די רלב"ג פאר זיך פארלאנגט א לענגערע אפהאנדלונג, מער ווייניגער איז ער אנגענומען אלס איינע פון די ראשונים, און די צייט וואס עס איז קלאר אז היינט, און אפילו פאר 400 יאר צוריק וואלט ער פארשריגען געווארען אלס אן אפיקורס, צווישען דעם רלב"ג און שפינוזה איז דא ממש א חוט השערה, וואס דער רלב"ג האט זיך געהיטן נישט אריבערצוגיין (לכאורה נאר אין שרייבען, און פילוזופיה זעהט אויס שטייט ער אייניג מיט שפינוזה, עס איז נאר די פאר נקודות אין וואס ער וויל נישט אריינגיין), דער רלב"ג שרייבט קלאר אז די באשעפער ווייסט נישט אלעס, וויל עס נעמט דאך צו די בחירה, די תורה אזי נישט קיין יצירה אלקות, ער גלייבט נישט אין השגחה פרטית,וכו' וכו', אבער כמובן, רעדט מען כמעט נישט דערוועגן, ועוד חזון למועד איך האף נאך זיך מעמיק צו זיין עד הסוף בתורתו ומשנתו פונעם רלב"ג און עס ארויסגעבען לאור עולם, פאר ווער עס זוכט, די יסודות זיינע קען מען גאנץ גרינג זעהן און זיין ספר, און וויקיפידיע באשרייבט עס גאנץ גוט.
מלחמות השם מאמר ששי, פרק שנים עשר שרייבט ער ביאור אינעם ענין פון שמש בגבעון דום, אז יהושע האט אפגעשטעלט דעם זון, אזעס איז נאר א דימין
הא לך כל הקטע בשלימות: והנה מופת יהושע היה שהוא אמר שתשלם נקמת גוי אויביו בזה הזמן הקצר אשר לא תורגש בו לשמש ירידה בהיותו בחצי השמים, וזהו אמרו וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר ויעמוד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כיום תמים. ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם לישראל. רוצה בזה שלא הורגש השמש יוצא מכנגד גבעון לעיני ישראל, ולא יצא הירח מכנגד עמק אילון עד שנשלמה נקמת גוי אויביו. ואחר כן ביאר הסבה בזה, כדי שלא יחשוב חושב שנתבטלה תנועת השמש, ואמר כי השמש היה בחצי השמים, והיה זה סבה שלא מהר לרדת, כמו שימצא זה הענין בכל יום כשהוא בתמימותו ושלמותו שלא ימהר אז השמש לרדת, ולזה אמר שלא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו שישמע השם לקול איש לעשות תכף דבר גדול כזה בזה השעור המעטי מן הזמן, ואמנם היה זה כן רוצה לומר שתשלם זאת הנקמה בזה הזמן המעטי, כי ה' נלחם לישראל. ואולם בירח לא נתן סבה איך יתכן שתעמוד כנגד עמק אילון כל הזמן הזה, לפי שעמק אילון היה לפי מה שאחשוב יותר רחב מגבעון, ולזה יתרן שתעמוד הירח שם זמן מורגש מה. ומה שיוסיף גלוי ושלמות על מה שבארנו מזה הענין הוא מה שנזכר בתורה מההבדל בין מופתי משה רבינו עליו השלום למופת זולתו, ואם היה מופת יהושע על זה האופן שישתנה בו נמוס תנועת הגרמים השמימיים, היה יותר נפלא לאין שעור זה המופת ממופתי משה רבינו, וזה מבואר מאד. ומפני שהוקשה זה הענין לקצת רבותינו זכרונם לברכה, להיותם מבינים מזה הענין שישתנה בו תנועת הגרמים השמימיים, הסכימו שכבר נעשה זה המופת על יד משה רבינו, אלא שהוא מבואר שאם היה הענין כן, לא השמיטה התורה זכרו, עם היות קטבה אשר עליה תסוב האמנת המופתים. וכבר יתבאר לך עוד שזה המופת לא היה שתתבטל תנועת השמש והירח, כמו שזכרנו, לפי שהוא מן השקר שיתחדש מופת מהמופתים לבטלה לפי מה שהתבאר מענינם, וזה שעמידת השמש אם היתה אז, לא נמצא ממנה תועלת לא לישראל ולא לזולתם, וזה שישראל היו מאמינים בנבואה בעת ההיא, ולא מצאנו שהשתדלה אומה מהאומות האחרות לשוב לשם יתברך בעבור זה המופת, ולא הישירם בזה שום נביא מפני זה המופת, כאלו תאמר שיאמר להם שיאמינו בשם יתברך ויכנעו לעבודתו, כי הוא אדון לכל הנמצאות, והמופת על זה שכבר יבטל השם יתברך תנועת השמש, שאם היה הענין כן, היה נזכר זה הענין בספור זה המופת. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שאי אפשר שנאמר שיפין דהיה זה המופת מתחדש בגרמים השמימיים, ואולם היה המופת נצוח ישראל אויביו בזה הזמן המעטי, כמו שבארנו, והנה התועלת שהגיעה לישראל מזה הענין מבואר מאד.
קען מיר איינער זאגן וואס די ספר איז?
(איך מיין קיינער דארף נישט מורא האבן צו ליינען זיינע זאכן, עס איז פלעין הוילע שטיסעם, עס קאסט נאר א לאך)
