די פארגאנגענע וואך פרשת חוקת איז דא א שטארקע סתירה צו פרשת דברים. אין חוקת (פרק כ) שטייט אזוי:
(יד) וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו. (טו) וירדו אבתינו מצרימה ונשב במצרים ימים רבים וירעו לנו מצרים ולאבתינו. (טז) ונצעק אל ה' וישמע קלנו וישלח מלאך ויצאנו ממצרים והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך. (יז) נעברה נא בארצך לא נעבר בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאול עד אשר נעבר גבלך. (יח) ויאמר אליו אדום לא תעבר בי פן בחרב אצא לקראתך. (יט) ויאמרו אליו בני ישראל במסלה נעלה ואם מימיך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם רק אין דבר ברגלי אעברה. (כ) ויאמר לא תעבר ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה. (כא) וימאן אדום נתן את ישראל עבר בגבלו ויט ישראל מעליו.
אבער אין דברים (פרק ב) שטייט אנדערש:
(ד) ואת העם צו לאמר אתם עברים
בגבול אחיכם בני עשו הישבים בשעיר וייראו מכם ונשמרתם מאד. (ה) אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירשה לעשו נתתי את הר שעיר. (ו) אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם. (ז) כי ה' אלקיך ברכך בכל מעשה ידך ידע לכתך את המדבר הגדל הזה זה ארבעים שנה ה' אלקיך עמך לא חסרת דבר. (ח) ונעבר מאת אחינו בני עשו הישבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעצין גבר ונפן ונעבר דרך מדבר מואב.
און נאך קלארער אביסל שפעטער:
(כו) ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון דברי שלום לאמר. (כז) אעברה בארצך בדרך בדרך אלך לא אסור ימין ושמאול. (כח) אכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי רק אעברה ברגלי. (כט) כאשר עשו לי בני עשו הישבים בשעיר והמואבים הישבים בער עד אשר אעבר את הירדן אל הארץ אשר ה' אלקינו נתן לנו.
וויאזוי גיבט מען זיך אן עצה דא? אין די מפרשים זענען דא באופן כללי דריי מהלכים, והבוחר יבחר והמשכיל ידום.
א) רש"י
שרייבט אויף כאשר עשו לי בני עשיו "לא לעניין לעבור בארצם, אלא לעניין מכר אוכל ומים".
אויך אין די הג"ה אויפן רשב"ם שטייט "מה שקשה לרבינו: כאשר עשו לי בני עשו, אינו עונה כי אם על מה שאמור למעלה: אוכל בכסף תשבירני כאשר עשו לי בני עשו, שלא לקחנו מאתם שום דבר כי אם במכר, כמו שאמור בעניין: אתם עברים בגבול אחיכם בני עשו וג׳, אבל: אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם, וכן עשיתם כמו שצוה הקב״ה, כמו שנאמר: כאשר עשו לי בני עשו. דרך סיבתם אל הר שעיר שלח משה אל מלך אדום להניחם לעבר דרך ארצו אל ארץ ישראל, ולדבר הזה לא שמע אליהם, שלא רצה שיכנסו כלם יחד בארצו פן ישחיתו את הארץ, ולפיכך: ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה, ולפיכך: ויט ישראל מעליו. אבל מכל מקום היו קונים משלהם דרך הליכתם ממה שהיו צריכים. וזהו האמת והישר".
די שוועריגקייט מיט די מהלך איז קודם אז די פסוק איז משמע אז עס גייט ארויף אויף ביידע, און אויך איז נישט מסתבר אז אדום וואס איז געקומען מלחמה האלטן זאל ברענגען פאר די אידן צו קויפן עסן און וואסער איבערן גרעניץ
ב) די רשב"ם
שרייבט הישבים בשעיר – לא אלה הם אותן אדום שיצאו בחרב לקראת ישראל, שהרי באלה כתוב כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר, אבל אדום לא מכרו כלום, וכתוב בהם: ויט ישראל מעליו.
אויף דעם שטייט אין די הגה "זה פירוש רבינו. אבל לי הצעיר אין נראין דבריו בזה, כי בני עשו היושבים בשעיר הם הם אדום, כי לא מצינו להם יישוב כי אם בהר שעיר, במקום ובכל קריה"
ענליך
שרייבט די אבן עזרא: ולפי דעתי שפירושו על טעם בדרך בדרך אלך, כאשר עשו לי בני עשו שסיבבו הר שעיר בדרך בדרך. וכן כתוב: אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו היושבים בשעיר. רק המלך שהוא מלך אדום לא עזבם שיעברו דרך מדינתו, כי משם היה מקום ארץ כנען קרוב.
די רמב"ן
זאגט אויף דעם: גם זה הבל, כי הם שלחו אל אדום אעברה בארצך וימאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו – והנה לא נכנסו כלל בגבול אדום. וכן כתוב: ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבוב את ארץ אדום – כי הוצרכו לשוב לאחור דרך ים סוף מהר ההר שהוא על גבול ארץ אדום, ולא באו בארץ אדום עצמה כלל. ויפתח אמר בביאור כי בעלותם ממצרים וילך ישראל במדבר עד ים סוף ויבא קדשה, וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום לאמר אעברה נא בארצך ולא שמע מלך אדום וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה וישב ישראל בקדש, וילך במדבר ויסב את ארץ אדום ואת ארץ מואב, ויחנון בעבר ארנון ולא באו בגבול מואב – הנה זה מפורש שלא באו כלל אל ארץ אדום, ולא בארץ מואב
ג) די ר"י בכור שור
זאגט אביסל אן ענליכן מהלך: כאשר עשו לי בני עשו – שאף על פי שלא הניחני לעבור בעריהם, הניחו לעבור ולסבב דרך גבולם
אויך רבינו בחיי
שרייבט: יחזור אל בדרך, יאמר כאשר עשו לי בני עשו שנתנו לי דרך לעבור שסבבנו הר שעיר בדרך, כענין שכתוב אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו וגו׳, כי בני עשו רצו בדבר זה שיעברו דרך ארצם, גם המלך שלהם מלך אדום היה רוצה בכך אבל לא הניחם לעבור דרך מדינתו שהוא היה הדרך הקרוב לא״י, וזהו לשון המלך שאמר לא תעבור בי, כלומר בדרך מדינתי, אבל בדרך ארצם לא היתה מניעה לא מצד המלך ולא מצד העם, ושם כתבתיו.
מער באריכות די מהלך איז דא אין די פירוש פון
רד"צ הופמן
די טענות פונעם רמב"ן אויפן פאריגן מהלך איז גילטיג אויף די מהלך אויך (די רמב"ן אליינס לערנט ווי רש"י)
