קאווע שטיבל

יהושע חיים האט געשריבן:אין הלכות חנוכה איז דא א מחלוקת תוס' מיט דעם רמב"ם אויב יעדער און שטוב זאל צינדען אדער נישט און די מחבר פסק'נט ווי תוס' אז נאר איין מנורה און א שטוב און די רמ"א פסק'נט אזוי ווי דער רמב"ם אז יעדער זאל צינדן
אויף דעם זאגט דער באר היטב בשם דער ט"ז

וזה חידוש שהספרדים נוהגים כתוס' והאשכנזים כרמב"ם וזה לא מצינו בשאר מקומות.

או"ח סימן תרע"א ס"ק ג'

[ומעשה היה בברית מילה ברבינו יעקב בר יקר שחל עשרה באב בא' בשבת והוא היה אב"ד וצוה להתפלל מנחה גדולה ורחצו ואכלו מפני שיו"ט שלהן היה כדכתיב שש אנכי כו', והאי דלא מברכינן שהחיינו משום צערא דינוקא. תוס' שאנ"ץ]:

לית דין בר נש האט געשריבן:איז טאקע אזוי אז מער אידן פאלן דוירך אין עריות ווי גוים?

וללשונינו לה"ק כמעט ח"ו נשתכח בזמן הזה והבחורים אשר אומרים כי חרפה להם ללמוד בישיבה פרשה חומש עם רש"י וקפיטול נביאים וכתובים לו חכמו ישכילו היו לומדים זה ראשונה מכל, ראה נא הרא"ם ז"ל אשר האיר עיני כל ישראל בחיבורו על רש"י על התורה ואני משבח הספרדים בזה אשר לימודם עלה יפה

....ולא כאותם שלומדים עם תלמידים גפ"ת עם שיודע להקשות איז הקושיא ותירוץ חכים ורבי יתקרי ובתנ"ך אין לו שום ידיעה ולשה"ק מונח בקרן זויות,

ואם שגם אני אין לי ידיעה מרובה בזה, אנוס אני כי לא היה לי שום מלמד על זה ואין מעורר אותי

תיקו הנאמר על בעיא דלא אפשטא, בערוך ערך תק כתב כדבר הנתון תוך תיק ואין ידוע מה בתוך תיק כן זה, ויהי תיקו יהיה נתון בתוך תיק שלו.

ובמוסיף הערוך בשם הרב רבינו יעקב ששפורט ז"ל תיקו תהא קאי בספק יע"ש

אבל מה שאומרים תשבי יתרץ קושיות והוויות זה סי' לא פירוש יע"ש.

דיבור היוצא מפה בחיתוך האותיות נקרא דיבור.... ותיבה רק בכתב

שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כמשום דעונש ליכא ג"כ בהאי עלמא, משא"כ ל"ת אם עבר יש עונש מלקות וכדו' ה"ה דיש שכר בהאי עלמא

לולי דמסתפינא מחבראי וכ"ש מרבותי הייתי אומר.... שוב ראיתי דשפיר עבידנא דמסתפיני....

וְהוּא הַדִּין בְּכָל דְּבַר אִסּוּר אַמְרִינָן מוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִין וְלֹא יִהְיוּ מְזִידִין וְדַוְקָא שֶׁאֵינוֹ מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא דְּאוֹרַיְתָא; אֲבָל אִם מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה, מוֹחִין בְּיָדָן (רַ''ן פ''ד דְּבֵיצָה וְרֹא''שׁ בְּשֵׁם הָעִטּוּר). וְאִם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין, לֹא יֹאמַר בָּרַבִּים לְהוֹכִיחָן, רַק פַּעַם אַחַת, אֲבָל לֹא יַרְבֶּה בְּתוֹכָחוֹת מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ אֵלָיו; אֲבָל בְּיָחִיד חַיָּב לְהוֹכִיחוֹ עַד שֶׁיַּכֶּנּוּ אוֹ יְקַלְּלֶנּוּ.

שדבר זה נתקן שימתין לסדרם בביהכנ"ס כדי שישמעו עמי הארץ ויענו אמן ויצאו בברכתו

מה שקוראין לאפרים כינוי פישל הוא מחמת שיעקב בירך לבניו ידגו לרוב ופירש"י כדגים האלו שפרים והשם אפרים נכלל יותר מהברכה

כתב הכל בו בשם הר"ם, ועל הבחורים ששאלת שמהרהרים אפילו בשעת ק"ש, לא יניחו תפילין וכו' כ"ש שלא ינהג בהם קלות ראש בתאות נשים עכ"ל וכו' ומיהו בעוד שהם עליו צריך שלא יהרהר ואם אינו יכול להעמיד עצמו מלהרהר בשעה שהן עליו לא יניח, וכו' ולי נראה דאין לפטרם ממצות תפילין מפני כך אלא יש לכופם "בדברים" ולמשוך לבם ליראת שמים כדי שיסיחו לבם מדברי הבאי המזיקים לגוף ולנפש וכו'