כי כל רואה יכיר וירגיש מיד שיום זה נשתנה במהותו ומציאותו מששת ימי חול.
והיה מדי שבת בשבתו, כאשר הגיע חצות היום בפניא דמעלי שבתא, התחילה עדה הקדושה הנשגבה הזאת להתכונן בסילודין ליום השבת הקרובה ובאה.
זה פונה למקוה טהרה ורחץ את בשרו במים שלש מאות ועשרה טבילות, והמחמיר הוסיף עוד שתי טבילות להסיר קליפת נוגה דחול ולהעיר עליו קדושת השבת, וזה פונה לתנור בית המדרש ובידו סידור גדול מרובה בדמעות, והיה אומר שיר השירים בקול גדול ולא יסף עד ששלח המגיד הגדול את משמשו להשתיק המתלהבים ביותר באשר נחה עליו רוח התנומה, ומי אשר יתערב לבטל שינה קדושה זו אשר גדולתה ומעלתה גדלה משמיעת עשרת הדברות מתוך האש.
זה הולך לאכסנייתו וסועד את לבו בטעימת מאכלי שבת לקיים מצות טועמיה חיים זכו, ואין חיים אלא חיי עולם אשר השבת היא א' משישים שבעולם הבא, וזה הולך לביתו לגזוז צפורניו להסיר טומאת הקליפות הנאחזות בהם, ושורפן עם קטעי עצים דקים-דקים, כמאמרם חסיד שורפן. זה מעביר את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, והמחמיר מוסיף עליו פירוש רש"י ולא יחסיר גם פירושו של העטר, וזה מעביר ידיו על פניו ומהרהר בתשובה בדקות האחרונות לימי החול, בכדי שיהא ראוי לקבל עליו קדושת שבת ולהיעשות שותף להקדוש ברוך הוא במעשי בראשית.
וכפי ההכנה הגדולה כן זכו להתענג ולהתעדן בזיו ונועם קדושת השבת, בתענוג נפלא ונעלה אשר אין לתאר ואין לשער. והיה מראה זיו פניהם כפני מלאכי הא-להים, כולם לבושים בבגדי לבנים כמנהג המקובלים, עטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. והיה רבי אהרן הגדול צועק בנימת נפשו "הודו לה' כי טוב", ורעהו רבי שלמה נוהם אחריו "כי לעולם חסדו", והיה הקול הולך וגבוה עד למאוד. הרב מזעליחוב מתגלגל בתפילתו והמלאך מצטנף בפינתו בשתיקתו הרועמת, האחים הגולים מליזענסק ואניפאלי אחוזים בשרעפים, והחוזה מלובלין רואה את היצורים המופלאים ומקבל אור נפלא רום מעלה.
אבל האם באנו לספר איך נראתה כל השבת כולה? לא באנו אלא להציץ פנימה כמציץ מן החרכים, לדעת איך היתה בית מדרשם גועש ורועש מדי שבת בשבתו, ואיך יתכן שהעובד הגדול מקארלין היה יכול לחבר נהימה מלא כיסופין, ו"י-ה אכסוף" שמה, בעצם עריכת שולחנו של המגיד בליל שבת אחד, כאשר כל הבית נראתה כמדורת אש.
[center]ב.[/center]
והיה לבבם של תלמידי המגיד הגדול כל הימים לאמר: הן משה בן עמרם העיד באזני יהושע ואמר מי יתן והיה כל עם ה' נביאים, וכמו כן אנו נבואה שעריו ומי יתן והיו כל ששת ימי המעשה קדושות בקדושת השבת.
ואת זה רק לפנים אמרו, כי האמת יורה דרכה שהיו תמהים וחושבים בלבם מי יודע פשר דבר, האם אכן הם זוכים להרגיש את יקר גדולת וקדושת השבת עצמה, או שהם מרמים את עצמם, והם מרגישים רק את עבודתם אשר הם עובדים את ה' הנכבד והנורא ביתר שאת ויתר עוז לכבוד יום השבת קודש, אבל לא זכו לקבל נועם קדושת השבת עצמה.
נמנו וגמרו לעשות מבחן לדבר, לראות האם הם מרגישים את השבת או את עצמם בלבד. ואיך יתאפשר הדבר?
על ידי קבלת השבת ביום השלישי הקרוב!
הם הגיעו לכלל החלטה, שיעשו את אותן ההכנות הנעלות והנשגבות ביום השני, ולעת ערב יקבלו את השבת באותם מזמורים, אותה נהימת "הודו לה' כי טוב" ואותה נעימת "כגוונא", יערכו שולחן טהור לפני ה' עם ווין תתקטר, עם מיני בשמים וי"ב חלות, והם יעלו על נס כל אותן הנהגות קדושות כמו בכל שבת קודש, ואז יראו ויבחנו האם שונה הרגשתם באותה יום שבת המדומה אשר חל ביום השלישי, או שהכל תלוי בעבודתם והכנתם ובאמת אין חילוק בין יום השלישי ליום השביעי.
(ואל יתמה הקורא על מה ראו על ככה לשאול ולחשוב האם עבודתם תמה וישרה או הם מרמים את עצמם, והאם חשבו כדרך המשכילים שישנה אפשרות שהכל תלוי בהם בלבד ולא בתוקף קדושת היום. כי הלוא דוד מלך ישראל העיד על עצמו ואמר "חסיד אני", וזאת למרות שקרא את עצמו "משכיל לדוד". כי כן דרך החסידים הראשונים להשכיל לדעת את א-להים, וכפי הרגיל בכתבי הרב מליאדי שנקראים משכילים ותמימים, ובא זה ומשלים את זה.)
ובאותו יום השני התרחשות גדולה בבית מדרשו של המגיד הגדול. זה עומד ומטיב את הנרות, זה מנקה את הכתלים, זה מסדר את השולחנות, וזה מכין טועמיה. זה רוחץ את בשרו במים, זה קוצץ את ציפורניו, זה לובש בגדי לבנים, וזה מעביר את הפרשה. זה חוטף תנומה קלה, זה מתלהב באמירת שיר השירים, זה מתעמק במוחו ביראה עילאה, וזה הולך אנה ואנה תפוס שרעפים. אלו ואלו מכינים את עצמם לקראת בואה של שבת מלכתא בעיצומו של ימי החול.
וכאשר השמש באה ונפנה, התחיל הקארלינער לצעוק בלהט "הודו לה' כי טוב", וכל החבורה הקדושה עמדו על רגליהם כעמדם על הר סיני, זה מצווח ואומר "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם" וזה גרונו ניחר באומרו "מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה'". מיד לאחר תפילת מנחה התחילו רגשות הלב להיות גואה ומציף את בשרם, ומיד פתחו כולם באמירת "לכו נרננה לה'" בשמחה ובהתלהבות כרגיל, עד שלא הרגישו כלל שעתה הם עומדים באור ליום שכנפל בו כי טוב.
לאחר התפילה שנאמרה בהשתוקקות ובאש קודש, נערכה סעודת ליל שבת באותה רגש נעלה כמדי שבת בשבתו, וככה המשיכה אותה שבת שביום השלישי באותן רגשות הלב שהיתה אוחזתן בכל יום שביעי.
[center]ג.[/center]
ויהי במוצאי יומא דשבתא יומא דנשמתא, אור ליום הרביעי. אין ויהי אלא לשון צער. והנה חושך גדול וערפל וענן כבד נפלה עליהם, ונפלה רוחם בקרבם לאמר הן לא זכינו אף פעם לקבל אור יקרות שבת קודש, ורמינו את עצמנו ונפשנו עד הלום, כי הלוא את יום השלישי ערכנו והרגשנו את אותה קדושה שהרגשנו עד עתה רק ביום השביעי, הן כולנו אבדנו.
וביום הרביעי עלטה באה על עדת החסידים, ולא יהין איש את ידו ורגלו בעבודתו הרגילה, באומרם הן לפנים כל יקר ראתה עינינו, ועתה אהה על נפשנו.
אבל חסידי המגיד לא כחסידים בר-זמנינו נדמו, אלא התעשתו והחליטו לבוא אל בית המלך ולשים את שאלתם בפיהם, לראות איך יפול דבר.
נכנסו גדולי החסידים ברעדה אל המגיד הגדול, וסיפרו לו את אשר קרה עמהם ואת מחשבתם מחשבת-פיגול אשר הם חושבים עתה, ברוח שבורה ועצבה. והמה משתאים לדעת האמנם ישנה נשמה יתירה ביום השבת, אשר מלהיב את האדם להרגיש קדושת היום, או אין זה אלא עיני רוחם בלבד, וחזון תעתועים הוא.
כשמוע המגיד הגדול את דבריהם ושאלתם, איך יתכן שהרגישו את אותם הדברים כמו ביום השבת רגיל, עלתה ארשת בת-שחוק על פניו הקדושים, ובקול רך גילה את אוזנם מסודות הבריאה:
האמת האמיתית היא, שיום השבת מקודשת בקדושה יתירה, בהרגשה יתירה, ובנשמה יתירה. שבת קודש היא אחד מעין עולם הבא, אחד משישים של אותו יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. ושכינה מטרוניתא מתייחדת עם קודשא בריך הוא, ונעשית יחודא שלים ואתעטרת בכמה עיטרין לגבי מלכא קדישא עילאה. כל הקליפות והחיצונים אחוזתם נשמטת מידם, ונשמות ישראל מצוחצחות ומתטהרות ומתעלות, עד אשר הם ראוים לקבל קדושה יתירה על ידי הנשמה היתירה.
אולם כבר העידו בספר הזוהר שתלמיד חכם איהו בבחינת שבת בכולהו יומין דששת ימי המעשה, כי במעשיו הנהו מייחד את השם הנכבד והנורא כמו היחוד שנעשה ביום השבת. אי לכן, אם יעשה אדם הכנה הראויה בימי החול לקבל עליו קדושה נשגבה זו של שבת, אזי יוכל לקבל עליו קדושת שבת ממש, וירגיש אותה הרגשה נעלה שהוא מרגיש בשבת עמה.
"תלמידים חביבים, אתם עשיתם הכנה ראויה ליום השלישי ולכן זכיתם לקבל על עצמכם קדושת יום השבת ממש, ולכן הרגשתם את אותה נועם וזיו יקר תפארת גדולת יום השבת" - הפטיר המגיד הגדול באוזני תלמידיו, אשר נהרא נשפכה על פניהם לשמע דברת עוז זו מפי רבם.
[center]ד.[/center]
ויהי היום ויקץ רבי פרחיה משנתו והנה חלום בלהות ביעתתו. ותפעם רוחו בקרבו וארכובותיו דא לדא נקשן, ויקרא לאוהביו ולחכמיו ולפותרי חלומותיו, איש כחלומו פתר, אבל לרבי פרחיה לא הוקל מעליו עולו הגדול. עד שבא אליו שמעיה משמשו הנאמן והגדול, וסגר את הדלת בעדו לאחר שהכריז ואמר הוציאו כל איש מעלי. או אז פתח את פיו בחכמה וביקש הורמנא ורשות מרבי פרחיה לשאול ממנו ולדעת מה זה ועל מה זה.
והנה יפר"ח בימיו צדיק, ופרחיה בדורו כדוב בער בדורו, והציע בפני משמשו שמעיה את חלומו אשר נשנית יותר מפעמיים, לרמז כי ממהר א-להים לעשותו זה זמן ועידנים. וזה הדבר אשר הראו לו בחלומו:
הן היתה עדת החסידים לעם רב, וכזאת וכזאת קרתה לה לפנים, בפרשת עשיית השבת בימות החול, עד אשר הרגיעם המגיד הגדול בכוחו הגדול ותבונתו כי רבה היא. אבל מה יענו איזובי הקיר, כאשר מביטים ימין ושמאל וירא כי אין איש, ויטמנהו בחו"ל.
והבין שמעיה שאלת הפרח הגדול, שמכיון שבכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום להדיחו מעבודתו אשר הוא רגיל בה מנעוריו, ואינו דומה שנת אלפיים-ושמונה-עשרה למספרם - לשנת אלף-שבע-מאות-וחמישים למספרם, ולא כל מה שהיה הוא מה שיהיה, ואם יתקשו ויתעקשו להבין טעם ופשר דבר של כל ה"פרות הקדושות" בנות-זמנינו, או אז יוכלו להיווכח בנקל שהשבת יכולה לחול גם ביום רביעי וחמישי, וגם ביום הראשון והשני.
והכוונה בזה, שכמו שהשבת יכולה לחול ביום השלישי למרות כל התורות ורמזים והרגשות הנראות לעין ביום השביעי, כך אפשר להתווכח על כל מה שהתחנכו בהם, ולראות האם יעמדו בכור המבחן, במבחן המציאות. והיום אומר לו עשה שבת"ך חו"ל, ולמחר אומר לו עש"ה לך רב, עד שיכול לומר לו לך ועבוד עבודה זרה - היא עבודה אשר לא התרגלנו בה ב"מסורה".
ודבר זה יש בו משום סכנה, אם לנפשו אם לנפש רועי נפשות ישראל של היום.
מיד אחזתו חרדה לשמעיה המשמש, כי מי יודע כמוהו עד כמה הדבר מסוכן, על-כל-פנים לפרנסתו שלו, באשר הוא משמשו בקודש של רבי פרחיה. ובדמעות בעיניו שאל את רבו לדעת את העצה היעוצה איך לחנך את הדור שלא לשאול שאלות מיותרות ח"ו, ולכן ביקש מרבי פרחיה לבאר איך קמה גם נצבה עדת החסידים אשר נוסדה בהררי קודש הקרפטים, אשר יכלו לקבל קדושת יום השבת ביום השלישי, ולא ראו בזאת סתירה לכל עמלם ועבודתם ביום השביעי. ומי יודע פשר דבר, להנחיל יסודות אלו גם לנו ולבנינו עד עולם.
אלא שזלגו שתי טיפות מעיניו הזכות של רבי פרחיה, ולא ידע לשית עצות בנפשו, לדמות מילתא למילתא, כי מי יודע איך יפול דבר, והאם ילכו אחרי ההבלים והבעלים או אחרי הנבדלים הדולים ממקור מים חיים.
---
המשיך גדליה ואמר במתק לשונו שרבי פתחיה נשאר בספיקתו, ולעת עתה אין המשך לסיפורו, באשר עתה הננו אוחזים באמצע הסיפור, ופוק חזי מאי עמא דבר, ואכן עדיין איננו יודעים מה יהיה ההמשך לסיפור הנשגב הזה, ואולי לא בא רבינו גדליה אלא לעורר את הלב והנפש, לרמז לנו כי בנפשינו הדבר ובידינו היכולת לסיים הסיפור בכי טוב, וד"ל.
.
ואכן נרמז לי בחזיון הלילה שפירושי שאמרתי כאן היא הנכונה, ולראיה יש לי באמתחתי שלש ראיות חזקות, וג"פ הוה חזקה וחוט המשולש לא במהרה ינתק:
א. כי הלילה ליל מוצאי שבת היא - וכל סיפורינו הולך וסובב על ענין שבת,
ב. במוצ"ש אומרים זמר איש חסיד היה - וכל סיפורינו הולך וסובב על עדת החסידים מימי מעזריטש.
ג. אותה הזמר מסיימים באמירת ופרח לו איש האמת - ונרמז שם רבינו הקדוש פרחיה.
ואם שלש אלה לא יעשה לה, הא לך הרביעית:
שבליל מוצ"ש עושים סעודתא דדוד מלכא משיחא - ובסיפורינו הבאנו רמזו של דוד המלך אודות החסיד המשכיל, כן יערה עלינו ה' רוח טהרה, חסידות, והשכלה, לדע"ת את ה'.
אמן אמן אמן נצח סלה ועד.
אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן, אלא מתוך קופה של בשר (ברכות לב.) ובימינו אין ארי נוהם אלא מתוך קופה של תבן (ארי נוהם)
-
- וְאֶת־הָאֶ֜לֶף
- הודעות: 1093
- זיך רעגיסטרירט: דאנערשטאג יאנואר 18, 2018 3:34 pm
- האט שוין געלייקט: 566 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 1901 מאל
איך האלט נאך אינמיטן דורכליינען אלע טיפע פירושים, אסאך זענען צי טיף פאר מיך צי פארשטיין, למשל איך האלט נאך אינמיטען מפענח זיין די ראשי תיבות פון ונבנתה העיר, און ס'דערמאנט מיך פון קהלת ווי אלעס איז געשריבען מיט רמזים.
הכלל, אלע פשטים פון די וואס איך פארשטיי זעען מיך אויס צו זיין ריכטיג, ממש ווי די קבורה פון משה רבינו, יעדע מאל איך לייען א פירוש זעט מיך אויס אז דאס איז די ריכטיגע פשט. למשל איך לייען די ערשטע פירוש בין איך זיך גלייך מצייר דעם ויזתא מיט די לאנגע ואו און ס'שטימט מיר באלד עם כוזו במוכסז כוזו פון די מזוזה, און כ'שפרונג אינטער, כ'טראכט דאס איז זיכער די ריכטיגע פשט, אבער לאמיר גיין ווייטער. איך גיי צו די צווייטע, פארשטיי איך גלייך אז דאס איז די שטערקסטע פשט, איך גיי ווייטער צו די דריטע איז מיך משמע אז דאס איז די שענסטע פשט, אבער האט מען נישט געשמועסט אז די ערשטע איז די בעסטע? נאר אפשר די ערשטע אליין איז נישט גענוג גוט לשם ולתפארת. איך שלעפ מיך ווייטער מיינע אויסגעמיטשעטע פיס און איך קלעטער ארום, איך פראביר פארשטיין די פערטע און פיפטע פשט און זיי זענען שטארק סאליד, אבער דא קום איך צו די זעקסטע אין איך ווער געוואויר אז דאס איז גאר די פונדאמענט צו פארשטיין די גאנצע מעשה... און ווען מ'האלט שוין ביי די לאנגע פשט פון די מלך החיות שפיר איך מיך שוין ממש ווי די מלך פון די הושענה רבה משל.
נאר וואס דען, די אלע פשטים זענען שיין אין וואויל, אין יעדעס זעהט מיך אויס גאר גוט, צי גוט, אז יעדע פארשטייט שוין איך בין ניטאמאל ביכולת צו באהאלטען אזוינע טיפע מעסעזשעס, אבער כקען אייך פארציילען גופא דעובדא היכי הוה, כ'פארצייל אייך מיט אלע פרטים גענוי ווי רבי פרחיה האט פארציילט.
געווען אמאל א שנה שיום הכיפורים חל להיות בעצם יום הרביעי. מ'האט געפאסט א גאנצע טאג, נאכדעם האט מען געפראוועט א סעודה ביז שפעט אין די נאכט. ממחרת יום הכיפורים האב איך זיך אויפגעוועקט צו צען מעסעדשעס פון מיין מענעדזשער, אין ער שרייט איך זאל שוין קומען מסדר זיין זאכען. שוין געווען ניין דרייסיג, איך לויף אראפ פון בעט און איך יאג מיך אין בעסמעדרעש, איך דאווען אפ און ביים ליינען האב איך שוין צאמגעדרייט די תפילין און געלאפען אין די ארבעט ווי יעדע מאנטיג צופרי.
די נעקסטע טאג קום איך ווידער צו די ארבעט, און כ'בין פאריאגט און פארפלאגט, אבער קומט אן איינס אזייגער אין מיין קאלעגע פאקט זיך פעק און גייט זיך אהיים. מה היום מיומיים? פרעג איך אים. און ער איז מיר מסביר אז סקומט שוין שבת. איך האב נישט געואלט גלייבן, ס'דאך הערשט נעכטן געווען מאנטיג, ווי איז דא פלוצים א שבת אריינגעפאלן, אבער והוא באחת. שבת היום. שוין, אז ס'איז שבת ווייס איך נאכנישט אבער אז מ'שיקט אהיים פון די ארבעט גיי איך. איך קום אן אהיים און די בני בית לויפט ארום ווי א פארסמ'טע מייזל, שוין באלד די זמן! ני וואס איז דען? פרעג איך איר. וואס הייסט, גיי מאך די לעכט. כ'גרייט אן די לעכט און איך צינד עס אן און איך בלאז אלץ אויס מיט מיין וואכעדיגע דינסטיגדיגע קאפעלוטש. א ווייסע טישטוך ליגט אויפן טיש און מיין שלמה'לע באדט זיך שוין. א שיינע געפראוועכץ אין א גרינעם דינסטיג.
מיין ווייב הייסט מיך גיין אין מקוה. נו, כל מה שיאמר לך באלעבאסטע עשה. כ'גיי זיך רואיג אין מקוה און כ'ווייק זיך אין בור אין א געשמאקע דינסטאג פארנאכט. אבער די עולם יאגט ארויס פון מקוה ווי א רוח וואלט זיי געטריבען. פלוצלינג צוקלינגט זיך א בעל, אופס שוין באלד די זמן. כ'דארף כאפן מנחה. כ'יאג ארויס פון מקוה און כ'הייב זיך אן שנעל אפצוווישען, אבער איין רגע, מ'רעדט דאך עפעס אז ס'קומט שבת, און חסידי'שע אידן ווישען זיך נישט אפ פון די מקוה ערב שבת, בלייב איך מיט ס'רוב גוף נאסער ווי די נאסטע האריקעין זינט פרעזידענט טראמפ, און אינמיטן שלענגעלט זיך א דינע ליניע פון די איינציגע וויש וואס כ'האב געטאן, ממש ווי ביי קריעת ים סוף.
איך לויף ארויס און זוך א מנין מנחה אבער די שטיבלעך זענען ליידיג, איך לויף אהיים אין מיין ווייב שטייט מיט פארדעקטע אויגן, זי וויינט זיך אויס צום בורא כל עולמים אז אונזער שלמה'לע זאל שוין קענען לערנען גמרא אליין אן א טוטער (שלמה'לע איז דריי א האלב). זי הייבט אויף אירע אויגן, און זי גריסט יעדן איינעם א פריינטליכע "גוט שבת". איך ענטפער צוריק דרייענדיג די נאסע פיאות, גוט שבת.
כ'זע ווי מיין ווייב קוקט מיט פארווינדערטע אויגען.
וואס איז?
האסט מיך געווינטשן גוטן אווענט.
נו, וואס איז שלעכט?
ס'איז שבת.
אה, אוודאי, גוט שבת גוט שבת!
איך טו אן די רעזשוואלקע, כ'נעם אן שלמה'לע ביי די האנט און כ'יאג אריין אין שול. הודו האב איך שוין פארפאסט, און שיר השירים אוודאי, אפילו לכו נרננה האב איך קוים עספיעט צו זאגן. מ'האלט שוין ביי בואי כלה. נו, קום שוין כלה. קום קום. האב נישט אזוי מורא. די גאנצע פמליא של מעלה ווארט, די מלאכים ווארטן, ברענג שוין אריין דעם שבת קודש.
שמור וזכור בדיבור אחד!
דער חזן זינגט זיך אזוי אויס מיט ווארימקייט אין די גאנצע עולם זינגט מיט. כאב אויך מיטגעזינגען, אבער ביי מיך איז עס געווען א דינסטיגדיגע קומזיץ. כאב געטראכט צו מיך אז אינטרעסאנט ווי שומרי מצוותיה איז א קנאקעדיגע לכה דודי ניגון אבער א דיזעסטער פון א דינסטיג קומזיץ ניגון.
ביים ענדיגען דאווענען האט די עולם זיך געגריסט פריינטליך גוט שבת, און דא האב איך ערשט געזען די בראך.
די מלאכים ווארטען נישט.
ס'איז שוין יעצט נישט געווען קיין ספק ביי מיך אז היינט איז דינסטיג ווי אלע דינסטיגס. ס'איז אזוי דינסטיג אזוי אפילו דינסטיג קען זיך פארשטעקן פאר אזא דינסטיגשאפט. ווען דינסטיג וואלט נאר געקריגן אפילו א קליין שטיקעל פון די היינטיגע טאג, זאל עס זיין אפילו די דינסטיגדיגע לכה דודי, וואלט עס געווארן פארדינסטיגט אויף א אופן וואס איז נישט צו דערקענען.
איי מ'זאגט דאך אז ס'איז שבת?
אויפען איינזאמען וועג אהיים, אן די געווענליכע ווייסע באגלייטערס, האט די ענטפער אויפגעבליצט. ס'הערשט עפעס א מין הנחה אז שבת קען נישט געפאלן דינסטיג, און פון דעם קומען אלע מיינע פראבלעמען. אבער מאן יימר? ווער זאגט אז שבת און דינסטיג קענען נישט גיין צוזאמען? ערב פסח קען געפאלן שבת, תשעה באב קען חל זיין בשבת, און אפילו א ברית קען אויספאלען שבת, נאר א פשוט'ע פראסטע דינסטיג קען נישט אויסגעפאלען שבת? היו לא תהיה!
אזוי איז צושטאנד געקומען די דינסטיגדיגע שבת.
א גוט קוויטל.
הכלל, אלע פשטים פון די וואס איך פארשטיי זעען מיך אויס צו זיין ריכטיג, ממש ווי די קבורה פון משה רבינו, יעדע מאל איך לייען א פירוש זעט מיך אויס אז דאס איז די ריכטיגע פשט. למשל איך לייען די ערשטע פירוש בין איך זיך גלייך מצייר דעם ויזתא מיט די לאנגע ואו און ס'שטימט מיר באלד עם כוזו במוכסז כוזו פון די מזוזה, און כ'שפרונג אינטער, כ'טראכט דאס איז זיכער די ריכטיגע פשט, אבער לאמיר גיין ווייטער. איך גיי צו די צווייטע, פארשטיי איך גלייך אז דאס איז די שטערקסטע פשט, איך גיי ווייטער צו די דריטע איז מיך משמע אז דאס איז די שענסטע פשט, אבער האט מען נישט געשמועסט אז די ערשטע איז די בעסטע? נאר אפשר די ערשטע אליין איז נישט גענוג גוט לשם ולתפארת. איך שלעפ מיך ווייטער מיינע אויסגעמיטשעטע פיס און איך קלעטער ארום, איך פראביר פארשטיין די פערטע און פיפטע פשט און זיי זענען שטארק סאליד, אבער דא קום איך צו די זעקסטע אין איך ווער געוואויר אז דאס איז גאר די פונדאמענט צו פארשטיין די גאנצע מעשה... און ווען מ'האלט שוין ביי די לאנגע פשט פון די מלך החיות שפיר איך מיך שוין ממש ווי די מלך פון די הושענה רבה משל.
נאר וואס דען, די אלע פשטים זענען שיין אין וואויל, אין יעדעס זעהט מיך אויס גאר גוט, צי גוט, אז יעדע פארשטייט שוין איך בין ניטאמאל ביכולת צו באהאלטען אזוינע טיפע מעסעזשעס, אבער כקען אייך פארציילען גופא דעובדא היכי הוה, כ'פארצייל אייך מיט אלע פרטים גענוי ווי רבי פרחיה האט פארציילט.
געווען אמאל א שנה שיום הכיפורים חל להיות בעצם יום הרביעי. מ'האט געפאסט א גאנצע טאג, נאכדעם האט מען געפראוועט א סעודה ביז שפעט אין די נאכט. ממחרת יום הכיפורים האב איך זיך אויפגעוועקט צו צען מעסעדשעס פון מיין מענעדזשער, אין ער שרייט איך זאל שוין קומען מסדר זיין זאכען. שוין געווען ניין דרייסיג, איך לויף אראפ פון בעט און איך יאג מיך אין בעסמעדרעש, איך דאווען אפ און ביים ליינען האב איך שוין צאמגעדרייט די תפילין און געלאפען אין די ארבעט ווי יעדע מאנטיג צופרי.
די נעקסטע טאג קום איך ווידער צו די ארבעט, און כ'בין פאריאגט און פארפלאגט, אבער קומט אן איינס אזייגער אין מיין קאלעגע פאקט זיך פעק און גייט זיך אהיים. מה היום מיומיים? פרעג איך אים. און ער איז מיר מסביר אז סקומט שוין שבת. איך האב נישט געואלט גלייבן, ס'דאך הערשט נעכטן געווען מאנטיג, ווי איז דא פלוצים א שבת אריינגעפאלן, אבער והוא באחת. שבת היום. שוין, אז ס'איז שבת ווייס איך נאכנישט אבער אז מ'שיקט אהיים פון די ארבעט גיי איך. איך קום אן אהיים און די בני בית לויפט ארום ווי א פארסמ'טע מייזל, שוין באלד די זמן! ני וואס איז דען? פרעג איך איר. וואס הייסט, גיי מאך די לעכט. כ'גרייט אן די לעכט און איך צינד עס אן און איך בלאז אלץ אויס מיט מיין וואכעדיגע דינסטיגדיגע קאפעלוטש. א ווייסע טישטוך ליגט אויפן טיש און מיין שלמה'לע באדט זיך שוין. א שיינע געפראוועכץ אין א גרינעם דינסטיג.
מיין ווייב הייסט מיך גיין אין מקוה. נו, כל מה שיאמר לך באלעבאסטע עשה. כ'גיי זיך רואיג אין מקוה און כ'ווייק זיך אין בור אין א געשמאקע דינסטאג פארנאכט. אבער די עולם יאגט ארויס פון מקוה ווי א רוח וואלט זיי געטריבען. פלוצלינג צוקלינגט זיך א בעל, אופס שוין באלד די זמן. כ'דארף כאפן מנחה. כ'יאג ארויס פון מקוה און כ'הייב זיך אן שנעל אפצוווישען, אבער איין רגע, מ'רעדט דאך עפעס אז ס'קומט שבת, און חסידי'שע אידן ווישען זיך נישט אפ פון די מקוה ערב שבת, בלייב איך מיט ס'רוב גוף נאסער ווי די נאסטע האריקעין זינט פרעזידענט טראמפ, און אינמיטן שלענגעלט זיך א דינע ליניע פון די איינציגע וויש וואס כ'האב געטאן, ממש ווי ביי קריעת ים סוף.
איך לויף ארויס און זוך א מנין מנחה אבער די שטיבלעך זענען ליידיג, איך לויף אהיים אין מיין ווייב שטייט מיט פארדעקטע אויגן, זי וויינט זיך אויס צום בורא כל עולמים אז אונזער שלמה'לע זאל שוין קענען לערנען גמרא אליין אן א טוטער (שלמה'לע איז דריי א האלב). זי הייבט אויף אירע אויגן, און זי גריסט יעדן איינעם א פריינטליכע "גוט שבת". איך ענטפער צוריק דרייענדיג די נאסע פיאות, גוט שבת.
כ'זע ווי מיין ווייב קוקט מיט פארווינדערטע אויגען.
וואס איז?
האסט מיך געווינטשן גוטן אווענט.
נו, וואס איז שלעכט?
ס'איז שבת.
אה, אוודאי, גוט שבת גוט שבת!
איך טו אן די רעזשוואלקע, כ'נעם אן שלמה'לע ביי די האנט און כ'יאג אריין אין שול. הודו האב איך שוין פארפאסט, און שיר השירים אוודאי, אפילו לכו נרננה האב איך קוים עספיעט צו זאגן. מ'האלט שוין ביי בואי כלה. נו, קום שוין כלה. קום קום. האב נישט אזוי מורא. די גאנצע פמליא של מעלה ווארט, די מלאכים ווארטן, ברענג שוין אריין דעם שבת קודש.
שמור וזכור בדיבור אחד!
דער חזן זינגט זיך אזוי אויס מיט ווארימקייט אין די גאנצע עולם זינגט מיט. כאב אויך מיטגעזינגען, אבער ביי מיך איז עס געווען א דינסטיגדיגע קומזיץ. כאב געטראכט צו מיך אז אינטרעסאנט ווי שומרי מצוותיה איז א קנאקעדיגע לכה דודי ניגון אבער א דיזעסטער פון א דינסטיג קומזיץ ניגון.
ביים ענדיגען דאווענען האט די עולם זיך געגריסט פריינטליך גוט שבת, און דא האב איך ערשט געזען די בראך.
די מלאכים ווארטען נישט.
ס'איז שוין יעצט נישט געווען קיין ספק ביי מיך אז היינט איז דינסטיג ווי אלע דינסטיגס. ס'איז אזוי דינסטיג אזוי אפילו דינסטיג קען זיך פארשטעקן פאר אזא דינסטיגשאפט. ווען דינסטיג וואלט נאר געקריגן אפילו א קליין שטיקעל פון די היינטיגע טאג, זאל עס זיין אפילו די דינסטיגדיגע לכה דודי, וואלט עס געווארן פארדינסטיגט אויף א אופן וואס איז נישט צו דערקענען.
איי מ'זאגט דאך אז ס'איז שבת?
אויפען איינזאמען וועג אהיים, אן די געווענליכע ווייסע באגלייטערס, האט די ענטפער אויפגעבליצט. ס'הערשט עפעס א מין הנחה אז שבת קען נישט געפאלן דינסטיג, און פון דעם קומען אלע מיינע פראבלעמען. אבער מאן יימר? ווער זאגט אז שבת און דינסטיג קענען נישט גיין צוזאמען? ערב פסח קען געפאלן שבת, תשעה באב קען חל זיין בשבת, און אפילו א ברית קען אויספאלען שבת, נאר א פשוט'ע פראסטע דינסטיג קען נישט אויסגעפאלען שבת? היו לא תהיה!
אזוי איז צושטאנד געקומען די דינסטיגדיגע שבת.
א גוט קוויטל.
"וואס וועל איך טוהן אז מ׳וועט איין שיינעם טאג געוואר ווערן אז איך בין נישט קיין אמתע רבי?"
- אהבת ישראל מוויזניץ
- אהבת ישראל מוויזניץ
- ביבער
- ידיד ותיק
- הודעות: 846
- זיך רעגיסטרירט: דאנערשטאג נאוועמבער 29, 2012 3:12 pm
- האט שוין געלייקט: 839 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 1026 מאל
דער מעשה האט מיר אהייםגערופן... געווען אמאל איינער פון די לעצטיגע צדיקים וואס בערוב ימיו האט ער ל"ע מיאוס געקאלעכט. האט ער אמאל אין א דינסטיג באשלאסן אז ס'איז שבת, ער טוט זיך אהן דעם געבלומטן בעקיטשע מיטן שטריימל און יאגט אריין אין שול שרייענדיג אויף די גבאים היתכן דער טיש איז נישט צוגעגרייט... מיין טאטע זז"ג דערציילט אייביג די עובדא ארויסצוברענגדיג גרויסקייט פונעם רבין כלו' מי יודע וואס דער רבי האט אלס צוגעזעהן אין הימל יעצט, ווי כאילו דער מחלה האט גארנישט געהאט קיין השפעה דא.
I may not agree with what you say, but I will defend to the death your right to say it. - Voltaire