קהל'ס נער האט געשריבן:(אמר התורה שרייבער, דעיס האב איך געשריבען אלץ א תגובה אין א אנדערע אשכול, אבער כדאי ס'זאל ארכיווירט ווערן כראוי, לייג איך עס איבער אין די תורה אפטיילונג.)
מתבודד האט געשריבן:די גאנצע זאך איז א פשוט’ע תאווה, אדער צום מערסטנס א מחלה. ביי מיר גילט נאך דער כלל ’’אין הקב”ה בא בטרוניא עם בריותיו” מילא א שווערע נסיון, יא. אבער א אנדערע טבע, ניין.
מעו האט פארדרייט די פשט פון "אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו".
ס'מיינט
נישט "אז דער אייבערשטער געט נישט קיין נסיון וואס מען קען נישט ביישטיין" פאר 2 סיבות.
1. די מציאות פאטשט אין פנים.
2. פון די גמ' אליינס זעהט מען אז דנר אייבערשטער שיקט יא נסיונות וואס מען קען נישט ביישטיין, כדלהלן.
ובכן, וויל דאך יעדער איינער וויסן וואס איז יא פשט, דארף מען לערנען די גאנצע גמ' וועט מען פארשטיין די קאנטעקסט, אזוי:
הגמרא (מסכת עבודה זרה ג.) אומרת שלעתיד לבוא יראו הגויים את השכר שמגיע לישראל, וירצו גם הם לקיים את התורה: "אמר להן הקב"ה: שוטים שבעולם, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת? אלא אף על פי כן, מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה"... מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו, והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז, וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר: "ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו". מקדיר, והא אמרת:
אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו! משום דישראל נמי זימני דמשכא להו תקופת תמוז עד חגא והוי להו צערא. והאמר רבא: "מצטער פטור מן הסוכה"!
נהי דפטור, בעוטי מי מבעטי?!
זעט מען אז די נסיון פון נישט קענען זיצן אין סוכה גייען זיי נישט קענען עומד זיין, ווייל ס'גייט במציאות זיין אזוי הייס אז ס'איז אוממעגליך צי זיין אין סוכה, פרעיגט די גמ' והרי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, דהיינו וויאזוי קען מען שטראפן אויף א נסיון וואס זיי האבן נישט געקענט עומד זיין? אויף דעם ענטפערט די גמ', אז זיי וועלן ווערן געשטראפט פארן צושטויסן די סוכה וואס דאס איז א נסיון וואס זיי קענען יא עומד זיין.
די מדרש רבה לערנט יא אז דער אייבערשטער געט נישט קיין נסיון וואס מען קען נישט ביישטיין (בראשית פרשה ל"ב פ"ג).
וז”ל, כתיב (תהלים יא, ה): "ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו" אמר רבי יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם, ומי הוא בודק בקנקנים יפים אפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן" וכתיב (בראשית כב, א): "והאלהים נסה את אברהם".
אמר רבי יוסי בן חנינה הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה כל שהוא כותשה היא משתבחת וכל זמן שהוא מקיש עליה היא משתמנת, ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה אינו מספיק לקוש עליה אחת עד שהיא פוקעת, כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן".
א"ר אלעזר משל לבעל הבית שהיה לו ב' פרות אחת כחה יפה ואחת כחה רע על מי הוא נותן את העול לא על זאת שכחה יפה, כך הקדוש ברוך הוא מנסה את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן".
מ’ברענגט א ראי’ פון די גמרא אין כתובות (דף ל"ג ע"ב), אלמלי נגדוהו לחנניא מישאל ועזרי' הוי פלחו לצלמא. ווייל די אייבירשטער האט געוויסט אז אם הוי נגדוהו הוי פלחי לצלמא לכן לא ניסו בזה.
דא האסטו פון די חפץ חיים אין שמירת הלשון. וז"ל שם: "וְיֵשׁ שֶׁסִּבָּתָן הוּא מִצַּד הַיֵּאוּשׁ. דְּהַיְנוּ שֶׁהַיֵּצֶר מְפַתֶּה אוֹתָם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְאִישׁ מְדִינִי כְּלָל לַעֲמֹד בָּזֶה, אִם לֹא שֶׁיִּפְרֹש לְגַמְרֵי מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, וְזֶה אִי אֶפְשָׁר, וְתוֹלִין אֶת עַצְמָן בְּמַאֲמַר חֲזַ"ל (בבא בתרא קס"ה.): וְכֻלָּן בְּלָשׁוֹן הָרָע, עַל כֵּן הֵם מִתְיָאֲשִׁין לְגַמְרֵי מִשְּׁמִירַת זֶה הָעִנְיָן.
וּבֶאֱמֶת זוֹהִי טָעוּת גְּדוֹלָה, דְּאִם כֵּן לָמָּה צִוְּתָה הַתּוֹרָה עַל זֶה בְּלֹא תַעֲשֶׂה? הֲלֹא יָדוּעַ הוּא, דְּאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו, וַהֲוָה לֵהּ לְהַתּוֹרָה לִכְתֹּב דָּבָר זֶה רַק בְּעִנְיַן הַמִּדּוֹת, כְּמוֹ שְׁאָר מִדּוֹת קְדוֹשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמָרוֹת רַק לַאֲנָשִׁים יְחִידִים. אֶלָּא וַדַּאי דְּיוֹצֵר הָאָדָם שָׂם בְּכֹחַ כָּל אִישׁ וְאִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁאִם רַק יָשִׂים עֵינָיו וְלִבּוֹ עַל דְּרָכָיו, יוּכַל לְהִזָּהֵר מִזֶּה. וְכִדְאִיתָא בְּסִפְרִי פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ (דברים ל"ב ד'): "אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל", שֶׁלֹּא בָּרָא בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת רְשָׁעִים, אֶלָּא לִהְיוֹת צַדִּיקִים, (פֵּרוּשׁ: דְּאִי לָאו הָכִי יֵשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, עָוֶל בְּחֻקּוֹ יִתְבָּרַךְ עַל הָעֹנֶשׁ שֶׁמַּעֲנִישָׁם אַחַר כָּךְ)" עכ"ל.
איך ברענג נאר צו די אלע מראי מקומות להשלמת האשכול, אבער לגופו של ענין פארשטיי איך עכט נישט וואס עס מיינט. עס גייט געקניפט און געבינדן מיט בחירה וואס איך פארשטיי נישט. אויך כאפ איך נישט וואס די ווערטער דארף צו מיינען, א תירוץ פאר דורכפאלן? א סימן אז עכט קענסטו יא זיך איינהאלטן? אויך, וואס איז דאס אנדערש פון א אונס? אויב נישט, וואס איז די חידוש דא? וואס איז די גדר? וואס טוט זיך מיט תחלתו ברצון וסופו באונס? ועוד...