להלן א קאפי פעיסט פין
http://www.cohenshauli.022.co.il/BRPort ... arc=106343 מיט א שיינעם בעקרוינד פין די שייכות פין דוד המלך אין אוריה החתי וואס איז געווען א גוי אין בת שבע וואס שטאמט פין א בת עמון אין דער חושבער עולם וחברי הק״ש איז גיבעטען דאס איבערציטייטשען אין יידיש און ציצישטעלן מקורות אוף יעדע פרט אונד לאמיר צוזאמען שרייען בקול רם ונישא: דוד מלך ישראל חי וקיים
הקורא בתנ"ך, לעיתים קרובות נתקל בדמות יהודית תנכית בעלת תואר של עם נוכרי. דוגמאות לעיונכם: "שאול בן הכנענית", "דואג האדומי", "רות המואביה" ועוד. בין הדמויות תמצאו גם את "אוריה החתי". אוריה היה עבדו ונושא כליו של גלית הפלשתי (נשבה ונלקח כעבד לאחר נצחון הפלשתים על העם החתי). ברם כיצד הגיע למעמדו כאחד מלוחמיו הגיבורים של עם ישראל?
הכל התחיל ממלחמת דוד בגלית, לאחר שדוד ניצח בדרך נס את גלית הפלשתי, בחר אוריה, עבד גלית, להתגייר ולקחת אשה יהודיה בשם בת שבע. אוריה החתי בחר להקריב את חייו למען מלחמות עם ישראל ולחיות בשדה הקרב ועל כן נתן גט לבת שבע. לשיטת הרמב"ם אוריה לא התגייר וקיבל מעמד של "גר תושב" שאינו חייב במצוות כיהודי, ועל כן לא היה חייב לתת גט כי הקידושין לבת שבע לא תפסו. לכל השיטות היות ונפל בקרב למען עם ישראל נחשב מהרוגי מלכות שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם לעולם הבא, דהיינו בעת חידוש העולם לעשותו כעדן מקדם יזכו הרוגי המלכות להתקשרות מיוחדת עם הבורא. אוריה הצליח להוכיח במעשה להיות דומה ברגשותיו לבורא. "אהבתי אתכם אמר ה'", הבורא אוהב את ישראל, וכך אוריה מאהבתו לעם ישראל בחר להקריב את נפשו.
בת שבע הייתה יהודיה בת גרים מעמון, ובזמנם נשכחה ההלכה כי האיסור שלא יבוא מואבי ועמוני בקהל ה' הוא רק לזכרים ולא לנקבות, על כן אביו של דוד המלך שהיה צאצא לרות בת מלך מואב ייעד לבנו הצעיר דוד את בת שבע, אלא שתוכניתו של ישי השתבשה ולאחר ניצחון דוד את גלית ניתנה לו לאישה מיכל בת שאול מלך ישראל, (במאמר מוסגר בכדי לזכות במיכל היה על דוד להביא בנוסף כמוהר 200 עבדים מהעם הפלשתי אשר חייבים בברית מתוקף היותם "עבד כנעני" ובלשון המקרא להביא 200 ערלות פלשתים).
כידוע דוד הגיע למלחמה עם גלית בלי חרב ושיריון וכל שכן בלי נושא כלים, בעוד גלית הגיע עם כל כלי מלחמתו ואוריה עבדו. דוד לא היה מורגל בכלי המלחמה ולאחר שגלית נפל ארצה מעוצמת פגיעת האבן המדויקת ביקש לערוף את ראשו של גלית לאות ניצחון אלא ששיריון ראשו של גלית היה כבד וניתן להסרה ליודעי קרב. וכשראה זאת אוריה כיצד נפל גלית לאחר שקילל אלוהי ישראל ביקש לעזור לדוד בעצה כיצד להסיר את השיריון הראש מעל גלית. בסופו של דבר הסיר דוד את ראשו של גלית (סימן הנצחון בקרב נציגי עם פנים מול פנים, עד לסוף זה אסור להתערב בין השניים, דוד וגלית). דוד הכיר טובה לאוריה ושחררו לחופשי מהיות עבד (היות שהרג את אדונו וקנה כל רכושו של גלית קנה גם את עבדו). אוריה ראה את טוב ליבו של דוד ובחר להתחבר לעם ה'. לדוד ניתנה לאשה מיכל בת שאול מלך ישראל, ועל כן הסכים לתת את המיועדת לו הלוא היא בת שבע לאוריה. דוד ראה במעשה זה חובה מוסרית למי שעזר לו לעמוד בתנאים של המלך שאול (ולא רק התנאי שינצח את גלית אלא בעוד תנאים עיינו במקרא) בכדי שתינתן לו לאשה מיכל בת שאול מלך ישראל.
המעשה המוסרי שעשה דוד לתת את בת שבע לאוריה לא היה לרוח אבינו שבשמים (מחשבותיו אינם מחשבותינו, אהבתו של הבורא לנשמה שהביאה בגוף בת ישראל המיועדת לאדוננו דוד). בשעה שנתן דוד את בת שבע המיועדת לו לאוריה הרי שלא הצליח לתקן את חטא אדם הראשון (שנתן לדוד 70 שנה משנותיו בכדי שיתקן את תשובתו לבורא שאם לא היה לו אשה לא היה חוטא באכילת פרי עץ הדעת, מחשבת הכפירה בטובה על שנתן לו הבורא אשה) והבורא ייסר את דוד ואסר עליו ועל בניו לבנות את בית המקדש, דוד מקבל בנבואה כי רק בנה של בת שבע עתיד לבנות את בית המקדש (האורח במשל כבשת הרש היא השכינה שהיא בבחינת אורח כשאין אפשרות לבנות את בית המקדש).
דוד ביקש לתקן ולקחת לאישה את בת שבע בגלוי על ידי יועציו ונכבדי העם (מלאכים) לאחר שאכל את בת שבע "פגה" (בהמשך נסביר ביטוי זה) הבין שטעה טעות חמורה כי בעיני עם הארץ בת שבע "נחשבת" נשואה לאוריה החתי (בת שבע אמנם קיבלה גט אבל עדיין היתה גרה בבית אוריה על תקן אמא חורגת הדואגת לחינוכם של ילדיו שנולדו מאם גויה) מחשבת עם הארץ אינה צד בהלכה ברם הצדק חייב להראות ולא רק להעשות, תפקיד המלך להשפיע על אורח החיים הרוחני של העם ואפילו רובו לא השכיל בתורה. ההלכה למעשה לעיתים תשתנה משום דרכי שלום וביסוס חיי חברה תקינים. דוד המלך עשה כל שיכל להסיר המכשול שנוצר וקרא לאוריה משדה הקרב עם עמון במטרה שיבוא לביתו ויגלה לכל עם הארץ שאינו חפץ בבת שבע ועל כן גירשה, תוכנית יועצי דוד המלך היתה שיגיע לביתו עם נכבדי המלך ועם הארץ יצטרך לבקש מבת שבע שתרחץ רגליו ובת שבע תצטרך לומר כי אינה רוצה לשוב להיות אשתו ועל כן אינה במעמד אישה היכולה לרחוץ את רגליו (בזמנו היה זה מנהג של כבוד), היה ברור למלך דוד שאוריה יסכים למהלך התקשורתי הזה שהרי כל יועצי המלך יודעים שבת שבע בהריון מדוד ולא ממנו (לא ניתן להסתיר הריון):
וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ ... וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאוּרִיָּה רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ וַיֵּצֵא אוּרִיָּה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת הַמֶּלֶךְ
אולם אוריה סירב לסור לביתו ונשאר בפתח בית המלך, אוריה טען בפני דוד כי איננו אדונו אלא יואב שר הצבא. וכן טען כי אינו רוצה חלק בענייני תקשורת אלא לחזור לשדה הקרב. אוריה השווה את מעמדו לדוד. טענתו היתה שדוד צריך להבין כי התוכנית מחבלת בתדמיתו כחייל בעיני עם הארץ גם אם בסוף יתגלה ששב מיד לשדה הקרב ולא התעכב בביתו היות ובת שבע הודיעה לעיני כולם שאינה רוצה בו:
הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות ואדני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים, ואני אבוא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי, חייך וחי נפשך אם אעשה את הדבר הזה
גם כאשר יועצי דוד מנסים לשכר את אוריה ולפגוע בתדמיתו כחייל, אין תוכנית יועצי אדוננו דוד מצליחה. אוריה אינו פונה אל ביתו ואינו משתף פעולה. חשוב לציין שיועצי דוד היו תלמידי חכמים "חבר אני לכל אשר יראוך ולשומרי פיקודיך".
התלמוד (מסכת שבת דף נ"ו ע"א) רואה בדברי אוריה כמורד במלכות בביטוי "אדני יואב" ולא "אדני דוד", כאומר יואב מתאים ממך להיות למלך על ישראל, ומצדיק בכך את האפשרות של דוד לדון את אוריה למיתה על פי סנהדרין.
דוד מחליט שלא לדון את אוריה באופן ישיר למוות אלא לתת לו למות כחייל גיבור מלחמה. בפקודה שכתב ליואב, שר צבאו, הורה לו לנטוש את אוריה בחזית הקרב, כדי להביא למותו. יואב בחר לסרב לפקודה של דוד והתוצאה היתה שנפלו רבים וגם אוריה בינהם.
וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו וְנִכָּה וָמֵת ... וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר וַיִּלָּחֲמוּ אֶת יוֹאָב וַיִּפֹּל מִן הָעָם מֵעַבְדֵי דָוִד וַיָּמָת גַּם אוּרִיָּה הַחִתִּי
לאחר אבל אוריה, דוד לוקח לאשה את בת שבע גם לעיני עם הארץ, היות ומלך איננו מנהיג רק תלמידי חכמים, ורוב העם הינם בבחינת עם הארץ ולא ניתן להשפיע ולבסס ממלכה בהתעלמות מדעתם. חטאו של דוד היה שאכל את בת שבע "פגה" דהיינו לפני הזמן והיה לו להמתין למותו הטבעי של אוריה או מותו על פי חכמי ישראל הסנהדרין ובכך היה מקדש שם שמים. הבורא סולח לחטאו של דוד הנובעת מרצונו של דוד לזרז הקמת בית מקדש וזו תלויה רק בבן מבת שבע היכול להקים את המקדש, ונותן לאדוננו דוד בן מבת שבע הוא שלמה המלך, החכם מכל אדם, שבנה את בית המקדש, וכל מלכי העולם באים ללמוד ולהתפעל מחכמתו ומעוצמתו בכל המישורים החומריים והרוחניים. זכותו של אדוננו דוד עמדה לבנו שלמה המלך, כשם ששימש אדוננו דוד אור לעם הארץ כך זכה בנו שלמה המלך בתקופתו לשמש אור לכל העמים.
חובה עלינו להבין כי יתכן ולא היינו בכלל קיימים היום אם דוד לא היה מלך על ישראל ולא היה מנחיל את הממלכה לשלמה. העמים מסביבנו היו רבים וחזקים מאיתנו. במלחמה האחרונה של שאול המלך נפלו בקרב עם פלישתים רבים מבחורי ישראל. לדוד המלך ולבניו שותפות אמיתית עם הבורא בקיומנו על האדמה.
