צפור בודד האט געשריבן:https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=1193056407554045&id=100005490900933
כמה הערות בקצרה על פרשת גור
א. התחלת הנהגתו של ראש ישיבת שפת-אמת הגר"ש אלתר שליט"א בשמחת תורה תש"פ פעיה"ק ירושלים, לשמחת לב כל אוהבי החסידות ואוהבי התורה, יש בה הד היסטורי לפרישתו הידועה של מרן רבינו הקדוש בעל מי השילוח מאיזביצ'א בשמחת-תורה שנת ת"ר מחצר קאצק בפולין. כמו אז, גם כיום הסיבה העיקרית לפרישה ולהרמת נס המרד היא שאין דרך היהדות, התורה והחסידות בהשלטת אימה ופחד, טרור ואלימות. כבר אז הבין ברוח-קדשו האיז'ביצער, שבמקום שיש חילול ה' ופגיעה בנשמות ישראל, אין חולקין כבוד לרב, ואפילו יהא הוא השרף מקאצק, שאין עוררין על קדושתו ועל עומק חכמתו. וכמו בימים ההם כן בזמן הזה, המכתב הראשון שהוציא הגר"ש היה המחאה על האלימות האכזרית שהופעלה בשם הרבי נגד העסקן ברלינר, שכל חטאו היה שביקש ללכת לדון בדין-תורה על סכסוך כספי בינו לבין עסקני החסידות. ובמקום שאין איש, בשעה שכל גדולי הדור, אדמורי"ם ורבנים וראשי-ישיבות, שותקים כבר שנים על האלימות השיטתית בחצר גור, ייזכר הגר"ש (ויחד איתו הדיין הגר"מ שפרן) לדורות כמי שקיים את הפסוק 'ולא תגורו מפני איש', וכדרכה של תורה מילא את חובתו ויצא למחות בחריפות.
ב. שורשיה של חסידות גור, מקורה בחבורת האריות של חסידי פרשיסחא בפולין במאה ה-18. חבורה זו עוררה בראשית התהוותה התנגדות רבה בשל האנרכיזם הרוחני ופורץ-הגבולות שלהם, ובשלב מסויים תוכנן חרם חריף נגדם מטעם גדולי הדור (באירוע שידוע כ'אוסטילה חתונה'), אך היא הצליחה להתקבל ללב המיינסטרים החסידי והרבני ולזכות למעמד נחשק בעיקר בזכות הלמדנות העצומה שלה שסחפה אחריה את מיטב הכשרונות והעילויים הצעירים מכל רחבי פולין, עד שאפילו נכדו של גדול-הדור הגאון רבי עקיבא אייגר, 'רבי לייבל'ה' כפי שכונה בחיבה, הצטרף לחבורה זו. גדלותם בתורה, מלבד שיעור קומתם הרוחני והחסידי, הכריחה אפילו אליטה רבנית כ'בית בריסק' להתייחס בהערכה אליהם, ולצטט מחידושיהם בתורה; ומאידך גיסא הם זכו לתמיכתה הנדיבה של הפטרונית תמר'ל ברגסון, האישה היהודית הכי עשירה בפולין בימים ההם, שנכדה הלוא הוא הפילוסוף זוכה פרס הנובל הנרי ברגסון.
המצב בחסידות גור בימינו, צאצאית ישירה כביכול לחבורה מפוארת זו, שהידרדרה עד כדי להיות חסידות של עמי-ארצות, חסידות שבהוראת הרבי ביטלו בה את לימוד העיון בישיבות (כנראה מחמת פרנויה משיעור קומתו התורני של הגר"ש וניסיון לדחוק את השפעתו) – אינה פחות מאבסורד שלא ייאמן בכל קנה מידה היסטורי, סוציולוגי, תורני וחסידי. מכתבו השני והמחזק של הגר"ש המופנה לבחור גוראי שסבל רדיפות והשפלות מחמת רצונו לעבור לישיבה ('מקום תורה אמיתי') בה לומדים בעיון, ייזכר לדורות כמסמך חשוב ומרתק.
ג. לכל נמוכי-השכל והדעת שסופרים ומונים כמה ספודיקים היו בהקפות אצל הגר"ש צריך לומר, החסידות אינה דיר בהמות והיא אינה נמדדת כמו עדרי בקר לפי ספודיקים. השאלה היא בכלל לא כמה חסידים הסתופפו בצילו, וכמה עוד יפרשו לחצרו החדשה, אלא איכותם ומהותם של המסתופפים בצילו. חשוב לזכור שכל חסידות גור, על ריבוא רבבותיה, התחילה בקבוצה קטנה מאוד של כמה צעירים בודדים בפולין, ששיעור קומתו של כל אחד מהם, שווה ערך לעשרת אלפים ספודיקים, אם לא יותר. למיטב ידיעתי והכרותי, בסביבתו של הגר"ש מסתופפים מסלתה ושמנה של חסידות גור, הן במובן התורני (רבנים, דיינים, תלמידי חכמים, יודעי ספר), והן במובן הכלכלי (נגידים, גבירים, בעלי-בתים חשובים), כך שזהו המבחן האמיתי והמעניין שתוצאותיו עוד ישפיעו לטווח ארוך. תבינו לבד מי אלה הנותרים באימפריה השוקעת.
ד. כעת כשהפרשה התפוצצה במלוא עוזה ופותחת מהדורות חדשות, מותר לי לטפוח על השכם בכך שהייתי הראשון שכתב על הסיפור בהרחבה כאן בפייסבוק כבר לפני כמה חודשים (אִיגֶרֶת לְיָדִיד מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים בִּדְבַר הַשַּׁעֲרוּרִיָּה הַנּוֹרָא בחצה"ק גּוּר), ואף נזרקה בדבריי מעין נבואה לגבי העיתוי של הפרישה בדומה למרד האיז'ביצאי.
וזו הזדמנות לומר כמה מילים על התקשורת החרדית באופן כללי. מלבד קומץ של עיתונאים (מענדי גרוזמן, Eli Bitan, ישראל פריי, Ariela Sternbach ואולי עוד כמה בודדים), אפשר לומר כי התקשורת החרדית חוטאת לתפקידה, ובאופן שיטתי שותקת מול עוולות ופשעים המתרחשים בציבור החרדי, ובעיקר בפרשיות שנוגעות לממסד ולעסקונה השולטת. פרשיות ושחיתויות מושתקות, כתבות מצונזרות, ודיווחי יח"צ נמכרים בעד שלמונים לכל המרבה במחיר. בראש התופעה המגונה והפסולה עומדים עיתונאים כדוגמת י"כ ודומיו, שאין מכבודי אפילו להתייחס אליהם, אבל לא רק. זהו הקו הראשי והמנחה בעיתונות החרדית ובאתרי האינטרנט החרדיים, המשתווה בצורתו ופעילותו לעיתונות בצפון קוריאה ודיקטטורות אחרות. לעיתונות הכללית, המזמינה עיתונאים מסוג זה לראיונות ופאנלים, יש יד בדבר ושותפות לפשע.
ה. כמה אנקדוטות קצרות: ר' יעקב אלתר המכונה אדמו"ר מגור, למד בצעירותו אצל מו"ר ראש הישיבה הרב קופלמאן זי"ע בישיבת וילרייק בבלגיה. ישנה אפילו תמונה מפורסמת שלו בתור ילד עם אביו בביקור אצל הרב קופלמאן. מאידך, בילדותי לקחני אבי שיחי' פעם אחת לטיש של האדמו"ר הפני מנחם מגור, אביו של הגר"ש. אני רק זוכר מאותו אירוע, שתוך כדי 'אמירת התורה' שיחק הפני-מנחם וגלגל את גביע הקידוש בידיו. שאלתי אז את אבי לפשר מעשיו, אך כיום אפשר אולי לומר שהגביע מסמל כידוע במסורת החסידית את ההנהגה, ורימז בקדשו לסתרי תהפוכות האדמורו"ת, כאותו גביע ששיחק בו יוסף עם אחיו. כשהתבגרתי קצת ויגעתי בתורתו של מפענח הצפונות רבינו הגאון שר התורה מרוגוטשוב זי"ע, התוודע לי שהגר"ש אלתר הוא מהיחידי סגולה בדורינו שבקיאים ועוסקים במעיינות תורתו, ואכשר דרא שזכינו להתרוממות קרנו והתגלות אור תורתו בישראל.
ו. לבסוף, מן החובה לומר ולצעוק בראש כל חוצות: על ראש פשעיה של חסידות גור בימינו ייזכר לדורות העיוות המיני שלה בענייני היסוד והקדושה, ההגנה על פדופילים ומשחיתי נעורים (בימים אלה מתנהל המשפט סביב מלכה לייפער, שפגעה בבנות רבות באוסטרליה, וזוכה כמובן להגנה מטעם שר הבריאות ונציג חסידות גור יעקב ליצמן). זכור נזכור לעד את חברינו הקדוש ישראל קרול הי"ד, שנעקד על מזבח הקדושה בישיבות גור, וסומם בכדורים פסיכיאטריים, כפי שהעיד וסיפר בראיון ל Yair Ettinger ב'הארץ' כמה חודשים לפני מותו.
לפני כמה חודשים פרסמתי איגרת אש קודש בעניין זה לחברים מקשיבים, ויה"ר שכשם שזכינו לראות בהתחלת מפלת ממלכת הרשע כן נזכה לקיום הייעוד וּבְכֵן תֵּן כָּבוד ה' לְעַמֶּךָ תְּהִלָּה לִירֵאֶיךָ וְתִקְוָה טובָה לְדורְשֶׁיךָ וּפִתְחון פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ. וּבְכֵן צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָחוּ וִישָׁרִים יַעֲלזוּ. וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִילוּ. וְעולָתָה תִּקְפָּץ פִּיהָ. וְכָל הָרִשְׁעָה כֻּלָּהּ כְּעָשָׁן תִּכְלֶה. כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדון מִן הָאָרֶץ בב"א
הק'
אבישלום פון שילוח
ישיבת שער השמים פעיה"ק ירושלים
סתם צו וויסן ווער איז דער שרייבער,
מרדכי יוסף פויגל/ אבישלום פון שילוח.