קאווע שטיבל

שמעקעדיג האט געשריבן:פרעגסט וואס איז נישט נארמאל?
אז דער טאטע דארף גיין מיטן הוט און רעקל אויפן גאס,
פרויען טארן נישט דרייוון, על מה ולמה? (וכבר קדמוני עזריאל אז עס איז א מכת מדינה, אבער אויב אין לעיקוואד איז עס נארמאל, לאז עס. פארוואס ווערן ווי לאנדאן)

מור וקציעה האט געשריבן:'

הפולמוס – האם יש מקור יהודי לשמחת יום ההולדת?
מנהג נפוץ מאוד בהרבה בתי ישראל ובקהילות קדושות, שמציינים מדי שנה בשנה את יום הולדתם כיום שמחה, ויש שאף עורכים ביום זה סעודה או נותנים מתנות לכבוד יום ההולדת.

ברם, יש מגדולי הדורות שערערו על המנהג והתנגדו נמרצות לקבוע יום זה כיום שמחה. ויש שהתייחסו אליו כיום של דין וחשבון נפש.

בפרק זה נשתדל בס”ד להביא את המקורות לריבוי השמחה ביום זה, את דעות המתנגדים ואת התייחסות גדולי ישראל ליום זה.

המקורות לשמחה ביום ההולדת
א) “יום הולדת את פרעה”
המקור שבו מופיע לראשונה בתנ”ך במפורש המושג יום הולדת הוא בספר בראשית (פרק מ’ פסוק כ’):

“ויהי ביום השלישי יום הלדת את פרעה ויעש משתה לכל עבדיו…”

ופירש רש”י במקום: “יום הולדת- יום לידתו וקורין לו יום גינוסיא (כלומר יום הלידה בלשון יון). ולשון הולדת, לפי שאין הולד נולד אלא ע”י אחרים, שהחיה (המילדת) מילדת את האשה, ועל כן נקראת מילדת”.

בספר “אוצר כל מנהגי ישרון” (מאת הרה”ג אברהם אליעזר הירשוביץ אות י”ד עמ’ 304) בהתייחסו למנהג חגיגת יום ההולדת כותב שמנהג זה נזכר לראשונה אצל פרעה, ונראה מדבריו שלכן אין זה מנהג יהודי כלל ורק הרומאים והיוונים חגגו את יום ההולדת של החיים והוסיפו אף לחגוג את יום ההולדת של אנשים שכבר מתו, וערער מאוד על מנהג זה וז”ל:

“…ולא מצינו לא בחכמי התלמוד ולא בגאונים הראשונים והאחרונים שחגגו יום הלידה. בקוונא עיר מולדתי בשנת 1889 רצו אוהבי הרה”ג ר’ יצחק אלחנן לחוג חג יובלו למלאת חמישים שנה לרבנותו, וגם זה מאן בדבר, ויעצור בעדם מלהפיק זממם.

ולדאבון ליבנו בני ישראל אחינו האוהבים לחקות על מעשה שכניהם כקוף המחקה בלי דעת בין טוב לרע עושים חג כשמחת קציר ליום הולדת, ושמחה מה זו עושה?”

וכן כתב האדר”ת בספרו “נפש דוד”:

“בכל לבי כעסתי על המברכים, לברכני ביום הולדתי ולשמחני בו, ומרגלא בפי מעודי שלא מצאנו שמחת יום הולדת בספרינו הקדושים רק בלידת פרעה לבד, ודבר זה אינו לרוח עם קדוש המקובל אצלינו, ונוח לו שלא נברא משנברא, וא”כ למה נשמח ביום הולדתינו, בטרם ידענו שהועלנו בבריאתנו, ורק צדיקים יכולים לשמוח כדברי התוס’ (ע”ז ה’, א’ ד”ה שאלמלא), אבל אנחנו מה חיינו מה מעשינו ומה צדקותינו”

ויעל על גוזזי צאנו: היה עולה שם תמיד להתנחם שישים לבו בצאן וישכח רישו והוגד לתמר כי הוא עולה שם בכל יום תמיד וארבה לו באחד הימים או שהיה יהודה גדול בארץ והיו מתקבצים לו שם לעשות משתה בעת הגיזה כמשתה המלך והיו העניים הולכים שם והוגד לה טרם עלותו (רמב"ן בראשית לח, יב)

ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק
ויגמל: לסוף כ"ד חדש (רש"י בראשית כא, ח)

וירד אביהו אל האשה ויעש שם שמשון משתה כי כן יעשו הבחורים (שופטים יד, י)

ויבא אבנר אל דוד חברון ואתו עשרים אנשים ויעש דוד לאבנר ולאנשים אשר אתו משתה (שמואל-ב ג, כ)

שמעקעדיג האט געשריבן:און בנוסף לזה רעדן זיי גאנץ מענטשלעך, זיי רעקאמענדירן די עלטערן צו רופן, זיי זענען גרייט צו הערן, דאס איז א זעלטנהייט צווישן די מוסדות.

מהם ילמדו וכן יעשו.

שושן פורים האט געשריבן:

שמעקעדיג האט געשריבן:און בנוסף לזה רעדן זיי גאנץ מענטשלעך, זיי רעקאמענדירן די עלטערן צו רופן, זיי זענען גרייט צו הערן, דאס איז א זעלטנהייט צווישן די מוסדות.

מהם ילמדו וכן יעשו.

וויי פאר די דור וואס דאס איז באגריסנד, ליבי אומר לי אז די הערות פון די עלטערן איז בלויז אקצעפטירט אויב זיי שלאגן פאר נאך איסורים

הקטן האט געשריבן:דאס קימט ליבערשט פין פאלוירנקייט, און נישט וויסען וואו זיך אן עצה צי געבען
שיסט מען און דער וועלט אריין