תשובה בענין הדפסת תמונות נשים - וועקער 15

[מי אני]

איך פארשטיי אז ס׳איז היפש היפש שפעט אבער איך עפען די אשכול פאר קאמענטארן איבער מיין תשובה בנוגע הדפסת תמונות נשים צנועות בעיתונות אין וועקער 15.

הסיבה לזו היא שרציתי לעורר דחלק מתשובתי אודות החילוק בין ראיה להסתכלות התבוסס על מה שכתבו הפוסקים בדין הסתכלות בפני אדם רשע. אבל השדי חמד הביא פוסקים שחילקו בין הסתכלות בפני אדם רשע, דאסור רק כשמתבונן בו ביותר, ובין הסתכלות בערוה דחמור יותר ואסור אף בפחות מזה. וכן כתב הביאור הלכה בסוף סימן רכה שם.

555B585B-7AB5-4044-8E3E-9CB480DB4D59.jpeg

DA83760D-EA25-4CAE-AC6C-AFCC5FB8CBE2.jpeg

אבל כל זה היא בנוגע הסתכלות כשהיא בפניו בעצמה [״לייוו״]. אבל בנוגע תמונות מה שכתבתי נשאר קאי וקיים. ואפילו האז נדברו, שמחמיר בענין הסתכלות באשה בספר ״תורת הסתכלות״ שלו, מקיל (ביותר…) בתמונות וכמו שהבאתי בתשובתי.

ובסתם, לכאורה משמע מהפרמ״ג שהבאתי דלית ליה חילוק זה דהא כתב ״הא בראיה בלא נהנה שרי ובמכוסה אף ראיה בעלמא אסור״ ע״ש, ואי מיירי בערוה רק בקרן זוית או בהעברה או כשאינו מתכוון לראותה בכלל וכדומה, מה חילוק יש? הא אונס הוא, או עכ״פ קרוב לאונס ביותר הוא, אף במכוסה. וכדחזינן בע״ז כ: דלמשל בקרן זוית (ואינו מתכוין לראותה בכלל) אף הסתכלות (והתבוננות הבא ממילא עי״ז) ביופיה ממש, שעל זה דברו התנאים שם, ״מותר״ מחמת דהוי אונס ע״ש. וג״כ צ״ע במש״כ המשנ״ב בעצמו בסימן עה ס״ק ז שהבאתי וז״ל ״וראיה בעלמא לפי תומו בלא נהנה שרי אם לא מצד המוסר״ מה כוונתו בזה? אם כוונתו כשאינו מתכוון לראותה כלל, מה ״אם לא מצד המוסר״ שייך בזה? וג״כ העיקר חסר.

ואפשר דכוונתו הוא רק בגדר ההתבוננות בזה להנאה. והיינו, שבאדם רשע אסור רק כשיש לו איזה הנאה מזה באופן מה. משא״כ באשה אי הוא מתבונן בה, אף כשאין כוונתו ליהנות (אבל ההתבוננות הוא במקום האשה ששייך הנאה), אז אסור. אבל ראיה בעלמא, לידע אודות מי המדוברת וכדומה, אינה בגדר זה.

עכ״פ לא כמי שראיתי מפרשים במשנ״ב מהדורת דרשו דכל מה שהותר הסתכלות לפי תומו הוא רק כשאינו מתכוין לראותה כלל.

[מי אני]

801A317A-FCAE-4419-B756-5D5F12CE96A6.jpeg

6E072891-A854-4505-BFE6-2F5E4F4AB706.jpeg

D9BF3B8C-1234-414C-BBDD-627308B619B0.jpeg

3BE1A0D2-62A4-430E-B8F1-69DD662FB6F3.jpeg

דאס זענען בילדער פון די שער בלעטער אינעם כסף משנה הנדפס בחיי המחבר הב״י. אין די פערטע חלק, הנדפס כבר לאחר פטירתו, איז עס נאך אלס דארט.

עס איז לכאורה ברור אז דער מחבר האט געוואוסט דערפון און עס וואלט לכאורה מעגליך געווען לסלקו. אבער פונדעסטוועגן זענען זיי דארט.

ווי מ׳קען זעהן זענען די ערשטע דריי חלקים נאך געדרוקט געווארן בחיי המחבר הב״י, מערקסט דעם טיטל ״נר״ו״, בעת ביים פערטן חלק שוין נישט, מערקסט דעם טיטל ״זצ״ל״. און ווי מ׳קען זעהן אינעם ערשטן בילד איז דער רמ״ע מפאנו געווען אינוואלווד דערמיט ותחת פקודתו.

ולכן אפשר לצדד דמה שפסק המחבר באו״ח סימן שז סעיף טז ״ובדברי חשק איכא תו משום מגרה יצה״ר ומי שחיברן ומי שהעתיקן ואין צריך לומר המדפיסן מחטיאים את הרבים״ ע״ש זהו רק כשכוונת החיבור הוא לעורר תאווה וגירוי יצה״ר ואיכא בזה משום ונשמרת מכל דבר רע. משא״כ בנידון דידן שהתמונה, אף שהיא בעצם פרוצה, היא רק משום סמל לענין חכמה [לכאורה הסמל היא ל״סופיא״ מתיבת פילו״סופיא״ שהיא סמל לחכמה] אין בזה משום חשש כלל. ולכאורה הא שלכאורה ראה המחבר הב״י את התמונה נדפס בספרו הוא ראיה לזה ולדברי האז נדברו שהבאתי. (ולכאורה ל״הסתכל״ בהתמונה איה״נ דיש איסור וכהסתכלות בעלמא על אשה צנועה, משא״כ בסתם ״ראיה״, שזה הענין בסתם בשער בלאט בכלל. מי הוא זה ה״מסתכל״ בשער בלאט? ואפשר דבכגון דא לכאורה דומה לרופא העוסק ברפואת גופה של אשה וכעין מה דאיתא ביו"ד סוף סימן קצה ע"ש ובנו"כ. או דומה למי ש״מסתכל״ בcadaver של אשה בעת autopsy ואף כשאינו טרוד בעבודתו ממש. וכמובן שאם יש לו חולי נפש של נעקראָפיליא אז אסור לו להסתכל בcadaver של אשה מחמת תאוה ומכח ונשמרת מכל דבר רע.)

ולכאורה זהו ג״כ ראיה למה שהוכחתי בהתשובה דכשרק יש ״חשש״ שאחד ישתמש בזה להסתכל, כשאין זה הכוונה מעיקרא בסתם בזה וכו׳, אין בזה משום לפני עור.

ואיה״נ שהבאתי הראי״ה שכתב שצריך למחות כנגד זה, אפשר לומר שדבריו אינם ממבט הלכתי ממש וג״כ דבריו הם ביחס דכהיום שאכן נחשב דבר זה לבזיון לכן יש לממנע מזה ולמחות נגדו.

ועיין באשכול זו.

ובסתם מן הראוי לציין דהחזו״א (דרך חכמה הל׳ בית הבחירה פ״ז הי״ט) התיר לקרות ק״ש כנגד תמונה ואפילו פרוצה. אבל המנחת יצחק (ח״ג סימן יא אות א) אכן מחמיר בזה ע״ש וכמו שהבאתי בהתשובה. וכבר כתבתי שם דלגבי ראייתו מהגמרא בסנהדרין לט: מהצורות שעשה איזבל לאחאב כבר כתב האז נדברו שהבאתי בהתשובה דזהו רק כשמטרת הציורים הן לזנות וערוה, משא״כ במקום שהן כעין סתם אַרט וכדומה. וזהו נמי ענין העיון יעקב שציין שם.

[מי אני]

נאך א סיבה איך וויל עפענען די אשכול איז ווייל א שיינע פאר יארן צוריק האב איך געארבעט זומער אין א דעי קעמפּ אין בארא פארק. אויפ׳ן דאך איז געווען א שווים באסיין און מיין ווייב האט געוואלט גיין שווימען. איז איין וויזיטינג זונטאג, ווען עס איז נישט געווען קיין דעי קעמפּ און עס איז געווען ליידיג האב איך געבעהטן רשות פונעם מענעדזשער פאר מיר און מיין משפחה צו גיין דארט שווימען און איך האב דאס באקומען.

ווען ער איז דערנאך געוואור געווארן אז מיין ווייב איז אויך געגאנגען דארט שווימען איז ער געווען גאר בייז אויף מיר און אז נישט דאב האט ער געמיינט, ווייל עס איז פארט מעגליך פון דערנעבענדע הויכע געביידעס אריינצוקוקן. עס איז געווען דאס איינציגסטע מאל איך האב באקומען רשות.

איך האב אים אפ געשריבן א תשובה, וואס איך האב דא בייגעלייגט, איבער דעם אז לענ״ד איז דאס דאך מותר לגמרי. צו וואס זיין אנטווארט איז געווען ״שוין ווידער קומסטו מיט ״הלכה״.״

איך האב עס דא בייגעלייגט ווייל עס האט א שייכות מיט׳ן דיון פון הסתכלות ומכשול. עס איז געשריבן געווארן בעפאר די תשובה אין וועקער.

אשה השטה במים.pdf

[שמן למאור]

איך האב אים אפ געשריבן א תשובה, וואס איך האב דא בייגעלייגט, איבער דעם אז לענ״ד איז דאס דאך מותר לגמרי. צו וואס זיין אנטווארט איז געווען ״שוין ווידער קומסטו מיט ״הלכה״.״

זייט ווען פירן אונז זיך לויט די הלכה? איך ווינדער זיך וואס דיין הוה אמינא איז געווען, ער וועט זאגן אהה ביזט גערעכט איך זע אז על פי הלכה מעג מען...?!?

איז אסור פאר א פרוי צו דרייוון על פי הלכה?
דארף זיך א פרוי שערן על פי הלכה?
מעג מען מאכן א לישב בסוכה ווען עס רעגנט?
טאר מען נישט שניידן די בארד?
איז עסן אין א פיצא שאפ א איסור דאורייתא אדער נאר א
איסור דרבנן?
טאר מען טאקע נישט טרינקען OU קאקע קאלע?
וכ' וכ' די עולם קען משלים זיין מיט נאך...

אונז האבן א אייגענע וועג וויאזוי זיך צו פירן, עס איז אפשר אביסל געבעיסט אויף די תורה, אבער למעשה איז עס א נייע רעליגיע

[מי אני]

100%. די געדאנק איז אבער אז ״אפיציעל״ איז די עטאָס דערפון אז מ׳פירט זיך און די שטאטוטן פונעם געזעלשאפט איז כפי הלכה. ״מ׳רירט זיך נישט אוועק קיין זיז כל שהוא פון הלכה!״ און אויב איז דאס נישט דעם אונטערליגענדן פּרינציפּ זענען דאך זיי די מתחדשים אנטקעגן וועמען זיי פירן מ׳כלומפרשט א ״מלחמה״ קעגן.

אבער איה״נ. און די טענה איז אז דאס איז אלעס, טאקע נייע, גדרים ״אויף״ די הלכה וואס איז יא אסור. עס איז דאך גרינגער צו אסר׳ן המותר בכלל.

עס רירט אָן אויף די געדאנק פון די אשכול, ווי אויך די געדאנק אז נייע חומרות ווערן צוביסלעך קאדיפיצירט אלס דין והלכה וואס איז גורם צו דעם אז די געזעלשאפט גייט אלס מער רעכט און רעכט.

[מי אני]

ובנוגע דין לפני עור בעניני צניעות כבר כתב ג״כ הרב דר. נדב שנרב (והובא ע״י [tag]הוגה[/tag] באשכול זו). וז״ל:

ראשית כל נראה שקשה לבסס את דיני צניעות על "לפני עיוור". ראשית, מדובר במה
שקראו חז"ל "חד עברא דנהרא", כלומר מצב שבו הרוצה לעבור עבירה יכול לעשות זאת גם ללא הסיוע של הזולת. מובן שבימינו מי שמעוניין להביט בנשים שלבושן אינו צנוע אינו זקוק לעזרתן של שומרות המצוות דווקא. אמנם גם במצב של חד עברא דנהרא עדיין יש בעיה של מסייע לדבר עברה שאסור מדרבנן, אבל נדמה כי הכול יודו שדין מסייע (וגם "לפני עיוור") אינו נוהג במצב שבו אדם חי את חייו הנורמליים ועובר העברה משתמש בו. אם מחר יחליט שכני להשתחוות לי בתור אֵל בכל פעם שאני יוצא מהבית, אינני עובר על "לפני עיוור" בגין הכשלתו בעבודה זרה. אם אני קונה רכב חדש ונוצץ, לא עברתי על "לפני עיוור" גם אם כל רואיו מזילים ריר למראהו ונכשלים ב"לא תתאווה" ואולי גם ב"לא תחמוד".

(מלבד האמור לעיל יש שאלות טכניות רבות שקשורות ב"לפני עיוור" במקרה שלנו, כמו השאלה אם "לפני עיוור" נוהג גם כשהמכשיל אינו בר חיובא באותה עבירה (שו״ת אחיעזר ח״ג סימן פא), או היתר "לפני עיוור" כאשר יש ספק אם השני ייכשל באיסור (ריטב״א ע״ז סג.) ועוד.)

בלי להיכנס לעומק הסוגיה, באופן כללי עניין "לפני עיוור" חל לכאורה רק כאשר קיימת פעולה הדדית הקשורה לחטא בין המסייע לבין עובר העברה, ולא כאשר כל אחד חי את חייו הפרטיים.

והגם דיש לחלק בזה בין הנידון שלו בצניעות בכלל דהאשה חי חייה הפרטיים נורמליים, ובין נידון דידן שמצלימים ומשימים תמונת אשה בפועל (ושימת התמונה הוא לפעמים ג״כ ע״י גבר שאכן מחוייב באיסור הסתכלות). אבל לכאורה נחשב זה ג״כ בתור חיי נורמליים, אשר אם המדובר והתמונה היא של איש משימים תמונה של איש ואם המדובר היא של אשה משימים תמונה של אשה ואין צריכים להבחין ולהשמיט בפועל תמונות כאלה.

[מי אני]

‏דא ברענגט הרב דר. מלך שפירא אז אויף אוצר החכמה האט מען שוין טאקע צענזורירט די בילדער אינעם ערשטן דרוק פונעם כסף משנה. ״פרומער פונעם שלחן ערוך״ פשוטו כמשמעו.

60F9A668-39A5-4ABB-8C5C-D62C0ED08A44.jpeg

F9F5151A-796B-4076-A5B8-3FC9715D7759.jpeg

6B5D6252-7B5F-4A93-B0E6-A65734DB59F5.jpeg

80BC4E8D-8236-43F6-8D89-CDE2625AA203.jpeg

[שמן למאור]

את חטאי אני מזכיר, נישט יעדע וואך שבת נאכמיטאג לערן איך דעם פרקי אבות פונעם וואך, אבער פינקט לעצטע וואך בין איך אנגעקומען אפאר מינוט פרי צו מנחה, האב איך אויפגעמישט דעם סידור'ל צום פרק און איך הייב אן מיט א געשמאק פרק ג'
"הסתכל בשלשה דברים, ואין אתה בא לידי עבירה, וכ'"
שוין גלייך נאך די ערשטע צוויי משניות האט מיר שוין די גבאי ציגעשיקט צו מנחה, אוו איך האב דארטן געמוזט פערטיגן מיטן לערנען

וואס זאל איך אייך זאגן, ביז נאך מעריב פון מוצ"ש האב איך שוין היבש אסאך עבירות אריינגעכאפט, קודם האב איך נישט געהעריג אינזינען געהאט ביים דאווענען, ביי שלש סעודות האב איך פארציילט אפאר זאפטיגע לשון הרע'לעך, אפאר נישט אום שבת גערעדט'ס, מיט אפאר שמאלציגע רכילות'ן, מיט נאך אפאר עבירה'לעך וואס סאל נישט אויסגערעדט זיין דא

גלייך נאך מעריב בין איך ציגעלאפן צום רב מיט טענות, וואס איז פשט??? א רגע צירוק האב איך געלערט א משנה מיט א פעסטע הבטחה פון עקביה בן מהללאל, אז מען איז מסתכל אין די דריי זאכן האט מען א קלארע הבטחה, "ואין אתה בא לידי עבירה" און דא...

די רב קוקט מיט אהן און גיבט א שמייכל, עצי טייערע, די ווייסט וואס טייטש "הסתכל" עס איז נישט טייטש בלויז אריינקוקן אונעם משנה און זאגן די טייטש אדער אפילו פארשטיין וואס דארטן שטייט, הסתכלות איז א גאר טיפע התבוננות, מען איז זיך שטארק מסבונן אין א זאך אויף א גאר שטארקע אופן, אויב וועסטו טאקע נעמען א האלבע שעה צייט, וואס די וועסט ספעציעל מיחד זיין בלויז פארן מסתכל זיין אין די מאמר, וועסטו טאקע נישט אזוי שנעל ציקומען לידי עבירה

איך קוק אריין אין די רב אין די אויגן, און איך זאג אים, "אהה, יעצט האב איך א קלארקייט אונעם גדר האיסור פון "הסתכלות בנשים" א גרויסן יישר כח אייך פאר די היתר צו קוקן חתן כלה בילדער און מאוויס"
איך האב שנעל אפגעפיצט פון דארט, צירוקשרייענדיג פארן רב
"א גוטע וואך"...

[פרנס החודש]

את חטאי אני מזכיר, נישט יעדע וואך שבת נאכמיטאג לערן איך דעם פרקי אבות פונעם וואך, אבער פינקט לעצטע וואך בין איך אנגעקומען אפאר מינוט פרי צו מנחה, האב איך אויפגעמישט דעם סידור'ל צום פרק און איך הייב אן מיט א געשמאק פרק ג'
"הסתכל בשלשה דברים, ואין אתה בא לידי עבירה, וכ'"
שוין גלייך נאך די ערשטע צוויי משניות האט מיר שוין די גבאי ציגעשיקט צו מנחה, אוו איך האב דארטן געמוזט פערטיגן מיטן לערנען

וואס זאל איך אייך זאגן, ביז נאך מעריב פון מוצ"ש האב איך שוין היבש אסאך עבירות אריינגעכאפט, קודם האב איך נישט געהעריג אינזינען געהאט ביים דאווענען, ביי שלש סעודות האב איך פארציילט אפאר זאפטיגע לשון הרע'לעך, אפאר נישט אום שבת גערעדט'ס, מיט אפאר שמאלציגע רכילות'ן, מיט נאך אפאר עבירה'לעך וואס סאל נישט אויסגערעדט זיין דא

גלייך נאך מעריב בין איך ציגעלאפן צום רב מיט טענות, וואס איז פשט??? א רגע צירוק האב איך געלערט א משנה מיט א פעסטע הבטחה פון עקביה בן מהללאל, אז מען איז מסתכל אין די דריי זאכן האט מען א קלארע הבטחה, "ואין אתה בא לידי עבירה" און דא...

די רב קוקט מיט אהן און גיבט א שמייכל, עצי טייערע, די ווייסט וואס טייטש "הסתכל" עס איז נישט טייטש בלויז אריינקוקן אונעם משנה און זאגן די טייטש אדער אפילו פארשטיין וואס דארטן שטייט, הסתכלות איז א גאר טיפע התבוננות, מען איז זיך שטארק מסבונן אין א זאך אויף א גאר שטארקע אופן, אויב וועסטו טאקע נעמען א האלבע שעה צייט, וואס די וועסט ספעציעל מיחד זיין בלויז פארן מסתכל זיין אין די מאמר, וועסטו טאקע נישט אזוי שנעל ציקומען לידי עבירה

איך קוק אריין אין די רב אין די אויגן, און איך זאג אים, "אהה, יעצט האב איך א קלארקייט אונעם גדר האיסור פון "הסתכלות בנשים" א גרויסן יישר כח אייך פאר די היתר צו קוקן חתן כלה בילדער און מאוויס"
איך האב שנעל אפגעפיצט פון דארט, צירוקשרייענדיג פארן רב
"א גוטע וואך"...

לויט דעם גדר פון הסתכלות איז טאקע ״ אי אתה בא לידי עבירה״
עס שטימט זייער גוט, ווער זאגט אז די אלע זאכן וואס דו האסט אויסגערעכנט זענען עבירות?
נאר דער רב איז נישט קאנזיסטענט ער טייטשט יעדע משנה/הלכה לויט ווי אים שמעקט.

[מי אני]

די גיזרון און עטימעלאגיע פונעם ווארט ״הסתכלות״ איז טאקע מלשון ״שֵׂכֶל״. און דארט אינעם משנה ברענגט מען טאקע צו א שינוי בגירסא צו ״השׂתכל״.

4699ACC6-745C-472D-9051-7676F44B07B2.jpeg

***

פון דא און ווייטער הא׳מיר ארומגערעדט איבער ״כוונה ליהנות״. ועיין ג״כ באשכול זו. (דאס קען אויך האבן א שייכות.)

[מי אני]

הרב דר. מיכאל אברהם טוהט דורך אז לפי הגמרא בפסחים כה: אז ללישנא קמא שם איז אליבא דרבא (דפסקינן כוותיה נגד אביי) אליבא דר״ש (דפסקינן כוותיה נגד ר״י) איז בדבר שאינו מתכוון בהנאה מותר נאר כשאינו אפשר בענין אחר. וללישנא בתרא (דלכאורה קיימינן כזה) איז אפילו כשאפשר בענין אחר דאך ר״ש מתיר באינו מתכוון להנאה, נאר טאמער איז ער מכוון איז לר״ש אסור אפילו באי אפשר בענין אחר וויבאלד ער איז למעשה מכוון.

עכ״פ ללישנא קמא איז לרבא לר״ש נאר מותר באינו מתכוון כשאינו אפשר בענין אחר. וללישנא בתרא איז מותר לר״ש בכל אופן אם אינו מתכוון (ולהר״ן בחולין בפ׳ גיד הנשה אף כשהיא פסיק רישא, ודלא כהרא״ש כהתוס׳ שם בפסחים ד״ה לא אפשר).

דער ריטב״א ומהר״ם חלאווה זענען מסביר אז ״אי אפשר״ באדייט אז דאס איז אים נאר אפשר בטורח יותר, און די געדאנק פון ״אפשר״ איז אז זיי זענען ביידע שוה בטורח (דלא כתוס׳ שם ד״ה לא אפשר דרק בטורח גדול נחשה ל״לא אפשר״ ע״ש ועיין בתוד״ה אי בע״ז מח:), ועיין בשו״ת עטרת פז (ח״א כרך ג אבה״ע סימן ו), און די פראבלעם איז דאן אז דאס איז בהכרח ״מתכוון״ וויבאלד אויב נישט פארוואס וועהלט ער די וועג וואס האט די איסור הנאה טאמער איז אים די זעלבע דאס נעמען די אנדערע וועג? אין אנדערע ווערטער, עס איז בעצם נישט שייך ״אפשר ולא קא מכוון״. (חוץ אין א פאל וואו עס איז דא אַן אנדערע פאקטאר אין זיין דאס בוחר זיין.)

ער איז מסביר אז די געדאנק פון ״אפשר/לא אפשר״ קומט נאר אריין בנוגע איסורי הנאה וואס די הנאה איז באה לו ממילא, וממילא איז די דיון נאר אויף די התקרבות לשם מעיקרא און די אפשרות דערין (ולכן טענה׳ט ער, וכעין הפנ״י שם בפסחים, איז דעריבער דארט נישט שייך קיין גרעסערע איסור בפסיק רישא וואס איז שוין נאך די התקרבות וכשההנאה כבר בא ממילא). משא״כ באיסורי מעשה וואו ער טוהט א פעולה איז דאס נישט נוגע און מ׳איז דן אויף די עצם מעשה ממש. און ווי רש״י, ר״ח והתוס׳ רי״ד זענען דארט מסביר אז אט דאס איז טאקע די הגדרה פון ״כוונה״ דארט: התקרבותו לשם מעיקרא קודם ההנאה.

און אזוי פסק׳נט טאקע דער רמ״א ביו״ד סימן קמב סעיף טו כהלישנא בתרא אז באינו מתכוון איז מותר ההנאה. און הגם דער ש״ך דארט בס״ק לד זאגט כהרא״ש אז דאס איז דוקא באינו פסיק רישא וכגון דיכול להעצים את עיניו וכדומה ע״ש, באדייט דאס אויף די התקרבות לשם מעיקרא כנ״ל וכדמצינו בנוגע גדר האפשרות, אבער נישט אז ער דארף דאס טוהן בשעת מעשה. וכך נראה מהחפץ חיים בהל׳ לשה״ר (ח״א) כלל ו סעיף ה בבאר מים חיים שתמה על החכמת אדם בזה. (ועוד, ווייל אויב יא, דאן אויף וואס איז די דיון דארט אין די גמרא? ער פארמאכט דאך און האט נישט קיין הנאה!)

קומט דאך אויס אז ביי א פילם מיט אומ׳צניעות׳דיגע סצענעס, וואס איז דאך לא אפשר צו זעהן די פילם אנדערש, איז אויב איז זיין התקרבות לזה מעיקרא נישט בכוונה וטעם ליהנות מזה, מעג ער דאס קוקן ואין מן הצורך להעצים עיניו. וכ״ש בנוגע תמונות נשים בעיתונות.

והגם אז דער חפץ חיים דארט איז משווה די גמרא בפסחים עם הגמרא בב״ב נז: אז דארט פעהלט יא אויס להעצים עיניו ובלא זה נקרא ״רשע״ אי אפשר לו ואיכא דרכא אחריני אע״ג דבלא קמכווין מותר אף באפשר כנ״ל, ואפילו בלא אפשר צריך להעצים עיניו, ווייל ביי איסורי עריות איז הארבער ע״ש. וממילא קומט אויס אליביה אז הגם מ׳מעג בעצם וואטשן די פילם ווייל עס איז יא דא ביידע, סיי לא אפשר און סיי לא קמכווין, איז אבער פעהלט אויס להעצים עיניו ביי די סצענעס. אבער הרב אברהם טענה׳ט, עפ״י ראיות (לדוגמא אז בהתלמוד איז מען אלס משווה איסורי הנאה של ע״ז ועריות אז זיי זענען ביידע מושך (הגם דביומא סט: אכן מחלקים דיצרא דע״ז נתבטל משא״כ יצרא דעריות ע״ש)) אז די גמרא בב״ב איז מער אלס חומרא ווי איידער הלכה, און די געדאנק איז אויך אז די חשש איז אז זיין התקרבות לשם מעיקרא וועט טאקע זיין מכח די הנאה, ואז אכן היא בגדר מתכווין וכנ״ל (ועיין בע״ז מח: וברמב״ן וריטב״א שם).

ער איז אויך מצרף צו דעם אלעם די סברא פונעם לבוש וואס כ׳האב צוגעברענגט אינעם תשובה: אז כהיום איז מען מער געוואוינט צו דעם אלעם.

[מי אני]

דא (attached אונטן) איז הרב דר. אברהם סתיו דן אין די שאלה (הרב דר. מיכאל אברהם פונעם פריערדיגן תגובה האט אים צוגעצייכענט.) ער איז עולה אז מ׳מעג דאס וואטשן נאר מ׳דארף זיך פארמאכן די אויגן ביי די סצענעס (ער איז נישט אינגאנצן נחית להגדיר מהו סצנה לא צנוע, הגם ער דערמאנט אז עפ״י השו״ת יחוה דעת ח״ה סימן סג אז טאמער האט דאס גאר שטארקע עקספּליסיט סצענעס און דאס איז די רוח הסרט יש לאסור צפייה הסרט כולו), און אזוי האלט אויך זיין טאטע הרב דוד סתיו. כנ״ל האלט הרב מיכאל אברהם אז דאס פעהלט נישט אויס. וביחד עם אחרים איז נאך מער קיל.

ער ברענגט צו דער בן איש חי (שו״ת תורה לשמה סימן שצד) וואס זאגט די היתר פון אינו מכוון אף על הסתכלות וענין עריות ע״ש, ודלא כהחפץ חיים.

הרב סתיו שטעלט צאם די ריטב״א הנ״ל בע״ז אז בדליכא דרכא אחרינא איז אז ״הותרה״ האיסור, משא״כ למשל להאגרות משה (אבה״ע ח״א סימן נו) איז עס אזוי ווי ״נדחה״ האיסור. די חילוק וועט אויסקלאפן אז לפי דעם אז ס׳איז ״דחויה״ דארף מען מאכן אַן אָבּיעקטיוון חשבון פון שכרה בלא אפשר נגד הפסד האיסור, משא״כ אויב עס איז ״הותרה״ דאן איז גענוג א סאָבּיעקטיוון חשבון בזה לאדם הפרטי. ער פערזענליך דינגט זיך אויך אויפ׳ן אגרות משה אז טיול הנאה קען גערעכענט ווערן ווי ״צורך״ לגבי לא אפשר וכו׳ און ער איז זיך מסתמך אויף אנדערע. (ס׳איז אינטרעסאנט ווי ער שרייבט, ״ועינינו הרואות את המוני בית ישראל החרדים לדבר ה׳ המטיילים בכל מרחבי ארצינו בימי הקיץ.״) ועפי״ז שאפט ער דאס אלס א ״ספק-ספק-ספיקא״: ספק אם אסור כשאיכא דרכא אחרינא, ספק אם ההיתר קיים דוקא במקום צורך, וספק אם סרט נחשב כצורך.

לגבי אונזער חילוק בהתשובה בין ״ראיה״ ל״הסתכלות״ שרייבט ער:

לכאורה היה נראה שאין להבחין בין ראייה קצרה להתבוננות ארוכה, שהרי בכל האיסורים שבתורה לא מצאנו הבדל בין רב למועט (אין כאן המקום לדיון בסוגיית ״חצי שיעור״, משום שלא שמענו על גדר של ״שיעור ראייה״), אך מדברי הירושלמי עולה אחרת.

והיינו לפי די גירסא בירושלמי סוטה (ג א) אז אין יצה״ר מצוי לשעה (קצר), וע״ש בקרבן העדה.

סרט בהלכה.pdf

[מתבודד]

א געהעריגע פסקי תשובות אויף מאווי’ס

למעשה דארף יעדער וויסן ביי זיך ווען ס’גייט זיין א פסיק רישא...

[נעקסט לעוועל]

נאך א סיבה איך וויל עפענען די אשכול איז ווייל א שיינע פאר יארן צוריק האב איך געארבעט זומער אין א דעי קעמפּ אין בארא פארק. אויפ׳ן דאך איז געווען א שווים באסיין און מיין ווייב האט געוואלט גיין שווימען. איז איין וויזיטינג זונטאג, ווען עס איז נישט געווען קיין דעי קעמפּ און עס איז געווען ליידיג האב איך געבעהטן רשות פונעם מענעדזשער פאר מיר און מיין משפחה צו גיין דארט שווימען און איך האב דאס באקומען.

ווען ער איז דערנאך געוואור געווארן אז מיין ווייב איז אויך געגאנגען דארט שווימען איז ער געווען גאר בייז אויף מיר און אז נישט דאב האט ער געמיינט, ווייל עס איז פארט מעגליך פון דערנעבענדע הויכע געביידעס אריינצוקוקן. עס איז געווען דאס איינציגסטע מאל איך האב באקומען רשות.

איך האב אים אפ געשריבן א תשובה, וואס איך האב דא בייגעלייגט, איבער דעם אז לענ״ד איז דאס דאך מותר לגמרי. צו וואס זיין אנטווארט איז געווען ״שוין ווידער קומסטו מיט ״הלכה״.״

איך האב עס דא בייגעלייגט ווייל עס האט א שייכות מיט׳ן דיון פון הסתכלות ומכשול. עס איז געשריבן געווארן בעפאר די תשובה אין וועקער.

אשה השטה במים.pdf

לאו דווקא באותו ענין ממש,
איך האב הנאה געהאט צי זעה דעים בירור הלכה.
סתם א זיייטיגע שאלה, איך וואלט געקענט ביישטיין צי הערן אייער חוות דעת... נישט די טיפיקעל דיפאלט ענפער פון א ....
ווען איך גיי אויף וויקאציע ערגעצווי אויף א פארווארפענעם אינזעל... ווי סאיז נישטא קיין אידן געווענליך, לאמער געבן א קלאסישן דוגמא "פלייע דעל קערמע"ן" א געוויסע געגענט אין מעקסיקא איך בין געווען דארט לעצטע יאר, כהאניש געזעהן קיין סינגל יוד פאר מיינע אויגן, נישט קיין איינס ! (איך בין ארום געגאנגען די שטאט דורכן טאג)
וואס איז דאן די הלכה מיט די אייגענע האר ? מיט צניעות ?
איז די זאך אז אנדערע אידן זאלן עס נישט זעהן ? דארף מען חושש זיין ? אדער איז עס בכלל אז אנדערע ברואים זאךן נישט זעהן די האר ?

[מי אני]

פריעת הראש של אשה איז נישט מטעם אז דייקא אידן זאלן דאס נישט זעהן - עס האט צו טוהן טאמער ס'איז א מקום שרבים בוקעין שם, וכמבואר באה"ע סימן כא סעיף ב וסימן קטו סעיף ד. איך ברענג צו דעם ב"ש דארט בסימן כא ס"ק ה ובסימן קטו {דאס וואס עס שטייט אינעם תשובה סימן קכא איז א טעות} ס"ק ט וואס איז וואו עס איז אינדערמיט: אין רבים בוקעין בה וואס דעמאלטס איז גרינגער, וע"ש ג"כ בטו"ז ס"ק ה.

(וואס מ'קען דן זיין איז וואס איז די גדר פון "קלתא", וואס איז מותר להטו"ז במקום שאין רבים בוקעים אבל יש קצת, און די גדר פון "פרוע", וואס איז נאר מותר בחצרה שאין שם אדם.)

[berlbalaguleh]

נעקסט לעוועל: נעווער מיינד דיין ווייב. אבער וואס איז מיט דיר? ווען דו ביסט געגאנגען אין די פלאזשא דע קארמען. די שיקסעס דארט זענען נישט קיין נקיבות אין בעידינג סוטס און ביקיניס?!

[נעקסט לעוועל]

נעקסט לעוועל: נעווער מיינד דיין ווייב. אבער וואס איז מיט דיר? ווען דו ביסט געגאנגען אין די פלאזשא דע קארמען. די שיקסעס דארט זענען נישט קיין נקיבות אין בעידינג סוטס און ביקיניס?!

בערלען: וואס איז דיין שאלה, איך האב עס געפרעגט בבחינת שאלת חכם… נישט אז אז אן איסור אדער היתר וואלט אזוי פיל אויס געמאכט …
אב און אגב די נקיבות גייען מיט מיט בעידינג סוטס אין ביקיניס
( על כל פנים א חלק… והשאר דעיס אויך נישט )


Sent from my iPhone using Tapatalk

[חדשים]

פריעת הראש של אשה איז נישט מטעם אז דייקא אידן זאלן דאס נישט זעהן - עס האט צו טוהן טאמער ס'איז א מקום שרבים בוקעין שם, וכמבואר באה"ע סימן כא סעיף ב וסימן קטו סעיף ד. איך ברענג צו דעם ב"ש דארט בסימן כא ס"ק ה ובסימן קטו {דאס וואס עס שטייט אינעם תשובה סימן קכא איז א טעות} ס"ק ט וואס איז וואו עס איז אינדערמיט: אין רבים בוקעין בה וואס דעמאלטס איז גרינגער, וע"ש ג"כ בטו"ז ס"ק ה.

(וואס מ'קען דן זיין איז וואס איז די גדר פון "קלתא", וואס איז מותר להטו"ז במקום שאין רבים בוקעים אבל יש קצת, און די גדר פון "פרוע", וואס איז נאר מותר בחצרה שאין שם אדם.)

די שמועס האט זיך אנגעפאנגען מיט הרב דר. מיכאל אברהם. ער איז טאקע שטארק חולקאויף די באקאנטע תשובה פון הר”י משאש ז”ל, וואס איז מלמד זכות אויף מנהג הנשים שיוצאין עם ראשם פרוע לשוק.

[נעקסט לעוועל]

פריעת הראש של אשה איז נישט מטעם אז דייקא אידן זאלן דאס נישט זעהן - עס האט צו טוהן טאמער ס'איז א מקום שרבים בוקעין שם, וכמבואר באה"ע סימן כא סעיף ב וסימן קטו סעיף ד. איך ברענג צו דעם ב"ש דארט בסימן כא ס"ק ה ובסימן קטו {דאס וואס עס שטייט אינעם תשובה סימן קכא איז א טעות} ס"ק ט וואס איז וואו עס איז אינדערמיט: אין רבים בוקעין בה וואס דעמאלטס איז גרינגער, וע"ש ג"כ בטו"ז ס"ק ה.

(וואס מ'קען דן זיין איז וואס איז די גדר פון "קלתא", וואס איז מותר להטו"ז במקום שאין רבים בוקעים אבל יש קצת, און די גדר פון "פרוע", וואס איז נאר מותר בחצרה שאין שם אדם.)

איך זעה @מי אני האט מער אנגעריפעוועט מיט אן איסור… ( א ברירה האבעך… כאילו לא שאלתי, נעווער מיינד)
סתם נייגעריג איך זעה אפילו ביי די היימישע אביסל אז לגבי אנדערע נשים זאלן זעהן די האר איז נישט פראבלעמאטיש, וואס זאגט דערוילעם?


Sent from my iPhone using Tapatalk

[רביה''ק זי''ע]

א תשובה להיתר

[מי אני]

נעקסט לעוועל: נעווער מיינד דיין ווייב. אבער וואס איז מיט דיר? ווען דו ביסט געגאנגען אין די פלאזשא דע קארמען. די שיקסעס דארט זענען נישט קיין נקיבות אין בעידינג סוטס און ביקיניס?!

הרב סתיו ברענגט טאקע אראפ אין זיין ציטירטן תשובה די מחלוקת בין הגר"מ פיינשטיין המתיר והגר"ע יוסף האוסר אין דעם:

ולכן התיר הגר"מ פיינשטיין (שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק א, סימן נו) הליכה לים מעורב כאשר היא נעשית לצורך {כיון דאין בו משום ג"ע, דאינו מקום ערוה, ורק משום חשש הרהור ואיסור של ונשמרת מכל דבר רע}. אמנם, הרב עובדיה יוסף (שו"ת יחוה דעת, חלק ה, סימן סג) טען שיש לסייג את היתרהּ של הגמרא:

יש לחלק, שלא הותר היכא דליכא דרכא אחרינא אלא כשעובר דרך העברה בעלמא, שאפשר לו שלא להסתכל במכוון בנשים העומדות על הכביסה, אבל ללכת ולהתרחץ בים מעורב שכל פינות שהוא פונה והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב, ואי אפשר להמנע מלהסתכל ולבוא לידי הרהורי עבירה במשך זמן שהותו שם... כאן שהנשים במערומיהן, וכי אפשר אש בנעורת ולא תהבהב?

ער ברענגט צו ווי דער אגרות משה שרייבט דארט:

דכיון דהאיסור הוא רק משום חשש שיבוא לידי הרהור רשאי לסמוך על עצמו שיסיח דעתו מהן ולא יהרהר מחמת שיסתכל בהן.

אם סובר שלא יבוא לידי הרהור מותר להיות שם אם אינו מוצא מקום ושעות שאין שם נשים, ואם אינו בטוח צ"ע לדינא.

ער אליין איז יא מער נוטה להקל בספק, וכנ"ל רעכענט ער אויך "טיול" בגדר "צורך".

די שמועס האט זיך אנגעפאנגען מיט הרב דר. מיכאל אברהם. ער איז טאקע שטארק חולק אויף די באקאנטע תשובה פון הר”י משאש ז”ל, וואס איז מלמד זכות אויף מנהג הנשים שיוצאין עם ראשם פרוע לשוק.

ייש"כ!

די שאלה פון @נעקסט לעוועל איז געווען לגבי א חילוק במקום ובמי הן הרואים. איז אין דעם איז עס בּיינערי: במקום האסור [מקום שרבים בוקעים בו], וואו מ'נעמט אָן דעם איסור [דלא כהר"י משאש], איז אסור לכל.

וואס מ'קען יא זאגן, אפילו בדיון שאלתו של @נעקסט לעוועל, איז אז אויב נעמט מען יא אָן היתרו של הר"י משאש גייט דאס יא קלאפן א חילוק בין המקומות: אין א חרדי'שע מקום איז דאך דארט די נאָרמע פאר בנות ישראל צו גיין באדעקט וניוול היא לה לגלות שערה (עס איז ידוע די בושה וואס א פרוי אין אונזער געמיינדע האט ווען איר שייטל פאַלט אראפ בפני אחרים), ולכן אסור לה לגלות שערה בשוק שרבים בוקעים בו. משא"כ אין (צב"ש) מעקסיקאָ, וואו דארט איז די סדר לנשים לגלות שערותיהן ואין בו משום בושה כלל, גייט דאס יא זיין מותר בשוק שרבים בוקעים בו. (ולכן דאס אז עס זענען נישטא קיינע בנות ישראל דארט, מיט א מנהג בזה, קלאַפּט אויס להיתר.)

יעצט, דער בני בנים (ח"ג סימן כא) שרייבט:

והנה אם תבאנה נשים שכיסו את כל שערותן אפילו בבית ותבקשנה לשנות מנהגן פשיטא שאסור להן לשנות שכן נהגו מדור דור לסיג ולגדר, ואולם זה כמה דורות שבעו״ה רוב הנשים יוצאות פרועות ראש לגמרי אפילו הכשרות שביניהן כמו שצווחו על זה כל האחרונים וכל התוכחות לא הועילו, ועתה בדור הזה רבות התעוררו לנטוש את נוהג אמותיהן ואמות אמותיהן ולחזור למוטב. ודיו להעמידן על הדין ולסמוך של שו׳ת אגרות משה ולהתירן לגלות על כל פנים טפח בין מחוץ לצמתה בין במקום גידול השערות ואילו בבית שלא בפני זרים מותר להן לגלות שערן לגמרי.

. . .

ולא צווח בערוך השלחן בסימן ע״ה על פרצת דורינו שבנות ישראל הולכות בגלוי ראש אלא מפני שהולכות פרועות ראש לגמרי שלזה לא מועיל מנהג להתיר בין לדעת הרמב״ם שיוצאת וראשה פרוע היא מדרבנן שמכל מקום אינו מועיל מנהג להתיר תקנת חז״ל וכל שכן לדעת הסוברים שהיא דאורייתא.

ער פירט דארט אויס אז דת יהודית איז תלוי במנהג במקום און אויב איז דרכם לכסות את כל שערן, דאן פעהלט דאס אויס פאר א פרוי, וכן אם מגלות יותר מטפח ע"ש. אבער ער נעמט עס נישט לאידך גיסא אויף ווייניגער ווי רוב הראש, וואס להאגרות משה שם באה"ע סימן נח איז איסור פריעה מדאורייתא ביי ווייניגער ווי רוב הראש, וועט נישט העלפן ווען דרכן לילך מיט מער מזה ובגילוי לגמרי, וויבאלד דאן איז דאס דת משה. און ווי ער פירט אויס:

ועוד פשוט שרק מנהג הנשים שהן כשרות בשאר ענינים קובע מה נקרא דת יהודית ואילו מנהג הפרוצות אינו בא בחשבון, ובזה חמורה דת יהודית יותר משער באשה עתה ששם אם רוב נשים מגלות שערן ואפילו הן פרוצות סוף סוף אין בו משום הרהור. ובכל מקרה אשה חייבת לכסות את רוב ראשה כדי שלא תהיה עוברת על דת משה שלזה אינו מועיל שום מנהג.

והוא כסברת הרב מיכאל אברהם ודר. רינת אנקרי. און לויט'ן שבות יעקב (ח"א סימן קג) וועט דאס אויך נוצן אז מ'דארף נאר קולע ומאסף זיין די שערות, וואס דאס מיינט "קלתא" און דאס איז גענוג באגנוגענד מדאורייתא. (אינעם נעקסטן סימן דינגט זיך דער בני בנים מיט סברת הר"י משאש ע"ש.)

עכ"פ אפשר מהאי טעמא/טעמים יכולין להקל דארט אין מעקסיקאָו וכדומה, וואו עס זענען בכלל נישטא קיינע נשים כשירות (וממילא גייט דארט אולי נישט געהעריג אָן "דת יהודית", התלוי במנהג המקום כנ"ל ‏(און זי איז נישט בעצם משנה בקביעות ממנהגה; עס איז נאר דארט און דעמאלטס. מ׳טרעפט אויך במשנ״ב סימן עה ס״ק יב בשם דער חיי אדם בנוגע שער כערוה לגבי ק״ש, אז נכריות שאינן מוזהרות לכסות שערן צ"ע אם דינן בזה כבתולות ע״ש. מיינענדיג, אז לגבי ווערן נחשב כערוה איז ביי נכריות גייט מען אולי אחר מנהגן שאינם מכסין ולכן אינן נחשבת כערוה. הגם, ווי הרב אברהם און דר. אנקרי ברענגען ארויס איז שווער צו ברענגען א ראיה פון דין ק״ש וערוה לדין חיוב כיסוי ראש בבת ישראל. ווי אויך אז מאן יימר אז ווען עס איז נישטא קיינע שום אנדערע בנות ישראל דארט, איז דרכן של נכריות פועל אויפ׳ן דין פון שער בת ישראל הנשוי, ואפילו לגבי ק״ש, ועיין לעיל שם במשנ״ב ס״ק י. ועיין ג״כ בבן איש חי שנה א פ׳ בא סימן יב)), לילך באסיפת (רוב) השערות (ואפילו בלי סברת הר"י משאש). די שאלה קען אבער זיין ווייטער מהו הגדר של "אסיפת שערות"? א bun איז לכאורה זיכער בגדר זה, ואולי גם ponytail.

אגב, דער אגרות משה דינגט זיך דארט אין סימן נח אויך מיט'ן חת"ס באו"ח סימן לו וואס האט גע'אסר'ט בביתה ע"ש.

עס איז אויך מן הראוי לציין צום שו״ת ספר יהושע (אבה״ע סימן פט), דער זיידע פונעם מנחת חינוך, וואס האלט בעצם אויך ווי דער ר״י משאש: נאר טאמער איז די דרך הנשים לילך מכוסה, נאר דאן איז עס א דאורייתא. ווי אויך האט דא @מבקר צוגעברענגט דעם לענגערן דיון פון מיכאל ברוידע אין דעם.

***

https://www.kaveshtiebel.com/viewtopic. ... 2&start=75

[berlbalaguleh]

מי אני: ייש"כ. נאר דערוילעם האט פארגעסן די סטיפולאציע (להיתר) פונ'ם איגרות משה. ער זאגט..." אם אין שם נשים"...! דאמאלס הייסט עס נישט קיין ביעטש. מעגן אלע ערליכע אידן גיין דארט אהין. איך האב מורא אז ווער ס'גייט אין די פלאזשא, פי' ביעטש, גייט דארט דייקא ווייל ס'איז דא דארט נשים. והא ראיה 2 גאר ערליכע אידן (ז"ל) זענען געגאנגען צו א ביעטש ווען ס'זענען נישט געווען קיין גויים. און אונז ווייסן דאך נעבעך דעם סוף פון די מעשה.

[מי אני]

דער אגרות משה שרייבט דאך בפירוש, ווי איך האב צוגעברענגט, אז די נשים זענען דעמאלטס יא דארט. אויב נישט אויף וואס איז מסובב די שאלה?

א חשוב׳ע מיטגליד האט מיר געפרעגט אין אישי צי טאמער מ׳האט די ווייב מיט זיך מאכט דאס א חילוק לגבי ההליכה לחוף מעורב? כ׳האב געקלערט אז טאמער ער איז צוזאמען מיט׳ן ווייב בימי טהרתה ‏(ווען זי׳ז נישט בימי טהרתה איז לכאורה שווערער לגבי חשש ונשמרת מכל דבר רע והוצז״ל, וכעין דמצינו בספר חסידים סימן קעו הובא בחלקת מחוקק ובית שמואל באה״ע ריש סימן כג), וואו עס איז דא פת בסלו און זי׳ז דאך ממש מיט אים, איז דאס טאקע נאך א סניף להיתר וקיל יותר, ואפילו להגר״ע יוסף. (כנ״ל איז עס נישט קיין פראבלעם פון ג״ע ווי איידער נאר אלס חשש ונשמרת מכל דבר רע, און עס איז יתכן בגדר לא אפשר ואינו מתכוון וככל הנ״ל.)