דער שם טוב איז דאס מבאר דארט:אמר משה ראיתי להעירך הֵנָה על דרוש אינו קטן אצלי ונחתום בו דברינו במרכבה, לא ראיתי אחד מן החכמים דבר בו, לא מי אשר ראיתים ודברתי עמהם פנים בפנים ולא אחד מן הקדומים אשר הגיעו ספריהם אלי, והוא זה: הלא ראיתי כי החכם האלקי המורה כתב פרק ח׳ מן החלק השני כי מן הדעות הקדומים המתפשטים אצל הפילוסופים ורוב האנשים שלתנועות הגלגלים קולות נוראים עצומים מאד וכי זה הדעת מפורסם באמונתינו גם כן, וכי זה הדעת נמשך אחר אמונת גלגל קבוע ומזלות חוזרים והוא אשר בו נצחו חכמי אומות העולם לחכמי ישראל וזה אמת, וכל מה שכתב הרב ז׳׳ל בפרקים ההם אמנם הכוונה בו לבאר מעשה מרכבה ורמז הרב בזה כי חכמי ישראל וראשוניהם היו מאמינים זה הדעת וכי מה שאמר יחזקאל מסיפור הקול אמנם הוא נמשך אחר זה הדעת באמרו וקול כנפי הכרובים נשמע עד חצר החיצונה כקול א-ל שד-י בדברו. ואל תתמה מזה כי יהושע אמר, והוא מה שאני מבין באמרו, (יהושע י יב) שמש בגבעון דום וירח וגו׳, כי אחר שהיתה השמש כפי הדעת הקדום מוליד קול גדול בעת מרוצתה בגלגל והיה מצוה יהושע שיעמד השמש והירח אמר שידומו כאילו אמר שיעמדו כי אחר שלא יולידו קול לא ירוצו, גם כמאמר דוד ע״ה (תהלים יט ד) בלי נשמע קולם, רמז אצלי על העלה בהיותנו בלתי שומעים הקולות.
וזה מקום פלא גדול איך יאמר הנביא או חכמי ישראל המקובלים מהנביא דבר שהתאמת סותרו במופת? ומה שצריך שתדעהו מה שאשיבך עליו והוא שורש אתנהו לך יתיר אלו הספקות ומה שישתרג מהם והוא זה ואומר, דע כי הנביא אמת ותורתו אמת ומה שישיג אמת בלתי מעורב בו שקר כלל כמו שאמר הנביא (ירמיה כג כח) אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת (ולא יקרא חלום) מה לתבן את הבר נאם ה׳, כי התבן כבר קדם אל הבר, אמנם אחר השלמו הבדילו התבן והתברר הדגן והובדל, ככה משפט הנבואה עם החלום, כי כל קנין ענין ואין כל ענין קנין ודבר השם כאש ידביק הדומה ויפריד הבלתי דומה, ר״ל שיפריד התבן מן הבר ויברר האמת ויבדילהו מן הכזב ומן הדומה הבלתי מסכים עם המציאות וישלים המדומה הצודק בהשפיע עליו אור השכל המשפיע מן השכל הפועל, הנה שהנביא לא יראה רק אמת, אבל אין נבואה מאיר מה שאינו דרוש כי מה שידרוש הנביא ויבא לו נבואת עליו תודיעהו האמת גם אם יהיה לו דרוש ונבואתו יראה הדבר ההוא, הנבואה לא תראהו בו רק האמת, אמנם אם יאמין הדבר בחלוף מה שהוא בו ותנוח דעתו עליו ולא יחשוב בו ולא ידרוש עליו ותבא לו נבואה על דבר מה אינו מוכרח שנאמר שאחר שהתנבא כבר יראה הכל והתירה לו מה שלא ספק עליו והודיעהו מה שלא דרשו. אני רואה שיחזקאל אם היה מסופק אם גלגל קבוע ומזל חוזר או הפך והיתה באה לו נבואה עליו היה רואה בנבואה הגלגל מוזר ומזל קבוע, אמנם כשהיה מאמין גלגל קבוע ומזל חוזר ובלתי דורש בו שמע קול כנפי הכרובים ואפשר שעל מרוצת המזלות אמר והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק.
עס איז טאקע אינטרעסאנט צו באמערקן אז דער רמב"ם בהקדמתו לפרק חלק בפי' המשניות וואו ער רעכענט אויס די דרייצן עיקרים, איז ביי יסוד/עיקר ששי איבער נבואה שרייבט נישט "שכל דברי נביאים אמת" (וכאמור איז די פיוט פון ״אני מאמין״ נישט מדוייק איבער וואס עס זענען טאקע די רמב״ם׳ס עיקרים). והא לך לשונו שם:כי הנביא לא יראה רק אמת אבל אין כל נבואה מאירה מה שאינו דרוש, אבל מה שידרוש הנביא אם הוא אמת או שקר לא יבוא לו אלא נבואה אמתית, או גם כן אם לא היה לו דעת קדם עליו ובא לו הנבואה לא יראה רק אמת, אבל אם היה לו דעת קדם עליו מצד חקירתו ונתקיים עליו שהוא אמת מה שיראה בנבואה לא יראה האמת אחר שלא חקר עליו, ואם היה יחזקאל מספק אם הגלגל קבוע או המזל חוזר או היפך והיה בא לו נביאה עליו היה רואה בנבואה גלגל חוזר ומזל קבוע כמו שהוא האמת, אמנם כשהיה מאמין גלגל קבוע ומזל חוזר ובלתי דורש בו שמע קול כנפי הכרובים. וזהו מה שהשיב החכם הנזכר בתשובת זה הספק העצום.
ומה שאמר החכם שאם היה מספק עליו היה בא לו הנבואה האמתית, אינו כן, כי אין ספק שיחזקאל בכל הדברים אשר אמר בהם דמות היה מספק בעת לימודו והיותו חוקר על זה ונשארו בנבואתו מסופקים כמו שהיו בראשונה. אבל האמת בזה כי השפע שופע מאת השכל הפועל על הכח המדמה יבוא על נפש הנביא מפנים שונים, אם להודיע לו מה שלא היה לו ידיעה מקודם ואי אפשר ידיעתו בחקירה, או שישיג בהיותו חולם או במראה הנבואה ישיג מה שהיה משיג קודם ויחקה הדמיון בנפש השכל הפועל מה שהיה משיג קודם בחקירתו השכלית ויגשים הדברים הרוחניים, וזה אי אפשר מבלי שפע גדול שישפיע על השכל ועל הכח המדמה, וכבר ידבר הנביא בענינים העיוניים במשפט החכם ולא ידבר בהם כמו נביא אם שאמרם הנביא, והבן זה כי נמצאו בנביאים כל אלה הדרכים שזכרתי לך. הדיבור באלו העמוקות בלתי ראוי להאריך בו ולכן נקצר בזה.
עכ"פ עס איז אין דעם גדר פון אמת שמצינו בהאורים ותומים אז עס ווענדט זיך אויך אינעם שואל ושאלה כדאיתא ביומא עג: ע"ש (וואס די גמרא זאגט דארט אז דברי וגזירת אורים ותומים איז שטערקער ווי ביי נבואה אין דעם אז עס נישט חוזר כמו בנבואה).והיסוד הששי, הנבואה. והוא שידע אדם שזה מין האדם יִמָּצֵא בהם בעלי טְבָעִים ממידות מעולות וְזַכּוֹת מאוד ושלמוּת גדולה, ונפשותיהן נכונות עד שהן מקבלות צורת השכל. אחר כן יִדְבַּק אותו השכל האנושי ב"שכל הפועל", וְנֶאֱצַל ממנו עליו אצילות נִכְבָּדָה, ואלה הם הנביאים, וזו היא הנבואה, וזהו עִנְיָנָהּ. וביאור יסוד זה על בּוּריוֹ יֶאֱרַךְ מאוד, ואין כוונתנו להביא מופת על כל יסוד מהם ובאור מציאות השגתה, לפי שזה הוא כלל החכמות כולן. אבל אזכרם דרך סיפור בלבד. ומקראי התורה מעידים על נבואת נביאים הרבה.
דער ראגעטשאווער שרייבט אויף דעם נרבוני:
ער ברענגט עטליכע מאל צו דער נרבוני און שרייבט "עיין להלן עמ' תכב", וואס דארט איז ער שופך בוז וחמתו אויף אים (אזוי ווי אנדערע האבן געטוהן):
און דאס זעלבע איז בנוגע די וואס האבן טענות אויפ'ן נרבוני. והיינו, אז אפצולערנען דעם רמב"ם וועט זיך ווענדן אינעם תכונת הנפש הקודם פונעם מענטש וואס איז דאס מפרש, וואס די זעלבע זאך איז בנוגע נוטה זיין להחמיר או להקל לגבי פסק'ענען הלכה, און ווי דער בעל שו"ת מלכי בקודש האט געזאגט (וועלכער האט גראדע פארטיידיגט שפינאזע אלס טועה און אז ער איז נישט קיין כופר או אפיקורוס. אבער ווער ווייסט? מגדיר זיין "כופר" און "אפיקורוס" וכו' וועט זיך אויך ווענדן בתכונת הנפש של המגדיר...).
***
דא האב איך צוגעברענגט ווי דער פראנצויזישער פילאזאף דעניס דידעראט האט מחבר געווען א בוך וואס קען פארעכענט ווערן ווי "פילאזאפישע פּארנאגראפיע". די נאוועל פארציילט ווי א קעניג באקומט א רינגל פון כישוף וואס מאכט אז פרויענס' ערוות זאלן אים אויסזאגן זייערע סודות. דר. עני דענעיס-טוני שרייבט אין דעם וואו זי טוהט דורך דעם בוך:
Les bijoux indiscrets attempts to convert sexual enjoyment into discourse. This project, however, fails in the end, and its failure raises the following question: how are we to say or represent the unsayable or the incomprehensible?
ובכלל קען מען זאגן אז ס'איז אזא סארט מעז יצא מתוק דערביי (וואס דאס האט דאך שמשון געזאגט, שופטים יד יד, וואס ער איז הלך אחר עיניו בזה, סוטה פ"א מ"ח), וואס הקב"ה גייט דאך צוזאמען און ארויס מבחינת אַיִן, וואס ווי באקאנט האט דאך הרב שאול ליבערמאן געזאגט אויף קבלה צו דר. גרשום שולם אז "עס איז נארישקייט, אבער די שטודיע פון נארישקייט איז אקאדעמיע/חכמה."
דער גרעסטער חכם פילט מען זיך פון די אינפארמאציע צו וואס מ'ווערט אנטפלעקט, אבער צו דער זעלבע צייט פילט מען זיך ווי דער גרעסטער שוטה ווייל פארוואס האב איך דאס אליינס נישט געכאפט ביז היינט... אקעי, אבער יעצט בין איך שוין קלוג, און די נעקסטע מאל אודך, בום, קומט א פרישע התגלות און די פריערדיגע התגלות פילט זיך ווי די גרעסטע טפשות שבעולם, והתגלות האחרונות משכחות את הראשונות, ס'איז ממש ווי קבלת התורה יעדעס מאל פון פריש.
) האט