חתן בחור האט געשריבן: ↑דינסטאג מערץ 26, 2024 9:23 pm
ס׳דא מענטשן וואס ליידן צוזאם כל מיני יסורים זייער גאנצע לעבן, וואס אין אלגעמיין ווערט דאס גערופן שלעכטס. די מעקסט אויס דאס ווארט שלעכטס און די דרייסט עס אויס ס׳זאל גאר מיינען גוטס, ווייל די גלייבסט אז דורך איזה סיבה שיהיה, דורך רוחניות׳דיגע מושגים - וואס ביזט מודה אז די פארשטייסט אליינס נישט - איז עס למעשה גוטס.
בקיצור ער איז כולו טוב אבער מ׳קען עס נישט פארשטיין, און ער טוט נאר גוטס נאר מ׳קען עס נישט עקספעריענסן (ווייל ס׳קוקט אויס ווי א שטראף זאגסטו). אויב אזוי וואס האט די באשעפער׳ס גוטס איינגעלייגט מיט א מענטש דא פון די וועלט? ווי אזוי איז עס שייך אפילו צו די גשמיות׳דיגע וועלט?
והיה כאשר שש ה׳ עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש ה׳ עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם. אוי ווי גוט.
איך האב נישט פארשטאנען דיין שאלה.
און בנוגע די פסוק וואס דו ברענגסט נאך, איז כדאי צו מבאר זיין די פשט פונעם פסוק ווי געהעריג, קוק דא
קוק דא ► הצג ספוילר
בפרשת הקללות שה' יביא על ישראל, נאמר (דברים כח סג): "והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם, כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם; ונסחתם מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה". מכאן ניתן לכאורה להסיק, שה' שמח כאשר הוא מעניש את הרשעים.
אולם, מפסוקים אחרים נראה שההיפך הוא הנכון, למשל יחזקאל יח כג: "החפץ אחפץ מות רשע נאם ד' ה'?! הלוא בשובו מדרכיו וחיה!", כלומר, ה' מעדיף שהרשע יחזור בתשובה מאשר שימות, מכאן שה' אינו שמח שהוא נאלץ להמית את הרשע!
כך נאמר גם במשנה: " "בזמן שאדם מצטער, שכינה מה הלשון אומרת, כביכול? "קלני מראשי, קלני מזרועי". אם כן המקום מצטער על דמם של רשעים שנשפך, קל וחמר על דמם של צדיקים" " (רבי מאיר, משנה סנהדרין ו ה ; ראו גם תפילה כמלחמה ) !
חז"ל השיבו לשאלה זו: " "הוא אינו שש אבל אחרים משיש . ודיקא נמי, דכתיב כן ישיש ולא כתיב ישוש" " (רבי אלעזר, תלמוד בבלי, מגילה י: וגם סנהדרין לט:) , וגם לתשובה זו ישנם כמה פירושים:
1. ה' אינו שמח בעצמו במפלתם של רשעים, אבל הוא מצוה על אחרים לשמוח.
אולם, בתורה נאמר בפירוש שצריך ללכת בדרכי ה' - והלכת בדרכיו ; חז"ל גם אמרו "עשה רצונך כרצונו"; ואם ה' אינו רוצה במיתתם של רשעים, וודאי שגם אנחנו איננו צריכים לרצות בכך; מדוע ה' מצווה על אחרים לעשות ההיפך ממה שהוא עצמו עושה?
ועוד: כל נביאי ישראל התאבלו על הפורענויות שבאו על עם ישראל (ראו למשל ירמיהו ח-ט), למרות שבני ישראל באותו זמן היו רשעים, והקללות שבדברים כח התקיימו בהן; מכאן, שגם הנביאים לא למדו מהפסוק "כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם", שיש מצוה לשמוח במפלתם של רשעים (למרות שהפסוק מדבר דווקא על בני ישראל)!
2. ה' אינו שמח בעצמו ואינו מצוה על אחרים לשמוח במפלתם של רשעים. המעלה הגבוהה ביותר היא ללכת בדרכיו של ה' ולא לשמוח; אולם, מבחינה נפשית, מאד קשה לאדם שסבל מרשעותו של הרשע, שלא לשמוח באבדנו, ולכן ה' מתיר לו (ולא מצוה עליו) לשמוח. ע"פ הרב מנחם פרומן , ודומה לזה פרופ' שלום רוזנברג , יוסי גליס , הרב אביעד שטטמן ) .
אולם, פירוש זה אינו מתאים לפשוטו של הפסוק, שנמצא בפרשת הקללות; שם לא מסופר על אף אדם שסובל מרשעותם של בני ישראל באותו זמן, ובכל זאת נאמר "כן ישיש".
3. ה' אינו שמח בעצמו, וגם בני ישראל צריכים ללכת בדרכי ה' ולא לשמוח במפלתם של הרשעים, והפסוק בספר דברים מכוון לגויים, שאינם צריכים ללכת בדרכי ה': " "וכשנתחייבו כליה בימי המן - היו אויביהם שמחים להם" " (רש"י שם) ; אחת הקללות שיבואו על בני ישראל אם יחטאו היא, שה' יצוה על הגויים לשמוח לאידם, וזה יכאיב להם מבחינה נפשית לא פחות מהצרות החומריות.
אולם, במכילתא על מכת בכורות נאמר, שבכורות השבויים המצריים מתו, כי הם שמחו בסבלם של ישראל המשועבדים במצרים (ראו במאמרו של נפתלי קראוס ) . כלומר, ה' אינו מרשה לגויים לשמוח לאידם של ישראל, גם לא כעונש לישראל!
אפשר לפרש, שזה היה במצרים, כאשר בני ישראל היו עבדים חסרי-אונים ועדיין לא קיבלו את התורה, ולכן היה אסור לשמוח בצרתם; אך לאחר מתן תורה, כשבני ישראל חוטאים במזיד מתוך בחירה חופשית מלאה, ה' מתיר ואף מצוה על הגויים לשמוח בצרתם.
4. ה' אינו שמח בעצמו, אינו מצוה ואינו מתיר לאחרים לשמוח במפלתם של רשעים; הפסוק בספר דברים בא רק לתאר את עוצמת הקללות שה' יביא על עם ישראל, והוא אומר שהקללות יהיו כה קשות, עד שהן יגרמו לגויים לשמוח לאידם של ישראל. לענ"ד, זוהי כוונתו של ר' אלעזר " "הוא אינו שש אבל אחרים משיש" " - ה' אינו שמח כשהוא נאלץ להעניש את החוטאים, ובכל-זאת הוא עושה זאת כי זה "הרע במיעוטו", וכתוצאה מכך יש גויים ששמחים (ואותם גויים הם חוטאים וייענשו על שמחה זו, כמו שנאמר בספר משלי ).
5. אפשר גם לפרש, הכוונה בפסוק "כן ישיש" אינה לשמחה חומרית אלא לשמחה רוחנית. אחת המטרות של הקללות בספר דברים היא, שהגויים יראו שה' מקיים את דבריו ומעניש את הרשעים, כמו שכתוב (דברים כט כג): "ואמרו כל הגוים: על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, מה חרי האף הגדול הזה? ואמרו: על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבתם אשר כרת עמם בהוציאו אתם מארץ מצרים". ייתכן שה' מתיר, ואולי אף מצווה, שהגויים ישמחו, לא שמחה חומרית על כך שבני-ישראל סובלים והגויים יכולים להתעלל בהם ח"ו (כמו הבכורות במצרים), אלא שמחה רוחנית על כך שה' התגלה בעולם, קיים את בריתו והעניש את הרשעים (ראו מתי צדיקים שמחים ). שמחה זו, כמובן, לא שייכת אצל ה'; ה' היה מעדיף להתגלות בעולם בצורה נעימה יותר; אבל עבור בני-אדם, כל התגלות של ה' היא סיבה לשמחה, גם אם היא כואבת.
6. עד כאן פירשנו את הפסוק על-פי האבחנה של רבי אלעזר " "הוא לא שש , אבל אחרים משיש" ". אך אפשר גם לפרש את הפסוק על-פי האבחנה של מלבי"ם, בין "שש" לבין "שמח": ע"פ מלבי"ם, המושג ששון מציין רק את הפעולות החיצוניות שעושים כדי להראות על שמחה, כגון - ריקוד, שירה וכו'; הפסוק "כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם" משמעו שה' יאביד אותנו במהירות, כאדם שרוקד במסיבה. הפסוק (כמו כל פרשת הקללות) אינו בא ללמדנו מה ה' רוצה ובמה הוא שמח; כל מטרת הפרשה היא לאיים עלינו, שאם לא נקיים את התורה יבואו עלינו צרות נוראיות במהירות רבה, והפסוק "כן ישיש ה' עליכם..." מדגיש את חומרת האיום.
און אז מ'רעדט שוין, ס'איז מיר בייגעפאלן, טאקע פון דעם פסוק, א ראיה אויף מיינע ווערטער.
"והיה כאשר ישיש וכו' להטיב אתכם וכו', כן ישיש וכו' להאביד אתכם" - פונקט ווי דער אייבירשטער פריידט זיך צו טוהן גוט'ס מיטן מענטש, ווייל ער איז דאך א שטיק טוב, די זעלבע פריידט ער זיך ווען ער דארף ליידער משום סיבה מאכן פארלירן א מענטש, ווייל דאס איז אויך טוב...
