בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת

[תוהו ובוהו]

מְשׁוֹטֵט בָּרְחוֹב
מִסְתַּכֵּל סְבִיבִי
הֲיֵשׁ מַכְאוֹב
כְּמַכְאוֹבִי

פּוֹגֵשׁ בֶּחָבֵר
שָׁקוּעַ בְּוִכּוּחַ
כֻּלּוֹ חִוֵּר
בְּדַעְתּוֹ בָּטוּחַ

לֹא, הָפוּךְ!
צוֹעֵק הָאַחֵר
גַּם הוּא דָּרוּךְ
לֹא מְוַתֵּר

"וּמָה אַתָּה חוֹשֵׁב?"
הוּא מוּכָן לִקְרָב
צַר לִי לְאַכְזֵב
דַּעְתִּי קְצָת מֻרְכָּב

אַתָּה לִי חָבֵר
וְחָשׁוּב שֶׁתֵּדַע
וַדָּאוּת מְמַכֵּר
אֲבָל זֶה לֹא מַדָּע

אֵין רַק לָבָן
וְכָל הַשְּׁאָר שָׁחֹר
אֵיפֹה לַעֲזָאזֵל
הֶחְבֵּאתָ אֶת הָאָפֹר

אֵין לִי דֵּעָה!
רוֹצֶה לִצְעֹק בְּקוֹל
לְחָבֵר הַמְּשֻׁכְנָע
שֶׁפָּתַר אֶת הַכֹּל

אֲנִי רַק מַשְׁקִיף
בְּעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת
תּוֹהֶה מָה תַּקִּיף
מִכָּל הָרַעֲיוֹנוֹת

אִם הָיִיתָ יוֹדֵעַ
מָה מֹחִי חוֹשֵׁב
לֹא הָיִיתָ לִי רֵעַ
אוּלַי גַּם אוֹיֵב

תָּעִידוּ עָלַי
שָׁמַיִם וְאֶרֶץ
זָרוּק אֲנִי בֵּינֵיכֶם
טוֹבֵל וּבְיָדִי שֶׁרֶץ

אֲנִי אוֹהֵב קְצוֹת
וְגַם נָשִׁים יָפוֹת
מִתְעַנֵּג בַּחֲקִירוֹת
וְסוֹבֵל מִסְפֵקוֹת

מַאֲמִין בֶּאֱלוֹקִים
כֹּפֶר בַּחַיִּים
לַמְרוֹת שֶׁגַּם זֶה
הָפוּךְ לִפְעָמִים

בַּת זוּג מִי יִתֵּן לִי
מְחַפֵּשׂ נוֹאָשׁוֹת
עַד שֶׁמָּצָאתִי
בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת!

הַאִם תִּהְיִי לִי?
יִהְיֶה לִי לִזְכוּת
כָּמוֹךְ כָּמוֹנִי
אֵין וַדָּאוּת

לֹא לַיְלָה לֹא יוֹם
אֲבָל קְצָת מֵהַכֹּל
אֵין אֱמֶת וְאֵין שֶׁקֶר
יָמִין וְגַם שְׂמֹאל

נָעִים לְהַכִּיר
בֶּן זוּג יַקִּיר
כִּשְׁמִּי כֵּן אֲנִי
תֹּהוּ וָבֹהוּ