פארוואס איז געווען התנגדות צו ברעסלעוו?

[ליטוואק פון בודאפעסט]

ערנסט גערעדט, אחוץ אין א פאר געציילטע ערטער, האט מען קיין גרויסע התנגדות נישט געהערט. די פלעצער ווי מ'האט יא מתנגד געווען, זענען נישט געווען קיין גרויסע וועלטס קהלות, און ברסלב איז אייביג געווען אן איידעלע זאך, און זיי האבן נישט וויי געטון צופיל מענטשן. אין אומאן וכדו', זענען געווען רייבערייען.

דאס איז יא א פראבלעם, ווען אלע אלטע פייטס טאר מען נישט אנהאלטן, און יעדער פארשטייט שוין אז די חרמים אויף רוזין אדער פרשיסחא, אויף חסידים בכללות און אויף אנדערע זאכן, זענען נישט גילטיג היינטיגע צייטן. און פונקט די מחלוקת מוז אנגעהאלטן ווערן. ווען איך זאג פאר'ן !@#$% רבי אז מ'האט ארויס געווארפן א בחור פון ישיבה פאר'ן לערנען א חסידישע ספר, אדער אפילו געהייסן אויפהערן, וואלט ער זיך גערעגט אויף דער נארישע משגיח, אבער זיין תלמידים מעג ער אפהאלטן פון לערנען ליקוטי מוהר"ן? איך גלויב נישט אז די טעמים דארט זענען געווען קלענער ווי די טעמים פון די אנדערע מעשיות, און דער עולם האט זיך שפעטער אויסגעלערנט. מ'וואלט פונקט אזוי געקענט טון ביי ברסלב, און קיינער וואלט נישט געשעדיגט געווארן.

[פייסיס]

איך האלט נאך אינמיטן לייענען, אבער דאס וואס כ'האב שוין געלייענט קען איך ארויסלייגן. און אדרבה, ווער ס'קען די פרטי הדברים פון יענע צייטן, איז פארבעטן צוצוגעבן.

ב''ה
אניפאלי תרכ"ו
פרק א'
ויהי בימים ההם, ולהרה"ק המפורסם רבי יודא לייב בן ר' ברוך – הידוע בשם 'דער הייליגער שפאליער זיידע' זצוק"ל - היתה חבורה נאה בחסידות, עם חברים ותלמידים חשובים ששותים דבריו הקדושים, ובין חבריו ותלמידיו היקרים היתה גם תלמיד צעיר לימים, בשם 'נחמן', נינו של הבעשה"ק - בן בתה של בתו, ונכד הרה"ק ר' נחמן מהארודענקא זכותם יגן עלינו ועכ''י.
הוא – נחמן - היה צעיר לימים ענוג ורך, וכל רוח מצויה השפיע על בריאותו, אבל הוא התמיד בלימודו והצליח לחדש יפות בתורה ובדרושים, כיאות לנצר קדוש כמותו, וכאשר נמצא בין חבריא קדישא של תלמידי המגיד ועליהם הסבא קדישא משפאליע מתלמידי הבעשה''ק, והיה גר באותם הימים ב'זלאטיפאליא.
ברבות הימים אחר חתונתו, כשנולדו לו כמה ילדים רכים, קרה אסון, ו'נחמן' שהיה מאוד פגוע ורגיש לכל מצב, גבר עליו חולשה של הפרעה נפשית. ובגלל שלא רצה בשום אופן לקבל טיפול רפואית כמו שצריך, כי החזיק בעקשנות שהרופאים לא יודעים כלום, ובחר להיות לבדו לעצמו ומזה התדרדר מצבו מרוב דיכאון נפשי עמוק, והרגיש בנפשו לנוס מהסביבה.
ויהי היום, ונחמן הצעיר החליט לפתע לארוז חפציו ולברוח מאיקראינע, במטרתו לעלות לארץ הקודש. ואמר להתנצל בפני רבו הק' משפאליע, שהוא רק יסע למקום אחר לשנות מזלו, וגם להתאוורר ולהשיג רפואה נפשית. אבל רבו הק' – הסבא משפאליע – שידע היטיב כל אשר נעשה - וגם מחשבתו לעלות לארץ הקודש, והרגיש בקדושתו כי לא טוב הדבר בשבילו. ומיד כששמע דבריו, אמר לו בתוקף; חלילה לך לעשות כדבר הזה, ולא אסכים בשום אופן שתסע למרחקים, כי ידוע תדע שזה יגרום לך ירידה בגוף ונפש מאוד.
ובגלל שחשב מחשבות לבלתי ידח, גילה לו נסתרות שאם ירחיק לכת מביתו, יארוב לו הסטרא אחרא ר''ל וירדוף אחריו, וזהו סכנה נוראה בגשם ורוח, על כן יקבל דעת רבו ולבטל מסעו, כי הדרכים בחזקת סכנה ובפרט לו ולמצבו.
אבל נחמן איבד שיקול דעת אמונתו ברבו, ובהיותו במבוכה איומה ובמצב קשה מאוד, לא ציית לרבו הקדוש. ובאישון לילה אחד הוא התחמק לבד מעירו, אף בלי רשות אשתו שהפצירה בו מאוד שלא יעזוב, אבל התעלם מהכל ונסע לדרכו, והרחיק לכת רחוק מאוד, והפליג עד מדינת טערקייא.
[center]*[/center]
להבין קצת מן הקצת, מי היה רבו הגדול הסבא משפאליע ושגב דעת מחשבתו הקדושה, זהו יותר גבוה מדעתנו. כי רבינו הבעל שם הק' העיד עליו, שמה שהוא בעצמו משיג בכל יום בגדולות ונסתרות, כן גם הסבא הקדוש משפאליע משיג בגבוהות. וכמעט אין בדורו נשמה גבוה כמותו, שנולד בברכתו עצמו של הבעל שם הק', והוא קרא לו 'זיידע', באמרו, שהוא יהיה כאבא של הדור, בגואלם מצרת הפריצים בגוף, ומגלות הנשמה ברוח, נגד כוחות החיצונים ה''י.
כל הצדיקים ידעו שהסבא משפאליע קדוש יאמר לו בכל מסקנותיו, כי רואה הוא ללבב מעבר לעבר כזכוכית. וגם מה שסיפרו עליו, שהניח מרן ר' ישראל בעל שם הק' ידו הקדושה על לבו הטהור של הצדיק הצעיר אז - ר' לייב, וברכו בשפע טללי רוח לעד, ומאז הרגיש הסבא משפאליע ההתלהבות, עד שהיתה בכוחו להלהיב נשמות פזורי ישראל בכל רחבי גלות אוקראינה, ומחוצה לה.
ואכן כך היה, שהצדיק וקדוש עליון - הסבא קדישא משפאליע, שהיו קוראין אותו בחיבה, ה'שפאלאנסקיער', היה בצדק נמנה בין הראשונים שזכו להיות בצל הקודש, בהיכלו כבוד של הבעשה"ק. וגם קיבל תוספת קדושה מהחברים, ר' פנחס מקאריץ ור' מיכל מזלאטשוב, והתולדות יעקב יוסף מפולנאה, שזה עוד הוסיף הערצה כפולה לו מכל גדולי ומאורי החסידות.

[center]*[/center]

נחזור לענינינו, אחרי כשהגיע נחמן לארץ טערקייא, הוא התעכב שם זמן מה בעיר הבירה אינסטאנביל, וכפי שנקרא גם קונסטאנטינאפאל, ושם הורע מצבו מאוד ממחלת מאלנכאליע העצבות שלו. ונפרץ מעשיו באופן חמורה, עד שסבל מהתמוטטות עצבים קשה, והסתובב בחוצות העיר הגדולה עירום בלי בגדים ממש כמטורף ואובד. ופיטפט לכל שואל, שעכשיו הוא הגיע למדריגת אדם הראשון לפני החטא, ונתעלה במדריגות למעלה מאבות העולם, וכהנה עוד.
ולאחר זמן קצר, ריחם עליו אחד מכומרי העיר גוי נוצרי אדוק, והכניסו לבית אפדנו. ושהה שם נחמן כחצי שנה, מניסן עד תשרי, כשהכומר עוזר לו להחלים בדרכיו הקסומות, ולימד עמו רפואות ועצות וחכמות ממקורותיו הנוצרים רח''ל, ואכן בראש השנה נתרפא נחמן די, שעמד על רגליו והתחיל לצאת לבד. ואז אחרי שהחלים וקם על משענתו, גמר נחמן בדעתו לא להמשיך נסיעתו לארץ ישראל, אלא לחזור לביתו באיקראינע.
ומיד בהגיעו הביתה, לפליאת כולם הוא ביקש מכל חבריו, שישכחו מכל העבר עליו קודם, וגם לא לצטט שום דבר מאמרותיו הקודמים - לפני נסיעתו, כי הוא עכשיו אדם חדש ושונה לגמרי מהעבר. והוא אכן החל להתנהג כמגיד מישרים בדרך חדש אבל מוזרה מאוד. וטענתו בפיו, שכמו סבו הבעש''ט עשה דרך חדשה, כמו כן גם הוא עושה. אבל זאת היתה טעותו, כי ידוע שגם הבעש''ט קיבל דרכו ותורתו מ'אחיה השילוני' כמובא בספר הק' תולדות יעקב יוסף, ולהבדיל בין קודש לחול, הוא נחמן קיבל דרכו המעוות מכומר נוצרי באינסטאמבול.
ואכן, דרכו החדשה הביאה עליו בתוך זמן קצר ביקורת והתנגדות חריפה מהחבריא הקדושה, וכשגם התחיל לדבר באופן חצוף נגד הצדיקים שבדורו, הקדושת לוי, הבעל התניא, המאור עינים, רבי אברהם מקאליסק, רבי צבי ארי' מ'אליק, רבי מרדכי מנעשכיז ועוד, מיד הרגישו סביביו שמשהו נורא קרה עמו.
והביאו הדבר לרבו - הסבא הקדוש משפאליע, וסיפרו לו שנחמן שינה טעמו לגמרי, ודורש בציבור דברי פגם וניאוץ נגד דרך החסידות. כגון ש'היצר הרע' עובד קשה כדי להסיט את האדם מדרך האמת, ולכן הושיב כל-כך הרבה אדמו"רים בעיירות שיעזרו לו, ועלינו להתחכם נגד דרך הבעל שם הקדוש סבו שיצטרך להשתנות מיד, והוא נחמן יורה דרך חדש לגמרי איך להתקרב אל ה', באופן שגם יביא את הגואל במהרה ממש, ודווקא על ידו.
כשרבו הקודם – זקן הצדיקים המפורסמים גיבור הרוח הרה''ק ''הסבא משפאלי" שמע כל זאת, צעק מרות ובכה בלי הפוגות, כי מיד הריח והבין הצרה הגדולה, שתלמידו נחמן נחטף ברשת הטומאה ה"י. ומיד הכריז עליו חרם חמורה ברבים, שדבריו הם מינות ומחשבתו פסולה ומתועבת, ומחוייבים כולם להרחיקו מכל הקדוש, כי הוא סכנה חריפה ומדבקת. וכששמע נחמן אודות החרם הקשה שהטיל עליו הסבא קדישא, התחיל לחרף נגדו ואמר; לכן קוראים לו 'הסבא משפאליע' כי הוא הזקן מצד ההיפוך [עפ"ל] ואכ אסור להזדקן כמותו.
והתחיל לכתוב כמה קונטרסים בדרכו החדשה, שכללו גם דברי הסתה נגד רבו וכלפי צדיקי דורו. ולעומתו, כל צדיקי רוסיא סביביו ראו בו סטייה מוחלטת מדרך האמת והקדושה, כי התבטא נגד הקדוש הסבא משפאליע במילים קשות באופן כה גרוע, ומדחציף כולי האי, שמע מינה רשיעא הוא.
[ימחול לי מי שיקרא הדברים, שאני גורם להם לקרוא דברי ניאוצין הללו, אבל בכדי לצורך מציאות הדברים, העתקתי כל זאת.]
וכך כתוב בקונטרסים שהוציא נחמן, ב'פיסקה קכ"ג: דעו אחי ורעי שהזיידע מעיר שפאליע, יודה לייב בן ברוך המפורסם, תדעו שאני בקדושה והוא כנגדי בטומאה, ואני הזקן האמיתי שבקדושה זקן זה שקנה חכמה, דברים של עתיק יומין, והוא זקן שבטומאה שהוא זקן שבס"א היינו אבי אבות הטומאה. ובשביל זה עסק הזקן משפאליע כל ימיו בצדקה, כדי לבטל כח הצדקה של ישראל עם קדוש, שנותנים כדי להכניע כח של אבי אבות הטומאה, והוא השתדל בצדקה כדי להתגבר על צדקות ישראל עם קדוש.
בפיסקה רס"ט ובפיסקה שצ"ג; אני עניו יותר מכל המפורסמים, ואפילו אם היה הבעש"ט והאר"י ז"ל בעולם, לא היו יכולים להשתוות עימי. ומימות אברהם אבינו לא היה חידוש כמותי בכל הבריאה, וכל מה שעשה הבעל שם ושאר הצדיקים, היו רק לדורו, וכשנפטרו נסתלקו ונפסק מעשיהם. אבל אני נחמן היה ויהיה, ואש שלי תוקד לעולם.
ובקונטרס שיחות שלו, אות רי"א; מי שהי' יודע ומכיר את זקיני ר' נחמן הארידענקיר, יודע שלא הי' בכלל בעל תורה כמותי... ובספר שבחים שלו, אות י' כתב; אותי צריכים כל העולם, אפילו כל הצדיקים צריכים אותי, כי אני צריך להחזיר אותם למוטב, וגם אפילו אומות העולם צריכין אותי, אך דיו להיותם כרבם...
הוא טען שהוא לבדו "צדיק האמת" ושכל האדמו״רים הם ״מפורסמים של שקר״, ובמיוחד נגד הקדושת לוי הוא התריס, שכל הקדושות הכתוב בספר קדושת לוי, נגנבו ממנו והוא השיג אותם קודם לו. וביום מן הימים שרף נחמן ספר שלם של חידושי תורה של רבו לשעבר, ואמר; כמה אותיות שכתובות על חתיכת נייר זה, יש כמה וכמה קליפות שניזונים ויש להם חיות מעשן התורה שלו [עפ''ל].

[center]*[/center]

פרק ב'
[המשך יבוא]

[לכבוד שבת קודש]

שטותים מיט לאקשן.

[[NAMELESS]]

viewtopic.php?f=8&t=11183

דאכצעך אז אפילו דער עולם וואס האט מסכים געווען דו זאלסט שרייבן דא האט אבער פארט געבעטן זאלסט דיך האלטן אין די ראמען.

[cictim]

https://chl.co.il/viewtopic.php?f=1&t=16193#p525506

אפילו דארט האט מען געמעקט די ק"ש פאסט

[ליטוואק פון בודאפעסט]

די גאנצע מאמר איז גראדע כמעט ווארט ביי ווארט אין שבחי הר"ן, לויט ווי איך געדענק. אחוץ דער גלח, און אין שבחי הר"ן שטייט אז ער איז יא אנגעקומן קיין א"י.

דאס איז נאר אן אנדערן פערספעקטיוו. טאמער איינער האט עס געשריבן נאנט צום חלל, אדער לויט דאקומענטן פון דעמאלס, איז עס אינטרעסאנט אפילו ווען עס איז נישט ריכטיג.

[קרעטשמער]

עס איז גראדע לעצטענס ארויסגעקומען א קונטרס געשריבן דורך מנשה ליסטיג ווי ער ברענגט אסאך היסטאריע און מקורות פארוואס געוויסע הויפן זענען געווען קעגן רבי נחמן.

איך האב עס געזוכט עטליכע פלעצער און נישט געפונען, אויב איינער ווייסט ווי מען קען עס באקומען וואלט איך זיך געפריידט.

כאטש איך גלייב אז ער ברענגט דארט נאר איין זייט, און עס איז מסתם שווער צו טרעפן דארט אלע פאקטן.

[berlbalaguleh]

כ'האב נישט דירעקט געפארשט די נושא, אבער פון דא און דארט האב איך באקומען א בילד פון א אינגערמאן, ר' נחמן, אן אור אייניקל פון בעש"ט, וואס ווייזט ארויס גאר ווייניג רעספעקט צו די חסידישע עסטעבלישמענט, און צומאל טרעט ער אריין אין טעריטאריע פון דיסרעספעקט.
ר' נחמן (ווי פיני דוננער זאגט), איז געווען אן אייקאנעקלעסט (iconoclast), ער איז געווען א שארפער, די קאמבינאציע קען ברענגען אסאך התנגדות און שנאה.

לויט ארתור גרין האט רבי נחמן אינישיעטעד די מחלוקת מיט די שפאלער זיידע. אדער ווייל ער האט נישט געהאלטן פון זיין דרך, אדער איז עס געווען א טעריטאריעלע געפעכט.
(כ'מיין אז געוויסע היסטאריקער פון חסידות האבן א נטייה צו זעהן אין אלע מחלוקת'ן א טעריטאריעלע מחלוקת, צומאל אויפ'ן חשבון פון אידעאלאגישע דיפערענצן)

אריה: ס'איז געווען ביידע. נאר וועלכע איז געווען דער עיקר און וועלכע די טפל. איז שוין נישט קיין חילוק.

וואס מיינט ..."איקאנאקלאסט"?... ניין. זיי דיך נישט מטריח. איך ווייס...!

[בת קול]

.

[נהורא נפישא]

בימים ההם עלה על כיסא ר' ברוך ממזיבוז רב אחד, שבא שמה מארץ פולין, מעיר אפטא, זקן ונשוא פנים ממשפחה מיוחסת, מגזע גאוני עולם, נין ונכד להגאון המכונה בפי כל רבי ר' השיל, שמו היה ר' אברהם-יהושע השיל, ובפי כל נקרא ‘הרב מאפטא’. האיש ההוא קנה לבות כל היהודים אשר בכל ערי הארץ, וכולם יחד קראו לו קדוש ישראל מכובד. תחתיו שחחו כל רבי החסידים בימים ההם והתאבקו בעפר רגליו – מלבד ר' ישראל מרוזין, אשר עם היותו אז צעיר לימים והרב מאפטא היה שב וישיש, בכל זאת לא היה נכנע לו, והנהיג שררות בפניו, ולא היה סר למשמעת המושל ברומא של החסידים על כיסא הבעש"ט.

בימיו צמחו עוד שני רביים גדולים ומפורסמים, האחד היה דודו, אחי אמו של ר' ישראל הנ“ל, הוא ר' מרדכי (או ר' מוטילי) מטשרנוביל, בנו של ר' נחום, הוא ר' מוטילי, אשר עלה על כל הרביים שהיו לפניו ועל כל צדיקי דורו באהבת הבצע ובלקיחת כסף וברצון ובאונס מאת כל איש הבא לבקש ברכתו. הוא מכר את ברכתו, כאשר מכר אחי יעקב הבכור את בכורתו, אך לא בנזיד עדשים, כי אם בכסף מלא עובר לסוחר. ומאוד-מאוד רגז וקצף על האיש הממעיט לתת לו מאשר גזר עליו, והאיש ההוא הביא עליו קללה ולא ברכה. והצדיק השני שבדור הוא היה ר' משה הרב מסאווראני אשר בגליל פודוליה בראשונה אחד מחסידי ר' ברוך, ואחרי מות ר”ב הרים ראש ונעשה דגל בפני עצמו, ואף-על-פי-כן היה נכנע להרב מאפטא כל הימים אשר היה חי, ואחרי מות הרב הנ"ל התעלה וישב על כיסא כבודו בכל תוקף ועוז. זה האיש ר' משה היה למדן ובקי בענייני העולם, וכל ריב וקטטה, אשר היה בין סוחרים וכנעני ארץ, הביאו לפניו ושפט בין איש לאיש והוכיח במישור. אפס שנאת ההשכלה וקנאת החסידות (פאנאטיזמוס) כשאול בערה בו. אפו היה עז ועברתו קשתה על כל איש הולך בדרך החכמה ולומד לשונות ומדעים. שלושת עמודי-הארץ האלה, הרביים מרוזין, מטשרנוביל ומסאווראני (אשר קבע דירתו אחר-כך בעיר טשייטשילניק) מלכו בכיפה בעת ההיא אחרי מות הרב מאפטא, והפילו אימתה ופחד על כל היהודים בארץ רוסיה, ובלעדיהם לא הרים איש את ידו ואת רגלו. והנה בעת כתבי הדברים האלה כבר פקודת כל בשר נפקד עליהם וילכו בדרך כל הארץ, בדרך אשר לא ישובו עוד לכסות עין הארץ במשאון.

ר' ישראל מרוזין רבה כבוד ביתו עד מאוד, עד כי נפקחו עליו עיני הממשלה, ועוד מקרים אחדים עזרו לרעתו, ויילקח לקיוב ויושם במאסר ימים רבים במבצר. ואחר אשר יצא משם, ירא לנפשו לבלתי יילכד עוד הפעם, ויברח ארצה גאליציה וישב בסאדיגורה אשר בבוקובינה איזה שנים. אז החלו חסידיו מארצנו לנסוע אליו שמה, ויביאו לו מתנות עשר ידות בכסף ובזהב, ויעשו לו שולחן כסף טהור ומנורת זהב גדולה עם שבעה קני המנורה. וכאשר הורשה ליהודים באוסטריה לקנות להם נכסים וקרקעות, קנה לו גם ר' ישראל זה (אשר כבר נעשה אזרח הארץ שם, כי נשבעו עליו אנשים הרבה בני-ברית ושאינם בני-ברית, כי מילידי ארצם הוא) שמה עיר מושב, אשר היתה לנחלה לבניו אחריו, וימת ביום השלישי לחודש מרחשון בשנת ה' תרי"א. איזה שנים אחר-כך מת גם בנו הגדול ר' שלום, והיום הזה עוד יכהנו פאר בניו הנשארים, הלא המה ר' אברהם יעקב בסאדיגורה ור' מרדכי (מוטילי) בסטריסוב.

בדרך הזה הלכו לפני ר' ישראל הרביים מטשרנוביל ומסאווראני. אפס הרבי מסאווראני השאיר אחריו בן אחד, ויואל ללכת גם הוא בדרך כל הארץ, אחר אשר הלך בדרכי אביו קצת שנים. ויהי במותו ויישאר אחריו בן רך בשנים ובחכמה ושמו כשם זקנו משה, הוא משה היושב בטשייטשילניק על כיסא זקנו, והוא עודנו נער, וישישים יקומו לפניו וזקנים ישתחוו לו ועפר רגליו ילחכו. והרבי מטשרנוביל בירך אלוהים ויפרה וירבה מאוד ושמונה בנים מחלציו יצאו, אשר ירשו כולם את הארץ ויחלקו אותה בגורל, ורעו איש את ידו, וינצלו את הארץ, ובכל מקום בואר שמה יריקו את אמתחות המון היהודים הרצים אחרי מרכבותם ובם יתהללו. ואלה שמות בניו אשר השאיר אחריו: את אהרן (ר' אהרנציע) בטשרנוביל, ואת משה (ר' משהלע) בקארשטישוב, ואת יעקב-ישראל בטשרקאס, ואת אברהם (ר' אברהמילי) בטריסק, ואת דוד (ר' דודיל) בטאלנה, ואת יצחק (ר' איציקיל) בסקווירה, ואת יוחנן (ר' יוחנציע) בראכמאסטריווקה, ואת נחום (ר' נחומיל) במאקארוב – שמונת בני ר' מוטילי מטשרנוביל. וימת ר' נחום וימלוך ר' יעקב-יצחק בנו תחתיו וכסאו נכון ונישא ככל כסאות דודיו. וכל אחד מאלה מטופל בבנים, וכולם נכונים מבטן אמם להיות רביים, לוקחי כסף כל אחד יותר מאשר לקח אביו וזקנו, עד אשר תכלה פרוטה מן הכיס ויבוא גואל צדק אשר יגאל אותנו מכף כל אויבינו אלה!

האחים האלה ינצו ביניהם ואיש רעהו יקנאו – לא קנאת ה' צבאות תעשה זאת, כי אם קנאת העושר, אשר כל אחד מהם יחפוץ בו, ועינו רעה בשל אחיו וקנאת הכבוד, שכל אחד מהם רוצה שיהיה כל העולם כרוך אחריו, ואחריו כל אדם ימשוך. ובכן רדפו איש את אחיו והצעיר קם באחיו הגדול ממנו, והחסידים של זה מבזים שמו של אחיו והרבי מחריש ועוד נותן להם יד.

לדוגמא אעתיק הנה מכתב מהרבי ר' יעקב-ישראל, שכתב גילוי לכל חסידיו, נוצרי עדותיו, על דבר אחיו הבכור ר' אהרן בעל ריבו (המכתב הזה הגיע לידי העתק ממנו) וזה הוא:

‘את כל אחד ואחד מאנשי שלומנו מכנף הארץ לא נעלם מאתי לבו לדעת מה יעשה בו, ולהושיע בעזרת תפילתי, תפילת הערער בעד כללות ישראל. בעזרת השם רואה אני בחוש מיום היותי לאיש, כי תפילתי לפני אלוהים תעבור על כל המתייצבים נכחי, ואפילו יהיה מגדולי בני ישראל, ואפילו מהמפורסמים, ואפילו מבני אבינו איש האלוהים. בזה תדעו, כי עד אשר לא שמעתי כי רצון אלוהים מכסים עמדי, לא התחלתי לדבר בזה. ועכשיו כאשר דיברתי, אפילו יבואו כל הרוזנים וכל הרוחות הקשות שבעולם, לא יזיזו אותי ממקומי. ולא אותי בלבד, ואפילו כל תולעת יעקב, ואפילו הצעיר שבצעירים, חכמה וגבורה נתתי בהם להיות עומדים בקרב תבל בהצלחה, גלוי ומפורסמת לעין כל חי. כי שמי וזכרי ומוחי ולבי מלובש בתוכו תוכיות של כל אחד ואחד מאנשי שלומי. לא תשמעו לקול המבהיל אתכם מנער ועד הזקן בעצמו וכו’. ולא עתה יבוש יעקב, ולא עתה פניו יחוורו וכו‘. מעתה שישו ושמחו בשמחת תורה, ותוסיפו על לימודכם יותר מכפי ההרגל שלכם עד עתה. כי יש לי בזה כוונה מסותרת. דברי המעתיר בעד כללות ישראל’

[ליטוואק פון בודאפעסט]

גרעאץ בתפארתו! אזעלכע זלזולים אויף דער שפאלער זיידע צו שרייבן?!

מ׳זעט תוך הדברים וואס מענטשן גלויבן אויפ׳ן אמת. וויפיל מענטשן ער האט געהאט שפילן א גרויסע ראלע....

[ארי נוהם]

עס איז גראדע לעצטענס ארויסגעקומען א קונטרס געשריבן דורך מנשה ליסטיג ווי ער ברענגט אסאך היסטאריע און מקורות פארוואס געוויסע הויפן זענען געווען קעגן רבי נחמן.

איך האב עס געזוכט עטליכע פלעצער און נישט געפונען, אויב איינער ווייסט ווי מען קען עס באקומען וואלט איך זיך געפריידט.

כאטש איך גלייב אז ער ברענגט דארט נאר איין זייט, און עס איז מסתם שווער צו טרעפן דארט אלע פאקטן.

דא האסטו פון אים: נעמט אין אכט אז איך האב נישט קיין אנונג וואס עס שטייט דא געשריבן.

בעזרת השם יתברך
פניו האמיתי של נחמן מבראצליוו, שהשתיקו הבראצליווערס
פן יש בכם שורש פורה
ראש ולענה
הקדמה
בימים אלו נתרבו דוברי כזב והאמת נעדרת, ושמענו אומרים שכל ההחרמה שהיתה נגד כיתות הבראצליווערס, היתה טעות ואולי כהוראת שעה לבד, וכבר בטלה ועברה לה. על כן אזרתי אומץ, לחרוט לזיכרון למען דורותינו הבאים אחרינו, למען ידעו דור אחרון כי זאת התורה לא תהא מוחלפת.
אין כאן מריבה לשם קנטור או כבוד ח"ו, ולא תחרות ושנאת חינם כלל, אלא אך ורק הוראת רבותינו הק' שרפי מעלה, שהזהירו לנו מאוד מאוד כבר אז ועד עולם, שנישמור את נפשינו ובמיוחד נפשות ילדינו היקרים, מאותו צרעת ממארת נושנת הנקרא 'בראצליוו', כי זהו פסול ומוקצה וטמא כזיבה, כי המה מיוסדים ויונקים ממקום שהיא היפוך יסוד היהדות והחסידות בכלל, ומקור קדושה וטהרה בפרט.
ולכן, ורק לצורך זאת, רשמתי זאת למשמרת, למען יעמדו ימים רבים, אם יבוא זמן שלא ידעו את מציאות הדברים, ותבער אש בעדתם להבה, ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים, ויעבדו את עצביהם ויהיו להם למוקש, ויזבחו את בניהם ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם, הנה באתי במגילת ספר כתוב וחתום, לשבור עצתם ולהפיר תחבולותם ולהציל עם רב משחיתותם.
9

פרק א'
ויהי בימים ההם, ולהרה"ק המפורסם רבי יודא לייב בן ר' ברוך – הידוע בשם 'דער הייליגער שפאליער זיידע' זצוק"ל - היתה חבורה נאה בחסידות, עם חברים ותלמידים חשובים ששותים דבריו הקדושים, ובין חבריו ותלמידיו היקרים היתה גם תלמיד צעיר לימים, בשם 'נחמן', נינו של הבעשה"ק - בן בתה של בתו, ונכד הרה"ק ר' נחמן מהארודענקא זכותם יגן עלינו ועכ''י.
הוא – נחמן - היה צעיר לימים ענוג ורך, וכל רוח מצויה השפיע על בריאותו, אבל הוא התמיד בלימודו והצליח לחדש יפות בתורה ובדרושים, כיאות לנצר קדוש כמותו, וכאשר נמצא בין חבריא קדישא של תלמידי המגיד ועליהם הסבא קדישא משפאליע מתלמידי הבעשה''ק, והיה גר באותם הימים ב'זלאטיפאליא.
ברבות הימים אחר חתונתו, כשנולדו לו כמה ילדים רכים, קרה אסון, ו'נחמן' שהיה מאוד פגוע ורגיש לכל מצב, גבר עליו חולשה של הפרעה נפשית. ובגלל שלא רצה בשום אופן לקבל טיפול רפואית כמו שצריך, כי החזיק בעקשנות שהרופאים לא יודעים כלום, ובחר להיות לבדו לעצמו ומזה התדרדר מצבו מרוב דיכאון נפשי עמוק, והרגיש בנפשו לנוס מהסביבה.
ויהי היום, ונחמן הצעיר החליט לפתע לארוז חפציו ולברוח מאיקראינע, במטרתו לעלות לארץ הקודש. ואמר להתנצל בפני רבו הק' משפאליע, שהוא רק יסע למקום אחר לשנות מזלו, וגם להתאוורר ולהשיג רפואה נפשית. אבל רבו הק' – הסבא משפאליע – שידע היטיב כל אשר נעשה - וגם מחשבתו לעלות לארץ הקודש, והרגיש בקדושתו כי לא טוב הדבר בשבילו. ומיד כששמע דבריו, אמר לו בתוקף; חלילה לך לעשות כדבר הזה, ולא אסכים בשום אופן שתסע למרחקים, כי ידוע תדע שזה יגרום לך ירידה בגוף ונפש מאוד.
ובגלל שחשב מחשבות לבלתי ידח, גילה לו נסתרות שאם ירחיק לכת מביתו, יארוב לו הסטרא אחרא ר''ל וירדוף אחריו, וזהו סכנה נוראה בגשם ורוח, על כן יקבל דעת רבו ולבטל מסעו, כי הדרכים בחזקת סכנה ובפרט לו ולמצבו.
אבל נחמן איבד שיקול דעת אמונתו ברבו, ובהיותו במבוכה איומה ובמצב קשה מאוד, לא ציית לרבו הקדוש. ובאישון לילה אחד הוא התחמק לבד מעירו, אף בלי רשות אשתו שהפצירה בו מאוד שלא יעזוב, אבל התעלם מהכל ונסע לדרכו, והרחיק לכת רחוק מאוד, והפליג עד מדינת טערקייא.
9
להבין קצת מן הקצת, מי היה רבו הגדול הסבא משפאליע ושגב דעת מחשבתו הקדושה, זהו יותר גבוה מדעתנו. כי רבינו הבעל שם הק' העיד עליו, שמה שהוא בעצמו משיג בכל יום בגדולות ונסתרות, כן גם הסבא הקדוש משפאליע משיג בגבוהות. וכמעט אין בדורו נשמה גבוה כמותו, שנולד בברכתו עצמו של הבעל שם הק', והוא קרא לו 'זיידע', באמרו, שהוא יהיה כאבא של הדור, בגואלם מצרת הפריצים בגוף, ומגלות הנשמה ברוח, נגד כוחות החיצונים ה''י.
כל הצדיקים ידעו שהסבא משפאליע קדוש יאמר לו בכל מסקנותיו, כי רואה הוא ללבב מעבר לעבר כזכוכית. וגם מה שסיפרו עליו, שהניח מרן ר' ישראל בעל שם הק' ידו הקדושה על לבו הטהור של הצדיק הצעיר אז - ר' לייב, וברכו בשפע טללי רוח לעד, ומאז הרגיש הסבא משפאליע ההתלהבות, עד שהיתה בכוחו להלהיב נשמות פזורי ישראל בכל רחבי גלות אוקראינה, ומחוצה לה.
ואכן כך היה, שהצדיק וקדוש עליון - הסבא קדישא משפאליע, שהיו קוראין אותו בחיבה, ה'שפאלאנסקיער', היה בצדק נמנה בין הראשונים שזכו להיות בצל הקודש, בהיכלו כבוד של הבעשה"ק. וגם קיבל תוספת קדושה מהחברים, ר' פנחס מקאריץ ור' מיכל מזלאטשוב, והתולדות יעקב יוסף מפולנאה, שזה עוד הוסיף הערצה כפולה לו מכל גדולי ומאורי החסידות.
9
נחזור לענינינו, אחרי כשהגיע נחמן לארץ טערקייא, הוא התעכב שם זמן מה בעיר הבירה אינסטאנביל, וכפי שנקרא גם קונסטאנטינאפאל, ושם הורע מצבו מאוד ממחלת מאלנכאליע העצבות שלו. ונפרץ מעשיו באופן חמורה, עד שסבל מהתמוטטות עצבים קשה, והסתובב בחוצות העיר הגדולה עירום בלי בגדים ממש כמטורף ואובד. ופיטפט לכל שואל, שעכשיו הוא הגיע למדריגת אדם הראשון לפני החטא, ונתעלה במדריגות למעלה מאבות העולם, וכהנה עוד.
ולאחר זמן קצר, ריחם עליו אחד מכומרי העיר גוי נוצרי אדוק, והכניסו לבית אפדנו. ושהה שם נחמן כחצי שנה, מניסן עד תשרי, כשהכומר עוזר לו להחלים בדרכיו הקסומות, ולימד עמו רפואות ועצות וחכמות ממקורותיו הנוצרים רח''ל, ואכן בראש השנה נתרפא נחמן די, שעמד על רגליו והתחיל לצאת לבד. ואז אחרי שהחלים וקם על משענתו, גמר נחמן בדעתו לא להמשיך נסיעתו לארץ ישראל, אלא לחזור לביתו באיקראינע.
ומיד בהגיעו הביתה, לפליאת כולם הוא ביקש מכל חבריו, שישכחו מכל העבר עליו קודם, וגם לא לצטט שום דבר מאמרותיו הקודמים - לפני נסיעתו, כי הוא עכשיו אדם חדש ושונה לגמרי מהעבר. והוא אכן החל להתנהג כמגיד מישרים בדרך חדש אבל מוזרה מאוד. וטענתו בפיו, שכמו סבו הבעש''ט עשה דרך חדשה, כמו כן גם הוא עושה. אבל זאת היתה טעותו, כי ידוע שגם הבעש''ט קיבל דרכו ותורתו מ'אחיה השילוני' כמובא בספר הק' תולדות יעקב יוסף, ולהבדיל בין קודש לחול, הוא נחמן קיבל דרכו המעוות מכומר נוצרי באינסטאמבול.
ואכן, דרכו החדשה הביאה עליו בתוך זמן קצר ביקורת והתנגדות חריפה מהחבריא הקדושה, וכשגם התחיל לדבר באופן חצוף נגד הצדיקים שבדורו, הקדושת לוי, הבעל התניא, המאור עינים, רבי אברהם מקאליסק, רבי צבי ארי' מ'אליק, רבי מרדכי מנעשכיז ועוד, מיד הרגישו סביביו שמשהו נורא קרה עמו.
והביאו הדבר לרבו - הסבא הקדוש משפאליע, וסיפרו לו שנחמן שינה טעמו לגמרי, ודורש בציבור דברי פגם וניאוץ נגד דרך החסידות. כגון ש'היצר הרע' עובד קשה כדי להסיט את האדם מדרך האמת, ולכן הושיב כל-כך הרבה אדמו"רים בעיירות שיעזרו לו, ועלינו להתחכם נגד דרך הבעל שם הקדוש סבו שיצטרך להשתנות מיד, והוא נחמן יורה דרך חדש לגמרי איך להתקרב אל ה', באופן שגם יביא את הגואל במהרה ממש, ודווקא על ידו.
כשרבו הקודם – זקן הצדיקים המפורסמים גיבור הרוח הרה''ק ''הסבא משפאלי" שמע כל זאת, צעק מרות ובכה בלי הפוגות, כי מיד הריח והבין הצרה הגדולה, שתלמידו נחמן נחטף ברשת הטומאה ה"י. ומיד הכריז עליו חרם חמורה ברבים, שדבריו הם מינות ומחשבתו פסולה ומתועבת, ומחוייבים כולם להרחיקו מכל הקדוש, כי הוא סכנה חריפה ומדבקת. וכששמע נחמן אודות החרם הקשה שהטיל עליו הסבא קדישא, התחיל לחרף נגדו ואמר; לכן קוראים לו 'הסבא משפאליע' כי הוא הזקן מצד ההיפוך [עפ"ל] ואכ אסור להזדקן כמותו.
והתחיל לכתוב כמה קונטרסים בדרכו החדשה, שכללו גם דברי הסתה נגד רבו וכלפי צדיקי דורו. ולעומתו, כל צדיקי רוסיא סביביו ראו בו סטייה מוחלטת מדרך האמת והקדושה, כי התבטא נגד הקדוש הסבא משפאליע במילים קשות באופן כה גרוע, ומדחציף כולי האי, שמע מינה רשיעא הוא.
[ימחול לי מי שיקרא הדברים, שאני גורם להם לקרוא דברי ניאוצין הללו, אבל בכדי לצורך מציאות הדברים, העתקתי כל זאת.]
וכך כתוב בקונטרסים שהוציא נחמן, ב'פיסקה קכ"ג: דעו אחי ורעי שהזיידע מעיר שפאליע, יודה לייב בן ברוך המפורסם, תדעו שאני בקדושה והוא כנגדי בטומאה, ואני הזקן האמיתי שבקדושה זקן זה שקנה חכמה, דברים של עתיק יומין, והוא זקן שבטומאה שהוא זקן שבס"א היינו אבי אבות הטומאה. ובשביל זה עסק הזקן משפאליע כל ימיו בצדקה, כדי לבטל כח הצדקה של ישראל עם קדוש, שנותנים כדי להכניע כח של אבי אבות הטומאה, והוא השתדל בצדקה כדי להתגבר על צדקות ישראל עם קדוש.
בפיסקה רס"ט ובפיסקה שצ"ג; אני עניו יותר מכל המפורסמים, ואפילו אם היה הבעש"ט והאר"י ז"ל בעולם, לא היו יכולים להשתוות עימי. ומימות אברהם אבינו לא היה חידוש כמותי בכל הבריאה, וכל מה שעשה הבעל שם ושאר הצדיקים, היו רק לדורו, וכשנפטרו נסתלקו ונפסק מעשיהם. אבל אני נחמן היה ויהיה, ואש שלי תוקד לעולם.
ובקונטרס שיחות שלו, אות רי"א; מי שהי' יודע ומכיר את זקיני ר' נחמן הארידענקיר, יודע שלא הי' בכלל בעל תורה כמותי... ובספר שבחים שלו, אות י' כתב; אותי צריכים כל העולם, אפילו כל הצדיקים צריכים אותי, כי אני צריך להחזיר אותם למוטב, וגם אפילו אומות העולם צריכין אותי, אך דיו להיותם כרבם...
הוא טען שהוא לבדו "צדיק האמת" ושכל האדמו״רים הם ״מפורסמים של שקר״, ובמיוחד נגד הקדושת לוי הוא התריס, שכל הקדושות הכתוב בספר קדושת לוי, נגנבו ממנו והוא השיג אותם קודם לו. וביום מן הימים שרף נחמן ספר שלם של חידושי תורה של רבו לשעבר, ואמר; כמה אותיות שכתובות על חתיכת נייר זה, יש כמה וכמה קליפות שניזונים ויש להם חיות מעשן התורה שלו [עפ''ל].
9
פרק ב'
כל זה קרה בסוף דור ראשון של החסידות, והצדיק המפורסם משפאליע זצוק"ל היה מזקני הצדיקים בדור המעלה ההיא, והוא ציוה לכל צדיקי דורו לצאת בפומבי נגד נחמן ושיטתו, וכולם בלי יוצא מן הכלל השתפפו תחת דגלו הטהור.
גם הצדיק ר' ברוכ'ל ממעזיבוש, שנחמן היה בן אחותו, לא הרפה מהאמת ובלי חשבונות אפילו היותו שאר בשרו, הוא ניהל מאבק קשה נגד הקליפה הזאת, שנדבק ביפות שבכרם ישראל רחמנא ליצלן, אבל נחמן לא שמר על שמריו, והלך לדודו ר' ברוכ'ל ממעזיבוש להתווכח בעמדתו. אבל תיכף תפסו ר' ברוכ'ל בשתי ידים, ודחפו בכח למטה כל המדריגות, מחוץ לביתו ורשותו.
וגם ה'רב מליאדי, שאכן צידד מיד עם הסבא הקדוש משפאליע נגד הצרה החדשה, אבל פעם שאל לו, למה הוא מחרף כל כך נגד נחמן? הלא נחמן הצעיר לא כל כך גדול, שכבודו צריך לעשותו כל כך קטן?... והשיב לו הסבא הק', שהשפעתו של נחמן די מסוכן, כי יכול לסחוף עם רב, והסכנה על העתיד עוד יותר כפולה.
9
כעבור זמן, החלו החבריא קדישא לדאוג ולחשוב במצב של נחמן, אם יש מה לעשות במקום החרם. והגם שכולם בטלו דעתם בפני הסבא קדישא, אבל הם הקשו לאכל המציאות שהוא נין הבעש''ק, ואולי יש צד מה לתקנו ואז להצדיקו.
אבל לא מצאו שום דרך איך יכולים לוותרו ולהמתיקו. והדיון היתה די סוערת, כי להוציא אותו מהכלל היתה היפוך דרכם בקודש, וכאן אין ברירה. אז התקבצו כמה מגדולי הצדיקים והלכו לבית הסבא קדישא, ושם היו הרה''ק ר' וועלוועלע מזיטאמיר, והשפיטיווקער רב, והבארדיטשעווער רב, ודנו לפניו אם יש צד להקל אודות נחמן הסורר, ואולי יש להתנהג אליו יותר ברחמים.
ענה להם הסבא ה'שפאליער זיידע' בזה הלשון; בארדיטשעווער רב, אתה יכול לפקוד עקרות ולעזור במצב כשיש מקשה לילד!... ואתה השפיטיווקער רב, כוחך גדול, ולגאון כמוך הולכים במצב כשיש שאלת עגונה סבוכה.. וגם אתה ר' וועלוועלע מזיטאמיר, אני מודה שאתה באמת חכם הגדול שבדור, אבל! מיהו צדיק אמת ומי לא, זאת אני לייב שפאליאנסקער מכיר הדק היטב, ואני אומר לכם בוודאות, שנחמן הזה הוא מקולקל לגמרי, ודרכו היא סכנה עצומה לנו ולזרעינו עד מאוד.
עם כל זה, הסכים הסבא קדישא משפאליע לערוך אסיפה גדולה ומיוחדת, איפה שכל הצדיקים ביחד יבררו הדבר אחת ולתמיד. ועל תקופה ההיא סיפרו האחים הקדושים מסלאוויטא, רבי ר' שמואל אבא ורבי ר' פנחס – נכדי ר' פנחס'ל מקאריץ זצוק''ל - מה ששמעו מפי קודש של הרה''ק ר' רפאל בערשאדער – תלמידו הגדול של זקינם הקדוש וגאון מידת האמת.
וככה סיפרו; פעם אחת היתה אסיפה גדולה של ששה ושלושים צדיקים, בחצר בית הרה''ק מבארדיטשעוו בענין החרם על נחמן מבראצליוו. ובראש האסיפה ישבו הרה"ק מבארדיטשעוו, הרה"ק הסבא משפאליע, הרה"ק רבי ברוך ממעזיבעש, ר' משה שוהם מדאלינא, ר' דוד לייקיס, האור המאיר, התשואות חן, רבי ר' פנחס מקאריץ, ר' שלמה לוצקער, המגיד מטשארנאביל, ר' שלום פראבישטער, רבי אהרל'ע מטיטיאוו, ר' ברוכ'ל מקאסאוו, המגיד מסטעפין, ר' הערש מנאדווערנא, ור' מרדכי מלעכעוויטש, ור' יעקב שמשון משיפעטיבקע ור' יודא לייב הכהן אנעפאליער, ור' איציקל ראדווילער, ועוד ועוד.
והמשיך הרה''ק ר' רפאל לספר; אני לא נכנסתי בפנים, אבל הצצתי דרך סדק בפתח, וערכו הצדיקים בקדושתם 'שאלה מן השמים'. והנה אני רואה במו עיניי, את אליהו הנביא זכור לטוב שהופיע שם, ושאלו לו הצדיקים בענין מה לעשות אודות נחמן בן שמחה ופייגא.
והשיב להם אליהו הנביא ז''ל תשובה חדה וברורה; לא באלה חלק יעקב. זהו כעין פסוק בירמי' י, טז, שפירושו הוא, שאין בשיטתו ודרכו שום שייכות ליהדות כלל. ובזה הסירו כל ספק לעולם, שלפי התשובה מן השמים ראו בעליל, שדעתו של הסבא קדישא משפאליע נכון וקדוש. ומאז, כבודו של נחמן שמו לשימצה, אותו השתיקו ואת תורתו גנזו ואת שמו לא רצו להזכיר עוד.
ועוד סיפרו, שמאז כל פעם שהזכירו דבר מה אודות נחמן וקבוצתו, הוא הגיב מיד; ''פע, פע, לא באלה חלק יעקב''... והבארדיטשעווער רב זצוק''ל, אפילו חתם והחתים כמה צדיקים עמו על 'קול קורא' להחרימו.
9
חובה עלינו להבהיר, שהמחלוקת שהסעיר הצדיק הסבא קדישא משפאליע, היתה כולו לשם שמים בלבד, כי חזה ואמר שזה ימשך הרבה נשמות לאבדון, שריפת הנשמה והגוף קיים. והוא היה הראשון שגילה קילקולו ברבים, וגם הבטיח בכוחו שמי שיערער נגד נחמן וקבוצתו, יזכה לעולם הבא, וכל אבן שיזרק עליהם היא קיום מצות סקילה לעובדי עבודה זרה.
כמו כן הקדושת לוי יצא מגדרו נגד נחמן, גם האור המאיר, והתשואות חן, והמגיד הק' מטשארנאביל , ור' הערש לייב אליקער, ר' זושא מאניפאלי, ור' ארי' לייב מוואלטשיסק, ור' מענדל מלינסק, ור' זאב מטשארני-אויסטראה, ור' אברהם דוב מחאמעלניק, ה'אורח לחיים, ור' יהודה מאיר משפיטיווקא ור' אשר צבי מאוסטראה, והמגיד מקאזשניץ והבעל ההפלאה, ובמיוחד הצדיק ר' רפאל בערשאדער - שהיה ממש אש להבה נגדם, וכן כל תלמידי הבע"ש ותלמידי תלמידיו, ומי לא.
ועם הזמן כבר נתגלה חרפתו לעיני כול, כאשר התיידד עם משכילי אומאן והיה משחק עימהם, והאזין לסיפורי עם בדייטש, שהקריאו לו הגרועים שבמשכילים למיניהם. ובימי חייו האחרונים התגורר נחמן עם המשכילים ביחד, והיה מנותק לגמרי מכל עדת היראים.
ובגלל קשריו האמיצים עם המשכילים, איבד גם קצת החסידים שכבר היו לו, למעט אחדים כמו נתן שטערנהארץ שהיה כרוך אחריו ככלב, וכתב ספרים שלמים מפיו ומפי חבריו המשכילים. וכהיום כבר ידוע, שרוב דבריו ושיטותיו וחלקים נרחבים בספריו, מקבילים לספרי הנצרות. ובוודאי התרחקו מהם כי זוהו הסטרא אחרא בעצמו, שמצליח להפיל לרשתם אלפים ורבבות, ולא לחינם חלקו עליו כל צדיקי דורו ללא יוצא מן הכלל, כל אלו שהתגוררו בסביבתו שידעו על פעליו הרעים ודרכיו המוזרים והשפעתה המרה.
9
פעם אירח הרה''ק בעל אוהב ישראל מאפטא את המגיד מטשארנאביל, שהגיע לאפטא על שבת קודש. והוא הרב מאפטא כמעט לא טעם כל השבת, רק קצת מן הקצת מן המאכלי שבת, הגם שדרכו ועבודתו בקודש היתה לאכול הרבה. ועל תמיהת חסידיו על שינוי דרכו, הוא הסביר להם ככה.
כשהגיע על שבת קודש אורח חשוב כמו 'ראש חודש', נותנים לו הקריאה בתורה וגם תפילת המוסף, וכשהגיע אורח יותר חשוב כמו 'יום-טוב', נותנים לו גם כל התפילות. אבל כשמגיע אורח קדוש ומקודש כמו 'יום הקדוש', כבר נותנים לו אפילו כל הסעודות ולא אוכלים כלל וכלל, והכל כדי לכבדו ביותר.
לאחר זמן, רצה 'נחמן מבראצליוו' להגיע לעיר אפטא על שבת קודש, אבל למעשה איחר דרכו והגיע רק למחרתו ביום ראשון. אז ליגלג עליו הצדיק הקדוש מאפטא, ואמר כהמשך על הנ"ל והוסיף; אבל עכשיו כשהגיע אורח לא רצוי כמו 'תשעה-באב', מדחים אותו לגמרי ליום ראשון, כי אין לו שייכות כלל עם שבת קודש, וגם ביום ראשון אין בו שמחה ולא תורה, רק יללה.
9
לא היה לנחמן מתחילה הרבה מעריצים, אבל עם הזמן הוא המשיך כמה צעירים עמו. ולמזלו הצטרף אליו אויבער'חכם הדיוט קופץ חדש, בשם נתן שטערנהארץ, שהיה קודם אצל הרה''ק רבי ר' שלום מפראבישט זצוק''ל – דער גרויסער ר' שלום – אביו של הצדיק מרוזשין, ועכשיו נתן לבו בנחמן.
אבל מפאת המאבק החריפה של כל הצדיקים נגדו, נאלץ נחמן לנדוד ממקום למקום. ובשנותיו האחרונות סבל נחמן קשות ממחלת השחפת, וגם בשנת תק"ע גם ביתו בזלאטיפאלי נשרף כליל, והוא נשאר גלמוד ומיוסר נורא, בקפידת הצדיקים המלאכים הקדושים שבדור ההיא. כי אשתו וגם בניו נפטרו בחייו, ובנותיו נסו מביתו לחצר טשארנאביל, כי הן לא רצו להשתדך לתלמידי בראצליוו, ונתגדלו בביתו של הצדיק ר' אהרן בנו בכורו של המגיד הק' מטשארנאביל זצוק''ל, ובבוא פרקן השיאו אותם עם נכדיו הקדושים.
בסוף ימיו, בהימלט נחמן דרך עיר אומאן הוא מת שם, בשנת תקע''א ב-16 ב'אקצטיבריע בגיל 38 בלבד. ולאחריו לא מונה שום יורש, לכן בפי כולם נקראו הבראצליווערס "קבוצת המתים" די טויטע...
עם הימים נתעלם מקום המדויק איפה שקברו אותו, ושמעתי עדות נאמנה מפי צדיקי אמת בדור הקודם, שקבורת נחמן היתה באומאן פלך קיעוו – אבל לא באותו מקום שמצוין עכשיו, כי שם קבור כומר פראסטאנטי ממאהלעוו, שקנה הבית ליד הקבר מאיוואן פאטראוויטש - בעל האחוזות הידוע. וכיוון שנכתב שמו של הכומר בתיבות ביבעליש, טעו הנחמאנטשקיס ונמנו וגמרו שזהו מקום בורו. והבאים אחריו האמינו להם שהוא קבור בין שני הרים, והם באים שם כל ראש השנה כפולחן לשיטתו, ובאמת הוא קבור כשני רחובות מרחק מאותו מקום.
נחמן אכן מת בעודו, אבל מימיו הרעים כבר ירדו בחדרי אפלים, ותלמידו הנודע לשמצה, נתן שטערנהארץ המשיך להפיץ מורשתו בנופך נפוח ומכופל משלו. ומעשה שטן הצליח שהִרבה ספרים אין קץ, ובנה חרבות עולם על צרעת נושנת, ופער פיו בלי חק ונפל עם רב. ואכן בזמן מיתתו של נחמן לא היו לו אלא חמישה תלמידים, שלושה משכילים צעירים בעירו, ונתן שטערנהארץ ועוד אחד מ'מעדוועדיווקע.
צאו וראו כיום, שיש ספרים וכתבים ומימרות חסידות, הן בין רביים ראשי החסידות ותלמידיהם, וגם בין שושלת זו לחברתה, אך אין זכר למימרא של נחמן בראצליווער וכתביו, כאילו לא היה ולא נברא, כי התעלמו ממנו כמו ע"ז בבל יזכר ובל יפקד.
9
פרק ג'
ידע גם ידע הסבא הקדוש משפאליע שהסיטרא אחרא לא יחריש, וינסה להילחם נגדו ובעבודתו הק' להפיץ תורה וחסידות בקדושה וטהרה. ופעם כשהיה באם הדרך בחורף מושלג, רצה לחצות נהר הדינעפער שהיה קפוא, ותמיד לקח עמו משמשו הנאמן 'יאריק', שהיה איש פשוט ושמו היהודי יואל.
ברוח קדשו הרגיש הסבא קדישא אז שאורב לו סכנה בדרכו, ומסר הודעה ברורה למלוויו עד הנהר, שאם יקרה לו חלילה איזה אסון, לא תגידו חלילה שזהו סימן לא טוב משמים כי נלחמתי נגד נחמן מבראצליוו - ואולי אני מתחרט. לא ולא, כי אני מוסר מודעה, שלעולם לא אתחרט על דבר הקנאות הזאת, ומעיד אני עלי שמים וארץ ונהירין לי שביליו, כי הצדק עמי, ודרכי נחמן אפילות ומסוכנות.
על כן בבקשתי אליכם תלמידי וחברי, שתתאמצו עוז ללחום למען השם ותורתו הקדושה, שלא תאבד האמת הקדושה ממכם. וגם תדעו, שלולי היה נחמן נינו של קדוש ישראל ותפארתו - הבעל שם הק', הייתי כבר יודע מה לעשות עמו לנצח. אבל לכבודו של אותו זקן נשגב, אני עוצר כוחותי לא לפגוע בו עד הסוף, אבל תורתו ודרכו יחרם למען לא יזכר קילקולו בתוכינו.
ובאמצע הנהר זה קרה, שכשנסעו בעגלת חורף עלי נהר, נבקע הקרח מתחתיהם והיו בסכנה גדולה על חייהם. ומיד פנה הסבא קדישא למשמשו הפשוט ואמר; יאריק! לי יש עוד מה לפעול גדולות בעולם הזה, ולכן אם אתה מוכן להחליף אותי, ותסכים להיטבע תמורתי, אני מבטיח לך שבגן עדן תגיע למנוחתך בקל מאוד. ונענה יאריק משרת הסבא קדישא, הנני מוכן למען כבודו הקדוש למסור נפשי עכשיו.
אז הקפץ הסבא קדישא, והגיע על חתיכת קרח גדול וניצל לחיים, ומיד נבלע יאריק המשרת בהרף עין במצולות המים ונטבע. וכשהגיע הסבא קדישא לחוף מבטחים, התריע לדייגים לעבור בספינה עלי נהר ולהוציא גופו של יאריק, ולהביאו לקבר ישראל. ולא עברו זמן הרבה, והצדיק תפוס שערפים קרא בקול, אה!! יואליק'ל איז שוין אין גן עדן, מיר האבן באזיגט...
זה היה אחר ט''ו בשבט כשערך סעודת הודאה ברוב עם, ובאותו מעמד הבטיח הסבא קדישא ליוצאי חלציו של יאליק, אריכת ימים ושמירה מעולה וברכה כל ימיהם. וגם זכו בברכתו הק' לזרע תלמידי חכמים קיימים, ואנו מכירים כמה ממשפחתם בסביבתינו, וגם בעיר זיטאמיר, שגם סיפרו לי הנ''ל ברוב רגש.
והוסיפו לאמור לי מילים חריפים שנמסרו מפי קדשו של הסבא הקדוש משפאליע, שדרש על הפסוק במשלי ל, כח; שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ. וקשה להבין זאת, איך זה שבהיכל המלך המצוחצח ימצא עכביש מקומו? אלא מה, שזה רק נראה לעינים כהיכל הקודש של מלך, אבל באמת אין זה היכל של מלך קדוש כלל, ולכן עכבישים מצאו נחת מקומם שמה, והנמשל על נחמן ודרכו המקולקל מובן מאוד.
9
וכאן אביא סיפור קדוש, שנתפרסם לפני כמה שנים על כח צדיקי האמת. שלהרה''ק מרוזשין זי''ע הגיע אברך פשוט על ירח האיתנים, וכשהקריב פתקא דרחמי שלו, ראה הצדיק הקדוש מרוזשין שלא כתובה שמות ילדיו. ושאל לו על כך ב'ממה נפשך; אם יש לך משפחה וילדים, למה לא רשמת אותם בפיתקא? ואם אין לך, למה לא תכתוב בקשה לזכות לזרע של קיימא?
והאברך התנצל לפניו וגילה את עברו, כי הסנדק שלו היה נחמן מבראצליוו, והוא אמר עליו אחר הברית שאין בי כח ההולדה, וממילא לא יהיה לי ילדים לעולם, ולכן נשאתי לאלמנה עם בנים לכתחילה. וכששמע ה'רוזשינער הקדוש את דבריו, הוא הרים את עיניו הקדושים והכריז; אם נחמן ההיא אמר לך שלא יהיה לך בנים, הרי הסבא הקדוש משפאליע בטח היה אומר להיפוך ממנו, שאדרבה יהיה לך בנים חיים וקיימים... וכן אני אומר לך בביטחה, שעוד תיוושע בקרוב.
בשנה הבאה חזר הסיפור כנ''ל, והרה''ק מרוזשין הבטיח לו עוה''פ בדיוק כנ''ל, ועבר עוד שנה, ואז נולד לו בן זכר למז''ט. וכששמעו הכת ה'בראצליווערס מה שקרה לו, רתחו מכעס והוציאו לעז על שמו של האברך, שזה התינוק לא ממנו, כי הלא הוא לא יכול להביא זרע לעולם - כפי דברי נחמן שלהם. והאברך הרגיש בצער גדול מזה, וחזר ונכנס להקדוש מרוזשין לשפוך צערו על דבר הליצנים.
ענה לו הצדיק מרוזשין בחיוך רב; אויף איינע קינד קאן מען נאך מעשיות זאגן, אבער אויף צעהן?.. אויף צעהן וועט מעין ניט קאנען זאגן... [פי', על ילד אחד יכולים להוציא פעם לעז, אבל על עשרה ילדים לא יתכן להם...].
ואכן לא נפל מדבריו הנשגבים מאומה, וזכה האברך ההיא להיפקד בעשרה בנים! ולימים ידעו כולם להצביע על אותו משפחה ברוכת ילדים, שהם נולדו בזכות ברכתו המופלא של הצדיק מרוזשין קדוש יאמר לו, ושזו היתה נגד נבואת שקר של נחמן מבראצליוו, ונתקדש שמם של צדיקי האמת, עבדיו הנאמנים של בורא אחד יחיד ומיוחד שאין לפניו עוולה.
9
פרק ד'
24 שנה עברו אחרי מות נחמן, והייתה הנאכמאנטשיקעס קבוצה קטנה ונרדפת, אבל נתן שטערנהארץ מנעמיראוו השריץ ספרים חדשים, ושוב פרה ראש ולענה בשדה הקודש, ונדבק בכמה קהילות הקודש ברחבי עיירות וגלילות של איקראינא ועוד רחוק, ובמיוחד בין היהודים הפשוטים, שלא הבינו הסכנה בהצטרפם עמם בחלקלקי לשונם וכתבם.
אז קם נגדו בעוז ותעצומות הרה"ק המפורסם רבי משה צבי מסאווריין זצוק''ל, תלמידם החביב של רבי ר' ברוכ'ל ממעזשיבעש והסבא הקדוש משפאליע ורבי לוי יצחק מבארדיטשעוו, אשר היה רבי לאלפי אלפים ומהבולטים באוקריינא, והיה מפורסם הן כגאון ותלמיד חכם מובהק וסמכותי, שבכל מקום שדבר ה' מגיע ברחבי איקראינע כולה היה שרביט הנהגת ההלכה בידו, והן כמנהיג רוחני ובעל מופת. והוא המשיך מלחמת ה' ברמה, וזעק מרות נגד הספחת ששוב פשטה טלפיה בתוך עם החרדים ויראים, עדת החסידים ברחבי רוסיא ומסביב.
הוא הגביר החרם נגדם עוד יותר מרבו הסבא הקדוש משפאליע, כי אמר שפסה נגע הצערת ממארת הזאת עד להפליא, ובמאבקו החריפה נגד הכת ה'בראצליווערס, שלח מכתבים עם פסק הלכה ברורה לכל הערים ועיירות שסביבו, ששוחטיהם ושחיטתם פסולה, ושליח ציבור וחזנם לא מוצאים את הקהל בתפילה ושום מצוות התורה. ועיקר מאבקו החלה באותו חצוף ועז פנים מנעמעראוו, מושך קורי העכביש של נחמן, המפיץ העיקרי של כתבי נחמן ומנפחו, שהיה לכל הצרות גם כזבן ענק, ולכן נידלק אש להבה נגדו להעביר גילוליו מן הארץ.
והגם שלא נהגו לשרוף ספרי נחמן אלא לגנוז אותם, כי אחרי הכל היותו נכד הבעשה''ק, אבל ספרי נתן ניתנה דת בכל קהילות הקודש, לשרוף ולבער אותם כס''ת שכתבה מין וכשריפת ע''ז ותועבה. ואמרו על זה בדיחה, אם לא נתן לא עכב, אם לא היתה נתן, לא היתה נחמן כל כך מעכב, כי הצדיקים היו מתקנים הענין בכוחם. אבל עכשיו שיש כבר נתן ג''כ, אז, אלו ואלו נשרפין...
ואילולי תלמידו נתן, ג''כ לא היו הצדיקים מוותרים מתוקף התנגדותם ומלהחרימם, כי דרכם נגוע במינות מיסודו ושורשו רע. אלא הצדיקים חישבו, שבמותו של נחמן ישכח הכל, אבל בעקבות פעולתו של נתן, נמשך המלחמה נגד הכת ההיא ביתר עוז.
ומעולם לא רצו הצדיקים לנקוב את שמו כלל, כי את הראשון היו קוראים 'יענע נחמן', אבל את שם התלמיד מעולם לא העלו על שפתם, רק קראו לו – דער תלמיד זיינע...
ואמרו עליו, שהוא היה חנפן עצום לכל שקריו, ושיחק שתי פנים בכתבו דברי שלום לכמה גדולים כדי לחננם. וכוונתו היתה למשוך יותר מעריצים לדרכו כשהמשיך בשתי הקצוות, כי מצד אחד דיבר כנרדף שרוצה לעשות שלום ולהכליל כולם באהבה, ומצד שני פיטפט, שכל הדרכים ומנהיגיהם הם שקר ורק דרכו יתקיים. וגם בנותיו של נחמן הוא ניסה לחטוף בחזרה ולא עלתה לו, כי הם ניצלו ממלתעותיו בעוד מועד.
9
הרב הגדול רבי ר' משה סאווריינער זצוק''ל התיר דמם של תנועת עובדי נחמן לכול, ונתן צודק ליחס הכי קשה נגדם, כשכתב כרוז חריפה נגדם להדפם ולהמם עד הסוף, וזהו כרוז חריף שהוציא נגדם.
מודעת זאת בכל הארץ, כי קמו כת הבראצליווער תחת אבותיהם, תרבות אנשים חטאים, חוטאים ומחטיאים את הרבים. על כן הנני מזהיר את הסרים למשמעתי, להרחיק את הרשעים האלה בכל מיני הרחקות.
לא תתחתנו בהם כי אסורים המה לבוא בקהל ה'. מלמד מעדת הבראצליווער לא ילמד את בניכם תורה, כי תתהפך למינות במעיו. שוחט בראצליווער שחיטתו פסולה, ושליח ציבור לא יהיה מעדת הזדים האלה כי תפילתו תועבה.
כללו של דבר, התאמצו לשבור להם כל מטה לחם, וכל המרחם עליהם אסור לרחם עליו, וכל השומע לדברי, ישלח ה' ברכה בכל מעשי ידיו, והוא בן עולם הבא.
עד כאן לשון הכרוז.
שיאן של המאבק נתלהב בשנות תקצ''ה כל שיקוץ לתעב, כשצר ואויב נתן הרע הזה הרבה להכפיש בקדושת יסוד מנהיגי דורינו, ובפרט על קדוש ה' מכובד הרב הק' מסאווריין הוא טימא פיו, והרחיב כתהום לשונו בחסרונות וגרועות מאוד, אשר קשה לי להעלותם על הכתב. ודווקא ככה נתרבה קבוצתם ככת שקרנים וחנפים, ומאז בכל דור ודור מי שמרבה לשקר יותר בבראצליוו, נעשה משפיע וראש לפתנים שלהם.
וכמו חבריהם כמותם, האפיקורסים המשכילים ומופקרים למיניהם, סיפחו לשיטתם פי שניים סיפורים מסולפים, וסלפו בכוונה תחילה מציאות ההיסטאריע לגמרי, כדי להצדיק מעשיהם ושיגעונותיהם.
ראשית כל, סיפורם על נחמן בשהותו בארץ הקודש, ומעולם בכל חייו לא הגיע לארץ הקודש. ומה שכתבו שדודיו הדגל ור' ברוכ'ל זי''ע תמכו בו, זהו שקר מפורסם, וכן ההסכמות שהדפיסו במהדורה השניה של ליקוטי נחמן שלהם, ובפרט ההסכמה מכבוד הרה''ק החוזה מלובלין, המה מזויפות מתחילה ועד סוף.
ובהאחרונה, סתירות גלויות נראו בה. ראשית, צץ ההסכמה כבר אחר הסתלקות החוזה זצוק''ל - ואין משיבין לאחר החיים. והגם שהזייפן עשה מעשה נפלא, כי נראין הדברים ממש כדברי החוזה הק', אבל במציאות היא זיוף גמורה. כי לא יעלה על הדעת שהוא יתן הסכמה, נגד דברי מחותנו המגיד הק' מטשארנאביל, ובטח לא היה אומר נגד דברי הצדיקים הקדמונים מלפניו. ובכלל, מאימתי נותנים הסכמות על מישהו שלא מכירים אותו כלל. ויותר מזה, כי הבראצליווערס לא האמינו כלל בהלובלינער הק', וגם לעגו עליו ועל דרכיו, כמובא בספרי המשכילים.
ומה יש עוד להוסיף אל המציאות, שכל המשכילים למיניהם שהיו מפרסמים ספרי לעג וכפירה נגד החסידות בכלל, חיש מהר נתאהבו בכת הבראצליווערס, והשתמשו בזה כחרף וכחנית נגד כל מנהיגי החסידות בדורם - תלמידיו ותלמידי תלמידיו של הבעשה''ק בכל אוקריאינע.
גם המשכילים הנאורים וגם המתנגדים שנתחברו עימהם - כצירוף שקר ושלימזל, אותם שהציגו פניהם כלפי חוץ כאוהבי שלום, ובתוכם רתח שנאת עמי הארצים נגד יראי השם, ובפרט לחצרות טשארנאביל ורוזשין, הם התדבקו לכת הכלבים הבראצליווערס.
וכמה מהם אפי' לא היו בני ארצינו אלא באו מארץ ליטא ועוד רחוק, אבל מצאו שניהם שפה אחת להתבולל, וזהו דבר פשוט מאוד, כי לא בחינם הלך הזרזיר אצל העורב.
וכזה אירע גם אז, בין הרבה המאורעות מזמן ההיא, שפעם נתהווה שערוריא אודות מלמד לנערים, שנתפס לכת הבראצליווערס, ומיד כשנודע הדבר, פיטרו אותו כפי פסק מנהיגי הדורות. ואז באו חבריו וטענו בפני הרבנים הגאונים, שאותו מלמד הוא מטופל במשפחה גדולה, וכמעט יגיע לבלי פת לחם וטרף לביתו.
אבל ההוראה לא נשתנתה, ופסקו בחריפות - שבכל זאת אסור בכל אופן מישהו ששייך לכת המוחרם הזאת - לחנך את ילדי בני ישראל. ופה קפצו מיד המשכילים בעם, כזאבי טרף על עדר כבשים, והשמיצו הרבנים בשנאה גלויה. וכן הירבו להפיץ סיפורים כאילו, וכתבו מאמרים על גבי ספרים, על פרשת הרדיפות ותלאות שלהם.
9
עם הזמן גם נתן נעמריווער גורש בבושת פנים מעיירות רבות, כמו שעשו בזמן התנאים להצדוקים, ולהנוצרים ודומיהן, כדי לא להתערב עמם. וכמו שעשו הכשרים בישראל בכל הדורות, נגד כיתות משחיתים ומסלפים, כגון שבתיניקעס ופראנקיסטען ודומיהן, עד שהצליחו לפוררם עד דק, ונשארו רק אחדים במסתור.
כי גם נתן נעמריווער ניסה לעשות עצמו כנביא וגואל - כמו נחמן קודמו, ולא עלתה בידו. ובדמיונו כממשיך מהנביאים גם ניבא על הצדיק הרב מסאווריין, שהוא חלילה כירבעם בן נבט עפ''ל שרוצה להפיל אותו, וטען כי הרב מסאווריין מתקנא בשיטת נחמן מרוב חשיבות...
וכן שארי הטפשות ושקרים שהגה מבטנו, שהוא עשה בעצמו מקור לכל דברי עצמו, שכל כולו מינות שמפעפע בתוכם כאש האבדון. ובעצם זאת לעצמה היתה דרכו של נחמן, שעשה כל היהדות לזרה, בדרשותיו שפיטפט, שלא צריכים שום מקור על דבריו, כי הוא בעצמו המקור לכל דבריו, עד שסתר בדברי עצמו נגד שיטתו - במעשים הפוכים שעשה בעצמו.
וכך הוא דרכו של משקרים, שנעשו מקורות לדברי עצמם, שנובעים מחלודה וצחנת באשה, מבארות נשברים וחרבים שלא יכלו מים, כי אם עקרב וצימאון לחידלון.
עם הזמן גם נתן הפסיד הרבה ממעריציו, כי הבאיש ריחו. וגם התנגדות עזה שהוביל לכליאתו בידי השלטונות, על דבר בית דפוס אסורה, שהקים בביתו בנעמיראוו לספרי נחמן. והמשכילים השתדלו לטובתו, ושוחרר אחר חודש ימים ונמלט מעיר לעיר בחשאי. וכשהגיע לביתו, שוב נעצר מאסר בית תחת צו בית המשפט, כי המשיך בדרכיו בלי עוצר.
אבל שיטת נחמן היתה כבר נפוץ אז אצל עשרות צעירים, בהרבה משפחות, והרבה אנשים עצבים נמשכו לספריו. וצדיקים אמרו על זה כי שאני מינות דמשכי, וזה מושך מאוד. ואכן נמשכו אחר דרכו המוזרה, ונתפרדו משפחות רבות רק בשביל הלכם בדרך עצבות ומוזרה הזאת, ולמדו בספרי נחמן ואביזרייהו. וזה ידוע, שאם מישהו נחטף בתוך כת שלהם, היו יושבים שבעה וקורעין קריעה כדת וכדין.
וגם הרבה מאלו שחזרו בתשובה דרך בראצליוו, לבסוף לא מצאו את מקומם בינינו, ועזבו דרך התורה והישר, ולבשו את היהדות במוזרות שלא שערום אבותינו, וכל זה גרמו הבראצליווערס בדרכם המרה והשחורה.

9

פרק ה'
אחר מות נתן השקרן המצוין, שוב נקלעה הקבוצה למצוקה, ובחסדי שמים הם צמקו ונמחו, כי גם דרכו של נתן לא היתה מקובלת להרבה מהם. אבל עם הזמן נשכחו חומר הדברים וסיבת ההתנגדות, ושהמאבק ארוך השנים לא תלוי בדבר שמה בכך. כי אכן הבראצליווערס חיפוי על האמת, כדרכם ויסודם, ועי''ז תרשלו התמימים ויזנב אחריהם.
כי בראצליוו זהו פח אשפה גדול, וכל מצורע מוצא שם את מקומו, כי שם אין הבדל בין גיל ולבוש, ואין שם גדרים וסייגים ומנהגים, אלא רוח שטות מקשה אחת.
אז גילו הצדיקים טפחיים מעומק עיוות הדרך שלהם, כדי שיבינו היטב שזה לא חרם בלי טעם, אלא עצם תורתם של כת בראצליוו מבאיש ומכלה יסודות הדת. ובשביל לנו החסידים הדבקים בהצדיקים, זה באמת לא משנה מה היתה שיטתם, כי אין לנו אלא דברי רבותינו הקדושים – שבראצליוו זה פסול ומוקצה לגמרי.
אבל אם בדיעבד כבר נחקור דרכיהם של הברצליווערס, נבחין כמה דברי כפירה יש בהם. ראשית, כלל הראשון שהכל מותר שם לגמרי, וכאילו אחטא ואשוב זהו לכתחילה, ושעוד לפני שחטא כבר שב, ולא נרתע מחטאו ר'''ל. ובכלל אין להם שום צדיק חי שראוי להם - להורות דרך ה', רק התבודדות והליכת לקברים בלבד. וכל כולם לרדוף קברים ומתים, כאילו אין שום צדיק כיום, ומקורם היא רבם המת, שכבר בחייו יסד שיטת המוות הזאת, שהוא לבדו היה ויהיה.
וגם בין עשרות תפילות חדשות, שנתן נעמראווער חיבר שיסודם כפירה, יש תפלה מזוהמת אחת, שהורה לדרוש את המתים, שהמתוודה ביום כיפור על חטאיו, יכוון כאילו הוא מתוודה לפני נחמן רבם... ודברים מיותרים. ומי שיתדבק אליו, כתב נחמן בעצמו כצוואה, 'אשתדל לאורך ולרוחב בשבילו'... ופה נרמז ברור שתי וערב.
והלא אחד העיקרים בחסידות היתה, התקשרות מוחשית לצדיק חי, ובבראצליוו ביטלו זאת. בנוסף לזלזול וביטול כל צדיקי הדור ולמעלה בקודש, והם עזי פנים להפליא ואינם כפופים לשום הלכה והוראה, ואין להם אמון בצדיקים החיים עמנו בכלל. ויסוד כפירת דרך הבעש''ט וטענת שיכחת תורת החסידות, מסריח מראשו.
וכל המושג שנשתרש בין פשוטי עם לא לציית לגדולי הדור, זהו כבר תוצאה של דרכם. כי בבראצליוו כל אחד בונה במה לעצמו, כי בעיניהם כל העולם היא הפוך ומשוגע. זאת אומרת, שאין נשמה ויהדות חלילה רק משחק של מילים, וזה בפועל מוציא את האדם מן העולם, ומרחק את נפשו ממקור מחצבתו. הלא זהו אחד מדרכיו של נחמן, שכידוע היה שואג בתנועת עצבות עמוקה; קצתי בחיי למה לי חיים...
ובכלל כל ספרי נחמן אין להם שום קשר לשיטת החסידות הטהורה, כי כל כולה על פסיכאלאגיע בנויה, שזהו חכמת חיצונית. ונכון שהיה לו כשרון מזורז לאמנות הכתיבה והדמיון, אז לא היה שונה משארי אומנים זרים, שאין בהם רק זאת, וממילא במצבים קשים אין מוחם שליט על הלב. ואיך זה ישפיע על דרך ועבודת ה' הקדושה והטהורה, ובמיוחד שבבראצליוו מדברים כ"כ הרבה על שמחה, ודווקא שם מצוי המרירות במידה גדושה.
ובזה אמרו הצדיקי אמת עליהם; זיי וואשין זיעך און וואשין זיעך און בלייבן תמיד שמוציג... זיי טאנצן און טאנצן און בלייבן בעצבות תמיד... כי הכל הוללות עם עצבות בלולה. ועוד אמרו; ס'ניטא נאך אזאלכי וואס ריידן אזויפיל פון שמחה, און זיינען גאר אזוי בעצבות... וכל מי שמסתכל טוב רואה ברור, שמי שהוא אדוק בהם, ואפילו הוא מלובש אחרת, זהו ניכר מיד. ועצבותם על פניהם, והוא רוחף בהרי חושך בלי תכלית, בדרך חיים מוזרה. והסיבה פשוט מאוד, כי מקורם לא טהור, ובמקום היפוך קדושה אין שמחה.
9
והאופן איך שהצדיקים התאבקו נגד הבראצליווערס, לא היתה כזאת כנגד שום אחד, כי זאת היתה יוצא מן הכלל כדי להציל החסידות מרשתם, כי הם הכירו אותם מקרוב.
ולא שהיו מתווכחים אם הדרך יכול להיות מכשול לעבודת ה', כדרך הקאצקער או חב''ד, כי דרך של קאצק היתה מאוד חריפה, וממשיכי דרך הבעל שם הקדוש - דהיינו כלי ראשונים תלמידיו ותלמידי תלמידיו, אמרו שדרך הבעשה''ק לא יכול להתאים עם חריפות כמוהם. אבל חלילה לומר שהם פסול, אלא לא זו דרך ושיטת חסידות הבעל שם נבג''מ.
וגם דרך חב''ד היתה שיטת היחיד - הרב מליאדי זצוק''ל - שהיה צעיר התלמידים של המגיד הגדול, ורובם של התלמידים קיבלו דעת של גדול התלמידים של המגיד - המאור עינים זצוק''ל - שהיה תלמיד הבעל שם גם כן. והוא הורה דרך לעבוד על המידות, חג''ת נהי''מ. וגם שעבודת עניני חב''ד לא מתאים לכולם, ויכול להיות חלילה חכמתו מרובה ממעשיו, ובזה היתה דרכם שונה משיטת החסידות המקורי.
- עד כדי כך, שהאחים הק' מדפיסי ספרי קודש דפוס סלאוויטא, לא הדפיסו ספרי חב''ד, כי לא נתקבל דרכם אצל רובם של התלמידים. אבל שו''ע הרב היה ציווי של המגיד הגדול לכתוב, לכן למדו ושקדו בה, ובדרך כלל גם קיבלו הלכה כמותו.
וכמו כן, יש הבדל גדול בין חילוקי דיעות שהיה בתקופות שונות בין צדיקים אחרים, למשל בין ר' ברוכ'ל והבארדיטשעווער זצוק''ל וכדו'. כי הם אכן נתווכחו איזהו דרך העבודה להדריך את העם, אבל לא ביסודות ממש, והם היו צדיקי אמת מקובלים אצל כולם.
לא כן דרך נחמן ושיטתו הנקרא בראצליוו, כי הם היו לחלוטין מוחרם ממקורו ופסול לגמרי. כי דרכם דרך שיכרות חמורה ורע לכולם, הן לנו והן להם. ונחמן ותורתו כזב והשפעתו מסוכנת מאוד, עד שאמרו צדיקי אמת הראשונים, שמקור השיטה שלו משורש סיטרא אחרא בא.
9
בשנת תקצ''ט בסוף אותו התקופה, נסתלק למרום קדוש ה' מכובד הרב הקדוש מסאווריין זצוק''ל. ומאז כל הצדיקים היו ממשיכים להזהיר את רבבות אלפי החסידים ברחבי פלכי קיעב וואלין ופאדוליע, לא להימשך אחר המחלה המדבקת הזאת, ונקטו יד קשה כלפי המפיצים דרכי בראצליוו. ולעומתם המשכילים הידועים ברשעתם ושנאתם לחרדים ויראי ה', נתחברו גם יחד לעזור לכת של בראצליוו, כי ראו בזה כח חזק לשאיפתם הפוקרת.
והגם שהמשכילים עשו חוכא וטלולא מאת נחמן, וציינו בקטעים שלמים בדבריו, שהם כבר ידועים מלפני מאות שנים בספרי העמים, והוא רק הוסיף לכל רעיון גל של הבלים משלו, דברי הזיה מתוך קדחת של מחלתו בגוף וברוח. אבל כשדיברו המשכילים אודות הצדיקים האמיתיים, הם נהפכו פתאום לרחמנים ורכי לבב, בהרשיעו אותם בשפה גסה. בתיארם בפרטי פרטים מעשי החרמים והרדיפות של החסידים ורבותם, נגד נחמן וכנופייתו, וליבם כאילו נשבר בקרבם לראות כל זאת...
אבל בכח הצדיקים הכחידו החסידים את שארית כוח הנחמאנטשיקעס עד לאחת, והצליחו בעזר שמים במידה רבה מאוד. כי רובם של ערים וגלילות באיקראינע, הם תחת ממשלת הצדיקים, וגם העיר אומאן היא מלא חסידים ואנשי מעשה, שמחלת הבראצליווערס כמעט לא ניראים שם, רק המעט הרובצים על הקבר שם, כמוחרמים ומצורעים.
ושמעתי, שלהרה''ק ר' משה מסלאוויטא זצוק''ל – אבי המדפיסים הקדושים בזיטאמיר וסלאוויטא - הגיע פעם איזה רב מארץ אחרת, ושאלה בפיו. איך זה שצדיקי רוסיא יצאו בכזה קנאות נגד נחמן ועדתו ושיטתו, ובארצינו הגיע כבר ספריהם, ושם לא שמענו התנגדות כזה נגדם.
ענה לו הצדיק בחריפות; וואס מיינסטו ווער איז דאס די גאנצי וועלט? דו מיט נאך צען טויזענט שוטים?.. איך מיט נאך ניין יודען זענען דעת תורה, אויף דעם שטייט די וועלט. [פי', מה אתה חושב מיהו כל העולם בכלל, אתה וריבבות השוטים? הלא אנו דעת התורה ועמנו עשרה הבטלנים שעוסקים בתורה, ועליהם העולם עומד, והם העולם כולו...]
ובאמת כך כתוב בתורה, כי לא מרובכם בחר ה' בכם. כי בעולם יש אלפי רבבות בני אדם, מהם עובדי ע''ז, מהם כופרים, ורח''ל אלפי אלפים יהודים שלא נוהגים כפי רצון הבורא ית'. ואיך משערים את הדרך אשר ילכו בה, האם לפי מספר אנשים? אולי לפי מספר הברואים? אלא לפי דעת התורה וחכמיה, להם ניתנה כלי חמדה ושרביט מבחן ההנהגה של אמת.
9
פרק ו'
וזה ברור, שהחרם מעולם לא בוטלה, כי הצדיקים הקדושים הסבא הק' משפאליע עשה זאת, וגם הרב מסאווריין אישר זאת מחדש, ולא רק ממה שקיבלו במסורה, אלא ממה שידעו וראו בקדושתם העליונה, ודבריהם לא נשתנו כי הם נצחיים.
וכנזכר, היו כולם בדעה אחת נגדם בדורות אחריהם, בכללם חצרות טאלנאה וסאדיגערי, סקווירא ובערשאד, זשינקיעב וסלאוויטא ומאקאריוו, סאווריין טשארנאביל וסלאנים, רחמיסטריווקא וטעריסק, וגם בעלדז זלאטשיב ליניעץ, טשערקאסי קאריסטשעוו וקארלין. כל חצרות החסידים התנגדו לבראצליוו, ובהעיר בארדיטשוב גזרו וחתמו בחרם, מי שיעסוק עמהם או חלילה עמהם. וברוזשין וקארלין וסלאנים השתמשו נגדם בביטויים נוראים, בצורה חריפה ביותר.
כשאמרו אל תפנו אל האלילים התכוונו לזה, עד שאמרו צדיקי דורו, שלולי היה נחמן נינו של הבעשה''ק, היתה חלילה צץ שתי וערב על קברו. וזכות אותו צדיק נשגב הגינה, שזרעו ומשפחתו ניצלו נשמתם בברחם לטשארנאביל, ונכנסו לחיים, והשאר הנושר נבלו ונשכחו מאילן הקודש.
במיוחד עמדו בזה כל הצדיקים לבית טשארנאביל, כי פקודה היתה בידם מאת מרן קודש הקדשים המגיד מטשארנאביל זי''ע, שהוא היה בשעתו הרבי של כל הרבי'ס ברוסיא - ובעל הבית של העולם. ובגלל שאביו הק' המאור עינים זי''ע נסתלק באותם ימים של החרם הראשון נגד הבראצליווערס, לכן היה הוא מי שהעביר האזהרה לבניו הק', לעמוד בתוקף נגדם.
ובגלל שהתגבשותם היתה בפלכי קיעוו וואלין ופאדאליא, לכן עיקר המאבק היתה שם, כמו בטשערקאסי וטאלנאה אומאן וסאמיליע. ובטיראוויצא אכן גברו העליונים, גם בטאראטשציע אזרו חיל ולא היססו לנקוט יד קשה כלפי המומרים וטובעים ביוון מצולה.
ולכן הצרכו לעמוד בתוקף ובחוזק, כי הבראצליווערס היו מנסים לחטוף נשמות בכשפם, והמגיד הק' מטאלניע אמר על זאת; כ'בין אוועקגעגאנגין פון בראד, ווייל ס'געווען דארט א קלויסטער, און יעצט דא אין טאלניע גייען מאנכע צו אומאן דא דערנעבין, איז ווידער א קלויסטער...
גם הצדיק ר' איציקל מסקווערי קרא עליהם; בראצליוו זה עבודה זרה ממש! ופעם אמר; לעולם אל תעבירי אותי בדרך ליד אחד ממקומותיהם. ופעם באישון לילה כשהיה הצדיק באכסניא עלי דרך, הריח ברוה''ק משהו מנוגד לקדושה, וציוה לבדוק כל האכסניא, עד שנמצא ספר בראצליוו שם, ואכן נודע הדבר.
וכל אחד משמונת בני המגיד הק' מטשארנאביעל עמדו על המשמר להחרימם, וכבר מתחילה ע''י ר' אהרן מטשארנאביל הציל משפחתו, והרה''ק מטשערקאסע ציווה להעביר את הרב שלהם מעיר טשערין, כי היה לכל הצרות אחד מהם. ובפרט שאותו גלילות היתה תחת מגידותו, והם מינוהו נגד רצונו. וכן ר' יוחנן מראכמיסטריווקא ציוה לאנשי שלומו באומאן, להיזהר מלהרשות להם להיכנס במחיצת בית מדרשו, שהיתה מקום הכי גדול לציבור.
גם ר' משה קאריסטשאווער ור' נחומ'קע מאקארעווער והמגיד מטוריסק, הגדירו אותם כסכנה ומחוץ לחיי הקדושה. ואחד הצדיקים אמר, על מה שהבראצליוורס מתפללים בקול רם והתלהבות, שגם נביאי הבעל הרעישו ושאגו בתפילתם... וב'לעליוו אמרו, אפילו גמיעת מים לא תקחו מהם. וצדיקים היו שואלים בעת הזכרות של חולי נפש, האם החולה לומד ספרי נחמן, כי זהו הגורם הכי גדול לעצבות ומרה שחורה מכופלת.
וגם לאחרונה שמענו על אחד מצדיקינו, שכשהגיע בשנת תרכ''ג לעיר אחת באותו גלילות, וכשראה קויפאל גדול מעל בנין נאה, שאל ושמע שזה מאותו חברה, הגיב בתמיהה; 'און דאס שטייט נאך?'..כלומר, שרמז להרוס הכיפה וגם השול שלהם, ולמחר כבר לא היה כיפה ולא בנין... כי בעוד מועד הרסו כנסת שלהם עד היסוד.
ואנחנו החסידים שומרים רגלינו, ואפילו אצל המקוה הגדול באומאן, שהבראצליווערס קיננו שם בכניסה למקוה, הרחיקו החסידים את רגלם מפסוע בד' אמות של ע''ז, וקופצים לחדר המקוה דרך החלונות, כדי לא להימצא קרוב להם חלילה.
9
ארשום פה אמיתת הדברים מה שקרה לאחרונה בעיר טעפליק. הרב ר' אהרן שליט''א - מרא דאתרא דעיר טעפליק, שהוא חסיד רוזשין ונתמנה על ידי הצדיק מסקווירא, הוא הבחין באברך ששמו דוב'ל ששימש כשוחט בטעפליק, והוא הקדיח תבשילו. כי מצאו אותו לומד בספרי נחמן המתועבים, והתחילו בדרכי נועם לשדלו להפסיק מזה בעוד מועד. אבל למעשה לא חדל מזה, וגם נתחצף להרב, ומיד עוררו הענין להחליפו באחר.
וכדי להחליפו, הלכו להצדיק שימנה שוחט אחר, עד שבא דוב'ל השוחט הנ''ל ונשבע להפסיק ללמוד בספרי נחמן. אבל הוא שיקר פעמיים ולא הפסיק, וכששמע זאת הצדיק הוא שלח שוחט אחר לשרת בטעפליק, ועל דוב'ל אסרו שחיטתו. אז עוררו חבריו של דוב'ל רעש בסביבה ללא הועיל, וחשבו לנוס לנאמירעוו, שמשם גירשו לפני זמן את נתן ראש הבריונים, ושם הוצרכו מזמן לשוחט קבוע, והיו שם מן הקבוצה הבראצליווערס, שהכשירו לו בשתיקה לדוב'ל את המקום, להיות שם השוחט.
אבל את הצדיק מסקווירא לא יכולים לרמות, כי הוא עלה על תחבולם. וכשהגיע דוב'ל השוחט בנעמיראוו, הבחין מיד שכבר נתמנה שם שוחט חדש - ע''י הוראת הצדיק מסקווירא. וחרה אפו מאוד והלך להמשכילים לעזור לו, והם הפיצו דברי חוצפה נגד הצדיק ונגד ר' אהרן טעפליקער רב, ובו בזמן הלכו לבית דין המחוז שיתעברו בענין ולהשיב לו המשרה. אבל הרבנים הסכימו, שיש לו דין כמי שחולק על דברי הרב - שזה הצדיק שיש לו המגידות על אותו הגלילות.
וכשיצא דוב'ל חייב, הוא המשיך לשחוט שם כשוחט-שני בעיר. אז יצא כרוז לכל נאמני העם ושלומי אמוני ישראל, שכת הבראצליווערס הם אוכלי טריפות, וכי נחשדו לאכול משחיטת דוב'ל הקצב שהִמרה דעת הרב, וסירת לציית דינא, ולכן יזהרו כולם לבל יתערבו עמהם. לא ישאילו להם, ולא ישאלו מהם שום כלי, ולא ידירו סביב אוהליהם.
אז הקריב דוב'ל הקצב הדבר להגאון ר' שלמה קלוגער, וגם אנשי טעפליק שלחו מכתבים וראיות משני הצדדים, שדוב'ל קרא תגר על מה שגרמו לו לאבד משרתו, בגלל דברי הצדיק מסקווירא, ומחויבים לשמור הוראתו לא ללמוד בספרים שלא נוחה דעתו הק' מהם.
וע''ז ענה הגאון פסק דין באריכות, ולבסוף הסכים וכתב; 'רבו אוהבי שקר ומחזיקים ידי שקר, לכך יהיה מה שיהיה, היה מן הראוי לדחותו מאומנתו'... ואכן כל מקום שהגיע בערל השוחט הנפסל, יצאו נגדו כל הקהל ועשו שער חרסית, דהיינו שזרקו כל כלי בישול שנגעלו מבשר שחיטתם של הבראצליווערס.
וכמו כן היתה אצל הצדיקים מטשארנאביל וזשינקוב, שגזרו אומר ונתקיים על פיהם, את מי להשיב על מינוי משמורת הדת. ומי שנמצא לומד בספרי נחמן, נדחה ממשמרתו. וכך היה במעזיבעש ובכל מקום שמלכות מגידות שלהם שלטה, ונתרבה כח החסידות להכחיד את הכלבים עזי נפש מן האדמה. ושמענו שגם בעיה''ק צפת גורשו הבראצליווערס מהתערב עם החסידים, כי גורשו אותם מבית הכנסת הארי''זל, כי ככל זבוב לדבש ימשך, כמו''כ הם רצו לחטוף מעץ החיים, וגם שם נפרדו מקהל ה', וחסידים לא ילכו בם ולא יכשלו.

9

פרק ז'
לסיכום.
כל השנים עד היום, היתה כת הבראצליווער קבוצה בזויה מבודדים מכולם, כי לא הורשו להם ליטול חלק בשום ענין ולא נתקבלו בשום חברה, ונמנעו מלבוא איתם בשום מגע ומשא. הם התפללו במרתפים חשוכים מרוחקים מכולם, וכך באפלולית הקלויז שלהם רקדו לקול עצבות צילצוליהם.
ובגלל שהצדיקים לא רצו לעשות סתם מריבות עימהם בחינם, לכן לא דיברו בגלוי אודותיהם, רק הזכירו מפעם לפעם בלחישה ובקריצת עיניים, שזה מוקצה מחמת איסור ולא יותר. אבל אם קרה פעם שנתערבו מהם בין החסידים, היו הצדיקים מצווים בפירוש להפריד ביניהם, אפילו בשידוכים. כי רבותינו הק' הורו, שאין ברצונינו לעשות סתם מחלוקת בעולם, אבל גם לא שידוכים עמם, כי הם צרה לנו.
וכל עוד שחשבו כולם שהם משוגעים, לא התריעו הצדיקים כל כך, כי כולם ידעו שהם מוקצים ומוחרמים. אבל כשקמו אצלם קבוצות יותר גדולות, ואמרו ככל החסידים כת בראצליוו, אז הצדיקים צעקו מרה שהיו לא תהיה. אבל להתגרות בהם זה בלא! כי במציאות הבראצליווערס ממילא לא יעזבו דרכם, כפי שאמרו עליהם הפסוק; כל באיה לא ישובון, כי דרכם היא מינות דמשכי. ומה בצע לנו לצער אותם סתם, אבל לשמור את ילדינו מדרכם, זה מה שמשתדלים בכל אופן שהוא.
כי אין שנאה לעצם נשמותם, רק למעשיהם ושקר אמונתם, וכדי להישמר מתנועה המקולקלת הזאת. ומאידך, הבראצליווערס עשו ככל יכלתם לסרס הראיות ולהתעלם ממי שבקיא בכל פרטיה. כן המשכילים הקדישו ספרים להנציח את נחמן וכת דיליה, וחקרו את דרכו ומורשתו כזבוב בזבל אשפתם, כי שמחו לצרפם בכלל המתקנים הרעפארמער באשכנז.
כי גם נחמן חשב לחדש דרך חדש כאילו לעזור לנשמות ישראל, אבל במציאות היא רק קילקל. כי כל כולה היא סטיה גרועה מדרך הישר, וקילקול ביסודות היהדות. וההתנגדות נגדו לא היתה בדבר שטחי אלא ביסודות, כי ספריו מסוכנים למעיינים בה, כי הם מיסודם שקר ורעוע ודרכם מסולפת ופסולה, כפי דעת קדשם של כל אבות החסידות.
והיו ביניהם משקרים בלי מודע, אבל גם היו אלו שיודעים שמשקרים והיו מכוונים לשקר. ומי שמרבה לשקר אצלם נעשה ראש, כי כל הדרך שלהם נוסד על הגזמה וניפוח, ולכל מנהיג שלהם יש לאקשין ורפש מחדש לספר, ועם הזמן הם נעשים מקורות לעצמם. והצד השווה שלהם, שאלו ואלו דרכי מוות ואחריתם עדי אובד.
בכלל אין לה קדקוד מנהיג אחד, וכל אחד מפרש שיטתו בתוך שיטת נחמן כשטות המקורי. והכל בנויה על שקר, והרי אצל שקר שום דבר לא צריך לתאם. וכדאי להוציא מליבן של שקרנים, שכאילו כל ההתנגדות היה ענין של קנאות למען כבוד צדיקים, כי הבראצליווערס העזו נגדם - ומזה נבע כל ההתנגדות. או אולי היתה פה מחלוקת בשביל סיבה גשמי, נצעק האמת בקול רם, לא ולא! אלא כי זה היה מעיקרו מעופש ומוסרחת
9
חטאתי וחיפשתי בצייטונג של המתחדשים, כי רציתי לחקור הכל עד היסוד. וב'המליץ' של צעדערבוים המשכיל, יש שם מישהו כותב מאמר אודות הרדיפות שלנו נגד בראצליוו, והוא מתחסד לפנים וכותב; יראתי פן אכוה בגחלתם של צדיקים כי דמו בראשו... אבל יש לנו להבין צד החסידים, כי בזכות מעשי גירושם זכו חסידים רבים להינצל מהרבה צרות, כי זה היתה ברכת הצדיקים להם, להינצל מן הרשעים הגוים, אם יחרימו השוטים המעוותים את התורה מביתם וסביבתם.
הרי אנו רואים, שגם המשכילים הבינו שהבראצלוויווע חברה אינם מן הישוב. וזה שהמשכילים מוחים על השערוריה שאנו עושים נגדם, כי ההשכלה ידרוש אהבה לכל אדם אפילו מינים, ובפרט משכילי אומאן וקשריהם בכל הלב עם נחמן ונתן שמכרו נשמתם לשטן. הלא זהו העימות בין ההשכלה והארטאדאקסיע, וצדיקי האמת בכלל לא טעו בהאבקם נגדם, וניבאו מרורות למו
ועד הנה החסידים לא רשמו כל הנעשה, כי מעולם עשו אותם עיקר. אבל הנאכמענטישקעס הכלבים, שרצו לזייף כל הנעשה, מלאו ספרים שלמים בדברי שקר וכזב להכחיש האמת. הם המציאו סיפורים מאגודל הנקת חלומם, ואין לייחס שום אמינות למסורת שלהם, ובטח לא סיפורי בדויים שלהם שבואשת ממקור.
המנהגים שעשה נחמן ונתן, אין להם בכלל מקור בשום מקום זולתם, כגון; לא לאכול תרנגול הודו, כי היא מביאה גאווה ורציחה. או לא לאכול בצל חי, כי גורמת בלבול המוח. וכל מה שכתבו מעורב עניני קבלה עם חכמות חיצונית ביחד עם דמיונות שלהם כאחד. ויכול להיות דברים שגם מוזכרים בתורה ובדברי סופרים, אבל אם זה נלמד מספרים שלהם, זה טומאה מדבקת כמו ספר תורה שכתבה מין.
והרבה ספרים אין קץ הוציאו כפיטריות אחר הגשם, וכשרצים ורמשים בלי מספר, לאחוז בקורי עכבושיו ולהחזיק בכסלי רגביו. בכללם שלל מכתבים ומערכות שלמות של סיפורים, כנהוג אצל הנוצרים והמשכילים ודומיהן, בכתיבת דמיונות וראמאנען, מחזות ומשלים, טראגעדיעס וקאמעדיעס, שכל כולם מושך הלב והכסל לדמיונות ורוחות.
אסיים באחת, זאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו.

יוסף באא"מ החסיד ר' טובי' וואלינסקי
ליד אניפאלי
שנת ת'הא רִ'יבֵנוּ כ'תוב ו'חתום [תרכ"ו]
999

נאכן אדורכליינען די גאנצע דברי בלע וואס פייסיס האט געשריבן און וואס בת קול האט נאכגעברענגט פון אים [ה"ה המשוגע הנודע לשמצה ובשמו יקבנו משונה לוסטיג], האב איך גאר גאר שטארקע ספיקות איבערן אויטענטישקייט פונעם א.ג. בריוו וואס דער כלומר'שטער אניפאלער האט אפגעשריבן.

עס זעט מיר אויס אז דער סקווערער מטורף האט עס זעלבסט אפגעשריבן, גלייבנדיג אז אזעלכע שמוציגע פאשקעווילן וועלן אים איינקויפן עולם הבא (פון עולם הזה האט ער זיך שוין מייאש געווען?).


צווישן די פראבלעמאטישע און אויפפאלנדע פונקטן זענען די פאלגענדע:

1. דער שרייבער קען נישט זעצן קיין גאנצע זאץ אן א טעות אין אויסלייג [מנשה קען מעגליך אידיש, אבער לשה"ק נישט...], און מילא טוישן לשון זכר צו לשון נקבה איז נאך דערהערבאר, אבער פילע ביטערע טעותים איינע נאכן אנדערן מאכן שוין נישט קיין סענס.

2. גאר אסאך לשונות זענען נייע, מער עברית סטיל, ווערטער. אויסדרוקן וואס מ'פלעגט זיך אמאל נישט באנוצן דערמיט. (געוויס אויב דער שרייבער קען נישט זעצן קיין גאנצע זאץ אן טעותים, וואס דאן איז אוממעגליך אז 150 יאר צוריק האט ער באזיצן אזעלכע ווערטער)

3. געוויסע צדיקים וואס ער ברענגט אראפ בלשון עבר האבן נאך געלעבט אין יאר תרכ"ו, ווען דער פאשקעוויל איז אנגעבליך געשריבן געווארן.

4. כמעט יעדן חסידישן הויף איז אראפגעברענגט מיט מאדנע אויסלייג, וויבאלד מנשה אלס אקטיאר ווייסט אז אמאל פלעגט מען רעדן מיט אן אנדערן אויסשפרוך. ער כאפט נאר נישט אז צופיל ספייסעס פארעקלן דעם מאכל, און דא אויך כאפט מען אז אויב יעדע הויף ממש איז אויסגעלייגט מאדנע דאן איז עס געשריבן געווארן דורך א היינטיגער (וואס ווייסט נישט פונקטליך וואו איין און וואו אויס).

5. אויב דאס איז נישט גענוג, ברענגט ער אראפ געוויסע חסידישע הויפן אמאל מיט איין אויסלייג און אמאל מיט א צווייטן - היבש פארענדערטן - אויסלייג, א זאך וואס דער שרייבער וואלט זיך קיינמאל נישט געקענט טועה זיין אויב ער האט עס דעמאלט געשריבן. אויב מנשה האט געוואלט "נאכמאכן" דעם אמאליגן אויסלייג, ווי אויבנדערמאנט, דאן מאכט סענס זיין שרייבן אמאל אזוי און אמאל אזוי.

6. ער דערציילט נאך וואס מ'האט נאכגעזאגט אויף אים אין סלאנים וכו'. ער האט פארזען אז די סלאנימער הויף האט זיך קוים אנגעהויבן קנאפע אכט יאר איידער דער פאשקעוויל איז כלומר'שט געשריבן געווארן. דאס באדייט אז ס'איז פשוט אוממעגליך אז דער שרייבער זאל קענען נאכזאגן פילע שמועות פון סלאנים.

7. די שוואנצונעס אין טשערנאבילע רבי'ס וואס פארט אדורך די גאנצע ארטיקל, צייגט מער אויף מנשה לוסטיג ווי אויף א ברסלבער מתנגד אין יארע תרכ"ו.

8. כמובן, אז די שמוציגע שפראך באגלייט מיט דעטאלירטע (שוואנצונישע) מעשה'לעך פון אלערליי רבי'ס, איז א זאך וואס מאכט נישט סענס פאר א חסיד 150 יאר צוריק צו וויסן, דערצו ווען ער האט כלומר'שט געוואוינט אין רוסלאנד און האט ניטאמאל געהאט צוטריט צו פילע פויליש-חסידישע לעגענדעס. עס איז נאר מעגליך פאר מנשה וואס קען גוט אלטע חסידישע מעשהלעך, עס צו באשרייבן אין רעטראספעקט.

אלזא, ווילאנג ער ווייסט אונז נישט קיין כתב יד אדער עפעס אנצוצייגן די אויטענטישקייט פונעם 150 יעריגן פאשקעוויל, איז עס בחזקת מזויף, און טאקע דורך דעם משוגענעם מנשה זעלבסט.



איך שרייב עס נישט נאר כדי אויפצואווייזן אז אלע לעגענדעס האבן נישט מער האפט ווי טאקע די צאמגעקליבענע מעשה'לעך מכל קצוי תבל די לעצטע 200 יאר, נאר בעיקר פאר די פאלגענדע צוויי טעמים:

א. איך האלט אז לאור זה דארף מען פארמעקן די דברי בלע ונאצה וואס מנשה האט געשריבן אונטערן פייסיס ניק, און וואס בת קול האט נאכגעברענגט פון אים. איינמאל עס איז נישט קיין היסטארישע פאשקעוויל (וואס אפילו דאן דארף מען דן זיין אויב עס באלאנגט אויף א היימישן פארום), איז עס נישט מער ווי א שונד בלאט געשריבן דורך א שמוציאן און טאר בשום אופן נישט פארבלייבן.

ב. אויב איינער אין די וועלט איז נאך מסופק וואספארא סארט פארשוין מנשה לוסטיג איז (בכלל), און וואספארא חזיריי זיינע שלל-ניקס דרייען דא צאם, אזש ביזן נישט קענען פארשטיין פארוואס מ'האט אים אויסגעשפארט פון דא, דאן וועלן מיינע ווערטער מעגליך ארויסהעלפן דערינען.

וכמובן, מכאן הקריאה יוצאת נאכאמאל: [tag]סדרן[/tag] טייערע, ביטע שפארט אים אויס מיט אלע זיינע ניקס!
למשל, דער ניק קרעטשמער שיינט ווידער כמעט בלי ספק צו זיין נאך א ניק פון אים (וככלב השב אל קיאו מוז ער שטענדיג ווידער דערמאנען מנשה'ן, און קלארשטעלן פונקטליך ווער ער איז און וואס זיין אגענדע איז). שפאר אים אויס, מיט זיין איי פי אדרעס.
וויפיל איז די שיעור פון דולדן און דולדן און דולדן?!

[רביה''ק זי''ע]

איך וואונדער מיך שוין טאקע פונלאנג וואס איז פשט אז דער מנשה לוסטיג ניק ווער אזוי דורכגעלאזט דורך די מנהלים, יעצט אין שאווער איז מיר איינגעפאלן א ווילדן געדאנק (דארט פאלן דאך איין אלע געלונגענען געדאנקען) אז ס'קען גאר זיין אז דער גרינדער פון דעם סייט שטייט אונטער די אלע מנשה לוסטיג ניקס, ער ענדשויט פשוט צו שלאגן כפרות מיט'ן עולם און מיט דעם קעשט ער איין זיין הארעוואניע פון אויפהאלטן דעם פארום...

בכלל בין איך נייגעריג צו ס'איז טאקע דער משה מרדכי לאפפלער וואס שטייט אונטער די אלע צודרייטע ניקס, ס'פאסט גראדע פאר א סקווירער וואס וויל איהם באשמוצן זיך אהערצושטעלן אלץ איהם, גיי ווייס.

[[NAMELESS]]

צו אזוי צו אזוי איז בעסער נישט צו בא'גילוי'ן ברבים...

[ישן מלא חדש]

וואס איז די עכטע סיבה וואס מ'האט זיך מתנגד געווען צו ברעסלעוו מתחילה?

די חסידים הראשונים האבן גורם געוועין די מחלוקת וליתר ביאור ווער די חסידים הראשונים זענען געוועין עיין בדברי ההבל של פייסיס כאן viewtopic.php?p=449670#p449670
און גראדע האט די שפאלע זיידע נישט איבער געלאזט קיין דורות קוקט אויס ער ווייסט וואס ער רעדט. ..... וד"ל.

Sent from my SM-T113 using Tapatalk

[אישתישבי]

שיינע מעשה'לעך.

אונז היינט האבן זיינע ספרים, און זיינע ספרים זענען גאר שיין טיף און אויב איז דאס אפיקורסות וואס ער האט מקבל געווען פין דער גלח, האב איך רחמנות אויף דער גלח.

[Billy]

וואס איז דער מקור פון די לעצטע ציטאט? וויאזוי הייסט דער ספר אדער קונטרס?

ער שרייבט אז ר נחמן האט גערעדט קעגן ר לוי יצחק מבארדיטשוב. דוכט זיך אז ר לוי יצחק האט געגעבן א הסכמה אויפן ליקוטי מהר"ן.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

אין דער לקוטי מוהר"ן וואס מיר האבן, איז נישט דא קיין הסכמה פון דער בערדיטשעבער. עס איז פארהאנן דארט הסכמות פון דער קאזניצער מגיד און דער רבי פון לובלין און דער בית אפרים.

[כרם זית]

פרופסור דוד אסף אויף די נושא.

[מיינונגזאגער]

מיך וואונדערט אויב אסאך פון די גאר ערנסטע טיף-דענקענדע מענטשן וואס זענען עוקר צו ברעסלאוו וואלטן אויך געטוהן אזוי אויב וואלט ער געלעבט היינט אדער ס'איז זיי נאר אטראקטיוו יעצט, ווען דער איינציגסטער צדיק אמת איז שוין מער נישט בין-החיים...?

איך וואלט נאך אלץ נישט געטוישט פון די צדיקים פון וואס איך האלט יא פון צו די צדיקים פון אמאל וואס איך האלט נישט פון.


Sent from my iPhone using Tapatalk

[חקרן]

כ'ווייס נישט צי דער שרייבער פון דעם קונטרס איז מנשה, אבער טאמער יא, איז ער געשטיגן אין מיינע אויגן פי כמה. איך האב נישט געהאלטן אז מנשה קען דערליווערן אזא שטארקן שטיקל, פיל מיט ידיעות ארום און ארום. הגם מעגליך אז ס'איז דא דארט טעותים און לעכער, איז דאס אבער פיין געשריבן און גאנץ רייך מיט ידיעות. איך האב נישט געקוקט אויף מנשה'ן דעם וועג און איך וואלט נישט געגלויבט אז מנשה קען דערליווערן אזא שיינעם פאשקעוויל.

אויב ס'איז טאקע מנשה, איז דאס אינפארמאציע וואס איך דארף וויסן.

[אישתישבי]

א

[אישתישבי]

ב