the trolley problem plus

[מי אני]

IMG_5325.jpeg

דאס איז א וויץ בזה וואס איז שוין אויך כולל בתוכה די געדאנק פונעם שיף פון טעסעאוס, הילבּערט׳ס האטעל, און דעם געדאנק פון אלבּערט קאמוס לגבי סיסיפוס און זעלבסט-מארד.

ווי געזאגט, קען הומאר זיין טיף און פילאזאפיש. (איז דאס אליינס א וויץ דא?…)

[אלפא]

ס'איז מיר אינטרעסאנט אז קיינער האט נישט צוגעצייכנט די צוויי אינפארמאטיווע שיעורים איבער דעם נושא.
1. רבי עקיבא טאטץ דא - מער אן אריינפיר
2. פראפעסאר מייקל סאנדעל - הארווערד פאליטיק-מאראל לעקטורער, באקאנט פאר זיין סעריע איבער די פילאזאפיע פון JUSTICE, ווי די שמועס איבער די טראללי דילעמע איז די סאמע ערשטע אין די סעריע (ווערד אויסצוהערן די סעריע..)

[מי אני]

דער ציץ אליעזר פסק'נט (חט"ו סימן ע) אז להלכה מעג מען נישט אוועקדרייען דעם טראַלי כדי צו ראטעווען די 5 מענטשן און דאדורך אומברענגען דעם איינעם, ושב ואל תעשה עדיף. און דאס איז אפילו וואו דער יחיד אויפ'ן אנדערע טרעק איז ל"ע א טריפה ע"ש.

[מי אני]

שד״ל שרייבט בסוף ספר קהלת, וואט ער רירט אָן אויף דעאנאטאלאגיע און קאַנסעקווענטשעליזם (ומטרת העונש):

כי המתעה את הרודף הציל את הנרדף, ובזה עשה טובה, אך ציער את הרודף, כי לא נתנו לנקום נקמתו ובזה עשה רעה. והנה תשאל: איך אם כן תחליט על המסתיר את הנרדף כי טוב עשה? אמנם בדעת ובכוונה בחרתי את המשל הזה, למען הודיעך כי פלס ומאזני משפט לתורת האדם, ולא יתגלו פקודיה בזולת חשבונות הרבה. והרי עוד זה כלל גדול: העושה רעה קטנה, אשר תמשך ממנה בהכרח טובה גדולה, טובה עשה; ואין חילוק אם תבא הטובה על מי שקבל הרעה או על זולתו. ומזה נמשך שמצוה ליסר את הילד, ושאסור להניח את הנער בלי עול, למען יחכם באחריתו; ומזה נמשך גם כן שחובה על השופטים לענוש החוטא למען כל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד.

ואולם ידוע תדע כי העושה רעה לאדם אחד כדי לגרום למאה אנשים טובה אשר לא תהיה גדולה מהרעה אשר עשה לאותו יחיד, הנה זה לא טוב עשה; כי הטובה לא תתרבה ברבות אוכליה, כי שיעור הטובה איננו אלא לפי שיעור ההרגשה, וההרגשה לא תתרבה ברבות המרגישים. ובהפך העושה רעה גדולה לאיש אחד, רע מעשהו יותר מאשר אם יעשה רעות קלות לאלף בני אדם; משל למה הדבר דומה, לגונב אלף כסף מאיש אחד, או מאלף אנשים. לפיכך לא היה לבית דין להרוג הרוצח, אם לא היינו יראים אלא שמא ירבו רוצחים; אבל הורגים הרוצח, כדי שלא יעיז איש רשע לרצוח רעהו במיתה קשה יותר ממיתת בין דין.

והנה ישאל אדם: אם מותר להזיק לאחד נזק מועט הגורם טובה רבה לאחר, הנה נוכל לגנוב מן העשיר ולתת לעני. והתשובה על זה, כי באמת שורת הדין כך היא נותנת, אלא שאי אפשר לבית דין להתיר דבר זה, שמא כל גנב יאמר להיטיב נתכוונתי.

כל הרגשה טובה היא דבר טוב, וכל הרגשה רעה היא דבר רע; יהיה המרגיש איש רע או איש טוב, ההרגשה אחת היא. והנה לפי שורת הדין, לכל אדם היה לנו להיטיב בשוה, בלי הבחנה בין טוב ובין רע; אבל כדי לחזק ידי הטובים, ולאיים על הרשעים אולי ישובו מדרכם הרעה, על כרחנו צריכים אנחנו להקדים הטובים אל הרעים.

דבר שאינו צריך להאמר הוא שאסור לעשות רעה הגורמת טובה גדולה הימנה, אם אפשר להביא הטובה ההיא בדרך אחרת, כגון האב המכה את ילדיו על עשותם מה שהוא עצמו עושה בפניהם, וכן המלך המכרית הקושרים, אם היה אפשר לו למנוע אחרים מלקשור עליו, מאהבה ולא מיראה. וכן אין צריך לומר שאסור לעשות רעה שאין הדבר ברור שתמשך ממנה טובה גדולה הימנה, כגון הרופא המצער את החולה בדברים שאין תועלתם ברורה. אסור להכריח שום אדם לסבול רעה קלה אשר תביא עליו טובה רבה, כי העדר הטובה הָרַבָּה לא יוליד הרגשה רעה כהרגשת הרעה הקלה; אך מותר להכריח אדם לסבול צער קל אשר יצילהו ממכאוב קשה, כגון להסיר קוץ מכאיב ושן מצערת; לא כן להשיב הראות אל הָעִוֵּר.