וואו און וואס איז גיהנם? לאמיר לערנען אביסל
יהושע טו ח: ועלה הגבול גי בן הנם אל כתף היבוסי מנגב היא ירושל͏ם ועלה הגבול אל ראש ההר אשר על פני גי הנם ימה אשר בקצה עמק רפאים צפונה (מוזכר גם ביהושע יח טז ובנחמיה יא ל)
דא זעהט מען אז גיהנום איז א פלאץ אין ירושלים, די באדייט פונעם נאמען איז לכאורה "די טאל פון בן הנום (א נאמען)"
שפעטער זעהט מאן אז דארט איז געוווען די פלאץ ווי מ'האט פארברענט מענטשן, דהיינו נותן מזרעו למולך
ביי אחז שטייט (דה"ב כח ג) והוא הקטיר בגיא בן הנם ויבער את בניו באש
ביי מנשה שטייט (דה"ב לג ו) והוא העביר את בניו באש בגי בן הנם
ביי יאשיהו שטייט (מל"ב כג י) וטמא את התפת אשר בגי בן הנם לבלתי להעביר איש את בנו ואת בתו באש למלך
אזוי אויך ירמיה דערמאנט (לב לה) ויבנו את במות הבעל אשר בגיא בן הנם להעביר את בניהם ואת בנותיהם למלך
די ווארט תופת מיינט לכאורה א גרויסע מדורה
די פלאץ הייבט אן מער צו ווערן שרעקעדיג אין פסוקים אין ירמיה (פרק יט וגם בקיצור בפרק ז ל-לג)
(א) כה אמר ה' הלך וקנית בקבק יוצר חרש ומזקני העם ומזקני הכהנים. (ב) ויצאת אל גיא בן הנם אשר פתח שער החרסית וקראת שם את הדברים אשר אדבר אליך. (ג) ואמרת שמעו דבר ה' מלכי יהודה וישבי ירושל͏ם כה אמר ה' צבאות אלקי ישראל הנני מביא רעה על המקום הזה אשר כל שמעה תצלנה אזניו. (ד) יען אשר עזבני וינכרו את המקום הזה ויקטרו בו לאלהים אחרים אשר לא ידעום המה ואבותיהם ומלכי יהודה ומלאו את המקום הזה דם נקים. (ה) ובנו את במות הבעל לשרף את בניהם באש עלות לבעל אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי. (ו) לכן הנה ימים באים נאם ה' ולא יקרא למקום הזה עוד התפת וגיא בן הנם כי אם גיא ההרגה. (ז) ובקתי את עצת יהודה וירושל͏ם במקום הזה והפלתים בחרב לפני איביהם וביד מבקשי נפשם ונתתי את נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ. (ח) ושמתי את העיר הזאת לשמה ולשרקה כל עבר עליה ישם וישרק על כל מכתה. (ט) והאכלתים את בשר בניהם ואת בשר בנתיהם ואיש בשר רעהו יאכלו במצור ובמצוק אשר יציקו להם איביהם ומבקשי נפשם. (י) ושברת הבקבק לעיני האנשים ההלכים אותך. (יא) ואמרת אליהם כה אמר ה' צבאות ככה אשבר את העם הזה ואת העיר הזאת כאשר ישבר את כלי היוצר אשר לא יוכל להרפה עוד ובתפת יקברו מאין מקום לקבור. (יב) כן אעשה למקום הזה נאם ה' וליושביו ולתת את העיר הזאת כתפת. (יג) והיו בתי ירושל͏ם ובתי מלכי יהודה כמקום התפת הטמאים לכל הבתים אשר קטרו על גגתיהם לכל צבא השמים והסך נסכים לאלהים אחרים.
(יד) ויבא ירמיהו מהתפת אשר שלחו ה' שם להנבא ויעמד בחצר בית ה' ויאמר אל כל העם. (טו) כה אמר ה' צבאות אלקי ישראל הנני מבי אל העיר הזאת ועל כל עריה את כל הרעה אשר דברתי עליה כי הקשו את ערפם לבלתי שמוע את דברי.
חז"ל געבן אונז א ערקלערונג וויאזוי זאכן זענען צוגעגאנגען אין גי הינום (ילקו"ש רע"ז) אמרו רבותינו ז"ל אע"פ שהיו כל בתי אלילים בירושלים המולך היה חוץ לירושלים במקום מופלג, וכיצד היה עשוי היה צלם והיה לו שבע קנקלין (מחיצות מנוקבות, כעין סבכה) והוא לפנים מהם והיו פניו של עגל וידיו פשוטות כאדם שפותח ידיו לקבל מחברו, והיו מסיקין אותו מבפנים שהיה חלול וכל אדם ואדם לפי קרבנו נכנס, כיצד כל מי שהיה לו עוף היה נכנס לקנקל ראשון ומקריב, צאן לשני, שה לשלישי, עגל לרביעי, פר לחמישי, שור לששי, ומי שהיה מקריב בנו היו מכניסין אותו לשביעי והוא נושקו, ועל זה נאמר זובחי אדם עגלים ישקון. והיו נותנין את הבן לפני המולך והיה מסיק מבפנים עד שהיו ידיו עעשות כאור ונוטלין את התינוק ונותנים אותו לתוך ידיו והיו מביאים תופים ומקישים בהם בקול גבוה כדי שלא יהא קולו של נער יוצא ואביו שומע ומעיו הומים עליו, ולמה נקרא שמו בן הנם שקולו של תינוק היה נוהם מכח האש. דבר אחר שהיו העומדים נוהמים ואומרים יהנה לך יערב לך יבסם לך, לכך נקרא בן הנם:
די פלאץ ווערט אויך דערמאנט אין ישעיה (ל לג) אלס א פלאץ צו באשטראפן דעם מלך אשור "כי ערוך מאתמול תפתה גם היא למלך הוכן העמיק הרחב מדרתה אש ועצים הרבה נשמת ה' כנחל גפרית בערה בה"
עס זעהט אויס אז וויבאלד גיהנם איז געווען די פלאץ פון די רשעים און דארט זאגט ירמיה אז זיי וועלן נענש ווערן, איז פונדעם געווארן דאס איז רשעים גייען אין "גיהנם"
פון די גמרא אין עירובין (יט) זעהט מען אויך אז די "פתח" של גיהנם איז אין די פלאץ גערופן גי בן הנום "שתי תמרות יש בגי בן הנום ועולה עשן מביניהן וזו היא ששנינו ציני הר הברזל כשירות וזו היא פתחה של גיהנם"
היינט צוטאגס זעהט מען נישט דארט גארנישט ספעציעל, זיכער נישט קיין פתח צום גיהנם, דאס איז ווארשיינליך פארשוואונדן געווארן צוזאמען מיטן סמבטיון ועוד
- א בילד פון גיהנם היינט צוטאגס
