נשלח: דינסטאג מאי 31, 2016 5:29 pm
דורך בעריש
אן אינטערסאנטער מאמר פון ענבל איבער די דיסקרעפענסי פון די תקופות הפרסית
הרב יהושע ענבל כתב באתר האקדמיה ליהדות ז"ל
התקופה הפרסית
ההיסטוריה של שיבת ציון
במקורות היהודיים מתועדת תקופת שיבת ציון כאורכת דור אחד או שניים, עד לתקופה ההלניסטית. במקורות אלו מוזכרים שלשה או ארבעה מלכים פרסיים. לעומת זאת ההיסטוריונים היווניים ספרו על מלכים רבים, ששחזור ההיסטוריה על פי דבריהם מגיע ליותר ממאתיים שנה.
שאלה היסטורית זו היא רבת משמעות, לארכה של תקופת ראשית שיבת ציון, והערכת הפעולות שהיו יכולות להיעשות בה [1]. למרחק של אנשי כנסת הגדולה מימי הנביאים. לרצף שבין המקדשים, ולרצף ההיסטורי שבמקורות היהודיים, ולנאמנותה של מסורת חז"ל.
על פי ההיסטוריה המקובלת נבנה בית שני בשנת 516 לפנה"ס ועמד 586 שנים. לפי המסורת היהודית, אמרו חכמים כי הבית השני נבנה רק ב-350 לפנה"ס, ועמד 420 שנה. ראה: סדר עולם, ע"ז ט: סדר הקבלה, תשובת רש"ג, הכוזרי, רמב"ם גרושין ד יב ועוד. הבדל העיקרי הוא בזמנה של מלכות פרס: לפי חז"ל מלכות פרס בפני הבית (מאז הוקם הבית) 34 שנה, לפי ההיסטוריה המקובלת 185 שנה. מתחלת מלכות יון עד לתחלת מנין שטרות לפי חז"ל 6 שנים, לפי ההיסטוריה המקובלת 20 שנה [2].
הגירסה המקובלת
ההיסטוריה המקובלת של מלכות פרס, נסמכת על שלוב דברי ההיסטוריונים היוונים: הרודוטוס, תוקידידס, קסטיוס, כסינופון. והרומיים: דיודורוס, סיקיולוס, יוספוס, אריון, פלוטרכוס.
לוח הזמנים: דיאוכוס (מלך ב-700 לפנה"ס) מייסד מלכות מדי, פראותרש (650) מרד בנבוכדנצאר ונתלה, כורש כיאסרס (600) כובש נינוה עם נבופלסר מלך בבל. כורש (מלך ב-558 לפנה"ס, הצהיר את הצהרתו הידועה שהביאה את שיבת ציון ב-539), כנבוזי - כמביסס (530), דריוש הגדול בונה המקדש (522), חשיארש - כסרכסס (485) בעל אסתר, ארתחשסתא הראשון (465) תקופת עזרא ונחמיה, דריוש השני (424), ארתחשסתא השני (404) בזמנו היה כורש הצעיר מושל, ארתחשסתא השלישי (358), ארסס (337), דריוש השלישי (335) - ניגף לפני אלכסנדר מוקדון ב-332.
היווצרותה של הגירסה המקובלת
ההיסטוריה הפרסית המקובלת אינה מסורת של עם מסויים או קבוצה מסויימת, ואפילו לא טענתו של היסטוריון קדום מסויים. היא שחזור שבוצע מתוך כתביהם של סופרים רבים. לא נכתב באותם ימים ספר העוסק בתקופה שלמה, כדוגמת ההיסטוריה של פרס, או של יוון.
נכון הדבר שהספרים עליהם מסתמכים בשחזור ההיסטוריה, הינם ספרים היסטוריים. אך הסופרים היווניים לא כתבו את דבריהם בשיטה היסטורית ומתוך מטרה היסטורית. הגיאוגרף סטראבו הגדיר את מטרתם של ספרים אלו "להעניק הנאה והתפלאות לקוראיהם", ונצטט מדבריו:
• "גם ההיסטוריונים לא נתנו תיאור מדויק ואמתי של האומות ואף לא ניתן אמון רב להיסטוריה העתיקה של הפרסים או המדים או הסורים, בגלל התמימות הפתיה של ההיסטוריונים וחיבובם למיתוסים, הואיל וראו שאלו שכתבו מיתוסים בגלוי נהנו משם מפורסם, חשבו שגם הם יצליחו לעשות חבוריהם מקובלים אם יספרו תחת מסכת היסטוריה מה שמעולם לא ראו או אפילו לא שמעו, על כל פנים לא מאנשים שידעו את העובדות, במטרה זו בלבד- לספר מה שהעניק לשומעיהם הנאה והתפלאות, יותר קל להאמין להסיודוס ולהומירוס בסיפוריהם על הגבורים אנשי השם או למשוררי הטרגדיות, מאשר לקסיוס להרודוטוס להלניקוס ולמחברים אחרים מסוג זה", ("הגיאוגרף סטראבו" לונדון 1960, עמ' 247).
• "חבורו ההיסטורי הגדול (של אפורוס) כלל שלושים כרכים.. תיאורו היה מקושט בפרטים שבזה מלבו לתפארת המליצה והספור.. למרות כל מגרעותיו נחשב אפורוס כהיסטוריון החשוב ביותר של יון במאה ה-4 הוא היה מקובל על קהל הקוראים משום מנהגו לתבל את תיאוריו במוסר השכל ומשום השקפותיו הפאנהליות ברוח זמנו של איסוקרטס" (אנצ"ע ערך אפורוס).
• "על ההיסטוריוגראפיה היונית השתלטה הרטוריקה" (אנצ' מסדה ערך יון, תרבות).
• "בדרך כלל מותר לומר שההיסטוריוגראפיה ההלניסטית היתה נתונה להשפעתה החזקה של הרטוריקה, באיזו מדה היתה הרטוריקה בעוכריה של היסטוריוגראפיה זו אנו למדים מעדותו של פוליביוס על היסטוריונים כגון פילארכוס טימיוס ואחרים לסופרים אלו היו המאורעות ההיסטוריים חשובים רק במדה שהיה בהם כדי לשרת את המטרות האסתטיות של חבוריהם, תכליתם של החבורים הללו היתה בראש וראשונה להשפיע על הקורא, שיזדעזע מן המסופר בהם, יראה את עצמו מעין שותף לחיי העבר, ויהנה הנאה נפשית אסתטית מן הקריאה. לפיכך לא חשוב היה לדעת ההיסטוריונים הללו לספר את הדברים כפי שהיו אלא לקשטם באופן שיעוררו בקורא רחמים זעם תרומת ורגשות כיוצא באלה.. יותר משהיה בהיסטוריוגרפיה זו היסטוריה, כלומר תיאור של העובדות לאמיתם, היה בה מן היצירה הספרותית האסתטית. היסטוריון כפוליביוס.. מדבר בלעג שנון על אותן מן היסטוריונים שהפכו לדעתו את ההיסטוריוגראפיה לכתיבת טראגדיות" (אנצ"ע ערך היסטוריוגרפיה).
• בירוסוס, היה ההיסטוריון הראשון שהביא ידיעות היסטוריות די מסודרות, אך "חוסר הענין שהיה לקוראים לא בבליים ברשימות ארוכות ממין זה.. לא הקנו לו לבירוסוס קהל קוראים גדול, והסופרים ההלניסטיים הוסיפו להימשך אחר סיפורים דמיוניים כאותם של קטסיאס" (אנצ"ע ערך ברוסוס).
• "גם עדותם של הסופרים היונים בתקופת פרס אינה נאמנת תמיד וכבר הוכיחו חוקרי ההיסטוריה כי ספרי קטסיוס הרופא היוני בחצר מלך פרס מלאים בדותות ואגדות מגוחכות אך שהוא מתפאר ששאב את ידיעותיו מן החיים ומדברי הימים של עם פרס" (ש.ל. גורדון, מבא למגלת אסתר).
ספרים אלו מצטיינים במיתוסים מופלאים, בנאומים נמלצים כפי רוח תקופתם, ובמעשי גבורה יוצאי דופן.
אין פלא שכשהם מגיעים לפרטים, ספריהם מלאים סתירות, וגם אירועים היסטוריים מפורסמים שנויים במחלוקותיהם של סופרי היונים: מלכות אשור וכבוש נינוה בידי המדים, יסוד מלכות מדי, שמות מלכי מדי, וכן מאורעות חשובים בחיי מלכות פרס, הרודוטוס כותב כי שמע ארבעה גירסאות אודות כורש הגדול, קסטיוס טען כי בנושא זה טעה הרודוטוס בכל דבריו, וכסינופון הביא גירסא שונה לחלוטין.
יוסף בן מתתיה כותב:
"הן לאיולת תחשב לנו גאות היונים בהתאמרם כי הם לבדם יודעים מעשי קדומים ומסרו לנו מהם כל ישר דברי אמת, כי מי לא ילמד על נקלה מדברי סופריהם שלא כתבו מעולם את הדברים אשר ידעו לאשורם רק כל אחד כתב על המעשים אשר דמה בנפשו, על כן הם מרבים להכחיש את דברי עצמם בספריהם ואין הם יראים לספר דבר והפכו. למותר יהיה לי ללמד את האנשים הבקיאים ממנו בדבר הזה - כמה פעמים חלק הלניקוס על אבוסילאוס ביחוסי משפחות, וכמה הרבה אקוסילאוס לתקן את דברי הסיודוס, ובאיזה דרך הראה אפורוס לדעת כי שקר הלניקוס ברוב דבריו וטימיאוס פרסם אז שקרי אפורוס, ואת טימיאוס הכזיבו הסופרים הבאים אחריו, ואת הרודוטוס שמו הכל לדובר שקרים, והנה בדבר מעשה הסקולים לא רצה טימיאוס להודות לדברי אנטיוכיס ופיליסטס וקליס וחבריהם ובדברי ימי אתיקי לא השתוו יחד סופרי האתידות, ובדברי ימי ארגוס לא שמעו כותבי מעשי ארגוס איש לדברי רעהו. ולמה עוד להאריך על כותבי דברי ימי הערים והצבורים הקטנים מאלה? הן גם בספורי מלחמת הפרסים וכל פרטיה הסופרים אנשי השם מכחישים האחד את משנהו. גם רבים חשבו עוון לתוקידידס כי הרבה לדבר שקרים אף כי נראה שדקדק מאד בכתבו את ימי זמנו", (נגד אפיון).
מה הם בכל אופן מקורותיהם של היסטוריונים אלו? אין בידינו ידיעה ברורה על חייהם וזמנם של ההיסטוריונים הללו (כדוגמת: הרודוטוס, תוקידדס, כסינופון, קסטיוס). קביעה זו תלויה בהשערות בהקשר לזמני האירועים, שלגביהם ישנה משמעות בכתביהם כי התרחשו בזמנם. לא ידוע כלל מתי נתחברו הספרים ונערכו, ואיזה ידיים שלטו בהם, ישנם ספרים שידוע ללא ספק שעברו עריכות שונות ומשונות, כך כסינופון לקח ספרים קדומים ועיבדם לצורך פרסומם, כפי שהוא מספר בעצמו [3].
כאמור לעיל, אין ההיסטוריונים האלו מספרים על אורך התקופה הפרסית, ואף לא השתמשו כלל במנין כרונולוגי כללי [כדוגמת זה של ספר מלכים]. כל מלך מנה את שנותיו לעצמו בלבד. אין הם מייחסים ערך לידיעה הכרונולוגית ולדיוק בה. כפי שמציין ראולונסון בהקשר להורודוטוס:
• "הוא מאד לא דייקן בקביעותיו הכרונולוגיות מפני שהסתכל על הנושא כולו כבלתי חשוב כפי שנראה בברור", (ראולונסון, "הרודוטוס", כרך ראשון עמ' 104).
• "ספרו על סדר הזמנים היה הנסיון הראשון בקביעת תאריכי זמנים מדוייקים למאורעות מדיניים וספרותיים ממלחמת טרויה עד מותו של אלכסנדר הגדול", ארתטוסתנס חי כשני מאות לפני הספירה, (אנצ"ע ערך ארטוסתנס).
• "היונים שבמשך זמן מרובה ידעו את קורותיהם מתוך שירה אפית בלבד לא למדו עד אותה שעה לרשום את דברי ימי עברם.. התענינותם בפרס שהביאה אותם במגע עם עולם שונה משלהם שמשה להם כמעט יסוד ראשון להיסטוריה", (אנצ"ע ערך היסטוריוגרפיה).
המלכים הפרסיים עצמם לא נתכנו במספרים סדוריים, דריוש השלישי לא כינה את עצמו 'השלישי', אלא בשמו וכינויו בלבד. וגם ההיסטוריונים היווניים אינם מבדילים בין כורש לכורש ובין ארתחשסתא לארתחשסתא, השחזור ההיסטורי שנעשה ע"י ההיסטוריונים בעת החדשה הוא שיצר מכל סבך הסיפורים כרונולוגיה יש מאין. והוא ששיבץ את המלכים כל אחד במקומו. שחזור זה שנעשה לאחר יותר מאלפיים שנה לא נעשה על ידי הרכבת ספורים בלבד, מכיון שהמקורות סותרים את עצמם סתירות רבות מאד, והשחזור הוצרך להעדיף בכל מקום את הדעה הנראית מסתברת יותר, ולפעמים גם אינו מכריע בסתירות שונות.
הקורא את ההיסטוריה ההלניסטית צריך להתנתק מן החוש ההיסטורי שלו. פלוטארכוס, שחי במאה הראשונה לספירה, היה מספר אמן, הוגה דעות ראשון במעלה, ובקי בכל רזי ההיסטוריה והמיתוס. אך הקורא את ספרו שוקע בעולם של דמויות ושל מעשים הירואיים, אין סדר למשנה, ודמויות מן העידן הטרום ההיסטורי משמשות בכתביו לצד דמויות מוכרות מן העולם היווני רומי. אין הוא טורח לפרט מי קדם למי, וכמה זמן ארכה כל תקופה, שלא לדבר על סינכרוניזציה. יצירת לוח היסטורי מתוך כתביו היא חידה בלשית הנצרכת להסתמך על פרטים שונים המובאים בדרך אגב.
ההיסטוריונים היווניים מרבים לסתור אלו את אלו סתירות משמעותיות, קסטיוס רגיל לכנות את הרודוטוס "שקרן", ואלו ראולנסון (כרך שני עמ' 414) מאשים את קסטיוס בשקרים בזדון, לאור ידיעות מכתבי תוקידידס. אין לחוקרים דרך ברורה כיצד להכריע בסתירות אלו, וכל חוקר נקט בגישתו שלו. בירוסוס הכשדי מבקר למשל את הרודטוס על השמטת שמו של נבוכדנצאר ויחוס בנין בבל למלכה סמית במקום לבונה האמתי - נבוכדנצאר. נבוכדנצאר הגדול הידוע לנו ממקראות מלאים במלכים ירמיהו יחזקאל ודניאל, לא היה ידוע להרודוטוס המספר את תולדות בבל! וגם ספרו של הרודוטוס עצמו אינו ספר היסטוריה גרידא:
• "כוונתו של המחבר בכתיבת הספר והקדשתו לאנטיוכוס הראשון יש בהן משום סמיכות למדיניותו של אנטיוכוס לטובת עיר בבל ומקדשו של מרדוך כמרכז תרבותי עולמי. ואולי היה ספר זה אחד האמצעים שהשתמשו בהם כהני מרדוך כדי להניע את אנטיוכוס לנקוט מדיניות זו, נגד השאיפות המצריות לשלטון רוחני בעולם" (אנצ"ע ערך הרודוטוס).
שחזור זה מתחשב בכל המקורות הפרסיים, ובורר מהם את המתאימים לו, אך מתעלם התעלמות מוחלטת מכל המקורות היהודיים, שחיו גם הם לא רחוק מההתרחשויות. דוקא המקורות היהודים רגילים היו לרשום היסטוריה מדוייקת וכרונולוגית כבר מראשית הימים, וראה בתורה משמים פרק 6 באריכות. מכיון שהשחזור אינו אלא תשבץ המשלב את כל המקורות יחדיו ובוחר את העדיפים, והינו גם תוצר של ההגיון והצלבת כל המידע, הרי שאין אפשרות להגיע לנוסחה הקרובה ביותר לאמת, אם מתעלמים באופן שיטתי מצד אחד של העדויות.
חור שחור בהיסטוריה
אין המדובר רק באימרה סתמית ש"בית המקדש השני עמד 420 שנה". אלא בתופעה שלמה המקיפה את כל ההיסטוריה היהודית. בכל המקורות השונים ומכל האספקטים השונים ישנו חסרון עמוק ומפליא שאין שום אפשרות למלאו בתירוצי סרק, כאלו יד נעלמה מחקה כל זכר לתקופה ארוכה כזו של שלטון פרסי.
• "התקופה שבין עזרא ובין שמעון הצדיק נשרה מן המסורת שלנו ונעלמה לגמרי מן העין עד שלא נשתמרה עליה שום עדות ישירה.. לא נמסר לנו עליה כלום.. ואין ספק שזו תופעה מופלאה ביותר שלא נשתמר אף שם אחד משמות חכמי התקופה הזאת, את השתכחות שמות חכמי הדורות ההם נסו להסביר מתוך ענותנות החכמים ההם..". (קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, ח"ח 485)
עם כל הענוה, אין לתלות תופעות היסטוריות בענווה.. האישים הפועלים בהנהגת העם מתועדים יפה כבר בימי הבית הראשון, תקופת עזרא ונחמיה מתועדת מכל הבחינות המדיניות, המנהיגים, הכהנים, יוחסיהם, עמי הארץ, אירועים מבית ומחוץ, וכל הדרוש להיסטוריה. גם התקופה ההלניסטית מתועדת, הן מן הצד ההיסטורי, והן מן היצירה העממית, והיצירה ההלכתית. שמות הזוגות של הסנהדרין הגדולה מתועדים ומנויים דור אחר דור, כך רבים מפְּעָליהם ומֵאַמָריהם מתועדים (בעיקר במסכת אבות). חגי זכריה ומלאכי מתוארים כמוסרי השמועה לשמעון הצדיק. וגם להם מיוחסים אמירות שונות ומעשים שונים (ואפילו הלכות נמסרו בשמם ראה למשל יבמות ט).
בימי הבית השני חיו משפחות מיוחסות, אשר לא יכלו בשום אופן לאבד שנות 4-5 דורות:
• "המסורות על התיחסות לבית יונדב בן רכב רווחו במשך כל ימי הבית השני ואף נשתקעו במשנה. בנחמיה ג יד נמנה בין בוני חומות ירושלים מלכיה בן רכב שר פלך בית הכרם. כן נמנו בתענית ד א בני יונדב בן רכב עם המשפחות הנכבדות המביאות את קרבן העצים, גם בבריתא שבירו' תענית ד ב על מגלת יוחסין שמצאו בירושלים נזכרה משפחה המתיחסת על בני יונדב בן רכב", (אנצ"מ ערך יהונדב).
יוסף בן מתתיה כותב:
• "כל הכהנים הגדולים ששמשו אצלנו מאלפים שנה נקובים בספרים בשמותיהם איש לבית אביו ולכל אשר לא מלא אחר הדברים האלה אסור לגשת על המזבח ולשרת במשמרת הקדש והנה הדבר נראה לעין ועוד יותר מזה הוא עומד על כרחו כי לא לכל אדם היה מותר לכתוב", (נגד אפיון).
יצירת חלל עצום של קרוב למאתיים שנים באמצע מסורת רציפה יוצרת חור שחור בהיסטוריה היהודית, חור שלא היה קיים מאות שנים לפני כן ולא לאחר מכן, וזהו דבר בלתי סביר.
להיכן נעלמה תקופה של יותר משבעים שנה בין שיבת ציון לבין עזרא ונחמיה? האמנם דבר לא נעשה בתקופה זו בישראל ביחס למקום המזבח, המלחמה עם הכותים, שמירת המצוות, התרחקות ממנהגי עבודה זרה, עבודת ה', בשביל ראשיתה של תקופה זהו פרק זמן עצום ורב, שבעים שנה! וכאילו במקרה גם באמצע ספר עזרא ישנו חסר עצום ודילוגים מפליאים של עשרות שנים! וכן התקופה שלאחר עזרא ועד כיבוש אלכסנדר, גם עליה עוברים כל המקורות בשתיקה "כאלו" אינם יודעים אותה!
• "לשיטה זו - העובדה שעזרא בפרק ז מדלג על חמשים ושבע שנה היא מקרית" (התנ"ך האבוד).
• "אין בידינו ידיעות על תולדות יהודה במשך 60-70 השנים הבאות עד לעליותיהם של עזרא ונחמיה" (אטלס כרטא לתקופת המקרא מפה 170).
• "מבנין הבית עד עלית עזרא יש הפסק של כשבעים שנה, והספרים עוברים עליהם בשתיקה גמורה. אך בדורות שהספרים עוסקים בהם, הן מוסרים לנו תיאור בהיר ומציאותי של המאורעות והאישים הראשיים שטבעו חותמם על חיי האומה כל ימי בית שני" (אנצ"מ ערך עזרא ונחמיה עמ' 144).
• "מועטות הן מאד הידיעות על המצב החיצוני של יהודה במאה השניה לשלטון פרס. ספרי הזכרונות האחרונים שבמקרא נפסקים בימי עזרא ונחמיה אחר כך מתחילה בדברי ימי יהודה פרשה אפורה שאין בה לא אישים מובהקים ולא מאורעות גדולים" (ש. דובנוב. דברי ימי עם עולם) לפי הנתונים שבידינו יותר מדוייק לומר: "אין בה אישים כלל, ולא מאורעות כלל".
• "למרות זאת שבין מותו של מלאכי ובין הופעתו של אלכסנדר הגדול בא"י עברו כ- 150 שנה, הרי לפי ההשקפה התלמודית תקופה זו כאילו אינה קיימת וגם לנו היא רובה ככולה סתומה, ועל שקרה בה נדע לכל היותר מתוך השערות". (מקראה בחקר המקרא, ליקוטי תרביץ א', פרופ' א. אורבך). לנו היא סתומה ויודעים עליה מתוך השערות, אבל מסורת חכמי ישראל, שהיו שם - היא "כאילו"!
• בהיסטוריה הפרסית עצמה גם ישנו חור שהשיחזור לא הצליח למלא: משנת שש לדריוש "הראשון" ועד שבע לארתחשסתא "הראשון" (516 - 450 לפנה"ס) אין שום ידיעה היסטורית כאילו הזמן עצר מלכת.
בספר דניאל (יא) מפורש כי נפילת מלכות פרס היתה בזמן המלך הרביעי מדריוש. המלך הגבור שמלכותו נחצתה לארבע הוא בלי ספק אלכסנדר מוקדון. קשה להתעלם מדברי דניאל כשהם מתארים בפרוטרוט את כל המאורעות בהתפלגות בית תלמי.
כך בספר עזרא נחמיה ומרדכי מנויים בין העולים בזמן כורש (עזרא ב ב). ניתן אכן לומר כי אלו נחמיה ומרדכי אחרים.
לפי ספר עזרא, היה עזרא בנו של שריה בן עזריה הכהן הגדול שלפני האחרון במקדש. מה שמוכיח כי עזרא היה בדור שיבת ציון. לפי השחזור ההיסטורי הפרידו 130 שנים ביניהם.
עזרא (ו יד) מספר כי בית המקדש נבנה בסיוע כורש דריוש וארתחשסתא, אך לפי השיטה המקובלת שום ארתחשסתא לא היה שייך לבנין המקדש [4] (וראה באנצ"מ ערך עזרא עמ' 149 שנדחקו לומר כי פרק זה בעזרא נלקח מתוך חיבור שנתחבר בימיו ולפיכך שבחו והללו אותו במה שלא עשה).
עזרא (ד ז -כד) מתאר כיצד שלחו רחום וחבריו כתב שטנה לארתחשסתא וכך בטלה עבודת ה' עד ימי דריוש. אך ארתחשסתא מלך בכלל אחרי דריוש, ו"הפרשה מסופרת מחוץ לזמנה" (אנצ"מ ערך עזרא החיצון עמ' 153) [5].
• "בעזרא ז ח מסופר שבשנה השביעית לארתחשסתא מלך פרס עלה עזרא.. ובנחמיה ב א ואילך כתוב שבשנת עשרים לארתחשסתא עלה נחמיה לא"י.. בעיית זיהוי המלכים הנזכרים בכתובים אלו אינה קלה, וקשורה היא כמובן אל בעית זמן פעולתם של עזרא ושל נחמיה ובפתרון השאלה מי משניהם קדם למי. אם קדם עזרא לנחמיה אפשר לחשוב שהוא עלה בשנה השביעית לארתחשסתא הראשון, ושנחמיה עלה בשנת עשרים לאותו המלך, ואם קדם נחמיה לעזרא יש שתי אפשרויות: או שבא נחמיה בשנת עשרים לארתחשסתא הראשון ועזרא בשנת שבע לארתחשסתא השני, או שבא נחמיה בשנת עשרים לארתחשסתא השני ועזרא בשנת שבע לארתחשסתא השלישי", (אנצ"מ ערך ארתחשסתא).
המסורת היהודית שהשתמשה במנין כולל מיום יציאת מצרים (מלכים א ו), וכן של שנות הישוב בארץ מן הכיבוש (שופטים יא כו), ובשיטות כרונולוגית וסינכרוניות לממלכות שונות. המשיכה באותה שיטה גם בימי הבית השני, ישנה מסורת כמה זמן עמד הבית, ומה מספר הכהנים הגדולים ששמשו בו (יומא ט.) כמה היתה מלכות יון בפני הבית, וכמה מלכות הורדוס בפני הבית (שבת יד. מספרים הנחשבים כעובדות היסטוריות). מגלת תענית מתארכת אירועים לאורך מאות שנים בתאריך מדוייק של יום וחודש ועוד קודם לכן, ולתוכנה מקבילות רבות בדברי יוספוס ועוד. בספר נחמיה כבר מוזכרות מגלות היחס, ובבית המקדש היה ארכיון מיוחד למגלות יחס אלו (מדות ה, ד; יוסיפוס, נגד אפיון, א, ו, ז, ועיין בראשית ספרו חיי יוסף. בסוף מלחמות היהודים מתואר כיצד שרף טיטוס את הארכיון עם חרבן הבית השני). ספר דברי ימי הכהנים הגדולים, שהגיע לידי יוספוס, נזכר גם בספר חשמונאים (א' פט"ז) ובודאי הכיל ידיעות מסודרות על המקדש ועל המשרתים בו בכל הדורות. ברור שמגלות כאלו המונות דורות ומזכירות אישים מוכרים מתקופות מוכרות מצמצמות ביותר את האפשרות לטעות ביותר ממאה שנים. ספרות חז"ל מלאה בפירוט מאורעות שונים שבחיי אישים לאורך כל התקופה ההלניסטית, כמו שמעון בן שטח, חוני המעגל.
• "פחות היהודים או נשיאיהם בימי הבית השני, כמו מלכיהם בימי הבית הראשון, היו להם סופרים או כותבי דברי הימים, שכתבו ברציפות את ספרי הזכרונות או דברי הימים שלהם. כי דברי הימים של המלכים או ספרי הזכרונות נזכרים במקומות רבים בספר מלכים, ואילו של הנשיאים והכהנים בימי הבית השני נזכרים בפעם הראשונה בספר נחמיה (יב כג) ואחר כך בחשמונאים (א טז כד)", (שפינוזה, מאמר תיאולוגי מדיני, הוצ' מאגנס תשכב' עמ' 145).
השחזור ע"פ הכרונולוגיה הפרסית אינו אלא צירוף של ידיעות על מלכים בודדים, ולא ראיה כללית. ושחזור זה מתנגש עם המסורת היהודית, לא מתוך טענה שאין היא ממשיכה בשיטתה ההיסטורית, אלא שנפלה טעות בשיטה היסטורית זו.
יוסף בן מתתיהו בודאי היה בקי בכתבי ההיסטוריונים היווניים, ובעוד ספרים רבים שלא הגיעו אלינו בשלמותם, כגון מנתון, ניקולאוס איש דמשק, מננדר, ועוד רבים. בספרו חיי יוסף (419) הוא מספר כי טיטוס העניק לו ספרים קדושים משלל ירושלים החרבה וכן מצטט מ"דברי ימי הכהנים הגדולים".
והנה את ספרו תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים הוא פותח:
• "הרבו כבר יהודים לפני לכתוב את דברי ימי אבותינו באר היטב.. על כן אחל את חבורי זה מן הזמן אשר בו פסקו הסופרים האלה ונחתמו דברי נביאינו.. ואספר כי אנטיוכוס הנקרא אפיפנס כבש בחוזק יד את ירושלים..".
ברור כי חתימת דברי הימים אליה הוא מתכוין הם ספרי עזרא ונחמיה, ובכל זאת ההמשך הטבעי לעזרא ונחמיה היא תקופת אנטיוכוס אפיפנס. ברור שאין כוונתו לספרים עלומים שלא הגיעו אלינו, שהרי אפילו את ספרי חשמונאים המתארים יפה את דברי ימי אנטיוכוס אפיפנס אינו מחשיב כחלק ממה ש"הרבו לכתוב באר היטב" אלא מה שנכתב עד ש"פסקו הסופרים ונחתמו דברי נביאינו". וכמה מגוחך לקרוא במבא של ד"ר שמחוני (מסדה 1975):
• "אמנם בין נחמיה ובין אנטיוכוס אפיפנס חוצץ ריוח היסטורי של מאתיים וחמשים שנה בערך. אך הנה הריוח הזה לא היה אלא חלל היסטורי ריק, כמעט ישימון".
האם משום שאנו איננו יודעים דבר על תקופה ארוכה זו (שהיתה קיימת לפי משכתבי ההיסטוריה המודרנים) יש להניח כי היא היתה בעצמה ישימון, וגם מי שחי בסמוך לה לא היה לו מה לתאר? האם לא היו לעם מנהיגים, שונאים, אויבים מבית ומחוץ, אירועים טבעיים מיוחדים, קשרים עם אומות שונות, אישים בולטים, כהנים גדולים, גבורי חיל, בוני ערים, אנשי רוח או מחברי ספרים, כתות דתיות ומדיניות, ועוד ועוד. האם מצאנו באיזה שהוא מקום בהיסטוריה תקופה שהוגדרה כישימון על ידי מי שהיה קרוב אליה ויכל לדעת על ההתרחשויות לו אירעו, אך משום מה לא אירע בה כלום? יוספוס יכל באופן תיאורטי לפגוש את נכדיהם של האנשים שחיו בתקופת 'ישימון' זו, האם באמת לא יכל להגיע אליו שמץ של מידע מכל ההתרחשויות האלו? וכל ספרי ההיסטוריה שהיו לפניו גם הם פסחו על תקופה זו בכוונה תחלה?
ברור הדבר מדברי יוספוס כי תקופה זו לא היתה ולא נבראה, וכך הוא מפרש את ההיסטוריה תוך התעלמות מ"שנות הישימון".
בקדמוניות היהודים (קדמוניות יא ז ב, ח ב ד) מסופר על עלילותיו של סנבלט שנתמנה למושל שומרון ע"י דריוש שחתנו היה במקדש וכשהוצא משם פרש לו לשומרון, ואלכסנדר הגדול (שניצח בינתיים את דריוש) אישר לו את הבנין.
והנה סנבלט זה מוזכר במקרא באריכות, והוא אחד האישים המרכזיים בספר נחמיה (נחמיה ב י יט, ג לג, ד א, ו א,ב,ה,יב,יד, יד כח), כך מוזכרת העובדה שחתנו היה במקדש (נחמיה יג כח), וכן מוזכר בפפירוס מיב בן אותה התקופה (קאולי מס' 30 שורה 29). איך וכיצד דילג לו סנבלט ביעף את כל "תקופת הישימון" היישר לרגלי אלכסנדר מוקדון, וגם הוא "כאלו לא ידע ממנה"? המבוכה רבתה כאשר נמצא חותם מן המאה הד' לפנה"ס המזכיר את סנבלט פחת שומרון (אנצ"מ ערך שמרנים עמ' 167), איך וכיצד ספר נחמיה ידע על שיתרחש במאה הד'? נחמיה לא ידע שסנבלט הוא פחה (ולכן אין לטעון כאן לאנכרוניזם בס' נחמיה, שגם לו היה, הרי הוא ההוכחה הטובה ביותר לידיעותיהם של בני הדור על ההיסטוריה), אך הוא מוזכר בנחמיה כעסקן שומרוני רם מעלה. ניתן כמובן לבדות שני סנבלט, אך ברור כי יוספוס לא חשב כך (ראה אנצ"מ ערך שמרנים עמ' 169: "ברור שהוא זיהה את סנבלט המקראי עם סנבלט ג' בקפצו ממאה ה' לסוף מאה ד'"). גם הכרוניקות השומרוניות (יהושע השומרוני ועוד) מספרות על סנבלט כבן דורו של זרובבל. וכיום מדובר על שלשה סנבלט (אנצ"ע ערך סנבלט).
הענינים מסתבכים והולכים עוד יותר, כאשר ניגשים לשלשלת הכהנים הגדולים:
• "הפלוגרפיה דומה קרתה במקורותיו של יוסף לגבי שלשלת הכהנים הגדולים מבית צדוק, מתוך כתבי יב יודעים אנו כי בגוהי נעשה פחה ויוחנן בן יוידע עלה לכהונה גדולה לא יאוחר משנת 410 לפנה"ס.. לפיכך קשה להעלות על הדעת שידוע שימש בכהונה גדולה עד שנת 332, ולא כל שכן שהיה לו אח בגיל הנישואין בשנת 332 כפי שהיה יוצא אילו זהינו את ידוע המקראי עם ידוע הכהן הגדול.. מסתבר מאד שעלינו להכניס לפחות שני שמות ברשימת הכהנים הגדולים, אחד מהם הוא ידוע ג'" (אנצ"מ שם. על הסיבוכים האלו ראה גם ערך יב).
• גם בערך יוחנן מסתבכת התמונה והולכת, שהרי פלביוס מספר (קדמוניות יא ז א) שבגוהי שר צבאו של ארתחשסתא תמך בישוע אחי יוחנן הכהן הגדול המכהן, והנה על ארתחשסתא השלישי מסופר שהיה לו מצביא בגוהי, אך בכתבי יב אנו מוצאים את יוחנן ואת בגוהי בזמן דריוש השני, אך לא עד ארתחשסתא השלישי..
כך ניצבים להם החוקרים ממרחק אלפיים שנה והופכים את מקורותיו של יוסף [6] וכל כתבי ההיסטוריה, כולל הספר המוכר "דברי ימי הכהנים הגדולים" המוזכר כבר בספר חשמונאים ליצרני הפלוגרפיות. נברא לנו את ידוע ב' ואת ידוע ג', סנבלט ב', וכמובן דריושים כורשים וארתחשסתות לאין מספר. ולבסוף נאשים את הקדמונים בני התקופה בבלבול!
• יש לצין גם לספר החיצוני חזיונות עזרא שאלתיאל, המזהה את שאלתיאל (אבי זרובבל) עם עזרא, גם אם הזיהוי אינו נכון, הרי שלפי התיארוך המקובל יש בין שני אישים אלו כמאה שנים, וכיצד נכתב ספר שלם, שבסופו של דבר גם נתקבל במדה מסויימת ונשתמר עד ימינו, כשלמחברו אין שום מושג בהיסטוריה של תקופתו (ראה במבא של פרופ' הרטום לספר זה שהעלה תמיהה זו).
• "מחבר ספרינו ייחס אותו לעזרא הסופר משום שמצבו ההיסטורי של עזרא זמן מועט (לפי הבנתו של המחבר) אחר חורבן בית ראשון תואם את מצבו של המחבר האמתי" (אנצ"מ ערך עזרא הרביעי).
• "סדר המלכים בספרנו (דניאל) מיוסד על מסורת אחרת שנשתמרה במלואה במקור מאוחר הוא ספר יוסיפון העברי.. מסורת זו היא קדומה בהרבה לבעל ס' יוסיפון כי עליה מיוסד הספור.. בס' עזרא החיצוני פרקים ג' ד' וביוספוס קדמוניות ספר יא' פ"ג, ואולי היא נרמזת כבר בנחמיה יב' כב'.. אך בכל זאת אין מסורת זו היסטורית אלא היא אגדה שנוצרה בזמן שכבר נשתכח סדרם של מלכי מדי ופרס", (מ.צ. סגל, מבואר מקרא עמ' 745). שים לב: בספר נחמיה רמוזה אגדה "שנוצרה בזמן שכבר נשתכח סדרם של מלכי מדי ופרס"!
עדות ספרי עזרא ונחמיה, הספרים החיצונים, יוספוס, המסורת העממית היהודית, ושתיקתה של ההיסטוריה בכללה מכוונת למסקנה אחת: כי התקופה הפרסית לא היתה ארוכה כמו שמתארים אותה משחזרי ההיסטוריה.
הארכאולוגיה
והנה מענין לראות כי גם הארכאולוגיה "כאלו לא ידעה" מכל תקופת הישימון האפורה הזו, ומכיון שלא היו בה אישים מיוחדים ומאורעות מיוחדים, מן הסתם לא היו אלו צריכים בתים, כלי חרס, כתובות, תכשיטים וחותמות. ולכן לא השאירו אחריהם אנשים אפורים ומסתוריים אלו זכר. התקופה הפרסית היא דלת ממצאים בכל תחום ארכאולוגי, כשלש מאות שנה חסרי כל אירועים היסטוריים שימלאו אותה, וחסרי מבנים מיוחדים ולא אתרים מיוחדים, בארכאולוגיה וארכיטקטורה, הכל דל וריק. ולא בכדי תקופה זו מכונה תקופת השתיקה של ההיסטוריה.
וכך כותב מאיר בן דב:
• "חמש מאות השנים שעברו מאז הצהיר כורש מלך פרס את הצהרתו ועד שבנה הורדוס את המקדש ואת הר הבית מחדש.. בכל החפירות הארכאולוגיות שנערכו בירושלים עד למלחמת ששת הימים היו הממצאים מתקופה זו מועטים ביותר ותוספת ידע ממקורות ארכאולוגים לא באה, המבקש לשחזר את תולדותיה של העיר באמצעות הממצא הארכאולוגי, ימצא עצמו במצב דחוק מאד מעט מאד ממצאים קטנים וחפצי יום יום בני התקופה ואלו ממצאים ארכיטקטונים דהיינו שרידי מבנים נעדרים לגמרי. קוינו שעתה במהלך החפירות ישתנה המאזן העגום הזה אולם תקוה זו נתבדתה הן בחפירות ליד הר הבית והן בכל החפירות האחרות שנערכו בחומי העיר העתיקה לאחר מלחמת ששת הימים חפצים וממצאים מועטים מאותן תקופות אכן התגלו זעיר שם זעיר שם אך שרידי בניה ממש לא נמצאו והחידה נותרה ללא פתרון" (חפירות הר הבית עמ' 64).
• התקופה הפרסית היא אחת הסתומות בתולדות הארץ ותופעת הפער הישובי בירושלים היא רק חלק ממערכת הבעיות הקשורות בתקופה זו (התנ"ך האבוד עמ' 124).
• "לא רבים הם האתרים שנחפרו עד עתה ובהם נחשפו שרידי ביצורים מן התקופה הפרסית.. אי אפשר להעלות מהם תמונה ברורה על מערכת הביצורים בתקופה זו ואף השתייכותם התאריכית לא נקבעה בוודאות גמורה" (אנצ"מ ערך בניה עמ' 261).
• "הפערים המוזרים התגלו שוב ושוב עד היום לא התגלה אף לא חתך סטארטיגרפי אחד שבו אפשר למצוא מעל שכבת הברונזה בסדר עוקב וביצוג מלא את השכבות הישראלית הפרסית והתלמית, הפתיע במיוחד הפער בתקופות הפרסית והתלמית.. דומה שתקופה בת כשלש מאות שנה נעלמה ממערך השכבות הארכאולוגית בארץ ישראל.. שלש מאות השנים האלו מיוצגו במוזיאון ישראל בכמה ארונות קטנים שעל מדפיהם ערוכים בטורים ממצאים שונים רובם כלי חרס קטנים.. העדר שכבות ישוב מהתקופה הפרסית התמיה את חוקר התקופה הארכאולוג אפרים שטרן "למרות רבוי האתרים בארץ ישראל שהתגלו בהם ממצאים מן התקופה הפרסית נחשפו שרידי בניה מעטים יחסית ומעטים עוד יותר השרידים המאפשרית לעמוד על תכניות ערים, יבול דל זה של עשרות שנות חפירה יש בו כדי להתמיה" (א"י בתקופה הפרסית, קדמוניות 8, 1969, עמ' 114)
• "ידיעותינו על התרבות החומרית של התקופה הפרסית בארץ ישראל אינן סדורות והן נופלות מאלו של תקופות קודמות לה בהרבה" (א. שטרן. התרבות החמרית של א"י בתקופה הפרסית ירושלים תשלג' הקדמה).
כל החשבונות ההיסטוריים נעשו לפני שנתפתח מדע הארכאולוגיה, והתפתחות מדע זה כבר נכרכה סביב השבלונה הקיימת. אך עדיין קשה להבין כיצד לא "התפוצצה" פרשת השיחזור הזו, רק מכח ההכחשה הגורפת של הממצאים.
המסורת היהודית
כשאנו מדברים על המסורת היהודית, אין המדובר רק בענין של "אמונת חכמים". מנין השנים היה ענין משמעותי ביותר בעיני היהודים בני התקופה, וקשה להאמין שנעלמו מעיניהם שנים כה רבות.
התאריכים של שיבת ציון, תקופת דניאל, ודומיהם קריטיים ביותר לכל ההשקפה האפוקליפטית של ראשית בית שני, שעסקה למעלה מראשה בחשובי קיצים. ואין ספק שהם שקדו לברר את הדבר. מה גם שהדבר נוגע לשבעים השנים המובטחות עד שיבת ציון, בהם עסקו ירמיהו וזכריה. וראה למשל דניאל ט ב "אני דניאל בינותי בספרים מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיה הנביא".
כל חשבון השנים נוגע ליסודי ההלכות בישראל, חשבונות השמיטה והיובל מבוססים על מנין השנים, מחזור היובל מגיע אחת לחמשים שנה, ולכך יש לחשוב את כל עשרות ומאות השנים האחרונות. עיבור השנה והלוח תלוי גם כן בחשבונות של שנים, את המולד מחשבים לפי בהר"ד - חשבון השנים לבריאת העולם, וגם אם לא היו מחשבים בדיוק בדרך זו, ברור שחישוב שנים ועיבורן מצריך מסורת רבת שנים ורשימות של לוחות שנים ומחזורי שנים. על שבט יששכר מעידה כבר התורה כי היו "יודעי בינה לעתים".
ספר היובלות, שהוא אחד מספרי היסוד מבין הספרים החיצוניים, בנוי כולו על חשבונות זמנים היסטוריים מיום בריאת העולם וכולל סיכומים מספריים בכפולות של חמשים. ורוב הספרים נמשכים אחריו ואחרי סגנונו, כך "צואות בני יעקב" [וכן "ברית דמשק" של כת מדבר יהודה], ובספר "צוואת משה" אנו מוצאים גם כן מנין מיום הבריאה. וכן בספר קדמוניות היהודים, ובספר האפוקריפון של ירמיה שנתגלה בקומראן (נכתב בזמן אנטיוכוס אפיפנס).כתובת בביהכנ"ס בסוסיה שבדרום הר חברון משתמשת גם היא במנין לבריאת העולם.
כך נראית פסקה מן ההיסטוריה היהודית שנכתבה בזמן המאורעות: "הלוים בימי אלישיב יוידע ויוחנן וידוע כתובים ראשי אבות והכהנים על מלכות דריוש הפרסי, בני לוי ראשי האבות כתובים על ספר דברי הימים ועד ימי יוחנן בן אלישיב", (נחמיה יב' כב').
חשמ"א טז' מציין כי כבר דברי ימי יוחנן כהן גדול מנויים בספר דברי ימי הכהנים הגדולים, הרי שבודאי שרשיו מגיעים גם כמה עשרות שנים קודם לכן - לתקופה הפרסית. עיון אחד בספר כזה פושט את כל הספקות בעניני מנין השנים. וכן מוזכר באסתר י ב "ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס", - "כנראה היה זה חיבור היסטורי שסיפר את קורות מלכות פרס מנקודת מבט יהודית, השוה נחמיה יב כג", (אנצ"מ ערך ספר זכרונות). ברור שאם לעיני אנשי כנסת הגדולה מחברי מגלת אסתר היה ספר דברי הימים למלכי פרס, - שבודאי היה לא פחות משוכלל מדברי הימים הישראלי, הכולל סינכרוניזציה מלאה, וסיכומי תקופות - לא היתה מקום לטעות כזו.
יתר על כן, ידוע כי ההיסטוריונים הנוצרים השתדלו להאריך את התקופה הפרסית בכדי למצוא 490 שנים בין דניאל לבין הולדת ישו ["שבועים שבעים" - עד44 לפני בנין הבית], עמם התפלמס אברבנאל באריכות (מעייני הישועה מעין י' תמר ו' ז'). ולאור העובדה שצוינה לעיל כי בהעתקות ספרי ההיסטוריה נשלחו ידיים רבות (למשל הוכנסו דברי שבח והלל לישוע הנוצרי בספרו של פלביוס.. ספריו לא נשתמרו אלא ע"י הנוצרים שראו בתיאור חורבן ישראל בסיס רוחני), הדבר פוגם מאד באמינות הספרים.
והחשוב מכל: בכל אחת מהגירסאות החיצוניות ישנם סתירות פנימיות, אין אף היסטוריון המציג תמונה שניתן לקבלה במלואה, אף אחת מן הגירסאות אינה מסורת של עם בארצו או של קבוצה שלמה. מה שאין כן בהיסטוריה היהודית אין סתירות פנימיות, והיא מסורת שלמה של עם בארצו, המצליבה את כל האלמנטים הנוגעים לידיעות שכאלו.
ישוב הסתירות
מובן שאי אפשר לסתום את הגולל על הדיון בהאשמת ההיסטוריונים היווניים בשקרים ובאינטרסים. ישנה כאן סתירה חמורה בין מסורת שלמה בת מאות שנים לבין הצטברות של נתונים מספרי היסטוריה. רבים התחבטו בנדון זה, וחלק אף הוציאו את דברי חכמינו מפשטם בצורות שונות. אפילו המלבי"ם (עזרא ו יד) התחבט בדבר וסיים "אין בזה דבר ברור". [7] מרדכי ברויאר (שמעתין תשלג' גליון 36) הביא את השיטות השונות בנושא, ובמסקנתו הוא מקבל את השחזור המקובל, בהסתמך על דברי רי"א הלוי "רבותינו לא היתה מלאכתם חקירת דברי הימים" - שנאמרו על בעלי התוספות.. וכאילו שהמדובר כאן על "מלאכה" של "חקירת דברי הימים", ולא על מסורת של אנשים שחיו בתקופה עצמה.
דומה שבמצב זה העמדה הנכונה ביותר היא, שאין בידינו להכריע בדיוק איזה תיאורים אין להבין כפשוטם, והתמונה השלמה מורכבת מדי בכדי לראותה ולשחזרה על סמך הנתונים שבידינו. הכחשת המסורת כולה על סמך השחזור הזה על כל חסרונותיו, אינה מוצדקת.
בעת האחרונה ירד לעומקו של הנושא ד"ר חיים חפץ, ובמאמר שפרסם בבטאון מגדים (גליון יד') מביא (יחד עם הרב י. מדן במבא למאמרו) חלק גדול מן הטיעונים הנזכרים, ומציע שחזור חילופי להיסטוריה הפרסית מתוך כל הנתונים הידועים לנו.
השחזור המקובל טומן בחובו עובדה מופלאה ביותר, שהרי בספרי ההיסטוריה היוניים המקוריים מסופר על: כסרכסס, דריוש, כורש, וארתחשסתא. ואילו בספרי ההיסטוריה המודרניים ישנם שני כסרכסס, שני דריוש, שני כורש, ושני ארתחשסתא. האין זו עובדה שקופה שמאן דהוא 'ניפח' את ההיסטוריה בכדי למצוא מקום רחב לכל האגדות להשתרע כרצונם וכדיוקם? דומה שזו עובדה מפליאה יותר מאשר הכפילויות בספר שמואל.. על ספרי הגוזמאות והשיבושים של היונים לא נערכה בקורת בסגנון בקורת המקרא, רק ההכרח של קבלת אחת הגירסאות כאשר ישנן יותר מאחת.
גם את המפתח לפתרון מצא ד"ר חפץ בדברי חז"ל (מגלה ג:) שאמרו כי ארתחשסתא הינו כנוי כללי שכמה מלכים השתמשו בו, "ארתחשסתא על שם מלכותו" (מגלה שם) וכן: "לפי שכל המלכות נקראת ארתחשסתא" (סדר עולם ל', אבן עזרא דניאל יא' א') [8]. לכן שלשת המלכים הנקראים ארתחשסתא מקבילים למלכים אחרים המוכרים בשמות פרטיים. החוקרים הבחינו בארבעה דריוש, ע"פ האירועים המתוארים סביבם, אך אין מניעה לזהותם כשניים בלבד.
עוד טוען חפץ כי בממלכה גדולה כפרס, אפשר לשער שאירע שגם שליט משני ששלט על מחוז גדול, או בתקופת פילוג, תואר כמלך באחד ספרי ההיסטוריה. וכן הוא מעיר כי המשחזרים למיניהם התעלמו לחלוטין מן העובדה שמלכות פרס היתה קיימת עוד קודם לנפילת בבל בידיה, ובודאי חלק מן התיאורים על פרס מתייחסים לתקופה זו. בכך אפשר להבין יותר טוב תיאורים שונים של פעולות המיוחסות במקרא לבבל, והכוונה היא לפרס כשהיתה תחת בבל.
ד"ר חפץ עובר במאמרו על כל שלבי ההיסטוריה הפרסית, ומצביע על כפילויות של תיאורים שהובנו כמתארים אירועים שונים בזמנים שונים, ובעצם מתארים את אותו אירוע. מעשים שוים יוחסו לאישים "שונים", שבעצם אינם שונים. סתירות ידועות רבות מתיישבות בדבריו. את כל הוכחותיו ומקורותיו מן ההיסטוריה הארכאולוגיה והמסורת לא נוכל כמובן להביא כאן, והמעונין ימצא אותם במאמרו. [9] את תקציר סדר הזמנים לפי חפץ נביא כאן:
כסרכסס הוא כיארכסרס, דריוש הגדול הוא דריוש השני, כורש בעל ההצהרה הוא כורש המכונה הצעיר שהיה מושל בזמן אחיו ארתחשסתא השני, ארתחשסתא השני והשלישי הינם אדם אחד.
סדר המלכים לפי זה הוא: כורש כובש נינוה הוא כיארכסרס הוא אחשורוש. כנבוזי כובש מצרים. דריוש כובש בבל - בתקופת דניאל. כורש הצעיר - הוא בעל ההצהרה. ארתחשסתא הוא אחשורוש. כנבוזי. דריוש - שניגף לפני אלכסנדר מוקדון.
הגישה למסורת בפרשה זו אינה תלויה דוקא בתיאוריה הספציפית של חפץ, אין הכוונה אלא להראות כי השחזור המקובל אינו מוכרח ומחוייב המציאות, ולכן אינו בר תוקף כנגד מסורת מוצקה ואחידה, ובודאי אינו עדיף ממנה.
________________________________________
[1]כך למשל מ' הרן שביקש לו זמן לעריכת ספרי הנביאים, הרחיק עדותו ומצא אותו "ככל הנראה אי אז בתוך פרק הזמן האפל שלאחר פעולת עזרא.. ולפני פרוס התקופה ההלניסטית", (מ' הרן, תקופות ומוסדות במקרא, ת"א תשלג' עמ' 270).
[2]במקרה אין הבדלים אלו משפיעים על המנין ליציאת מצרים, משום שישנם הבדלים במניית שנות השופטים.
[3]בספרו "הלניקה", בהקשר לספרו על מלחמת כורש בארתחששתא אחיו. החלק הראשון מ"הלניקה" הוא בעצם חבור משוכתב של תוקידידס.
[4]ואילו לפי ההצעה החילופית דלהלן, כורש בעל ההצהרה מלך יחד עם אחיו ארתחשסתא (ה"שני" וה"שלישי"), ודריוש הגדול הבא אחריהם הוא הוא בונה המקדש.
[5]לפי דעת חז"ל ארתחשסתא זה הוא כורש.
[6]יש לציין כי יוספוס עצמו יכול להימנות על ההיסטוריונים היווניים, שהרי אין שיטה היסטורית וכרונולוגית מקיפה בדבריו. תיאוריו מלאים עשרות סתירות, ובכל מקום שהוא מגיע למספרים אנו רואים רק אי דיוקים וסתירות. וגם בענינים אלו העתיק את דברי קודמיו ללא סדר וללא יצירת שיטה היסטורית. כך שכשקוראים את דבריו על דברי ימי פרס, בלא ניפוי והצלבה, אפשר להתרשם גם על תקופה ארוכה ביותר. אך כשהוא מדבר על ההיסטוריה של ארץ ישראל בה חי ופעל, ואת המקורות ההיסטוריים שלה הכיר, אין הוא יודע די אירועים בשביל למלא תקופה זו, וגם רואה את האירועים הידועים כרצף.
ד"ר שמחוני בהערותיו למלחמות היהודים (ו ד ח) כותב: "החשבונות של יוסיפוס הם ענין קשה לענות ובלי ספק נכנסו בהם טעויות רבות ע"י מעתיקי כתב היד (היונים נהגו לסמן את המספרים באותיות הא"ב שלהם וכאן הוא מקור לטעויות מטעויות שונות) ועל כן אין בהם שום סדר ואחדות וסתירות על גבי סתירות נמצאו בין חשבונות המחבר במקומות שונים ואפילו במקום אחד".
פרופ' גרינץ (מבא המקרא עמ' 212) מצא סתירה בדברי יוסף, כי בקדמוניות היהודים מזהה יוסף את ארתחשסתא של עזרא ונחמיה עם Xeres ואת אחשורוש של אסתר זיהה בArtaxerxes. אבל ב'נגד אפיון' א' לז' מזהה את ארתחשסתא של עזרא עם Artaxerxes I. ולפי התיארוך של חפץ Xeres הוא Artaxerxes.
[7]האברבנאל בפירוש לדניאל מעין ב' תמר ג' כתב: "מלכות פרס בפני הבית קמח' ובית חשמונאי קמב', ובית הורדוס צט'", לעומת האמור בתלמוד: מלכות פרס בפני הבית לד' שנה, בית חשמונאי קנ' והורדוס קג'. רבינו ישעיה בפירושו לעזרא כותב שסדר עולם חולק על המאמר הוא כורש הוא דריוש וכו'.
[8]זוהי הכוונה במאמר הידוע הוא כורש הוא דריוש וכו', עי' תוספות, המאור הקטן. זיהוי כורש ודריוש בא רק לתרץ את דברי ר' אבהו. לשם "דריוש" יש משמעות דתית, ואינו מציין רק שם עצמי. ד"ר חפץ מביא (במאמרו הערה 80) כתובת פרסית בה כתוב: "המלך אומסו הנקרא ארתחשסתא", וכבר במאור עיניים לעזריה מן האדומים (ח"ג פי"ח) ציטט את דברי בירוסוס הכשדי שכתב כי ארתחשסתא הוא כינוי למלך שהביא נצחון גדול.
[9]לאחרונה השיגו על שיטתו של חפץ (ראה: ואלטר, מלכי פרס ומדי, כרם ביבנה תשנה'. ד.מ. לוי מקרא וארכאולוגיה י-ם תשסח' עמ' 279) מכח רשימות בארכיוני יב, המספרות על אשה מסויימת, אימה, וילדיה, לפי שנות מלכים שונים. אך יש לבדוק אם לא פוענחו הרשימות האלו בעקבות התיארוך המקובל. ואם לא נוצרו היחוסים המשפחתיים האלו בעקבות הנחות קדומות.