היכי דמי חילול ה׳? (אפגעטיילט)

[בונה של טוב]

זיכער ביסטו בארעכטיגט!!! מיין שאלה איז, ביסט אויך געווען עפעקטיוו?
פאר די טובה פין דיין אינגערע ברידער און די אלמנה, און פאר דיר צי האבן געמאכט א פאזעטיווער דיפרענס

מיין שאלה איז זייער א פשטע - איז דאס די outcome וואס דו האסט געזיכט?
און אויב נישט, קענסטו זען עני-טינג וואס וואלסט געקענט טון אנדערש

איך בין בכלל נישט דא צי בלעמען, אזוי וואו איך האב געשריבן איך וואלט מן הסתם אויך אזוי גע'עקט
ליבי אומר לי דאס אויך פאר דעם זקן ממרא איז דא א שפראך וואס וואלט געקענט ברענגן אן אנדערע ריזאלט
און די ריזאלט וואס מי אני האט באקימען קען מען נישט זאגן דאס עס איז בכלל נישט געווען פרעדיקטעבל

עפעקטיוו לגבי מאכן אז דאס זאל זיך אויפהערן, יא. עפעקטיוו לגבי אים גיין מאכן איבערבעהטן, וואס דאס איז נישט געווען די מטרה (ווי געזאגט בין איך אסאך אינגער ווי יענער און איך זעה נישט קיין וועג ווי אזוי איך וואלט אים ״מחזיר געווען למוטב ולתשובה״) ניין. ווי געזאגט האב איך אים געזאגט רואיג און געלאסן און בכלל נישט אין קיין ״האַ״ סארט פון וועג (איך האב אפילו געקעקעצט מיט אומזיכערקייט בשעת מעשה). וואס נאך פונקטליך ווילסטו? (אחוץ טראָלן.)

יעצט בעהט איך דיר שיינערהייט, ״ביטע הער אויף געזלייטן.״ לא׳מיר זעהן צי דאס איז ״עפעקטיוו״. (דארפסט נישט איבערבעהטן, נאר פשוט אויפהערן.)

[מי אני]

לגבי דעם געדאנק צי רעליגיעזע זענען מער מאראליש צי נישט ווי אלגעמיין, האב איך דא געשריבן:

ס'איז נישט ריכטיג צו זאגען אז אן אפיקורס פירט א הפקר'דיגע לעבן.

כאטש ווען עס קומט צום יחיד קען יעדער מאמינים וואס טוען אפ די ערגסטע סיי בין אדם לחבירו און סיי בין אדם למקום און יעדער קען ערליכע אפגעהיטענע ארענטליכע אפיקורסים.

יא יא. דר. בנימין בית-הלחמי ברענגט אראפ (אין סוף פונעם בוך) שטודיעס וואס צייגן אז עס זענען גאר די אפיקורסים וואס פירן זיך כהיום מער מאראליש ווי רעליגיעזע. ועיין באשכול זו. אחוץ אויב מען זאגט אז עכ״פ דער יחיד האלט אז דאס, רעליגיע/אמונה, וועט אים פערזענליך צוברענגען דערצו, וא״כ באנו לזה אז ״אמונה פשוטה״ באדייט א סארט פּראגמאטישע טעאריע פון אמת וכבמשנתו של דר. וויליאם דזשעימס ועוד.

דר. שאול סמילנסקי שרייבט:

Matters are immensely complex here, due to conceptual, methodological, and empirical difficulties, yet there are strong reasons to doubt both (a) and (b). Diverse societies such as the Scandinavian countries, the Czech Republic, and Japan where religiosity is lowest, are also among the very safest societies with the lowest crime levels (see e.g. Harrendorf et al. (2010); UNODC 2020; Institute for Economics and Peace 2022). Among Western democracies, the United States has the highest levels of both active religiosity and crime. Most prisoners in US prisons are religious, many of them extremely religious, and the rates of irreligiosity are considerably lower than among non-inmates (Pew Research Center 2012). More generally, the prisons in many highly religious countries are clearly full. There are contrasting and inconclusive findings concerning the relationship between religiosity and deviance; and, in particular, difficulties in singling out religion as the decisive factor. A recent survey of the literature concludes for example that ‘The influence of religiosity was mixed for non-violent delinquency and muted for violent delinquency’ (Montagnet 2022, 17)

Concerning infidelity, it is difficult to get trustworthy figures, because of the dependence on people’s self-reporting (and tendency to under-report, probably extenuated among the publicly religious). Moreover, as with crime, it is difficult to separate the role of religious belief from other factors such as communal control. There is somewhat less (self-reported) infidelity among the religious, but adultery by the purportedly religious is clearly not limited to a tiny minority (e.g. Burdette et al. 2007; Atkins and Kessel 2008)

ועיין במש״כ כאן.

ער שרייבט אויך:

Additionally, religious people may be more prone to weakness of will for the simple reason that there are many more rules they can break – in addition to ‘normal’ moral rules. And it is not only that there are more rules, but that the extra rules often add inconvenience and require repressing urges and desires. Thus it is statistically more likely that they will exhibit weakness of will more often than secular people. And, for some, there is ‘too much’ they need to follow, and some moral weakness may follow, together with compromises on morality which would be psychologically defended by strict conformity on the religious side (just as someone who is trying to quit smoking is likely to be hindered if she is also trying at the same time to lose weight and allows herself occasional transgressions). On the other hand, tying moral injunctions with religious ones can help some people to toe the line, and be generally more obedient

[מי אני]

לגבי דעם חינוך במצוה שלח, איז מיר געווען אינטרעסאנט צו זעהן וואס ר' חסדאי קרשקש האט געשריבן אין זיין "ביטול עיקרי דת הנוצרים":

בתורת חסד של ישו מצינו המצוה: אהבו את אויביכם ועשו טובה לשונאיכם, ברכו את המקללים אתכם והתפללו בעד החומסים אתכם. המכה אותך על הלחי האחת הושיט לו גם השניה, והלוקח מלבושך החיצוני אל תמנע ממנו גם הפנימי. (מתיא ה, לוט: לוקס ו, כז).

והנה בתורת משה נאמר: לא תקום ולא תטור ולא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא יט והלאה). והוא הקצה האחרון מהסבלנות שהיא העדר הנקמה. אבל להכין את עצמו לכלימה ובוז הוא שטות ועון פלילי נגד האהבה המסודרת, כי כל איש חייב לשמור את נפשו ושלא להחטיא את חברו ולהכשילו בתת לו מקום לעשות לו רעה. גם הוא נגד המוסר האנושי, ומעולם לא קיים המצוה הזאת שום נוצרי בעולם.

אפילו ישו בעצמו לא קיים אותה, כי מצינו כאשר הכה אותו איש אחד על הלחי לא נתן לו השניה אלא התרעם גם על ההכאה הראשונה באמרו: למה תכה אותי? (יוחנן יח, כב). וכן כאשר גזר הכהן להכות את פאול על הלחי לא מושיט לו השניה אלא קללו באמרו: האל יכה אותך וכו' (מפעלות השליחים כג, ב).

והמצוה לאהוב את השונאים ולברך את המקללים אותם היא חוכא וטלולא, כי מלבד שלא נמצא שום נוצרי שקיים המצוה הזאת הם עושים להיפך, ויש מהם עוברים על שנאת חנם וגומלים רעה תחת טובה גם לבני אמונתם, ורובם רודפים את היהודים באף ובחמה על לא חמס עשו, ומעלילים עליהם עלילת דם אשר רבים הם חלליה וכבר נהרגו על ידם אלפים ורבבות יהודים על עלילה נמבזה זו ועוד עלילות שקר. ועברתם קשה ושמורה לנצח על היהודים שהרגו את ישו, אף כי הרומיים צלבוהו על שכנה עצמו בשם מלך היהודים. וישו קודם מותו, גם לפי דבריהם, בקש מהאל שיסלח ליהודים, כדכתיב שאמר לה': סלח להם כי אינם יודעים מה הם עושים (לוקס כג, לד).