הגם איך וועל נישט דא אריינגיין אין די נושא פון מחשב זיין את הקץ, נאר בעיקר אראפשרייבן א מהלך צו פארענטפערן דער רמב''ם אין איגרת תימן. דאך האב איך נישט געווילט עפענען אן אשכול נאר אויף די נושא, און איך וואלט באמת געווילט עס אראפשרייבן אין אן עקסזעסטירנדע אשכול, צוליב דעם וואס די ביאור וואס איך גיי שרייבן קען זיך נישט באמת ציען ווייטער (עס איז א שטיקל תורה און געגאנגען ווייטער), ממילא האב איך זיך מחשב געווען און באשטימט די אשכול פאר די ענין פון חישוב הקץ, און ווער עס האט עפעס אויף די נושא זאל עס קענען דא שרייבן.
דער הייליגער רמב''ם שרייבט אין זיין בריוו צו די טייערע אידן אין תימן איבער די הארבקייט פון אויסרעכענען די זמן הגאולה. דער רמב''ם טענהט אז די קץ איז נישט מעגליך צו וויסן, מקל וחומר. מה דאך גלות מצרים וואס די אידן האבן קלאר געוויסט אז מגייט אין גלות נאר פאר 400 יאר האבן זיי נישט געוויסט פון ווען די 400 הייבט זיך אן (וואס למעשה האט זיך עס אנגעהויבן פון ווען די אבות זענען געבוירן), איז זיכער די יעצטיגע לאנגע גלות וואס אינז האבן ניטאמאל די אנהייב פון די שטריק, דהיינו וויפיל יאר די גלות וועט זיין, איז זיכער אז מען קען נישט וויסן איר צייט.
דער רמב''ם איז ממשך און פרעגט פון א מעשה רב אז מזעט אז אז רבינו סעדיה גאון האט יא געשריבן א זמן גאולה. און ער פארענטפערט אז עס איז געווען א הוראות שעה אריינצובלאזן האפענונג אין די מוטלאזע אידן, אבער אינאמתן איז עס נישט קיין היתר. עס איז כדי צו זען זיין לשון הזהב:
ואנו דנים את רב סעדיה גאון לכף זכות ונאמר שמא – מה שהביאו לעניין זה, ואף על פי שהיה יודע שהתורה אסרה זה, לפי שהיו בני דורו בעלי סברות רבות נשחתות, וכמעט שתאבד תורת ה' לולא הוא ע"ה... וראה בכלל מה שראה בדעתו לקבץ המון העם על דרך חשבון הקיצים כדי לאמץ אותם ולהוסיף תוחלתם והוא התכוון בכל מעשיו לשם שמיים.
די פלא איז אבער אז עטליכע בלעטער שפעטער אין די בריוו שרייבט דער רמב''ם אליין א מסורה וועלכע ער האט מקבל געווען פון זיינע עלטערן (בדרך אגב: אין אגרת תימן הוצאות מוסד הרב קוק ווערט צוגעצייכנט א ירושלמי וואס זאגט די זעלבע זאך. שפעטער וועל איך מסביר זיין פארוואס דער רמב''ם ברענגט נישט די ירושלמי לפע''ד), א זאך וועלכע זעט אויס קאמיש ביז גאר. דא שרייסטו אז מען טארנישט מחשב זיין די קץ, און דא...
אבל יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאת, קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו והוא קיבל הדבר וכן הדבר עד תחילת הגלות של ירושלים... שזה שאמר בלעם במדבר כ"ג כ"ג "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל", יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת, ותחזור הנבואה לישראל. ואז יאמרו להם הנביאים "מה פעל אל". ונבואה זו נאמרה בשנת הארבעים לצאתם מארץ מצרים, ותמצא התחלת החשבון עד אותה העת אלפים ותפ"ח שנה, שהסימן "בתפ"ח גאולים". ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תתקע"ו ליצירה. ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת המשיח, שנאמר יואל ג' א' "ונבאו בניכם ובנותיכם" וגומר. זהו יותר אמתי מכל חשבון שנאמר בשום קץ.
עס זענען געווען אזעלכע וועלכע האבן געווילט מסביר זיין די הנהגה פון דער רמב''ם מיט די זעלבע כף זכות וואס דער רמב''ם זאגט אויף רבינו סעדיה גאון (וואס מטוט פאר יענעם טוט מען פאר זיך...), אז דער רמב''ם האט געפילט אז די אידן אין תימן דארפן חיזוק אין די משיח, ממילא וועט ער זיי מגלה זיין די קץ. די תירץ האט מיר קיינמאל געפאלן בעיקר ווייל דער רמב''ם וואלט קיינמאל נישט סותם געווען אין איין בריוו.
אבער נאכן אריינטראכטן איז מיר בע''ה איינגעפאלן א פשוטע חילוק. עס איז דא חישב הקץ - עס אויסרעכענען. און עס איז דא א מסורה וועגן די קץ. די איסור פון חז''ל אויסצורעכענען די קץ - ווי דער רמב''ם אליין מסביר איז - ווייל ווער זאגט אז דו ביסט גערעכט? אפשר האסטו זיך טועה געווען ווי רבים וטובים ממנו און דו ברענגסט אריין פאלטשע האפענונג אין א אידן. מה שאין כן א מסורה וועלכע גייט צוריק ביז זמן חרבון המוקדש איז נישט קיין שום פראבלעם פון אויסרעכענען, דער רמב''ם האט באמת געהאלטן אז עס איז די אמת. וק''ל.
[ולפי זה פארשטייט מען שוין פארוואס דער רמב''ם ברענגט אראפ די זמן אלס א מסורה פון זיין משפחה בשעת ווען עס איז אן אפענע ירושלמי. בפרט דער רמב''ם וועלכע איז דאך געווען בקי אין ירושלמי און בויט אסאך הלכות אויף דעם אין משנה תורה. די תירץ איז ווייל די ירושלמי זאגט נאר א סימן אוסצו'חשבנ'ען פון דארט (וז''ל הירשלמי שבת פ''ו ה''ט: אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: כבחצי ימיו של עולם היה אותו רשע [=בלעם] עומד. מאי טעמא? כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל.), וואס דאס איז אסור. משא''כ דער רמב''ם האט מקבל געווען פון זיינע עלטערן די פירש הירשלמי אז דאס איז בשנת תתקע''ו.]
וידוע מאמר החכם: כשם שאי אפשר לתבן בלי בר, כך אי אפשר לכרם בלי קוצים.
עס איז אינטרעסאנט צוצוצייכענען אז אין די פילאזאפיע/עפיסטעמאלאגיע פונעם רס״ג זעלבסט לייגט ער צו צו די דריי וועגן פון ווי אזוי מ׳קען וויסן א זאך על בוריו, דהיינו ידיעת הנראה, מדע השכל, וידיעת ההכרח, לייגט ער צו א פערדע דהיינו אויך קבלה/הגדה הנאמנת [מנביאים וכו׳] אליין. ולפי״ז גייט טאקע ארויף דאס איסור פון חישוב הקץ אויף די ערשטע וועגן פון ״וויסן״ אבער נישט אויף דאס לעצטע וועג פון קבלה.
"איך בין אפילו נישט זיכער אז איך עקזיסטיר, ווי אזוי קען איך זיין זיכער אז...?" - יאיר
"אלס וואס איך ווייס איז אז איך ווייס גארנישט (אחוץ דעם עצם פאקט)" - סקראטוס און אפילו אין דעם בין איך אויך נישט זיכער (וכן הלאה והלאה)
מנחם ציון האט געשריבן:איז דען דער רמב"ם נישט א קץ על פי חשבון? ער האט עס במסורה? נו גוט איז זיין זיידע געווען א מחשב את הקץ פון ערגעץ איז עס געבוירן און פון דאן איז עס געווארן א מסורה
גוט געפרעגט. אבער דער רמב''ם איז מייחס די מסורה איש מפי איש ביזן חורבן, ממילא קען זיין אז עס קימט בקבלה פון א נביא און נישט פון איינער וועלכע האט עס אויסגעחשבנט.
וידוע מאמר החכם: כשם שאי אפשר לתבן בלי בר, כך אי אפשר לכרם בלי קוצים.
מנחם ציון האט געשריבן:איז דען דער רמב"ם נישט א קץ על פי חשבון? ער האט עס במסורה? נו גוט איז זיין זיידע געווען א מחשב את הקץ פון ערגעץ איז עס געבוירן און פון דאן איז עס געווארן א מסורה
גוט געפרעגט. אבער דער רמב''ם איז מייחס די מסורה איש מפי איש ביזן חורבן, ממילא קען זיין אז עס קימט בקבלה פון א נביא און נישט פון איינער וועלכע האט עס אויסגעחשבנט.
טאמער קומט פון א נביא וואלט עס געוועהן אמת.
השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם. בעט נישט פון גאט קיין עצות, ער וויל זעהן וואס די גייסט טוהן.
מנחם ציון האט געשריבן:איז דען דער רמב"ם נישט א קץ על פי חשבון? ער האט עס במסורה? נו גוט איז זיין זיידע געווען א מחשב את הקץ פון ערגעץ איז עס געבוירן און פון דאן איז עס געווארן א מסורה
גוט געפרעגט. אבער דער רמב''ם איז מייחס די מסורה איש מפי איש ביזן חורבן, ממילא קען זיין אז עס קימט בקבלה פון א נביא און נישט פון איינער וועלכע האט עס אויסגעחשבנט.
טאמער קומט פון א נביא וואלט עס געוועהן אמת.
פארדעם איז עס טאקע נאר א מסורה נישט קיין קראנטע זאך, און ווען עס איז געקומען למעשה האט זיך עס ארויסגעשטעלט אלץ נישט ריכטיג איי אין אדם מוריש שקר לבניו? קען זיין אז בעצם איז דער מסורה ריכטיג, נאר ערגעץ ווי האט איינער נישט גוט איבער געגעבן די קבלה, און עס איז פארדרייט געווארן
"איך בין אפילו נישט זיכער אז איך עקזיסטיר, ווי אזוי קען איך זיין זיכער אז...?" - יאיר
"אלס וואס איך ווייס איז אז איך ווייס גארנישט (אחוץ דעם עצם פאקט)" - סקראטוס און אפילו אין דעם בין איך אויך נישט זיכער (וכן הלאה והלאה)
ר' יצחק לאווי/[tag]לעיקוואד[/tag] אין די שיעור [54:40-55:25] ברענגט ארויס אז לפי די רמב"ם'ס התנגדות צו אסטראלאגיע איז דאס וואס ער איז געווען קעגן די מחשבי קיצים איז ווייל עס איז טאקע נישטא קיין (באשטימטע) זמן קץ אינגאנצן מכל וכל. (הגם אז ס'איז נישט מוכרח, ווייל דאס איז נישט שולל אז "עס וועט זיין אן ענדגילטיגע קץ", קען דאס גיין אין איינקלאנג מיט מהלכו של דר. שווארצטשיילד בהרמב"ם.)
"איך בין אפילו נישט זיכער אז איך עקזיסטיר, ווי אזוי קען איך זיין זיכער אז...?" - יאיר
"אלס וואס איך ווייס איז אז איך ווייס גארנישט (אחוץ דעם עצם פאקט)" - סקראטוס און אפילו אין דעם בין איך אויך נישט זיכער (וכן הלאה והלאה)
דער שבט מנשה (סימן מו) זאגט אז די פראבלעם פון מחשבי קיצין איז נאר אויב אלס די תוצאה אז דאס גייט פאראורזאכן כופר צו זיין דערין טאמער ס׳ארבעט זיך נישט אויס. טאמער איז אבער די חשבון נאר טענטאטיוו און דאס גייט אים נישט גורם זיין לכפור, דאן איז נישט בעצם א פראבלעם דאס מחשב זיין.
"איך בין אפילו נישט זיכער אז איך עקזיסטיר, ווי אזוי קען איך זיין זיכער אז...?" - יאיר
"אלס וואס איך ווייס איז אז איך ווייס גארנישט (אחוץ דעם עצם פאקט)" - סקראטוס און אפילו אין דעם בין איך אויך נישט זיכער (וכן הלאה והלאה)
הנושא שבו אנו עוסקים בדפים אלו הוא העולם הבא וימות המשיח. נושא זה היה מקור להרבה חישובים שנעשו במהלך הדורות, כאשר אנשים חיכו מאוד לראות את אחרית הימים. הגמרא מתארת מכתב שהיה כתוב בלשון הקודש ובכתב אשורי – דבר שהיה מאוד נדיר בתקופת חז"ל קודם כל בגלל האיסור לכתוב תורה שבע"פ, ושנית בגלל שהשפה המדוברת לא היתה לשון הקודש אלא ארמית, ולכן ייחסו חז"ל אמינות גבוהה למכתב הזה, שכנראה נכתב בתקופה קדומה. בעקבות המכתב הזה מביאה הגמרא מספר חישובים לגבי אחרית הימים:
1. תלמוד בבלי סנהדרין צז, ב
שלח ליה רב חנן בר תחליפא לרב יוסף: מצאתי אדם אחד ובידו מגילה אחת כתובה אשורית ולשון קדש, אמרתי לו: זו מניין לך? אמר לי: לחיילות של רומי נשכרתי, ובין גינזי רומי מצאתיה, וכתוב בה: לאחר ארבעת אלפים ומאתים ותשעים ואחד שנה לבריאתו של עולם (=שנת 531 לספה"נ) - העולם יתום. מהן מלחמות תנינים, מהן מלחמות גוג ומגוג, ושאר ימות המשיח. ואין הקדוש ברוך הוא מחדש את עולמו אלא לאחר שבעת אלפים שנה. רב אחא בריה דרבא אמר: לאחר חמשת אלפים שנה איתמר.
תניא, רבי נתן אומר: מקרא זה נוקב ויורד עד תהום (חבקוק ב, ג): "כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר". לא כרבותינו שהיו דורשין (דניאל ז, כה) "עַד עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן", ולא כרבי שמלאי שהיה דורש (תהלים פ, ו) "הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ", ולא כרבי עקיבא שהיה דורש (חגי ב, ו) "עוֹד אַחַת מְעַט הִיא וַאֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ". אלא, מלכות ראשון - שבעים שנה, מלכות שניה חמשים ושתים, ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה. מאי "ויפח לקץ ולא יכזב"? - אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים: כיון שהגיע את הקץ ולא בא - שוב אינו בא. אלא חכה לו, שנאמר אם יתמהמה חכה לו.
רש"י:
נוקב ויורד עד התהום - מה תהום אין לו קץ וסוף - כך אין אדם יכול לעמוד על סוף פסוק זה, שאין קץ למשיח אלא אם יתמהמה - חכה לו, דאין לו סוף.
לא כרבותינו - אל תצפו לאותו קץ שהיו רבותינו דורשין.
עד עידן עידנין ופלג עידן - עידן כעידן הגלות של מצרים, והיינו ארבע מאות, שני עידנין - שמונה מאות, היינו שתים עשרה מאות, ופלג עידן - שתי מאות - סך הכל אלף וארבע מאות.
ותשקמו בדמעות שליש - כלומר השקה אותם הקדוש ברוך הוא בין גלות מצרים לגלות בבל שליש גלות אדום, כי קץ גלות אדום זה יהיה לסוף שלש פעמים ארבע מאות שנים, ושלש פעמים שבעים שנה כנגד גלות בבל, דהיינו לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים, כבר עברו ולא היה כך, מצאתי כתוב בשם הרב רבי שמואל בר דוד זכרונו לברכה.
החישובים השונים שמובאים פה עברו כולם, והגאולה עדיין לא באה. לכן אומרת הגמרא שתיפח רוחם של מחשבי הקיצים. אבל יש שתי אפשרויות להבין את דברי הגמרא: האם תיפח רוחם של מחשבי הקצים בגלל שהם אומרים שהמשיח לא יבוא, או שתיפח רוחם של מחשבי הקצים אשר אומרים שהמשיח כבר לא יבוא? כלומר: האם יש איסור לחשב את הקץ בגלל שזה עלול לגרום לאנשים לחשוב שהמשיח כבר לא יבוא כשיתברר שהם טעו בחישוב שלהם, או שהאיסור הוא רק לומר – אחרי שהתברר שטעית בחישוב – שהמשיח כבר לא יגיע?
חישובי הקץ היו קיימים כבר בתנ"ך. עוד לפני שהתחילה הגלות הראשונה – גלות מצרים – אמר הקב"ה שהיא תארך ארבע מאות שנה, ושהדור הרביעי ישובו לארץ. ואולם, כידוע, החישוב הזה לא היה ברור כלל, ולא היה ברור כיצד וממתי מתחילים למנות את אותן ארבע מאות שנה. חישוב הקץ השני היה בזמן גלות בבל, שירמיהו הנביא אמר שתארך שבעים שנה, ושוב לא ידעו איך לחשב את הגלות הזו.
חישוב הקץ השלישי – והוא אשר מעניין אותנו – הוא החישוב המתייחס לגלות הארוכה שבה אנו עדיין נמצאים. חישוב זה נמצא בספר דניאל, אשר היה חי בתחילת ימי הבית השני, ולכן הוא כבר מנבא על הגאולה העתידית. ואולם, מצינו בדניאל מספר חישובים שלכאורה סותרים זה את זה. כך נאמר בסוף ספר דניאל:
פסוק אחד מדבר על 1,290 ימים, והפסוק השני מדבר על 1,335. כל הפרשנים הבינו שלא סופרים פה ימים אלא שנים, והמלה 'ימים תהיה גאולתו' מעידה שהמלה 'ימים' בתנ"ך מתפרשת כשנה. חוץ מאשר שני המספרים האלה, שסותרים זה את זה, ישנו חישוב נוסף שמופיע מספר פסוקים לפני כן, ושאותו גם דניאל עצמו לא הבין: למועד מועדים וחצי. החישוב הזה מזכיר חזון אחר שראה דניאל:
3. דניאל פרק ז, כג-כה
כֵּן אֲמַר חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא מַלְכוּ רְבִיעָאָה תֶּהֱוֵא בְאַרְעָא דִּי תִשְׁנֵא מִן כָּל מַלְכְוָתָא וְתֵאכֻל כָּל אַרְעָא וּתְדוּשִׁנַּהּ וְתַדְּקִנַּהּ: וְקַרְנַיָּא עֲשַׂר מִנַּהּ מַלְכוּתָה עַשְׂרָה מַלְכִין יְקֻמוּן וְאָחֳרָן יְקוּם אַחֲרֵיהוֹן וְהוּא יִשְׁנֵא מִן קַדְמָיֵא וּתְלָתָה מַלְכִין יְהַשְׁפִּל: וּמִלִּין לְצַד עִלָּאָה יְמַלִּל וּלְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין יְבַלֵּא וְיִסְבַּר לְהַשְׁנָיָה זִמְנִין וְדָת וְיִתְיַהֲבוּן בִּידֵהּ עַד עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן:
[תרגום: כן אמר, החיה הרביעית, מלכות רביעית תהיה בארץ, אשר תהיה שונה מכל המלכויות, ותאכל כל הארץ ותדושנה ותדיקנה. ועשר הקרניים, מהמלכות ההיא עשרה מלכים יקומו, ואחרון יקום אחריהם, והוא יהיה שונה מהראשונים, ושלושה מלכים ישפיל.ודברים לצד העליון ידבר, ואת קדושי עליונים יבלה, ויחשוב לשנות זמנים ודת, ויינתנו בידו עד מועד ומועדים וחצי מועד.]
אומר על כך הר"ן שיש שתי סיבות למה הדברים נכתבו בצורה כל כך לא ברורה: ראשית, כדי שלא ייבהלו מהתקופה הארוכה שתעבור בטרם יראו את הגאולה, ושנית, בגלל שגם דניאל עצמו לא הבין את זה כי רמת הנבואה של דניאל היתה חלשה מאוד, כי דרגות הנבואה פחתו ככל שפחתו הדורות:
4. דרשות הר"ן (ר' נסים מגירונדי, המאה ה-14, ספרד) הדרוש החמישי
ולפי הנראה מפשט הכתובים, גם לדניאל עצמו לא נתבאר כרצונו. כי במראה הראשונה אמר "ולקדישי עליונין יבלא ויסבר להשניה זמנין ודת ויתיהבון בידה עד עדן ועדנין ופלג עדן", ודניאל לא הבין זה, כמו שאמר "שגיא רעיוני יבהלונני וגו' ומלתא בלבי נטרת". ובמראה השני אמר "עד מתי החזון התמיד והפשע שומם תת וקדש וצבא מרמס", והיתה התשובה "עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש", וגם בזה נאמר "ואני דניאל נהייתי ונחליתי ואשתומם על המראה ואין מבין". ובסוף הספר כתוב "ויאמר לאיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור עד מתי קץ הפלאות", והשיב "למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה", וגם בזה נאמר "ואני שמעתי ולא אבין". והשיבו "לך דניאל כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ".
ואין מן התימה אם נעלמו הדברים, כי יש לזה שתי סיבות, האחת מצד עצם הענין הראוי להסתר והעלמה כדי שלא ישתוממו רבים לאורך הזמן. והשני כי הנבואה בעת ההיא היתה הולכת ומתמעטת, וידוע כי מדרגותיה הם הביאור וההעלמה, כאשר נתבאר שמדרגת אדון הנביאים שהיא היותר עליונה היתה בתכלית הביאור, כאשר נאמר "ומראה ולא בחידות", ויתחייב מזה שיהיה בזמן קרוב להפסק הנבואה בתכלית ההעלם. ולזה באו מראות זכריה בתכלית העלם, עד שלא מצאו המפרשים בהם ידיהם ורגליהם.
ומפני זה אינו מן התימה על מחשבי קיצין אם מנו וטעו וילאו למצא הפתח, כי כן קרה בשתי הגאולות שנגאלו, עם היות ענינם מפורש בכתוב. כי הנה בגלות מצרים נאמר "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנ"ה, ועם כל זה בני אפרים מנו וטעו ומהרו את הקץ כמו שאמרו ז"ל. וכן קרה בגאולה שניה, אף על פי שנכתב קצת בביאור בדברי ירמיהו "לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם", ואמרו זצ"ל בלשאצר מנה וטעה, ואחשורוש, ואף דניאל. ואם בנבואות אלו המפורשות בשנים קצובות מנו וטעו, ומה יהיה בקץ הנאמר במלות כוון ההעלם בזה, עדן עדנין, ולמועד מועדים, וערב בקר אלפים ושלש מאות.
הרמב"ם סובר שישנו איסור לחשב את הקץ, ולא רק שישנו איסור לומר שהמשיח כבר לא יבוא, כי עצם חישוב הקץ עלול לגרום לאנשים לפקפק באמונה בביאת המשיח, שהרמב"ם הגדיר אותה כאחת משלוש עשרה עיקרי היהדות. וכך כותב הרמב"ם בהקדמתו לפרקנו, כאשר הוא מפרט את כל י"ג העיקרים (אגב, זהו המקור הראשון שמתייחס לי"ג העיקרים, ופרשנים רבים התחבטו בשאלה מדוע דוקא אלו העיקרים שהרמב"ם החליט למנות!)
5. פירוש המשנה לרמב"ם מסכת סנהדרין הקדמה לפרק חלק
והיסוד השנים עשר ימות המשיח, והוא להאמין ולאמת שיבא ואין לומר שנתאחר אם יתמהמה חכה לו, ואין לקבוע לו זמן, ולא לפרש את המקראות כדי להוציא מהן זמן בואו, אמרו חכמים תפוח דעתן של מחשבי קצין.
גם בספר ההלכה שלו, היד החזקה, מונה הרמב"ם את האיסור לחשב את הקץ:
6. רמב"ם הלכות מלכים פרק יב הלכה ב
יראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו', ואינו בא לא לטמא הטהור, ולא לטהר הטמא, ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות, ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין, אלא לשום שלום בעולם, שנאמר והשיב לב אבות על בנים, ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו, וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו, ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה, וכן לא יחשב הקצין, אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים, אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו.
כך משמע גם מדברי חז"ל במסכת דרך ארץ, שם אמרו שישנו איסור לגלות את הקץ:
7. מסכת דרך ארץ פרק היוצא הלכה יג
ר' יוסי אומר הנותן את הקץ אין לו חלק לעולם הבא
ואולם, דברים אלו קשים ממקורות רבים בחז"ל, בראשונים ובאחרונים אשר עסקו בחישוב הקץ. אחד המפורסמים שבהם היה הרס"ג, אשר הסביר גם את הסתירה בין שלושת הפסוקים בדניאל, ואמר שכולם מכוונים לתאריך אחד, ואין כל סתירה ביניהם:
התאריך שמגיע אליו הרס"ג הוא 1,335 שנה אחרי חורבן בית המקדש, כלומר בשנת 5,163 לבריאת העולם (=1,403 למניינם), תאריך שהיה יותר משלוש מאות שנה לאחר פטירתו. וזהו החישוב שעושה הרס"ג כדי לאחד את שלושת התאריכים לתאריך אחד:
8. ספר האמונות והדעות (רב סעדיה גאון, המאה ה-10, בבל) מאמר ח
ואנחנו צריכים להשתדל ולחקור על פירוש מועד מועדים וחצי, עד שיהיו כמו אלף ושלש מאות ושלשים חמש שנה. כי אמרו 'למועד' איננו כי אם לשמוש הדברים, כאמרך "למועד חדש האביב", והעיקר מועדים וחצי. וחקרתי ומצאתי זה מסכים שנאמין, שהוא רוצה במאמר מועדים, שני מלכות ישראל, ויהיה הקץ כשני מלכותם וחציָם בלי ספק. והוא שכל עתי המלכות 890 שנה, 480 קודם בנין הבית, ו410 בבית, וחצים 445, יהיה הכל 1,335 בלי תוספת ובלי חסרון. ויהיה אמרו "ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים", מעת מאורע שאירע בבית שני בתחלת בנינו, תהיה אחר העת אשר אמר בו המאמר הזה לדניאל, חמש וארבעים שנה. ויהיה אמרו "עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש", צריך שיקח ממנה החצי, מפני שהוא פירט את הימים ועשה אותם ללילה ויום, ויהיה החצי 1,150. ויהיה זה מאחר העת אשר נאמר בו לדניאל המאמר הזה קפ"ה, יגיע סוף הג' זמנים אל שנה אחת בעצמה.
ואחר כן אומר, ובעבור שיש מקום לספק בשלשה הזמנים בקץ הזה המושם לשעבודנו זה, שם א-לוקינו בשני קצי השעבודים הראשונים מקום לספק גם כן, שלא נחשוב שהספק אירע בקץ הזה לבדו, מפני שאינו אמת. וכאשר נראה שני הקצים הקודמים אשר כבר ידענו אמתם, נמצא בהם כמו זה, יסור הספק מלבותינו.
הדברים שאותם אומר הרס"ג על הקשר בין שתי הגלויות הללו לבין הגלות השלישית הם דברים שגם אמר רבינו בחיי בשם רבנו חננאל:
9. רבינו בחיי על התורה (ר' בחיי בן אשר, המאה ה-14, ספרד), שמות יב, מ
מצינו בגאולת מצרים שלושה קצים, והם: ת' שנה, ת"ל שנה, רד"ו שנה. ת' שנה הם נמנים מתחילת גרות זרע אברהם עם עניים ודלותם ולחצם של בניו, שנאמר: "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה". ובזה נכלל גרות ועבדות. ת"ל שנה הם נמנים מיצחק משעה שנולד. רד"ו שנה הם שישבו במצרים מנין רד"ו. וכן תמצא בגאולתנו העתידה שלושה קצים בספר דניאל: אלף ק"נ, אלף ר"צ, אלף של"ה, הוא שכתוב תחילה (דניאל ח, יג-יד): "וָאֶשְׁמְעָה אֶחָד קָדוֹשׁ מְדַבֵּר וַיֹּאמֶר אֶחָד קָדוֹשׁ לַפַּלְמוֹנִי הַמְדַבֵּר עַד מָתַי הֶחָזוֹן הַתָּמִיד וְהַפֶּשַׁע שֹׁמֵם תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס: וַיֹּאמֶר אֵלַי עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְנִצְדַּק קֹדֶשׁ", חשוב ימים ולילות ביחד, וכיון שנחלקם בימים הרי אלף ק"נ שנה. וכתיב (דניאל יב, יא): "וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים", וכתיב אחריו (דניאל יב, יב): "אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה". והיתה הסיבה מאת הקב"ה שהיתה גאולת מצרים על ג' קצים כדי לחזק ידינו הרפות בגלותנו זה, ושלא נאמר: אבדה תקותנו נגזרנו לנו, כי מאחר שנתברר לנו כי שלושה קצים אלו של גאולת מצרים שלשתן היו אמת, כן עלינו להאמין כי שלושה קצים המפורשים בדניאל בגאולתנו העתידה כולם אמת אע"פ שיש שם מדות וחשבונות מתחלפות, ועל כן נגזרו כאן וכאן ג' קצים, שאם יזכו יהיו נגאלין בראשון, ואם לא יזכו בראשון יזכו בשני, ואם לא יזכו בשני יזכו בשלישי, ואי אפשר להתאחר הגאולה מן הקץ הקצוב האחרון ואילך, כן כתב רבינו חננאל ז"ל.
אומר ר' בחיי בשם רבינו חננאל: כפי שלא היה ברור בזמן גלות מצרים מתי הגלות הזו תסתיים, שהרי ישנם אופנים שונים לספור את סוף הגלות, כך גם בגאולה העתידית יש כמה אפשרויות למנות את הקץ, ואין סתירה ביניהם, כי יש כמה אפשרויות לספירה, ורק אחרי שהגאולה תתבצע בפועל נדע איך עשו את החישובים האלה. המטרה שהתורה כתבה את כל החישובים האלה בגאולת מצרים היא כדי שנבין מזה שגם בגאולה העתידית יש כמה אופנים לספור, ואם נגיע לחישוב כלשהוא ובכל זאת לא נראה את הגאולה, זה רק אומר שטעינו באופן החישוב ולא שהגאולה לא תבוא.
במהלך הדורות היו רבים שניסו את כוחם בפיענוח תאריכים – רובם תאריכים הקרובים לימיהם, אשר בסופו של דבר הכזיבו. אחד החישובים הללו, בעקבות הדברים של רס"ג באמונות ודעות, היה החישוב של ר' אשתורי הפרחי, שהגיע למסקנה שהגאולה מאוד קרובה לימיו:
10. ספר כפתור ופרח (ר' אשתורי הפרחי, המאה ה-14, ישראל) פרק ו
דברי מחשבי קיצין: הוסר התמיד ג' אלפים תתכ"ח. הוסף על זה ימים אלף מאתים ותשעים, ואז יעמוד מיכאל שַׂרֵנוּ במצוות צורנו, והוא חמשת אלפים קי"ח (=1,358 למניינם). וקצתם אומרים, כתיב "אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה"... הוסיפהו על חרבן הבית שהיה בחטאינו אל ג' אלפים ותתכ"ח, יהיה המקובץ מזה ה' אלפים קס"ג (=1,403 למניינם).
אגב, התוספת למניינם בסוגריים, היא תוספת שלי, שאותה כתבתי לבדוק האם אכן קרה משהו באותם שנים. למיטב ידיעתי אין אירוע משמעותי שקרה באף אחת מהשנים הללו. כיצד ניתן להסביר את החישובים האלה, לאחר שראינו שהגמרא מקללת את כל אלו שמחשבים את הקץ? הרמב"ם מסביר שרס"ג חישב את הקץ בגלל שהוא רצה להציל את היהודים שהיו כבר מיואשים מהגאולה, אבל הוא ידע שאסור לעשות כן. ואולם, גם הרמב"ם עצמו, באותה איגרת, מביא חישוב לקץ מסוים, שאמור היה להתרחש קרוב לימיו (שיניתי קצת את התרגום כדי להתאים לעברית המודרנית):
11. הרמב"ם, איגרת תימן, עמ' קמב - קנג במהדורת שילת
ואולם, מה שזכרתו מעניין הקצים ומאמר רבנו סעדיה ז"ל בהם - ראשית, מה שראוי שתדעהו, שאין לאדם אפשרות לדעת ידיעה ברורה של הקץ לעולם, כמו שביאר דניאל ואמר "כי סתומים וחתומים הדברים"... שאנשים יחשבו קצים למשיח ולא יצליחו...
ודע שאפילו הקץ שבאר ה' מידתו, רצוני לומר גלות מצרים, והוא אמרו "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" - לא נודעה אמיתתו ונפל בו ספק: קצת אנשים אז חשבו שהן ארבע מאות שנה מעת רדת יעקב למצרים, וקצת אנשים חשבו שהן ארבע מאות שנה מתחילת השיעבוד, והיא שנת שבעים אחר רדת יעקב למצרים, וקצת אנשים חשבו שהן מעת שהיתה זאת הנבואה, והוא מעמד בין הבתרים, וכאשר שלמו ארבע מאות שנה למעמד בין הבתרים יצאו קצת ישראל ממצרים כשלושים שנה לפני שעמד משה, וחשבו שכבר תם הקץ והרגום המצרים והכבידו עבדותם...
ואם היה כן בקץ אשר התבארה מדתו, כל שכן בזה הקץ הארוך, אשר החריד כל הנביאים והפחידם באורך זמנו... ולכן הזהירו החכמים ז"ל שלא לחשב קצים ולא למנות זמנים לביאת המשיח, מפני שיכשיל ההמון ויכניס ספק בלבם כשיבוא הזמן ההוא ולא בא המשיח, והוא אמרם "תפוח דעתן של מחשבי קצין" מפני שהם מכשול לבני אדם, ומפני זה התפללו לה' להכשילם ולהפסיד הנהגתם.
ואנחנו נתנצל בשם רבנו סעדיה ז"ל ונאמר שלמרות שהוא ידע שאסור לעשות כן, מה שהביאו לעשות זאת היא היות אנשי דורו מלאי ספקות באמונה, וכמעט שאבדה דת ה', לולי היה הוא ז"ל, כי גילה עמוקותיה וחיזק כח נחלשיה והרביצה ושמרה בלשונו ובקולמוסו, וראה כחלק מהשתדלותו לקבץ המון בני האדם בחשבון הקצים, לחזקת תוחלתם לאמת, והוא ז"ל כל מעשיו לשם שמים, ואין לדקדק עליו בעבור הפסד חשבונו כי כוונתו הפנימית היתה זאת.
...ואולם, אמיתת העת בדקדוק אינה נודעת, אך יש בידי קבלה נפלאה שקיבלתי מאבי ומזקני, שקיבלו מאבותיהם ומזקניהם עד תחילת גלותנו מירושלים, כמו שהעיד הנביא ואמר "וגלות ירושלים אשר בספרד", והוא שבפסוקי נבואת בלעם יש פסוק שיש בו רמז להשבת הנבואה לישראל אחרי שתיפסק... "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל" - יש בו סוד, שמהזמן ההוא יימנה כמו שיש מששת ימי בראשית עד הזמן ההוא, ותשוב הנבואה לישראל, ויאמרו להם הנביאים מה פעל א-ל. וזה המאמר היה בשנת שמונה ושלושים מצאתם ממצרים, והיה מתחילת היצירה עד הזמן ההוא 2,486 שנה, ולפי זה תשוב הנבואה לישראל בשנת 4,972 ליצירה (=1212 לספה"נ). ואין ספק ששיבת הנבואה לישראל היא מהקדמות המשיח, כאמרו "וניבאו בניכם ובנותיכם" וזהו האמיתי שבקיצים שאמרוהו לנו, ואמרו לנו שהוא אמיתי אחר שהזהירונו ממנו תכלית האזהרה שלא לפרסמו, כדי שלא ידעו בני אדם איחור זמנו.
למה הרמב"ם החליט לפרסם את התאריך הזה למרות שאמרו לו שלא לפרסם? - כנראה שהסיבה היא דוקא בגלל התאריך המתקרב. הוא הבין שהסיבה ששמרו את הדברים בסוד היא בגלל שזה נראה רחוק מאוד, ולכן ככל שהתאריך מתקרב אפשר לפרסם את הדברים. אגב, השנה שבה חזה הרמב"ם את תחילת הנבואה היתה שמונה שנים לאחר פטירתו של הרמב"ם עצמו, שנת 1212. ע"פ ויקיפדיה, זו היתה שנה שבה אירע מסע הצלב של הילדים – קבוצה של ילדים נוצרים שהחליטו שהם עולים לארץ ישראל, אך נמכרו לעבדות. עניין זה, ככל הידוע לי, לא היתה לו שום משמעות לעם ישראל.
במשך הדורות היו עוד נסיונות רבים לחשב את הקץ, כדוגמת הנסיונות שהיו בתקופתו של הראב"ע, שהוא ביטל מכל וכל:
12. אבן עזרא (המאה ה-12, ספרד) דניאל פרק יא פסוק ל
ובן היוצר חיבר ספר במועד הקץ וגם נפצתי דבריו ככלי יוצר טרם בא מועדו כי הוא מקוה מועד עבר וכלל אומר דבריו בדברי קץ. גם דברי רבי שלמה בן גבירול ז"ל רצה לקשור הקץ במחברת הגדולה על שני הכוכבים העליונים. גם דברי רבי אברהם הנשיא בספר קצים ודברי היוצר ודברי רבי יצחק בן לב וכל החושבים המלות או האותיות בחשבון גימטריא הכל הבל ורעות רוח, כי דניאל לא ידע הקץ ואף כי הבאים אחריו, רק רמז המלאך דבר כאשר אפרש רק לא פירש מתי יהיה.
מעניין לציין אחד הפרשנים שחי לפני חמש מאות שנה ובכל זאת לא נמנע מלפרסם את החישוב שלו לקץ למרות שהוא ניבא לתקופה רחוקה מאוד, וזהו דון יוסף בן יחיא (חי במאה ה-15 בספרד) בפירושו לדניאל (מודפס בסוף פירושו לחמש מגילות). הוא כותב כי אין זה נכון שצריך לחלק את הסכום 2,300 שהובא בדניאל לשתיים, ולכן הגאולה תבוא בשנת ה'ת"ש פחות או יותר! (מי שיאמר שמדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו, יגיד שהוא פספס רק בשמונה שנים...) הוא גם מסביר את ההגיון שבדבר, שיש צורך בשלוש מאות שנים של גאולה לפני שהעולם כולו ייחרב בסוף האלף הששי:
13. פירוש דון יוסף בן יחיא (המאה ה-15, ספרד) דניאל דף קי, א
אז ענהו המלאך כי יתמיד מעת החזון ההוא עד הערב והלילה מהבקר והיום מאלפיים ושלוש מאות שנה שאז נצדק קדש לעד ולעולם. והנה משנברא העולם עד שקם כורש הפרסי שלושת אלפים ושצ"א שנים, שאז בימים ההם ומעט קודם בימי בלשצר ודריוש ראה דניאל החזיונות האלה באופן כי בסוף החמשת אלפים ושבע מאות שנה לבריאת העולם בקירוב אם מעט קודם או מעט אחר בך יבוא קיצנו בעזרת ה', למען יוכלו לשבת בני ישראל בטח על אדמתם כשלוש מאות שנה מהאלף הששי למען יתראה לעין כל היות האמת איתם וייהנו בגוף ונפש מן העולם הזה תחת אשר נענשו בעול גלות האומות בגוף ונפש. ויהיו המאות שלושה להיות כי בסך ההוא יפול החזקה, ויאומת הדבר היותו בלתי מקרי בהתמידו הסך ההוא.
נסיון נוסף לגלות את הקץ נעשה ע"י ר' יעקב ממרויש בשו"ת מן השמים. זהו ספר השו"ת החריג ביותר מכל ספרות השו"ת, מכיון שאין בו משא ומתן הלכתי אלא תשובות שקיבל המחבר מן השמים. דיונים רבים נסובו סביב הסמכות ההלכתית של הספר הזה, ואולם, לכאורה לפחות בענייני גאולה אפשר לסמוך על זה. ואולם, למרות שבכל השאלות ההלכתיות שהוא שאל הוא קיבל תשובה, דוקא בעניין הגאולה סירבו לענות לו. וכך הובא בספר שו"ת מן השמים:
14. שו"ת מן השמים (ר' יעקב ממרוויש, המאה ה-13, צרפת) סימן עב
ועל קץ הגאולה שאל כמו כן, אך לא מצא התשובה כתובה לפניו.
הרב ראובן מרגליות, שההדיר את הספר (במהדורה הנמצאת בפרויקט השו"ת של בר אילן), כתב בהערה ארוכה על התשובה הזו שמעולם לא נמנעו חכמים מלחשב את הקץ, והוא מביא רשימה ארוכה מאוד של חישובי קץ בכל הדורות - החל במאמרי חז"ל, בזוהר, בראשונים ובאחרונים. ואלו מקצת דבריו:
הערות הרב מרגליות, שם
אם כי אמרו רבותינו ז"ל בסנהדרין צ"ז ב תיפח עצמן של מחשבי קצין, ובמס' דרך ארץ פ"א שהנותן את הקץ אין לו חלק לעוה"ב, הנה סיימו עלה בגמרא שם כי לא אמרו כן כי אם על אלו שהיו אומרים כיון שהגיע הקץ ולא בא שוב אינו בא, אבל המאמינים אמונת אומן בשרשי ויסודי דת קודש שמהם כי גאולת ישראל בוא תבוא אם שתתמהמה הם הרשו לעצמם חשוב מחשבות ולצרף אחת לאחת רמיזות יעודי הנביאים למצוא חשבון התחלת תשועת עולמים ומלכות שדי למען החיות לב אסירי התקוה ולחזק ברכים כושלות. ומני אז מצינו יעודים וזמנים שונים...
ורבינו יעקב איש תם דסליק לעילא ושאל שאילתא על קץ הקצין זמן ברור שאין לדחותו לא קיבל על זה תשובה, ומה נעימה ושנונה התשובה שקיבל רבינו אברהם שגם הוא עשה על זה שאלת חלום והשיבו לו בצחות לשון הכתוב: מי - שאל ואל - צפן וסתרי, וכמו שנאמר לדניאל כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ. וכבר אמר ר' אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא: כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם: וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה וְנֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה: וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם וְהֵטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'".
הרב ווזנר נשאל ע"י עורך הלוח 'דבר בעתו' האם להוסיף בשנת תש"ס את דברי מחשבים הקיצים שאמרו שבשנה ההיא תבוא גאולה, והוא הגיב כך:
15. שו"ת שבט הלוי (הרב שמואל הלוי וואזנר, בני ברק) חלק י סימן א
ב"ה, כבוד ידידינו כש"ת מוה"ר מרדכי גנוט שליט"א בעל הלוח המפואר דבר בעתו.
שאל כבודו אם להזכיר בפתיחה ללוח שנת תש"ס הבעל"ט מענין זמן ביאת משיח צדקינו שרמזו כמה ספה"ק על שנה זו, ומביא במכתבו כמה מחייבים וכמה שוללים בזה.
כבוד ידידי, אין לנו עסק בנסתרות, וביאת משיח צדקינו הוא עלום ומכוסה, ולא ניתן לדרוש זה ברבים, ורבינו הרמב"ם ראש המורים לדורות כ' בפי"ב ה"ב מהל' מלכים דלעולם לא יעסוק אדם בזה ר"ל במדרשים והגדות הנוגעים לזה שאין מביאים לא לידי אהבה ולא לידי יראה, וכן לא יחשוב הקצין, אמרו חכמים תיפח דעתן של מחשבי קיצין, אלא יחכה ויאמין, עכלה"ט.
ואם כמה וכמה גדולי וצדיקי הדורות פלט פיהם הקדוש או קולמסם הקדוש רמז ורמזים על זמן ביאת משיח צדקינו היה זה מרוב אמונה ומרוב תקוה להתגלות כבוד ה', אבל ידוע שבמשך הדורות ובפרט בשנת ת"ח גרם זה לאכזבה ורפיון, ומה לנו להכניס עצמינו לדבר מסוכן ולפטם ההמונים בדבר שהצניעות יפה, ולבסוף אם ח"ו לא נזכה יסוגו אחור מרוב פחי נפש.
ומיום שראיתי העתקת ס' גליא רזיא בילקוט ראובני פ' נח בד"ה ויהי המבול, שמאתיים וארבעים שנה קודם סוף אלף הששי (ז"א תש"ס) יעלו מים תחתונים יכסו כל העולם וישאר רק א"י כאי, שטה על פני המים, וישארו רק צדיקים גמורים וכו' יע"ש, וכן כמדומני בספה"ק חסד לאברהם, תמהתי ע"ז, דא"כ הפי' שיאבדו כל האומות, ומה עם עם בני ישראל הקדושים שנפוצים ביניהם בכל העולם, והרי זה סותר הנאמר בתנ"ך הרבה פעמים בנבואת ה' שגם אחרי ביאת משיח צדקינו יחיו האומות במקומותם במושבותם אלא שיכירו כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון, כמבואר בדברי נביאי ה' במקומות אין ספור, ובמדרשי חז"ל וברמב"ם סוף הל' מלכים, וקי"ל דאין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכות בלבד, וכי האיך אפשר לדחות המקובל עפ"י ה' נגד דברים שאין לנו השגה בהם, ולמסור דברים כאלה להמונים.
ובאמת האריכות בזה ללא צורך, כי הדרך שכתבתי הי' הדרך המקובל מעולם ע"י גאוני וצדיקי הדורות מעתיקי השמועה גדולי התורה ועבדי ה' הנאמנים. ואם פה ושם רמזו לרוב תשוקתם לגאולת ישראל איזה רמז ושנה, אל לנו להביא זה בספר רק ברמז בעלמא כי כך כתב גאון וצדיק זה, אבל לעשות מזה מאמרים ופתיחות אל ירד בני עמכם, ומי לנו גדול ממרן החתם סופר זכותו יגן עלינו שכתב במקום אחד שבשנת ת"ר הוא ביאת משיח ובעו"ה יצאו מה שיצאו ועדין אין בן דוד בא, אלא תחכה לו בבטחון, ומעשיך יקרבוך.
והעיקר לחזק אצל אחב"י מאמינים בני מאמינים היסוד של גאולת ישראל ע"י משיח ה' ברצון אבינו שבשמים, ואחכה לו בכל יום שיבא, והיום אם בקולו תשמעו, ובמכוסה ממך אל תדרוש.
מחשבי קיצין
חרף הביקורת המצויה בגמרא, היו רבים שעסקו בחישובי קיצין והרמב"ן הסביר מדוע הסיבות שבגמרא לא תקפות[2]. הבולטים שבהם הם:
אברהם בן אליעזר הלוי, בן המאה ה-16, לדעתו, שנת 1522 תהיה שנת הפקידה, היא הגאולה השנייה מארבע הגאולות, ושנת 1530 תהיה שנת הגאולה הסופית. את אמונתו זו פרסם במכתבים רבים ששיגר לאיטליה, ובשנת ה'ר"ע בהיותו בקושטא אף הדפיס ספר בשם "משרא קטרין" (בתרגום חופשי "מתיר קשרים"), העוסק בחישוב הקץ האמור בספר דניאל. במקום אחר כתב שהגאולה תהיה בשנת ה'רפ"ד (1524). רבי אברהם נפטר בשנת 1530 או 1535, בשנת הקץ האחרונה לדעתו או אחריה.
שלמה מולכו, בן המאה ה-16, חישב את הקץ, וחזה כי המשיח יבוא בשנת 1540. מולכו הועלה על המוקד שמונה שנים קודם למועד שחזה, ולא ראה בהתבדות תחזיתו.
הגאון מווילנה ותלמידיו ראו בפסוק משיר השירים "קול התֹר נשמע בארצנו" (ב', י"ב) רמז לגאולה, ומתוך כך קבעו כי החל משנת ה'ת"ר (1840) זו תקופת אתחלתא דגאולה ועלו לארץ ישראל. בספר קול התור מנומק ההיתר שהורו לעצמם לחשב את הקץ: "מה שהזהירו ואסרו חז"ל שלא יחשבו את הקץ, הכוונה על מחשבי קצים גרידא בלי המעשים של איתערותא דלתתא משום שאינם מתחשבים עם האתחלתא דגאולה הבאה על ידי משיח הראשון- משיח בן יוסף".[3]
רבי אברהם יעלין, בן המאה ה-19 והמאה ה-20, בספרו "גאולת ישראל" (שנכתב בשנת תרפ"ח), מוכיח כי התחלת הציונות היא קץ הגאולה בעזרת חישובי קיצים ע"פ ספר הזוהר, דעת הגר"א ועל פי ספר דניאל ופירוש המלבי"ם. בחישובו, מביא הרב יעלין תאריכים רבים, בהם מתרחשים שלבים בגאולה, חלקם זמנים שעברו וחלקם זמנים עתידיים. אחד התאריכים שהוא מציב לגמר הגאולה הוא בשנת ה'תש"ח, אולם בחודש טבת.[4]
רבי אברהם אזולאי מחברון בספרו חסד לאברהם כתב שזמן קץ הגאולה יהיה בשנת התש"ס.
דוגמה לעוסקים בחישובי קיצין הוא הרב חיים דוד הלוי, הרב הראשי של תל אביב בשנים 1974–1997, שעסק בחישובי קיצין וחזה שבסביבות שנת 1990 יתחיל עידן גאולה חדש.
רבי שניאור זלמן מלאדי, בספר "מאמרי אדמו"ר הזקן * על התורה והמועדים - בראשית שמות", ד"ה "ואת האלף ושבע מאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים.", דף תי"ט עד דף תכ"ג, עסק בזמן הקץ וחזה ששנת ה'תר"ג (1843) היא שנת הקץ[5].
דוגמה מודרנית לחישוב קיצין היא החישוב המבוסס על דברי הגמרא, "שית אלפי שנין הווי עלמא וחד חרוב" (ששת אלפי שנים יתקיים העולם, ואלף אחד יהיה חרב). על פי החישוב המקובל ביהדות לראשית העולם, ששת אלפי שנים יסתיימו בשנת ו' אלפים המקבילה לשנה הלועזית 2240.
אויף שנת ת"ח (1648) האבן א סאך צדיקים געזאגט אז ס'וועט זיין א שנת פקידה. מיט א רמז פון פסוק בזאת יבוא אהרן. בשנת זא"ת (ת"ח) יבוא אהרן אל הקודש. נו, אונז אלע ווייסן דאך וואס איז געשעהן אין שנת ת"ח און ת"ט. די שרעקליכע פאגראמען פון די באנדעס פון כמעלניצקי ימ"ש. אין אוקריינע.
אין די לעצטערע צייטן זענען געווען צדיקים וואס האבן געזאגט אז שנת תרצ"ה (1935) וועט משיח קומען. מיט א רמז אויפ'ן פסוק אז תרצ"ה הארץ את שבתותיה. און א סאך צדיקים האבן פאראויסגעזאגט אז די גויים אליינס וועלן שרייען צו די אידן אז זיי זאלן גיין קיין ארץ ישראל. ווי די פאלאקן, ימח שמם וזכרם האבן טאקע געשריגן צו די אידן..."זשידזשי דא פאלעסטינע"...אידן, גייטס קיין פאלעסטינע...(zidzy do palestina)
לגבי די געדאנק פון איסור לחשוב הקץ ביהדות, ווי אויך פראפעסאר ישעיהו ליבוביץ'ס מהלך בזה "שמהמשיח לעולם יבא", זאגן דר. עֶלי ענדערסאן און דר. דוד פּענאַ-גוזמאן במשנתם של וואָלטער בּענדזשאמין און זשאַק דערידאַ:
Benjamin looks to the Jewish tradition to offer a different vision of waiting than the common one that associates waiting with merely a passive vision of the future or what is called inert waiting. And he develops the notion of messianic time in his very influential text On the Concept of History, which is a form of waiting for the future that is actively engaged in the present. So it might seem like waiting for the Messiah is something that happens in the far, distant future. And you're just kind of passively waiting around. But that's not at all what is happening in the Jewish tradition of messianic time. He notes that the Torah prohibits the Jewish people from investigating the future. So this led to a resisting of the impulse to project into the future constantly
Instead the Torah instructs the Jewish people in remembrance in looking back at the past, but this doesn't mean that for them, the future is a mere empty expanse. Instead, what happens is that the prohibition into speculating about the future totally reorients engagement to the present. And he says that because the Jewish people were encouraged not to speculate about when the Messiah would come. "Every second of time was the straight gate through which the Messiah might enter". So instead of being like, oh my friend's gonna come in 20 minutes, the Messiah's gonna come in a thousand years, the uncertainty involved in not trying to predict the future means that every moment is potentially the site of the Messiah's entry. So this is a form of messianic waiting that imbues the present with a constant sense of possibility
Jacques offers a reading of Benjamin on messianic time and argues that we should move in the direction of what he calls messianicity without messianism, which is a quintessentially deconstructive formulation. And in short, it means waiting for an event without needing to know ahead of time what that event is or what it looks like. So it's actively waiting for a placeholder that doesn't have any defining characteristics that might limit the event itself. So we need to be open to the possibility of being surprised by that which is to arrive. But the really interesting thing about this for Derrida is that this kind of waiting also means taking responsibility for the present. He says "the responsibilities that are assigned to us by this messianic structure are responsibilities for the here and now. The Messiah is not some future present. It is imminent. And it is this imminence that I am describing under the name of messianic structure."
"איך בין אפילו נישט זיכער אז איך עקזיסטיר, ווי אזוי קען איך זיין זיכער אז...?" - יאיר
"אלס וואס איך ווייס איז אז איך ווייס גארנישט (אחוץ דעם עצם פאקט)" - סקראטוס און אפילו אין דעם בין איך אויך נישט זיכער (וכן הלאה והלאה)
די רמב"ם שרייבט נישט ווען די גאולה גייט זיין ער האט נאר געשריבען א צייט ווען נביאה גייט צוריק קומען צי כלל ישראל וואס דאס איז א הקדמה צי די גאולה אבער ס'קען זיין אז ס'דא א לאנגע צייט צווישען די צוויי משא"כ רבינו סעדיה גאון האט געשריבען ווען די גאולה גייט זיין אין דאס איז שוין מחשב הקץ
כי גם ענין הקץ הוא דבר הלכה, כאשר דרשו חז״ל בשבת קלח: ובתנא דבי אליהו (זוטא, פרק טז): דבר ה׳ זו הלכה, דבר ה׳ זו הקץ. הורו בזה כי גם במה שנוגע לקץ הוי כדבר הלכה שצריך ויכוח של חכמים בזה, כאשר גם הגה״צ רבי עקיבא יוסף מירושלים כתב כן כפירושו הנפלא בתנא דבי אליהו, ולא יגרע הלכה זו דקץ משאר הלכות התורה שיתווכחו חכמים בזה בהוכחות מתורתינו הקדושה מה לעשות בזה
"איך בין אפילו נישט זיכער אז איך עקזיסטיר, ווי אזוי קען איך זיין זיכער אז...?" - יאיר
"אלס וואס איך ווייס איז אז איך ווייס גארנישט (אחוץ דעם עצם פאקט)" - סקראטוס און אפילו אין דעם בין איך אויך נישט זיכער (וכן הלאה והלאה)
תשובה לדבר היאך מצינו כי רבים מן הקדמונים ובינהם תנאים ואמוראים ערכו חישוב הקץ?
מצאנו בדברי המהר"ל מפראג בספרו נצח ישראל וזה לשונו: "תפח רוחן של מחשבי קיצין... תדע שכל מה שאמרו חכמים בענין הקץ לא שהיו גוזרים שכך היה בודאי באותו זמן ובאותה שעה, רק שגלה לנו זמן מוכן שראוי שיהיה בו הקץ... הקץ הוא מהדברים הנעלמים אשר אי אפשר שיהיה נגלה בברור"
