השפעה פין טריפהנע ניגונים?

[נולד מאוחר]

זענדיג אז סאיז דא א אשכול דא גוישע זינגערס האט עס מיר אויפן ערשטען בליק מיר געגבערט, היתכן?
סאיז דאך ידוע וואס שטייט אין די חסידישע ספרים איבער די השפעה פין ניגנה.

למעשה האב איך מיר דערמאנט א רמב"ם איבער די נושא וואס האט מיר אביסעל באראיגט.
כהאלט אז דער עולם קען הנאה האבן דערפון.
פירוש המשנוית אבות פרק א משנה יז
"ודע שהשירים המחוברים מאיזה לשון שיהיו צריך שיבחנו בעניניהם אם הם הולכים על דרך הדיבור אשר חלקנוהו, ואמנם ביארתי זה אע"פ שהוא מבואר, מפני שראיתי זקנים והחסידים מאנשי תורתנו כשיהיו במשתה יין כחופה או זולתה וירצה אדם לשיר ערבי אפי' ענין השיר ההוא שבח הגבורה או הנדיבות והוא מן החלק האהוב או בשבחי היין, ירחיקו זה בכל צד מן ההרחקה, ואין מותר אצלם לשמעו, וכשישורר המשורר פיוט מן הפיוטים העבריים לא ירחיקוהו ולא ירע בעיניהם עם היות בדברים ההם המוזהר ממנו או הנמאס, וזה סכלות גמורה שהדיבור לא יאסר ויותר ויאהב וימאס ויצוה באמירתו מצד הלשון שנעשה אבל מצד ענינו שאם יהיה ענין ההוא מעלה יתחייב לאומרו באיזה לשון שיהיה, ואם יהיה כוונת השיר ההוא פחיתות באיזה לשון שיהיה אסור לאמרו.
גם יש לי בזה תוספת כי כשיהיו שני פיוטים ולשניהם ענין אחד מהעיר כח התאוה ושבח אותה וישמח הנפש בה והוא פחיתות והוא מחלק הדיבור הנמאס מפני שהוא מזרז ומעורר על מדה פחותה כמו שהתבאר מדברינו בפרק הרביעי ויהיה אחד משני הפיוטים עברי והאחר ערבי או לעז יהיה שמיעת העברי והדיבור בו יותר נמאס אצל התורה למעלת הלשון שאין צריך שישתמשו בו אלא במעלות כל שכן אם יצטרף אליו שישימו בו פסוק מן התורה או משיר השירים בענין ההוא שאז יצא מחלק הנמאס לחלק הנאסר ומוזהר ממנו שהתורה אסרה לעשות דברי הנבואה מיני זמר בפחיתיות ובדברים מגונים
למעשה קומט אויס אז גוישע ניגינים איז בכלל נישט קיין פראבלעם, אזוי לאנג ווי די תוכן איז אויסגעהאלטן. למשל בן תמלוין האט משבח געווען גאט בענטש אמעריקע.
{אין מאחורי קען מען דן זיין אויב אמאל איז אויסגעהאלטן די ניגינים וואס די רמב"ם רופט "שהוא מזרז ומעורר על מדה פחותה"}
למעשה אויף הערן נשים דאכטס העלפט נישט די רמב"ם ארויס קיין סאך. אפשר וועט מען דארפען מעיין זיין וואס שלמה המלך האט געטאן
"כנסתי לי גם כסף וזהב וסגלת מלכים והמדינות עשיתי לי שרים ושרות ותענוגת בני האדם שדה ושדות" . איך בין זיכער סאיז שוין דא אן אשכול דערוף.

סאיז אינטערסאנט צי באמערקן די לשון "מפני שראיתי זקנים והחסידים מאנשי תורתנו" ווי די רמב"ם פירט אויס אויף זיי "זה סכלות גמורה " . דא רעדט ער פין אסאך וואס האנט שרייבט מען אויף זיי די כ"ק, הגאון, הק, אדמור וכו וכו.