זעענדיג אז כ'האב זוכה געווען אז דר. [tag]שלום בערגער[/tag] זאל זיין געזונט האט איבערגעטייטשט און איבערגעשמועסט א טייל פון מיין פאזיע, האביך באמערקט אז מרוב ענותנותי האביך נישט געפענט אן אשכול פאר איר. איז אזויווי דער נגף האט זיך שוין אנגעהויבן, ויהי המתים במגפה די צעדרייטע חתונות, און א לעבן אויף די עוועניוס, דארף מען שוין אויך אויף דעם תשובה טון.
כ'בעט אייך, הער דאקטאר, ביטע שטעלט ארויף אייער תרגום, לינק צום שיעור, אדער וואס ס'איז שייך. כ'וועל אייך מכיר טובה זיין.
[center]לא ידעתי יום מותי
Life has no meaning the moment you lose the illusion of being eternal. - Jean-Paul Sartre[/center]
שָׁלוֹם!
שָׁלוֹם! מֵאַיִן בָּאתָ?
מִשּׁוּט בָּאָרֶץ זֶה ע' שָׁנָה.
וְאַתָּה? לְאָן אַתָּה הוֹלֵך?
אֶל מְקוֹם עָפָר, עַל בָּמֳתֵי אֶרֶץ לִדְרוֹך.
הֲלֹא תַגִּיד לִי, חֲבִיבִי,
מָה הֵמָּה ע' נֶגֶד הַנִּצְחִי.
אֵיך הַגּוּפוֹת נִמְשָׁכוֹת,
אִם אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר מִיַּד הֵן נִדְחָפוֹת.
אֵיך יָקוּם בַּבּוֹקֶר, יְצַחצֵחַ עוֹרוֹ,
בְּיָדְעוֹ כִּי מָחָר בְּקֶבֶר, כֻּבָּה אוֹרוֹ.
אֵיך נָתַן נַפְשׁוֹ בְּבִנְיַן אַרְמוֹן מְלָכִים,
וְאָבְדָה נֶפֶשׁ, נִהְיָה מַאֲכָל נְמָלִים.
הוּא הַשִׁגָעוֹן הָאֱלֹהִי, שֶשִׁיגַע בָּהֶם בְּנֵי הָאָדָם,
מֵרִים עֵינָיו לְמַעְלָה, אוֹמֵר חַי אָנֹכִי לְעוֹלָם.
לֹא יָדַע אֶת יוֹם מוֹתוֹ,
לֹא אֲנִי, לֹא אָמוּת כְּמוֹתוֹ.
אָגוּרָה לִי חַיִל, אֶצֳּרֶנָּה בְּכָל לֵבָב,
עוֹד יִצְטָרֵך לָהּ, דּוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתָיו.
דֵּין גַרְמָא דְעֲשִׂירָאָה בִּיר,
כְּחִזְקִיָהוּ מֵסִיב פָּנָיו אֶל הַקִּיר.
וְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ אוֹמֶרֶת, כְּמוֹת כָּל הָאָדָם מוֹתְךָ,
פַּנֵּה מָקוֹם לְעוֹד נִצְחִי כָּמוֹךָ.
עָפָר אֶל עָפָר תָּשִׁיב,
שֶׁב לִמְקוֹמְךָ, וַחֲלוֹם יָעוּף.
[center]שאין בעולם שגעון דומה לשגעון האדם ... לבנות לו יסוד על טבור הארץ בסיד ואבנים כדי להקים עליו קיר שיעמוד שנים רבות. והוא יודע שלא נשאר משנות חייו מה שיוכל בהם לבלות בנין עשוי מן הגמא. היש שטות ושגעון כזה. – רמב"ם[/center]
לא ידעתי יום מותי (וועקער 15)
- ונבנתה העיר
- שריפטשטעלער
- הודעות: 3795
- זיך רעגיסטרירט: מיטוואך יולי 25, 2012 5:41 am
- האט שוין געלייקט: 6591 מאל
- האט שוין באקומען לייקס: 8112 מאל
לא ידעתי יום מותי (וועקער 15)
מ'דארף צוריק אראפברענגען דעם רבי'ן
אמר ונבנתה: אל עבר החלון נשקפתי ונתתי אל לבי כי שבת האדם ממנו, חומר וגשם – ורוח אין, בחנתיו, והנה הוא תולדת מקריו – כאשר ילך המקרה כך יתעצב לבו ודמותו, לרגעים אבחננו, כאשר יאמר החכם כי אין הוויית רגע מול רגע נוצרת כי אם בהתחדש מקריו, ואל מי יקר המקרה?
אמר ונבנתה: אל עבר החלון נשקפתי ונתתי אל לבי כי שבת האדם ממנו, חומר וגשם – ורוח אין, בחנתיו, והנה הוא תולדת מקריו – כאשר ילך המקרה כך יתעצב לבו ודמותו, לרגעים אבחננו, כאשר יאמר החכם כי אין הוויית רגע מול רגע נוצרת כי אם בהתחדש מקריו, ואל מי יקר המקרה?