יהודה משי זהב קריטיש נאך זעלבסטמארד פרואוו

[נפה]

חיים ולדר איז מגיב צו די טענות ער שמועסט זיך זייער גוט אויס. בהמשך ברענגט ער אן אינטערעסאנטע עדות פון א דזשונארליסטקע אראלה שטרנבוך אז מען האט מיט כח אים געזוכט צו באשמוצען.

[יעקב מענטש]

יעקב מענטש: דיין ארגומענט ווערט אנגערופן ..."א רויטע הערינג"... דא רעדט מען דאך פון מינדעריעריגע. אויך. פאציענטן פון א טעראפיסט זענען בבחינת קינדער. און זייער הסכמה איז גארנישט ווערד...! ווען ער טרעפט איינעם אין א נייטראלע מצב. נישט וואו יענער איז אנגעוואנדן אין איהם אלס טעראפיסט. דארט העלפט הסכמה...!

האסט נישט פארשטאנען די פוינט פון מיין קושיא.

איך האב נישט געמאכט קיין שום assumptions אויף חיים וואלדער און איך קען נישט דעם איד.

אבער אויב איז ער נישט קיין מאלעסטער נאר סתם א רועה זונות, זענען זיינע ביכער כשרע'ר? וואספארא שייכות האט די גאנצע ארויסווארפעריי מיט די אונס/רצון שאלה??

איז דאס פשוט א שריט צו שעדיגן איינעם'ס ביזנעס אינטעררעסן צוליב זיין שוואכן כח המעצר?

[רביה''ק זי''ע]

ווער איז דער שיינבערג וואס איז אזוי געפארפול?

[כלבאשבוע]

ווער איז דער שיינבערג וואס איז אזוי געפארפול?

עזרא שיינברג, צפת

[נפה]

חיים ולדר איז מגיב צו די טענות ער שמועסט זיך זייער גוט אויס. בהמשך ברענגט ער אן אינטערעסאנטע עדות פון א דזשונארליסטקע אראלה שטרנבוך אז מען האט מיט כח אים געזוכט צו באשמוצען.

עס באדערט מיר פארוואס די אלע חברה אויף טוויטער וואס גייען פאר צדק און יעדע עדות אנטקעגן חיים וולדער שיקן זיי גראד ארויס האבן נישט געזען פאר וויכטיג צו פארשפרייטען וואלדערס צד איינמאל ער רעדט שוין
מען מוז נישט גלייבען וואלדער אבער באהאלט נישט זיינע ענטפערס

[נפה]

א קונטרס איבער די פרשה פון חיים וואלדער

[מרדכי מרדכי]

א קונטרס איבער די פרשה פון חיים וואלדער

קומט גארנישט ארויף

[לכבוד שבת קודש]

אינטערעסאנט וואס חיים ולדר שרייבט אין 2014


1.
לפני כשנה נעצרו הורים לתאומים בני שלושה חודשים בחשד להתעללות בילדיהם, זאת לאחר שהילדים הובאו על ידם לבית החולים כשהם סובלים מחבלות בגפיים, בצלעות ובכל חלקי הגוף. אנשי הצוות הרפואי חשדו כי התאומים נפלו קורבן להתעללות ופנו למשטרה.

מה שקרה לאחר מכן היה מסע רדיפה והשפלה כלפי ההורים. כותרות רוב העיתונים (למעט העיתונים החרדיים כמובן) עסקו בדיווח צעקני וסנסציוני של המקרה, כותרות ענק, תמונות מטושטשות של ההורים, רמזים על זהותם ובעיקר השפלה פומבית שלהם והצגתם כחיות אדם. "חשד: טלטול קטלני" זעקה כותרת אחת "איך הורים יכולים?" זעקה כותרת שניה.

כתבים נשלחו לבניין מגוריהם של ההורים ולמקום עבודתם. רוב המקורבים הביעו תדהמה למשמע הדברים הקשים "הם זוג מקסים ועדין" אמר שכן "לפני כמה חודשים הם עזרו לי מאוד בעניין אישי. הם עובדים בהיי-טק, עדינים ונחמדים. קשה לי להאמין שהם עשו דבר כזה". שכן נוסף העיד: "מעולם לא שמענו בכי או צעקות, כואב לי עליהם. יש פה הרבה זוגות צעירים עם תינוקות ואם הם היו צריכים עזרה היינו עוזרים להם".

עדויות אלה רק שמשו כחומר בעירה להעיד על מפלצתיותם כביכול של ההורים, שהציגו אישיות כפולה כלפי חוץ וכלפי ילדיהם.

בתקשורת האלקטרונית התנהל ציד אדם של ממש. שמותיהם כמובן פורסמו ולעמך ניתנה הזכות ליידות אבנים מילוליות כלפי הזוג, וכשנותנים לאספסוף להתפרע, תסמוך עליו שהוא יעשה על הצד הרע ביותר.

להלן חלק מהתגובות, כאלה שאיכשהו ניתן לפרסם:

"אני מאחלת להורים האלו שיקבלו שיתוק בידיים"
"כמה שהם מסכנים הילדים האלה שגם אין להם הורים ביולוגיים נורמלים וגם אם יימסרו לאימוץ זה לא מבטיח להם חיים דבש"
"לא לשחרר את ההורים"
"חולי נפש חיות רעות"
"צריך להוציא אותם להורג"

"אני מאחל לכם 'הורים' שתסבלו כל ימי חייכם סבל איטי ומכאיב, חולי נפש, ממש גבורה להתעלל ביצורים חסרי ישע שאתם אמורים לשמש למשענת מפנקת ומלאת חום"

כאמור, אלה רק תגובות ספורות מתוך אלפים!!! שאותן לא ניתן לפרסם בעיתון מכובד. תבינו תחת איזו התקפה חיו זוג ההורים הללו, ממש כמו בימי הביניים שאנשים היו נגררים לכיכר השוק ונסקלים כי מישהו היה אומר עליהם משהו.

2.
ההורים נעצרו למשך כמה ימים ולאחר מכן שוחררו למעצר בית והילדים נלקחו מהם למשפחות אומנה.
הם פוטרו מעבודותיהם כי מי יעסיק מפלצות כאלה, ורוב קרוביהם, ידידיהם ומכיריהם התרחקו מהם. אלה ששמרו על קשר עשו זאת בתערובת של "כבדהו וחשדהו" כמו מתוך חובה בלתי נעימה.

קשה לחשוב איך ניתן לשרוד מול פגיעה נוראה ורב מערכתית כזו כשילדיך נלקחים ממך ואיתם חירותך, שמך הטוב, עבודתך ידידיך וקרוביך.

לקח להורים זמן עד שאזרו כוחות והחלו להילחם על החזרת ילדיהם שנלקחו למשפחות אומנה כשבינתיים מוגש נגדם כתב אישום חמור על התעללות.

השבוע, לאחרונה, לאחר מאבק משפטי ארוך ומייגע, אותו ניהלה בשמם עו"ד אלינור ליבוביץ’, התגלה כי הילדים סבלו ממחלת עצמות נדירה, גנטית-קלינית של עצמות פריכות ושבירות ומה שגרם לשברים בכל חלקי גופם היתה דווקא האהבה והמסירות של בני הזוג שכלל לא חלמו שילדיהם סובלים ממחלה כזו, הם חיבקו אותם יום ולילה והתינוקות בכו ובשל כך עשו את הדבר הטבעי ביותר שהורים אוהבים ומסורים עושים – פנו לבית חולים.

ומה שהם קיבלו בתמורה. את זה כבר קראתם. מעצר, משפט שדה אכזרי, הוצאת הילדים מרשותם, פיטורין מעבודתם, התרחקות ידידיהם וקרוביהם ואובדן שמם הטוב.

השבוע יצא הצדק לאור. ההורים קיבלו את הילדים שלהם לרשותם, וכעת הם פותחים במסע ארוך לשיקום שמם, הקריירה שלהם וחזרה לחיק החברה, שתאמינו או לא, עדיין לא בטוח שתקבל אותם, וגם אם כן, איזה טעם יש לחזור לחבר שחשד בך והתרחק ממך?

"לצערי הסיפור הזה ממחיש לנו עד כמה היד של הרווחה קלה על ההדק כאשר היא באה להורים, לוקחת מהם את הילדים ומעבירה אותם למשפחת אומנה או חס וחלילה לאימוץ", אמרה עו"ד אלינור ליבוביץ, שייצגה את ההורים".

וכולנו יודעים מה היה קורה אם ההורים הללו לא היו אנשי היי טק מתל אביב, ולא בעלי אפשרויות כלכליות לצאת למאבק חובק עולם להוכחת צדקתם.

ראה פרשת האם המרעיבה. (שלמרבה המזל היתה חלק מהציבור החרדי שאינו נוטש את נידחיו לא משנה מה שאומרים עליהם).

3.
בעולם שלנו יש כמויות של אי צדק. אך מאז ומעולם לבי יצא אל אנשים שנחשדו בדברים על לא עוול בכפם. אם זה בדברים לכאורה פעוטים כמו ילדים ונערים שנחשדים בגניבות או בדברים שנעשו על ידי אחרים, והחשד נפל עליהם אם בזדון או בשגגה, ובעיקר לאנשים שנכלאו בבית סוהר לשנים ארוכות, ורק לאחר תקופה ארוכה יצא צדקם לאור, וחמור יותר, כאלה שנפטרו בשברון לב וצדקם יצא לאור רק אחרי מותם.

המחשבה על כך שגם בעבר וגם ברגעים אלה ובכל רגע נתון, היו וישנם אנשים חפים מפשע, בודדים בידיעה שהם כאלה, שאיש אינו מאמין להם והם היחידים שיודעים שנעשה להם עוול, אינה נותנת לי מנוחה.
הידיעה על כך, שבכל יום כמעט ישנם אנשים שמוטלים עליהם עונשים, קנסות, מאסר ואפילו השחרת פנים על מה שאין בהם, חייבת להיות בשיקול דעתם של בני אדם.

4.
כמו רבים, התוודעתי בילדותי ל"פרשת דרייפוס", אך כבר אז לא חשבתי על ה"פרשה" אלא על האדם שמאחוריה. אלפרד דריפוס.

בשנת 1984 חשף המודיעין של הצבא הצרפתי איגרת שנשלחה אל השגרירות הגרמנית בפריז ובה פירוט של מסמכים צבאיים חסויים צרפתיים. אלפרד דרייפוס, שהיה היהודי היחיד ששירת במטה הכללי, נחשד בשליחתה והועמד לדין. במשפט, שנערך בדלתיים סגורות, הציגה התביעה ראיות מזויפות אשר לא הותר להגנה לעיין בהן. בפסק הדין נקבע כי הוא אשם בבגידה. דרייפוס נדון למאסר עולם באי בו נכלא נפוליאון מול חופי גיאנה הצרפתית. ודרגותיו הצבאיות נשללו ממנו.

אני מאמין שאם היו שואלים את דרייפוס מה היה הדבר הכי טראומטי שחווה, הוא היה מצביע על הטקס הפומבי המשפיל שנערך ב-5 בינואר 1895. דרייפוס עמד לבדו כאשר קצין בכיר בצבא הצרפתי קרע ממנו את דרגותיו ושבר את חרבו, לאחר מכן עמד מול אספסוף שצעק עליו וביזה אותו והשליך עליו חפצים.
ובתוכו ידע כי אינו אשם כלל במה שמאשימים אותו.

5.
פרשת דרייפוס הסתיימה בסוף טוב. תחילה פעל למענו רק אחיו, מתייה דרייפוס, שנוכח לדעת שאחיו נשכח מהזיכרון ואיש אינו מתעניין. מתיה עשה מעשה נועז ששווה מאמר בפני עצמו. הוא פרסם ידיעת כזב בעיתונות כאילו דרייפוס נמלט מאי השדים. הפרסום אמנם גרם להחמרת תנאי כליאתו, אבל השיג את המטרה: הוא החזיר את הפרשה לסדר היום הציבורי.

כמה אנשים בעלי השפעה החלו לחקור את העניין ומהר מאד גילו כי האיגרת כתובה בכתב ידו של קצין אחר בשם פרדיננד אסטרהאזי, אך הניסיון לברר את האמת נתקל בהתנגדות קצינים בכירים בצבא, שגם בצעו זיופי ראיות נוספים (פרשת הרפז, זוכרים…?).

הציבור הצרפתי נחלק לשני מחנות יריבים. מחנה ה"רויזיה" נתמך על ידי סופרים ואנשי רוח שדרשו עריכת משפט חוזר ועשיית צדק עם דרייפוס. מולם ניצבו המתנגדים לעריכת משפט חוזר, ובכללם קציני צבא, לאומנים ואנטישמים.

מי שלמעשה הכריע את הכף בפרשה היה הסופר אמיל זולא שפרסם ב-13 בינואר 1898, מכתב גלוי תחת הכותרת "אני מאשים" ובו האשים את ראשי הצבא בעיוות הדין ובהגנה על המרגל האמיתי בפרשת דרייפוס. מכתבו עורר זעם והוא נתבע לדין על הוצאת דיבה נגד הצבא והרפובליקה, נמצא אשם ונדון לשנת מאסר ולקנס כספי. לפני שנפתח הערעור במשפטו, נמלט זולא לאנגליה והפך את פרשת דרייפוס לפרשייה כלל עולמית.

6.
לאחר שהתגלו הוכחות ברורות שאינן נתונות לערעור על חפותו, התקיים ב-8 באוגוסט 1899 משפטו החוזר של דרייפוס בעיר. דרייפוס, שמצבו הפיזי והנפשי היה קשה לנוכח תנאי מאסרו הקשים, נמצא אשם בשנית ברוב של חמישה שופטים כנגד שניים ונידון ל-10 שנות מאסר בלבד בשל "נסיבות מקלות"….

הידיעה על תוצאות המשפט גרמה לגינוייה הפומבי של צרפת על ידי הקהילה הבינלאומית שהאמינה בחפותו של דרייפוס והביאה לכך שעשרה ימים לאחר פסק הדין המביש הוא קיבל חנינה מהנשיא אמיל לובה ושוחרר ממאסר.

מאבקו הפרטי של דרייפוס נמשך בעזרתם של מתייה דרייפוס וז'ורס. ב-1904 הוגש ערעור על פסק הדין, נערכה חקירה חדשה, וב-1906 זיכה אותו בית המשפט מכל אשמה. שמו טוהר והוא הוחזר לצבא בדרגת רב סרן שהיה מגיע אליה במסלול שירותו הרגיל. בנוסף זכה לאות לגיון הכבוד לעיני המון שהריע לו.

7.
בדרך כלל, כשאתה שומע על אי צדק, זה קורה כאשר הוא מתגלה, מה שנותן לכל הסיפור סיום שמח. תחשבו כעת כמה סיפורים כאלה אינם מסתיימים כך, ותבינו כמה אנשים חיו וחיים את חייהם בתחושה הנוראה של "חושדים בו ואין בו".

טורו של חיים ולדר 'אות חיים' מתפרסם במוסף יתד נאמן

חיים ולדר

[לכבוד שבת קודש]

טעות. דאפעלט.

[בְּתוֹךְ עַמִּי]

יא, באמת שרעקעדיג!
ס׳טוט זייער וויי צו טראכטן פון דעם מושג אז ס׳פארהאן מענטשן אשר חושדין בו ואין בהם...

אויך טוט זייער וויי צו טראכטן אז וויקטעמ׳ס פון א פעדעפייל קוקן זיך צו וויאזוי זייער מאלעסטערער פראבירט מיט א בלעכענעם פנים צו ברעין-וואשן דעם עולם צו גלייבן אז זיי זענען גאר מלשינים און פארברעכער און אנשטאט מ׳זאל זיך אננעמען פאר זיי, גיסט מען זאלץ אויף די וואנדן.

---
אגב; כ׳האב אין די ווערטער דא נישט גענומען קיין שטעלונג אויף קיין שום זייט.

[לכבוד שבת קודש]

ווי אזוי קען מען טאקע וויסן?

[Nanach]

ווי אזוי קען מען טאקע וויסן?

ווארטן אויפן משפט

[לכבוד שבת קודש]

און ביז דעמאלס?

[נפה]

3A452AE5-D8C7-443A-8398-19249B652298.jpeg

[איך אויך]

סוף סוף תגובת חיים ולדר.

בחצי השנה האחרונה, מהרגע בו החלו השמועות על תחקיר שלמעיתון הארץ אמרו לי כמה אנשים "יש יד שמפעילה את הכל". ככל שניסיתי לבדוק לא מצאתי את היד הזו.
כאשר הכתב רבינוביץ הוזמן לביתו של הרב יהודה סילמן התחלתי להבין שהאיש ובית דינו קשורים לכל הפרשה.


כעת משהתפרסם ה"פסק" התמוה הקובע כי "אין לקרא בספריי עד שיתבררו הדברים" מתברר שמתוך בית דין זה יצאה היוזמה כולה להרוס אותי כליל.
הסיבה לרצון העז לפגוע בי היא נקמה על כך שחשפתי ניסיון של בית דין להשתלט על קרקע בשווי כ20 מיליון שקל השייכת ליהודי איראני בשם שלמה איראג' כהן המתגורר בטהרן, ובית הדין נאלץ בלית ברירה לשנות פסק שמשמעותו היתה השתלטות על הקרקע ולעשות רצונו של בעל הקרקע המיוצג על ידי האפוטרופוס הכללי.

תחילתו של הסיפור בישיבה ששכרה מבנה בקרקע הצמודה לביתו של רבי חיים קנייבסקי למשך חמש שנים.

לאחר שנתיים בלבד הורה המשכיר, מיכאל לסמן, להנהלת הישיבה להתפנות מהמקום מיידית בניגוד גמור לחוזה ולמרות העובדה שהישיבה השקיעה בשיפוץ המבנה רבע מיליון שקלים.
משסירבו מנהלי הישיבה לבקשת המשכיר להפר את ההסכם, פנה זה לבית הדין העומד תחת הרב שריאל רוזנברג והרב יהודה סילמן בבקשה לפנות את השוכרים.
להפתעת הנהלת הישיבה שהגיעה עם חוזה חתום, בתוך רבע שעה של דיון הורו הדיינים למנהלי הישיבה להתפנות מיידית. צעד שמשמעותו הוא סגירת הישיבה.
כמי שתורם לישיבה מאז הקמתה נכנסתי לעובי הקורה ומהר מאד גיליתי כי הקרקע כלל אינה שייכת למשכיר כי אם ליהודי מאיראן המיוצג על ידי האפוטרופוס הכללי.

נוצר קשר טלפוני עם אותו יהודי (מסתבר שאפשר גם אפשר להתקשר לאיראן) וזה זעק מדם ליבו כי בית הדין סייע למשכיר לפלוש לקרקע שלו ולגזול אותה ממנו.
הוא הפנה אותי לעורך הדין צבי מנדל מפתח תקווה שאישר כי אכן הוא מייצג את מר שלמה איראן כהן שהגיע לארץ בשנת 2012 ופתח בהליך נגד ההשתלטות על הקרקע שלו.
עו"ד מנדל אף רשם מכתב לבית הדין בו הוא מצהיר כי מרשו מבקש שהישיבה היא זו תשתמש בקרקע שלו והוא מתנגד להשתלטות של המשכיר מר מיכאל לסמן.
אך בית הדין סירב אפילו להתייחס למכתב זה והותיר את הפסק על כנו.


ואז הגיע אליי פרוטוקול של בית משפט משנת 2012 בהליך של האפוטרופוס הכללי המייצג את נכסיו של מר אירג' כהן כנגד הפולשים ובו התגלתה האמת כולה:
מסתבר שאפוטרופוס יצא כנגד 2 פולשים. לא פולש אחד.
הפולש השני היה מיכאל לסמן. המשכיר.
ומי היה הראשון אתם שואלים?
בית הדין של רבי ניסים קרליץ.


ואכן מסתבר שבית הדין החזיק (ומחזיק עד היןם) בית הוראה בתוך המגרש הגזול ולמעשה הוא ביחד עם מיכאל לסמן השתלטו בשנת 2005 על הקרקע וזו היתה הסיבה שהם הורו לפנות את הישיבה.
עוד התברר כי מיכאל לסמן חייב כספים רבים לאב בת הדין הרב שריאל רוזנברג ומקרקע זו ביקש לפרוע את חובו.
ובכן, הם לא היו בית דין. הם היו בעלי דין שהציגו מצג שוא כביכול הם בית דין אובייקטיבי שבא בסך הכל לדון.

כמובן שהנהלת הישיבה סירבה להתייחס לפסק מעוות כזה מבית דין שהוא בעל עניין ברור בקרקע ובית הדין מצידו הוציא כרוזים נגד הישיבה והציג את מנהליה כגזלנים. הנהלתת הישיבה התעלמה. ואף חתמה הסכם עם האפוטרופוס הכללי, לשכור את המבנה כשהכסף מהשכירות נשמר על ידי האפוטרופוס הכללי לטובת הבעלים (שלמה איראג') המוגדר כ"נפקד".
בשלב זה, נשלחו אליי שניי דיינים מבית הדין של הרב קרליץ עם מסר מאיים "חיים ולדר זה לא איש פרטי אנחנו פוחדים עליך"

פרוטקשן. אין מילה אחרת לכנות זאת.

אני זוכר היטב מה עניתי להם: "ומה אם איני רוצה לחיות בעולם שבו בית דין כל כך מרכזי וחשוב עושה עוולות כאלה?
הם לא הבינו על מה אני מדבר. אז ישבתי איתם כמה שעות והראתי להם את המסמכים המעידים על מעורבותו של בית הדין והעומד בראשו בקרקע עליה פסקו דין כביכול "כבי"ד צדק:" וכשהבינו איך בית הדין שלהן הסתבך החליפו מבטים והבטיחו לחזור אליי.
הם פנו בבהלות לרבנים רוזנברג וסילמן והסבירו להם באיזו סכנה נמצא בית הדין ובפרט הבנת יאומן את דבריי כי לא אהסס לפרסם את העוולה הנוראה של בית הדין שגם ככה מרננים עליו שאינו בית דין ואינו עושה צדק.

הרבנים רוזנברג וסילמן נאלצו להפוך את פסק הדין הקודם שלהם ולהוציא פסק חדש המודיע כי הקרקע אכן שייכת לשלמה איראג' כהן ושעורך דינו הגיע לפני בית הדין והודיע בשמו שהוא מעוניין שהישיבה תשכון בקרקע שלו ולא מר לסמן שפלש לקרקע שלו.

תם אך לא נשלם.
קיבלתי מסרים שאם יש דבר יותר גרוע מלהפסיד לבית הדין המסוים הזה - זה לנצח אותו.
זו הסיבה שלא פרסמתי דבר מהסיפור הנורא הזה, חשבתי שבית הדין יקבל זאת כמחוות פיוס ממני ויניח לי.
טעיתי.

שליחים של בית הדין פעלו כל העת יחד עם אהרן רבינוביץ כדי להרוס את חיי למען ייראו וייראו וההוכחה לכך היא הזמנתם של תחקירני עיתון הארץ רבינוביץ ואלק לביתו של הדיין הרב סילמן ואם

אין די בזה "הפסק" על האיסור לקרא את ספרי עוד לפני בירור האמת
עליו חתומים הרב שריאל רוזנברג והרב סילמן, פורסם תחילה בטוויטר של רבינוביץ.
(וזאת, יום לאחר שהרב יצחק זילברשטיין מראשי מועצת גדולי התורה פסק כי כל עוד אין שני עדים המעידים כי הדברים שפורסמו עליי נכונים, אז הם בגדר דברי שקר).

כל מה שסיפרתי כאן בקצרה, מעוגן במסמכים
ניתן לבדוק את אמיתות דברי אצל עורך הדין צבי מנדל מפ"ת ואצל עורך הדין אריאל ניסים.

צר לי שאני צריך לשלם מחיר כה גבוה על הצלחת מלחמת הצדק שלי, אך לפחות פרסום הדברים יגרום לכולם להבין מי הוא בית הדין הזה ויזהיר איש את ביתו ואת צאצאיו להישמר מלדרוך במפתנו.
אני בטוח שהסיפור הזה לא יפתיע את הציבור החרדי. שמו הרע של בית הדין המסויים הזה הולך לפניו למרחוק.
הדברים שפרסמתי והנקמה האכזרית בי הם רק קצה חוט משלטון החמס הכוחני שמנהיג הרב סילמן - כעת בשילוב יד ביד עם עיתון "הארץ".

שהשם ישמור עלינו.

[איך אויך]

יעצט דארף מען ווארטן צו הערן זייער תגובה. ורק להעיר אז דער בית דין פון ר' סילמאן-רוזנברג איז די לאקאלע עקווילעוונט פון סאכדעס און איז טאקע ברייט באקאנט אלס קאראפטירט.

[berlbalaguleh]

פאר די אלע חכמים יודעי העיתים ושאר מקנטרין: אויף די טענות אז דער בעל עגלה פארדרייט אשכולות. ביטע ציילטס אפ וויפיהל תגובות אין דעם אשכול זענען פון דעם וואס די קעפל רעדט זיך... און וויפיהל זענען נישט...!

[פארווע חסיד]

אין בחדרי פורומים זעה איך אז מענטשן באשטעטיגן די מעשה צו זיין אמת לאמיתו.
און אה... ולדר לייקנט צו האבן ארויסגעלייגט די סטארי.

[סעגאל]

פארוואס האט נאך קיינער נישט אפגעטיילט וואלדער פון משי זהב אין א עקסטערע אשכול?

[נפה]

863ABDDF-AFB8-4CE2-B3EB-D076CEB6EEA9.jpeg

[מצפצף]

אין בחדרי פורומים זעה איך אז מענטשן באשטעטיגן די מעשה צו זיין אמת לאמיתו.
און אה... ולדר לייקנט צו האבן ארויסגעלייגט די סטארי.

פון די עלטסטע טריקס אין די בוק צו 'ארויסליקן' וואס מען וויל און נאכדעם לייקענען אז מען האט א שייכות מיט עס.

[ארי נוהם]

די מעשה פון חיים וואלדער (?, ער לייקנט דאך), האב איך באשטעטיגט אלס אומקראנט.
איך האב גערעדט מיט טוע"ר פון ארץ ישראל וואס האבן מיר דערציילט פילע פרטים וואס צייגן קלאר אז וואלדער - צי ווער אימער עס איז דער שרייבער - שרייבט ליגנט.

כ'האב נישט קיין צייט צופיל מאריך צו זיין, אבער כאטש איין באמבעלע לאמיר איבערלאזן:
ער שרייבט אז ער האט זיך אריינגעלייגט אין ארויסהעלפן די ישיבה, וויבאלד ער האט געהאט אסאך שייכות מיטן שטיצן די ישיבה מיום היווסדה.
אין פאקט, איז דא איין פשוט'ע סיבה פארוואס ער האט זיך אריינגעלייגט אין ארויסהעלפן די ישיבה: ער איז טייל פון די "עמותה" פון די ישיבה!
אין אנדערע ווערטער, אין כאן נדבן אלא... ואין כאן דובר אמת אלא...

ווי געזאגט, איז דאס נאר איין וויכטיגע פונקט וואס צייגט ווי וואלדער האט פארדרייט די מעשה.

[אבשלום בן מעכה]

אנדערע אויף בחדרי חרדים באשטעטיגן עס יא.