ריכטיג האט געשריבן:די שטיקל וואס באדערט מיר די מערסטע פון הרב קוק איז וואו ער רעדט וועגן דעם נוצרי, מילא זאגן אז עס זענען דא העכערע ענינים דערין; שורש נשמה גאר הויעך וכדו' דאס זעהט מען שוין אין פריערדיקע אויך, אבער הרב קוק גייט אזוי ווייט אז ער איז מרמז אז מען וואלט ווען געקענט דן זיין די סנהדרין וויאזוי זיי האבן איהם באהאנדלט (אגרות ראיה ח"א 47-48), איז דאס נישט כפירה באמונת חכמים? אדער לכה"פ א זקן ממרא?
ניין, מותר לבית דין שבדור הזה להתווכח עם בית דין שבדור שקודם לו, ואין זה זקן ממרא כל שכן שאינו כפירה. בוודאי יכול ת"ח היום לבא ולומר שלא נראה לו איך שפסקו סנהדרין אפילו של יהושע בן נון בכל נושא, רק שלענין הלכה אי אפשר לפסוק אחרת כי קבלנו על עצמנו חתימת התלמוד, אבל בעצם הענין, בוודאי ניתן להתווכח. (איך גיי נשט אריין דא אין דער עצם זאך צו עס איז גערעכט צו נישט, נאר באופן עקרוני צו זיך דינגען אדער פרעגן א קשיא אויף א פסק פון סנהדרין איז כפירה וכו',). חז"ל און די ראשונים זענען פיל מיט בקורת אויף חטאי וחסרונות הקודמים להם, אפילו די אבות און משה רבינו, און זיי אליינס זענען נישט פטור פון דער זעלבער סארט בקורת.
אמר ונבנתה: אל עבר החלון נשקפתי ונתתי אל לבי כי שבת האדם ממנו, חומר וגשם – ורוח אין, בחנתיו, והנה הוא תולדת מקריו – כאשר ילך המקרה כך יתעצב לבו ודמותו, לרגעים אבחננו, כאשר יאמר החכם כי אין הוויית רגע מול רגע נוצרת כי אם בהתחדש מקריו, ואל מי יקר המקרה?
ונבנתה העיר האט געשריבן:וואו זעהסטו דעם רמב"ם רעדן פון זיינע פאזיטיווע מעסעדשעס?
יד החזקה הלכות מלכים פי"א הי"א
אין פי"א איז נישט דא קיין הי"א, דו האסט אודאי געמיינט ה"ד, דער רמב"ם רעדט אבער נישט פון זיינע פאזיטיווע מעסעדשעס.
דו האסט א צענזורנירטער רמב"ם וואו עס איז פארמעקט (און דער אמת איז אז עס איז דא שינויי נוסחאות אין דעם פרק, קען זיין אז אין געוויסע דרוקן איז עס נישט הי"א). דא האסטו דעם לשון בשלימות: יא - אבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו--אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג,ט).
ונבנתה העיר האט געשריבן:וואו זעהסטו דעם רמב"ם רעדן פון זיינע פאזיטיווע מעסעדשעס?
יד החזקה הלכות מלכים פי"א הי"א
אין פי"א איז נישט דא קיין הי"א, דו האסט אודאי געמיינט ה"ד, דער רמב"ם רעדט אבער נישט פון זיינע פאזיטיווע מעסעדשעס.
דו האסט א צענזורנירטער רמב"ם וואו עס איז פארמעקט (און דער אמת איז אז עס איז דא שינויי נוסחאות אין דעם פרק, קען זיין אז אין געוויסע דרוקן איז עס נישט הי"א). דא האסטו דעם לשון בשלימות: יא - אבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו--אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג,ט).
איך האב געזעהן דעם רמב"ם, מ'דארף אבער קוקן פארדעם און נאכדעם, וז"ל:
אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח, ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל, שנאמר, ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו, וכי יש מכשול גדול מזה שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן, וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.
אבל מחשבות בורא עולם אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו, וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא לישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר, כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה', ולעבדו שכם אחד.
כיצד, כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב, והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה, אלו אומרים מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות, ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח וגילה נסתריהם.
וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום וינשא, מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
אמר ונבנתה: אל עבר החלון נשקפתי ונתתי אל לבי כי שבת האדם ממנו, חומר וגשם – ורוח אין, בחנתיו, והנה הוא תולדת מקריו – כאשר ילך המקרה כך יתעצב לבו ודמותו, לרגעים אבחננו, כאשר יאמר החכם כי אין הוויית רגע מול רגע נוצרת כי אם בהתחדש מקריו, ואל מי יקר המקרה?
ונבנתה העיר האט געשריבן:איך האב געזעהן דעם רמב"ם, מ'דארף אבער קוקן פארדעם און נאכדעם, וז"ל:
אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח, ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל, שנאמר, ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו, וכי יש מכשול גדול מזה שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן, וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.
אבל מחשבות בורא עולם אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו, וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא לישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר, כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה', ולעבדו שכם אחד.
כיצד, כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב, והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה, אלו אומרים מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות, ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח וגילה נסתריהם.
וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום וינשא, מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
ריכטיג,קיינער זאגט נישט אז נוצרות איז אמת אדער האט געברענגט פאזאטייווע מעסעדזשעס פאר אונז, די פאזאטיווקייט באשטייט בלויז פאר די אומות העולם וועלעכע האבן ביז דאן געגלייבט אין עבו"ז אין אויב משיח קומט דאן וואלט ער געהאט א שווערע ארבעט זיי אויפצוקלערן צו גלייבן אין דער איינער גאט, משא"כ די אמונות הנוצרים והישמעאלים גלייבן אין מאנאטעאיזם -כאטשיג די נוצרים גלייבן נישט אזוי ריכטיג און דאס איז וואס די רמב"ם שרייבט "ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'"- וועט משיח האבן א גרינגערע פעלד אדאנק דעם. הרב קוק רעדט פון אן אנדערע נקודה גראדע.
לכבוד פורים אביא על גדולתו של הרב קוק מתוך שמחת פורים. הדברים מופיעים בתגובות של מעשים והנהגות מהרב קוק בחלק על גאונותו, ואביאם בתגובה זו לכבוד פורים הקרב ובא:
ביפו, כמו בירושלים בהמשך, רבתה השמחה בפורים בבית הרב קוק. חסידי ברסלב שגם במשך כל השנה מצאו בבית הרב יחס חם, היו בהאי יומא רישי חדוותא. ר' מאיר אנשין ז"ל (שמדי יום ביומו, במשך שעה ארוכה היה לומד קבלה עם מרן הראי"ה) יחד עם חבריו היו רוקדים על השולחן, ולקול השירה והצהלה נמשכו רבים והגיעו לבית הרב. בין ניגון לניגון ובין ריקוד וריקוד, דרש הרב בפני הבאים מעניינו של יום, וכל פעם הפסיק ושתה 'לחיים', ושוב המשיך. כל שאלה וכל הערה זכתה מיד לתשובה מהירה, ולא עוד אלא שנמצא מיד הקשר לשמחת פורים ולכל פרשת גדולת היום. והנה נכנס ובא אחד מיוחד מיקירי יפו, בעל בית סוחר אמיד ורב פעלים, בעל טובה ובעל צדקה, הלא הוא רבי משה בצלאל טודרוסוביץ ז"ל, מייסד המוסד החינוכי "שערי תורה", אשר היה מראשי היוזמים להעלאת הרב מבויסק ליפו. ר' משה בצלאל סיים את סעודת פורים בביתו, ועתה הגיע אל שולחנו של הרב אשר עליו גאוותו. ומכיוון שר' משה בצלאל היה מבוסם במקצת, הרשה לעצמו לפנות אל הרב בנוסח פורימי, ולבקש מהרב להגיד דברי תורה על פסוק שלכאורה לא ניתן לומר שם כלום. וכך עמד רמ"ב וקרא: רבי, יאמר נא לנו תורה על הפסוק "ואחות לוטן תמנע"! [בראשית לו, כב]. ידע רמ"ב שרב כוחו של הרב, ולא פחד כלל שמא יגרום חלישות דעת כלשהי, אלא שהיה סקרן לראות מה יהיה כאן, איך יפליא הרב לעשות בפסוק כזה? והנה זקף הרב עיניו ונעץ מבטו בקורא ואמר בחיוך רחב: ר' משה בצלאל, הלא פסוק זה כל כולו שייך לפורים, וממנו כל העניין מתחיל! תמה רמ"ב ושאל: הא כיצד? אפוא יש כאן רמז כלשהו לפורים? חזר הרב והשיב: הלא גמרא מפורשת היא במסכת סנהדרין [צט:] שבאה תמנע לידבק בבית אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו, אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו, ולא תהא גבירה לאומה אחרת. וממשיכה שם הגמרא להסביר שעל חטא שריחקוה מתחת כנפי השכינה "נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל", שהיא היתה אמו של עמלק, סב סבו של המן האגגי צורר היהודים. ונעוצה אפוא האתחלתא של גזירת המן בזה שלא גיירו את סבתו, את אחות לוטן תמנע, והיה אחר כך התיקון של החטא הקדמון הזה, בימי מרדכי ואסתר ב"ורבים מעמי הארץ מתיהדים", שקבלו גרים מאנשי פרס ומדי והכניסו אותם תחת כנפי השכינה. וכאן התחיל הרב מרחיב את הדיבור על קירוב ועל ריחוק, על אברהם אבינו שמצד אחד נאמר בו ובשרה "ואת הנפש אשר עשו בחרן" [בראשית י"ב, ה], ומצד שני אומר ר' יוחנן שחטא אברהם אבינו בזה שויתר על הנפש של אנשי מלך סדום, שהחזירם ולא גיירם [נדרים לב.] וכו' וכו'. עלה הרב הרים וירד בקעות, ונמשכו דבריו שעתים רצופות באגדה והלכה, כורך יחד זוהר ורמב"ם, ראשונים ואחרונים, והכל מבריק בחריפות ומתרחב בבקיאות, וכל היושבים ליד השולחן והמצטופפים סביבו משתאים למראה השפע הגדול הזה, המעין הנובע, המתגבר והולך, המתגבר ושוטף, וכשסוף סוף גמר הרב, קפץ ר' משה בצלאל ממקומו, תפס את הרב וחיבק אותו ופרץ בקריאה: "רבי, איך האב אייך ליעב!"=רבי, אני אוהב אותך! ('מועדי הראי"ה' עמ' רמ"ח, 'ספר מירון' עמ' 415)
באחת השנים אמר ר' שלמה זלמן אויירבך לתלמידיו לפני פורים: "בואו ואספר לכם מה זה היה שמחת פורים אמיתית!" וסיפר להם ר' שלמה שבצעירותו הלך פעם עם אביו (הגרחי"ל אוירבך, ראש ישיבת המקובלים 'שער השמים') בליל פורים לביתו של הרב קוק, וכל הבית היה מלא באנשים שבאו לחגוג עם הרב, ולשמוע מדברי תורתו. והנה, הרב קוק ישב במרכז, וסביבו כמה וכמה רבנים מרבני ירושלים וצדיקיה, אנשים של צורה, וכן ישבו שם גם כל מיני עסקנים (למרות שכשהרב קוק דיבר בלימוד, ניכרת הייתה המבוכה על פניהם, באשר הם – שלא זכו לחינוך ישיבתי – לא ממש הבינו את דבריו). וכל אחד מאותם תלמידי חכמים שהיו שם הקשה קושיא, כל אחד ממקום אחר בש"ס בבלי וירושלמי, ואז הרב קוק בגאונותו הרבה אמר פלפול אחד שחיבר וקישר בין כל המקורות שהוזכרו. וסיים ר' שלמה זלמן ואמר לתלמידיו: "זה היה שמחת פורים!"
סיפר הרב ש' קליין שליט"א: 'כידוע, מרן הרב קוק היה איש קדוש מאוד. פניו היו מאירות בקדושה, וממש יכלו להרגיש את זה כשעמדו לצידו. אני זכיתי לשמוע עליו סיפורים מופלאים מבני משפחתי שלמדו אצלו. אבי זצ"ל זכה ללמוד אצל הרב קוק במשך שנה, וגם דודי הרב שמעון קליין היה במשך חמישים שנה מזכיר ישיבת 'מרכז הרב'. הם סיפרו לי את הסיפור הבא: בשנים שכיהן הרב קוק כרבה של ירושלים, היו מגיעים בפורים כל הרבנים מרחבי הארץ להביא משלוח מנות לרב קוק ולדבר אתו. להם הרי היה פורים ביום י"ד, אז ביום ט"ו הם היו עולים ירושלימה אל הרב קוק. בפורים של אחת השנים, הגיעו אל הרב קוק כשלושים רבנים גדולים וגאונים מרחבי הארץ: מעפולה, מראש פינה ועוד מקומות. ובשלב מסוים התיישבו לסעודת פורים עם הרב קוק. הרב קוק ישב בראש השולחן, הסעודה הייתה נראית כמו טיש. ואז הרב קוק אמר: הנה, כל רב שיושב פה בסעודה, יגיד לנו את הסוגיה בה הוא עוסק באותם ימים, בהלכה, בגמרא או בקשר למצוות התלויות בארץ, ויעלה בפנינו איזושהי קושיא חמורה שעלתה לו בלימודו ובה הוא מעיין בימים אלו. ואכן כך היה: כל תלמיד חכם העלה קושיא בה הוא מתקשה מאוד, מתוך הסוגיה אותה הוא לומד באותם ימים, וכשסיים, התפלפלו כל אותם שלושים תלמידי חכמים גאונים בדברי הגמרא וההלכה, וניסו לענות לו כפי יכולתם. אך הם לא הצליחו. כך עברו אחד אחד, וכל שלושים הרבנים שהיו שם הציגו את קושיותיהם הגדולות. ואז, לאחר שהשתתקו שלושים הרבנים, לקח הרב קוק בקבוק יין, ומזג לכוסו. הוא שתה כוס אחת של יין, ואחריה עוד אחת, ואז עשה פלפול עצום בש"ס שמתוכו התחדש לו עקרון גאוני חדש. לאחר מכן הוא פנה לכל שלושים הרבנים, והראה להם איך על פי השיטה החדשה שיצר בפלפולו, תורצו להפליא כל הקושיות שלהם, אחת אחרי השנייה. כשהתפרסם הסיפור הזה בירושלים, היו אומרים שמכאן ניכרת הגאונות המופלאה והמיוחדת של הרב קוק: איך הוא הצליח לתרץ בבת אחת את כל הקושיות, על-פי עקרון גאוני שחידש על המקום, בעוד שגאונים גדולים אחרים שהיו שם לא הצליחו לתרץ בכלל את אותן הקושיות. שהכינו היטב, ולתדהמתם היה הרב בקי בכל השיטות כאילו למדן ממש עכשיו ('ליקוטי הראי"ה' א', עמ' 53).
ריכטיג האט געשריבן:ולסיום, איך האב געהערט פון א נאנטער מקורב צו הרב הוטנער (א תלמיד פון הרב קוק וואס האט אין די שפעטערע יארן זיך אויפגעהערט צו אידענטיפיצירן מיט איהם) אז "הרב קוק איז געווען זייער גרויס און האט געוואוסט וואס טוט זיך אין אלע עולמות, אויסער אויף דעם עולם", ודפח"ח. מ'קען צושטעלן צו דעם וואס ר' הלל צייטלין ברענגט אז ער האט געפרעגט הרב זאננפעלד בנוגע וואס הרב קוק טענה'ט וועגן די פנימיות פון די חלוצים, האט הרב זאננפעלד געענטפערט אז ער לאזט דאס פאר'ן אייבערשטען, אבער אויף די וועלט קען מען זיך נישט רעכענען מיט דעם, און מען פסק'נט לויט די מעשים.
די צוויי מאמרים סומירן הרב קוק'ס פראבלעם -- וואס איז אויך זיין גדלות. ער איז געשטאנען מיט ביידע פיס אין אנדערע וועלטן.
דאס וואס זיינע ווערטער האבן געמוזט פארענטפערט ווערן האט מסתמא מער צוטאן מיט'ן אופן ווי זיי זענען אויפגענומען געווארן און דעם מצב וואס מען האט פון זיי געמאכט. ס'איז דען אפילו א הוה אמינא צי הרב קוק האט געהאלטן אז אויף דער וועלט דא דארף מען זיין פשוט ערליך און זיך פירן לויט'ן שלחן ערוך? (פארוואס האט ער נישט אוועקגעווארפן זיין ספאדיק און זיך ארויסגעלאזט שפילן בעיסבאל מיט'ן נזיר?)
ריכטיג האט געשריבן:ולסיום, איך האב געהערט פון א נאנטער מקורב צו הרב הוטנער (א תלמיד פון הרב קוק וואס האט אין די שפעטערע יארן זיך אויפגעהערט צו אידענטיפיצירן מיט איהם) אז "הרב קוק איז געווען זייער גרויס און האט געוואוסט וואס טוט זיך אין אלע עולמות, אויסער אויף דעם עולם", ודפח"ח. מ'קען צושטעלן צו דעם וואס ר' הלל צייטלין ברענגט אז ער האט געפרעגט הרב זאננפעלד בנוגע וואס הרב קוק טענה'ט וועגן די פנימיות פון די חלוצים, האט הרב זאננפעלד געענטפערט אז ער לאזט דאס פאר'ן אייבערשטען, אבער אויף די וועלט קען מען זיך נישט רעכענען מיט דעם, און מען פסק'נט לויט די מעשים.
די צוויי מאמרים סומירן הרב קוק'ס פראבלעם -- וואס איז אויך זיין גדלות. ער איז געשטאנען מיט ביידע פיס אין אנדערע וועלטן.
דאס וואס זיינע ווערטער האבן געמוזט פארענטפערט ווערן האט מסתמא מער צוטאן מיט'ן אופן ווי זיי זענען אויפגענומען געווארן און דעם מצב וואס מען האט פון זיי געמאכט. ס'איז דען אפילו א הוה אמינא צי הרב קוק האט געהאלטן אז אויף דער וועלט דא דארף מען זיין פשוט ערליך און זיך פירן לויט'ן שלחן ערוך? (פארוואס האט ער נישט אוועקגעווארפן זיין ספאדיק און זיך ארויסגעלאזט שפילן בעיסבאל מיט'ן נזיר?)
ה"פחד יצחק" (הגר"י הוטנר הנ"ל) היה אמנם מתנגד לציונות אך קיבל את כלל משנת הרב קוק וראה בה את "תורת ארץ ישראל" ואמר עליו שכל רז לא אניס ליה בכל חדרי התורה ושהיה "גדול בתורה, ביראה ובחסידות, מכל אשר חלקו עליו!" וכן ש"הקומה התחתונה שלי היא הסבא מסלבודקה והקומה העליונה היא הרב קוק!" ויש לציין שהסבא מסלבודקה עצמו אמר לרב הוטנר שהרב קוק אמנם לא למד בישיבות המוסר אך "הוא הצורה של המוסר!" ראשית היכרותם היה כר"י הוטנר למד בישיבת "כנסת ישראל" בחברון והיה בא מדי פעם לפני הרב קוק.
דער אמת, אז הרב קוק ותלמידו זענען געווען גדולי עולם. דע פרבלעם פון זיין שיטה איז געווען דעם זיך נישט אפטיילען זיך אינגאנצן פון דעם פרייע ציונים. און דאס האט גורם געווען אז בימי תלמידי תלמידיו ווי דע תלמידים פון הרב מימון און פון זיין זוהן ר' צבי יהודה זענען אנגעקומען צו ווי זיי זענען אגקומען. בימיו פון הרב קוק איז און דער דערפער וואס הפועל המזרחי האט אויף געשטעלט און אר"י איז דער חינוך געווען נפרד האבער מיט דער צייט וועגען כל מיני פעולות וואס זי האבן געמאכט צוזאמען מיט די פריע וועגן בנית הארץ האט אלעס געטאשט. נאך א היסטארישע נקודה איז כדי צו וויסען אז הרב קוק איז געווען א גרויסער גאון און א מקובל. הער איז געווען א רב און חו"ל. און ערליכע אידן פו יפו האבן העם ארויף געברענגט קיין אר"י צו זיין דער רב פון יפו. האבער ווען דער מזרחי צוזמען מיט די ציונים כלליים האבן הויף געשטעלט דעם רבנות דאן האט זיך אנגהויבן דער קריג מיט העם און דע רבנים העדה
גרונמ'ל האט געשריבן:דער אמת, אז הרב קוק ותלמידו זענען געווען גדולי עולם. דע פרבלעם פון זיין שיטה איז געווען דעם זיך נישט אפטיילען זיך אינגאנצן פון דעם פרייע ציונים. און דאס האט גורם געווען אז בימי תלמידי תלמידיו ווי דע תלמידים פון הרב מימון און פון זיין זוהן ר' צבי יהודה זענען אנגעקומען צו ווי זיי זענען אגקומען. בימיו פון הרב קוק איז און דער דערפער וואס הפועל המזרחי האט אויף געשטעלט און אר"י איז דער חינוך געווען נפרד האבער מיט דער צייט וועגען כל מיני פעולות וואס זי האבן געמאכט צוזאמען מיט די פריע וועגן בנית הארץ האט אלעס געטאשט. נאך א היסטארישע נקודה איז כדי צו וויסען אז הרב קוק איז געווען א גרויסער גאון און א מקובל. הער איז געווען א רב און חו"ל. און ערליכע אידן פו יפו האבן העם ארויף געברענגט קיין אר"י צו זיין דער רב פון יפו. האבער ווען דער מזרחי צוזמען מיט די ציונים כלליים האבן הויף געשטעלט דעם רבנות דאן האט זיך אנגהויבן דער קריג מיט העם און דע רבנים העדה
לגבי שיטתו ודרכו כבר הבאתי גדולי עולם וקדושי עליון שתמכו בדרכו ואוסיף כאן דברים שהתחדשו לי: הגאון הרב ניסן אלפרט שליט"א שהיה תלמיד מובהק של מרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל אמר שרבו היה חסיד של הרב קוק ושמצא בספריו דברים גדולים, ולא הבין מה רצו מתנגדיו ממנו. בקשר לרב פיינשטיין, חתן נכדתו, הרב שבתי רפפורט, סיפר שבחג סוכות אחד במונסי עסק הגר"מ בתשובה שנדפסה בחלק חו"מ ח"ב ב"אגרות משה" חלק שמיני, נגד פסק ה"ציץ אליעזר" שאסר הפלה במקום ספק סכנה לאישה. אז הראה לו הרב רפפורט את תוספת הדברים שהוסיף בזה הרב קוק: "כיוון שהתירה תורה דמו של רודף שוב הוי דינו כשאר איסורי תורה דנידחין אפילו מספק של סכנת נפש". על כך הגיב הרב פיינשטיין ואמר: "מה החידוש, הוא הלא היה גאון הגאונים!" ('ליקוטי הראי"ה' חלק א' בפרק "למדנותו").
מרן הגאון הרבי מאוז'רוב זצ"ל, חוץ ממה שאמר על הרב קוק עצמו שהיה צדיק אמתי וגאון אמתי, אמר על הספר "אורות" לאחר שעיין בו: "מה נטפלו לספר... הלא יש שם דברים נפלאים!"
בהקשר לרב קוק ופורים אביא שבישיבת וולוז'ין הוא נבחר ל"רב פורים", או בעצם ל"גבאי פורים", כי אז כבר לא היה בוולוז'ין "רב פורים" כפי שהיה שנים לפני כן (סריקת הדברים מ'מועדי הראי"ה' כאן: http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?t ... m_id=19616.
על גלגולו וגרסאותיו של סיפור עגום לפורים הקשור בבחירת "רב פורים" בוולוז'ין ובעקבות מקרה זה התבטל מינוי "רב פורים" שהיה בעצם בתפקיד "ראש הישיבה" לפורים והיה בחירת "גבאי פורים" המצומצם יותר (איני יודע בדיוק במה מצומצם): http://www.shturem.net/index.php?id=144 ... on=artdays
פאר הדור: נתגלה לי במחזה שאתה גלגול של איש העדה החרדית מאיר סעמניצער שכתב את מכתבי הפלסתר נגד הרב קוק, והושלכת משמים ארץ לכבוד תפארת ישראל, לתקן מה שפגם ברדיפת אותו קדוש ה', ומדה כנגד מדה לתקן, להגדיל כבודו של אותו חכם, ולהגן עליו בכל אתרי האינטרנט. אז, חזק ואמץ ואל תתרשל במשימת חייך!
קופערניקוס האט געשריבן:פאר הדור: נתגלה לי במחזה שאתה גלגול של איש העדה החרדית מאיר סעמניצער שכתב את מכתבי הפלסתר נגד הרב קוק, והושלכת משמים ארץ לכבוד תפארת ישראל, לתקן מה שפגם ברדיפת אותו קדוש ה', ומדה כנגד מדה לתקן, להגדיל כבודו של אותו חכם, ולהגן עליו בכל אתרי האינטרנט. אז, חזק ואמץ ואל תתרשל במשימת חייך!
זה לא קשור לסמניצר אלא באשכול על הרב קוק הבאתי דברים העוסקים בו ובהקשר לפורים הבאתי כמה דברים כאלו. יש לציין שהאחרון לא קשור לרב קוק אלא לסיפור מסוים ועגום על הפסקת תפקיד של "רב של פורים" בוולוז'ין, שאמנם לסיפור זה ישנה גרסה שלא קשורה לישיבת וולוז'ין כמובא שם.
לגבי משפחת סמניצר, אחד מבני המשפחה היה ברל סמניצר שהיה עני מרוד והרב קוק העניק לו מתן בסתר מדי חודש מששמע על מצבו הכלכלי הקשה ביותר והרב קוק ראה בו ת"ח שזקוק לעזרה אף שהוא היה קנאי קיצוני ביותר ששותף לביזויים חמורים כלפיו.
פאר הדור האט געשריבן:ברל סמניצר שהיה עני מרוד והרב קוק העניק לו מתן בסתר מדי חודש מששמע על מצבו הכלכלי הקשה ביותר והרב קוק ראה בו ת"ח שזקוק לעזרה אף שהוא היה קנאי קיצוני ביותר ששותף לביזויים חמורים כלפיו.
זה דרכים של המזרחי, שכל העובדות היפות שהיו אצל האדמו"ר מסטאמאר זיעועכיואמרואמן מספלים הם ומעטרים אותם על הרב *** רח"ל... היו לא תהיה
