http://vps9000.inmotionhosting.com/~kavesh6/
http://vps9000.inmotionhosting.com/~kavesh6/viewtopic.php?t=4049
משניות נגעים ב א רבי ישמעאל אומר, בני ישראל, אני כפרתן, הרי הן כאשכרוע, לא שחורים ולא לבנים, אלא בינוניים.טראמפ...ייטער האט געשריבן:סתם פאר אינטרעסאנטקייט פון ווי נעמסטו דעס וועלעכע קאליר האר מיר זענענן געגאנגען
ער זאגט אויך אז לפי הרמב״ם איז ידיעת הא-ל מער א סארט כמו ״עמפּירישע״ און כמו ״אינדאָקטיוו״ ומפרט אל הכלל מהלך, ווי איידער דעדאָקטיוו ומכלל אל הפרט. (ועיין בדבריו כאן. ולגבי די פראבלעם פון דעדאקשען בזה, עיין כאן.)we can distinguish between discursive thinking and intuitive thinking. Discursive thinking is deductive in nature. It uses demonstration as its medium, and the conclusions drawn are indirect. In intuitive thinking, there is immediate apprehension, without the person being able to engage in demonstration and without his having the need to do so
The fundamental categories of quantity, quality, relation, etc., can never be demonstrated. For Aristotle, the highest, most general concepts can never be demonstrated or even defined. Definition proceeds by including the thing defined under more general terms. It follows that when we reach the most general terms, definition is impossible
Similarly, for Aristotle, though we cannot demonstrate our own existence, we immediately know we exist. Reality, for Aristotle, is given immediately
In Maimonides' view, the same holds true for the knowledge of God. Despite all the training and all the knowledge, the last step leading to knowledge of God will be a leap, will be speculative, not demonstrative; that is, it will not flow directly from and be justified by the premises
וכעי"ז כתב החזו"א באמונה וביטחון (פ"א אות ט):וגם במושכלות נתן לו מושכל ראשון, וזה בשכל האנושי כי חקוק בלבבו אשר הכל יותר גדול מהחלקים, כן המספרים אשר ב׳ פעמים ב׳ הוא ד׳, וכל ראשי החשבון והלימודיות כולם, וההפכים אשר המשולש אינו מרובע וכיו״ב ימצא האדם בצירת נפשו חקוק בלא לימוד, וכן השכל האלקי להשיג ולידע שיש בורא וממציא לנמצאים הנהו חקוק בשכל הישר הפשוט בלתי מעוות כי יש בורא יחיד.
זה הכין השי״ת בשכל הפשוט הישר מושכל ראשון, רק האדם יעוות דרכו עפ״י דמיונים כוזבים וההטעות עדי כי יבקש חשבונות רבות לעוות השכל הישר ולהשכיח השם היוצר הבורא בחקירות כוזבות ובחשבונות מוטעות. וכמו שבעל התאווה המשולח בפרי תאוותו יבקש כל ההשתדלות לעוות חוקי הצדק והרחוק העוול המורגש בנפשו, כן הבעל דמיון כוזב אשר יערבבו בחידוד הפילסופיא המטעת יבקש כל ההתאמצות להשכיח השם ולעקור צורה מיוצרה, וע״ז נאמר (קהלת ז כט) האלקים עשה האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים.
(כמובן, אז די אשכול האט א שייכות מיט מיין אשכול. און ווי איך ברענג ארויס דארט, קומט ענין "אמונה", וואס לבסוף קען נאר מיינען פאר'ן חכם "קיום המצות", אָלטימעטלי אראפ צו געפיהל. און אט דאס קען מען ווייטער קאלעפּסן צום "אינטואישאן" וכו' וואס ווערט ארומגערעדט בתוך די אשכול דא.)יש נמצאים כמו המושכלות שב׳ פעמים ב׳ הם ד׳ וכמו המושכל שאלכסון עודף על אורך, וכיוצא בזה מושכלות שאין למושכל מושגים ממושגי גוף ואין עת למציאותם, ולא נולדו מעולם, ולא ימותו לעולם, ואין מציאותן נרגשת רק בנשמה שניתנה לאדם להבין ולהשכיל, ונמצא כזה הוא מציאותו ית״ש ממציא הכל ואין ליצור מושג ממהותו.
מיכי קומט אריין גאנץ שטארק. איך האב איין שטארקע פראבלעם מיט זיין טענה, אויב איז אמת וואס ער זאגט אז עקרון הסיבתיות האט נישט מיט אמפיריציזם נאר מיט לאגיק, און דערפאר דארף עס אייביג אנגיין, וויאזוי דרייט זיך גאט ארויס דערפון? די גאנצע חילוק וואס ער מאכט פון דברים שיש לנו נסיון גביו ווס. דברים שאין לנו נסיון גביו האט נישט קיין פשט אויב עקרון הסיביתיות איז ריין לאגיקשאלתיאל האט געשריבן:רבינו מיכי דעבאטירט מיט אַן אטעיסט ''האם האמונה באל רציונלית''
https://youtu.be/LVTmRwitEUI
נאכפאלגענדיג מיט א פּאסט אויף זיין בלאג
https://mikyab.net/posts/82112
ווער עס פארשטייט איז מכובד מסביר צו זיין. @מי אני?מקורו של עקרון הסיבתיות
יש התולים את עקרון הסיבתיות בניסיון. עד היום ראינו שדברים מתרחשים בגלל סיבות, ולכן אנחנו מניחים שכך הוא ביחס לכל התרחשות שהיא, בעבר או בעתיד. אמנם כבר דיוויד יום וקאנט בעקבותיו הראו שלא ניתן ללמוד את העיקרון הזה מהניסיון. אין לנו דרך לדעת שאירוע א הוא סיבתו של ב, שכן מה שאנחנו רואים הוא רק קדימה זמנית של א לב', וגם יחס לוגי ביניהם (שבדרך כלל מתקיים אם א אז ב). אבל הקשר הסיבתי מכיל עוד רכיב, הגרימה הפיסיקלית. רכיב זה לא נלמד מהניסיון, ולכן דיוויד יום כאמפיריציסט התייחס אליו כסוג של אשלייה. אבל קאנט קבע שמדובר בהנחת יסוד של התבונה, כלומר של החשיבה הרציונלית. בפרק 18 של ספרי אמת ולא יציב ובנספח השני לספרי אלוהים משחק בקוביות, הבאתי טיעון חזק לטובת התפיסה הקאנטיאנית. הראיתי שם שהתמונה היומיאנית לא משקפת את דרך החשיבה הרציונלית המקובלת, ובפרט היא גם לא מצליחה להסביר את תוצאות המדע.
אם כן, מי שינסה לערער על ההנחה של הטיעון הקוסמולוגי בדחיית עקרון הסיבתיות, או בהתייחסות אליו כפיקציה או כצורת חשיבה שלנו ולא כעיקרון שמתאר את המציאות עצמה, ייאלץ לחרוג מהחשיבה הרציונלית המקובלת. ההנחה שמשהו התרחש בלי סיבה היא בלתי סבירה, ובדרך כלל מי שיציע דבר כזה ייתפס כאדם לא רציונלי. משום מה, בדיונים סביב הטיעון הקוסמולוגי העמדה שדוחה את עקרון הסיבתיות נעשית פופולרית למדיי. אם הצלחנו להראות שחשיבה רציונלית מוליכה לאמונה באלוהים, או שויתור על האמונה פירושו ויתור על החשיבה הרציונלית, דיינו.
קאנט בספרו ביקורת התבונה הטהורה, באותו פרק העוסק באפס האפשרות של ראיה קוסמולוגית, מעלה את הערעור הבא נגד הטיעון הקוסמולוגי (ההתיימרות הדיאלקטית הראשונה):הוא טוען שעקרון הסיבתיות חל רק על דברים שבניסיון החושי, ולכן אין ליישם אותו על דברים שמעבר לו (כמו עילות ליקום, או אלוהים).העיקרון הטראנסצנדנטלי של ההקשה מן המקרי על סיבה – עיקרון, שהוא בעל משמעות בעולם החושים בלבד, ומעבר לו אין הוא אפילו בעל מובן... והעיקרון של הסיבתיות אין לו משמעות כלל, ואין לו סימן היכר לשימוש בו אלא בעולם החושים; ואילו כאן צריך היה לשמש כדי להפליג אל מעבר לעולם החושים.
כיצד זה מתיישב עם תפיסתו שלו עצמו שעקרון הסיבתיות לא נגזר מהניסיון אלא קודם לו? יש לשים לב שהוא לא עוסק במקורו של עקרון הסיבתיות אלא בתחום התחולה שלו. אמנם מקורו קודם לניסיון אבל הוא חל רק על נתוני החושים. ברגע שהבנו את זה מתגלה חולשתו של הטיעון הזה. הרי הטיעון הקוסמולוגי מפעיל את עקרון הסיבתיות על דברים שבניסיון. התוצר של הטיעון מדבר על דברים שמחות לניסיון. להיפך, כפי שראינו בפרק ב הערעור הקאנטיאני עצמו הוא הבסיס לטיעון המתוקן. בגלל שכל הדברים שבניסיון מחייבים עילה, ומכיון שאנחנו שוללים רגרסיה אינסופית, על כורחנו חייב להיות משהו שהוא מחוץ לניסיון שעליו לא חל עקרון הסיבתיות. זהו בדיוק ההכרח להסיק על קיומה של עילה ראשונה.
איך האב אנגעפרעגט מיכי אליינס, דערווייל בין איך נאכנישט קלארסקעפטיקער האט געשריבן:מיכי קומט אריין גאנץ שטארק. איך האב איין שטארקע פראבלעם מיט זיין טענה, אויב איז אמת וואס ער זאגט אז עקרון הסיבתיות האט נישט מיט אמפיריציזם נאר מיט לאגיק, און דערפאר דארף עס אייביג אנגיין, וויאזוי דרייט זיך גאט ארויס דערפון? די גאנצע חילוק וואס ער מאכט פון דברים שיש לנו נסיון גביו ווס. דברים שאין לנו נסיון גביו האט נישט קיין פשט אויב עקרון הסיביתיות איז ריין לאגיקשאלתיאל האט געשריבן:רבינו מיכי דעבאטירט מיט אַן אטעיסט ''האם האמונה באל רציונלית''
https://youtu.be/LVTmRwitEUI
נאכפאלגענדיג מיט א פּאסט אויף זיין בלאג
https://mikyab.net/posts/82112
אין זיין מחברת "הראיה הקוסמולוגית" בארירט ער עס אביסל, אבער לא זכיתי להבין וואס ער זאגט:
ווער עס פארשטייט איז מכובד מסביר צו זיין. @מי אני?מקורו של עקרון הסיבתיות
יש התולים את עקרון הסיבתיות בניסיון. עד היום ראינו שדברים מתרחשים בגלל סיבות, ולכן אנחנו מניחים שכך הוא ביחס לכל התרחשות שהיא, בעבר או בעתיד. אמנם כבר דיוויד יום וקאנט בעקבותיו הראו שלא ניתן ללמוד את העיקרון הזה מהניסיון. אין לנו דרך לדעת שאירוע א הוא סיבתו של ב, שכן מה שאנחנו רואים הוא רק קדימה זמנית של א לב', וגם יחס לוגי ביניהם (שבדרך כלל מתקיים אם א אז ב). אבל הקשר הסיבתי מכיל עוד רכיב, הגרימה הפיסיקלית. רכיב זה לא נלמד מהניסיון, ולכן דיוויד יום כאמפיריציסט התייחס אליו כסוג של אשלייה. אבל קאנט קבע שמדובר בהנחת יסוד של התבונה, כלומר של החשיבה הרציונלית. בפרק 18 של ספרי אמת ולא יציב ובנספח השני לספרי אלוהים משחק בקוביות, הבאתי טיעון חזק לטובת התפיסה הקאנטיאנית. הראיתי שם שהתמונה היומיאנית לא משקפת את דרך החשיבה הרציונלית המקובלת, ובפרט היא גם לא מצליחה להסביר את תוצאות המדע.
אם כן, מי שינסה לערער על ההנחה של הטיעון הקוסמולוגי בדחיית עקרון הסיבתיות, או בהתייחסות אליו כפיקציה או כצורת חשיבה שלנו ולא כעיקרון שמתאר את המציאות עצמה, ייאלץ לחרוג מהחשיבה הרציונלית המקובלת. ההנחה שמשהו התרחש בלי סיבה היא בלתי סבירה, ובדרך כלל מי שיציע דבר כזה ייתפס כאדם לא רציונלי. משום מה, בדיונים סביב הטיעון הקוסמולוגי העמדה שדוחה את עקרון הסיבתיות נעשית פופולרית למדיי. אם הצלחנו להראות שחשיבה רציונלית מוליכה לאמונה באלוהים, או שויתור על האמונה פירושו ויתור על החשיבה הרציונלית, דיינו.
קאנט בספרו ביקורת התבונה הטהורה, באותו פרק העוסק באפס האפשרות של ראיה קוסמולוגית, מעלה את הערעור הבא נגד הטיעון הקוסמולוגי (ההתיימרות הדיאלקטית הראשונה):הוא טוען שעקרון הסיבתיות חל רק על דברים שבניסיון החושי, ולכן אין ליישם אותו על דברים שמעבר לו (כמו עילות ליקום, או אלוהים).העיקרון הטראנסצנדנטלי של ההקשה מן המקרי על סיבה – עיקרון, שהוא בעל משמעות בעולם החושים בלבד, ומעבר לו אין הוא אפילו בעל מובן... והעיקרון של הסיבתיות אין לו משמעות כלל, ואין לו סימן היכר לשימוש בו אלא בעולם החושים; ואילו כאן צריך היה לשמש כדי להפליג אל מעבר לעולם החושים.
כיצד זה מתיישב עם תפיסתו שלו עצמו שעקרון הסיבתיות לא נגזר מהניסיון אלא קודם לו? יש לשים לב שהוא לא עוסק במקורו של עקרון הסיבתיות אלא בתחום התחולה שלו. אמנם מקורו קודם לניסיון אבל הוא חל רק על נתוני החושים. ברגע שהבנו את זה מתגלה חולשתו של הטיעון הזה. הרי הטיעון הקוסמולוגי מפעיל את עקרון הסיבתיות על דברים שבניסיון. התוצר של הטיעון מדבר על דברים שמחות לניסיון. להיפך, כפי שראינו בפרק ב הערעור הקאנטיאני עצמו הוא הבסיס לטיעון המתוקן. בגלל שכל הדברים שבניסיון מחייבים עילה, ומכיון שאנחנו שוללים רגרסיה אינסופית, על כורחנו חייב להיות משהו שהוא מחוץ לניסיון שעליו לא חל עקרון הסיבתיות. זהו בדיוק ההכרח להסיק על קיומה של עילה ראשונה.
שאלתיאל האט געשריבן:(און אריינצוקומען שוואך אלץ אטעאיסט ביי א דיבעיט איבער אמונה אין גאט, מיין איך, דארף מען קענען)
הסבר?צקון לחש האט געשריבן: (לגבי מיכי, ער איז אן אינטערסאנטע פיגור, לענ"ד, און עס עקזעסטירן קלוגערע מאמינים ווי ער, מיין איך)
ווי למשל?צקון לחש האט געשריבן:שאלתיאל האט געשריבן:(און אריינצוקומען שוואך אלץ אטעאיסט ביי א דיבעיט איבער אמונה אין גאט, מיין איך, דארף מען קענען)
(לגבי מיכי, ער איז אן אינטערסאנטע פיגור, לענ"ד, און עס עקזעסטירן קלוגערע מאמינים ווי ער, מיין איך)
איך ווייס נישט ספעציפיש, כ'האב נאר אזא האנטש, און אדרבה איך וועל מיך פרייען צו הערן אז מיכי איז פאררעכנט אלץ די קלוגסטע..שאלתיאל האט געשריבן:ווי למשל?צקון לחש האט געשריבן:(לגבי מיכי, ער איז אן אינטערסאנטע פיגור, לענ"ד, און עס עקזעסטירן קלוגערע מאמינים ווי ער, מיין איך)
איך ווייס נישט צו ''דער'' קלוגסטע אבער ס'איז זיכער אז ער איז זייער געלערנט און א אינטעלעקטואל + האט אסאך אינטעגריטי, נישט פארהאן אסאך אזעלכע מאמינים.צקון לחש האט געשריבן:איך ווייס נישט ספעציפיש, כ'האב נאר אזא האנטש, און אדרבה איך וועל מיך פרייען צו הערן אז מיכי איז פאררעכנט אלץ די קלוגסטע..שאלתיאל האט געשריבן:ווי למשל?צקון לחש האט געשריבן:(לגבי מיכי, ער איז אן אינטערסאנטע פיגור, לענ"ד, און עס עקזעסטירן קלוגערע מאמינים ווי ער, מיין איך)
וואס יא, לדעתי האט ער ווייניג עמאציאנאלע אינטעליגענציע.שאלתיאל האט געשריבן:איך ווייס נישט צו ''דער'' קלוגסטע אבער ס'איז זיכער אז ער איז זייער געלערנט און א אינטעלעקטואל + האט אסאך אינטעגריטי, נישט פארהאן אסאך אזעלכע מאמינים.צקון לחש האט געשריבן:איך ווייס נישט ספעציפיש, כ'האב נאר אזא האנטש, און אדרבה איך וועל מיך פרייען צו הערן אז מיכי איז פאררעכנט אלץ די קלוגסטע..שאלתיאל האט געשריבן:ווי למשל?צקון לחש האט געשריבן:(לגבי מיכי, ער איז אן אינטערסאנטע פיגור, לענ"ד, און עס עקזעסטירן קלוגערע מאמינים ווי ער, מיין איך)
קלאר אזוי. ער זאגט אסאך מאל אז ער איז א קאלטע ליטוואקאלפא האט געשריבן:וואס יא, לדעתי האט ער ווייניג עמאציאנאלע אינטעליגענציע.שאלתיאל האט געשריבן: איך ווייס נישט צו ''דער'' קלוגסטע אבער ס'איז זיכער אז ער איז זייער געלערנט און א אינטעלעקטואל + האט אסאך אינטעגריטי, נישט פארהאן אסאך אזעלכע מאמינים.
ער פארשטייט לכאו' בעסער צו א גוט שטיקל בשר ווי צו א שיינע סימפאניע אדער ארט בכלליות.. ער מאכט כסדר אוועק סאציאלע סייענסן וכדו'.
עס איז אויך מן הראוי לציין צו וואס הרב דר. יעקב צבי [יונתן] זאקס ז״ל שרייבט:Although generations of skeptics applauded Kant for arguing that none of the traditional proofs for the existence of God are valid, Kant is not a skeptic when it comes to God. As he says in the preface to the second edition of the Critique of Pure Reason (Bxxx), his purpose in denying knowledge is to make room for faith (Glaube). Granted, this is not a leap of faith à la Kierkegaard but a rational faith founded on what he took to be our basic moral sense. Simply put, religion is not like geometry. If a person turns to God, it should be the outcome of a choice rather than a deduction. In regard to his own choice, Kant says near the end of the Critique of Pure Reason (A828/B850) that nothing can shake his belief in the existence of God and a future life because to do so would undermine his moral principles and render him “abhorrent in my own eyes.” These are hardly the words of a skeptic
For Judaism, the search for religious certainty through science or metaphysics is not merely fallacious but ultimately pagan. To suppose that God is scientifically provable is to identify God with what is observable, and this for Judaism is idolatry
The Solipsist
Don't be misled
that sea-song you hear
when the shell's at your ear?
It's all in your head
That primordial tide
the slurp and salt-slosh
of the brain's briny wash
is on the inside
Truth be told, the whole place
everything that the eye
can take in, to the sky
and beyond into space
lives inside of your skull
When you set your sad head
down on Procrustes' bed
you lay down the whole
universe. You recline
on the pillow: the cosmos
grows dim. The soft ghost
in the squishy machine
which the world is, retires
Someday it will expire
Then all will go silent
and dark. For the moment
however, the black-
ness is just temporary
The planet you carry
will shortly swing back
from the far nether regions
And life will continue
but only within you
Which raises a question
that comes up again and again
as to why
God would make ear and eye
to face outward, not in?