עס איז אינטרעסאנט וואס הרב דר. מיכאל אברהם שרייבט לגבי די וואס האבן קושיות אויף אמונה ויציאה בשאלה:יאיר האט געשריבן:ס'איז פשוט. רוב קלוגע מענטשן אין די לעצטע הונדערט פופציג יאר זענען געקומען צום שכל אז ש"ס ופוסקים זענען לאו דוקא די בעסטע וועגן צו אויסנוצן כשרונות (אדער דעם לעבן בכלל), און זיי זענען אוועקגעפאלן למחצה לשליש ולרביע. די היינטיגע חרדים זענען די זיבורית שבזיבורית, ע"פ חוקי נאטורליכע סעלעקציע, ווי איך האב אמאל גע'מטבע'ט א טערמין אויף די חרדים: Survival of the stupidest.
בסופו של דבר, רבים מהמשכילים והחכמים, הישרים והאמיצים, נוטשים. מי נשאר דתי? אלו שלא היו מספיק משכילים, או לא מספיק ישרים, או לא מספיק אמיצים. מבין אלו שנשארים יש לא מעט שמלאים ברגש נחיתות וחוסר ביטחון, שהרי הם מודעים היטב לכך שמדובר בשיטה שסובלת מקשיים ושאין עליהם תשובות. הם בעצם מבינים שהם כאן רק בגלל חוסר יושר או חוסר אומץ, כלומר בגלל חסרונותיהם. האחרים בחוץ, שבמקרים רבים היו המוכשרים והאמיצים בכיתה, היו טובים מהם והסיקו את המסקנות.
. . .
יש שרואים את הנוטשים ככישלונות חינוכיים. עליי להוסיף שבעיניי במובן מסויים אלו הצלחות חינוכיות, ודווקא אלו שנשארים דתיים מתוך אינרציה הם הכישלונות.