שייך בעצם
לאשכול של כ"ק מרן הגה"ק ממילק-שעייק שליט"אאבער אויב [tag]גדליה[/tag] בעט אזוי שיין וועט מען דאס לייגן אויך דא
כ"ק אדמו"ר שליט"א יש לו מנהגים רבים על יום תשיעי של חנוכה מהם מנהגי אביו זיע"א ומאבות אבותיו שושילתא דדהבא עד מרן הסבא קדישא ממילק-שעייק זכיסויגנעלינו
ומהם כמה מנהגים שנתגלו לרבינו שליט"א בעצמו אם בחלום הלילה אם בהקיץ ולא נוכל לפורטם כי רבים הם וזה יצא ראשונה:
א. בכל לילות החנוכה אחר הדלקת נרות המנורה, מינה רבינו שליח מיוחד שימנה את ראשי עם קודש המתאספים במעמד הנשגב, באם היו נאספים רבים יתר על חמשת אלפים, אמר רבינו תורה בפלפול כדרך אבותיו בקודש, אם לא היו הנאספים רבים עד כדי כך, היה נוטל ספר אחד מני שלשת הספרים שלא זעו מעל שולחנו וקורא מתוכו ומאליף לאנוש בינה, ברם, בליל ט' היה מנהגו בקודש שלא לשלוח אותו שליח המיוחד כי אפי' ימעטו הקהל הקפיד לומר ד"ת בפלפול וסברא ישרה,
זקני החסידים העידו כי על אף מנהג זה, מימיהם לא נמצא ששהו בליל ט' דחנוכה קהל פחות מכפליים מספר הנמנה למעלה, אך שלא ישתכח המנהג הבאנוהו בכתובים ראשונה.
ב. אותו שליח מיוחד הנ"ל הוא גם היה ממונה למען ידעו ויראו דור אחרון אש להבת שלהבת שבוער רבינו בעת ההדלקה, והיה כלי מיוחד לכך (קעמער"ע בלע"ז), ומלבדו בל יהין איש ח"ו לעשות פסל וכל תמונה ופיקטשע"ר מפני הקודש, וכל איש ואשה שעברו על תקנה הנ"ל כמה וכמה קולמוסין (וקעמער"ע'ס) נשתברו ע"י חסידי קמאי ובלבד שלא לחרוג ממנהג זה, ברם בליל ט' דחנוכה שכידוע אין לחיצונים ולסטרא-אחרא שליטה בו כלל (מחמת שבכל שאר ימים טובים של ישראל המה מנסים ליטול מקדושת החג של ישראל, משא"כ יום זה שנתקן אחר שבטל יצרא דע"ז לא שלטו ביה בההוא ליליא ויומא), הורה רבינו שכל מי שיש תח"י מאשי"ן כזה העושה פיקטשערס יביאהו אל הקודש ובכל עת וזמן יתפוס בהכלי עוד ועוד פיקטשערס למען יעמדו לימים רבים, (מלבד בשעת אמירת הפלפול שאז נאסר מכל וכל עניין הבילדער והרעקארדינג'ס כבכל ימות השנה וד"ל).
ג. בכל לילות החנוכה (באם היו אנשים בקהל כמספר הנ"ל) היה רבינו מפלפל בסוגיא ד'כבתה' ובתוך כך היה מתרץ בחדא מחתא תירוץ מחודש על קושיית הבית-יוסף, מגדולי הלמדנים היו מתאספים מרחוק ומקרוב והיו מתפעלים בכל לילה ולילה מדבריו המחודשים, ויש שאמרו כי כל אדמו"רי שלשולתא קדישא לא זכו לחידושים כאלה, מלבד בליל ט' שאז היה מקדים ונותן שיחת קודש ואח"כ היה משלב ענייני המוסר שדיבר עם סוגיא ד'כבתה' והיה שוזר הדברים עם קושיית ר' פרחי' הידועה ומתרץ בכל שנה באופן מחודש, בשאר הלילות לא עסק רבינו בקושיית ר' פרחי' אלא בקושיית הב"י וכנ"ל.
(במאמר המוסגר נוסיף שהקפיד רבינו לכנות את ר' פרחי' בשמו המלא רַבֵּינוּ פְּרַחְיָהוּ ולא רֶ'-פְּרַחְיֶה כפי שאומרים ההמון, והסביר בזה רזין דרזין ואכמ"ל)
ד. בליל ט' דחנוכה הביאו לפניו מאכל מיוחד הנקרא 'ניינעריל' הרומז על נר התשיעי שהוא למעלה מעלה מדרך הטבע, והוא מין קאשע טגונה בשמן זית זך מעורב בפאמ"ש (הלא הוא משקה הנעשה מיין קוניא"ק וביע"ר המשמשים בערבוביא) אצל כ"ק אדמו"ר זצ"ל היו מוסיפים בהבלילה גם קארטאפ"ל וזקני החסידים העידו ש'אזוי האט דאס נאך געהאט עפעס א יודישער טעם' אבל רבינו שליט"א בירר מקור המנהג מאיזה כתבי ידות עתיקים ונתברר לו כי טעם שהכניסו אבותיו (אמותיו) את הקארטאפ"ל היה מצד יניקת החיצונים, אך כאמור בלילה זה שלמעלה מעלה מן הטבע אין לחוש כלל ולכן הכינו המאכל מקאש"ע בלבד, על אף עבודת האכילה המפורסמת של רבינו אילו חכו לא יכל לסבול טעמו של ה'ניינעריל' והיה טועם קמעא ומיד משלחו להיושבים ראשונה לאכול שיירי קודש, (בשנה השנית להנהגתו מנהג זה, ציוה על הרבנית לבל תכין יתר על שיעור ג' זיתים גדולים מחמת איסורא ד'בל-תשחית')
ה. שאר מאכלי החג נוהג רבינו כבשאר כל הלילות ולא שינה בסדר המאכלים, אך היה ניכר עליו כי לילה זה הוא החשובה ביותר וראו על מאור פניו ותשוקתו בעבודת האכילה ואכל גוזמאות מה שאין גוף בן-אדם יכול להכיל כלל, יש שאמרו כי בליל זה היה אוכל שיעור כנגד כל הלילות כולם, ויש שאמרו שנהג כן בכדי לבטל טעם ה'ניינעריל' הנ"ל.
ו. גם בעת אמירת המזמורים היה מוסיף ט' בתים מן פייט 'תשעיא-אפי' שחיבר הסב"ק ממילק-שעייק זיעועכי"א פניו להבים וכל כולו אומר שבח והודאה להשי"ת על נס שמונת הימים ועל הנר התשיעי שנתקן להאיר לנו חשכת הגלות בב"א
ז. מנהג שריפת הפתילות קיים בליל תשיעי של חנוכה, דלא כשאר מקומות שנוהגים לשורפן ביום שלאחריו הלא הוא יום תשיעי דחנוכה.
ח. כמו כן קיבל את הקהל הדוש עם פיתקאות באותו הלילה והיום כפי שנוהג בשאר יומין קדישין החלים בימים המותרים בעשיית מלאכה, והשווה את יום ט' דחנוכה ליום ג' באייר
(כן הוסיף וביאר שאלו הג' ימים שנתבטלו מחג החנוכה כמתיקו את גזירת ה' אייר)
ט. מנהג הדריידל קיים כבכל הלילות, אך שינה משמעות האותיות והפכן, ומחק האות נ' מן הדריידעל שלו, (ולכן בכל שנה קונה דריידל חדש שיש בו אות נ', ובתשיעי בחנוכה מוחקו.)
מסופר כי כ"ק אדמו"ר זצ"ל בשנתו האחרונה, ציוה בעת השולה"ט אחר מנהג ה'דריידל' דט' דחנוכה להביא לפניו החץ והקשת, ויהי לפלא.
ווער ס'קען די זקני החסידים וואס געדענקען נאך פרטי מנהגים זאל זיך ביטע ווענדן צו הנהלת מכון גנזי רבותינו.