ער האט שוין געשריבן וועגן דעם א לאנגע צייט צוריק, אבער די וואך זונטאג האט ער געשריבן א אריכות, וואס איך ברענגט דא:
פארשטייט זיך אז דאס האט געמאכט א טומעל, ובפרט מענטשן וואס טענה'ן אז ער איז ערענסט קראנק מיט חולי נפש. האט ר' מענדל היינט געשריבן ווי פאלגענד:מענדל ראטה
2d
·
מתלבט אם לשתף חוויות מהסוג הזה, אבל כבר התרגלתי לשתף מחוויותיי התודעתיות, ואני רוצה לשתף כאן את החוויה שהיתה לי בליל שבת האחרון.
כבר סיפרתי לכם בעבר על הקשר שהנני חש מאז ומעודי אל הנשמה של שבתי צבי, והחוויות הפסיכדליות שהובילו אותי חזרה אל הדמות הזאת. תשמעו סיפור. ליל שבת האחרון, אני נשכב במיטתי לישון. עיניי נעצמות ואני חש קרוב לנרדם. לפתע אני שומע קול בחדר. קול שהוא דומה מאוד לקול שלי. אבל אני גם רואה חזיון. רואה דמות מלאת הוד שמסתובבת באיזה היכל, הלוך ושוב, מדברת עם מישהו. ולפתע מכה בי הבנה, זוהי לכאורה דמותו של שבתי צבי. אני נבהל מהסיטואציה, חושב לעצמי האם זה חלום? אני פוקח את עיניי בכח, והנה אני מחוץ לחזיון הזה, אני בחדר שלי ואין שום קול. אני סוגר שוב את עיניי, והופ, אני נסחף שוב אל מקום אחר, ושומע את הדמות ההיא מדברת. ניכרת מאוד הסערה בנפשו, ואני שומע אותו אומר למישהו בעצב עמוק וכאב גדול: ״אבל הרי עברתי על חטאים כה גדולים״.. נשמע היה שהוא מרגיש אבוד ומצטער מאוד על המקום שהוא הגיע אליו. גם יכולתי להבין מתוך הדיבור שהאדם הזה אינו סתם איש פשוט. הצער היה נשמע כמו צערה של נשמה גבוהה שנכשלה במשימה.
הסתפקתי בעצמי אם הנני רואה עכשיו את שבתי צבי באיזה היכל למעלה, או שזוהי חזרה אחורה בזמן לסצנה מחייו של שבתי צבי. עלתה בי מחשבה שזוהי סצנה מחייו של שבתי צבי, אחרי שהתאסלם מאימת המלכות, והושם במבצר סגור עד סוף ימיו, ושם היה נוהג במעין מלוכה ואדמורו״ת, ודיבר שם עם אחד בכאב לב על המקום שהוא הגיע אליו שלא בכוונה, וכל הנפילה שהוא נפל. או אולי זה כן היה מפגש עם מקומה הנוכחי של אותה נשמה, או ניצוץ מאותה נשמה, שנמצאת כעת מיוסרת בהיכל כלשהוא, מבקשת את תיקונה השלם. לא ידעתי בוודאות. פחדתי להישאר בתוך החזיון הזה, כי חששתי שמשהו יקרה לי. ובמשך כמה פעמים הנני פוקח את עיניי, יוצא מהחוויה הזאת, רואה את החדר שלי, הכל כרגיל, וחוזר שוב ונכנס אל החזיון המרטיט הזה.
לפתע, אני שומע וקולט שהדמות ההיא קלטה שעוד מישהו נוכח פה, מקשיב לכל מה שמתרחש, והיא התחילה לחפש את מקור הדמות הנוספת הנוכחת כאן. היא מתקרבת אלי, ופתאום אני מתחיל להרגיש פיזית על הגוף שלי איך מישהו מתיישב לצידי ואומר משהו כמו, ׳נראה לי שהוא פה׳.. ידעתי שאני ער ושזה יותר מסתם חלום, ומרוב פחד החלו פניי לקבל עיוותים מוזרים. פחדתי שמישהו הולך חלילה להזיק לי. קמתי בבהלה מהמיטה שלי, לבשתי את בגדי השבת שלי ויצאתי מהר מהבית. הלכתי לישון בדירה החדשה שקנו הוריי לאחרונה לפני חודשיים ועברו לשם. בתקופה זו אני יושן לבדי בדירה הישנה, שעוד לא נגמר חוזה שכירותה עד השבועות הקרובים. חשבתי שעם שינוי המקום, ובפרט בדירה עם עוד אנשים, הוא לא יחזור אלי שוב. וכך אכן היה.
אין לי מושג מה פשר החוויה הזאת. אבל זה היה מאוד מוחשי, הרבה מעבר לחלום. אני יודע שיש דבר כזה חלימה מודעת, אבל פה פשוט יצאתי ונכנסתי לזה מבחירה שלי שוב ושוב, וחוויתי תחושות פיזיות חזקות בגוף כאשר נכנסתי אל תוך החוויה.
מקרה זה מזכיר לי משהו אחר שקרה לי לפני שנתיים. הייתי בניו יורק, ושכרתי דירת מרתף בבורו פארק, מאיזו אשה זקנה שגרה למעלה. יום אחד הייתי צריך לצאת מבורו פארק לאיזה שבוע או שבועיים. אותה תקופה מצאתי איזה ספר על תולדותיו של שבתי צבי, עם השם ׳קורות הצבי׳. מישהו הפקיר את ספריו ליד איזה בית כנסת, ולקחתי את הספר הזה. הוא היה על המיטה שלי, כאשר יצאתי משם לתקופה קצרה. נעלתי את הדירה ונסעתי. אני חוזר אחרי כשבועיים, פותח את הדלת ומדליק את האור, מסתכל על המיטה שלי, ונבהל. יש כתם גדול של רטיבות על המיטה שלי, והוא עדיין לח. הזקנה המשכירה לא ידעה בכלל שנסעתי, ואין סיכוי שמישהו הלך לישון שם. אני מבחין בספר ההוא על המיטה, ועלה בי חשש מוזר, אם זה לא משהו שקשור לספר. אוקיי. הלכתי לישון על המיטה האחרת שהיתה שם בחדר. לקחתי את הספר בידי, כי הייתי עדיין באמצע קריאתו.
נרדמתי תוך כדי קריאה. במהלך השינה, הגעתי לחוויה מוכרת שקורית להרבה אנשים, כח של טומאה שמנסה להחטיא באמצע הלילה. רק שהפעם זה נחווה כמלחמה גדולה ואדירה, ונלחמתי כל עוד נשמתי בי. הרגשתי לוחם מול כוחות אדירים ושזה יהיה מאוד מסוכן ליפול הפעם. צרחתי שם קולות וברקים, ותוך כדי זה אני מתעורר ושומע את עצמי זועק, ואז אני מבחין ששתי ידיי אוחזות בכח עצום וגדול בספר ההוא אשר בשתי ידיי הרועדות. אני קם מהמיטה נבהל, ופתאום אני מבחין במשהו שעורר בי אימה נוספת. היתה חבילה של טישיו על המיטה. וחתיכת הטישיו שבלטה מתוך החבילה לחוץ, היה עליה כתם גדול שנראה כמו לכלוך צואה יבש גדול של תרנגול או של יונה. זו היתה חבילת טישיו שאני קניתי, ואין שום סיכוי שהיה בחדר האטום ההוא יונה או משהו, וגם לא הבחנתי בכך כלל לפני שהלכתי לישון.
מה זה היה למען ד׳?? אין לי מושג. לי זה היה נראה כמעט בבירור שהיה שם בחדר איזה ׳רוח׳, וכמעט ברור היה לי אז שיש לכך קשר לדמות המרכזית של הספר ההוא. אבל זה לא היה איזה ספר שדיבר בשבחו. זה היה ספר חרדי קלאסי שדיבר בגנותו. למה שיקרה לי דבר כזה? אין לי דרך להבין את זה.
איך ווייס נאך נישט וואס צו מאכן מיט דעם, אבער אין דעם פאסט זאגט ער עטליכע גוטע נקודות. ובפרט זיין טענה אז מ'זעהט אזעלכע זאכן אין אלע דורות און אלץ פרומע אידן ווייסן מיר אז אזעלכע זאכן זענען געשעהן. אויב אזוי פארוואס קען נישט זיין אז ס'געשעהט נאך יעצט?כתבתי אתמול פוסט, בו שיתפתי כמה חוויות מעניינות שחוויתי, אחת בליל שבת האחרונה, ואחת נוספת לפני כשנתיים. הפוסט הזה רץ בהרבה קבוצות וואטסאפ חרדיות, ועוררה עלי הרבה תמיהה. מה עובר עליך? למה אתה עושה את זה מענדל? מה תועלת יש לך בזה? ומי אומר שזאת לא הפרעה נפשית? אומר לכם את האמת. לקבל ביקורת שמטילה ספק בכשירות הנפשית זה דבר לא נעים בכלל. אתה רואה חברים שאוהבים מאוד את הגיגיך, את גישתך לחיים, ופתאום מרימים עליך מבט ושואלים: מענדל?? למה לך?
אני רוצה להגיב על זה, כי אני חושב שזה חשוב. אתייחס קודם כל לעצם הרעיון של חוויות מהסוג הזה. האם אכן ישנם דברים כאלו? האם ניתן להאמין שאכן דברים כאלו קורים לפעמים באמת? התשובה היא: כן. לחלוטין כן. גם אם לא תמיד זה חייב להיות חוויה אמיתית, אבל כן, וודאי שיש דבר כזה. איך אני יודע את זה? ממליון מקורות. היהדות? לא מפסיקה לדבר על זה משחר היותה. לא, לא רק צדיקים שחוו גילויים. בתנ״ך, בחז״ל, בספרות הראשונים, המקובלים, ספרות החסידות. כל ארון הספרים היהודי לאורך כל הדורות. הכל מלא עד אין סוף מדיווחים על הצצות ממרחבי (או למרחבי) תודעה אחרים, מרוחות ודיבוקים ונשמות, עד חוויות רוחניות אישיות מופלאות, שונות ומגוונות. סיפורים שמדווחים בפי כל הספרים, על חוויות שחוו אנשים מכל הסוגים, גם הרבה עמך והמון בית ישראל. אתם לא מאמינים בכל הסיפורים הללו? סבבה. היהדות מאמינה בזה, נקודה.
שנית כל, לא, אני ממש לא היחיד בעולם שמספר סיפורים מוזרים מהסוג הזה. התחום הרחב של הפאראפסיכולוגיה וחקר המיסטיקה, שסוקר וחוקר את כל מה שקשור לעולם המיסטיקה והרוח, הוציא ספרים רבים מידי חוקרים רבים מהתרבות המערבית, שתיעדו וחקרו אין ספור מקרים ודיווחים שהוכחו כאמינים, מילדים קטנים שזכרו את הגלגול הקודם שלהם וידעו לתת פרטים מדוייקים עליו שהוכחו כאמיתיים כאשר הם לא יכלו לדעת זאת לבד, עד תופעות מיסטיות מופלאות אחרות שנחקרו הרבה והצביעו על תופעה אמיתית. מי שרוצה, יגש נא אל אחת החנויות הקרובות של סטימצקי או צומת ספרים, יעיין במדור ׳העידן החדש׳, ויחפש ספרים בנושא. הרבה מאוד כבר נכתב על זה.
עכשיו, אנשים ישאלו אותי ובצדק: אוקיי, נניח שיש אכן גם הרבה דיווחים אמיתיים, איך נדע אם המספר באמת חווה משהו אמיתי או שעובר עליו משהו נפשי? הרי לא תוכל לומר שכל מדומיין שמספר סיפורי הזייה נצטרך להאמין לו מהיום והלאה? אגיד את תשובתי. קודם כל, אכן, אין שום חובה להאמין לסיפור שכזה. לא רק זה, גם האדם החווה בעצמו, אם איש בר דעת הוא, צריך הוא בעצמו לקחת את החוויות הללו בערבון מאוד מוגבל, להטיל ספק, לחקור, לנסות אפשרויות אחרות של הסבר, אם פסיכולוגיות, או הסברים טבעיים אחרים. אבל לבטל לחלוטין את האפשרות שאכן יכול להיות שמדובר במשהו אמיתי זוהי בעיניי כפירה. זוהי גם כפירה באמונות בסיסיות של היהדות, וגם כפירה בתחום מחקר גדול ורחב מאוד שסקר חוויות כאלו משך שנים רבות והוכיח שיש תופעות רבות שאין להן הסבר מלבד הסבר רוחני ומיסטי.
מה הן אמות המידה הבסיסיות איתן עלינו לבדוק אם להקשיב בכלל לסיפור כזה של בן אדם? אני חושב שזה תלוי בתקינות הכללית של אורחות חייו היומיומיים. אם מדובר אמנם בבן אדם שאורחות חייו אינן תקינות, מתנהג לבני אדם כאדם מופרע נפשית, מתבטא ומתנהג כאדם לא בריא במערכות היחסים עם סובביו, אזי בהחלט יש להטיל ספק גדול כאשר הוא מספר סיפורים מהסוג הזה. אבל אם אתם פוגשים חבר יקר בחיים שאתם מכירים באופן אישי, משוחחים הרבה על החיים, והוא מדבר בדרך כלל לעניין, ולא ניכרת הפרעה בתקינותו הנפשית, מה גם אם זה חבר קרוב ללב שאתם יודעים שהוא איש מאוד ישר ואמיתי, מאוד כנה, ויום אחד הוא מעיז לשתף אתכם במשהו מופלא שהוא חווה והוא אינו יודע הסבר לכך, האם נשמע לכם תקין להטיל אצלו ספק בכשירות הנפשית שלו, רק בגלל שאתם עוד לא חוויתם דבר מהסוג הזה? בעיניי זאת עוולה גדולה מאוד.
עכשיו לגבי השאלה, למה אני משתף באמת חוויה כזאת? מה התועלת מכל זה? אגיד לכם. מאז ומתמיד, אני מקדם הפצת תוכן שאני מאמין שהעולם צריך להיות מודע אליו ולהעלות אותו על השולחן. אני מאמין בלב שלם, שכל טיוח הכחשה והסתרה, גורמים לעולם להיות פחות מתוקן ופחות יפה. אני מאמין שכל שיתוף כנה של אמת פנימית גדולה, עוזרת להרבה מאוד אנשים בעולם להבין את עצמם יותר. אתם יודעים כמה אנשים (נורמטיביים לחלוטין!) דיווחו לי בעקבות השיתופים שלי, על כל מיני חוויות דומות שהם חוו, והודו לי מאוד על השיתוף שלי שעזר להם? קיבלתי שורה של הודעות כאלו, וביניהם גם מאנשים עם השפעה חברתית מאוד גדולה.
אני מאמין שהעולם צריך להיות מוכן לפחות להקשיב לכל סיפור שאדם נורמטיבי (שלא מאובחן נפשית והתנהגותו היומיומית תקינה) משתף בכנות. אם אתה אדם שחווה לפעמים חוויות שיש בהן הצצה למרחבי תודעה אחרים, ויש לא מעט כאלו בעולם, אתה לא אמור להסתיר את זה או להתבייש בכך. אני פותח כאן את השער, לעוד אנשים שיבואו אחריי. כן חברים, אם אתם חווים מדי פעם חוויות הצצה כאלו, אתם לא לבד. וזאת לא הפרעה נפשית נשמות. אל תיבהלו מקטני המוחין שלא מסוגלים להכיל את זה שחוויתם משהו שהם לא. יש לכם זכות גדולה שזכיתם להצצות מהסוג הזה. זה לא מעיד אמנם על קדושה יתרה דווקא. אבל זה כן כנראה מעיד על כך שניחנתם במתנה של ערוץ רוחני פתוח בתודעה, (או שזכיתם בחוויה חד פעמית), וזה משהו שקורה ללא מעט אנשים בעולם, אם ברמה מינונית קטנה, או גבוהה יותר. כמובן שתמיד נכון וכדאי להטיל בהתחלה ספק, לחקור, לשאול, לקרוא, ולברר. אבל אם אחרי כל המסע האישי שאתם עושים, הלב שלכם מצביע על כך שכנראה חוויתם משהו אמיתי, הקשיבו ללב שלכם, יותר מלכל מיני חכמים בעיניהם. לכו עם הלב שלכם.
