א ביסל א קלארערע בליק פון מיין חבר *אז איך אני אמור להתייחס לסיפורו של חיים ולדר לאחר התאבדותו*?
כל שינוי של יחס רגשי לגבי חיים ולדר לאחר מעשה העבירה האחרון של שליחת יד בנפשו - היא דוגמה מובהקת של שליטת הרגש במקום שליטת השכל ושפיטת דברים מתוך ראייה צרה ונקודתית במקום ראייה רחבה ומערכתית.
עצם העובדה שיהודי, או אפילו סתם אדם (אפילו מצרי ששעבד יהודים בפרך וזרק תינוקים בני יומם למצולות היאור) מגיע למצב מצוקה נפשי כל כך קשה (במקרה זה בגלל איבוד שמו הטוב והוצאתו לקלון) עד שהוא לא רואה מוצא אחר מלבד התאבדות, על כל הצער הבלתי נתפס שהדבר גורם גם למשפחתו - היא מציאות מהפכת קרביים ומעוררת חמלה לאין שיעור ובמלוא הצדק ("מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה"?).
בנוסף, בכל מה שקשור לדיני שמיים וידיעת הקב"ה את קשייו היצריים ואת חולשותיו של כל אחד ואחד - אין אתנו יודע עד מה ומבחינה זו "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו".
אך בכל מה שקשור לדיני אדם ולמישור קיום החברה והעולם בדרך התורה וההלכה ואפילו בדרך ארץ שקדמה לתורה - המעשה המבחיל והמבהיל הזה לא אמור לעורר שום חמלה כלל וכלל אלא את ההיפך הגמור.
מעשה זה בעצם מעביר מסר אכזרי ורצחני מאין כמוהו: "אני אעשה כל מה שלבי חפץ, אעבור בשאט נפש על איסורי חנק או אביזרייהו דאיסורי חנק יומם ולילה לאורך שנים ועם רבות ושונות, בגילאים שונים ובמצבים שונים, גם אם המעשים האלו עלולים להרוס בתים ולפרק משפחות, אך נפגעת יקרה, אל תעזי לרגע לחשוב על דיווח לגורם כלשהו (בעלך, רב, משטרה, עיתונאי) שיגרום לחשיפת מעלליי ולעצירתם, כי או אז אקח אקדח ואירה בראשי, ועלייך ייגזר לכלות את שארית חייך בייסורי מצפון בלתי נסבלים שהרי את היא זו שבעצם החזקת את האקדח וקיפדת את חיי והורדת ביגון שאולה את אשתי ואחיי ואחיותיי ובניי ובנותיי".
עם כל הצער ועם כל הכאב אי אפשר שלא לקבוע: אין לך "אונס" גדול מזה! אין לך ניצול מניפולטיבי של רגשות חמור מזה!
במיוחד כאשר יש לדבר גם השלכות רוחב עצומות של השתקת עוד המון פיות של מתלוננות פוטנציאליות על פוגעים אחרים.
אין ספק שיש כאן גם ניסיון להנציח את הספק עדי עד (כביכול הוחמצה השעה ורק אחרי תחיית המתים ניתן יהיה לברר את הדברים "בפניו") אלא שכל בר דעת מבין שלמרות האפשרות התיאורטית (שגם מתמששת לעיתים רחוקות ואשת פוטיפר תוכיח) להעליל על אדם עלילות מכוערות בתחום זה, ובמיוחד כאשר יש לו שונאים - ברור כשמש שאם זה אכן היה המצב הרי שהנחשד לא היה נח ולא שוקט והיה רץ יום ולילה מרב לרב ומעיתונאי לעיתונאי כדי להוכיח את חפותו והיה שש על כל הזדמנות לעמוד מול המתלוננות ולפרוך את שקריהם אחת לאחת. במצב כזה גם אם מדובר במתלוננות גאוניות שלימדו לשונם דבר שקר בתחכום הכי יצירתי שרק ניתן להעלות על הדעת - הרי שזעקת וצרחת האמת שהיתה גואה על כל גדותיה ופורצת מלבו ומפיו ומכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו של הנאשם לשוא - היתה משכנעת אט אט עוד ועוד אנשים בעלי מוניטין והשפעה, ובמיוחד כשמדובר באדם מוערך ומקושר כל כך, וכך היו מתגלים עוד ועוד "חורים" וסתירות במערך העלילות וחומת השקר היתה הולכת ומתפוררת מיום ליום ולא היה נותר ממנה אבן על אבן עד שכורי הבור היו נופלים ונקברים בו לנצח תחתיו ומוקעים על העמוד לעולמי עד כמעלילי עלילות שפלות ונבזיות, אויביו היו לובשים בושת ועליו היה צץ נזרו ביתר שאת ויתר עוז.
העובדה שהוא ברח לחלוטין מזירת ההתמודדות וגם כאשר נטלו את כל הישגיו מידיו (פיטרו אותו מיתד נאמן ומשידוריו ברדיו, הוציאו את ספריו ממדפי החנויות, וכו') הוא בחר, כביכול בעצת מומחים, לשתוק ולהסתגר, וגם כאשר ניתנה לו הזדמנות להופיע בפני בית דין שהיה יכול לנקות את שמו - העדיף להפריח תירוצים ("כבר גזרו את דיני") ולא למצות עד המקסימום את האפשרות שנפתחה בפניו "להוכיח את צדקתו" (הוא הרי טען בתחילה שלא ניתן להתגונן בפני מתלוננות שאין הוא יודע את שמם, אז בית הדין הרי כן איפשר לו לעשות זאת כעת!), ובסופו של דבר נדחק עד לאותה פינה נוראית יחידה שנותרה פתוחה בפניו אי שם למרגלות קבר הבן בבית הקברות סגולה בפתח תקווה - מעידה כאלף עדים שהמצוקה הגדולה לא היתה מצוקתו של "כשר שנחשד" אלא של "אשם שנתפס".
שוב, איננו יכולים לשפוט בדיני שמיים וייתכן גם ייתכן שבבית דין של מעלה, שם שוקלים במשקולת של זהב כל חוט שערה של מעשה טוב מול קשיי יצרו של כל אדם ואדם בנפרד לא ראי זה כראי זה ולא ראי רגע זה כראי הרגע שאחריו ותקופת חיים זו כתקופת חיים אחרת וכו' וכו', ושם גם יכולים לשקול לעומק העומקים את המצוקה בה היה כל אדם ואדם נתון עד שנפל לאן שנפל ולבסוף אף עשה מה שעשה וכו' וכו' - ייתכן שדינו של אדם זה שם הוא אחר ממה שנראה לעינינו כאן בעולמנו, אך עם כל החמלה וההבנה שעוד ניתן להרחיבה ולהעמיקה ולשכללה ולחדדה ולהוסיף עליה כהנה וכהנה - חשוב תמיד לפזר את ערפילי הרגש/נות ולראות את הדברים במשקפי ההסתכלות הרחבה והשכל הבריא והישר, בפרט במצב בו דרך ארוכה מאד עוד לפנינו בכל מה שקשור לטיהור המחנה וביעור קוצים מן הכרם (שיחזרו בתשובה שלימה לחיים טובים וארוכים).
נעם מיך נישט ערנסט ווייל וואס איך זאג האלט איך נישט און וואס איך האלט זאג איך נישט
דער רעקארדירונג פון יונתן שוואַרץ איז מיר גאנץ אינטרעסאנטליך. קודם הייבט ער אן אז ער האט געהאט א "פיהלינג" אז די מעשה איז אויפגעבאקן.
אויף דעם האב איך געוואלט צוריקשרייען צום רעקארדירונג אז איך האב א "פיהלינג" אז די מעשה איז אמת (נישט אז איך האב באמת אזא פיהלינג, איך בין בכלל נישט אויסגעקאכט אין די געשיכטע, נאר ווי קומט אריין דא פיהלינג, די שענסטע אידן האט מען שוין געכאפט פאטשקענען).
אז מען רעדט שוין פון יונתן שוואַרץ, האב איך אביסל סימפאטיע מיט ר' לייביש שליש, יונתּן באראבעוועט איהם דער טיטל אלץ מחנך הכללי פונעם היימישע אידנטום...
פארט ארום א וואויסנאוט פון יונתן שווארץ ווי ער נעמט זיך אן פאר חיים וואלדער און זאגט אז עס איז א פאלשע אויפגעבלאזענע געשיכטע. ער דערציילט אז ער האט גערעדט מיט חיים יעדן טאג זינט די געשיכטע האט אויסגעבראכן. ער זאגט אז חיים וואלדער האט נישט מאלעסטעד קיינעם נאר ער האט אין ערגסטן פאל געזינדיגט מיט נשים נשואות בהסכמה. ער זאגט אז ער האט א רעקארדירונג ווי צוויי רבנים פלאנירן אויס די אקציע פון אויפמאכן א געשיכטע אויף וואלדער, ער זאגט אז די רעקארדירונג פון נעכטן איז געשניטן און ארומגעדרייט.
זאל ער ארויסלייגן די רעקארדינג.
ער זאגט אויך אז קיינער פון די וויקטימס איז נישט דורכגעגאנגען א ליי-דעטעקטער. דאס איז א גראסע ליגנט.
Something that never made sense to me was the fact that he molested boys and girls. Never heard of somebody molesting boys AND girls.. You either like boys or girls.
א גאסט אויף א וייל האט געשריבן:Something that never made sense to me was the fact that he molested boys and girls. Never heard of somebody molesting boys AND girls.. You either like boys or girls.
דאס איז נישט ריכטיג. עס זענען דא פעדאפיילן וואס אביוזן ביידע. א פעדאפייל איז נישט דווקא געי צו וואס.
*דברים שאמר רבינו מרן הגרי"ג אדלשטיין שליט"א על הסיפור הטראגי •*
הבא על אשת איש יש לו חלק לעולם הבא. המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. גם אם עפ"י דין יש "למיחש מיבעי", אין בכך שום היתר ורמז להיתר לשפוך דם ולרצוח יהודי. פשיטא שזה נקרא שרצחו אותו ופשיטא שאין לרוצח חלק לעולם הבא. ברור לגמרי שהלחץ הגדול שלחצו אותו הביא אותו לידי חולי הנפש והרג את עצמו באונס. זה נקרא רציחה.
"התורה מלמדת אותנו להתייחס למעשים של ולדר בתיעוב ובחומרה כאילו מדובר ברצח. 'כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה'. מעשים כאלה מביאים חרון אף על ישראל, מביאים גזרות רעות, עוצרים את התפילות, וכך מזהירה התורה: "אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם: וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת ישְׁבֶיהָ". (ויקרא פרק יח כד)''.
עוד הסביר רבה של צפת: ''על פי ההלכה מותר לנו להלקות אדם כזה ברבים (קידושין פא. שו"ע אה"ז קעח כ), לנדות אותו. (מו"ק יז.) לבזות אותו ברבים. (רמב"ם סנהדרין כד ה). להעביר אותו מלהיות שליח ציבור (מג"א נג ז.) לאסור עליו ללמד את ילדי ישראל (שו"ת שואל ומשיב מהד"ק חלק א, סימן קפה). ועוד הרבה דברים אחרים שלא נהוגים היום. (רמב"ם סנהדרין כד. שו"ע חו"מ ב.)''.
הרב אליהו קרא לעצור את ולדר, "אנחנו לא משתמשים בכל הדרכים הללו, אבל חייבים לעצור אותו. אם לא נזהיר את הציבור ממעשיו והוא ימשיך בהם, האשמה תהיה עלינו, חלילה. (נדה סא.). מכח החובה שמוטלת עלינו לעצור את המקרים הבאים, אנחנו פועלים להפסיק את התועבות שלו״.
נשלחו לוולדר שליחים כדי שיחזור בו וכך יימנע ''חילול השם'' מפרסום המעשים שביצע לכאורה. "קראנו לחיים ולדר כדי שיקבל על עצמו דרך תשובה. שלחנו אנשים לשכנע אותו שיחזור בו כדי שלא יהיה חילול השם גדול כשיתפרסמו כל המעשים הללו''.
הרב אליהו סיפר כי ''במקום לחזור בתשובה הוא בחר לאיים ולהכפיש אותנו באמצעות שליחיו, כמו שהם ניסו לאיים על הרה"ג יהודה סילמן שליט"א שפסק להוציא את ספריו מהבתים. חבל מאוד מאוד שהוא לא מכניע את עצמו ומקבל דרך התשובה''.
און נאכן זעלבסטמארד:
"שמענו בכאב על התאבדותו של חיים ולדר", אמר הרב אליהו. "חבל שהוא בחר בדרך הזו, הצענו לו שיתקן את מה שהוא קלקל. שיבקש סליחה מהנפגעות. שישנה את דרכו. שלא יפגעו עוד נשים".
לדברי הרב אליהו, ולדר "היה יכול ללמד לרבים דרך תשובה. חבל שהוא בחר בדרך של התאבדות. אנו מחזקים את הנפגעות הרבות בשעה קשה זו, חייהן קודמים לחייו".
