ברזלי הגלעדי האט געשריבן:ברזלי הגלעדי האט געשריבן:לעיקוואד האט געשריבן:מה שכתבתי הוא מסקנתי מתוך עיוני בנושא , ואני לא מכיר כמעט שום מקור שאומר שמי שמסופק הוא אפיקורס, אדרבה, אני מכיר רק מקורות שאומרים להיפך בפירוש. (כמדו' שציינתי כבר לאגרות הראי"ה שכ"כ בפשיטות שכל מה שדיברו אודות אפיקורס הוא רק בוודאות, וכן מורה פשטות הלשונות בכל מקום).
פשוט ומוכרח כמו שתירצת, בשני התירוצים. שהרי נח לא היה מסופק אם יש אלקים, הוא היה נביא, ה' דיבר איתו, אלא ברור שקטני אמנה היינו שלא היה מוחלט אצלו להתמסר על סמך דבר ה'.וזה בדיוק מה שאמרתי.
וכמו"כ פשוט שקטני אמנה אינו שווה לכופר בשום אופן, ורז"ל מדברים על צדיקים שהם מקטני אמנה. הרי שהם צדיקים, אלא שחסר להם באמונה, כלומא שלא נותנים אימון מוחלט בדבר ה'. ופשוט שאינם כופרים.
(אגב, מוסכם ופשוט שתיבת אמונה בלשון התורה ורז"ל אין הכוונה כלל למה שנקרא אצלנו אמונה כמו ה"אני מאמין", אלא יותר מה שאנו קוראים בד"כ בטחון, או אימון. חיפוש פשוט של המילה אמונה בתוכנות החיפוש ברז"ל יביע מיד את המסקנה הזאת בלי שום ספק).
ועוד ראיה חזקה ופשוטה ביותר, שאילו כל המסופק הוא אפיקורס, לא שבקת חיי לכל בריה, ולא הנחת בן ובת לאברהם אבינו שירשו את העולם הבא.
מעיינן באיזו אגרת הראיה דן בזה
נכון שנח האמין בה׳ וקשה להבין איך נביא ה מסתפק באמיתות דברו ומטעם זה הישג הרמבן על רשי בביאור והאמן בה ויחשבה לו צדקה ואולי הביאור אם מתאמת יותר כשרואה ממחישי אזי נקרא מקטני אמונה
לסכם הצדק אתך שנח אכן האמין בה ויהיה מקטני אמונה לעניין נבואה אבל לדעתי לגבי אמונה בה אין דבר כזה או שאתה מאמין או שלא וחזל קוראים אותך כופר
אדרבה אם יש לך מאמרי חזל מוכחים בבקשה לצטט
לגבי ראייתך האחרונה הרי דברי הרבם( כמדומה בשמנה פרקים שכל העולם נברא או כדאי הוא בשביל הצדיק שחי פעם בכמה דורות ומבואר מזה שקשיא מעיקרא ליתא
א-
אגרות הראי"ה חלק א' סי' כ' האט געשריבן: ולענין דינא. דע, שאע"פ שאיסור גמור וחולי רע הוא, אפי' מי שמסתפק
ומהרהר על דברי האמונה השלמה, מ"מ לא מצינו שדנו חז"ל דין אפיקורוס, כ"א
על הכופר, דהיינו המחליט ההיפך. וההחלטה של ההיפך א"א שתמצא כלל בישראל
ביו שום אדם שלא יהי' רשע גמור ומשקר במזיד. כי הרשעה היותר גדולה לא
תוכל כ"א להטיל דופי של ספק לחלושי הדעות, וכיון שכן מי שמעיז פנים לאמר
שהוא כופר בבירור, הרי הוא רשע מוחלט, שבצדק היה ראוי לדונו בכל הדינים
המפורשים, ואין כאן טענת לבו אונסו כלל. ואם היתה הכפירה שבדורנו בעלת
אמת, היתה תמיד טוענת טענת ספק, והיו מבררים לה בנקל ספקותיה, אבל היא משקרת
בזדון, וטוענת טענת ודאי , בשעה שאפילו ליותר חלושים בדעת א"א כלל שתבא
כ"א למדת ספק, והרי היא עסוקה ברשע של רדיפה בעזות מצח, ע"כ היא חייבת
כל הדינים, שבידי אדם ובידי שמים, לפי הערך של המכשלה שהיא עושה. ופרטי
הדברים מובן שצריכים אריכות גדולה של ספרים רבים לבאר. ודבר זה ברור,
שמי שבא לידיעה איך שכל המינות, ביחש לישראל, איננה כ"א טענה של ספק
גרועה, המתלקטת מחסרון ידיעה וחסרון רגש ומעוט מוסר, מיד הוא נעשה שלם
באמונה ויראת ד' באמת' וכל מה שיהי' יותר דבק בת"ח, דורשי אלהים באמת,
כן יתעלה מעלה מעלה, להיות ממולא באמונה של חסן חכמת ודעת. "כל כלי יוצר
עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי, זאת נחלת עבדי ד' וצדקתם
מאתי אמר ד'".
ב- גם רש"י וגם הרמב"ן בענין והאמין בה' שניהם לא מפרשים על גלייבען אלא על טראסטען, והשאלה רק אם אברהם היה בטוח שיהיה לו בן גם נגד הטבע או לא. ושניהם לא מפרשים את זה על אמונתו בקיום ה' שהוא מה שאתה קורא לה אמונה תמיד. גם בפסוק הזה המפרש הראשון לפרשו על אמונה בקיום האל הוא פאולוס.
ג- מה זה או שאתה מאמין או שלא? וכי אין דרגות רבות ביניהם?
ד- להגיד שכל העולם נברא עבור איש חכם וטוב אחד נו נו (אע"פ שגם זה די תמוה ונסתר ממקורות אחרים ברמב"ם עצמו), אבל להגיד שכל העולם נברא עבור איש אחד שהוא טיפש מספיק לחשוב שאפשר שיהיה אמונה מוחלטת וודאית בלי שום צד ספק ופקפוק, וכל השאר הם כופרים ואין להם חלק לעוה"ב,
כולל הרמב"ם עצמו. הוא כבר לעמוד על הראש לגמרי.
פ
ה- גם אם החזו"א אמר שמי שמפקפק במאמר רזל אחד מנסך יין, הרי שהוא חולק על
כל הראשונים בזה, ולית דאשגח ביה. ויש במאמר הזה שני בעיות: א', שאין כזה הלכה שהכופר בדרז"ל מנסך יין. יש אולי שו"ת רשב"א כזה והחזו"א עצמו בספרו ביו"ד מסיק שאין הלכה כמותו. ובכלל בספרו בכמה מקומות מקיל מאד בדין הכופרים וכו', (עי' יו"ד סי' ב' וסי' ס"ב), וכנראה שלחריפות לשונותיו באגרותיו יש כוונה אחרת מאשר הלכה לאמיתתה כפשוטה (ועי' מ"ש באשכול על המשנ"ב והן הן הדברים).
