מאראל אהן רעליגיע

[מי אני]

דר. מאָריץ לאזארוס האט גע׳טענה׳ט אז עטיקס איז נישט די בּעיסיק פּרינציפּ פון רעליגיע; עס איז פשוט א פועל יוצא דערפון פונעם פּראצעס. און ווי די וויקיפידיע ענטרי איבער אים שרייבט:

Lazarus takes ethics as the resultant rather than as the basic principle of religion, and, following Kant, establishes as the principle of Jewish ethics in particular the co-equality of God and the law of autonomy, whereby the Jewish conception of God has, of course, been given up

77D5DE18-4C09-4BA5-80F5-76270F45D23F.jpeg

[מי אני]

אין די לעקציע [פון 14:22] זאגט דר. סטיווען סמיט עפ״י די פאליטישע פילאזאפיע פון אלעקסיס דע טאָקעוויל אז עס איז מעגליך יתכן אז אַן אינדיווידואל זאל האבן מאראל אָן רעליגיע אבער נישט אז א געזעלשאפט זאל דאס האבן אָן דעם (לאורך).

[מי אני]

דר. תומר פרסיקו שרייבט לגבי די אנטוויקלונג און מעבר פון די מאדערנע וועלט צו סעקולאר און אטעאיזם:

תפיסתו של האדם את עצמו כמנותק מסביבתו וכאוטונומי מביאה להטענת האוטונומיה עצמה במטען מוסרי. התבונה אינה רק כלי יעיל, אלא ערך. היכולת לחשוב לבד, באופן מדויק, ברור וחסר פניות היא כעת מידה טובה, היא סגולה שיש לשמור עליה ולטפח אותה. האוטונומיה התבונית שלנו הופכת לאידיאל. במילים פשוטות: חשיבה אוטונומית היא כעת פעולה מוסרית.

בספרו Sources of the Self מסביר ההוגה הקנדי צ'רלס טיילור כי השלב הבא, הקריטי, מגיע כאשר הקשר עם האלוקות הפך מתנאי הכרחי למוסר – למכשול לו. זה קורה כשהתלות באלוקות, או אפילו עצם קיומה כסמכות גבוהה יותר, מאיימת על האוטונומיה של האדם ועל יכולתו להגיע להכרעה מוסרית. לא רק שהציווי הפנימי הוא שחשוב, אלא שאסור לקבל מציאות שבה הציווי הפנימי יכול להישלל על ידי סמכות חיצונית. חשבו על כך: אם האוטונומיה היא תנאי למוסר, והיא ערך בפני עצמה, כל דבר שמערער אותה הוא עוול מוסרי ואף חתירה תחת בסיס המוסריות. זו הנקודה המדויקת שבה הופך אלוהים מהתנאי ההכרחי לכל שיטה מוסרית — לסכנה הגדולה ביותר למוסר.

"מטריאליזם כפי שהוא מופיע במאה ה-18 אינו דוֹגמה מדעית או מטאפיזית, אלא ציווי מוסרי", כותב ארנסט קסירר. האינדיבידואל שיצרה הנאורות רואה את עצמו כסובייקט מוסרי רק בתנאי שהכרעותיו הן אוטונומיות וחופשיות. הוא לא מוכן לקבל סמכות מוסרית המאיימת על האוטונומיה שלו, או הגבוהה ממנה. הבעיה שלו עם סמכות עליונה אינה רק שהיא תפגע בגאוותו. הבעיה היא שהיא תפגע במוסריותו, באפשרות שלו להיות מוסרי. האדם הגיע אפוא, מהמניעים הנעלים ביותר, למצב שבו עבורו לא רק אפשרי, אלא הכרחי מבחינה מוסרית לדחות את קיום הא-ל.

און ווי דר. יובל נח הררי זאגט איז הומעניזם די ״רעליגיע״ פונעם צוואנציגסטן יאר-הונדערט.