נאך אפאר מקורות לכאן ולכאן. ווי אלעמאל, ליכא שיטה דלא רמיזא באורייתא. דער עיקר קונץ איז אראפברענגען און אויסטייטשן די פרינציפן אויף למעשה.
הנה טוב מאד זו מלכות שמים, והנה טוב מאד זו מלכות הארץ. וכי מלכות הארץ טוב מאד, אתמהא, אלא שהיא תובעת דקיון של בריות, שנאמר (ישעי' מה) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי (בראשית רבה ט טו)
אמר הקב"ה לישראל, בני, כך חשבתי שתהיו חורין מן המלכות, מנין שנאמר פרה למד מדבר,
כשם שהפרא גדל במדבר ואין אימת אדם עליו כך חשבתי שלא תהא אימת מלכות עליכם, אבל אתם לא בקשתם כן (דברים רבה ה ח).
[וע"ע
Noble savage].
מה אתם מבקשים מלך, חייכם שסופכם להרגיש מה עתיד להגיע לכם מתחת מלככם. מנין, שנאמר (הושע ז) מלכיהם נפלו אין קורא בהם אלי (שם ט).
אמר הקב"ה, בעוה"ז בקשתם מלכים, ועמדו המלכים מישראל והפילו אתכם בחרב. שאול הפילם בהר הגלבוע, דוד נתן מגפה, אחאב עצר עליהן את הגשמים, צדקיהו החריב את בית המקדש. כיון שראו ישראל מה הגיע מתחת ידי מלכיהם, התחילו צווחין הכל אין אנו מבקשין מלך ישראל (שם יא).
הספינה הזו מהלכת בים, אם אין לה קברניטין אובדת היא, כך הם ישראל, אפילו הם כמה אוכלוסים, אם אין להם מנהיג אינם יכולים לעמוד (פסיקתא פרק מז).
הכתוב מדבר במלך כיצד, אמר לו הקב"ה למלך לא מפני שמיניתיך אלא ראה שאחד מבני אדם אתה ואני הוא מלך מלכי המלכים שליט במעלה ובמטה ולי הכל. ו
מפני שהרשיעו לפני בני דור המבול הם גרמו להיות מלכות בארץ, שמתחלה הוא היה שליט בביתו ובכל עמלו
ולא היתה אימת מלך ולא אימת ייסורין ולא כל דבר קשה אלא אוכלים ושותים ויושבין בטח בעולם, ומתוך שלוה ואותה הטובה טרדו ובאו לידי חמס וגזל שנאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם, ובאו לידי גילוי עריות שנאמר ותשחת הארץ, ובאו לידי שפיכות דמים שנאמר כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, והיו מפשיטין בגדיהן והולכין ערומים שנאמר ערום הלכו בלי לבוש, והיו מקולקלין עם בהמה וחיות וגרמו לעצמן שהציפן מים כזיקין על פני המים ונידונו ברותחין. כיון שאבדתים מן העולם קימתי עולמי מפרידה אחת ששירתי נח ובניו, אמרתי כלום באו בני דור המבול לידי אותה השחתה אלא על ידי שלא היתה עליהם אימת מלך ואימת יסורין, ומניתי מלך בארץ. ואע"פ שבא נמרוד ונתן אותה עצה לעלות למרום הוא ובני דור הפלגה ואמרו נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה ולא נניחנו שיעשה לנו כבני דור המבול, אע"פ כן לידי אותן דרכים מכוערין לשום עצמן כבהמה לא באו ולא הריעו זה לזה, לפי כך עשה הקב"ה מלך. וכן אמר לו הקב"ה למלך לתקן עולמי שמתי לך מלכות בארץ לא להרע לעולמי, ראה שלא תטול מכס יתר ולא כסף גלגלת יתר. ידוע תדע פני צאניך ותנהלם ברחמים. שית לבך לעדרים, תן דעתך על כל משרתיך שלא יריעו לבריות. וכן הוא אומר מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע. ואומר מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים הא מקשיב על דבר אמת כל משרתיו צדיקים (מדרש הגדול שמות כא).
[משמע ווי די וואס טענה'ן אז די ""
nasty, brutish and short" דעסקריפציע איז נישט ריכטיג. פארקערט גאר, די וועלט איז נאכנישט געווען ראוי צו רוב טובה פון אנארכיע, כדברי [tag]געוואלדיג[/tag]. הגם
Bellum omnium contra omnes שטימט יא].
ולולא השררה לא היה העולם מסודר, ולא נשלמו תקנותיו (האמונות והדעות מאמר י ט, ועי"ש).
וממה שראוי לתת אל לבך ולבחון בו הסכמת בני אדם והתחברות לבותם עם רוב התחלקות מידותם, למנות עליהם איש מהם, ומקבלים עבודתו ושומעים בקולו במה שהוא מצוה ומזהיר אותם, ויראים אותו, והוא שומר אותם וחומל עליהם, ודן בצדק ביניהם, ומנהיגם על מה שיש בו תקנת כולם, כדי שלא יתקלקלו עניניהם ולא יוכל האויב להם. ואילו היה כל אחד מבני אדם חושש לעצמו ולדחות מעליו, לא היו מסכימים על בנין מגדל ולא חומה, והיו עניניהם מופקרים. ועם כל זה שהמושל בהם שומר חוקי התורות, ומנהיגם במשפטים צדיקים ובדרכים טובים וישרים, והוא משרת לתורה, ושומר מנהג הצדק, ובהם תכון ממשלתו ותתמיד ממלכתו, כמו שאמר (משלי כ כח): חסד ואמת יצרו מלך וסעד בחסד כסאו, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות ג ב): הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו (חוה"ל שער הבחינה פ"ה).
ואין כמו השוני הזה האישי העצום מצוי באף אחד ממיני בעלי החיים, אלא השוני בין אישי כל מין קרוב זה לזה, פרט לאדם שאתה תמצא שני אחדים ממנו כאילו הם משני מינים בכל מדה ומדה, עד שתמצא אכזריות אחד מגעת עד כדי לשחוט צעיר בניו מרוב הכעס, ואחר יחמול על הריגת פשפש או אחד הרמשים ותרך נפשו לכך, וכך ברוב המקרים. וכיון שהיה טבעו מחייב שיהא באישיו השוני הזה ובחברה הכרחית לטבעו, לא יתכן בשום אופן שתצלח חברתו כי אם על ידי מנהיג בהחלט, יאזן את פעולותיהם וישלים את החסר, ויחסר את המרובה, וינהיג מעשים ומדות שיעשו אותם כולם כפי נוהג אחיד תמיד, עד שיעלם השוני הטבעי ברבוי התיאום המוסכם, ותהיה החברה תקינה (מורה הנבוכים ב מ).
כי העם, לא יתכן שיהיו זולת רועה כמו שאמר משה ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה (רלב"ג יהושע א יח).
והנה בסוף הענין היו מלכיהם סבה להתעות ישראל ולהסירם מעל ה' עד שהביאו לגלות מעל אדמתם כמו שנתבאר מירבעם בן נבט וחבריו (רלב"ג שמו"א ח ד).
המלך והתורה ב' אחים, לא יעמוד האחד מבלתי השני (מבחר הפנינים שער המלך).
ולזה יאמרו שהוא מן ההכרח שיסודר נימוס מחכם או חכמים להגביל הנאה והמגונה והעול והיושר בין אנשי המדינה, ויושם עליהם קצין שוטר ומושל להכריח העם על התמדת היושר בין האנשים והסרת העול, כדי שישלם על ידו הקבוץ המדיני באופן נאות (ספר העיקרים א ט).
כי טבע בני אדם חלוק זה מזה ורצון זה כנגד רצון זה, ולולי ממשלת אחד עליהם לא תשלם ביניהם הסכמה ותרבה המחלוקת. ולפיכך באה מצות שופטים ושוטרים והקמת מלך בעם, למשול בו ולהדריכו דרך ישרה (מלמד התלמידים פ' שופטים).
שהמלכות נמשלת לאש הכוללת תועלת ונזק (רבינו בחיי ויקרא טז א).
כי הצורך בכל עיר ועיר להיות עליה שופט אחד שיחזיר עניני אישי המדינה אל הכללות, רצוני שיוציאם מכלל איש הישר בעיניו יעשה ויביאם אל השקפת טוב כללותה (עקידת יצחק שער צה).
והנה יש אומרים שהמלך נחוץ כלב לגוף, כי הוא גורם האחדות, ההתמדה, והיכולת המוחלטת. אבל למעשה אינו כן, שראינו ממלכות גדולות טובות בלי מלך, כי אם נבחרים זמניים, כמו בוונציה ובפלורנץ. גם המלך מרשיע יותר מהרבים, וגם באדם ג' מנהיגים, הראש הלב והכבד. על כן אחשוב שהמלכים הראשונים נתמנו על ידי העם עצמו לעבדו באמונה, והם עשו את עצמם כאדונים על פי ה'. ואפילו אם נאמר שהמלך הכרח באומות כדי להלחם, ולקבע חוקים חדשים, ולהכות ולהעניש, בישראל אינו כן. וראינו שרוב המלכים היו רעים והטו לב העם, מה שלא היו כן השופטים (אברבנאל דברים יז יד).
אשר שלט האדם באדם - השלטון בעצמו דבר טוב, ובכל זאת גרם רעה גדולה, כמו שקרה למצרים בשלטם בישראל (ספורנו קהלת ח ט).
אלקי הרוחות לכל בשר - כי מצד הנשמה העליונה הנפרדת מן הגויה אין צריך למנהיג, כי היא קדושה ומלאכיית, והמלאכים אין צריכים למנהיג. וכן מצד הנפש החיונית והגוף הבהמי גם כן אין צריך למנהיג, שכל בעלי חיים חיים נפרדים כל אחד בפני עצמו. רק מצד הרוח הנתון בבשר, שהוא רוח האדם הכלוא בבשר, שעל ידי זה יש בחירה, וכל אחד יש לו תכונות ומדות ותאוות מיוחדות מאותו רוח אחרת אתו, ומצד זה צריך למנהיג שיודע להלוך נגד רוחו של כל אחד מהם (מלבי"ם במדבר כז טז).
ורבו בה מלשון גדלות, והיה הצווי לעשות מלוכה וממשלה כדי שלא יהא איש את רעהו חיים בלעו (העמק דבר בראשית ט ז).
ובאמת היתה כך רצון ה' וזהו קיום העולם שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו, והיה נמרוד המתחיל לעשות כזה (שם י ח).
כל זה (דור ההפלגה) קרה בהשפעתו של נמרוד, שידע לזהות את תהלתו הפרטית עם תהלת הצבור המקריב את עצמו למענו. באותו אופן משכו נפוליאון ואלכסנדר את האנשים לשרותם, על ידי שנתנו להם חוט תהלה בלולאת בגדיהם, ולא על ידי נתינת זהב וכסף (פירוש הרש"ר הירש בראשית יא ד).
ויהי בימי אמרפל - זהו ספור המלכות והמלחמה הראשונים בעולם. נמרוד המציא את שטת המלוכה, שהיא שעבוד כוחות הכלל לצרכי המלך הפרטיים, באמתלא של פרסום שם וכבוד האומה על ידי כך, ודבר זה נעשה על חשבון אושרו של הפרט. השטה הזאת פשטה מהר מאד בארץ. ברבות הטובה בעם, בפשוט השאננות בקרב בני אדם והתאותנות, מאבד העם את האינטרס בצרכי הכלל, ומוכן להקריב את זכויותיו וכספו כדי שלא יצטרך הפרט לחשוב. בהפוכו של דבר לא נעים להיות מלך על עם עני (שם יד א).