אידישע וועלט טרויערט: בד"ה מרן הגאון רבי עובדי' יוסף זצ"ל!

[א שוויצער]

להוי ידוע מען האט קיינמאל נישט געמאסטען און געוואויגען וויפיל פראצענט

תנועת רעפארם פארמאגט

השכלה

תנועת מזרחי

להבדיל וויפיל עס גלייבען גענצליך גארנישט

אז איר העט מאכען דעם סך הכל פון די אלע תנועות אינאיינעם ווערסטו ישק'ל בטל בתתק''ס אויב נישט מער

נאר וואס דען ווען די קומסט דעי וואך אהיים אינדערהיים עפן א חומש און זיי מסביר די קינדערלעך דיינע וויאזוי עס האט אויסגעזעהן ביי אברהם ווען ער איז געווען איינער קעגן א וועלט
ווייל ער האט געהאט מיט זיך דעם בורא עולם ה''ה דא אז העט איר זיך האלטען צו די תורה איז אייך גוט אז נישט קענסטו האבען אכט הינדערט מיליאון ביזטו אכט הינדערט מיליאון מאל גארנישט

[שפתים ישק]

שפתים קישאקTM! ???

[מיין מיינונג]

העי העי בארואיג דיך. וועגן אויסלערנען אונזערע קינדער געב איך הונדערט פראצענט רעכט פאר די צייטונגן. ווי שוין געשמועסט האט הגר"ע יוסף בכלל נישט געהאט קיין אימפעקט אויף אונזער לעבן, און ס'נישט דא וואס צו פארקויפן פאר די קינדער איבער אים. אגב, הרב יוסף זעלבסט האט גרעסערע גדולים ווי דעם אראפגעריסן מיט ארגערע לשונות. ודי בזה.

וועגן די 800 אלפים, נניח אז דער נומבער איז ריכטיג, ווערט אבער נאכנישט דער חרדישער אידנטום וואס האט נישט געהאט קיין שייכות מיט אים "נערי שוליים". אז דו ווילסט ווערן א ספרדי, בוסטו גערעכט, אבער די אשכנזים זענען באמת גארנישט שולדיג פאר הרב יוסף אז זיי זאלן זיך מיט אים אזוי געטריי אפגעבן.

[על המחיה]

מן הסתם מיינסטו ער האט געראטעוועט פרויען פין בלייבען עגונות
אבער די ווייבער פין די סאלדאטען האט ער נישט געקענט ראטעווען פין זיין עגונות. ופשוט

[היימישער ליטוואק]

אין דעם ווידעא זאגט דער ברודער אז ער האט זייער ליב גהאט דעם "אצ"ל"
און אז אלע זיינע ברידער זענען גווען אקטיוו אין דעם "אצ"ל".

דאס איז דוכט זיך גווען פאר תשי"ט...

[א שוויצער]

ישק'ל די גדולי עולם וואס האבען מנגד געווען דעם כותב הספרים אכט און זיבעציג יאר צוליב זיינע אנשויאונגען איבער די מדינת השמד

האבען מיט ערכאות נישט קיין שייכות געהאט

סתם ווארפען זאמד אין די אויגען מיט חטאים פון היינטיגע ראצערליך קענסטע טרעפן נאך פילע אבער האבען שייכות מיט'ן בורא עולם קומט נישט פון שרייבען חבורים78 יאר און טון ככל העולה על רוחו אהן זיך רעכענען מיט די גדולי ישראל

[א שוויצער]

אזוי ווי דר'עולם בעט אביסעל אפשאצונגען דא האט איר א שטיקעל אפשאצונג
גענימען פון בעלזער וועב סייט לדעת:
http://ladaat.info/article.aspx?artid=8153

[על המחיה]

און האבן דעם בורא עולם מיט זיך מיינט אז מען איז פארנומען מיט ערכאות, ווארפן אייער, און אנדערע נערישקייטן. און "נישט" גיין מיט דער באשעפער מיינט שרייבן הלכה ספרים פון די 15 ביז די 93 און אויפטוהן פאר אידישקייט.

זייער צו דער זאך. שפתים ישק.

ישק'ל די גדולי עולם וואס האבען מנגד געווען דעם כותב הספרים אכט און זיבעציג יאר צוליב זיינע אנשויאונגען איבער די מדינת השמד

האבען מיט ערכאות נישט קיין שייכות געהאט

סתם ווארפען זאמד אין די אויגען מיט חטאים פון היינטיגע ראצערליך קענסטע טרעפן נאך פילע אבער האבען שייכות מיט'ן בורא עולם קומט נישט פון שרייבען חבורים78 יאר און טון ככל העולה על רוחו אהן זיך רעכענען מיט די גדולי ישראל

ווער זענען די גדולי עולם? אפשר דער גאב"ד ירושלים בעל המנחת יצחק זצ"ל וואס ברענגט כמ"פ בתשובותיו דעת היביע אומר?
אדער מיינסטו גאר דער חבר הבד"ץ בעל הקנה בושם ר' מאיר בראנדסדארפער זצ"ל וואס פלעגט זיך כסדר דורך רעדען מיט אים הלכ'דיגע שווערע שאלות?
צי מיינסטו אפשר דעם גרויסע פוסק פון בני ברק הרב וואזנער שליט"א וואס רעכנט זיך ביי זיינע פסקים שטענדיג וואס איז דעת ר' עובדיה?

[מיין מיינונג]

א אינטערעסאנטע ארטיקל וואס באהאנדלט אויפן שפיץ גאפל די רילעישאנס צווישן הגר"ע יוסף מיט די אשכנז'ישע גדולים.

(עס דארף באמערקט ווערן אז העיקר חסר מן הספר, פיל פיל מער איז פארגעקומען אונטערן טיש וואס מ'דערוואגט זיך נאכנישט צו רעדן, אבער דער ארטיקל איז גענוג פאר די אלע אשכנזים דא וואס זענען פארנומען להגדיל שמו הגדול פון הרב הספרדי און בעפארצוג צו אונזערע גדולים)

http://www.kikarhashabat.co.il/מלחמה-ושלום-מרן-והאשכנזים.html

[סאו וואט]

גליון בחצר הקודש בראשות האדמו"ר מסקווער ספרינג וועלי שיחי' באוויינט און טרויעט הגאון חכם רבי עובדיה יוסף זצוק"ל
נעבעך, זיי לייגען אים אראפ כאילו רבי עובדיה האט געדארפט אנקומען צום ברכת קודש פונעם סקווערער צאדיק.
אחר שבירכו אדמו"ר שליט"א, רבי עובדיה ענה כמה פעמים אמן.

איך וואלט געוואלט וויסען צו דער שרייבער אדער הבחור הזעצער פונעם בחצר הקודש, צו איז ער משוגע אדער מאכט זיך משוגע.
צו ווייסטו דען נישט אז דאס איז דרך ביי דו עברית רעדענ'דיגע מענטשען וביותר הספרדים צו זאגן מאה פעמים אמן?
און אז ער האט נישט גע'ענטפערט כמה פעמים אמן ווייל ער האט געשלינגען מיט דארשט יעדענס ווארט פונעם רעבינס ברכה?

קשר אמיץ צווישען ספרדים און חסידים: איך קען דיר רבי עובדיה, ווייל דו קענסט רב דוויק פון דיעל ניו דשזערסי, און מיין טאטע איז
געוועהן זיין מסדר קידושין, און ממילא עפ"י דרוש איז דא א קשר אמיץ צווישען סקווירא מיט רבי עובדיה.
או י"ל ווייל ספרדישע ישיבות קומען צו מיר אויף שבתים. קשר אמיץ.
דו ע"ה האסט פארגעסן מיט וועם דו רעדסט. דו רעדסט מיט א ת"ח גאון עצום שכל רז לא אניס ליה. און איז נישט אונטרעסירט צו הערן דיינע דמיונות און שטותים.
און ממילא איז גארנישט קיין חבל עד דאבדין פונעם ערשטע שמועס וואס האט זיך אפגעמעקט.

ווען וועטס עטץ קומען צום דעת?

[על המחיה]

יעצט קומט פאר אין ירושלים א'ן עצרת רבבות לסיום ימי השבעה

דא קענט איר מיטהאלטען לייוו

[נאר,,פרייליך]

ווייסט איינער וואס דער פערזענליכער ווייטאג און התקשרות פון דעם צדיק איבער'ן נפטר ביטע צולייגען אדער עפנט א ספעציעלער געהענגל לכבודו

דא האט איר:

http://www.breslevcity.co.il/

[על המחיה]

[center]נוסח המצבה:
פ"נ

רבן של כל בני הגולה
המדוכא ביסורים
מרן הראשון לציון רבינו עובדיה יוסף זצ"ל
בן רבי יעקב וגורג'יה ז"ל

נלב"ע ג' מרחשון ה'תשע"ד

מחבר הספרים
יביע אומר, יחוה דעת, חזון עובדיה, לוית חן, טהרת הבית, מאור ישראל,
הליכות עולם, טבעת המלך, ענף עץ אבות, ועוד

ת.נ.צ.ב.ה.

"נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ"[/center]

וואס איז פשט פון המדוכא ביסורים?
איז דאס א אנגענומענע זאך ביי די ספרדים אז מען שרייבט אויך די מאמע'ס נאמען?

[סאשי פיש]

דא האט איר א בילד פון די מצבה

[שמעקעדיג]

'וזרעו יירש ארץ' מיינט מען פשוטו כמשמעו??..

[נאר,,פרייליך]

אלס דבריהם הן הן זכרונם האט מען היצט מפרסם געווען אין די מידיא א מי שברך פון דעם נפטר אויפען ראש הממשלה

ווער ס'ווייסט דער שכן זיינע ביטע מודיע זיין ס'קוקט מיר אויס ווי דער בעלזער

http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%A0%D ... D7%9F.html

[סאו וואט]

בזיון ועלבון התורה אזא נוסח המציבה, חוץ שמופיע כן בצוואתו.

איך מיין אז איינער וואלט געדארפט קאפי פעסטען דער נוסח מציבה וואס שטייט אויף רבי מנשה קליין זצ"ל
אויך אויף הגאון רבי עובדיה זצ"ל, והבן.

[דער (פינטעל) איד]

ר' עובדי' יהוסף זצוק"ל מאכט א מי שברך פאר יצחק ראבין און די מאמענטן וואס מ'האט געשאסן ראבין ווען ר עובדי' האט געהאלטן אינמיטן זיין מוצאי שבת שיעור

http://www.youtube.com/watch?v=PH6tBxwXKNs

[zurich]

איינער זאגט מיר אז ביי די הספד ככלות השבעה איז געוועין א מעסיוו עולם באלד א הינדרעט טויזענט מענער גאנטץ בר אילן איז געווען געפאקט, מיט סקרינס אויף יעדע גאס מיט ספיקערס,די בעלזא'ר מיטן צאנזע'ר האבן משמיע געווען דברות קודשם.

[היימישער ליטוואק]

הספד על מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל
הרב שמואל טל

בבואי להספיד את הרב עובדיה זצ"ל אני רוצה דוקא לפתוח במשהו אולי מפתיע – מההלוויה שלו. הגורמים הרשמיים מדברים על 850,000 איש (ויש אומרים שיותר), ואומרים שזו ההלוויה הגדולה ביותר שהיתה בתולדות המדינה. אבל אם מסתכלים על זה בצורה פשוטה, זה הרבה יותר מכך: לענ"ד לא היתה התכנסות של ציבור כל כך גדול מעם ישראל מאז ימי בית שני (וגם אז לא בטוח שהיתה).

זה דבר מדהים. כשציבור כל כך ענק בא להיפרד מחכם אחד, זה אומר המון. זה לא שהרב עובדיה היה אחד כזה ש"נחמד לכולם". הוא היה אדם שעמד בתוקף על דבריו, על מה שהוא חושב, על מה שהוא מאמין. לפעמים גם השתמש בהתבטאויות קשות על כל מיני דברים. הוא גם היה מנהיג של תנועה פוליטית, וככזה הוא צבר מתנגדים, מטבע הדברים. ואף על פי כן, כאשר סביב מיטתו מתכנס מספר כזה של אנשים, שלא היה כמותו אלפי שנים בישראל – הלא דבר הוא! זה אומר שיש כאן משהו עמוק, שצריך להבין אותו. לא הלוויה מצד עצמה מעניינת אותנו, אלא מה שעומד מאחוריה. זה רק סימן למציאות שהיתה בחייו.


לענ"ד יש כאן שתי נקודות, האחת עמוקה והשנית עמוקה יותר.

חז"ל אומרים (אבות ו,א) שכל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ומתוכם – שהוא "אהוב" ו"אוהב את הבריות". והא בהא תליא. אצל הרב עובדיה זצ"ל, כל לימוד התורה (שעוד נדבר עליו קצת בהמשך, בעזרת ה') היה כל הזמן מחובר לאהבה ולדאגה העצומה שלו לעם ישראל. הרב עובדיה יוסף אהב מאוד ודאג מאוד לעם ישראל. התורה היתה יקרה לו, היא היתה משוש לבו, ובה הוא השקיע את כל כוחותיו; אבל עם כל האהבה העצומה שלו אליה, הוא הקדיש המון מזמן הלימוד שלו וכיתת רגליו ממקום למקום, מבית כנסת לבית כנסת, למסור שיעורי תורה. היתה לו גם אהבה ואכפתיות עצומה ללימוד התורה של תינוקות של בית רבן. סיפר לי אלי ישי שבבקרים, אחרי התפילה, היו מגיעים אליו כל מיני ראשי ישיבות וכוללים, והוא היה משקיע בהם מעט מאוד זמן אם בכלל. אבל כשהיו מגיעים אליו מנהלי בתי ספר של תלמידים ממשפחות רחוקות או חלשות וכדומה, הוא היה מקדיש להם ממש המון זמן. העניין של קירוב עם ישראל לתורה היה כל כך קרוב ללבו, זה היה בנפשו. כל הזמן קיים בעצמו "הוי מתלמידיו של אהרן... ומקרבן לתורה".

כל התורה שהוא למד היתה מאוד מחוברת לזה. גם הפסיקות המקלות שלו, זה לא סתם שהוא רצה להקל. הוא מעיד על עצמו שהוא ממש חיפש את הדרך להקל (כמובן מתוך מחויבות מלאה להלכה, ובתנאי שההלכה באמת מאפשרת להקל). הסיבה לזה היא שאם אפשר ע"פ ההלכה לקרב, אזי כך צריך לעשות.

גם הסגנון הרהוט שלו, והנגישות של הספרים שלו, נוגעים באותה נקודה. חלק מההצלחה שלו לכתוב חיבורים כ"כ בהירים וקליטים ולהציג גם סוגיות מאוד מסובכות בצורה פשוטה, נובעת מהמודעות הגבוהה שלו לזה שהתורה אמורה להגיע לכל יהודי ויהודי. כך התשובות שבשו"ת יחוה דעת, ששודרו מדי יום שישי ברדיו, וזו היתה ממש אטרקציה – נכתבו מראש באופן שיאפשר לכל אחד להבין ולהתחבר. השיעורים שלו היו מלאים בסיפורים ובהומור, ממש משעשעים; גם זה מתוך אותה נקודה – להעביר את התורה בדרך שתגרום לאנשים לרצות להתחבר אליה. זה העניין: הוא אהב מאוד את עם ישראל, דאג לכל יהודי ויהודי שיתקרב לתורה, ומהמקום הזה הוא למד את התורה.

ואנשים מרגישים כשאוהבים אותם. אנשים ידעו, שגם אם הוא יוצא בשצף קצף על משהו מסוים, בעומק זה בא מתוך אהבה גדולה. כי בפשיטות שלו, הוא אוהב את הבריות. ודוקא האהבה הפשוטה הזו היא שעשתה כ"כ הרבה מסילות לליבם של כ"כ הרבה יהודים.

התורה מצד עצמה שייכת ומחוברת לכל עם ישראל. "תורה צוה לנו משה, מורשה קהילת יעקב – אל תקרי 'מורשה' אלא 'מאורסה'". ככל שאדם יותר לומד תורה בשביל כלל ישראל, הוא עצמו נעשה יותר ויותר שייך לכלל ישראל – ואז עם ישראל מרגיש יותר ויותר קשור אליו.

יש אמירה של ר' שלוימל'ה קרליבך: אדם יכול לראות תלמיד חכם הולך ברחוב, מסתכל עליו ומתמלא באהבה אליו; והוא רואה תלמיד חכם אחר הולך ברחוב, ומתמלא בכעס על הדתיים האלה וכו'. איך זה קורה? התשובה היא: הראשון, כשלמד תורה, למד תורה בשביל עם ישראל. בשביל שתהיה תורה בישראל, כדי שהיא תשפיע בישראל, כדי שתשרה שכינה בישראל. כשאדם רואה אותו, הנשמה שלו קולטת (גם אם הוא לא מודע לזה) – יש כאן מישהו שדואג לי, שלומד תורה בשבילי, שהתורה שלו מרימה אותי. ואילו השני, לא מעניין אותו עם ישראל. הוא לומד תורה לעצמו.
זו אמירה עמוקה, שמשתלבת עם מה שאמרנו עכשיו. התורה שייכת לכל ישראל. ככל שתלמד עוד יותר תורה, והתורה שלך היא בשביל עם ישראל, כדי שתהיה תורה בישראל, כדי שתהיה שכינה בישראל – יותר ויותר נקשרים אליך עוד אנשים, אפילו אם הם לא מכירים אותך. הם מרגישים שייכים אליך, כי אתה מחזיק את הדבר שהוא בעצם הנשמה שלהם. ישראל ואורייתא חד הם. יהודי מחובר לתורה, בין אם הוא יודע ומרגיש את זה ובין אם לא.

בסופו של דבר זה לא משהו רציונאלי. כל כך הרבה יהודים התחזקו מעצם מציאותו של הרב עובדיה. גם אדם שלא שמע מעולם פסק הלכה שלו. התורה שלו, שהיא תורה של כלל ישראל, קשרה את נימי הנפש של כל כך הרבה יהודים אל התורה.

הנקודה הזו משליכה גם אלינו. אע"פ שאנחנו לא בדרגה שלו, בתורה שלו, בהיקף שלו – זה אומר איך אנחנו אמורים ללמוד תורה. האם אנחנו לומדים, כשכל הזמן עומדת לנגד עינינו הדאגה שהתורה שלנו תתפשט בעם ישראל, שיותר ויותר יהודים יתחברו לתורה, שהתורה תהיה יותר ויותר נגישה לעם ישראל, שיותר אנשים יעסקו בה; האם אנחנו לומדים תורה כשליחים של עם ישראל, כחלק מהמפעל הזה של להחדיר תורה לעם ישראל; או שמא אנחנו לומדים תורה בשביל עצמנו. זה נוגע לכל אחד מאיתנו, גם למי שכרגע עדיין לא כשיר להפיץ תורה בפועל.

זה לא בא על חשבון התמדה בלימוד, אלא להיפך. זה נותן המון מוטיבציה לעמול ולהתייגע בתורה, כשאתה יודע שבתורה שאתה לומד עכשיו אתה מקרב את עם ישראל ומחבר עוד יהודים לתורה. וכפי שהזכרתי פעם בשם החזון איש והחוזה הקדוש מלובלין: "אשרי אדם עוז לו בך", שאוחז בתורה בכל כוחו בעמל גדול – וזה יוצר "מסילות בלבבם" של הסובבים אותו, שמגיעים גם כן אל התורה.


אבל יש כאן נקודה עוד יותר עמוקה, והיא מתייחסת בכלל לקומה הכללית של תלמיד חכם גדול כל כך, כמו הרב עובדיה זצ"ל.

יש הרבה אנשים שאוהבים אנשים. אבל כאן יש שילוב של שני קטבים: מצד אחד, אדם שעוסק בתורה, סגור בספריה שלו, עם עשרים ומשהו אלף ספרים שלו, יושב וכותב, יושב והוגה בתורה שעות על גבי שעות. ומתוך המקום הזה, שהוא עולה ומתעלה בחכמת התורה – הוא מגיע לכל המקומות הללו ששם הוא מרביץ תורה. המגביהי לשבת, המשפילי לראות בשמים ובארץ. שני הקצוות הללו הם ההתדמות היותר גדולה לה' יתברך.

הקב"ה לא רק אוהב אותנו. הוא חכם מעל כל רעיון, חכמה גדולה ועצומה שאין לנו השגה בה; ומהמקום הזה הוא בורא אותנו ומתחבר אלינו. הקב"ה, שהוא חכם הרזים, שאין לנו השגה בגדולתו וברום ערכו – מה"מגביהי לשבת" הזה, הוא "משפילי לראות". החיבור הזה, מהמקום הגבוה אל המקום הנמוך, הוא ייחודו של הקב"ה – והוא הוא המייחד את האדם באשר הוא אדם, שגם לו יש את היכולת לשלב את שני הקצוות הללו.

יש הרבה אנשים שאוהבים את עם ישראל, ושיודעים לגלגל אנשים מצחוק בבדיחות ולספר סיפורים; אבל זה שמצד אחד יכול לכתוב כ"כ הרבה ספרים, וכל רז לא אניס ליה בתורה, ומצד שני להיות במקום הזה – זו הגדלות.

השילוב הזה שבין שני הקצוות הוא ליבם של ישראל. זאת הצורה השלמה ביותר של ההתדמות לקב"ה. כי זה בדיוק הדבר הנפלא ביותר שיש בקב"ה. זה דודי וזה רעי. מצד אחד הוא בשמי שמים, ומצד שני הוא פה בארץ. וכשאדם לומד תורה בצורה הזו דוקא – לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, לחבר וליישם את התורה בכל פרטי המציאות – זו בעצם מציאות שלמה של תלמיד חכם שמתדמה לה' יתברך. יש הרבה מלאכים בשמים והרבה ברואים בארץ; אבל חיבור שני הקטבים זה רק אצל ה' יתברך, ואצל האדם.

כשאדם מבין שכל המהלך שלו בלימוד תורה זה לחבר שמים וארץ, להיות כל הזמן בחכמה, בתורה, ועם זה כל הזמן לחבר את זה למציאות, להשתדל שהמציאות תוקרן בהקרנה של תורה – זו תכלית האדם. זה עיקר מה שהקב"ה רוצה מאתנו. והרב עובדיה עשה את זה בצורה המקסימלית. מקסימום של תורה, ומקסימום של הנחלה שלה במציאות. וזו בעצם השראת השכינה בישראל. כך הקב"ה, לבם של ישראל, שורה כאן.

ואם אמרנו שעם ישראל מרגיש את החיבור של התלמיד חכם לתורה שהיא הלב שלהם, זה עוד יותר עוצמתי כשמדובר בהשראת השכינה ממש.


קשה להבין את הממדים של עמל התורה שלו. עשיתי חשבון פשוט: מגיל 78 עד פטירתו (כ-15 שנה) הרב עובדיה כתב שני כרכים גדולים של יביע אומר, 18-19 כרכים של חזון עובדיה, כרך שלישי של טהרת הבית, 8 כרכים של הליכות עולם... יהודי מבוגר, בן 78, שיש לו תנועה פוליטית על הכתפיים, וכל עולם התורה שהוא מחזיק... בממוצע 3 ספרים בשנה! לכתוב ספר חזון עובדיה בתוך סדר גודל של 4 חודשים, תחשבו איזה עמל תורה צריך בשביל זה!

כידוע, לרב עובדיה היה זיכרון לא-טבעי, שאין שני לו. לענ"ד לא בגלל זה הוא מוערך, אלא בגלל העמל שלו. היגיעה האדירה, הלא-נתפסת הזו, לכתוב כזה מפעל עצום של ספרים – זה עיקר גדלותו. וכמובן, הכול אליבא דהלכתא, בשפה ברורה ונעימה, ובהיקף מדהים. כל נושא שהוא נוגע בו, הוא מקיף כמעט את כל המקורות הקיימים בו. הוא זכה גם לכלול כללים, שגם זה דבר מאוד חשוב.

ולגבינו: זה שאין לנו זיכרון כמו הרב עובדיה, זה ממש לא הענין. זה לא מסיר אותנו מכתרה של תורה. הנקודה זו העמל, היגיעה בתורה. וכשזה נעשה בדרך שדיברנו מקודם – לחבר את התורה למציאות, ללמוד למען עם ישראל, ולדעת שאנחנו כלומדי תורה מצד אחד "מגביהי לשבת" ומצד שני "משפילי לראות". זו המציאות המיוחדת שאנחנו צריכים ללכת לאורו.


יש המון נקודות שחשוב לדבר עליהן. לעת עתה רציתי להדגיש את הנקודות הללו, ושבהן נתחזק: בעמל התורה, בדאגה התמידית לעם ישראל, בהבנה התמידית והמוחלטת שצריכה להיות לנו שהתורה לא צריכה להישאר בתוך הלב שלנו, אלא כל הזמן יפוצו מעינותינו חוצה, שהתורה שלנו תתפשט לכל עם ישראל. יה"ר שנזכה לאחוז בשיפולי גלימתו, להמשיך את דרכו, להוסיף יותר ויותר השראת שכינה בישראל, ריבוי תורה בישראל, קירוב ישראל לאביהם שבשמים. ונזכה לגואל צדק שיבוא במהרה בימינו, ובתחיית המתים נזכה שוב לפגוש את רבנו הרב עובדיה, במהרה בימינו.

[היימישער ליטוואק]

בשעת הלוויה לא היה אפשר להתעלם מאחד המלווים אשר עמד ומירר בבכי ללא הפוגה, כשהאיש לא הפסיק בבכיותיו, וכשראה את מבטיהם התמוהים בפניהם של הסובבים אותו הוא סיפר: "כשהיה בני בגיל 3 באתי עימו למרן הגר"ע כדי שיעשה לו חלאקה ויגזור מעט את שערו…

כשהגענו לביתו ברחוב הקבלן ראינו את הרב יוצא ממכוניתו, וביקשתי ממנו שיגזור את מחלפות שערו עכשיו ברחוב. וכדי לא להטריחו מדאי בביתו הגשתי לו את המספריים, הרב הסכים ומתוך חיבה מרן נתן טפיחה קלה (צ'אפחה) על כתף הילד, הילד נבהל וחיש ברח מהמקום, אך מרן רץ בעקבותיו. אני אישית נהניתי מאד ממכת-הלטיפה של הרב אך ילדי נבהל.

האנשים שראו את המחזה המופלא עמדו המומים כשראו את מרן רץ אחרי ילד קטן, ניסיתי להניאו מלרוץ אחרי הילד אך לשווא, הרב היה אז בגיל 85 ורץ אחרי ילד בגיל 3 ומנסה לשדלו לעצור, עד שהצליח לשכנעו ואז התכופף והרימו בזרועותיו.

מה שקרה לאחר מכן היה בלתי ייאמן, במשך דקות ארוכות התאמץ המר"ן לפייס את הילד, ולא נרגעה רוחו עד שעלה איתו לביתו, ואחר-כבוד הכניסו לביתו והעניק לו את אחד מספריו במתנה עם הקדשה אישית ואני עומד ומשתאה.

אף לאחר כל זאת לא נרגע הרב עד ששיחק עם הילד וראהו מחייך לכל עבר. אז איך לא אבכה על גדול שכזה"? סיים האיש.

[נאר,,פרייליך]

די מזרחי כיפה סרוגה צייכענען אפ דעם שלושים לאבל

במלאת 30 לפטירתו של הרב עובדיה זצ"ל: עצרת זיכרון ציונית-דתית

המועצה האזורית שומרון יוזמת עצרת ענק במלאת השלושים לפטירתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל, בה ישתתפו גם הרבנים הראשיים לישראל לצד רבנים ציונים-דתיים וחרדים

יונתן אוריך, כיפהכ חשון תשע"ד, 24/10/2013 15:45

המועצה האזורית שומרון תקיים עצרת ענק לזכרו של הרב עובדיה יוסף זצ“ל, שתתקיים בשבוע הבא, זאת כחלק ממהלך כולל שמובילים במועצה בחודשים האחרונים, לאיחוי הקרעים והשסעים בין המגזר הדתי לאומי למגזר החרדי.בעצרת, שתתקיים בפתח תקווה לקראת תום ימי ה-30 לפטירתו של הרב עובדיה זצ“ל, צפויים לקחת חלק גם הרבנים הראשיים לישראל - הרב דוד לאו והרב יצחק יוסף. אל הרבנים הראשיים יצטרף גם הרב אלי בן דהן, סגן השר לשירותי דת.באירוע ישתתפו בנוסף גם הרב אליקים לבנון, הרב שלום צדוק, הרב רב יצחק דניאל, ח“כ אלי ישי, יו“ר המועצה האזורית שומרון גרשון מסיקה וסגנו יוסי דגן, ראש העיר אריאל אליהו שבירו ואישי ציבור נוספים.

[היימישער ליטוואק]

הרב עובדיה יוסף זצק"ל - המאכלים שאהב לאכול !

.............

מה הוא אהב לאכול?

"אבא אהב מאד לאכול 'על האש', בעיקר בשר כבש ואת החלק שנקרא אלייה, שזה הבשר הרך של זנב הכבש, הוא אהב מעדנים, מאד אהב את הבשר כבש שיעקב הכין לו, שהיה צלוי בדיוק במידה הרצויה".

ומה את הכנת לו?

"מאז שאמא נפטרה, לפני כמעט עשרים שנה, כל הבנות עשו תורנות והבאנו לו אוכל מבושל. אני הכנתי לו אוכל מסורתי מהבית כמו 'טביד', למשל, שזה מאכל עיראקי מסורתי של תבשיל עוף ממולא באורז. התורנות שלי הייתה בימי שני והוא נהנה מאד. שבוע לפני שהוא התאשפז הבאתי לו את הארוחה האחרונה שבישלתי עבורו, שכללה בשר כבש וקינואה. אחרי הארוחה הוא חיבק אותי והודה לי על האוכל ומאד התרגשתי מגילויי החיבה, לא ידעתי שבעצם זו הייתה הפעם האחרונה בחייו שהכנתי לו ארוחה".